תגית: כתבנו לענייני תרבות

מנשקי הקמיעות ומנשקי האלות – תובנות על ההתנגדות לחוקי הקורונה במדינת היהודים – כתבנו לענייני תרבות

כתבנו לענייני תרבות הלך להעביר את הסגר בעיר קטנה בגליל וחזר עם תובנות מעניינות על המשונים המפרים את חוקי הקורנה בארץ ישראל ומזלזלים בהסכמת טובי העיר של עם ישראל ומסכנים הזקנים, החולים והורסים הפרנס של עם ישראל בארץ ישראל.

הלכתי להתפלל בבית כנסת מסוים. בדרך, ממש קרוב לבית הכנסת המסוים, פנה אלי אח מעדה אחרת וביקש ממני לבוא להשלים מנין. נענתי. לא להפתעתי בבית הכנסת של האח לא שמרו לדאבוני על כללי המגפה, כמו ששומעים מאנשי תקשורת בנושא. הם התפללו תחת קורת גג, לא הקפידו על מרחק ולא על מסיכות ואלו ששמו מסיכות – שמו חיתולי סנטר.

אני הודעתי בנחרצות שאני מוכן להתפלל לפי חוק המדינה – רק תחת כיפת השמיים. לבינתיים שתיתי קפה מהביל מחוץ לבית הכנסת והגבאי מתחיל לצווח עלי שאני לא יכול להכנס ללא מסיכה כשעל פניו מרוח חיתול סנטר. סיימתי הקפה באיטיות, שמתי המסיכה, ההוא נרגע וניתן לי מקום במרפסת מול דלת, וליד המקום חלון לתוך בית הכנסת.

בית הכנסת הזה סיקרן אותי ובפרט שהוא על שמו של דמות של כעין קדוש נוצרי ביהדות. והרב אבריטש שמו אשר היה צאצא של הבעש"ט. ברם אותו כעין קדוש היה אשכנזי והמתפללים כיום הם אחים מעדה חשובה אחרת. תעלומה גדולה.

מתברר שהאיש (למחקר על האיש) צבר לעצמו בעירו מעמד חזק של קדוש הפועל בשמים ולא רק בחייו עלי אדמות. לאחר מותו של אותו רב צדיק, שנפטר ללא ילדים, ל"ע, לא נמצא לו יורש. לפיכך בית המדרש התקיים ממשפחות של חסידיו ולפי מאמצי הגבאי.

לאחר פרעות תרפ"ט רבים מיהודי המקום עזבו את האזור מחשש לחייהם והיה קושי גדול לארגן מניין ולא תמיד הצליחו. ברם יום אחד שכר יהודי מזרחי עני מרוד דירה באותו מבנה של בית הכנסת. בלילה הוא חלם שהצדיק אמר לו שאם הוא ישמור על בית הכנסת שלו תהיה לו פרנסה ברווח גדול. הוא החל לצרף חברים מהעדה המזרחית ובית הכנסת שינה את פניו ולבסוף גם את נוסחו. ועד היום בית הכנסת מתפקד, ברם הקהילה שומרת על המסורת של לפני כתשעים שנה ועדיין היא מתקשה להשיג מניין.

ועם כל זאת יש כאן תהליך סמלי של הלחמה בין אשכנזיות למזרחיות – תהליך שלדאבוני לא הולך וכנראה לא מושך. ולאחר שהבנתי את החיבור של הקהילה לאשכנזיות – עניין הנמצא על קירות בית הכנסת, שאלתי את עצמי שאלה והגעתי לתובנה נאה.

ראיתי את ההפרה של בית הכנסת של עדות המזרח ושאלתי את עצמי האם יש דמיון בין ההפרות אצל האשכנזים לעדות המזרח – כלומר, ברור שיש את אלו המקפידים בעדות המזרח ויש בעדות אשכנז המקפידים, ברם לגבי הפלגים המפרים בעדות השונות מה דומה?

וחשבתי שאולי יש כאן עניין של "מנשקי קמיעות" המאמינים בסגולה של הדת ושל התורה בהגנה מהמחלה. ובדומה לכך הרי יש גם אשכנזים רבים כאלו המאמינים בר"ח קנייבסקי כבאבא – ואפילו בקרב משפחתי הנכבדה.

ברם חשבתי לעצמי איך זה מסביר את הפלג הירושלמי, שהרי הם שם לא מאמינים ברבנים כבאבות?

  • שברתי את הראש וחשבתי על מודל חדש "מנשקי האלות", אלו חבר'ה שמאמינים מבחינה רציונלית שאסור לוותר לשלטון החילוני בעניינים הקשורים לדת גם אם מדובר מבחינת השלטון באינטרס של הצלת חיים. אם מוותרים להם פה אז השלטון הציוני החילוני יקבל תאווה לנסות עוד ולהשפיע ולקלקל עוד. לכן יש להיאבק.
  • בנוסף הם גם מרוויחים מהמשבר עם השלטון והעם הישראלי. ככל שיש יותר שנאה ואלימות משטרתית נגד חרדים, אז הם מתגבשים ומשיגים עוד תמיכה בקרב העם החרדי. העם החרדי רואה שוטר הפועל באלימות נגד עבריין קורונה ושוכח את העניין של העברה ומתחיל לחוש שרודפים אותו, שונאים אותו והוא מסכן ומתחיל לשנוא את המדינה ואת החברה החילונית השולטת במדינה.
  • וכמו כן המשבר הכלכלי גם יכניס אנשים להתחזקות רוחנית משיחית בדת ובכך הם או חלקם יהפכו קיצוניים התומכים בפלג, מה רע?

לסיום כולנו מנשקים… השאלות הן את מי ואיפה. יש המנשקים את המוות ויש את תורת החיים.

קומזיץ המשוררים בירושלים החרדית – מאת כתבנו לענייני תרבות

כתבנו לענייני תרבות קיבל הזמנה ייחודית לערב שירה חרדי מחתתרתי מהפכני במיקום סודי ביער ירושלים. כתבנו נהנה מהערב והחליט לכתוב על העניין.


ביער ירושלים באחד מהלילות החמים של השנה התכנסו 30 צעירים חרדים נבחרים. מדובר במשוררים ואוהדי השירה והתרבות במרחב החרדי הירושלמי.

הצעירים באו במסירות נפש על אף החום הכבד והפתיעו את המארגנים בזאת שבאו לבסוף. אולם הם באו כי הם חשו צורך לחוות תרבות חרדית. מדובר היה באירוע בשם "קומזיץ משוררים" מטעם "תרבוס – חרדים עושים תרבות" בשיתוף פעולה עם קו 400. ןהציבור שמר על מרחק והקשיב למשוררים המרתקים בהנאה גלויה תוף כדי צחוק משוחרר.

לאחר השעה 21:00 נערכה מדורה קטנה לצורך הכנת הקומזיץ בסגנון של הקיבוצניקים, תפוחי אדמה, בצל ונקניקיות. איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק – חסיד אחד בזמן הזה הכין פופקורן וליטווק במקביל הכין קפה ותה ואחרים העבירו מגשי כל טוב לקהל. כמובן שעקב החום הגדול ניתנה הנחיה לקהל להביא הרבה מים ולשתות הרבה וברוך ה' אף אחד לא התמוטט.

בתוך היער, מול האש עמדו חבר'ה והקריאו, הסבירו וסיפרו על עצמם ועל השירה שלהם והקהל היה מרותק. הייתה אווירה קהילתית חזקה מאוד, אולי בגלל הקורונה ואולי מחמת השירה והסעודה המשותפת ושמא בכלל התחושה הקמאית של מדורת השבט.

ישנה שאלה מדוע החרדים מודרנים מתקשים לקדם את האג'נדה שלהם. ואולי הסיבה היא כי חסרים המוסדות והכלים לקדם קהילתיות מסורתית. ברם ייתכן שהפתרון הוא לקדם אירועי תרבות בשיתוף פעולה ואחדות של כמה ארגונים ובכל לקדם אווירה של אחדות, משפחתיות, ביחד ולבסוף נוצרת קהילה מאליה.

בואי הרוח – חיים סבתו | הגיגים על הספר – מאת כתבנו לענייני תרבות

כתבנו לענייני תרבות סיים לקרוא ספר מרגש על יהודים בירושלים עיר הקודש שלאחר המלחמה העולמית השניה. הוא נורא התרגש ושלח לנו קטע קצר שלו שהוא כתב בהשראת הספר. משום רצון לא למנוע טוב מהעולם, ככתוב: "אל תמנע טוב מבעליו, בהיות לאל ידך לעשות". הוא חשב על מספר תובנות חשובות בהקשר למסורת וחשבנו שאולי הן יעניינו את עם ישראל.

מאת כתבנו לענייני תרבות.


סיימתי לקרוא הספר של חיים סבתו בשם בואי הרוח, הספר די בסדר. הנני ממליץ על הספר בכל ליבי. גם לסופר יש סגנון כתיבה ייחודי המתאים למי שגדל באווירה תורנית, ביטויים רבים מן המקורות ונטיה לעברית עתיקה.

ואגיד מעט מחשבות שצצו במוחי בהקשר לספר. נשמע שהדמות שם, איש בשם פרקש (דוד של אבישי בן חיים), היא של היה איש משכמו ומעלה, איש שלא רואים ביום יום. אדם העושה טוב על צעד ושעל למרות זכרונותיו מן העולם ההוא.

ושמתי לב בהקשר אל התנהגותו שאני קיבלתי חינוך נורא קפדן שלא נתן מקום לרגשות מסוג מסוים כ"כ. ולעומת זאת כאן פרקש הוא ניצול שואה, הוא בעצם רוצה לדבר, הוא לא חש חסום, רק הוא חש שזה לא מתאים או קשה לשומע. ולבסוף בזמנים מיוחדים כמו חגים או מקרה מיוחד הוא מדבר ויוצר רגעי נשגבות אנושיים. וזה מה שמקשר המסורת בין הדורות בספר. החינוך שאני קיבלתי, נכשל בלעשות זאת ואז אין פלא שמי שלא מתחבר ליהדות מעצמו בעצם חי חלול. ובעצם השואה אולי תרמה לנתק מסוים בהעברת המסורת בגלל הקושי של חלק לשמוע או להעביר המסורת.


אני חושב מספר שנים על שאלה. אני הרי אדם שיחשב בחזית המודרנה ומצד שני אנטי-נאורות. ועדיין מה משמר אותי כשאני יודע שאין לי מנדט על האמת?

ואני חושב לעצמי שחלק מהעניין זה הסיפורים שדאגתי לקרוא ולשמוע על היהדות, על המשפחה ואז ממילא כשהבנתי שהיהדות שלי רגשית הרגשות שלי הוליכו למקום שבו אני כעת ולא למקומות חדשים אם חוויתי שאלה ללא פיתרון מספק.

אולם אני מגלה יותר ויותר בורות אצל חברי הנמצאים במודרנה היחסית במגזר לגבי סיפורי מורשת יהודיים, ואז אני אומר לעצמי אין פלא. הרי אנו חיים בחברה גלובלית ולאט לאט רעיונות מערביים בין לאומיים חודרים אלינו במקום הפרטיקולריות הישנה שלנו. ולכן אין פלא שאנו נהפכים לאספסוף גלובלי משעמם כמו כל העולם.

השידוך בחברה החרדית

צפו בפרסומות החרדיות השמות את השידוך במרכז: הליבידו של פרויד כשידוך אצלנו בחברה החרדית – "אל תעשה זאת, זה יזיק לך ב'שידוכים', לא כדאי לך" וכיצד המערכות החרדית והצבאית משתלבות?

מאת כתבנו לענייני תרבות.


אנו החרדים אוהבים לתקוף את המיניות המופרזת של זיגמונד פרויד ששם דגש על מיניות כמעצבת את האדם ורואים בו קונספירטיבי ואדם שהיה שקוע בתאוות מיניות. למרבה האירוניה, הרבה דברים בחברה החרדית ממוקדי שידוך.

השידוך מהווה דרכון לחיי הזוגיות ולהצלחה בחיים החרדיים. נער מגיל מסוים צריך להיכנע לתכתיבי החברה, אחרת הוא לא ימצא שידוך. גם לאחר שהתחתן הוא זקוק לחשוב על השידוך; הפעם לא על שלו, אלא של ילדיו. וכן בהמשך חייו לגבי נכדיו. כך זה בשידוכים. החברה החרדית היא מוכוונת שידוך, כביכול. וזה כמו הדגש המיני שפרויד מדבר עליו לגבי הליבידו.

החברה שלנו גם ממשטרת על ידי המין את הפרטים שלה. האמת היא שגם החיות עובדות כך, חיות רבות מתעצבות על ידי ברירה זוויגית ובכך עולם החי מתעצב. הצדיק האפור, הבינוני המתנהג כמו כולם, משתדך בגיל צעיר ונמנע משימוש באמצעי מניעה ומתכנון משפחה מודרני ובכך מתרבה. הוא ודומיו המתרבים כמוהו בעלי אג'נדה צדיקה ובכך הם מעצבים את הדת על ידי התרבותם. כלומר, הראש בין הרגליים יעיל יותר מהראש שעל הכתפיים.

הנה פרסומת של מכון לב בשם: הברכה


והנה עוד פרסומת של הנחל החרדי: ויטרינת החתנים

בפרסומת המצורפת פה ישנה חזרה על הפרסומת אך החמודה של מכון לב, ששם הראו שבחור צריך ללכת למכון-לב-מכון-אהבה כי כך יצליח בשידוכים.

בפרסומת פה הגדילו ושמו את הבחורים כמו בשוק עבדים. בחורים שהם עבדים לגחמות ולתכתיבי החברה. שם בפרסומת של מכון האהבה, הבחור פעיל ולא פסיבי; שם הוא משכנע את הגבאי של הרב לקחת אותו לבתו; שם הוא הוא מבוקש על ידי כל העדות; שם יש ייצוג מגזרי; שם הוא לא מוצר מעבר לכך שמוכנים לשלם עליו כסף כמו בזונה ובדיוק כמו פה שאבי הבת צריך לקנות בשבילה מישהו כמו בחורה מכוערת (אולי מוכת שחין) במקדש מזרחי מלפני 2000 שנה שלא מצאה אדם שיסכים להזדווג עימה במקדש ועל כן היא זקוקה לשלם לבועל שיגאל אותה מבדידותה.

הבחורים כמוצרים

זו גישה חרדית קלאסית שהרי הם צעירים ומי שמחליט לגבי רוב השידוכים זה ההורים ולזוג הצעיר ישנה אמירה מעטה בנושא. כמו כן, בגלל השידוכים צעירים רבים נאלצים לדכא את עצמם או להצניע את פעילותם מחשש עינא בישא. וזה כמו העבדים הנבדקים על ידי האבא של מרים בפרסומת של נצח יהודה.

העניין יוצר אפתיות משתקת שהרי הם רק מחכים לטקס החניכה שלהם על ידי החתונה ואז הם יוכלו לפנות לאפיקים שלהם בדרגה מועטה שהרי יש את דור השידוכים הבא.

בנוסף, גם הצבא שהזמין את הפרסומת התמוהה הזו, מסתכל עליהם כאובייקטים הזקוקים להתגייס אל הקייטרינג של בשר התותחים הלאומי ועבדים למספר שנים. העניין בולט כשהבחור נקשר ונארז ונישא על ידי השדכן. קשור לצבא, לאשתו, למשפחתו ולממסד, ונהפך לאובייקט חברתי לכל החיים.

וכמובן ששדכן המקבל כסף ומתפרנס מן העניין רואה בכל הצעירים שוק בשר של תאוות בשרים.

כור היתוך אשכנזי

טוב עשה הצבא ההגמוני שזיהה שצריך להעניק לכל החרדקים בשוק העבדים-השדכני בפרסומת, שם אשכנזי, כמו מוישי, אהרלה, שימעלה ודוויד. כמובן שהשדכן ואבו מרים אשכנזים.

כמובן שניתן להתרשם שהצבא מוכר לנו שאחד מארבעה חרדים נמצא בצבא וכל שאר החרדים עובדים ולא בישיבה. וחבל שהצבא לא מקדם אג'נדות מודרניות ומשתמש בפרסומת המייצגת את כלל החברה ולא זן מסוים של בחורים. בנוסף זה גרוע שהצבא מתנצל ומתאר את כל שאר הבחורים הלא מוצלחים בשידוכים, המלש"בים, כפליטים מעולם הישיבות. אל תתנצלו. תחשבו על יוקרה.

ברור שהפרסומת שקר והקוצנסוס החרדי האשכנזי ולכאורה גם הספרדי לא יקח בחור מן הצבא וברור גם שהפרסומת כיוונה להיות היתולית אולם יש שם הרבה אמת.

באופן סמלי רואים פה, צבא אשכנזי, מטעה, המתייחס למלש"בים כעבדים, דכאני הכופת בחורים ומסתכל על האנשים בלי אופי, אלא רק על כיצד הם נראים. כלומר, גם לא יעיל אלא טיפש ושמגייס את הפסולת החברתית החרדית. ומרקסיסט יוסיף: הצבא הוא פרסומת לבעלי ההון כמו הפרסומת פה שבעלי ההון קונים את הבחור.

לסיכום, בשתי הפרסומות השידוך מכוון את קבלת ההחלטות. ואכן מדובר בפרסומות היתוליות, אולם יש שם הרבה אמת והם משמשים כהמחשה של תופעות הקורות אצלנו.

גזירת הדת החילונית בארץ ישראל נגד אירועים תרבותיים אתניים חרדיים בהפרדה – מאת כתבינו לענייני חילונים ותרבות

זעם רב בקהילה האתנית החרדית בישראל. בתשעה באב תשע"ט בית המשפט פסק נגד אירועים בהפרדה במימון או במרחב של העירייה בישראל. העניין הוא עדות למלחמת התרבות בחברה היהודית בארץ ישראל. בקהילת נימאנדעסלאנד האדוקה בארץ ובחו"ל מתעניינים בנושא מחשש שהשלטון הציוני ינסה להצר גם לקהילתנו.

מאת כתבינו לענייני חילונים ותרבות.


בית המשפט של הישות הציונית החילונית פסק לפני מספר ימים שאסור לאפשר קיום פעילות זמר נפרדת חרדית במרחב ציבורי של עיריית עפולה. מדובר באירוע המיועד לחרדים המקפידים על המסורת היהודית החרדית בישראל שלא לעשות אירועים גדולים ובפרט אירועי זמר שהם לא בהפרדה בין זכרים לנקבות. בית המשפט אסר האירוע האירוע בהפרדה, גם אם זה ברצון המשתתפים באירוע וכן שאסור לממן כזה אירוע על ידי רשות ציבורית. העניין הוביל לכעס וזעם רב בחברה החרדית כשחרדים רבים חשו שבית המשפט דאג לפגוע בהם בתשעה באב, יום חורבן בית המקדש ולסמל כך שהוא אויב הדת.

סערה בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת כי האירוע השנתי של הופעת זמר חסידי לציבור החרדי בעפולה תתקיים רק בתנאי שהגברים והנשים שמגיעים לצפות בו ישבו ביחד ולא בהפרדה, על פי השקפת עולמם. בסיעות החרדיות מגדירים את החלטת שופט המחוזי כ'גזירת דת' שלא בכדי ניתנה באופן סמלי דווקא בעיצומו של צום תשעה באב.

בנימוקיו קבע השופט אברהם כי הוא "אוסר על ביצוע האירוע בהפרדה. כל אחד מבאי האירוע יהיה רשאי לשהות לפי שיקול דעתו בכל מקום באירוע. נאסר לכל הסדרנים או המאבטחים לבצע פעולה כלשהי של הפרדה על רקע מגדרי". עוד כתב בהחלטה, "אני אוסר לפרסם שלטים על הפרדה ולא להציב מחסומים או אמצעי כריזה. כל מקרה שגורם כלשהו ינסה לבצע הפרדה – יש לערב מיידית את משטרת ישראל הנוכחת במקום. נא להודיע עד מחר ב-16:00 למפיקים, לספקי השירותים ולאומן המופיע במקום את פסק דין זה".

בעירייה אמרו לאחר פסק הדין כי: "מתוך 360 אירועי קיץ שקיימה הרשות, היא ביקשה להפיק אירוע מרכזי ענק לציבור החרדי שיחגוג וייהנה לפי מנהגיו. צר לנו שהדבר לא התאפשר. נכבד את החלטת בית המשפט".

מקור ראשון

ולכאורה הדברים מתבססים על החלטה מספר 1526 של הממשלה מיום 30.03.2014 מניעת הדרת הנשים במרחב הציבורי.

להטיל על שרי התחבורה והבטיחות בדרכים, הבריאות, הפנים ושירותי דת לדווח לממשלה בתוך 90 ימים מיום אישורה של החלטה זו על פעולות שננקטו לקראת בחינה ויישום של ההנחיות שנכללו בדו"ח הצוות המשרדי.

מתוך החלטת הממשלה

ברם לא ברור כיצד העניין נגד אירועים בהפרדה הנהוגים בעולם משירותים נפרדים, תחרויות ספורט, חדרי כושר, לימודים נפרדים ועוד. אפשר לארגן אירוע בהפרדה או אירוע מיוחד לנשים ואירוע לגברים וזה עדיין לא מדיר, לא פוגע במין אנושי מסוים אלא דואג לו בנפרד.

וזאת כשחוק חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000 קובע כך:

אין רואים הפליה לפי סעיף זה –

(1) כאשר הדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי;

(2) כאשר הדבר נעשה על ידי ארגון או מועדון, שאינו למטרת רווח, ונעשה לשם קידום צרכים מיוחדים של הקבוצה שאליה משתייכים החברים במועדון או בארגון, ובלבד שצרכים מיוחדים כאמור אינם נוגדים את מטרת החוק;

(3) בקיומן של מסגרות נפרדות לגברים או לנשים, כאשר אי הפרדה תמנע מחלק מן הציבור את הספקת המוצר או השירות הציבורי, את הכניסה למקום הציבורי, או את מתן השירות במקום הציבורי, ובלבד שההפרדה היא מוצדקת, בהתחשב, בין השאר, באופיו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי, במידת החיוניות שלו, בקיומה של חלופה סבירה לו, ובצורכי הציבור העלול להיפגע מן ההפרדה.

על פניו החרדים בישראל לא רוצים באירוע בעפולה להפלות נשים, אלא הם מאמינים שאירועים לא נפרדים תורמים לחטאים מיניים שהם לא רוצים שיהיו בחברה שלהם כי הקב"ה לא מרשה או כי זה לא בא להם בטוב.

ברם אפשר להבין שהדת החילונית רואה בעניין פגיעה בעקרון השוויון שלה. והם שם מאמינים שעל ידי קידום נורמות נפרדות אז ההגמוניה הגברית תמנע לצרוך שירותים על ידי נשים ובכך נפגע מעמד האשה.

מצד שני, לאסור על רשות ציבורית בישראל לקדם אירוע במימונה או במרחב שלה שהוא נפרד, העניין מדיר את הרצון החרדי ופוגע בציבור מבחינה כלכלית היות שאין הוא נהנה מתקציב שהוא משלם עליו. לחרדים יש אמונה על העולם לגבי רצון האל, והם מאמינים שהוא רוצה הפרדה וגם הנשים שם רוצות הפרדה. ואם כן הכיצד הן מודרות? וכאן המקום להגיד שבנימאנדעסלאנד לא מקפידים על הפרדה כזאת, אלא עושים מחיצה של זוגות באמצע או איש איש למשפחתו לבית אבותיו.

יענו מייצגי בית המשפט החילוני, שהן לא מודעות שהן מודרות או שהן מקדמות נורמות המזיקות לרוב החילוני.

ואז ישיבו מייצגי החרדים שמי קבע שהרוב צודק ואין למיעוט זכויות, כדאי להגיע לפשרה חלוקתית כלכלית ולא להפלות את רצון החרדים. וחלק יענו שלמעשה החרדים באמונתם לא מחויבים לשוויון לנשים שהרי הדת לא חותרת לשוויון ויש בה היררכיה ברורה. אולם הם חלשים כעת ולכן מרכינים ראש מתחת לשוט החילוני. אולם במקרה הזה אין כאן הדרה של הנשים אלא קידום תרבות לאותן נשים שתהיינה נוכחות באירוע תרבותי נפרד ואם לא הן לא תקבלנה את ההנאה התרבותית הזו.

למעשה בית המשפט בחר להגיד שזה אסור על חשבון השוויון כלפי מאמיני הדת החרדית כי הוא מאמין שזה פוגע במעמד האשה. חבל שלא הביאו תוצאות אמפיריות בנושא. ואגב, לא נתפלא אם חרדי שמתרגל לצרוך תרבות פופ שאינה תרבות של מצוות לבסוף זולג לתרבות חילונית יותר.

ובעצם בית המשפט מראה יש כאן מלחמת דת או מלחמת תרבות בין הדת החילונית לדת החרדית ודומותיה או בין התרבות החרדית ודומיהם. ולמעשה חבל שאין לדת החילונית מסמך עקרונות המאגד את עקרונותיה. ואולי מישהו בנימאנדעסלאנד יעשה זאת פעם, הגיע הזמן. בסופו של דבר יש כאן רצון חילוני מול רצון חרדי והרצון החילוני ההגמוני מקושר לבעלי הכוח פה ולכן הוא גובר לבינתיים. בעצם אפשר להגיד שההגמוניה החילונית מועכת את ההגמוניה החרדית בשם רצון להגן על האשה החרדית שרוצה אירוע בהפרדה או להגן על האשה החילונית שבכלל לא רוצה לבוא לאירוע של חרדים, מפני ההגמוניה החרדית הגברית שמדירה נשים. ובכך בשם "מניעת הדרה", בית המשפט מדיר את כל החברה החרדית או את מי שרוצה לצרוך תרבות חרדים עם חרדים.

והנה אמירה של איש תקשורת דתי בנושא.

למעשה אולי העניין יגרום לכך שאם החרדים יודרו יותר ויותר על ידי השלטון החילוני בארץ ישראל הם ינועו ממודל אטטיסטי של מעורבות ממשלתית תקציבית בחיי האזרח למודל של ממשלה רזה מינימליסטית שפחות מתערבת בחיי האזרח. ממשלה שתאפשר יותר אינדיבידואליות שאני אוהב. מה רע.

למי שרוצה להרחיב בהבנה של מקור האיסור על האירוע הנפרד בהתאם לכהני הדת החילונית מוזמן לעיין בדו"ח הצוות המשרדי לבחינת תופעת הדרת הנשים במרחב הציבורי.