תגית: לימוד תורה

הוי רץ למצוה

הרבי שליט"א דרש על פרקי אבות השבוע ואחד התלמידים רשם וורט יפה אחד וחיש שלח לנו לפרסום.


בן עזאי אומר, הוי רץ למצוה קלה [כבחמורה], ובורח מן העבירה.

אבות ד ב

נשאלת השאלה מפני מה כתוב רץ ולא רודף, הרי כתוב בורח מן העבירה והפוך מבורח זה רודף, אם כן מדוע כתוב רץ בלשון האמצע בין רודף לבורח?

ואפשר לומר שבן עזאי בא ללמדנו שצריך לברוח מן העבירה, זה אומר לחפש כיצד להנצל ממנה גם מראש כמו חכם הרואה את הנולד.

אולם לגבי מצוות לא צריך לרדוף מצוות ולהציק לכל מי שלידינו או לפגוע ברוח נפשנו על ידי חיים של צער ופחד מרובים מדי. לכן רק כשהמצוה מגיעה אלינו, יש לרוץ ולעשותה ריצה מלשון זריזות והספק לא מלשון רדיפה.


לע"נ מרת רינה בת ר' שמעון יהודה

עינוי הגר – פרשת לך-לך

פירוש ישן בעניין ותענה שרי מאת הרבי השני, רבי קלונימוס בן טודרוס הלוי זי"ע. וורט ישן זה יוצא כנגד המחדשים וכנגד הפרוגרסיבים המאמינים באמונות משובשות, אשר פעמים מזמינות עוד צער על בני האדם, מחמת זאת שיוצרים קיבעון ללא לפנים משורת הדין. וכן שהם מאמינים בטוב שקרי שקורא לאנשים רעים לנצל המצב לטובתם ולעשות עוד רע לבני האדם. וזה ממש לפני עיוור.


בראשית ט"ז א וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר. ב וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְהוָה מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי. ג וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה. ד וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ. ה וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְהוָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ. ו וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ.

פירש זקני רבינו שלמה יצחקי ז"ל על עינוי שרי, היתה משעבדת בה בקושי. משמע שרש"י סבר שלא הוה עינוי הגוף, אלא עינוי על ידי עבודה. ויש בעולם המבארים הביאור ברש"י, שאיך אפשר לחשוד שצדקנית, כשרה אמנו, תעשה הרע של עינוי הגוף לשפחתה הגר ולכן רש"י היה צריך לפרש שלא נטעה.

ותימה, מדוע התורה כתבה ותענה שהוי לשון עינוי גוף ולא על ידי עבודה בלבד, כדאיתא בדברים כ"א י"ד: "תחת אשר עניתה" שהעינוי גורם לאדם לענות ולצעוק ככתוב בדברים כ"ו:

ו וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה. ז וַנִּצְעַק אֶל יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ.

אלא לכאורה התורה הקדושה רצתה להראות לנו שאנו לא כרוב אנשי העולם שמאמינים, ברוב תמימותם, ב'המוסר' כמשהו חשוב ונכון לעצמו לנצח נצחים.

קמשמע לן שהתורה הקדושה בעי למימר, שמה דקודשא בריך הוא מצוה לעשות, צריך לעשות. לא כי זה טוב או נכון או כלשון דאמרי הטיפשי 'מוסרי' החושבין ש'מוסרי' זהו דבר טוב וראוי באופן מוחלט לתמיד, כי עם מה שהתורה הקדושה אומרת לעשות, כמו שמצינו במחיית עמלק ושאר מקומות, כלומר, מה שנכון מה לעשות.

ודבר זה פשוט מאוד, היות שהקב"ה קבע את העולם, אזי לא יכול להיות 'מוסר' אמיתי שזה הוה כעין אחיזת עיניים או פיקציה בלע"ז. ובאמת כתוב בווערטערבוך ש'המוסר' הוי כללים שהאנשים פועלים לפיהן.

ולכן צריך לפרש לפי דברים אלו ברש"י שהתורה גם לימדה אותנו איך מבצעים עינוי:

  • לא מתחילים בעינוי קשה כשיש עינוי קל, שהרי לפעמים האדם מרגיל נפשו ואז בורח. פשוט צריך תמיד להפחידו שיכול להיות רע יותר. וככתוב במסכת שמחות פרק ב':

    "הלכה ד מעשה בבנו של גורנוס בלוד שברח מבית הספר והראה לו אביו באזנו ונתירא מאביו והלך ואבד עצמו בבגד, ובאו ושאלו את רבי טרפון, ואמר אין מונעין הימנו כל דבר.
    הלכה ה מעשה בתינוק אחד מבני ברק ששבר צלוחית בשבת, והראה לו אביו באזנו, ונתירא מאביו, והלך ואבד עצמו בבור, ושאלו את רבי עקיבא ואמר אין מונעין הימנו כל דבר.
    הלכה ו מכאן אמרו חכמים: אל יראה אדם לתינוק באזנו, אלא מלקיהו מיד או ישתוק ולא יאמר לו כלום. ר' שמעון בן אלעזר אומר: יצר, תינוק, ואשה — תהא שמאל דוחה וימין מקרבת."

    רואים שעינוי טוב זה שיש פחד וזה אפילו עניין מסוכן היכול לגרום לאיבוד לדעת.

  • לא צריך לעשות הרבה רע להאדם ולהשפילו יותר מידי כשאפשר לעשות זאת בדרך עקיפה, של עבודה. צריך להיות אדם עדין גם כשאת האדונית והיא השפחה וכדומה.

ולגבי עינוי, צריך להבין שבשעבוד יפת תואר יש עינוי הגוף של אונס או שאם היא בורחת מותר להחזירה כמו שמשיבים הצאן להבית גם בכח היד או המקל וכד'. וכן לגבי עינוי בעבודה במצרים היו נוגשים בנו. וכן לכאורה על ידי כל עינוי שפחה על ידי הגבירה. וכאן בשרי והגר שכתוב עינוי, זה לא כי היא חזרה להשתעבד בה בעבודה שהרי מה החידוש בעינוי הזה, אלא פשוט שהיא דאגה לענותה יותר מהרגיל כדי להענישה או להחזירה למוטב וכד'.

הרבי שליט"א במדינת זאכסען אשר באשכנז – פשט נחמד בפרשת בראשית – עניין האשה ועץ הדעת

הרבי שליט"א שבת בקהילת קודש לייפציג אשר בסקסוניה שבאשכנז. הרבי נתבקש לדרוש ג' פעמים ובאחד הפעמים הרבי דרש על פרשת בראשית עניין יפה בעניין האשה וחטא עץ הדעת.


הרבי דיבר על כך שחשוב ללמוד לבד ולשאול עצמנו מה החלק שלנו בתורה. אין חייבים ללמוד רק מה שכתוב בספרים, אלא אנו יכולים להיות כעין הספרים של עצמנו ושל סובבנו.

הרבי אמר שידגים להציבור כמה פשטים שנפלו לו השנה כשעיין בפרשה. והוא רוצה שכל הציבור יתחיל ללמוד כך ושלא יצניע הפשטים שלו, אלא שידבר עליהם עם חבריו ויביא גאולה ושמחה לעולם.

ואמר הרבי שנתעוררה אצלו שאלה, מדוע בריאת האשה נמצאת באותה פרשיה עם חטא עץ הדעת. בבראשית ב פסוק ט"ו. והנה הפסוקים:

טו וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. טז וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. יז וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת. יח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂהּ לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ.

ואמר הרבי שזה כמו שאומרים הזקנות לבחורים צעירים שלא עלה עליהם עול החיים, "אתה צריך אשה שתשמור עליך ותהעשה ממך בן אדם". והנה הקדוש ברוך הוא הבין שלסייע לאדם הראשון לא לאכול מעץ הדעת צריך הוא אישה. ודבר זה הוא פשט שהרי העניין נמצא חיש בסמוך לציווי לא לאכול מעץ הדעת. אולם יש להזהר לא לתת לשומר לקלקל ולהשחית האדם. אי אפשר להגיד לעצמנו, יש לנו עזרה בשמירה, יש לנו משגיח כמו המשגיח שנהוג היום בישיבות, כי לפעמים זה מביא לחטא.

וכן הפשט לגבי אדם הראשון שאומר שהאשה שקיבל מה' היא זו שנתנה לו מן העץ, ככתוב להלן בפרק ג, פסוק י"א:

יא וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ. יב וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל.

והפשט הוא פשוט ולא דרש, שהרי אם הקב"ה הביא לו שומר עליו והשומר הביא לו לאכול אז אין כאן כפיות טובה או כפירת טובה ככתוב אצל הדרשנים על החומש, יש כאן טצדקי לומר שהאשה שהבאת לעזור לי, היא זאת שהחטיאה אותי. המשגיח הפך למחטיא. ויש כאן אמירה שהקב"ה בנתינת האשה סייע לחטא ונהיה קשה להישמר מן העניין. ולכאורה הקב"ה הסכים עימו כדלהלן בפרק ג פסוק י"ז:

יז וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יח וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. יט בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב.

לא כתוב יען אשר לא שמעת בקולי וכדומה. ולגבי הקללה, כאן לכאורה הקללה הולכת על כך שכשהאדם עסוק הוא פחות חוטא, היות שהאשה אינה מספקת לשמירה על האדם אלא היא עלולה לחטיאו. הנשים הזקנות לא צודקות לגמרי בזה שאומרות שהאדם צריך לקחת אשה והיא תשמור עליו, צריך לברור ולבחור אשה טובה.

ומוסר ההשכל שהאדם צריך להיות שליט על עצמו ולא לסמוך על האחרים, האחר הוא רק יועץ, לא להקשיב לו כעבד, אלא להקשיב לו כשם שמקשיבים לאיש אינטליגנציה המשמש את המלך.

וסיים הרבי, הנה חידוש שלמדתי השנה, וגם אתם יכולים לחדש לכם רק תלמדו מה שאתם רואים ואל תהיו עבדים לעבדים.

ויש עוד דברים שהרבי אמר לגבי יצירת האשה ולגבי קין והבל ואנו חושבים האם לפרסם העניין כעת או לדחות לפעם אחרת. [הגאבע מצא זמן לרשום והנה דברי הרבי בעניין יצירת האשה ובעניין קין והבל.

לענינים נוספים:

הרבי שליט"א במדינת יוון

מרגלים, ניסים ופוליטיק של דור המדבר – פרשת שלח לך

הרבי שליט"א התארח אצל הנגיד ר' יחזקאל מארגנטינה. היה בהמקום המון רב של אנשים שהפצירו ברבי שליט"א להגיד מעט תורה. הרבי חשב לקח חומש וחשב פתח החומש וחשב ודיבר. הרבי דיבר בעניין הנהגה והמרגלים.


הרבי קרא פסוקים בתחילת הפרשה בפרק במדבר יג:

א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם. 

א. שאל הרבי על הפסוק א. מדוע היו צריכים בכלל לשלוח מרגלים, הרי כעת יצאנו ממצרים וראינו ניסים. ועוד, מה זה משנה המצב בארץ כנען, הרי הקב"ה ציווה אותנו ללכת לארץ כנען?

כה וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם. כו וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה וַיָּשִׁיבוּ אוֹתָם דָּבָר וְאֶת כָּל הָעֵדָה וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ… לא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ. לב וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת. לג וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם

ב. מדוע המרגלים לא חששו שהעם יעשה בהם לינץ' או יבוז להם על כך שהם נגד העניין של העליה לארץ?

ב שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם. ג וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי יְהוָה כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה.

ג. הכיצד משה רבינו ממנה שליחי העם והם יוצאים כנגדו, האם הוא לא יכול היה למנות נציגים שיסכימו עימו?

וענה הרבי על הקושיות:

א. א. לא בטוח שהם, המרגלים ועם ישראל שתמכו במרגלים, ראו את מה שקרה ביציאת מצרים כנס שנותן להם ביטחון ניסי גם בכיבוש הארץ. ב. אולי ה' רצה לחנך את העם להלחם על פי טבע ללא ניסים ולכן שלח מרגלים. ג. הרשב"ם אומר שהיה צריך לדעת בכמה מזון להכין צידה לדרך, מבחינת האם הארץ יכולה לכלכל את עם ישראל לאחר המלחמה, אבל עדיין קשה לגבי ניסים של יציאת מצרים והמן שהרי היה להם הנס של המן בהמדבר… אלא יש להגיד שהעם רצה "חדשות"… וכששולחים את סופרי הנייעס הם גם עושים מה שנקרא בלשון אשכנז של אנגליה – 'פייק ניוז'…

ב. לא כתוב בפרשה הקודמת, פרשת בהעלתך, על מה המתאוננים התאוננו.

כט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי יְהוָה דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל. ל וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ. לא וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם. לב וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב יְהוָה עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ. לג 

חטא המתאוננים נמצא פרשה (פרשיה) אחר ההיפרדות מיתרו, כלומר, הוא כלא ישראלי, היה לו הזכות לא לעלות לארץ. אך לעם ישראל הייתה חובה ואז הם התאוננו בתואנות שונות, שהתורה לא טרחה להזכיר, בהקשר לכך שלא רצו לעלות ארצה ואולי הם גם אמרו שחסר את יתרו שהיה לעיניים. ויחר אף ה' בקצה המחנה, אז המרגלים הבינו שיש מבקשים בעם לא לעלות. ולכן הם לא פחדו מעם ישראל.

ג. א. משה רבינו החליט למנות שלוחי העם שהם לא נאמנים לו כי הוא חשב שזה טוב לעם לשמוע דעות שונות או שהוא רצה להראות שהוא מקשיב לכל העם ולא רק לתלמידיו. כמובן שהמרגלים שלוחי העם המרו את פיו וראשי המידע השבטי (ראשי המודיעין של כל השבטים בלשון עברית של היום) חוץ משנים תקפוהו. ב. אפשר להגיד משהו אחר שהמרגלים שמונו על ידי משה חשו צורך טבעי לתקוף אותו, כמו שאנו רואים רואים בארץ ישראל שזה דברים שבכל יום וזה כי הם רוצים להחליף את מקומות של משה.

בעניין סכנת לימוד התורה לנשים

דברי הרבי שליט"א בעניין לימוד התורה לנשים ומדוע היו שחששו מזאת מאוד וראו בדבר זה סכנה גדולה להיהדות.


ידוע הכתוב לגבי האשה: שדעתה קלה, "כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות" ו"ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים". וצריך עיון למה האשה בעלת טבע להרוס התורה? האם לאשה יש טבע גוף שונה מהאיש או נשמתה שונה מהאיש או שחינוכה, גידולה ותנאי חייה השונים משל מהאיש הוא זה שגורם להעניין?

והנה צריך להתבונן מה היה בזמן עבר לגבי הנשים. וידוע שלרוב הנשים לא היו זכויות כהאנשים ודוגמא לכך: האשה אינה ברת עדות, התורה מתירה להאב למכור את בתו ולקדשה ואינה מתירה זאת לגבי הבן. וכן ממצוות רבות הנשים פטורות, הן לא יכולות לשמש בשררה ועוד. ובעצם  אפשר לראות שהאשה נכה בהיידישקייט.

ודברים פשוטים שלהאשה הפשוטה היה פחות חינוך להיות נוהגת כהאיש המצוי. האשה נצרכה על ידי החזקים בחברת האנשים בהעולם להוליד, גידול הקטנים, לבישול ולשימוש הבעל. וכשרבי יהושע בן גמלא תיקן לימוד תורה לקטנים, הוא לא תיקן לקטנות. וכשהאשה המצויה לא מחונכת כהגבר, לא יודעת קרוא וכתוב ותורה, אין פלא שהיא נהייתה זרה ובגלות בעולמה, בגלות במשפחתה ובגלות בתוך עם ישראל.

והיא כגויה הזרה להיהדות משני צדדים: א. מצד הקהל שאין מקבלה כיהודית גמורה, ואפילו היא פחות מן הגוי, שהרי הגוי יכול להתגייר ומצד חינוכה להיות שפלה בין האנשים. ב. מצד עצמה, האשה כמו העבד, מנוכרת. וככתוב לגבי העבד: "עבדא בהפקרא ניחא ליה". והביאור הוא שהאשה לאחר שהושפלה לא מרגישה הרצון להיות יהודי כשאר היהודים, היא בהפקרא כהעבד ורוצה בהמשך ההפקרות. וככתוב לגבי האשה הנשואה: "העבד והאשה פגיעתן רעה", כלומר שהיא יכולה להזיק לאחר רק כדי להזיק לבעלה.

וגם אם האשה תדע לקרוא האלף בית, לא מצינו לראות הנשים לומדות תורה. ועניין זה חשוב שהרי לכל אדם יש עניין וחלק משלו בתורה. ודוגמא להעניין מבנות צלפחד, שהן רצו להציל שם אביהן, אבל היה להן עניין של רווח הירושה. וככתוב: "למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן תנה לנו אחזה בתוך אחי אבינו". ובזכות העניין שלהן נתחדשה הלכה.

ויש תמיהה גדולה על הדור, הדור שלא מוכן להינשא לבת עם הארץ ולגויה, אך לבסוף דואג לכך שהאשה תהיה כגויה בזעיר אנפין. ואם היא תרצה להשכיל יבוזו לה ויגידו שאין טבע האשה לכך והאנשים אינם חושקים בנשים חכמות, ועניין זה תמוה.

ואפשר ללמד זכות שיש הבדל בין שיקצע גמורה, לשיקצע חלקית. ואפשר גם ללמד זכות שכבר בראשית בראשית אנו רואים שהאשה נבראה עזר כנגדו ולא לעצמה כאדם הראשון. וכן כשהאשה שווה לאיש אז היא מחטיאה הבעל ולכן נאמר בסמוך לאחר עניין עץ הדעת, "והוא ימשול בך".

ועדיין אנו אומרים שה' בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את התורה ואין נשינו לומדות התורה או מקיימות מצוות רבות כגון מצוות עשה שהזמן גרמא והן פסולות להעדות, ואם כן במה שייכות האשה להתורה? ואפשר לומר שיש לה שייכות מועטה בשונה מגוי גמור.

ואנו רואים כיום שהאשה עושה מעשה ידיה מחוץ לביתה ואפילו משתתפת בהפוליטיק, ולא נהוג למימר שהוא כשוטה שלא יכולה להחליט, לא מצד טבעה או נשמתה. וממילא אנו מבינים שעיקר ההבדל הוא בגלל תנאי חייה. וזה כמו שמנהג של יהודים מסוימים לעבור על חוקי השלטון גם כשהוא שלטון דמוקרטי, היות שדורי דורות עם ישראל היה משועבד להאומות והיו נוהגים בנו שלא בצורה שווה והגונה, אזי לא ראינו צורך לנהוג עמם על פי החוק, ועניין זה קרוי בשם: תרבות השטטל".

ואולי זה כך אצל הנשים, לאשה היהודית יש תרבות נשית כלפי הדת וככתוב: "אמר רב חסדא: לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, שהרי פילגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימה יתירה והפילה כמה רבבות מישראל. אמר רב יהודה אמר רב: כל המטיל אימה יתירה בתוך ביתו סוף הוא בא לידי שלש עבירות: גילוי עריות ושפיכות דמים וחילול שבת. אמר רבה בר בר חנה: הא דאמרי רבנן שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה: עשרתם ערבתם הדליקו את הנר, צריך מימרינהו בניחותא כי היכי דליקבלו מיניה.

וניתן לחזות שהאשה בת ישראל המצויה בזמן עבר, ואולי יש גם נשים בנות ישראל כיום, היו חוששות מבעליהן ולכן היו עוברות על ההלכה והיו משקרות מחשש מבעליהן. ואיך זה יכול להיות שאשה בת ישראל תעבור על ההלכה?! בהכרח כשהאשה נוכרית לעולמה היהודי, היא לא רואה את ההלכה כעניין מחייב, אלא כעניין של האנשים.

רואים שאשה בת ישראל רואה את העולם נחלק לחזקים וחלשים. החזקים קובעים את החוקים כי כך זה קורה, אבל זה לא אומר שזה נכון, ותמיד אפשר לשקר כדי למנוע תקלות.

ושוו בנפשכם מה קורה כשהאשה שרואה כך את העולם ניגשת ללמוד התורה. והנה יש שאמרו מרבותינו שתפלות זה לשון תשמיש ויש שאמרו שתפלות לשון הבל והבאי. והדברים פשוטים כשהאשה נהיית חכמה יותר ועד היום הייתה מקדמת עצמה על ידי תשמיש שכיום עם חכמתה תעשה יותר מבלי להיתפס בקלקלתה ובכך תיטיב את עניינה. וכן כשהיא רואה את העולם כעניין של כל דאלים גבר, אין פלא שיגידו שהיא מוציאה התורה לדברי שווא והבל. וכעת נהיר האמרה: "ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים".

והנה כיום יש נשים הקוראות לשוויון בדת היהודית, הן חפצות לשמש כבעל תפילה, כבעל קורא, כדיינים ורבנים וכדומה. והן חולקות על עיקר בהדת היהודית של היררכיה וחוסר השוויון. והן אומרות: שההלכה כיום לא נכונה וצריכה להשתנות או שגם פעם לא הייתה נכונה, היא לא הייתה תורת ה' אלא תורת גברים נגד נשים.  ונהוג לכנות נשים אלו כופרות ורפורמיות. וחשוב להרחיב מפני חשש נבלות שלא ברשות התורה, לא כל הנשים כך, יש נשים האוהבות את השי"ת ולא רוצות להיות חזניות וכדומה, נגד המנהג המכונה מנהג הדרך הישרה, הן שואפות להיות יראות שמים ולהיות בקרבה עם הקב"ה.

ולא נהיר מפני מה הן מתלוננות, הרי השי"ת נתן לנו התורה כי הוא נעלה יותר מאיתנו האנשים הקטנים ואין אנו שווים לו. ליהודי יש חשיבות מעל הגוי, לכהן יש זכויות מעל ונעלות כלפי הלוי והישראל, לבכור זכות ממון על שאר אחיו, לצאצאי דוד זכות להמלוכה לעומת שאר ישראל ולהגבר זכות על מעל ועל האשה. איה השוויון?! אין שוויון!


וכאן יש קושיה גדולה, האם בזמנינו שחשוב להאנשים ובפרט להנשים "שוויון", אזי בהרחקת האשה מהתורה אולי בעצם גורמים לה למרוד או שאם נותנים לה יותר קרבה לתורה, אזי שמא היא תחיל עוד שוויון בחייה ולבסוף תגיד שהאלוקים לא שוויוני בכלל ולכן יש בו בעיה? ואכעמ"ל.