תגית: כפירה

בעניין ברכת יצחק אבינו לעשיו הרשע – פרשת תולדות

דבר תורה לפרשת תולדות שנאמר בשעתו על ידי הרבי שליט"א. הדברים חשובים לגבי חינוך הילדים, לגבי אופי האנשים וחשוב להעניק ולעיין בהעניין ביותר.

וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים. כח וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב.  פרק כ"ה פסוק כ"ז.

א וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי. ב וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי. ג וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צידה [צָיִד]. ד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת. פרק כ"ז פסוק א-ד.

מה הפשט בכך שעשיו היה כזה בעל חטא ומאידך אביו יצחק רצה להביא לו הברכות? הרי יצחק אבינו אמור לרצות להביא הברכות לבן הצדיק ומדוע רצה להביא לבן רשע?

נראה לי לבאר שעשיו היה כעין ספרדי מסורתי שאוהב לנשק ידי רבנים, לבקש ברכות ולהגיד שהרבנים והתורה זה הכי חשוב. וכל מי שחולק על הרב הוא כופר. אולם למעשה הוא ממשיך לעשות בשלו, לעבוד עבודה זרה, לגנוב, לרצוח לאנוס וכדומה. וראיה לדבר שהוא צדיק, כי הוא מתכופף לנשק יד הצדיק. עשיו באמת בטוח שהוא הצדיק בעל ההשקפה הנכונה החי חיים נורמליים. ומבחינתו יעקב אבינו הוא רשע מוזר משוגע הכופר בצדיק ובתורה.

זו לא רק צביעות, אלא התמקחות עם השם יתברך או הגעה להבנה בקשר אליו – מה שחשוב להשם יתברך זה להצהיר וזאת הוא עשיו עושה מצוין בריש גלי ובכל מקום. אבל במעשים הוא עדיין מעניק לעצמו חירות רבה.

לעומת זאת יעקב אבינו היה כעין ליטוואק או יעקע קר ששואל שאלות ולא רואה בעיה לחלוק על רב כשיש הסבר תורני יותר טוב. והוא גם עניו שלא רואה עניין להצהיר כל הזמן על אמונתו הנכונה ברב ובתורה. יעקב אבינו מצליח לקיים התורה בקלות, כי הוא והתורה נהיו חלק אחד מרוב שהוא שקוע ומחובר לחיי התורה הקדושה – הוא מקבל את התורה כתרבות חייו ולא מנסה לברוח מקיום התורה בתירוצים שונים.

אז יצחק חשב באמת ובתמים שעשיו היה צדיק יותר מיעקב. יעקב לא הצהיר על חומרות ועל עישור מלח ותבן, לא טרח להתכופף לנשק את ידו ולבקש ברכה. יעקב היה איש תם יושב אוהלים – הוא לא טרח לחשב מה יצחק יחשוב עליו ואיך להחניף לו. הוא בסך מנסה להיות יהודי טוב.

בעצם יצחק היה כבד ראיה מבחינה פיזית ומבחינה רוחנית – ולא הצליח לעמוד על בנו יעקב. אם הוא היה ראששיבע והיה לו תלמידים כמו יעקב ועשיו, הוא היה זורק את יעקב ומשאיר את עשיו – כמו הרבה ראשי ישיבות בדורנו.

וכעת גם יש תשובה מדוע יעקב היה יושב אוהלים. הרי לשבת באהל הכוונה ללמוד תורה, אם כן מדוע נאמר אוהלים בלשון רבים, לא מספיקה לו ישיבה אחת?

ונראה לי לבאר שאולי יצחק אבינו זרק אותו מהישיבה שלו ואז יעקב הלך לישיבת שם ועבר, כמו שכתוב שהיה י"ד שנה בישיבת שם ועבר.

סוכני קיצוניות דתית בחברה החרדית – מאת כתבנו לענייני חילונים

כתבנו לענייני חילונים כותב פה ושם על החרדשים\חרדקים וזאת כי הוא מבין שהם חלק במובן מסוים מהתרבות החילונית. במקרה הזה הוא החליט לפרסם אצלנו קטע המתאר בעיה מסוימת אצל החרדשים שבעצם עוברים על הנאמר: "אל תהי צדיק הרבה".


בכנס מסוים לא מזמן מישהו השמיץ את הרבנים החרדים בעקבות איזו חסימה שהייתה בגלל איזה פלג מסוים. אני הייתי מופתע וקיימתי מאמר חז"ל: "סייג לחכמה שתיקה". אמרו לו כאלו שמבינים במה שקורה בחברה החרדית, הם לא הבעיה. הבעיה היא המודרנים של החברה החרדית. אלו שאתם והתקשורת אוהבים ורואים בם חרדים מתונים ונורמלים ואולי ראש גשר לחילוניות.


אמר מישהו, למשל, אנשי תקשורת חרדים, שנראים חילונים עם כיפה, ואין ויכוח שהם מעורבים בתרבות הישראלית, ואפילו חלקם לא שומר את מצוות הדת בסתר. אבל שים לב הם יטיפו בתקשורת החרדית נגד מי שלא מאמין ברב הנכון לטעמם ויטיפו לאמונה עיוורת וקיצונית יותר. ואם המפלגה או הרב יתעלמו מחילול שבת של חילונים הם יציפו זאת בשם הדת והמודרנה ויגידו שאי אפשר לעשות איפה ואיפה ולכן הרבנים חייבים להקצין. ומי שלא מקצין הוא מושחת וצבוע.

האתנוס החרדי אוהב חומרות, זו דרך שלו לתקשר עם הקב"ה, זה סוג של קרבן. וכמו שבארץ נהדרת הציגו בחורה חוטאת בהתאם לכללי הדת הנהוגים במגזר שאותו היא מייצגת, אבל היא דואגת לתייג את שמו ברבים ולהצהיר הצהרות בומבסטיות של תיוג שמו של ה'.

בעצם ניתן לומר המפגש בין המודרני לדת יוצר הבעיות. המודרנה דורשת מתודה בעוד שהרב השמרן יכול להגיד כך נהוג. אז מגיע בעל התשובה עם התרבות החילונית שלו וכעת הופך קיצוני יותר משאר החרדים. מגיעה החרדקית וקוראת לכל מי שלא חושב כמוה "כופר!" מאידך היא לא שומרת נגיעה ועוד. היא מגיעה להסכם עם אלוהים, 'צ'מע, קשה לי, אבל אני אתייג שמך ברבים ואתה תוותר לי'.

ממילא במצב כזה, הכתב החרדי-חילוני צריך להחמיר כי זה מה שהעם רוצה וזה המשבצת שיש לו לתקוף את הרבנים והממסד מבלי לצאת רשע. במקביל הוא יכול לאכול חזיר ולבעול נידות כאוות נפשו. ולאחר זמן הוא יכול לחוות נקיפות מצפון ואז מתחזק באמת וממשיך באגרסיביות שלו ממקודם. ובמקום להבין שהאופי המושחת שלו זה הבעיה, הוא אומר: חייבים להקצין, אני יודע מה אני אומר מניסיון קרוב…


וכך גודל לנו דור של בורים. דור פרוטסטנט שמתעניין בנייעס, קוגעל, קישקע, קניות, לא מסיים ספרים מכריכה לכריכה, בז לאנשי מחשבה שאינם בכיינים מסכנים, מנציח את המצב הבעייתי הקיים של שלטון העסקנים ולא מנסה לקדם אלטרנטיבה.

לאחר דברים אלו הקהל נרגע מהטרוניות שלו נגד הרבנים החרדים והם הבינו שמדובר בגורם ממתן בסופו של דבר.