תגית: ישראליות

"חרדיה עממית" – נאום של אקטיביסטית חרדית – מאת כתבנו לענייני חילונים

נאום מקדש שם שמים מאת גברת וילהלמינה דיכטער אשתו של המשורר הידוע בקהילה ובעולם. את הנאום נאמה בארץ ישראל מול חרדים מודרנים אוהבי-החופשיים וחופשיים. יש לציין שהיא אשה חשובה ומעניינת ואם ירצה ה' נעלה עוד אמירות שלה. כתבנו לענייני חילונים נכח שם והביא את נאומה לידיעת הציבור.


"הייתי פעם בטקס ושמעתי נושאת דברים חזקה במיוחד, את וילהלמינה דיכטער, להלן חלק מהנאום שהוקדש לזכרו של אל-חאג' מאלִכּ אל-שבאז ועורר רעש גדול בקרב השומעים.

והנה הנאום:

יש שני סוגי חרדים במרחב במדינה מדרום לסוריה:

יש את החרדי המחמד שאוהב את החילוני יותר מאשר החילוני אוהב את עצמו, שאוכל מהאוכל החילוני, משאריות האוכל שהחילוני 'ברוב טובו הגדול' השאיר לו. הוא יודע גם גששים בעל פה והוא מכיר את כל שירי ארץ ישראל יותר מאשר החילוני בעצמו. הוא חילוני (ישראלי) בלבוש חרדי.

כשהישראלי אומר 'אנחנו', החרדי המחמד אומר 'אנחנו'. וכשחרדי עממי נורמלי מציע היפרדות, הוא חושב שהוא, החרדי העממי נפל מהירח, 'אתה מציע להפרד מהישראלי הנחמד שאוהב אותנו, עוזר לנו ודואג לנו?!'

החרדי המחמד גם אוהב לגור ליד הישראלי ולחוש אני השחור השפוי היחיד שנמצא פה. הנה אני יותר טוב משאר השחורים, אני השחור הכי לבן. איזה כיף שיש חילונים.

ויש את החרדי עממי ותמיד היה יותר חרדים עממיים מחרדים מחמדים.

החרדי העממי יודע שהוא הרוב לעומת חרדי המחמד. הוא שונא את הישראלי, הוא לא עומד בצפירה ולא שר התקווה. ולא מעריץ את אלו ששונאים אותו.

כשיש בעיה במדינה, החרדים-מחמדים אומרים אנחנו בצרות או הממשלה שלנו בצרות, החרדים העממיים אומרים, לעומת זאת, הממשלה הציונית בצרות או הממשלה שלהם בצרות.

יש אפילו חרדים מחמדים שאומרים 'חיל האויר שלנו' הפציץ פה והפציץ שם, חיל האויר שלנו? אפילו לא יתנו להם להתקרב למטוס…

אנו לא ישראליים, לא ביקשנו להיות ישראלים. הישראליות נכנסה בנו. אנו לא חוגגים עצמאות, אנחנו עדיין בגלות. כל עוד שאין מדינה יהודית-חרדית אנו עדיין בגלות, 'בגלות בארצנו'.

יש התנגשות בלתי נמנעת בין החילוני (הישראלי) לבין החרדי. החילוני מקדם סדר יום של עולם הזה, ואנו מקדמים סדר יום של עולם הבא – העולם הזה דומה לפרוזדור והעולם הבא דומה לטרקלין.

אני לא חרדיה מחמדית שחולה על החילונים, אני חרדיה עממית!

הציבור לא ממש אהב הנאום. חלק מחאו כפיים בהתלהות למשך זמן ממושך. וחלק ביקשו מהמארגנים להרחיק אותה. היה שישו ושמחו.