תגית: לימוד תורה

מרגלים, ניסים ופוליטיק של דור המדבר – פרשת שלח לך

הרבי שליט"א התארח אצל הנגיד ר' יחזקאל מארגנטינה. היה בהמקום המון רב של אנשים שהפצירו ברבי שליט"א להגיד מעט תורה. הרבי חשב לקח חומש וחשב פתח החומש וחשב ודיבר. הרבי דיבר בעניין הנהגה והמרגלים.


הרבי קרא פסוקים בתחילת הפרשה בפרק במדבר יג:

א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם. 

א. שאל הרבי על הפסוק א. מדוע היו צריכים בכלל לשלוח מרגלים, הרי כעת יצאנו ממצרים וראינו ניסים. ועוד, מה זה משנה המצב בארץ כנען, הרי הקב"ה ציווה אותנו ללכת לארץ כנען?

כה וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם. כו וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה וַיָּשִׁיבוּ אוֹתָם דָּבָר וְאֶת כָּל הָעֵדָה וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ… לא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ. לב וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת. לג וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם

ב. מדוע המרגלים לא חששו שהעם יעשה בהם לינץ' או יבוז להם על כך שהם נגד העניין של העליה לארץ?

ב שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם. ג וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי יְהוָה כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה.

ג. הכיצד משה רבינו ממנה שליחי העם והם יוצאים כנגדו, האם הוא לא יכול היה למנות נציגים שיסכימו עימו?

וענה הרבי על הקושיות:

א. א. לא בטוח שהם, המרגלים ועם ישראל שתמכו במרגלים, ראו את מה שקרה ביציאת מצרים כנס שנותן להם ביטחון ניסי גם בכיבוש הארץ. ב. אולי ה' רצה לחנך את העם להלחם על פי טבע ללא ניסים ולכן שלח מרגלים. ג. הרשב"ם אומר שהיה צריך לדעת בכמה מזון להכין צידה לדרך, מבחינת האם הארץ יכולה לכלכל את עם ישראל לאחר המלחמה, אבל עדיין קשה לגבי ניסים של יציאת מצרים והמן שהרי היה להם הנס של המן בהמדבר… אלא יש להגיד שהעם רצה "חדשות"… וכששולחים את סופרי הנייעס הם גם עושים מה שנקרא בלשון אשכנז של אנגליה – 'פייק ניוז'…

ב. לא כתוב בפרשה הקודמת, פרשת בהעלתך, על מה המתאוננים התאוננו.

כט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי יְהוָה דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל. ל וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ. לא וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם. לב וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב יְהוָה עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ. לג 

חטא המתאוננים נמצא פרשה (פרשיה) אחר ההיפרדות מיתרו, כלומר, הוא כלא ישראלי, היה לו הזכות לא לעלות לארץ. אך לעם ישראל הייתה חובה ואז הם התאוננו בתואנות שונות, שהתורה לא טרחה להזכיר, בהקשר לכך שלא רצו לעלות ארצה ואולי הם גם אמרו שחסר את יתרו שהיה לעיניים. ויחר אף ה' בקצה המחנה, אז המרגלים הבינו שיש מבקשים בעם לא לעלות. ולכן הם לא פחדו מעם ישראל.

ג. א. משה רבינו החליט למנות שלוחי העם שהם לא נאמנים לו כי הוא חשב שזה טוב לעם לשמוע דעות שונות או שהוא רצה להראות שהוא מקשיב לכל העם ולא רק לתלמידיו. כמובן שהמרגלים שלוחי העם המרו את פיו וראשי המידע השבטי (ראשי המודיעין של כל השבטים בלשון עברית של היום) חוץ משנים תקפוהו. ב. אפשר להגיד משהו אחר שהמרגלים שמונו על ידי משה חשו צורך טבעי לתקוף אותו, כמו שאנו רואים רואים בארץ ישראל שזה דברים שבכל יום וזה כי הם רוצים להחליף את מקומות של משה.

בעניין סכנת לימוד התורה לנשים

דברי הרבי שליט"א בעניין לימוד התורה לנשים ומדוע היו שחששו מזאת מאוד וראו בדבר זה סכנה גדולה להיהדות.


ידוע הכתוב לגבי האשה: שדעתה קלה, "כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות" ו"ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים". וצריך עיון למה האשה בעלת טבע להרוס התורה? האם לאשה יש טבע גוף שונה מהאיש או נשמתה שונה מהאיש או שחינוכה, גידולה ותנאי חייה השונים משל מהאיש הוא זה שגורם להעניין?

והנה צריך להתבונן מה היה בזמן עבר לגבי הנשים. וידוע שלרוב הנשים לא היו זכויות כהאנשים ודוגמא לכך: האשה אינה ברת עדות, התורה מתירה להאב למכור את בתו ולקדשה ואינה מתירה זאת לגבי הבן. וכן ממצוות רבות הנשים פטורות, הן לא יכולות לשמש בשררה ועוד. ובעצם  אפשר לראות שהאשה נכה בהיידישקייט.

ודברים פשוטים שלהאשה הפשוטה היה פחות חינוך להיות נוהגת כהאיש המצוי. האשה נצרכה על ידי החזקים בחברת האנשים בהעולם להוליד, גידול הקטנים, לבישול ולשימוש הבעל. וכשרבי יהושע בן גמלא תיקן לימוד תורה לקטנים, הוא לא תיקן לקטנות. וכשהאשה המצויה לא מחונכת כהגבר, לא יודעת קרוא וכתוב ותורה, אין פלא שהיא נהייתה זרה ובגלות בעולמה, בגלות במשפחתה ובגלות בתוך עם ישראל.

והיא כגויה הזרה להיהדות משני צדדים: א. מצד הקהל שאין מקבלה כיהודית גמורה, ואפילו היא פחות מן הגוי, שהרי הגוי יכול להתגייר ומצד חינוכה להיות שפלה בין האנשים. ב. מצד עצמה, האשה כמו העבד, מנוכרת. וככתוב לגבי העבד: "עבדא בהפקרא ניחא ליה". והביאור הוא שהאשה לאחר שהושפלה לא מרגישה הרצון להיות יהודי כשאר היהודים, היא בהפקרא כהעבד ורוצה בהמשך ההפקרות. וככתוב לגבי האשה הנשואה: "העבד והאשה פגיעתן רעה", כלומר שהיא יכולה להזיק לאחר רק כדי להזיק לבעלה.

וגם אם האשה תדע לקרוא האלף בית, לא מצינו לראות הנשים לומדות תורה. ועניין זה חשוב שהרי לכל אדם יש עניין וחלק משלו בתורה. ודוגמא להעניין מבנות צלפחד, שהן רצו להציל שם אביהן, אבל היה להן עניין של רווח הירושה. וככתוב: "למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן תנה לנו אחזה בתוך אחי אבינו". ובזכות העניין שלהן נתחדשה הלכה.

ויש תמיהה גדולה על הדור, הדור שלא מוכן להינשא לבת עם הארץ ולגויה, אך לבסוף דואג לכך שהאשה תהיה כגויה בזעיר אנפין. ואם היא תרצה להשכיל יבוזו לה ויגידו שאין טבע האשה לכך והאנשים אינם חושקים בנשים חכמות, ועניין זה תמוה.

ואפשר ללמד זכות שיש הבדל בין שיקצע גמורה, לשיקצע חלקית. ואפשר גם ללמד זכות שכבר בראשית בראשית אנו רואים שהאשה נבראה עזר כנגדו ולא לעצמה כאדם הראשון. וכן כשהאשה שווה לאיש אז היא מחטיאה הבעל ולכן נאמר בסמוך לאחר עניין עץ הדעת, "והוא ימשול בך".

ועדיין אנו אומרים שה' בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את התורה ואין נשינו לומדות התורה או מקיימות מצוות רבות כגון מצוות עשה שהזמן גרמא והן פסולות להעדות, ואם כן במה שייכות האשה להתורה? ואפשר לומר שיש לה שייכות מועטה בשונה מגוי גמור.

ואנו רואים כיום שהאשה עושה מעשה ידיה מחוץ לביתה ואפילו משתתפת בהפוליטיק, ולא נהוג למימר שהוא כשוטה שלא יכולה להחליט, לא מצד טבעה או נשמתה. וממילא אנו מבינים שעיקר ההבדל הוא בגלל תנאי חייה. וזה כמו שמנהג של יהודים מסוימים לעבור על חוקי השלטון גם כשהוא שלטון דמוקרטי, היות שדורי דורות עם ישראל היה משועבד להאומות והיו נוהגים בנו שלא בצורה שווה והגונה, אזי לא ראינו צורך לנהוג עמם על פי החוק, ועניין זה קרוי בשם: תרבות השטטל".

ואולי זה כך אצל הנשים, לאשה היהודית יש תרבות נשית כלפי הדת וככתוב: "אמר רב חסדא: לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, שהרי פילגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימה יתירה והפילה כמה רבבות מישראל. אמר רב יהודה אמר רב: כל המטיל אימה יתירה בתוך ביתו סוף הוא בא לידי שלש עבירות: גילוי עריות ושפיכות דמים וחילול שבת. אמר רבה בר בר חנה: הא דאמרי רבנן שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה: עשרתם ערבתם הדליקו את הנר, צריך מימרינהו בניחותא כי היכי דליקבלו מיניה.

וניתן לחזות שהאשה בת ישראל המצויה בזמן עבר, ואולי יש גם נשים בנות ישראל כיום, היו חוששות מבעליהן ולכן היו עוברות על ההלכה והיו משקרות מחשש מבעליהן. ואיך זה יכול להיות שאשה בת ישראל תעבור על ההלכה?! בהכרח כשהאשה נוכרית לעולמה היהודי, היא לא רואה את ההלכה כעניין מחייב, אלא כעניין של האנשים.

רואים שאשה בת ישראל רואה את העולם נחלק לחזקים וחלשים. החזקים קובעים את החוקים כי כך זה קורה, אבל זה לא אומר שזה נכון, ותמיד אפשר לשקר כדי למנוע תקלות.

ושוו בנפשכם מה קורה כשהאשה שרואה כך את העולם ניגשת ללמוד התורה. והנה יש שאמרו מרבותינו שתפלות זה לשון תשמיש ויש שאמרו שתפלות לשון הבל והבאי. והדברים פשוטים כשהאשה נהיית חכמה יותר ועד היום הייתה מקדמת עצמה על ידי תשמיש שכיום עם חכמתה תעשה יותר מבלי להיתפס בקלקלתה ובכך תיטיב את עניינה. וכן כשהיא רואה את העולם כעניין של כל דאלים גבר, אין פלא שיגידו שהיא מוציאה התורה לדברי שווא והבל. וכעת נהיר האמרה: "ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים".

והנה כיום יש נשים הקוראות לשוויון בדת היהודית, הן חפצות לשמש כבעל תפילה, כבעל קורא, כדיינים ורבנים וכדומה. והן חולקות על עיקר בהדת היהודית של היררכיה וחוסר השוויון. והן אומרות: שההלכה כיום לא נכונה וצריכה להשתנות או שגם פעם לא הייתה נכונה, היא לא הייתה תורת ה' אלא תורת גברים נגד נשים.  ונהוג לכנות נשים אלו כופרות ורפורמיות. וחשוב להרחיב מפני חשש נבלות שלא ברשות התורה, לא כל הנשים כך, יש נשים האוהבות את השי"ת ולא רוצות להיות חזניות וכדומה, נגד המנהג המכונה מנהג הדרך הישרה, הן שואפות להיות יראות שמים ולהיות בקרבה עם הקב"ה.

ולא נהיר מפני מה הן מתלוננות, הרי השי"ת נתן לנו התורה כי הוא נעלה יותר מאיתנו האנשים הקטנים ואין אנו שווים לו. ליהודי יש חשיבות מעל הגוי, לכהן יש זכויות מעל ונעלות כלפי הלוי והישראל, לבכור זכות ממון על שאר אחיו, לצאצאי דוד זכות להמלוכה לעומת שאר ישראל ולהגבר זכות על מעל ועל האשה. איה השוויון?! אין שוויון!


וכאן יש קושיה גדולה, האם בזמנינו שחשוב להאנשים ובפרט להנשים "שוויון", אזי בהרחקת האשה מהתורה אולי בעצם גורמים לה למרוד או שאם נותנים לה יותר קרבה לתורה, אזי שמא היא תחיל עוד שוויון בחייה ולבסוף תגיד שהאלוקים לא שוויוני בכלל ולכן יש בו בעיה? ואכעמ"ל.

כפה עליהם את ההר כגיגית

(ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה) "ויתיצבו בתחתית ההר א"ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם א"ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאוריתא" (שבת פח א).

979240516

משה – רמברנדט 1624

הקשה הרבי ר' קלמן בן ר' גרונם הלוי אאוס נימאנדעסלאנד זי"ע: צריך ביאור מה החידוש דהקב"ה כפה ההר סיני על עם ישראל והרי ידוע שהשי"ת עושה כל דבעי כיוון דהוא אלים יותר מבני האדם?

אלא דהשי"ת רצה ללמדנו דאם לא נקבל ההר, דזה נמשל לדבר מלא וגדוש בתורה, נקבל הגיגית, דזה נמשל להר חלול דריק מן תורה וזה המשך הכתוב בגמ', שם תהיה קבורתכם, דכשהאדם בלא תורה הוא משול למת ככתוב, כדג בלי מים, ואין הכוונה דהשי"ת ימית את עם ישראל, אלא דאם לא ירצו התורה הם, כביכול, ממיתין את עצמן.

ויש עוד פשט דפעמים רבות האדם מפחד ולכן אינו מסוגל להתיישב בדעתו ולחשוב כראוי. ובפרט דההר היה איום ונורא, ככתוב: "ומראה כבוד יהוה כאש אכלת בראש ההר לעיני בני ישראל", וככתוב: "ויהי ביום השלישי בהית הבקר ויהי קלת וברקים וענן כבד על ההר וקל שפר חזק מאד ויחרד כל העם אשר במחנה… והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו יהוה באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאד ויהי קול השופר הולך וחזק מאד". על כן הקב"ה שם את עם ישראל ב'הבונקר' ואחרי שהיו מוגנים מאומות העולם ושאר מזיקין, יכלו לראות במוחם דהתורה נמשלה להר חלול דמגן על העם והאדם בזמני המצוקה כמו 'הבנוקר' דעוזר לגבור כנגד חיצי אש וברזל. ואם לא היו מקבלים התורה קבורתם הייתה בזאת דלא היו ממשיכים להיות כעם. לא הייתה להם התורה דהיא כדבק המחבר את עם ישראל דידוע דכל כת של אנשים הרוצה לשרוד צריכה תורה משלה.

c4fa8d66-5fc2-4a8a-82e0-98f3350e47be

עם ישראל מקבל התורה

ומנהג נימאנדעסלאנד למלא הגיגיות מים ליד הלומדין כדי דלא ישנו דהרי השינה היא אחד מן השישים ממיתה ולכן מניחין הגיגיות מלאות מים דלא ירדמו חס ושלום וכדי לעוררם לעבודת ה', דהרי כתיבי 'כפה עליהם הר כגיגית'. ויש הנוהגין ללבוש מצנפת בצורת הגיגית, הנקראת במחוזתנו ספודיק בלשון הסלאבישערס. ולזה המצנפת ג' מעלות: א דמחזי כגיגית. ב. דאם נרדם לא רואין, כיוון דעיני הישן מכוסות בהמצנפת. ג. דאם נרטב האדם הישן לא קר להאיניש כל כך והמצנפת גם סופגת ותופסת הרבה מן המים וכך יכול לחזור ללמוד במהרה.

וכידוע התורה הקדושה נמשלה למים, ככתוב: "אדם בלי תורה כדג בלי מים". ולכן אסור בקהילת הטומאה רייפלאנד-איינץ לזרוק על הנשים מים, כיוון דאינן מצוות ללמוד דכתוב "את בניכם" וכתוב "דכל המלמד את ביתו תורה כאילו מלמדה תיפלות". וכידוע דכל המלמד את ביתו תורה כאילו מלמדה תיפלות, זה בזמנים דהנשים היו במארגנליזציה ומושפלות כשפחות כנעניות ורבות מהן היו משנאות הדת. ובנימאנדעסלאנד מגחכים על זה הפסק המשונה ופוסקים דהיום הזמנים נשתנו והנשים זכו להיות יותר בני תרבות מזמנים עבר. ואין כאן המקום להאריך.

לפיכן, גם מנהג קהילת הטומאה רייפלאנד אשר באונץ לא להרשות לנקבות ללכת לים כל השנה כלל ורק אם בעלה הולך אז אפשר מדין אשתו כגופו, ובדוחק. והמחמירין אינן מחשיבין את האשה אשתו כגופו לעניין זה. וכל זה רק בגלל דהמים נמשלו להתורה. ובנימאנדעסלאנד אומרים דזה עוד מנהג שטות. ועליהם נאמר: "ופושעים יכשלו בם".

4d527ffa769a9703e0ac432a6e9d6d2d

עלמה צדקנית לומדת תורה – איוון קרמסקוי