תגית: מוסר יהודי

עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל – דברים נפלאים בענייני השעה מאת הרבי שליט"א

הרבי שליט"א דרש לאחרונה על הפגנות השמאל היהודי המסכן בארץ ישראל נגד משטר החסד של ראש השלטון נתניהו יר"ה. הרבי אמר שעם ישראל צריך שלום מאת הקב"ה – צריך שהקב"ה ישכין בינינו שלום.

והוסיף הרבי, כתוב בשולחן ערוך אורח חיים לגבי תפילת עושה שלום הנאמרת בסוף שמונה עשרה (גם בקדיש), סימן קכ"ג, סעיף א': ”כורע ופוסע שלש פסיעות לאחריו בכריעה אחת, ואחר שפסע שלש פסיעות, בעודו כורע, קודם שיזקוף, כשיאמר עושה שלום במרומיו – הופך פניו לצד שמאלו, וכשיאמר הוא יעשה שלום עלינו – הופך פניו לצד ימינו; ואחר כך ישתחוה לפניו כעבד הנפטר מרבו.” רואים שצריך לכוון לשמאל בראשונה, אבל גם לימין. ולא נהיר מדוע פונים לשמאל קודם ולא לימין שהרי נאמר כל פניותיך יהיו לימין. ואולי זה בגלל רוח הקודש שצריך ישועה כלפי המחלוקת מהשמאל, ברם גם צריך ישועה מהמחלוקת המיותרת בימין.

והנה בנוסח אשכנז אומרים כך: "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן".

והנה יש ד' שאלות מעניינות בבקשה זו: א. מדוע צריך לעשות שלום במרומים? ב. מדוע בלשון הווה ולא עבר – עושה ולא עשה, משמע שעשיית השלום תמיד ממשיכה. ג. מדוע כתוב עלינו ולא לנו? משמע שהשלום מגיע מחוץ לאיתנו ובכפייה, ורק כך מגיעים לשלום אמיתי. וצריך ביאור. ד. מפני מה כתוב בכפילות, עלינו ועל כל ישראל – ואצל נוסח עדות המזרח נכתב ועל כל עמו ישראל, וכי לא מספיק עלינו או ועל כל ישראל וכדומה?

ונראה לומר יסוד חשוב שגם בשמים יש מחלוקת. ולכן צריך לדעת שהמחלוקת היא חלק מטבע העולם שהקב"ה ברא. והעולם אומר שאין בחירה למלאכים וזה לכאורה לא נכון. ולא רק ראיה מפה, אלא גם מילקוט שמעוני לגבי שמחזאי ועזאל. ויש עוד ראיות ודבר זה צריך ביאור לשיטה שמלאכים הם בנבואה…

"שאלו תלמידיו את רב יוסף מהו עזאל? א"ל כיון שעמדו דור המבול ועבדו עבודה זרה היה הקב"ה מתעצב. מיד עמדו שני מלאכים שמחזאי ועזאל ואמרו לפניו: רבונו של עולם הלא אמרנו לפניך כשבראת את עולמך מה אנוש כי תזכרנו. א"ל: ועולם מה יהא עליו? א"ל: רבונו של עולם היינו מסתפקין בו. א"ל: גלוי וידוע לפני אם אתם שרויין בארץ, היה שולט בכם יצר הרע והייתם קשים מבני אדם. א"ל: תן לנו רשות ונדור עם הבריות ותראה איך אנו מקדשין שמך. א"ל: רדו ותדורו עמהן.

מיד קלקלו עם בנות האדם שהיו יפות ולא יכלו לכבוש את יצרן. מיד ראה שמחזאי ריבה אחת ושמה איסטהר נתן עיניו בה. אמר: השמעי לי. א"ל: איני שומעת לך עד שתלמדני שם המפורש שאתה עולה בו לרקיע בשעה שאתה זוכרהו. למדה אותו שם הזכירה אותו ועלתה לרקיע ולא קלקלה. אמר הקב"ה: הואיל ופרשה עצמה מן העבירה לכו וקבעוה בין שבעה כוכבים הללו כדי שתזכו בהן לעולם. ונקבעה בכימה (וכיום אנו יודעים שאסתר המלכה קרויה בדומה וכן כוכבים בהרבה שפות הן STAR או STERN וכדומה).

כיון שראו שמחזאי ועזאל כך עמדו ונשאו נשים והולידו בנים, היווא והייא. ועזאל היה על מיני צבעונין ועל מיני תכשיטין של נשים שמפתים את בני אדם להרהור עבירה. מיד שגר מטטרון שליח לשמחזאי וא"ל: עתיד הקב"ה להחריב עולמו ולהביא מבול לעולם. מיד עמד בבכי. והיה מצטער על העולם ועל בניו מה יעשו בניו ממה יאכלו אם העולם חרב. שכל אחד ואחד היה אוכל בכל יום אלף גמלים ואלף סוסים ואלף שורים.

בלילה ראו היווא והייא שניהם חלומות. אחד מהן ראה אבן גדולה פרוסה על הארץ כשלחן והיתה הארץ חרותה וכתובה שיטות שיטות, והיה מלאך יורד מן הרקיע ובידיו כמין סכין והיה גורר ומוחק כל אותן השיטות ולא היה משייר בה, אלא ארבע תיבות. והאחד ראה פרדס גדול משובח נטוע מכל מיני אילנות והיו בו מלאכים ובידן קרדומות והיו מקצצין כל האילנות ולא שיירו בו, אלא אילן אחד של שלשה ענפים. כיון שננערו עמדו בבהלה ובאו אצל אביהם. אמר להם: עתיד הקב"ה להביא מבול ולא ישייר, אלא נח ובניו כיון ששמעו כך היו צועקין ובוכין. אמר להם אל תצטערו ששמותיכם לא יכלו מן הבריות שכל זמן שגוזר גזירות או מעלין אבנים או ספינות שמותיכם הן מזכירין היווא והייא – (שמות של רעשים שמוציאים מן הגוף במצב הזה). מיד נתקררו דעתן.

שמחזאי חזר בתשובה ותלה עצמו בין שמים לארץ. ראשו למטה ורגליו למעלה. ועדיין הוא תלוי בתשובה. עזאל לא חזר בתשובה. ועדיין הוא עומד בקלקולו להסית בני אדם לדבר עבירה בבגדי צבעונין של נשים. ולכך היו ישראל מקריבין קרבנות ביום הכפורים, איל אחד לה' שיכפר על ישראל ואיל אחד לעזאזל שיסבול עונותיהם של ישראל והוא עזאזל שבתורה (וצ"ב ביאור איך מקריבים למלאך רשע ולא להשם ואיך זה לא עבודה זרה – ואין כאן המקום להאריך)".

והנה רואים שמלאכים אפילו יכולים לקלקל ולהמרות את רצון ה'. ואולי אפשר להגיד שיש להם בחירה מועטה בדברים מסוימים ולא כמו אצל בני האנוש. כגון לריב ביניהם על עניינים ברומו של עולם כמו שרו של עשיו עם שרו של יעקב, ולבסוף הם בשלום. כמו לרדת לארץ לאחר קבלת רשות מה' וכדומה. ועצם הבחירה צריכה עיון ואכמ"ל. ואיך הם בשלום?! כנראה כי הקב"ה יותר חזק ומשהו בו מרתיע אותם. ואם אין להם בחירה כלל, מה הרבותא שהשם יתברך מסדר השמים – עצם השלום?! ולכאורה הרבותא שהקב"ה משכנע אותם לעשות שלום למרות טבעם. ויש הדורשים מכך שהמלאכים אומרים שירה בשמים. אם אין להם בחירה אז זה כאילו שה' שר לעצמו.

וכתוב במדרש ויקרא רבה ט: "בר קפרא אמר חורי: גדול שלום, מה אם העליונים שאין להם לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות ולא מצות וריבות ולא מחלוקת ולא עין רעה, צריכין שלום הה"ד (איוב כה, ב) "עושה שלום במרומיו". התחתונים שיש בהם כל המדות הללו עאכ"ו".

ודברי המדרש מראים שיש למלאכים תפקיד, ואין זה נובע מצורך אנושי כגון תחרות ושנאה. ועדיין הם עושים מחלוקת וצריכים שלום כל הזמן. ולכן מובן מדוע כתוב עושה שלום במרומיו, בעולם יש מחלוקת גם בשמים. וכן מדוע כתוב עושה שלום ולא עשה שלום. צריך שוב ושוב. וזה משתלב עם דעת חכמי העולם האומרים ששלום יש מהרתעה ועל כך נדבר תיכף.

והנה בדיני עשיית הביטחון או השלום, עד כמה שיד האדם משגת, יש ג' דעות בין חכמי האומות. דעה אחת המכונה – ריאליסטים המאמינה שהעולם צריך להרתיע וזה על ידי חיזוק הצבא ובריתות למען עניין המדינה המדוברת. ואם כל העולם יעבוד כך יהיה פחות מלחמות, כי לא ישתלם לבצע מלחמה כשלצד השני יש הרבה נשק וברית עם אומה אחרת ויכול להכאיב מאוד לאומה התוקפת אותו.

הדעה השניה היא הדעה המכונה – אידאליסטים או ליברלים והם אנשים המאמינים שלב האדם טוב מנעוריו אבל יש קלקולים בעולם. ולכן צריך לפעול יחד בכל מיני עניינים משותפים ובכך לטפל במדינה סוררת ולעזור למדינה במצוקת כיבוש ולהשקיע בעסקי פרקמטיא. הם חושבים שככל שהעולם ארוג אחד בשני כלכלית וכדומה יהיה קשה לעשות מלחמה שהרי רגילים לעבוד עם המדינה המותקפת וכעת צריכים ממנה כל מה שרגילים לרכוש הימנה.

והדעה השלישית הי המכונה – הקונסטרוקטיביזם והמאמינים בשיטה הזו אומרים שצריך לפעול על הנורמות של העולם ועל התחושה של בני האדם. צריך לבנות נפש אנושית או מנגנון מדינתי חדש שכבר לא רוצה מלחמות ובכך יהיה שלום או ביטחון. וזה על ידי מוסדות משותפים המחזקים את החיבור בנפש.

והנה לפי הגישה הריאליסטית תמיד צריך להשקיע בעוצמה של האומה, כי אחרת תבוא מדינה חזקה ותנסה לטרוף את החלשה כי חולשת המדינה והאינטרס של המדינה החזקה זה לגדול בכוח כדי לחוש בטוחה. ולכן יש לעשות שלום על ידי הרתעה וחיזוק הצבא וכדומה. וזה לא נגמר, כל הזמן עושים כך השלום במדינה ובהעולם. וכך ה' עובד הוא עושה שלום כל הזמן במרומים ובעצם עסוק להשכין שלום. ועל דרך צחות אומרים העולם שצדק צדק תרדוף – הוי אומר שצריך להלחם ולעשות הצדק בכפיה. ורק כך יש צדק.

והנה יעשה שלום עלינו ולא לנו, כלומר שאולי השם יתברך יכפה עלינו באמצעות הפחדה ובעצם עובד על ההרתעה עלינו ובכך הוא יעשה שלום בין בני האדם בעולם הזה.

ולגבי השאלה מדוע כפילות, עלינו ועל כל ישראל, אפשר לומר בפשטות שאולי זה שלאדם עצמו בלשון רבים יהיה שלום. יש בני אדם שנפשם מסוכסכת עמהם והם מתחבטים בין רצונותיהם זמנים הרבה וסובלים מכך מאוד ופעמים הרבה לא רק שסובלים, אלא מעניקים סבל לסובב אותם, שהרי הם רגילים לסבול ולהיות במצב מלחמה עם עצמם, אזי לא מפריע להם להיות במלחמה עם מי שנמצא לידם.

ועוד אפשר לומר שאולי זה על המשפחה שלא האדם, ורואים שמשפחת האדם קודמת לאומה היהודית. כי זה טבעו. אדם קודם כל באמת דואג לסביבתו ואז כשטוב למשפחתו וכדומה יכול לדאוג לאחרים גם אם הם יהודים. ודבר זה חשוב לדעת שלא כמנהג יהודים מודרניים המושפעים מאומות העולם ואומרים שהם יחידאיים (אינדיבידיאוליסטים) ולכן הם דואגים לעצמם ואז לכלל או להשקפה למען הכלל ולא צריכים לדאוג למשפחה וכדומה.

יהי רצון שנזכה לשלום ושלוה בעולמינו, אמן.

כשהראנו הדברים ערוכים ומסודרים לרבי שליט"א, הוא הודיע שיש אגרת של רבי קלונימוס בן טודרוס הלוי זצ"ל שגם עוסקת בעניין, ולכן חובה להביא את דבריו. והנה הדברים.

מדוע קרח לא היה אנוס – הרי חשב שצדק? – פרשת קרח

דבר תורה מבהיל של הרבי שליט"א. הרבי דרש זאת בכמה מקומות לאחרונה וכעת אנו מביאים זאת לתועלת הציבור היקר והקדוש.

ברש"י במדבר טז פסוק ז כתוב: וְקֹרַח שֶׁפִּקֵּחַ הָיָה, מָה רָאָה לִשְׁטוּת זֶה? עֵינוֹ הִטְעַתּוּ: רָאָה שַׁלְשֶלֶת גְּדוֹלָה יוֹצְאָה מִמֶּנּוּ, שְׁמוּאֵל, שֶׁשָּׁקוּל כְּנֶגֶד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אָמַר: בִּשְׁבִילוֹ אֲנִי נִמְלָט; וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִשְׁמָרוֹת עוֹמְדוֹת לִבְנֵי בָּנָיו, כֻּלָּם מִתְנַבְּאִים בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל אֵלֶּה בָנִים לְהֵימָן" (דה"א כה). אָמַר: אֶפְשָׁר כָּל הַגְּדֻלָּה הַזֹּאת עֲתִידָה לַעֲמֹד מִמֶּנִּי וַאֲנִי אֶדֹּם? לְכָךְ נִשְׁתַּתֵּף לָבֹא לְאוֹתָהּ חֲזָקָה, שֶׁשָּׁמַע מִפִּי מֹשֶׁה שֶׁכֻּלָּם אוֹבְדִים וְאֶחָד נִמְלָט, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ – טָעָה וְתָלָה בְּעַצְמוֹ. וְלֹא רָאָה יָפֶה, לְפִי שֶׁבָּנָיו עָשׂוּ תְּשׁוּבָה, וּמֹשֶׁה הָיָה רוֹאֶה. תַּנְחוּמָא (ה).

וקשה מדוע קרח לא אנוס?

ולכאורה אפשר היה לומר שקרח רודף ולכן נענש אלא רק נהרג – אין פה אנוס. אדם שמהווה סכנה לעם ישראל נהרג.

אולם מצינו בגמרא סנהדרין קט עמ' ב:

עדת קרח אין להם חלק לעולם הבא שנאמר: 'ותכס עליהם הארץ' בעולם הזה 'ויאבדו מתוך הקהל' לעולם הבא דברי ר"ע. רבי אליעזר אומר: עליהם אמר הכתוב – ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל:

רואים מכאן שלפי כולם הם נענשו ולא רק נהרגו, דלר"ע אין לקרח עולם הבא ולרבי אליעזר ה' שמורידו לשאול הגיהנום, מוציאו ויעל.

הרעיון כשלעצמו נאה שגם אדם המסוכן שאנוס יכול ליהרג, אולם אין כאן ראיה מקרח.

ואולי יותר נכון להגיד שאין הוא אנוס כיוון שמוסר של טוב ורע נקבע לפי התחושה ולא רק לפי הספר – לא רק לפי הראיות. קרח הרגיש שכנראה לא פעל נכון ואם כן מדוע המשיך, כי ראה שיצאו ממנו צאצאים גדולים? כלומר, הייתה לו סתירה בין הרגשתו לבין הראיות שלו. והוא היה צריך לעצור ולבדוק עצמו ולהיוועץ.

כלומר, הוא נגד משה רבינו מייסד הדת היהודית וגואל ישראל מן שעבוד מצרים. וגם על אף שהוא מבין שהוא צודק משהו אמור להרגיש אצלו לא נכון. הרי משה רבינו בעל מופתים, מעביר התורה, מושיעם של ישראל וגדול הנביאים. קרח היה צריך להתעכב בדבר ולא ללכת עם התוצאה של מעשיו – שיש לו שלשלת של בנים צדיקים. סוף העניין לא מצדיק מעשים רעים. היה אסור לו לזנוח את תחושתו – את חוש המוסר.

ובייתר ביאור, קרח חשב שכל העדה כולם קדושים. וראה ברוח קדשו שיזכה לצאצאים גדולים. והרי בניו גם היו עימו. אז בהכרח שהוא צודק. הוא לא הספיק לחשוב עד הסוף שאולי הם לא עימו לבסוף ואז אין ראיה. והוא לא אנוס כי היה צריך לחכות עוד ולהרהר בדבר כי כנראה משהו לא הרגיש לו טוב בזה שמורד נגד אבי הדת היהודית, נביא ה' ושופט. ולכן נענש.

ונשאלת השאלה הרי כל אדם רוצה להיות טוב, אז אם חוטא בהכרח שחושב שזה טוב, ואם היה חושב שהוא לא פועל נכון וטוב, הרי לא היה עושה זאת. ואם כן קרח חשב שהוא צודק ולכן עשה מה שעשה, אזי מדוע נענש?

והפשט הפשוט הוא שהשי"ת נתן כוח לחכמים בדור להחליט בעניין. והם לפי התורה מענישים החוטאים. הקב"ה נתן הכוח לבעלי הרשות, הדיינים והמלכים להכריע, לתיקון העולם. והם מכריעים בדיני אדם, ובדיני שמים אין אנו יודעים מה שקורה.

ונשאלת השאלה אזי איך נדע למי יש גיהינום?

ונראה לומר שאין אנו כאלוקים לדעת מה יהיה לבסוף אם האדם.

ואם כן חוזר היסוד שאולי הוא לא נענש אלא הפך למזיק לעם ישראל ולכן נהרג.

ואם כן מה הפשט במדרש של רבה בר חנה (בבא בתרא דף עד) שהראה לו הסוחר הישמעאלי את בלועי קרח במדבר – ושמע שהם אומרים שוב ושוב "משה ותורתו אמת ואנחנו בדאין" ובגמ' בסנהדרין שהזכרנו מקודם.

וחייבים למימר שזה משל להציבור להתחזק, אבל אין אנו יודעין מה גורל איש ואיש.

והנה בדברי רבה בר חנה שהוזכרו למעלה רואים שהם מודים שמשה אמת ואומרים שהם בדאים. וצריך להבין מדוע הם צריכים להוסיף שהם בדאים אחרי שאמרו שמשה ותורתו אמת? מה תוספת דבריהם מוסיפה. ורואים שרבה בר חנה לא רצה לקבל שהם היו אנוסים אלא שהם שיקרו ביודעים. ודבר זה תמוה שהרי אין אדם שרוצה לסבול בגיהינום ואין אדם שעושה שקר בנפשו מבלי משסביר לעמו מדוע הוא צודק. ואם כן במה התוספת שהם שיקרו, אולי הם חשבו שעל אף שהם ישקרו הם פועלים נכון וראוי ואין לדבר סוף. בהכרח שאין אנו יודעים ודברי רבה בר חנה הם לשון גוזמה הבאים לתת לנו תפיסה בחוש של מעשה קרח ובכך נחוש יותר חלק מהתורה ונזכור לקבל את דברי החכמים ממשיכי משה רבינו עליו השלום מבלי לעורר מחלוקת יתרה.

לוורט אחר על פרשת קרח עיינו בהקישור:

החרדי הרך, החרד"ק והפקח בקורונה בקרון – מאת כתבנו לענייני תרבות

אחד מאנשי הקהילה שלח לכתבנו לענייני תרבות מעשה שאירע ברכבת הקלה בירושלים עיה"ק. מעשה שניתן ללמוד ממנו על תרבות חלק מאנשי ירושלים, הרבה מוסר השכל כיצד לא לעשות חילול ה' וכיצד לעורר עבריינים הטוענים שהם שומרי תורה ומצוות להתנהגות של דרך ארץ. והנה הסיפור להלן:

היום הייתי בירושלים בבוקר עם חולצה לבנה של מתנחלים ועם כובע מצחיה ומותניה – לבוש נדיר במגזר ובכך נראיתי תייר, לא ירושלמי או חלילה חילוני לא עלינו.

התיישב לידי ברכבת אדם עם חולצה לבנה של חרדים שחבש כיפה כהה ונראה כחרדי ספרדי – המכונה כיום חרדי רך. האיש נהג כלפי בגסות ואלימות בדרכו להתיישב לידי – אדם חסר נימוס מערבי מעצבן החושב שהכל שייך לו ונוהג ממש בניגוד לכינוי של הזרם הסוציולוגי שלו בחברה החרדית.

לאחר שגמר לדחוף ולאחר שזזתי למענו כי לא הסכים לשבת במקום ליד החלון, הודעתי לבריון: אסור לך להיות ברכבת.
הוא שאל: למה?
אמרתי לו: כי אתה לא חובש מסיכה.
הוא טען לי שהוא כן חובש מסכה.
אמרתי לו: אתה מסרב לשים המסכה כראוי על האף. אתה מפר החוק. אסור לך להיות ברכבת.
הוא טען שהוא כן שם.
אמרתי לו: אתה לא שם מסכה לפי החוק פה בישראל.
הוא אמר שהוא שם.
אמרתי לו: אבל אתה לא שם, שוטר יכול לתת לך קנס.
הוא: מלמל בקול לא ברור באותה מנגינה מתנצלת ומתגוננת כמקודם.
אמרתי לו: אחרי זה אתם לא מבינים מדוע אומרים שאתם החרדים לא שמים מסכה ואתם אומרים שסתם שונאים אתכם ומחפשים אתכם.
אז הוא אמר במלמול ברור יותר: בוא לא נדבר על זה.
ומייד ושם המסכה, סוף כל סוף, כראוי.

ממש חרדי רך הנוהג כילד בגיל הרך.

בהמשך הדרך הגיע פקח ועבר אחד אחד תוך כדי שמכריז בקול כמוכר בשוק, מסיכות, כרטיסים, להציג כרטיסים בבקשה, שימו מסכות.

הפקת היה נחמד ואני התאפקתי מלהציג לו את כרטיס הרב קו השני שלי שאותו לא העברתי, אני מתאפק בנושא כבר שנים רבות מאז שהחלטתי להציג פעם אחת בלבד לפקחית שצרחה ברכבת ועשתה לי חור באוזן "בטעות", כרטיס רב קו אחר שהיה עמדי שאותו לא העברתי. ואז אחרי הדרישה של הפקח לפרטי המזהים לצורך הקנס, אני "נזכרתי" שיש לי כרטיס אחר תקין ופשוט "בשגגה" נתתי לה לבדוק כרטיס הלא נכון.

אין זה הפלא ופלא שהבריון שישב לידי לא העביר כרטיס ובכך חמק מתשלום.

פקח: אדון אתה צריך להעביר כרטיס.
בריון: העברתי.
פקח: לא העברת.
בריון: העברתי, אתה יכול לבדוק.

הפקח מעביר הכרטיס במגנט ומתקף הנסיעה.
הפקח הכריז: כעת זה עבר, עד עכשיו לא העברת.
הבריון שתק.

אמרתי: אתה רואה, גם לא שם מסיכה וגם לא משלם על הנסיעה ואז אתם מתפלאים ששונאים אתכם ולא מבינים למה.