תגית: מוסר השכל

מעשה ממשומד שיצא לתרבות רעה

הרבי שליט"א קרא מעשיה שהוא אהב מאוד וביקש לפרסם.


מעשה מחופשי משומד בעל תאווה שחישב לעצמו הקץ. וזהו סיפור חשוב שמספרים בהקהילה ב'הוורט' לאחר שנסתיימו התנאים בין הורי החתן להורי הכלה.


פרק א

לפני שנים רבות בארץ פולין היה אדם שהגיע ממקום ליד פראג שתחת שלטון האשכנזים. הגיע מכפר הנקרא בשם הורביץ, ושמו של אותו אדם שהיה איש עברי היה על שם עיירה זו, ונקרא שמו בישראל, שאול הכהן הורביץ. והוא היה ממשפחה חשובה ביותר שעקרה את מגוריה משפניא שליד אפריקה, ולכן היה שחור ככושי בן חם. וכן סיפרו שהוא מגזע תרשישים היות שסב סבו ידע לברוא גולמת (וזה משרתת שנוצרה מן האדמה על ידי שם השם שנכתב על קלף ותחבו בראשה, והייתה משרתת את סב סבו לעת זקנתו).

ודורות רבים במשפחה שימשו בקודש בקהילה, מרבנים עד עסקני חסד. אחד היה דיין, שני שתדלן, אחר שימש כאחד מז' טובי העיר, אחד היה מומחה להימלך בו לגבי לאיזה רופא ללכת ואפילו הגויים היו נועצים בו ואחד אפילו היה רב המדינה עם גושפנקא מטעם הקיסרות הרומית הטמאה.

והוא נישא לאישה מיוחסת בת של רב ושוע חשוב מהעיר וינה הקרובה. והם הקימו בית של חסד, היו מארחים מסכנים ודלים לסעודות החג והשבת ואפילו בשעת הדחק בחורף הקר לשינה. והיו גם חוסכים מפיתם ומפיהם מאכלם ומביאים לעני, וכל העולם היה מהללם על צדקותם הרבה שבאה על חשבון בניהם ובנותיהם שנצטערו נורא, אבל הם אמרו שכך מחנכים הילדים לתורה וחסד.

והם היו עניים משום שהם היו בזבזנים. בתחילה חיו בעשירות כי הוריהם עזרו להם. והם לא חסכו כלל. היו קונים דברים יקרים ומשליכים לאשפה. היו מקבלים סכום כסף מהוריהם והיו מבזבזים אותו על מסע במרכבות פרטיות כדוגמת אנשי המלכות. ולאחר שנפטרו הוריהם, נפלו לדלות, כי אחיהם ידעו שלא משנה כמה כסף יתנו להם תמיד העניין יעלם, בין לצדקה, בין לחומרא שעולה אלפי זהב וכסף ובין על שטוסים והבלים. והיו מטופלים בילדים רבים מכיוון שהאמינו שילדים זה ברכה. ור' שאול חשב שחשוב לו לאדם ללמוד תורה ולהצטרך לבריות. ולכן לא היה משיג הרבה רייכסטעלערין לפרנסת משפחתו הגדולה שמנתה עשרה בנים ובנות. ובדיעבד לפעמים היה הולך לקבץ מעות או היה מוכר חידושי תורה שלו לרבנים אחרים שהיו מפרסמים זאת בשמם. אך האיש היה עסוק מאוד ולא בטלן, משום שמסר שיעור בחינם בישיבה ובבית הכנסת ואפילו בעיירות סמוכות למקום דירתו. וכן היה עסוק בביתו כי אשתו לאחר לידת עשרת הבנים החיים ונוסף על עוד חמישה ילדים שמתו בקטנותם נפלה למשכב הנפש והיתה תמיד במרה שחורה.

ובמיוחד הייתה שונאת את בנה הבכור בשם ישראל. הייתה מעליבתו ומכהו גם כשלא עשה דבר רע. וזאת מפני שהיה הכי דומה לאביו. והיא שנאה את כל בניה ובנותיה מחמת חייה הקשים, ותלתה העניין בבעלה. אך לא הסכינה להכותו מחשש שיכנה מנה אפיים.

היתה אומרת לו שלא יצא ממנו כלום, שהוא גרוע מן השייגעץ ואפילו אם ירצה להשתמד שונאי ישראל לא יקבלוהו מרוב שהוא טיפש ורע מראה. וכן שלא ימצא שידוך וימות לבד כי שום נערה לא תחפוץ בו, אפילו המופקרת. ופעם אפילו אמרה לו שכשרואה את פניו, מושחת לה היום והיא חשה צורך להקיא את נשמתה וזאת כי הוא אדם מגעיל שנולד פגום.

ואכן ישראל בן שאול הכהן הורביץ הפך לנער עצוב ולאחר שימים הרבה שלא הייתה לו שלוות הנפש מפני שהיו צועקים עליו ומכים אותו לעת מצוא, הפך לאדם פזור דעת המתקשה בזיכרון ומחשבה.

והיה מתבלבל בהלכות הרבה, היה מברך בטעות שהכל על הלחם והמוציא על הירק וכן לא היה יודע להתפלל כראוי והיה מבטא את שם השם מספר התפילות ולא היה זוכר שאסור לומר את שם הויה.

ואביו שהיה צדיק גדול בעיני עצמו וברצונו, לא היה חושך שבטו בשביל לחנכו, ופעמים שהיה משאיר בו סימנים מן המכות בכדי שיתבייש וכך לא ישגה שוב. אולם ישראל בן שאול היה שוכח ושוקע בחלומות מחמת תנאי חייו המרים, כשחלם הוא חש חי וכשהיה ער היה חש מת. ואביו שראה שמעשי בנו לא נהיים מתוקנים מחמת המכות, לא היה אומר לעצמו שאין הדבר מועיל פה. הוא היה אומר שבנו עיקש ופתלתל וזו דרך היהדות להכות בנים שובבים, ככתוב: "חושך שבטו שונא בנו", ולאחר שהיה נזכר בזה הפסוק היה משלש את מכות בנו. ופעמים שהיה מכה את בנו זמן הרבה וארוך יותר מהזמן שהיה לוקח להתפלל מנחה מעריב בבית הכנסת.

ודבר זה היה משונה מאוד בהקהילה. ולא הבינו האנשים בשכנותם מדוע אביו ואימו של ישראל, הנראים צדיקים, מתעללים בו כאילו הוא יהודי והם גויים. אולם חברי הקהילה שתקו ואמרו שאינם רוצים לפגוע בכבוד התורה של אביו של ישראל, ר' שאול, שנחשב היה כגדול בתורה וכצדיק המסוגף בייסורים שזכה לדעת תורה, ולא עלינו סובל את בנו העיקש. [הג"ה וכאן המקום להגיד שיש לפעמים אנשים רעים הנחזים לצדיקים והם מתי מעט ובד"כ חוש הריח של עם ישראל מונע מהם להגיע לשררת הרבנות ובכך אין הם משחיתים את עם ישראל].


פרק ב

ויעברו הימים ויזרמו הנחלים ויגדל הילד ימה וקדמה צפונה ונגבה ויהפוך לנער. והיה תמיר כאילן גבוה משכמו ומעלה וגיבור ובעל כוח. ויהי היום וירבץ לו אביו ומעוצמת המכה וחוזק גופו של בנו ויפול אחורה אפיים ארצה. ויראה ר' שאול שאין בנו מתפחד הימנו וכן וירא שבנו ישיב לו מנה אחת פעמיים. ויפסיקו ר' שאול ואשתו הרבנית מהכות את בנם ישראל ויעברו לשאר הבנים והבנות הקטנים, אבל היו ממשיכים לענותו בדברים.

והבן הלך לישיבה ואביו אמר לראש הישיבה שישמור על בנו שמירה מעולה מפני שבנו חפץ ללכת בדרך רעה והוא מלא ברשעות כמעט עד מ"ט שערי טומאה. ויתעלל בו ראש הישיבה הרבה, וראש הישיבה היה אדם גדול שלא פחד מישראל שהיה קטן הימנו במידה, וזאת מפני שראה שהוא חלש ממנו ושאין לנער ישראל כל מציל ודואג. והיה מכה את הנער במקל ובחגורה, בסנוקרת ובאגרוף, וכן היה מעליבו מול כל קהל הישיבה, ויאמר לו מילים קשות כגון, עז פנים לגיהנום, חתיכה של אפסות מאופסת, הר של בשר עצמות וצואה. והדברים גרמו לישראל לחשוב מחשבות. וחשב בליבו שחייו רעים וצריך לשנות מקום או דרך וכך את מזלו.

ולאחר זאת השמירה המעולה ישראל החל מזלזל במצוות, מפני שראה שמכבדים את אביו ואימו ואת ראש הישיבה האכזר ושותקים על דרכם הרעה. ויאמר בליבו, כי הכל הבל הבלים ובעל הכוח הוא בעל הצדק. וילך בשרירות ליבו והיה מכה אנשים אחרים, מחלל שבת, אוכל נבלות וטרפות בפרהסיא (ואין כאן מקום להאריך על כל חטאיו). ויעש שם רע לבית אביו וחילול ה'.

ואביו נורא נצטער וחשב לעצמו שהבן צריך קירוב ואולי יחזור למוטב. וינסה לקנות את לב בנו במאכלים, שתיה כסות וכדומה וללא הואיל. ויהי היום ויצא הקול שבנו הלך לצבא המלך, השתמד ונעלם. ויחשוב ר' שאול שאולי הרעה באה על דבר אכזריותו אל משפחתו בשר מבשרו. ויצטער ויבוש מאוד מפני המלעיגים בו שהוא לא יוצלח ותיכף יזלזלו בו שכל משפחתו יורדת מן הדרך ולא יתחתנו עם משפחתו כאילו הם ממזרים. ויעש סיגופים ויקבל על עצמו להיטיב דרכיו ולנהג עם שאר ילדיו בכפפות של משי, באהבה ולא באכזריות. ויורה לאשתו להפסיק להכות ולהעליב את בניהם. ואכן מלאכתו צלחה ובניו הפכו לצדיקים ובנותיו לצדיקות ויעשו שידוכים חשובים מכל קצות אשכנז. ותהי משפחתו למופת ואף לא אדם אחד זכר את ישראל המסכן שיצא לתרבות רעה.


פרק ג

ישראל נעלם מלב הציבור וישפוך על ראשו מים טמאים וילך אל צבא הקוזאקים ויעש שם חיל והפך לקצין נכבד והם אפילו לא ידעו שהוא מזרע ישראל כלל. והנה היום והוא ראה קצין נאה עימו בגדוד, ויקשור עימו בדברים, וישאלהו מדוע הגיע לצבא, ויען לו הקצין שהוא ברח מבית אביו כי אביו היה מכריחו לשרת בבית הכניסה ושם כוהן הדת היה עושה בו מעשים רעים שאין הוא רוצה להרחיב על כך. וישראל חש אליו קרבה שהרי גם הוא ברח ממקומו כמותו, ויתקרבו זה לזה, ומחמת שלא היו עמהם נשים חשו לאחר זמן תאוה זה לזה, וזה בא בחביתו וזה בא בקורתו. ויחיו יחדיו בסתר נגד המוסר ודבר המלכות כפי שחיים עם אשה, וכל אחד מהם היה שוכח אצל השני מכל זיכרונותיו הרעים שהיו לו בחייו.

יום אחד הלכו להילחם למען המלך כנגד הצ'רקסים מארץ אדיג'ה. והמלחמה הייתה על דבר זאת שסירבו לקבל את מלכות המלך. והם סירבו לקבל את מלכותו מפני שהיה מאמין באותו האיש כשהם האמינו בדת מוחמד. וילחמו ימים רבים ויכבשו ערים בצורות רבות. והאוהבים היו מתחרים על כבוד הממונה עליהם בצבא המלך. והיו בודקים מי הרג יותר אותו היום ומי היה אמיץ יותר במלחמה באותו קרב. ויום אחד פגע באהוב נפשו חץ עופרת בליבו וימות. וירא זאת ויזעק צעקה גדולה ומרה ויקח את חרבו וינעץ בבטנו וחתוך בה כמנהג אנשי המזרח הרחוקים וימות. וישתוממו אנשי הצבא על אהבתם הרבה, ויקברום בקבר יחדיו, ובחייהם ובמותם לא נפרדו. וכך נסתיימו חייו המרים של ישראל מלאי הצער והחטא.

פרק ד


לאחר מותו עלתה נשמתו המזוהמה של ישראל השמימה. ותרא נשמת ישראל את הקב"ה והמלאכים מכינים לו המשפט. וכל המוני דרי מעלה באו לראות. וכן ראה גם מלאכים מפחידים הרבה המכינים מכשירי עינוי רבים להעניש את נשמתו.

ולפתע דממה דקה נשמעה וקול כרוז נשמע אומר בלשון הקודש, מ-ש-פ-ט! ויבואו מלאכים רבים ויביאו הוכחות רבות לכל עוונותיו, ולאחר כל מקרה של חטא שמו על מאזניים גדולות מזהב טהור אבן משקל שחורה קטנה וליד כל מצוה שמו אבן משקל לבנה קטנה. ומיד חיש המאזניים נטו שמאלה לצד של החטאים. ויבוא הסנגור ויגד שצריך לחשב שהוא כעין תינוק שנשבה, אבל בדת היהודית, שהרי אביו התנהג אליו כמו גוי. ולפיכך הוא לא קיבל המסורת של התורה והרגיש כאילו הוא גוי, הוא בעצם קיבל חינוך נגד התורה ולשנוא את התורה, שהרי כל חינוכו היה חילול ה' גדול. ועם זה דברי הסנגוריה נהיה שוויון. וכל דרי מעלה התחילו מתלחשים מה יהיה ורבים קימטו ואימצו מצחם, תוך כדי שמנועעים גופם כלולב, לחשוב על פתרון. ויהי לאחר שעות רבות, ולא קרה כלום. ויאמר הקב"ה במקום שאין איש, אני אפסוק, ויאמר הקב"ה: "זכאי!".

וישתומם הציבור בשמים הכיצד הוא זכאי ליכנס לגן העדן כשהוא מחצה על מחצה. ויבחרו שליח לשאול את הקב"ה, ויבחרו את אברהם אבינו עליו השלום. ויבוא אברהם אבינו וישאל את הקב"ה מפני מה כך פסק. ויען הקב"ה שבזכות יציאתו לדרך רעה הוא הציל את אחיו ואחיותיו מצער מכות והשפלות ההורים ובכך מנע מהם לצאת לדרך רעה, שהרי בזכות זה שנפל מן הדרך הישר גרם לאביו ואימו להיטיב את דרכיהם. לפיכך מבלי דעת הוא הציל את שאר משפחתו. ויבואו כל דרי מעלה לברכו על שיצא זכאי בהמשפט ויפצחו בריקוד 'הוא זכאי' שגם היום שרים להיוצאים מבית האסורים.

וסיפור מבהיל זה לא היה ידוע לאיש, אבל יום אחד רחל הצדקנית, אחד מל"ו נשים הצדקניות שבדור הזמינה מצבה לבית הקברות. ותבנה מצבה ללא גופת מת ותעמיד מניין להקדיש, וכתבה על מצבת האבן יד ישראל זכאי. ואף אחד לא שאלה כי ראו בה אשה עם שיגעון ולא צדקת.

ועדיין לא נודע הסיפור, אבל לפני מותה קראה לחברתה שגם היא הייתה אחד מל"ו נשים צדקניות שבדור, ותספר לה, והיא סיפרה ללבלר הקהילה וכן הביאה לו קולמוס ודיו מיוחדים. ותצווהו לאחר שנים הרבה שיכתוב וישאיר גנוז כדי לא לפגוע במשפחה של ר' ישראל. ויהי היום, לאחר מאה שנה ויעשו בדק הבית בבית הכנסת ויפתחו אפילו את כל הספרים לנקותם מאבק. וינערו את ספר הזוהר שהיה מלא באבק וברשת העכביש, ותוך כדי הניעור ויפול מן הספר נרתיק עור משונה וימצאו בתוכו ספר קטן עטוף בכריכת עור משובחה ויפתחו הספר ויקראו הסיפור וכך נודע הדבר.

סוף

בעניין שום תשים עליך מלך והאם הקב"ה הוי מלך או טיראן – פרשת שופטים

דברי תורה מהרבי שליט"א ר' לייב אלכסנדר בן ר' וולף הירש, הרבי שליט"א בעניין מינוי מלך בתורה ובספר שמואל וכן חקירה לגבי מלכותו של ה' מלך מלכי המלכים.

the_nine_sovereigns_at_windsor_for_the_funeral_of_king_edward_vii

דמויות תשעה מלכים משנת ה' אלפים תרס"ח

כתיבי בדברים י"ז: "י"ד. כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ, וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. ט"ו. שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא.

וצריך ביאור מדוע הכתוב לא ציווה העם באופן ברור לגבי מינוי המלך וכך צריך להבין מה כוונת הכתוב בתיבות "ככל הגויים אשר סביבותי"?

ונראה לפרש דאין עניין חשוב מאוד למנות מלך. ורק כשהעם רוצה אזי יש עניינים באיך למנות המלך. מתי העם רוצה כשהוא חש דצריך, וזה מתי כשלגויים סביבותיו יש מלכים. וידוע דהמלך הוה בעל מחשבה היררכית. וזה כשבני האדם מתרגלים דיש אדם מעליהם החושב בשבילם. ועל כן כשיש מלך אזי העם הנמצא לצד עם ישראל מציית להמנהיג ואז יכולים לשעבד עבודה וממון הרבה לפעול כנגד ישראל ונוצחים אותנו בקלות. וכשעם ישראל שרוי תחת גפנו ותאנתו ואיש הישר בעיניו יעשה קשה להלחם בהם ולכן צריך מלך כשיש מלכים בסביבותינו. ושמא לכן יש מפרשים האומרים שמלך צריך למנות יחד עם עוד ב' דברים והנה תלמוד בבלי, סנהדרין, כ: "היה רבי יהודה אומר: שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה". אפשר לראות דאולי צריך מלך לעניין מחיית עמלק ובניית בית המקדש והוא מאחד העם ומאמציו למצוות הללו.

ואם מותר לעם ישראל להמליך מלך ככל הגויים אשר סביבותיו ככתוב בתורה, מדוע השופט שמואל כעס על עם ישראל?!

וכה כתוב בספר שמואל ח': "א. וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל; וַיָּשֶׂם אֶת-בָּנָיו שֹׁפְטִים, לְיִשְׂרָאֵל.  ב. וַיְהִי שֶׁם-בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל, וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ אֲבִיָּה–שֹׁפְטִים, בִּבְאֵר שָׁבַע.  ג. וְלֹא-הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָו, וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע; וַיִּקְחוּ-שֹׁחַד–וַיַּטּוּ, מִשְׁפָּט. ד. וַיִּתְקַבְּצוּ, כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיָּבֹאוּ אֶל-שְׁמוּאֵל, הָרָמָתָה.  ה. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ, וּבָנֶיךָ, לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ; עַתָּה, שִׂימָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ–כְּכָל-הַגּוֹיִם.  ו. וַיֵּרַע הַדָּבָר, בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ, תְּנָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ; וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל, אֶל-יְהוָה".

רואים דעם ישראל לא אמר ככל הגויים אשר סביבותיי, אלא רק ככל הגויים. ועוד אפשר לומר, דבזה דשמואל שם את בניו כשופטים הוא כביכול הפך למלך. ואם כן מדוע העם רוצה מלך כשהמלך נוהג להטות משפט ולקחת שוחד, אלא בהכרח דלא רצו את שמואל. ועל כן שמואל צדק בכעסו. ככתוב: "ז. וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-שְׁמוּאֵל, שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם, לְכֹל אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ:  כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ, כִּי-אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם.  ח. כְּכָל-הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר-עָשׂוּ, מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אוֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד-הַיּוֹם הַזֶּה, וַיַּעַזְבֻנִי, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים–כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים, גַּם-לָךְ.  ט. וְעַתָּה, שְׁמַע בְּקוֹלָם:  אַךְ, כִּי-הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם, וְהִגַּדְתָּ לָהֶם, מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם".

aa94k52

מלכת הרבי, אליזבת השניה

ובעניין אחר, צ"ב מדוע אנו מברכים ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם וכו' או בשאר מקומות דאנו מכנים את ריבונו של עולם מלך, והרי כידוע המלך מעביר את שלטונו ליורשיו ולהשי"ת אין ירושה דהרי ה' קיים לעולם, ועל כן אינו מלך, כי אם טיראן? ויש לפרש דמכיוון דה' הווה קיים לעולם אזי אין נזקק ליורש ועל כן הוי כמלך. וכל מה דהמלך צריך יורש כי אינו קיים לעולם.

בביאור 'הצדיק' ותעשיית הצדיקים והרבנים

דברי הרבי, ר' וולף הירש בן ר' טודרוס הלוי זצ"ל בעניין 'חרושת הצדיקות'. הדברים חשובים לתועלת המהרהרים בעניין התוהים בנוגע למעשים שבכל יום המתפרסמים על ימין ושמאל בנוגע לאינשי דלא מעלי הזוכים לכבוד רב ושמצליחים להשתרר על הציבור.

משרבו הקופצים להיות צדיק, בטלה הצדיקות. ופעמים הרבה נהפך הצדיק לחצי אל והאדם מרתת לא להקשיב להצדיק, משום שהוא נחשב מיוחד ומרומם. ומיד נהפך האדם הלז לזומביאי.

וחשוב כמת, כרש שאין לו מאומה וכהסגי נהור שאין לו עיניים וכהערירי שאין לו שם וכהמצורע הנמצא מחוץ למחנה. ועל זה נאמר: 'רשעים בחייהן קרויים מתים', כיוון דהוי זומביאי שאין חייהם נחשבים חיים כלל. וזומביאי הויא מילה בלע"ז, ופירושה על פי חלק מן המפרשים, אדם שאינו חי כשאר בני האדמה והוה חצי חי וחצי מת והוא אינו שולט במעשיו אלא נשלט בכוח על ידי אחר.

וכתיבי בברכות דף ח"י: "צדיקים שבמיתתן נקראו חיים". ויש לבאר שלפיכך הצדיק במיתתו קרוי חי, שהרי שמו ממשיך לשעבד את בני האדם גם זמנים הרבה לאחר מותו.

ופעמים הרבה הצדיק נהיה צדיק יותר לאחר מותו ומשעבד במותו יותר מאשר בחייו. כלומר, שאם בחייו היה מפחותי הצדיקים פעמים ששמו עולה לגדולה כמחיר התבואה בשוק בזמן המלחמה אפילו שמת שנים הרבה. ולכן גם נחשב חי יותר מאשר בחייו עצמן.

והנה, צריך ביאור גדול מדוע קוראים להצדיק 'רב'? אלא שקבלה ומסורת יש בעם ישראל, שרב הווי מלשון ריבוי שיש לו רב-הרבה. כמו שמצינו שכתוב: 'מה שקנה העבד קנה רבו' ומי שיש לו רב (ממון) יכול להחזיק עבדים.

ושמא על כן נהיה שם כבוד חדש והוא 'רב', שהוא כאדון לכל דבר. וידוע שהמשעבדים בעלי הסמכות בעם שולטים לא רק על ידי הממון, הרשויות וכוח שריריהן אלא גם על ידי הכבוד שהאנשים רגילים להעניק להם, כמו שאדם זקן שולט בבנו, בנכדו ובשאר האנשים מכח זאת שהוא בא בשנים ונהוג לרוממו.

ואסור לו לאדם הדיוט להמרות את פי הצדיק. ונהגו לחנך ולחנק התינוקות של בית רבן שהצדיק צודק תמיד ושלכן נקרא שמו 'צדיק', שהרי תמיד צודק, וכל החולק על הצדיק חייב מיתה.

ומשעה שנהגו בני ישראל כך, נעשו עבדים. וידוע מהגמרא שעבדא בהפקרותא ניחא ליה ושטופים ישראל בהפקרות. ר"ל.

ומפורסם שאחד מחכמי יוון נשאל על ידי אחד מתלמידיו מהו הצדק? ויען שצדק זה מה שהחזק קובע על החלש והנה מצינו שהרבנים קרויים צדיקים.

jmeyer

תמונת אדם המשמש כרב

ולפי זה יתבאר שיש אנשים עם טבע של רצון לשלוט. והם מחנכים הציבור לציית לערכיהם. ודבר כעין זה קרוי בלע"ז קולטור-אימפיראליזמוס או קולטור-קלוניאליזמוס ויש הקוראים לזה קולטורלע העגמונייע. וקוראים לעצמם צדיקים כדי שהאנשים יקבלו מרותם.

ואין הם צדיקים אמיתיים כלל אלא רק עשירים בכוח המשעבדים את בני ישראל כמו פרעה במצרים, ועתידים ליתן על כך את הדין. והם מבזים את התורה ומחללים שם שמים וחופרים בה כבקרדום. ועל זה כתוב במקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב.

ומצאתי דכתיבי בנדרים (פ"א.):

ומפני מה אין מצויין ת"ח לצאת ת"ח מבניהן? אמר רב יוסף: שלא יאמרו תורה ירושה היא להם. רב ששת בריה דרב אידי אומר: כדי שלא יתגדרו על הצבור. מר זוטרא אומר: מפני שהן מתגברין על הצבור. רב אשי אומר: משום דקרו לאינשי חמרי. רבינא אומר: שאין מברכין בתורה תחלה.

וכן כתוב בפסחים מ"ט:

תניא, אמר רבי עקיבא: כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור.

רואים שיש רבנים מתגדרים, מתגברים, לא מברכין בתורה, כלומר שלומדים לשם שמים, אלא רודים העם כאילו הם חמורים ומשימים אותם כחמורים ולכן רצה לנשכם כחמור, וזהו מידה כנגד מידה. אך לאחר שנהיה כמותם, בוודאי עשה אמתלא ואמר לעצמן שלא מצא ת"ח ראוי שצריך לנשכו.

וכתב הרמב"ן בשער הגמול:

אבל המינין והמשומדין והאפיקורסין, שכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים, ושפירשו מדרכי צבור – ושנתנו חתיתם בארץ מחיים, והם הפרנסים ה-מ-ט-י-ל-י-ם א-י-מ-ה י-ת-י-ר-ה על הציבור שלא ל-ש-ם ש-מ-י-ם, כגון מלכי גויים, אף על פי שאינו מחטיא אותן, אלא מוליכן בדרך ישרה, אלא הצבור מכוונין דעותיהן ומעשיהן הטובים לעבודתן, ולא לעבודת אדון-הכל.. יורדין לגיהנם ונדונין בה לדורי דורות, שנאמר: "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וכולהו.

רואים אצל הרמב"ן שמטילי האימה היתרה שלא לשם שמים יורדים לגיהינום ואין זה משנה הרבה אם הם נדמים כצדיקים, אבל הנוהגים לשם שמים הוי צדיקים (כלומר שמעשיהן מעידים על כוונתם). ואפשר לומר שהנוהגים לשם שמים המברכים בתורה אין דרכן להתגדר, להתגבר, לרדות ולשים הציבור כחמורים.


דברי הרבי, ר' וולף הירש בן ר' טודרוס הלוי זצ"ל בעניין 'חרושת הצדיקות' – גרסה עתיקה יותר

מדרבו הקופצין להיות צדיק, בטלה הצדיקות. ופעמים הרבה דנהפך הצדיק לחצי אל והאדם מרתת לא להקשיב להצדיק, משום דהוא מיוחד ומרומם. ומיד נהפך האדם הלז לזומביאי. וחשוב כמת, כהרש דאין לו מאומה וכהסגי נהור דאין לו עיניים וכהערירי דאין לו שם וכמצורע הנמצא מחוץ למחנה. ועל זה נאמר: 'רשעים בחייהן קרויים מתים', כיוון דהוי זומביאי ודאין חייהן נחשבים חיים כלל.  וזומביאי הויא מילה בלע"ז, ופירושה על פי חלק מן המפרשים, אדם דאינו חי כשאר בני האדמה והוה חצי חי וחצי מת והוא אינו שולט במעשיו אלא נשלט בכוח על ידי אחר.

וכתיבי בברכות דף ח"י: "צדיקים שבמיתתן נקראו חיים" ויש לומר דלפיכך הצדיק במיתתו קרוי חי, דהרי שמו ממשיך לשעבד את בני האדם גם זמנים הרבה לאחר מותו. ופעמים הרבה הצדיק נהיה צדיק יותר לאחר מותו ומשעבד במותו יותר מאשר בחייו, כלומר, דאם בחייו היה מפחותי הצדיקים פעמים דשמו עולה לגדולה אפילו שמת. ולכן גם נחשב חי יותר מאשר בחייו עצמן.

והנה, צריך ביאור גדול מדוע קוראין להצדיק 'רב'? אלא דקבלה ומסורת יש בעם ישראל, דרב הווי מלשון ריבוי דיש לו רב. כמו דמצינו דכתוב: 'מה שקנה העבד קנה רבו' ומי שיש לו רב (ממון) יכול להחזיק עבדים. ושמא על כן נהיה שם כבוד חדש והוא 'רב', דהוא כאדון לכל דבר. וידוע דהמשעבדים בעלי הסמכות בעם שולטים לא רק על ידי הממון, הרשויות וכוח שריריהן אלא גם על ידי הכבוד דהאנשים רגילים להעניק להם, כמו דאדם שולט בבנו, בנכדו ובשאר האנשים.

ואסור לו לאדם הדיוט להמרות את פי הצדיק. ונהגו לחנך ולחנק התינוקות של בית רבן דהצדיק צודק תמיד ודלכן נקרא שמו 'צדיק', דהרי תמיד צודק, וכל החולק על הצדיק חייב מיתה. ומשעה נהגו בני ישראל כך, נעשו עבדים. וידוע מהגמ' דעבדא בהפקרותא ניחא ליה ושטופין ישראל בהפקרות. ר"ל. ומפורסם דאחד מחכמי יוון נשאל על ידי אחד מתלמידיו מהו הצדק? ויען דצדק זה מה שהחזק קובע על החלש והנה דהרבנים קרויים צדיקים.

jmeyer

תמונת אדם המשמש כרב

ולפי זה ייתבאר דיש אנשים עם טבע של רצון לשלוט. והם מחנכים הציבור לציית לערכיהן. ודבר זה הקרוי בלע"ז קולטור-אימפיראליזמוס או קולטור-קלוניאליזמוס ויש הקוראים לזה קולטורלע העגמוניע. וקוראין לעצמן צדיקים כדי דהאנשים יקבלו מרותם. ואין הם צדיקים אמיתיים כלל אלא רק עשירים בכוח המשעבדים את בני ישראל כמו פרעה במצרים, ועתידין ליתן על כך את הדין. והם מבזין את התורה ומחללין שם שמים וחופרין בה כבקרדום ולכן כתוב במקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב.

ומצאתי דכתיבי בנדרים (פ"א.): "ומפני מה אין מצויין ת"ח לצאת ת"ח מבניהן? אמר רב יוסף: שלא יאמרו תורה ירושה היא להם. רב ששת בריה דרב אידי אומר: כדי שלא יתגדרו על הצבור. מר זוטרא אומר: מפני שהן מתגברין על הצבור. רב אשי אומר: משום דקרו לאינשי חמרי. רבינא אומר: שאין מברכין בתורה תחלה". וכן כתוב בפסחים (מ"ט:(: "תניא, אמר רבי עקיבא: כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור". רואין דהרבנים מתגדרין, מתגברין, אין מברכין בתורה, כלומר דלומדים לשם שמים, אלא רודין העם כאילו הם חמורין ומשימין אותן כחמורין לכן רצה לנשכם כחמור, וזהו מידה כנגד מידה. אך לאחר דנהיה כמותם, בוודאי עשה אמתלא ואמר לעצמן דלא מצא ת"ח ראוי דצריך לנשכו. וכתב הרמב"ן בשער הגמול: "אבל המינין והמשומדין והאפיקורסין, שכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים, ושפירשו מדרכי צבור – ושנתנו חתיתם בארץ מחיים, והם הפרנסים ה-מ-ט-י-ל-י-ם א-י-מ-ה י-ת-י-ר-ה על הציבור שלא ל-ש-ם ש-מ-י-ם, כגון מלכי גויים, אף על פי שאינו מחטיא אותן, אלא מוליכן בדרך ישרה, אלא הצבור מכוונין דעותיהן ומעשיהן הטובים לעבודתן, ולא לעבודת אדון-הכל.. יורדין לגיהנם ונדונין בה לדורי דורות, שנאמר: "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי וכולהו".". רואין אצל הרמב"ן דמטילי האימה היתרה שלא לשם שמים יורדין לגיהינום ואין זה משנה הרבה אם הם נדמין כצדיקים, אבל הנוהגין לשם שמים הוי צדיקים (כלומר דמעשיהן מעידין על כוונתן). ואפשר לומר דהנוהגין לשם שמים המברכין בתורה אין דרכן להתגדר, להתגבר, לרדות ולשים הציבור כחמורים.

 

המאנס המשמש כרב

מעשה דנוהגין לספר בהקהילה לאחר שמועות משונות המתפרסמות חדשות לבקרים.

הרבי ר' אלקשאנדער בן ר' טודרוס הלוי, זצ"ל, שהה בעיירה המרשעת רייפלאנד ואין השעה ראויה לסבר האוזן בהעניין. הגיע זמן התפילה ונזקק הרבי להתפלל. הרבי שאל וביקש מאנשי המקום: "איה בית הכנסת?". והאנשים ואפילו הגויים נשמטו ממנו והעדיפו לא להשיב לו דבר. ויסרהב בהם עד דענו ואמרו, דמנהג המקום להתפלל יחידי ועל פי הקבלה.

הרבי הקדוש לא הוה מייאש בקלות. ושילם שוחד רב לילד אחד ושאל אותו: "איה בית הכנסת דלא נוהגין להתפלל בו?". והילד לקח הרבי לבית הכנסת. הרבי נכנס וירא דיש רק אדם אחד מנענע את עצמו בצורה תמוהה כאילו הוא באמצע הזיווג. והוא נמצא במקום שנוהגין להושיב את רב הבית כנסת. ויתפלל הרבי יחיד חוצה לבית הכנסת.

לאחר התפילה הרבי שאל בחוצה של העיר: מדוע האנשים לא מתפללים בבית הכנסת הרי ברוב עם הדרת מלך? ויענוהו: דהוי קולא דלא פסיק דהרב דוד פילדאו "הרב" המשמש בזה בית הכנסת הוה עושה שולחנות הפוכים עם הילדים בעל כורחם וכל רז דבילד אניס ליה. וזה הדבר ידוע מאחד התינוקות דסיפר זאת באומץ רב. ובגלל דקיבל ושימש מהרבי הרשע, ומני אז נקרא הדבר על פי קבלה ולכן על פי "הקבלה" לא נוהגים להתפלל עם אותו הרשע. ואמרו עוד: לו דבידוע דבארעא דישראל יש מאנסין רבין דהוו משמשין במלאכת הרבנות ודיש רננות דהם כופין עצמן על בני אדם בכוח ומאנסין אותן, ר"ל, וצריך להיזהר. ועם כל האמור לא ברור מה ההבדל בין מאנס בגשמיות לבין המאנס ברוחניות, מאנס הגוף לעומת מאנס הנפש.

1307-galazka

הרבי דהיה אדם עצוב ומומחה מפורסם בעציבותו היה מתגבר על עצבותו עם סגולות יווניות הקרויות: ציניות , סרקזיסמוס אונד אירונייה. ויאמר הרבי: "כעת נודע הדבר מדוע כתוב 'השתיה כדת אין אונס', דהרי כיוון דהוה רשיעי דהוו מאנסין והם מאנשי דת-יהודית או אפילו דת הצלוב-התלוי הקרויין גם קתולישערס דהוו מאנסין בעיקר נערין רכין. לפיכך כתוב בהמגילת אסתר, דאפילו דזה כ'דת' והאדם משתכר ואפשר לעשות עמו דברין כלוט, אם לא יזהר, רמי המלך שומרים ועל אף דהםאנשי הדת לא הוו אנשי הדת מאנסין לבאי המשתה כמנהגם.

מופת! נס! לרבי שלום – מעשה נשגב מזמן אופרציון עמוד ענן-וולקנזוילע

מעשה מופלא בהרבי שליט"א בזמן הקריג-אופרציון תשע"ד

הרבי שליט"א, ר' לייב אלקסאנדער הלוי בן ר' וולף הירש, הגיע לפגוש את מעריציו הרבים בארץ הקודש. ונפל העניין בזמן שעת הסכנה. ויום אחד בשעות הערב בזמן המלחמה, הרבי שליט"א, ר' לייב אלקסאנדער הלוי בן ר' וולף הירש, יצא להתפלל מעריב. אחרי המעריב הלך הרבי שליט"א מעט לטייל כדי לפוש מעט ולהודות להשי"ת על עולמו המופלא דברא לו. ויעש הרבי חשבון הנפש כאשר נהג לעשות כל יום לאחר המעריב.

ויהי פתאום רעש גדול כקול השופר. והרעש חזק וחלש לסירוגין כקול בצורת נחש. ובלשון יון קוראין לזה הקול המשונה סירנה. וזאת על שם מן שדה המפתה בני אדם ואחר מעשה העבירה הורגת אותם. ומין שדה זו דהוה מצוי בספרי היונים דכתבו על דברים דהוו לפי דעתם, דמיונם ומוחם שכיחי בארץ יון. ורעש זה נהוג אצל מדינות העולם כרעש מיוחד דהוי סימן לשעת הסכנה.

והלכה יש להן דמיד כשהאדם שומע זה הרעש מחויב הוא ללכת מתחת לאדמה לבית או חדר מיוחד ואנשי מדינה חשובים כשרי פוליטיקה וצבא הולכין לבניין מיוחד (והכל לפי החשיבות). ואם אינו יודע איה יש או דאין, יש לו לחבק או לנשק האדמה עליה הוא מהלך ולשכב בפישוט ידיים ורגליים. וזה סמל לבקשת האדם מן אמא האדמה שתציל את חייו וכן דהאדם נוצר מן האדמה וכך מרגיע עצמו דחוזר להיכן דהגיע. וזאת משום דהיום יש כישוף מיוחד דמסוגל לשלוח בגרמא ובשינוי, גשם מיוחד והוא משקל גדול של חתיכות מתכת חדות ואש מן השמים על מנת לפגוע בבני האדם. ויש אומרים דזה הברד דירד על המצרים במכת ברד ועל צבא סיסרא.

jews-london-shelter-e1408959454843

יהודים אשכנזים לומדים תורה בהמקלט

וישמע הרבי זה הקול המשונה וימלט אל עבר המקלט וזה מן מקום מתחת האדמה כזכור לעיל וקרוי מקלט דהוה כמו עיר מקלט להציל. וירץ הרבי חיש מהר, דהרי כתיבי: "ונשמרתם מאד לנפשותיכם". ויהי הרבי מריץ את רגליו לכיוון המקלט ולפתע שם לב דהוא הולך להיתקע באשה. והרי ידוע דאסור להיתקע באישה ככתוב ביבמות הנתקע מראש הגג ואכמל"ע. ויפנה הרבי שליט"א לימין וזה מפני דכתיבי דכל פניותיך יהיו לימין וכן דהרבי שליט"א חייב להראות דאינו שמאלני מסכן ומסוכן אלא ימני גיבור. בכניסה להמקלט הרבי שליט"א שמע דהאזעקה הייתה אזעקת סרק ובשוגג נעשתה האזעקה בישראל. הלך וחזר להגיד במקום דכמעט נתקע באישה, לא עלינו, ברכת שעשה לי נס במקום זה.

וימצא הרבי שליט"א המקום, וירא דלא הייתה שם אישה כלל וזה הוה עמוד מברזל ועליו חוטין דכל הנוגע בהם יומת והקרויים אצל האנשים עמודי חשמל. ויאמר הרבי הברכה בקול גדול ובכוונה גדולה. והסביר הרבי שליט"א לאנשי הקהילה דלא די דלא נתקע באישה, אלא הקב"ה הפכה לעמוד חשמל. ולא די דרץ לחינם דהייתה אזעקת הסירנה שווא, אלא דהקב"ה עשה לו זאת כדי שיראה את שאר הניסים למען יוכל להראות לו דאוהבו. וזהו נס בתוך נס בתוך נס. גיוואלדיג.

smoke_above_gaza_2012

עמודים ענני עשן מהפצצות הצבא הישראלי בעזה