תגית: מוסר

חצוף! הראששיבע מבקש ממך מחילה, תתבייש לך! – ר' שמואל אוירבך מבטל לימוד תורה ומבקש מחילה | מעולם הישיבות

לפני זמן מה קיבלתי טלפון מבן דוד חתן של מנחם כרמל שלעולם לא דיבר עימי בטלפון שלי. הוא צריך כסף. כסף לפרויקט של המחבלים (כיני לרוב אנשי הפלג הירושלמי) חסידי ר' שמואל אוירבך ז"ל בנו של הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל. כמובן שהכרזתי שאתרום בשמחה שהרי בזכות הקמפיין אני מהדק קשרים משפחתיים. וחוץ מזה, זה שאני לא שייך לקהילת מחבלים זה לא אומר שאני לא יכול לסייע להם במקצת. וכמובן שתמיד נזכה להיות מן הנותנים..

תרמתי. לאחר התרומה נזכרתי בסיפור שסיפר לי פ. כמובן שאשבש פרטים בסיפור מסיבות מובנות.

פעם אחת באחד החגים, סיפר לי פ, ישבתי ולמדתי עם חברותא. למדנו בשפה זרה בבית המדרש מגן אברהם ברחוב השל"ה בשכונת שערי חסד ושם ישב ולמד גדול הדור הגר"ש ר' שמואל אוירבך – אישיות שנויה במחלוקת בקרב הפלג הבני ברק. לאחר כמה דקות מגיע למקום הישיבה שלנו מישהו לא מוכר, מתברר שהוא שליח של מישהו.

והוא אומר לנו שהראששיבע מבקש שתדברו יותר בשקט. יצאנו למרפסת והמשכנו ללמוד. לאחר כמה דקות מגיע השליח ואומר שהראששיבע רוצה שקט.סגרנו את הדלת של בית המדרש כדי שיהיה לראש ישיבה החשוב שקט. לאחר כמה דקות מגיע שליח ואומר הראששיבע מבקש שהדלת תהיה פתוחה.

כעת הבנתי שיש כאן משהו מכוון ולאחר סיום הלימוד עם החברותא פניתי אליו, אל הראששיבע החשוב ואמרתי לו שאגיד העניין לפלוני (פלוני רב חשוב שהיה קשור לישיבה בקשרים פיננסים). הוא שאל במי מדובר ועניתי לו והוא נבהל קצת – לא בהכרח מפחד אלא מחמת אי נעימות או הבנה שהוא הגזים. הוא אמר מפריע לי שאתה מפטפט ולא לומד או משהו כזה, אמרתי לו שזה לא פטפוט אלא לימוד בשפה זרה.

כעת ר' שמואל פנה אלי ואמר שהוא מבקש מחילה. כמובן ששתקתי. אחד מן המשמשים שלו אמר לי בנזיפה הראששיבע מבקש ממך מחילה. אמרתי שאחשוב על זה. כעת הוא כעס עלי ואמר הראששיבע מבקש ממך מחילה, חצוף! תתבייש לך. אני כמובן לא נכנעתי, אמרתי שאם הראש ישיבה ראה כך לנכון אז אני לא רואה סיבה שהוא צריך לבקש ממני מחילה.

ראש הישיבה, הבין שלא אכנע והרגיע את המשב"ק. איחלתי למרן גוט יום טוב בקול חגיגי ויצאתי בשמחה מבית המדרש. איזה איש עממי וספונטני הוא היה. לא סתם היו לו הרבה חסידים. ואני גם הרווחתי מעשיה עליזה.

לאחר שנזכרתי בסיפור אמרתי שמצוה לשמח עם זה את הציבור וביקשתי לפרסם "המעשיה בר' שמואל אוירבך מבטל לימוד תורה".

נ.ב. דבר העורך: העניין מזכיר את המעשה מתענית כ. וכדלהלן:

"מעשה שבא רבי אלעזר (בן ר') שמעון ממגדל גדור מבית רבו. והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת נהר. ושמח שמחה גדולה והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה.
נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר.
אמר לו: שלום עליך רבי, ולא החזיר לו.
אמר לו: ריקה, כמה מכוער אותו האיש, שמא כל בני עירך מכוערין כמותך?
אמר לו: איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית.
כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו ואמר לו: נעניתי לך, מחול לי.
אמר לו: איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית.
היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו. יצאו בני עירו לקראתו והיו אומרים לו: שלום עליך רבי רבי מורי מורי.
אמר להם: למי אתם קורין רבי רבי?
אמרו לו לזה שמטייל אחריך.
אמר להם: אם זה רבי, אל ירבו כמותו בישראל.
אמרו לו: מפני מה? אמר להם: כך וכך עשה לי.

אמרו לו: אעפ"כ מחול לו שאדם גדול בתורה הוא.
אמר להם בשבילכם הריני מוחל לו ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן.
מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז. ולפיכך זכה קנה ליטול הימנה קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות."

נס הקפה והסניליות של הרב אלישיב – מעולם הישיבות

מעשיה נאה שקיבלנו מאחד מחברי הקהילה שהתרחשה בזמן היותו בחור ישיבה בארץ ישראל.

לאחר אחד מסבבי האלימות בישיבת פוניבז' בין המחבלים לשונאים נוצר דיון בוועד, בחדר אוכל, בבייס מאטעס בנושא. הרוב לא ידע מימינו ומשמאלו פשוט היו עדר כבשים ירושלמי. אך חלק מהחברים אחזו ואמרו שהרב אלישיב אמר שצריך להיות כמו דעת המחבלים. כמה אחרים, נראה לי שהיו "שונאים שקטים", שתקו.

אחד קם ואמר, בן כמה הרב אלישיב? מישהו אמר אתה מסיט הנושא. האחד הלז היה אנוכי. אמרתי זו לא הסטה: א. יש החולקים על הרב אלישיב. ב. אולי הרב אלישיב סנילי, הרי הוא נורא קשיש ואם כן מדוע דעתו מהותית לעניין? ג. כעת אנו יכולים לנהל דיון ולחשוב בעצמנו בנושא.

הציבור התעורר בבהלה הרים ראש בהשתאות, בלע את רוקו וכבש את עיניו בקרקע.

מישהו שלא היה למדן או מתמיד גדול שאביו עסקן תפוחים בכיר, היה באמצע להכין קפה, הוא הכריז שהוא מוחה בי. הוסיף ואמר: "אבי מטפל של הרב אלישיב והוא יודע בדיוק מה קורה שם. אתה מבזה את מרן הגרי"ש, חצוף".

הוא אחז בידו קפה ושפך עלי כמות מכובדת ולכלך אותי. הנס היה שהוא החזיק בקפה גולמי בצורת אבקה ולא בקפה רותח. מה רבו מעשיך ה'. אבינו שבשמים, אבא טוב, הציל אותי מקפה רותח ודאג להראות לי שהוא דואג לי. אם הבחור האלים היה רק מתחיל להכין ולשפוך מים בקפה הייתי עלול לצאת בנזק הרבה יותר לא נעים ואולי גם בפציעה. פשוט נס משמים.

אני אמרתי בתגובה שזה מוזר שאחד בטלן בן בטלן שעושה מה שבא לו, חש צורך לשפוך עלי קפה כששאר הלמדנים בוועד שתקו ולא נקטו באלימות.

המשכתי ושאלתי האם זה דרך השופך להרגיש צדיק ומחובר ליהדות במקום לעשות מה שצריך?!

הסדר התחיל והדיון תם כי עלינו לבית המדרש.

שמתי לב שזה גם בעיה של חלק מהחרדים העובדים, המודרנים וכו'. הם מצד אחד בורים בתחומים רבים מאידך אוהבים לתייג את שמם של הקב"ה ושל רבנים. ולפעמים הרב שהם מאמינים בו אומר שטויות ואתה טורח ללמוד הסוגיה כדי לבדוק הנושא. ואז אתה אומר שלדעתך העניה הרב טועה. בעקבות כך מגיע החרדי הלז ואומר 'עד לרבנים' 'תן כבוד!'.

מאחר ואותו אחד לא מקפיד על הלכות בסיסיות, נשאלת השאלה מדוע אכפת לו?! האם אולי יש לו דיל עם אלוקים? שמא הוא אומר לעצמו: אני אפאר את שמך, אכבד את הרבנים ואתה תעניק לי עוד אשראי בחשבון הבנק השמימי שלך וכך אוכל לא להקפיד על המצוות.

העניין הזה לא רק צורם, זה מזכיר לי אוכלי שרימפס או בשר וחלב בפסח המקפידים שבלחמניה לא יהיה קטניות. והמנהג הזה גם מונע דיון בנושא החשוב של מעורבות רבנים מסוימים בתחומים שונים של החיים. וכן על סוגיית ציות לסמכות חברתית מול ידע יהודי פורמלי.

עצוב מאוד.

למעשה העניין די עצוב ויוצר עבדות נפשית רוחנית. ברם הקב"ה פעם בתקופה שולח עז עוורת שתראה לנו מדוע חשוב להעמיד את הרב בביקורת. וזה הארת פנים מיוחדת מהשי"ת, שהרי בגמרא העניין של עז עוורת הוא דוגמה לאיך הקב"ה מעניש את עם ישראל. אולם אצלנו הקב"ה מוציא אותנו מעבדות לחירות ואומר לנו: אתם עבדי ולא עבדים לעבדים אל תהיו עבדים לבני אדם אחרים מלבדי.

הסיפור שונה בדברים רבים מסיבות מובנות.

סולדאט 2006 – אהרן רוז – כתבנו לענייני תרבות

סקירת סרט נפלא שהתגלגל לידי – מצחיק ומהנה בטירוף – עשרה כוכבים בעיני. מי שחפץ לראות לבטים של חרדי עצמאי מחשבתית ההולך לאיבוד עם מחשבותיו יהנה מאוד מן הפנינה. כך מקדמים תרבות יהודית חרדית. מגיע ליוצר שכוייח גדול.


אהרן רוז 'סולדאט' – הנורמלי היחיד בעולם

אהרן, בחור ישיבה, מחליט שהוא רוצה להתגייס. והוא עושה זאת מול המצלמה. הוא נותן הצגה יפה, מזמר יפה ונותן דרור למחשבתו – כולל הגיגים פילוסופיים, לועג לפרימיטיבים וכועס מדוע אנשים צוחקים עליו.

אהרן שלנו שולל את החברה שלו, הוא לא מרגיש כמו השאר החברה. הוא מכריז על עצמו כאדם סקרן, ביקורתי, ציוני ושרוצה להיות ישראלי. הוא גם אומר:

"אני פילוסוף, אני רוצה לשלול את החברה. לא אנשים, אנשים הם תינוקות שנשבו. גם החרדים הם תינוקות שנשבו. עדיף מותי מחיי אם אני נשאר חרדי".

אהרן אומר שהוא לא רואה עצמו כחרדי ושהוא פחות חרדי מחילונים.

"כשאני פוגש חילוני לא סקרן, הוא מקשה עלי לשלול את החרדיות..".

מציעים לו שידוכים והוא פוסל אותם כל פעם על נושא אחר ללא התחשבות עם הבחורות. והוא עושה זאת כי הוא חושב שאם הוא מתחתן עם בת ישראל כשרה (חרדית) אז החיים שלו נגמרו והוא ממשיך לנצח את המסלול החרדי. אחת השיטות שלו לפוצץ שידוך זה לדבר עם הבחורה ולהגיד לה דברים משונים מאוד. פעם אחת הוא אמר למישהי שהוא עמלק כי הוא ספק וספק זה בגימטריא עמלק. היא נורא נבהלה כמובן ועזבה אותו…

כשאהרן מחליט להתגייס הוא אומר לצבא שהשאיפות שלו זה לעזוב הישיבה, אולי להתגייס ולעזוב את החברה החרדית. אהרן מתחייל ולובש מדים וכולהו.

ואז יש פסקול עם השיר:

אהרן לומד תורה עוזב את הישיבה, חושב על הצבא, לאן אתה בורח? לאן אתה בורח? מה אתה חושב שאתה לוקח? מה אתה חושב שאתה לוקח?

אהרן לומד תורה, עוזב את הישיבה, סוגר את הגמרא, חושב על הצבא, אולי על לימודים אולי על אוניברסיטה, לאן אתה בורח? לאן אתה בורח?

אהרן לומד תורה עוזב את הישיבה, הולך אל הצבא. אהרן לומד תורה, עוזב את הישיבה הולך אל הצבא. מחליף את המדים, שחורים בירוקים, ליי, ליי, ליי. ואם אתה בורח? מה אתה חושב שאתה לוקח? מה אתה חושב שאתה לוקח?

אהרן אומר: "אני התרגלתי למצב הזה שאני נמצא במקום ובוגד ביהודים של המקום… אני רגיל לפורר מערכות חברתיות… לכאורה אני משתגע פה אבל זה המצב הרגיל". משמע שאין לו עם מי לדבר, כולל עם משפחתו. ובהמשך כשהוא לבוש במדים צבאיים, הוא אומר שיש לו שני מדים, מדים של חרדי ומדי צבא ואת שניהם הוא לא עשה…

לבסוף אהרן לא מתגייס, הוא אומר שהוא לא רוצה להתגייס, הכל זה רק משחק.

הסרט נגמר שאהרן רץ לשום מקום…

מדובר בסרט מרתק על אופי מסוים של רבים בקרב בעלי השאלה הורדים מהדרך הישרה היהודית. הם חיים לבד, אין להם עם מי לדבר, חשים שהחיים משחק ובמקום להתקדם בעולם הם חוזרים ככלב השב על קיאו על מנטרות של ספק, משחק וחוסר רצינות.

ובכך הם נמנעים מלהיכנס תחת עול כנפי ההגמוניה כמו הרוב המצוי. הם גם חשים בוגדים, כי שנים רבות הם בגדו במערכת החברתית שלהם. ואז הם שמים על עצמם חילוניות כשיש להם חילוניות אבל הם לא הולכים לפי הקו החילוני או הקו החרדי. הם בכרת מהחיים.

אל-חאג' מאלכ אל-שאבז אמר פעם:

עץ לא יכול לשנוא את השורשים שלו, שהרי אם הוא שונא את השורשים שלו הוא שונא את עצמו, שהרי הוא ההמשך של העץ.

עצוב מאוד שיש טרנס-חרדים שפשוט שונאים את החלק החרדי שבהם ורואים בכל מי שאינו סקרן חרדי. הסרט הזכיר לי דמות מפורסמת בשם אוטו וייניגר. הוא היה יהודי מפורסם בשעתו שכתב ספר בשם מין ואופי שעסק בהשמצת היהדות והיווה השראה לשונאי יהודים רבים ולבסוף התאבד.