תגית: ירושלים

החרדי הרך, החרד"ק והפקח בקורונה בקרון – מאת כתבנו לענייני תרבות

אחד מאנשי הקהילה שלח לכתבנו לענייני תרבות מעשה שאירע ברכבת הקלה בירושלים עיה"ק. מעשה שניתן ללמוד ממנו מוסר השכל כיצד לא לעשות חילול ה' וכיצד לעורר עבריינים הטוענים שהם שומרי תורה ומצוות להתנהגות של דרך ארץ. והנה הסיפור להלן:

היום הייתי בירושלים בבוקר עם חולצה לבנה של מתנחלים ועם כובע מצחיה ומותניה – לבוש נדיר במגזר ובכך נראיתי תייר, לא ירושלמי או חלילה חילוני לא עלינו.

התיישב לידי ברכבת אדם עם חולצה לבנה של חרדים שחבש כיפה כהה ונראה כחרדי ספרדי – המכונה כיום חרדי רך. האיש נהג כלפי בגסות ואלימות בדרכו להתיישב לידי – אדם חסר נימוס מערבי מעצבן החושב שהכל שייך לו ונוהג ממש בניגוד לכינוי של הזרם הסוציולוגי שלו בחברה החרדית.

לאחר שגמר לדחוף ולאחר שזזתי למענו כי לא הסכים לשבת במקום ליד החלון, הודעתי לבריון: אסור לך להיות ברכבת.
הוא שאל: למה?
אמרתי לו: כי אתה לא חובש מסיכה.
הוא טען לי שהוא כן חובש מסכה.
אמרתי לו: אתה מסרב לשים המסכה כראוי על האף. אתה מפר החוק. אסור לך להיות ברכבת.
הוא טען שהוא כן שם.
אמרתי לו: אתה לא שם מסכה לפי החוק פה בישראל.
הוא אמר שהוא שם.
אמרתי לו: אבל אתה לא שם, שוטר יכול לתת לך קנס.
הבריון: מלמל בקול לא ברור באותה מנגינה מתנצלת ומתגוננת כמקודם.
אמרתי לו: אחרי זה אתם לא מבינים מדוע אומרים שאתם החרדים לא שמים מסכה ואתם אומרים שסתם שונאים אתכם ומחפשים אתכם.
אז הוא אמר במלמול ברור יותר: בוא לא נדבר על זה.
ומייד ושם המסכה, סוף כל סוף, כראוי.

ממש חרדי רך הנוהג כילד בגיל הרך.

בהמשך הדרך הגיע פקח ועבר אחד אחד תוך כדי שמכריז בקול כמוכר בשוק, מסיכות, כרטיסים, להציג כרטיסים בבקשה, שימו מסכות.

הפקת היה נחמד ואני התאפקתי מלהציג לי את כרטיס הרב קו השני שלי שאותו לא העברתי, אני מתאפק בנושא כבר שנים רבות מאז שהחלטתי להציג פעם אחת בלבד לפקחית שצרחה ברכבת ועשתה לי חור באוזן "בטעות", כרטיס רב קו אחר שאותו לא העברתי. ואז אחרי הדרישה של הפקח לפרטי המזהים לצורך הקנס, אני נזכרתי שיש לי כרטיס אחר תקין ופשוט "בשגגה" נתתי לה לבדוק כרטיס הלא נכון.

אין זה הפלא ופלא שהבריון שישב לידי לא העביר כרטיס ובכך חמק מתשלום.

פקח: אדון אתה צריך להעביר כרטיס.
בריון: העברתי.
פקח: לא העברת.
בריון: העברתי, אתה יכול לבדוק.

הפקח מעביר הכרטיס במגנט ומתקף הנסיעה.
הפקח הכריז: כעת זה עבר, עד עכשיו לא העברת.
הבריון שתק.

אמרתי: אתה רואה, גם לא שם מסיכה וגם לא משלם על הנסיעה ואז אתם מתפלאים ששונאים אתכם ולא מבינים למה.

השידוך של הרבי שליט"א – מעשה מופלא של השגחה פרטית

מעשה מיוחד של השגחה  דהרבי שליט"א, ר' לייב אלקסאנדער הלוי בן ר' וולף הירש, סיפר להגאבע

פעם אחת יצאנו עם איזו מוקיונית רברבתא בשידוך. התהלכנו בירושלים עיר הקודש הבנויה. כל המקומות 'בקאוה רימון' היו תפוסים על ידי האחוריים של האנשים דמונחין היו על הכיסא. דבר זה הפריע לגברת היות שזה גלוי וידוע כמקום דמגישין שם אוכל בהכשר הקרוי 'מהדרין'.

במקום דאין איפה לשבת, יהיה מקום לשבת. הפנינו את מבטינו כה וכה ונלך ביתה עגנון, תמונה שלשומה שמו. ועל אף דהוה לא מהדרין מן המהדרין כמו דיושבי העיר ירושלים עיר הקודש נהגו על עצמם, הכרענו דבשעת הדחק אפשר לשבת.

9317858-arabic-coffee-with-dates-fruit-isolated-on-white-background-stock-photo

ואין לך שעת הדחק יותר משידוך עם נקבה הקרוי בלעז 'דייט'. וכידוע אמר על זה זקני הרבי הקדוש מנימאנדעסלאנד זי"ע: ומדוע נקרא שמו של מפגש משונה זה שעושין הצעירין דייט?! ויען זקני הגדול והנורא: "משום דדייט הוה תמר בלשון אשכנז של אנגליה. וכידוע התורה הקדושה מספרת לנו על שני סוגי תמר. תמר האחת היא תמר דרדפה אחר הגברא והתמר השנייה דסירסה הגברא". והוסיף עוד זקני הקדוש: "דכל איתתא מורכבת מן שתי הבחינות הללו וצריך להיזהר לא להגיע למצב דלא מסוגל להתהפך כגון נ' שערי טומאה".

נכנסנו מעדנות, כשמואל הנביא, אנחנו והאדרת המכובדת דהבחורה הייתה עטופה בה עקב הצינה. היו שם יושבי קרנות הקרויין "שאבאבניקים". ואלו מין של אנשים הקרויין חרדקין או חרד"ק. והם אנשים הנרדפין על ידי עם ישראל ויש מנהג "קדוש" לירק עליהם כל פעם דרואין אותם. ועל פירוש המילה שאבאב יש מח' מפורסמת מדוע נקרא שמן כך. חד אמר דזהו לשון גנאי בשפת ישמעאל לאלו דלא עושין כלום. וחד אמר דזהו על שם מה דהמלך קהלת אמר 'שמח בחור בילדותך' דזהו נוטריקון, כלומר, דהוו אנשים שמחים.

samuel-van-hoogstraten-1

אנו היינו מצוננין מעט ולא היה לנו מפיות על השולחן, עקב צעדי ההתייעלותא דשל המרא דאתרא. לפיכך היינו מוכרחין ללכת לחדר הפעור בו יש כיור של שיש, כדי לקחת הממחטות מן המתקנא סופג הידיים. וכך הוה. נפנינו לחזור למקומנו, לפתע עמד וניגש אלינו אחד מן יושבי הקרנות ושאלנו: "האם אתם מאורשין?" ענינו: "לאו". שאלנו אותו: "מדוע הנך שואל?" ענה לנו הלה: "דכיוון שהתערבנו אני והחבריא האם מצורת הילוככם הנכבד ניכר דהנך מאורש". העזנו פנים ואמרנו: הב לן חמישה אחוזים 'אאוף די האוס', כדאמרי אינשי, סוף כל סוף התערבתם עלינו, הרי.." וההוא לא ענה כלום.

חזרנו למקומנו. לא עבר זמן הרבה ותוך חמשה עשרה רגעין, העבד, הקרוי  כשם משפחת ר' איסר זלמן, הביא לנו על טבלת השולחן שתי גלידות, ואמר: "הללו שם בהקרן זווית שילמו על הגלידה". באותה התקופה לא היינו אוכלין בנימאנדעסלאנד דברי סחורה של ההכשר של 'הרעבנות'. ולשם-שמים לקחנו הכף זערוריתא וטעמנו מעט רק כדי דהנקבה השמנמנה תחוש בטוב ולא יחטוף אותה הבולמוס.

רואין מכאן דפעמים האייבישטער מזמן לאדם עלמה רק כדי דיקבל גלידה ויעשה מצוה על אף שלא יזכה לאכול ממנה. זה נקרא השגחה פרטית!