תגית: יציאה בשאלה

בגלל התאוות

 

פשט חדש שנתפרסם אצלנו באחד מן הפמפלטין שנפוצו בבית הכנסת של הקהילה


שנים רבות אומרים מנהיגי הדעה שלנו בחברה החרדית שהחילונים-החדשים או הטרנס-חרדים שירדו מן הדרך הישרה עשו זאת מכיוון שהם לא יודעים כיצד או יכולים להתאפק ומכורים לתאוות ליבם. ובסלנג אומרים זאת כך 'תאוות' (Teiwes).

מלא פעמים נשמע סיפור כזה; הוא הכיר נקבה יפה והוא ירד מן הדרך, לא עלינו, הכל בגלל 'תאוות'. אין יורד מן הדרך, אחד, שעושה זאת מסיבות רציונליות הגיוניות הדנות במחויבות שלו לשמור תורה ומצוות. הוא רק 'בעל תאווה'!

כיום אומרים, הוא היה 'אנוס' ותרתי משמע, אנוס כאנוסי ספרד, שזו התנהגות מתירנית בחברה חרדית באופן מחתרתי ופחדני, ואנוס פיזית על ידי תוקף מינית. וכה אומרים עליו מאחורי גבו: "הוא מסכן, 'נעבעך', הוא עבר תקיפה מינית, לא עלינו, הוא לא עצמו".

לאחר השוואה בין הטיעונים הללו, של פעם והיום, ניתן להגיע למסקנה שגם אליבא הטענה החדשה (טוען טענת אונס), 'הכל בגלל תאוות'. ההבדל הוא, האם זה בגלל תאוות היוצאות מן ההתנהגות מקיימת התורה או מצד מישהו בקהילה שראהו ונתאווה לו "והוא לא הצליח להתאפק" והנפגע נכנס לטראומה נפשית ועזב את הקהילה.

לפיכך, ניתן להגיד שהסיבות שאין הרבה היורדים מן הדרך הישרה בחברה שלנו, זאת עקב שאין אצלנו הרבה 'בעלי תאווה' או מוטרדים מינית ואנוסים. וזאת בניגוד לדעה של כל מיני 'יוצאים' שישנם הרבה המוטרדים מינית בחברה שלנו והעניין מושתק מסיבות פוליטיות.

וכן פירוש חדש נתחדש בעניין המילים הנאמרות בסוף האירועים הרבים בחברה שלנו, והן: יהי רצון שנזכה ל'ביאת' המשיח המילים מקבלות פרשנות סימבולית. וכך: אנו מצפים שמלך המשיח יבוא על כל אחד מאיתנו ועל ידי יחסי המין ישנה את התנהגותנו או בנוסח אחר, את תודעתנו. ובדיעבד אולי ניתן להתפשר באהבה האפלוטנית. ירשלהבב"א.

שלוימלע המתמיד בקורונה

מעשה מבהיל ומפורסם בבחור ישיבה ששנה ופירש בגלל הקורונה לאחר שהרג את רבו בגרמא.

"וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם‎"


שלוימלע המתמיד החליט להמשיך להידבק ברבו גם לאחר גזירת המלכות הציונית בעניין הריחוק החברותאי בעת מגיפת הקרונה ובטוח היה שבזכות התורה לא יארע כל נזק. שלוימלע לא היה העילוי של הישיבה, אולם הוא גם לא היה קטלא קניא. והוא ידע שבדרך כלל הציונים הרשעים סתם מפחידים בלשון גוזמא וגוזרים גזירות משונות על עולם התורה בישיבות. וזה כי יש להם תאוות נגד עולם התורה שמכאיב להם ומזכיר להם את מלכות שמיא. ולכן אין פלא שהם סתם אמרו שצריך עשות מסיכה ולבטל הישיבות ובתי הכנסת. זה הכל מזימה נגד היידישקייט.

חשב בליבו שהם סתם אומרים והכל שקר. ולכן המשיך יום יום ללמוד בישיבה עם חברותות ואפילו היה מאריך בלילה מאוחר. והחליט יום אחד לשאול את רבו הקשיש שאלה בלימוד. ונדבק לרבו במניין חצרונה ושאל אותו שאלה בלימוד, ובטעות שלוימלע ירק עליו מרוב התרגשות כששאל השאלה בחיפזון טרם יברח לו רבו המגיד-שיעור, שכבר בתחילת המגפה הכריז לבחורי הישיבה שחושש מן הקורונה. ואכן אמר לו רבו שהוא אינו יכול כעת והוא צריך ללכת. אולם התלמיד התאבק ברגליו וראה הרב שהוא לא עוזב, אז הסכים לדבר עימו בלימוד זמן מועט כדי שיניח לנפשו לכל הפחות.


ויהי לאחר כמה ימים שלוימלע הצטנן ויאמר לעצמו שזה רק צינון מן היצר הרע שרוצה להחליש את הלימוד שלו ולכן המשיך ללמוד בבית המדרש במסירות נפש. והיה הולך לבית מדרש של מחבלים (עצניקים אנשי פלג ירושלמי). ועל אף שהוא לא מן הצד שלהם במחלוקת, אמר לעצמו שחשוב ללמוד כדי להחזיק את העולם – וזה פיקוח נפש. והשכן יצחק החרד"ק, שאוהב לקרוא ספרי מינות על רפואה, הלשין עליו לשלטון לאחר ששמע את שלוימלע משתעל שיעול יבש – שלוימלע חשב לעצמו שזה מקרה אחד ולא נחשב יבש, אלא דרך מקרה. ובאו עליו קלגסי המשטרה (בעקבות פנייתו של יצחק "המוסר") עם אנשי רפואה לבדוק אותו. ונתברר שהוא חולה במחלת הכתר היא הקורונה. ועשה גם כל המחבלים חולים, ויהיו ללעג וקלס על כך שהם חיות מסוכנות לשאר האדוקים. אך כעת שלוימלע למד שהמחלה אמיתית ויכלא עצמו בביתו בהבידוד.

אך גם רבו החל משתעל כך נודע. ויגמור שלוימלע המתמיד ק"נ פעמים את ספר התהילים לרפואתו, וניצחו אראלים את המצוקים בעזרת הקורונה. והוא לא זכה להשתתף באשכבתיה דרבו ויצטער מאוד.

בצר לו, ויאמר לנפשו, מה עשיתי?! הרי הרגתי את רבי. אני רוצח קרוב למזיד, שהרי היה לי להקשיב למלכות ולרבנים שאמרו שיש מגיפה. ולי היה תאוה להיות צדיק, וגאווה לא להקשיב למחשבה אחרת ולכן אני כמזיד ברציחה בגרמא. וכעת אני התחייבתי בנפשי ויורש גיהנום. אוי לנפשי.

ויתחיל לחשב בליבו איך להינצל מדינה של גיהנום. יום אחד אמר שיתחזק במחשבה ובצניעות. וביום השני אמר שזה לא די, ויעש תענית דיבור. ביום השלישי, חש שאין זה מכפר ולכן צם. וכך המשיך מסיגוף לסיגוף. עד שיום אחד אמר לעצמו שעשה כבר כל הסיגופים.

ואז החל לפלפל מי אמר שהוא מזיד, אולי הוא שוגג, שהרי בישיבה גדולה לא מספיק הזהירו ולא לימדנו מה זה נגיף ומה זה חיידק וכן לא לימדוהו לציית להשלטון למען תיקון העולם – ואין עונשין אלא אם כן מזהירין.

ואז אמר לעצמו אולי כמו שפשעו פה, אולי פשעו ושיקרו בדברים אחרים. ולא עבר זמן הרבה ויזרוק את כיפתו ויאמר שאין אלוקים ואין גיהנום ולכן הוא לא מפחד מכלום. והיה מסביר, שהרי היה מפחד רק מהקב"ה, וכעת נודע לו שאין הוכחה לקיומו של השי"ת, ולפיכך הוא יכול לעשות מה שליבו חפץ. וכל זה היה, על פניו, בשביל להשקיט את ליבו מפחד גרמא דרציחה שלו.


ובמשפחתו ראו שהוא ירד מן הדרך הישרה, ויהי מצר להם כל יום בקושיות של דופי מול כל המשפחה והצעירים. ויאמרו לו אביו ואימו שישהה בקורונטינה במלון של חילונים, אם הוא אפילו רוצה, העיקר שיעזוב הבית ולא ידבק אותם בהכפירה והחטאים שלו. ובפרט שלא יקלקל האחים הקטנים ויהרוס לאחותו שושנה בשידוכים.

והלך למלון של חילונים ויפגוש שם חופשיים מחברת מוסף (כמו חברת תהילים ומשניות, אבל להרע). ויאמרו לו שהם עושים מוסף לאדם ולכן כל אדם שהוא אדוק צריך להתקדם ולהיות יותר מתקדם על ידי שהופך לחופשי ולכן הם קראו לעצמם מוסף, כי הם מוסיפים על המענטשקייט של האדם.

וינטוש את משפחתו ולא נודע לאן הלך ונטמע בין עם הארץ. ולכן חשוב למען חינוך בנינו להזהיר מפני המגיפה הארורה, מגיפת הקרונה שרבים חללים הפילה לא רק בנפש אלא גם בנשמה.

דיוויד 2012 Duvid – מאת כתבינו לענייני חילונים ותרבות

כתבינו לעניני חילונים ותרבות צפו בסרט על השפעת החילוניות על החרדים ועל חרדים היוצאים למסע במערב החילוני. כזכור כתבנו לענייני חילונים חושב שחרדים מודרנים רבים בדומה לבעלי תשובה הם גשר בין החרדיות לחילוניות. לפיכך חשוב לסקר את הקבוצה הקטנה הזו כדי להבין מה האתגרים והסכנות שאנו עומדים לפניהם במאבק האידאי והערכי כנגד האויב החילוני.



האם היציאה בשאלה קשורה להתפרקות מוסרית?

בסרט המצורף פה מהפייסבוק רואים את דוויד Duvid החסיד נפגש עם טובה, בחורה "חרדית-מודרנית" הקוראת ספרים חילוניים. טובה אינה מקבלת את העניין שאסור לבטל תורה ושאין זמן לקרוא ספרים לא תורניים. היא גם חושבת על ילדים ובית ורואה זאת בעיני רוחה. "לכולם יש זמן", (בתגובה שאין לו זמן לקרוא כי הוא חייב ללמוד תורה כל הזמן), כך היא אומרת לדוויד.

הוא אינו נלהב ממנה. הוא מדבר עם ידידו ג'ואל שגורר אותו למאורת 'אנוסים' (חרדים מפחד ולכן הם כמו אנוסי ספרד שמקיימים את מצוות הדת הנוצרית – יש אנוסים מפחד מעונש על ידי החהר ויש כי הם לא רוצים להיות חילונים, הם חרדים אתניים ולא חרדים דתיים) בליל השבת. שם הוא מכיר את לינדזי שמשכנעת אותו לחלל את השבת ולהוסיף עץ למדורה ומדברת בהתלהבות רבה על דיג'יי רנגון ועל חומרים משני תודעה.

לאחר השבת הוריו אומרים לו, לאחר שהם רואים שהוא לא מתארס עם טובה, שאם הוא לא יתחתן כעת הוא לבסוף יתחתן עם אלמנות ושאם הוא לא ימצא לעצמו שידוך הם ימצאו לו.

דוויד מחליט להפגש שוב עם טובה. אחרי הפגישה הוא מתכנן ללכת למסיבה. לפני הדייט שלו הוא מתדלק בסמים ומגיע לפגישה מסומם.

לאחר הפגישה הוא נפגש עם ג'ואלי ולינדזי במסיבת הריקודים של 'רנגון'. הוא עדיין בטריפ ונלהב מאוד מן העולם המערבי החילוני הנוצץ והמהבהב בפניו.

הוא ולינדזי מזדווגים. לאחר זאת הוא מתחיל לדבר איתה על זה שהוריו לא יקבלו אותם. לינדזי אומרת לו: זה לא יעבוד כי יש לי חבר שאני אוהבת אותו.

דיויד חש נבגד על אף שהוא בעצמו בגד (או ממקבל) בבחורה טובה שעמה הוא נפגש כעת. הוא מחפש את ג'ואל ורואה אותו מתנשק עם גבר, כלומר, הומו-סקסואל, וכן שהוא בוגד באשתו אשר ילדה לו ילד וכעת בהיריון שני ממנו.

מרוב גועל מן העולם החילוני-גויי הבוגד דוויד רץ לאחר המסיבה עם "בגדי היום-טוב" המסיבתיים החילוניים שלו לטובה. וכך ללא כיפה הוא מציע לה נישואין. היא מבינה שהוא 'קוקו' ואומרת לו שהיא מחבבת אותו, אולם היא לא יכולה להסכים להצעה, משום שדוויד צריך לחפש את עצמו.

דוויד מגיע לביתו בלבושו המסיבתי מאמש ליל ומודיע להוריו שהוא הציע נישואין והיא אמרה לו: לא. דוויד כעת הוא מבין שהוא אינו מוצא את עצמו בקהילה. וכשהוא מגיע לחדרו הוא מגלה שעל מיטתו מונחת מתנה מטובה, ספר – הארי פוטר. ובספר הקדשה שהוא צריך להיות קוסם ולפלס לעצמו את חייו. היא הבינה זאת לפני הצעת הנישואין היות שהעניקה לו את הספר קודם.

דוויד נפגש עם ג'ואל ההומו-סקסואל שבוגד באשתו שמסביר לו שהוא אוהב את אשתו רק לא כמו שגבר צריך לאהוב. ג'ואל משאיל לדוויד את הרכב שלו ודוויד נוסע אל האופק.


החילוניות מוצגת פה לחרדי לשעבר כמסיבות, מין, אלכוהול וסמים. חילוניות זולה. אין את ג'ון רולס או את לוק ורוסו. זאת אמריקה של ג'אנק אין את החילוניות הגבוהה אלא רק את הרדידות של המערב. דוויד, לינדזי וג'ואל בוגדים בבני זוגם וזהו כל החופש שלהם.

הסרט הפורמליסטי עשוי טוב ומתאר יפה מאוד את תודעותיהם של הגיבורים. הוא מראה את סצנת היוצאים אשר סובלים מתסמינים של קולוניאליזם תרבותי. הם מאמצים את התרבות החדשה וזונחים את הישנה ובכך מאבדים את המסורת שלהם ואין להם לא עולם הבא ולא עולם הזה.

מומלץ גם לקרוא את הרשומה: (2015) Samuel 613 – אנליזה על "היציאה בשאלה" של הטיפוס הנוירוטי


    להרחבה על חרדיות אתנית:

האור שלי הוא החושך של האחר

טקסט נועז שאני מביא פה בשמו של חבר בקהילה החפץ בעילום שמו

"אומרים לאדם בוא תתקדם, גלה את האור. והנאור החדש מביא את החושך שלו איתו לכל מקום.

וכמו קורונה והזרע של ברלנד הוא מפזר את החושך שלו לכל עבר.

ויום אחד נגמר לו. וכמו איקרוס שהתקרב לשמש ומרוב היבריס הוא התרסק, כך גם הוא מת.

ואולי לכן אומרים לגרים אל תבואו. לא רוצים אותך. זה לא מתאים לך. עדיף שלא. לא רוצים מתאבדים.

אין אור בחיים. האור של האחד הוא החושך של האחר."

"מהומת אלוהים" בקרב הציבור החרדי-החילוני בעקבות שמועות על אלימות מינית ובריונות – מאת כתבנו לענייני חילונים

סערה סביב בעמותה מוכרת בתעשיית החילון והתנהלות בריונית של אחד מהפעילים הבולטים בענף היציאה בשאלה. בעקבות כך אותו מנהל עמותה פרש בקול רעש גדול. והחרדים-חילונים במלחמת אחים בנושא.


כזכור לנו מכתבות קודמות, יש מחסור בכתבים לענייני המגזר החילוני. יש כתב לענייני ערבים ויש כתב לענייני חרדים וכד'. אך כתב לענייני חילונים אין. וחבל. לפיכך הוחלט באתר קהילת קודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז להתנדב למת מצווה זה. כתוצאה מכך קוראים רבים טרחו להודות לנו על היזמה המבורכת. ואנו מודים להם על כך מאוד.

למי שלא יודע או שלא שם את ליבו לכך, ישנה תופעה מצערת מאוד של נשירה. אינשי דלא מעלי מהחברה שלנו נוטשים אל עבר החברה החילונית. ברם כמו משה רבינו, הם מצליחים לראות את החברה החילונית ואינם מצליחים להיות ולהגיע אל הארץ המובטחת. הם טוענים שאין אלוהים או שלא צריך לשמור התורה והמצוות וכדומה, ולפיכך אם הם לא שומרים מה שנהוג לשמור בחברה החרדית, אזי הם אינם כאלו. וזאת על אף שישנם אנשים רבים האומרים שהקהילה הקרויה חרדית מזמן הפכה לאתנוס בפני עצמו. הם חושבים שהחברה החרדית אינה עניין של מובחנות תרבותית על בסיס פרקטיקות, אלא עניין של מחשבה, דבר שכידוע לכל בר דעת עדיין איננו מובחן.

בעקבות קשיים רבים של אותם נושרים להטמע בקרב החופשיים החילונים בעלי התרבות הגויית, הוחלט בקרב כל מיני אקטיביסטים להקים להם משכן כלכלי. ויש כבר כיום קהילה של אלפי בנ"א ששנו ופירשו מהחברה החרדית אל עבר החברה החילונית. ברם הם לא מצליחים להגיע לשם ולכן יש הקוראים להם חרדים-חילונים או החילונים-החדשים או טרנס-חרדים. כיום ישנם מס' ארגונים המכונים אצל האדוקים: "מוסף", "וברחת", "צואים לשינוי" ועוד (השמות משובשים לשמחת הציבור). חלק מאותם יורדים מן הדרך הישר עושים זאת לאט לאט, ונוהגים כאנוסי ספרד ופורטוגל, ואז כשהם נהיים חופשיים, הם טוענים שהם עזבו החברה החרדית כי נאנסו כמו תמר ודינה. וזה ממש צער גדול.


לאחרונה עמותה מסוימת החליטה לקדם מסע גיוס כספים. בעקבות כך מנהל עמותה אחרת החל לתקוף את העמותה מגייסת התקציב בשצף קצף. הוא תקף את התנהלות העמותה כבעייתית ושהיא חייבת לפטר את מנהלה הפועל באלימות וגם מנצל מינית, אם כי, לא ברור לכותב השורות הללו האם נעשתה כאן בכלל עברה על החוק. בעקבות המסע הפומבי נגד אותו מנהל בעייתי, אותו האיש התפטר ואמר שהוא מתנצל על הפגיעות שהוא פגעה באנשים ושנגע בנשים ללא הסכמתן. והנה חלק מהטקסט:

אמ;לק: בימים אלו עלה קמפיין גיוס כספים לעמותת ובחרת. לדעתי חשוב לפעול שלא יכנס לעמותה הזו עוד שקל אחד, הן בגלל שהעומד בראשה הוא אדם פסול, הן בגלל שהתנהלות העמותה פסולה והן בגלל שהתקציב הקודם שנכנס לעמותה בוזבז, גם אם חלק מהפעולות שלה מביאות תועלת. מדובר בפוסט שאני שוקל לפרסם כמותו כבר הרבה זמן ולטעמי כעת הגיעה העת לעשות זאת, למרות שהמעשה ממש נוגד את האינטרס שלי ולמרות שמדובר בכיבוס הכביסה המלוכלכת של היוצאים בפומבי, כי לדעתי הנזק שבהשארת המצב הקיים גדול עוד יותר. גילוי נאות, אני יושב הראש של עמותת יוצאים לשינוי, הפועלת להבטחת זכויות היוצאים בשאלה מהחברה החרדית. עם זאת, הפוסט הזה מייצג את דעתי האישית בלבד, לא את דעתה של העמותה ולא של אף אחד מחבריה. הוא אפילו לא הועבר לאישורם של חברי הוועד, כדי למנוע מראית עין של הודעה רשמית.

לינק להמשך הטקסט. והנה קישור להודעת ווידאו ההתפטרות של מנהל העמותה שהואשם בהתנהגות בלתי הולמת (הוידאו נמצא בקבוצה סגורה). בהודעה הוא מתנצל ומודה שנגע בנשים ללא הסכמתן. כמו כן, הוא מאשים את מי שתקף אותו ואת ארגונו כי הוא רוצה להרוס עמותה כדי לקדם את העמותה שלו.

בעקבות כך הוקמה קבוצה חדשה של יורדים מן הדרך הישרה שסירבו להמשיך להיות באחת מהקבוצות-קהילות הראשונות שהוזכרו, הם החליטו שהם לא רוצים לשחק שונאים ומחבלי (פלג ירושלמי ופלג בני-ברקי). לפיכך הם החליטו להקים פלג חדש (הגיון מפולפל…). וכעת יש המגנים ארגון אחד, יש המגנים שני ארגונים ויש המגנים על הארגון שלהם. למעשה היה מי שאמר שאם כך נוהגים חרדים-חילונים אזי הוא מעדיף להשאר אנוס ולא לצאת מארון הקודש החרדי.

לסיום, יש להזהר מאינשי דלא מעלי, שלפעמים עלולים להתפס כאנשי חסד אבל עלולים לנהוג שלא כראוי. ניתן לנהל דיון האם מי שחטא והתנצל חייב לפרוש מתפקידו או מותר לו להמשיך, וזאת כשאינו מהווה סכנה. וגם כיש אנשים המנהלים מסע צלב חברתי יש להם אינטרס לכאורה לקדם את הארגון שלהם. וזה שהחליטו שצריך לסגור הארגון במקום לשפרו ולבסוף אנשים אחרים החליטו להקים עוד ארגון, העניין מראה שמשהו באווירת הפלגנות המאפיינת את החברה החרדית שרד אצל היורדים מן הדרך הישרה. ועניין זה מאפר להגיד שהחרדיות היא תרבות חברתית ולא רק עניין של מעשים.


בקהילת קודש נימאנדעסלאנד פורסם העניין ושמע המחלוקת על "הנאורות" הגיע אל הרבי שליט"א. הרבי חייך ודרש שטוב מאוד שנוצר חילול החילוניות בקרב אותם האנשים וכעת צעירים אבודים יחשבו פעמיים לפני שהם הולכים להשתמד אל הדת האזרחית החילונית. הרב גם אמר שצריך לעזור לאותם אחים שלנו, הם פרי ביאושים של החברה האדוקה שלנו. ולו היינו מחנכים אותם אחרת, הסיפור הזה כשיש כאן בריונות ומגע בנשים ללא הסכמתן לא היה קורה.

נ.ב. הרשומה מוקדשת לי"ש שכמו יין ישן הוא ממשיך להשתבח והוא זה שדאג לבקש טור בנושא. שכוייח! ימלא הקב"ה כל משאלותיו לטובה, ונאמר אמן.