תגית: ישראל

יום השואה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשע"ט – מאת כתבינו לעניינו חילונים ותרבות

כתבינו לענייני חילונים ותרבות מביאים את דברי הרבי על הימים הנוראים של החילונים הבאים עלינו המכונים בפי העם "צפירת העומר". הדברים נאמרו הבוקר ומובאים פה לטובת חברי הקהילה הקדושה בארץ ישראל.

הרבי שליט"א סיפר הבוקר לאחר תפילת השחרית, שלא מזמן פגש מטורניתא אחת חילונית. והיא החלה לדבר עימו על יום השואה. ואז היא אמרה לו שאתה בטח כאדם אדוק לא תעמוד בצפירה. אמר הרבי: "אמת הדבר. מדוע שאעמוד?". שאלתהו מה הוא מתכנן לעשות? ענה הרבי: שהוא מתכנן להמשיך את עיסוקיו הרגילים, ברם אם הוא יהיה בפרהסיא, מפני דרכי שלום וכבוד הבריות של אתם החילונים הוא יעמוד ויכבד את מצות דתם כמנהגם. הוא גם הוסיף שהוא לא ילך למקום הנאה שמא הם יפגעו, לא יעשה בדווקא כדי לפגוע, אבל כן ימשיך בחייו.

היא החלה לכעוס ולהגיד מילות גנאי כנגד החברה האדוקה המכונה בארץ ישראל החברה החרדית. אמר לה הרבי שאין לה מנדט על דת השואה. השואה קרתה לפני שהמדינה הציונית בארץ ישראל קמה, ושיש לו גם בני משפחה שנהרגו במלחמה על ידי האשכנזים ימ"ש, מה זה שואה שיש לה מדינה?! החילונים לא יגידו לנו מה לעשות ואיך לזכור את העוול שנעשה לעם ישראל. לא די שסבלנו מידי האשכנזים, אין עניין להמשיך לסבול תחת הציונים בגלל השואה וזה מה שמכונה בלעז אבסורד. מבחינתנו, אנו כבר חיים תחת כיבוש החופשים מבחינה מדינית ואין עניין להשתעבד גם בעניין הדת והתרבות. לאחר אמירת דבריו, החופשית נתרככה קמעה ואמרה לרבי: "יש לך כושר ביטוי!". אמר הרבי: ראו, כך מקדשים שם שמים..

הרבי הודיע לשומעים שיפרסמו שלא חייבים לעמוד בזמן הרעש המשונה של החילונים בזה היום. ברם אין עניין להכאיב להם. לפיכך יש ללמד האנשים לעמוד במקום הפרהסיא וכך למנוע צער להם וחשש חילול ה'. בתוך הבית במקום המוצנע אפשר להמשיך בסדר היום הרגיל של האדם. ויש לעמוד גם במקומות של ערבים או או של אנ"ש מפני הצלמוניות.

מעבר לכך, כשמגיע חילוני ושואל שאלה על מנת לקנטר, לא צריך להבהל ואין עניין לשקר. אפשר לעמוד על האמת בצורה מכובדת ולהסביר שאין זה תרבותינו ואנחנו יודעים לזכור את מאורעות רדיפת עם ישראל בימי מלחמת העולם השניה בדרכנו אנו ואין אנו כפופים לדת השואה של המדינה הציונית.

למעשה, אמר הרבי שהדברים נכונים גם ליום הזיכרון להרוגי המלחמות ופעולות האיבה, אבל כאן מכיוון שזה מאוד פוגע בהם, אין עניין להגיד להם האמת בראשונה וכדאי להתחמק.

ורק אם החופשי מפציר שוב ושוב, אזי אפשר להגיד לו בדרכי נועם שאין זה תרבותינו ואנו עדיין בגלות בארצנו ולכן אנו לא רוצים להגיד מה שאנו חושבים על הנושא מיד פן החופשים ירצו להרע לנו. ואז להסביר לו בסבר פנים יפות ובכבוד שאנו חיים בתרבות אחרת וכן אין אנו שותפים להציונות ולכל מה נעשה בשמם למען עם ישראל. אולם אנו כן מעריכים, חלקם הגדול התכוון לעשות טוב ושמסר את נפשו על אף שהרבה מאוד פשוט נחטפו לצבא בכפיה על פי החוק הציוני. ויהי רצון שיבולע המוות לנצח.

לפלפולים של הרבי בנושא יש לעיין פה – בעניין ימי אבלות ופה -בעניין הכחשה.

בעניין  האנשים האוהבים שמציקים להם – מעשה מוזר שנתגלה לאחרונה

מעשה, המספרים לאנשים עצבים, העוסק במידה מפורסמת של אחד מרבני הקהילה ובתוך המעשה פשט גדול בנפש האדם ומפני מה מריבות בין בני האדם עושות חיזוק גדול לריעות בין האנשים בהעולם. מעשה משונה זה הנתגלה לאחרונה וצריך לבדוק עד כמה הוא מהימן או האם עסקן ניסה להסתיר המעשה.

מעשה ברבי הקדוש מברבי גרונם מנימאנדעסלאנד כשהיה צעיר אהב היה לעשות מעשי "פרובוקצייע" בלשון אשכנז. היה מכריז הלוך ושוב שהאנשים אוהבים שמציקים להם. ולפעמים אנשים לא היו יודעים איך לקבל זאת. והרבי שהיה מפורסם כאדם האהוב על הבריות החליט לפייס אותם. אולם הרבי עדיין האמין בפרובוקציות. חשב הרבי מה לעשות. והנה מצא פתרון. החליט לשאול את נשואי 'הפרובוקציות', האם הם כועסים עליו? הם שנתביישו להודות שהם כועסים, היו מכחישים זאת וחוזרים לדבר עימו כבימים ימימה, העיקר להראות שהם לא כועסים עליו. ובכך הרבי הקדוש המשיך לעשות פרובוקציות ולשמח אנשים, והכל כדי לעשות חסד. (וכמובן לא היו כועסים מבחינת המהות אלא היה זה לזמן קצר ויבואר לקמן.)

לאחר שנים הרבה יום אחד היה מעשה מפורסם בתלמידו המובהק של הרבי, שהתנהג כאילו הוא כועס על הרבי. התחילו מרננים בקהילה כל הארחי-פרחי שבאו לאכול לחם-חסד בקהילה העשירה, שהרבי טעה, מפני שבשום מקום בעולם לא נהוג כך והנה רואים שהרבי הכעיס אדם ואין הוא נהנה שמציקים לו. שמע זאת הרבי, אמר להם הצדיק הקדוש: כל הטעם שהוא נראה לכם כועס, כאילו עובד עבודה זרה, וניתן לראות שמא הצלחתי להכעיסו, כביכול, זאת כיוון שהוא רוצה להציק לי כי הוא יודע שהאנשים אוהבים שמציקים להם והוא עושה זאת כדי לעשות לי קורת רוח.

וכשהרבי היה זקן היה פעמים משומם. החל הוא מעניק לעצמו מכות מרדות נאמנות. ומי שלא ראה את הרבי מאושר לא ראה אדם מאושר מימיו, וזה ממש כדברי החכם האשכנזי הגדול והידוע פרידריך ניטשה (שאמר שהאדם איש מלחמה וכשאין לו עם מי להילחם נלחם כנגד עצמו).

ופעם אחת היכה הרבי שוטר באומרו שגם השוטרים אוהבים שמציקים להם. שמוהו בבית התפיסה. כששחררוהו, הרבי שמח שמחה גדולה ביותר. הרבי הסביר להציבור דלאחר שהשוטרים הגויים הרשעים ראו שאני נהנה בכלא ואני לא מספיק מקריב וסובל. החליטו לשחררני, והעיקר להציק לי כדי שתהיה לי קורת רוח, ועלי נאמר, "צדיק וטוב לו".

והוסיף הרבי בפעם אחרת ואמר דגם אם תימצי לומר שהאדם כועס זהו רק לזמן קצר. והמשיך וביאר ביאור שאפילו גדולי חוקרי הנפש אוכלי הטריפות ובועלי הנידות אינם יודעים, כשאדם כועס או שמח, הוא חושף את רגשותיו ולאחר זמן כשנח מכעסו וחמתו שככה, הוא רק זוכר שרעהו הוא חברו מכירו ויודע את רגשותיו היטב ואינו זוכר איך העניין קרה. ומתוך כך נהיה חבר-נפש של חברו שהציק לו ומיד מציק לו שוב וכך הם נעשים אוהבים גדולים. וזו דיאלקטיקה של גאורג פרידריך וילהלם הגל.

וזו הסיבה שאחינו פון די-אוריינטאל-געמיינדשאפט, חיים טוב עם נשיהם וזה כיוון שהם מכין אותן מכות נאמנות (כך על פי השמועה וייתכן שאין זה אמת כלל). ועל זה נאמר: "נעתרין מכות אוהב". ויש פעמים שהאשה משיבה לו ארבעה וחמישה עם המערוך מיד לאחר "ההפרשת-חלה". וזו מצוה גוררת מצוה, ומתוך כך זוכים לאהבה ואחווה ויש שלום בית.

ושלום זהו שמו של הקב"ה ומתוך שיש ביניהם שלום, יש להם גם אמת, שנאמר האמת והשלום אהבו וזה כדאמרי אינשי אהבה אמיתית או בלשון נימאנדעסלאנד ריכטיגע ליבע. אומנם הרבי אומר שהיום לא אכשר דרא ואהבה זהו מדע מזויף. ועל זה נאמר, כביכול, בשיר השירים "לא היה ולא נברא".

מדברי הרבי שליט"א בעניין הבחירות

מדברי הרבי שליטא בעניין הבחירות:

מיין טיירע יידן שום רב או צדיק לא בחר בנו, אלא זכינו בס"ד להיוולד במשפחה גאה ומיוחסת בעם ישראל אשר שלטה בקהילה מאות בשנים. ואשר תמשיך לשלוט בעם ישראל כמו שקודשא בריך הוא ואוריתא חד הוא. גם שום רב לא בחר בסבי זקני, רבי קלונימוס בן טודרוס הלוי זצ"ל זי"ע, אלא דהיה לו הכוח להיות רבי בעזרת השם יתברך. והוא עשה זאת לבד לא כהליסטים מזויין בלילה שמחפש רב שימנהו לרב. לפיכך גם החסידים יכולים לשלשל בהבכי-רעות (וואלן בלע"ז) מה שאוהבין לשלשל.

הציבור גם מתבקש להפסיק הפריעני בנושאים אלו ולבטלני מלימוד תוה"ק. וכמו דכתבו חז"ל "הבטלה מביאה לידי שיעמום", ופירש זקני רבי שלמה יצחקי זצ"ל דזה שיגעון. אין לקהילתינו עניין במשגינערס.

ר' צבי הירש ראובער (דער גאבע) בשם הרבי שליט"א

ופעם היה האלקציון מיד אחרי הפורים, אזי הרבי בעליזות היין במשתה החג אמר הדברים הללו והם נרשמו בידי אחד מהשומעים.

  1. . אין זה חשוב כל כך להצביע.
  2. מי שחושב שהוא מקיים מצוה בהשחלת הפתק להחריץ שתבוא עליו ברכה. וכן מי שחושבת שהיא מקיימת מצוה שיבוא עליה ברוך.
  3. סגולה לפתיחת הראש, לא להצביע כלל או להצביע למפלגת אנשים שלא יעברו להיות שליחי הבוחרים היות שלא יקבלו מספיק קולות מהעם. ודבר זה עוזר גם ללמוד גמ' יותר טוב. ולפעמים אם מספרים שלא הצביעו אזי יש האוחזין אבן או מקל ועם זאת פוצעים את ראש הרשע הקהילתי על זה שלא הצביע כראוי.
  4. כל החושב שבאופן מצוי הוא יכול להשפיע על תוצאות בחירת האנשים על ידי השלשול בהקלפי, אינו אלא טועה. זהו מקרה שאינו שכיח כלל.
  5. לפכך מי שחושש להגיד שלא הצביע, שישכר ויגיד שהצביע וזאת מפני דרכי שלום. וכן לגבי המפלגה המסוימת לפי קהל אנשים ששם נמצא.
  6. מי שנמצא בקהל מאמיני הבחירות ואינו יכול לשקר היטב בצורה שיאמינו לו, שילך להצביע.
  7. אם בקהל שלו מאמינים בפתקים מסוימים ואינו יודע לשקר טוב שיטיל הפתק של הקהל. וזאת מפני דרכי שלום.
  8. ז. יש יחידי סגולה שלא הולכים כלל להצביע כדי שאנשי המפלגות ידעו שהם לא הלכו להצביע.
  9. ח. ודבר זה מסוכן למי שיודע לשקר טוב ולא רוצה להיות במריבה עם הקהל שלו. וזאת כי חברא, חברא אית ליה והם יוכלו לדעת שהוא לא הצביע. ובשעת הדחק יכול להגיד שהצביע בקלפי בבית האושפיזין של החולים.
  10. סוף דבר, האדם צריך לעשות לפי הסיפור שהוא רוצה למכור להקהל.
  11. ובדיעבד יכול אדם לומר: הצבעה בהבחירות בדמוקרטיה זה עניין של בית הסתרים ואין זה צנוע לשאול ולגרום להרהורים רעים באותו עניין. אולם חבריו יחשדוהו שלא הצביע למועמד שלהם מכיוון שאם היה מצביע לו, אזי לא היה לו מה להסתיר.

הבל הבלים הכל הבל, יהי רצון שהציבור יצליח בכל הבחירות שלו ולא רק פעם בכמה השנים שיש פאסטיבל של גאוה ושנאה.

ומנהל אתר הקהילה קיבל אישור מהרבי לשים פה את ניגון מוסוליני וזה סגולה להבנת מעשי רבנים מסוימים בזמן הבחירות.

חשיבות החלופה להגירה מהחברה החילונית לחרדית | כתבנו לענייני חילונים

כתבנו לענייני חילונים החליט לשלוח לנו מאמר שלו העוסק בנושא מפתיע, החרדים החדשים או החילונים לשעבר או טרנס חרדים או טרנס חילונים או בעלי התשובה הקרויים בפי העם: החזב"תים.

כתבנו לענייני חילונים חושב שהם יצור כלאיים שמבחינה תרבותית ואתנית יש בהם מרכיב חילוני. והוא מציע לקדם מודל קליטה אלטרנטיבי מוצלח יותר למען כולנו והיהדות. חשוב להגיד שהכותב כותב העניין מתוך אכפתיות עמוקה לעם ישראל ואין הוא מכוון לכולם, חלקם אנשים בסדר גמור.


האמת היא שפעם אהבתי מאוד או שחשבתי שאני אוהב מאוד בעלי תשובה. ראיתי בהם צדיקים גדולים המתקרבים להשם. אנשים חכמים שגילו את האור ועזבו את החושך החילוני, את הסמים, הפריצות והאלימות. אנשים מעניינים.

והאמת שהפריע לי מאוד שהחברה החרדית המטיפה לחזרה בתשובה ולחסד לא מקבלת אותם כשווים, היא מפלה אותם במוסדות לימוד, בפוליטיקה בהגמוניה הדתית הלכתית רבנית, בשוק השידוכים וכד'.

לאחר זמן נודע לי שיש כמה סוגים של בעלי תשובה. בעלי תשובה חוצניקים, שזה אומר דוברי אנגלית או מערב אירופאים עם קשר לדוברי אנגלית, רוסים ושאר מדינות הים והיבשה, אשכנזים ישראלים וספרדים.

נהוג היה להגיד שהספרדי חוזר כי הוא לא רציונל, הוא לדוג' חוזר דרך אמנון יצחק, אבל האשכנזי חוזר דרך נויגרשל, הוא רציונל, הוא על רמה, הוא בעל תשובה איכותי שאפשר לדבר איתו ובדרך כלל אקדמאי (תנסו להכחיש לי את הערצת האקדמיה במגזר).

ואז גם שמתי לב להקצנה בקרב החוזרים בתשובה, מה שנקרא צדיקים הרבה, כלומר, כאלו המקצינים בדת. משפחות עם חילון גבוה, אלימות וחמומיות מוח. ובכיינות לגיטימית על זה שלא מקבלים אותם. ונהגו להגיד שזה בגלל שיש להם קרובים חילונים או בעיה בחינוך או שהם בני נידה.

לא אמרו שזה בגלל האופי הלא יציב של החוזרים בתשובה:אופי נוודי, אופי ברחני או אופי יחידאי שלא מתחייב למקום, מגזר ולפעמים גם זוגיות.

שמעתי פעם מרב העוסק ההחזרה בתשובה שרובם מזרחיים ורובם לא סיימו בגרות. כלומר, כשהחילונים שולחים את בעלי התשובה שבהם אלינו הם לא שולחים את החילונים המוצלחים ביותר. ואותו רב אמר שרוב הנושרים החרדים הם ילדים של בעלי תשובה.

במקביל לאלו שכביכול גילו את האור, אני גדלתי גם עם החושך ככתוב, יוצר אור ובורא חושך. הבנתי בבגרותי בישיבה ובעצב רב מה זה ליפול מביטחון לספק וכיצד בעצם אני בוחר להתנדב כלפי הקב"ה.

ואז שמתי לב הפוך מחברי שהתלהבו ממי שחזר דרך נויגרשל ודומיו, עם בעל התשובה הלא רציונל, יש לי איתו הבנה משותפת – שנינו עושים מה שנעים לנו, הוא גילה את האור ואני מרגיש חלק ממשפחת המאמינים של הקב"ה כבן אחר בן עד אברהם אבינו. לעומת זאת הרציונל, כביכול, מטיף להצהרות מחשבתיות שאיני מבין ותופס – הוא רואה דברים בהיגיון שאני לא רואה, הוא טוען שהוא שונה מהלא רציונל, כביכול, שאומר שהוא מרגיש דברים שאני לא תמיד מרגיש. וכשאיני עושה זאת הוא שונא אותי ויוצא נגדי בשצף קצף. ואולי זה בגלל שיש לו אידאה מקובעת ולא גמישה אז הוא חש אל-טעות ומרגיש על הגובה סגן של השי"ת.

למעשה יש לי בעיה כיום עם החוזרים בתשובה, אני מדמיין אפילו לפעמים שהם מזימה חילונית, כביכול, המגיעה להרוס את החברה החרדית מבפנים עם נורמות גויות-חילוניות. (ולא צריך פה כוונה, אלא זה כעין המעמד של קרל מרקס)

החברה החרדית בעלת מנהגים ייחודיים ואולי אפילו היא אתניות עצמאית מהחילונים בישראל. החרדי המצוי, לכאורה, חש קרוב יותר לחרדי משווייץ על אף שהוא לא אזרח ישראלי ונמנע להתחתן עם חילוניות ולא עם חרדים תוצרת חוץ.

וכן רואים שזה לא רק עניין של מצוות, הרי יש חרד"לניקים צדיקים מאוד והם לא נחשבים "חרדים", אלא עניין של מובחנות-מנהגים-תרבות, כגון בלבוש.

הם מצד אחד מקצינים והופכים את החיים בחברה החרדית שלנו חרדים יותר. מאידך הם מביאים חילון עקב נורמות חילוניות ואז הרבנים גוזרים גזרות דתיות שלא ברור מדוע צריכים להגיע למצב הזה. הם גם מביאים איתם מעט אקטיביזם מערבי וכך גם משתפים פעולה ועוזרים בהחמרת הנורמות הקיימות במגזר, והרי תמיד יש לגורמים מסוימים מה להרוויח מכלכלת החומרות (ועל כך יש להרחיב פעם).

למעשה רוב בעלי התשובה לא משנה מאיזה סוג הם פנאטים ולא פתוחים לגישה מסורתית לחיים שמבינה שאנו חיים בעולם של ספק. שבה יש יותר מקום לענווה. ברם חשוב להגיד שחלק מבעלי התשובה בסדר גמור.

ומה שמצחיק שהם בוכים באופן לגיטמי על כך שהם שפלים במגזר שלנו. הם חשים, הנה חזרנו בתשובה לאחר מחשבה עמוקה וכנה, אבל הם משום מה מופתעים מההיררכיות החברתיות שלנו ורואים בזאת עניין לא הוגן. ונשאלת השאלה מדוע הם לא ביררו על הדת החדשה שלהם כמו שמבררים על רכב או על דירה, מחשבה עמוקה וחיפוש ממושך – קדחת.

אני לא רואה בעיה להגיד שהמגזר החרדי הוא לא מדינה מתוקנת שכביכול שייכת לכל אזרחיה. המגזר החרדי הוא עניין של איגוד התנדבותי למי שבחוץ ובעל מאפיינים הדומים למחויבות למי שבפנים, עקב חינוך טלית חברתי חוקי. למעשה לעזור להם להכנס לדת היהודית זו מצוה, לחיות איתנו, זו לא חובה. זה כבר הדמיון שלהם, של החרדים החדשים החילונים לשעבר, הטרנס-חילונים.

אולי צריך או כדאי לבנות חומה חברתית למגזר החרדי כדי שיהיה גבול מי הוא חרדי ומיהו לא וכך יש פיקוח ופחות חילון. תחשבו מה קורה כשמגיע שטף מהגרים בעלי תרבות אחרת לשכונה שלכם, זה לא נוח. ובפרט שהם מגיעים לכלל האשכנזים המכונים משום מה ליטאים ולא לחסידים הבצורים בחומות חברתיות, זה עומס גבוה מאוד. ואני מדבר על החברה הכלל אשכנזית, אני משער שבחברה הספרדית החרדית שאותה אני בקושי מכיר מקבלים אותם יותר טוב. ואני מכיר את החברה החוצניקית, ובעלי התשובה החוצניקים התקבלו יפה מאוד אצל החוצניקים. אולם וה עניין מובן שרוב בעלי התשובה הישראלים לא שם כי אין להם את התרבות החוצניקית. וכנראה הם לא חולמים שהם יוכלו להשתלב או שהם רואים בחוצניקים מגזר פחות צדיק, כלומר, אדוק בדת.

כן יש לי ביקורת על כך שחבל שהחברה החרדית הפכה לקפיטליזם או וולנטריזם של מצוות וכל אחד דואג לעצמו או לכת/קבוצה/קהילה שלו ולא לקבוצה האחרת. ברם בעלי התשובה מביאים תרבות אחרת בעייתית. ועם כל האמור, כאדם נחמד אני בעד אם הם ממש רוצים, לקדם מדיניות תמיעה מסודרת של בעלי תשובה וכך כולנו נרוויח.

לבינתיים למי שלא יודע יש כבר קהילות של בעלי תשובה ואני מעתיק מהאתר שלהם טקסט ושם פה

בס"ד
נטיעות – רשת קהילות משימתיות של בעלי תשובה
אוכלוסיית בעלי התשובה גדלה והתרחבה בשנים האחרונות בארץ ובעולם, ועל-פי נתוני הלמ"ס של שנת 2009 כ-200,000 איש בישראל מגדירים את עצמם כבעלי-תשובה, והם מהווים כ-20% מהחברה החרדית כיום.. אם בתחילת דרכה, רוב תנועת התשובה התחברה בניסיוןניסתה להיטמע בחברה החרדית, הרי שבעשור האחרון, מגמה זו השתנתה. בעלי התשובה נוכחו לדעת כי עליהם להתוות את דרכם בהתאם למצבם, אופיים וצרכיהם האישיים והקהילתיים. הדבר מתבטא, למשלבין השאר, בבחירת מקום המגורים, וכן בתחום התעסוקה.
, בעבר המגמה הייתה היטמעות בלב הריכוזים החרדיים בביתר עלית, בני ברק, מאה שערים, אלעד וכדומה. כיום חלק גדל והולך מבעלי התשובה נותרים לגור באותו מקום,אינם משנים את מקום מגוריהם או עוברים לחיות בערים ובישובים מעורבים ובחלק מהמקרים מקימים קהילות פעילות, משמעותיות ומשימתיות בפרפריה הגיאוגרפית והחברתית של מדינת ישראל.

הנה רואים שכעת המגמה השתנתה ושמדובר במספרים עצומים ושהם אינדיבידואלים יותר משאר המגזר וצריכים להתאים לעצמם את דרכם במיוחד. וכעת מי שרוצה לקרוא לי קסנופוב מוזמן לקרוא כך לבעלי התשובה המנסים להתבדל.

הסבר לסיום, זה שאני מתנגד לבעלי תשובה, אין זה אומר שאני נגד החזרה בתשובה, לא, זו מצוה גדולה. איני בעל-תשובה-פוב, הנני פשוט נגד המון בעלי תשובה אצלי בחצר. אני מאחל להם רק הצלחה וקורא להתנהגות נחמדה יותר למי שכבר במגזר שלנו, אבל אין צורך להמשיך במדיניות הדלת הפתוחה. שגורמת סבל מיותר להם ולנו.