בקהילה הספידו את ר' חיים ולדר זצ"ל ונהייתה התעוררות גדולה. ואנו מביאים המילים לטובת הציבור כדי שיוכל לחזק בכל גופו ונפשו.
חבל על דאבדין דלא משתכחין.
אני רוצה לדבר על הנפטר – הצדיק נסתר מבני ברק. כידוע הנפטר היה חזק במידת הנתינה ובפרט במתן בסתר. כל מקום שהוא ראה חרדים משלנו הוא רצה לתת ולתקוע את היתד הנאמן שלו. הוא נתן מאונו ומכוחו. וגם אם היו חרדיות מסכנות הוא לא הפלה, הוא לא אמר אני עייף ופטור או דואג בגלל חומרות של צניעות רק לגברים – חסד זה חסד. אבל רק לחרדים משלנו. אותם את החופשיים הוא לא ראה בכלל.
הוא פשוט קם ונתן. הנפטר אמר לעצמו, כל עוד שהנר דולק אפשר עוד לתקן. תמיד חיפש מישהו מסכן וחלש שיוכל להעניק לו אהבת חינם. ומרוב שהוא נתן הוא מסר נפשו ומת. הוא היה דוחק עצמו לתת ותמיד היה ממלמל לעצמו, מעולם לא היה צר לי המקום.
ופעם רצו להזמין אותו להשלים מניין ולהיות שליח הציבור בשמונה עשרה בבית כנסת, והוא אמר שהוא רוצה להיות החזן כי היה לו אונס.
ועוד משהו, הנפטר היה מלא חיים, תמיד רצה שיהיה שפע ושלכולם יהיה משפע החיים שלו. אוי אוי אוי אוי מה היה לנו. הוא היה מעיין המתגבר. לא הפסיק לנבוע. הוא היה כמו מבול היורד לחדרי בטן ותהום.
סיפר לי פעם מישהו שהנפטר לא היה רק משפיע על המוח. הנפטר היה משהו מיוחד. אנשים רבים מספרים שהיו מרגישים אותו בכל הגוף ממש. ולא רק שהרגישו אותו אלא הוא בעצמו היה דואג להרגיש את הדור והיה דואג לעשות גלגולים וכל מיני טצדקי כדי להרגיש את הדור. והיום בדור אומרים שהציבור איבד את ההרגשה, אבל אצלו זה לא היה ככה. היה אפילו אחד שאמר שמרוב המעשים של הנפטר הוא היה מרגיש שהוא נמצא בגיהנום, אבל על חיים שלנו ראו שהוא היה בגן עדן.
הוא היה איש חינוך של הדור והוא האמין שהחינוך זה לא רק בספרים. החינוך מתחיל מלמעלה עד למטה, זה מתחיל מהפה, אבל לא נגמר עד שלא מגיע הגוף.
ועד כמה שהוא היה בעצמו גדול הוא היה דואג לשמש בעצמו את הציבור. עם כל הגדולה שלו. הוא היה ממש תשמיש מצווה. כל כולו תשמיש המצווה. רק בשביל זה הוא היה חי.
אוי אוי אוי. חיים חיים חיים.
והנפטר הצדיק נסתר היה סקרן. ואפילו הקב"ה לא ידע כמה צדיק הוא היה. תמיד רצה לדעת עוד. לחקור ולהעמיק. וזה לא לפתוח ספר כמה שניות ולדפדף קצת לצד ימין או לצד שמאל. הוא היה קורא אבל מקפיד לגמור. היה מתמיד ומקפיד למצוא מצוות ולגמור את המצווה לגמרי. לא סתם הוא גמר עם החיים שלו.
אוי חיים חיים חיים חיים.
הוא היה כמו ש"ס מהלך מרוב שהיה מספיק הרבה. בשבילו כל מי שעניין אותו היה מסכתא. הוא ראה אנשים כמו מסכתות. אין עוד אנשים כאלו שהיו גומרים מסכתות כמוהו. תראו לי מי…
וכמו שמשון הגיבור, במותו השפיע יותר מחייו. היום אפילו החילונים החופשיים יודעים מי היה הצדיק נסתר שלנו והם מתפלאים על ההספק שלו, וקוראים לכל אחד הדומה לו "ולדריסט". ושמעתי אחד שאמר שיש מקומות שיש הרבה ולדריזם ולכן צריך להיות זהיר. והנה אם עד עכשיו חינך הציבור באופן אישי וקצת בספרים – גם במותו דאג לפרסם את מידת הנתינה שלו. אין בית חרדי משלנו שלא יודע מי היה חיים. הוא עשה במותו ממש מהפכה. מהפכת סדום ועמורה.
הוא נלקח בחטף ושמע רעש גדול, אבל השאיר במותו לציבור רעש יותר גדול. אין בית שלא מדברים על זה. וכמאמר הגמרא, ומה רחם שמכניסין בו בחשאי – מוציאין ממנו בקולי קולות, שאול שמכניסין בו בקולי קולות – אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות. מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה. הוא היה עוסק עם הציבור בחשאי ויצא בקולי קולות. וכך היה בפטירתו. הוא היה לבד בחשאי אבל מיתתו עשתה קולי קולות. יציאתו של צדיק עשתה רושם. מי עושה רושם יותר ממנו?
כל אדם יכול להיות חיים, רבותי. מי לא רוצה להיות חיים. הציבור קינא בו ועשה לו עין הרע וזה היה בשבילו כמו רציחה. המוות והחיים ביד הלשון – לא הלשון של חיים זצ"ל, אלא הלשון הרע של הציבור. ועדיין היה לו חיים ארוכים, מה שהוא הספיק אף אחד מאיתנו כמעט לא הספיק.
יהי רצון שנזכה רק לביאת המשיח במהרה בימינו אמן סלה.
קהילת קודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז 