תגית: מחבלים

מנשקי הקמיעות ומנשקי האלות – תובנות על ההתנגדות לחוקי הקורונה במדינת היהודים – כתבנו לענייני תרבות

כתבנו לענייני תרבות הלך להעביר את הסגר בעיר קטנה בגליל וחזר עם תובנות מעניינות על המשונים המפרים את חוקי הקורנה בארץ ישראל ומזלזלים בהסכמת טובי העיר של עם ישראל ומסכנים הזקנים, החולים והורסים הפרנס של עם ישראל בארץ ישראל.

הלכתי להתפלל בבית כנסת מסוים. בדרך, ממש קרוב לבית הכנסת המסוים, פנה אלי אח מעדה אחרת וביקש ממני לבוא להשלים מנין. נענתי. לא להפתעתי בבית הכנסת של האח לא שמרו לדאבוני על כללי המגפה, כמו ששומעים מאנשי תקשורת בנושא. הם התפללו תחת קורת גג, לא הקפידו על מרחק ולא על מסיכות ואלו ששמו מסיכות – שמו חיתולי סנטר.

אני הודעתי בנחרצות שאני מוכן להתפלל לפי חוק המדינה – רק תחת כיפת השמיים. לבינתיים שתיתי קפה מהביל מחוץ לבית הכנסת והגבאי מתחיל לצווח עלי שאני לא יכול להכנס ללא מסיכה כשעל פניו מרוח חיתול סנטר. סיימתי הקפה באיטיות, שמתי המסיכה, ההוא נרגע וניתן לי מקום במרפסת מול דלת, וליד המקום חלון לתוך בית הכנסת.

בית הכנסת הזה סיקרן אותי ובפרט שהוא על שמו של דמות של כעין קדוש נוצרי ביהדות. והרב אבריטש שמו אשר היה צאצא של הבעש"ט. ברם אותו כעין קדוש היה אשכנזי והמתפללים כיום הם אחים מעדה חשובה אחרת. תעלומה גדולה.

מתברר שהאיש (למחקר על האיש) צבר לעצמו בעירו מעמד חזק של קדוש הפועל בשמים ולא רק בחייו עלי אדמות. לאחר מותו של אותו רב צדיק, שנפטר ללא ילדים, ל"ע, לא נמצא לו יורש. לפיכך בית המדרש התקיים ממשפחות של חסידיו ולפי מאמצי הגבאי.

לאחר פרעות תרפ"ט רבים מיהודי המקום עזבו את האזור מחשש לחייהם והיה קושי גדול לארגן מניין ולא תמיד הצליחו. ברם יום אחד שכר יהודי מזרחי עני מרוד דירה באותו מבנה של בית הכנסת. בלילה הוא חלם שהצדיק אמר לו שאם הוא ישמור על בית הכנסת שלו תהיה לו פרנסה ברווח גדול. הוא החל לצרף חברים מהעדה המזרחית ובית הכנסת שינה את פניו ולבסוף גם את נוסחו. ועד היום בית הכנסת מתפקד, ברם הקהילה שומרת על המסורת של לפני כתשעים שנה ועדיין היא מתקשה להשיג מניין.

ועם כל זאת יש כאן תהליך סמלי של הלחמה בין אשכנזיות למזרחיות – תהליך שלדאבוני לא הולך וכנראה לא מושך. ולאחר שהבנתי את החיבור של הקהילה לאשכנזיות – עניין הנמצא על קירות בית הכנסת, שאלתי את עצמי שאלה והגעתי לתובנה נאה.

ראיתי את ההפרה של בית הכנסת של עדות המזרח ושאלתי את עצמי האם יש דמיון בין ההפרות אצל האשכנזים לעדות המזרח – כלומר, ברור שיש את אלו המקפידים בעדות המזרח ויש בעדות אשכנז המקפידים, ברם לגבי הפלגים המפרים בעדות השונות מה דומה?

וחשבתי שאולי יש כאן עניין של "מנשקי קמיעות" המאמינים בסגולה של הדת ושל התורה בהגנה מהמחלה. ובדומה לכך הרי יש גם אשכנזים רבים כאלו המאמינים בר"ח קנייבסקי כבאבא – ואפילו בקרב משפחתי הנכבדה.

ברם חשבתי לעצמי איך זה מסביר את הפלג הירושלמי, שהרי הם שם לא מאמינים ברבנים כבאבות?

  • שברתי את הראש וחשבתי על מודל חדש "מנשקי האלות", אלו חבר'ה שמאמינים מבחינה רציונלית שאסור לוותר לשלטון החילוני בעניינים הקשורים לדת גם אם מדובר מבחינת השלטון באינטרס של הצלת חיים. אם מוותרים להם פה אז השלטון הציוני החילוני יקבל תאווה לנסות עוד ולהשפיע ולקלקל עוד. לכן יש להיאבק.
  • בנוסף הם גם מרוויחים מהמשבר עם השלטון והעם הישראלי. ככל שיש יותר שנאה ואלימות משטרתית נגד חרדים, אז הם מתגבשים ומשיגים עוד תמיכה בקרב העם החרדי. העם החרדי רואה שוטר הפועל באלימות נגד עבריין קורונה ושוכח את העניין של העברה ומתחיל לחוש שרודפים אותו, שונאים אותו והוא מסכן ומתחיל לשנוא את המדינה ואת החברה החילונית השולטת במדינה.
  • וכמו כן המשבר הכלכלי גם יכניס אנשים להתחזקות רוחנית משיחית בדת ובכך הם או חלקם יהפכו קיצוניים התומכים בפלג, מה רע?

לסיום כולנו מנשקים… השאלות הן את מי ואיפה. יש המנשקים את המוות ויש את תורת החיים.

שלוימלע המתמיד בקורונה

מעשה מבהיל ומפורסם בבחור ישיבה ששנה ופירש בגלל הקורונה לאחר שהרג את רבו בגרמא.

"וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם‎"


שלוימלע המתמיד החליט להמשיך להידבק ברבו גם לאחר גזירת המלכות הציונית בעניין הריחוק החברותאי בעת מגיפת הקרונה ובטוח היה שבזכות התורה לא יארע כל נזק. שלוימלע לא היה העילוי של הישיבה, אולם הוא גם לא היה קטלא קניא. והוא ידע שבדרך כלל הציונים הרשעים סתם מפחידים בלשון גוזמא וגוזרים גזירות משונות על עולם התורה בישיבות. וזה כי יש להם תאוות נגד עולם התורה שמכאיב להם ומזכיר להם את מלכות שמיא. ולכן אין פלא שהם סתם אמרו שצריך עשות מסיכה ולבטל הישיבות ובתי הכנסת. זה הכל מזימה נגד היידישקייט.

חשב בליבו שהם סתם אומרים והכל שקר. ולכן המשיך יום יום ללמוד בישיבה עם חברותות ואפילו היה מאריך בלילה מאוחר. והחליט יום אחד לשאול את רבו הקשיש שאלה בלימוד. ונדבק לרבו במניין חצרונה ושאל אותו שאלה בלימוד, ובטעות שלוימלע ירק עליו מרוב התרגשות כששאל השאלה בחיפזון טרם יברח לו רבו המגיד-שיעור, שכבר בתחילת המגפה הכריז לבחורי הישיבה שחושש מן הקורונה. ואכן אמר לו רבו שהוא אינו יכול כעת והוא צריך ללכת. אולם התלמיד התאבק ברגליו וראה הרב שהוא לא עוזב, אז הסכים לדבר עימו בלימוד זמן מועט כדי שיניח לנפשו לכל הפחות.


ויהי לאחר כמה ימים שלוימלע הצטנן ויאמר לעצמו שזה רק צינון מן היצר הרע שרוצה להחליש את הלימוד שלו ולכן המשיך ללמוד בבית המדרש במסירות נפש. והיה הולך לבית מדרש של מחבלים (עצניקים אנשי פלג ירושלמי). ועל אף שהוא לא מן הצד שלהם במחלוקת, אמר לעצמו שחשוב ללמוד כדי להחזיק את העולם – וזה פיקוח נפש. והשכן יצחק החרד"ק, שאוהב לקרוא ספרי מינות על רפואה, הלשין עליו לשלטון לאחר ששמע את שלוימלע משתעל שיעול יבש – שלוימלע חשב לעצמו שזה מקרה אחד ולא נחשב יבש, אלא דרך מקרה. ובאו עליו קלגסי המשטרה (בעקבות פנייתו של יצחק "המוסר") עם אנשי רפואה לבדוק אותו. ונתברר שהוא חולה במחלת הכתר היא הקורונה. ועשה גם כל המחבלים חולים, ויהיו ללעג וקלס על כך שהם חיות מסוכנות לשאר האדוקים. אך כעת שלוימלע למד שהמחלה אמיתית ויכלא עצמו בביתו בהבידוד.

אך גם רבו החל משתעל כך נודע. ויגמור שלוימלע המתמיד ק"נ פעמים את ספר התהילים לרפואתו, וניצחו אראלים את המצוקים בעזרת הקורונה. והוא לא זכה להשתתף באשכבתיה דרבו ויצטער מאוד.

בצר לו, ויאמר לנפשו, מה עשיתי?! הרי הרגתי את רבי. אני רוצח קרוב למזיד, שהרי היה לי להקשיב למלכות ולרבנים שאמרו שיש מגיפה. ולי היה תאוה להיות צדיק, וגאווה לא להקשיב למחשבה אחרת ולכן אני כמזיד ברציחה בגרמא. וכעת אני התחייבתי בנפשי ויורש גיהנום. אוי לנפשי.

ויתחיל לחשב בליבו איך להינצל מדינה של גיהנום. יום אחד אמר שיתחזק במחשבה ובצניעות. וביום השני אמר שזה לא די, ויעש תענית דיבור. ביום השלישי, חש שאין זה מכפר ולכן צם. וכך המשיך מסיגוף לסיגוף. עד שיום אחד אמר לעצמו שעשה כבר כל הסיגופים.

ואז החל לפלפל מי אמר שהוא מזיד, אולי הוא שוגג, שהרי בישיבה גדולה לא מספיק הזהירו ולא לימדנו מה זה נגיף ומה זה חיידק וכן לא לימדוהו לציית להשלטון למען תיקון העולם – ואין עונשין אלא אם כן מזהירין.

ואז אמר לעצמו אולי כמו שפשעו פה, אולי פשעו ושיקרו בדברים אחרים. ולא עבר זמן הרבה ויזרוק את כיפתו ויאמר שאין אלוקים ואין גיהנום ולכן הוא לא מפחד מכלום. והיה מסביר, שהרי היה מפחד רק מהקב"ה, וכעת נודע לו שאין הוכחה לקיומו של השי"ת, ולפיכך הוא יכול לעשות מה שליבו חפץ. וכל זה היה, על פניו, בשביל להשקיט את ליבו מפחד גרמא דרציחה שלו.


ובמשפחתו ראו שהוא ירד מן הדרך הישרה, ויהי מצר להם כל יום בקושיות של דופי מול כל המשפחה והצעירים. ויאמרו לו אביו ואימו שישהה בקורונטינה במלון של חילונים, אם הוא אפילו רוצה, העיקר שיעזוב הבית ולא ידבק אותם בהכפירה והחטאים שלו. ובפרט שלא יקלקל האחים הקטנים ויהרוס לאחותו שושנה בשידוכים.

והלך למלון של חילונים ויפגוש שם חופשיים מחברת מוסף (כמו חברת תהילים ומשניות, אבל להרע). ויאמרו לו שהם עושים מוסף לאדם ולכן כל אדם שהוא אדוק צריך להתקדם ולהיות יותר מתקדם על ידי שהופך לחופשי ולכן הם קראו לעצמם מוסף, כי הם מוסיפים על המענטשקייט של האדם.

וינטוש את משפחתו ולא נודע לאן הלך ונטמע בין עם הארץ. ולכן חשוב למען חינוך בנינו להזהיר מפני המגיפה הארורה, מגיפת הקרונה שרבים חללים הפילה לא רק בנפש אלא גם בנשמה.

מעשה ברווק המבוגר שהלך ללגום בירה

סיפור מעניין שהתרחש לפני כמה שנים בקהילתנו בארץ ישראל וכעת עוסקי הציבור באמונה בהקהילה החליטו להתיר הפרסום. והעניין חשוב כיוון שיש כת חרד"שים השונאים את עצמם והם מתעצמים יותר ויותר, וחשוב שידעו שרובם מסכנים ושונאים את עצמם ולכן הם מרירים ופשוט שזה העניין הוא רחמונעס גדולה.

יום אחד ר' הערשלע לאסטמאן, המכונה ר' הערשלע דער-מבוגער או ר' הערשלע די-עלטרערער, אחד מרווקיה המפורסמין בקהילת נימאנדעסלאנד החדשה בארץ ישראל נפגש עם מחבלעצניקית (והיא מכת של אדוקים הקרויים מחבלים או עצניקים או פלג ירושלמי) הרואה את עצמה כאדם נאור ומתנגדת לשהיית עם ישראל בשטחים השנויים במחלוקת עם הגויים בארץ ישראל שעדיין לא סופחו להמדינה ההציונית.

הערשעלע היה איש בעל מראה טוב, משכמו ומעלה ואדם החכם בדרכו שלו, הוא לא היה עבד להחברה ולכן תמיד היה חי לו לעצמו. והוא בגלל מחשבותיו בדרכו שלו נתפס בעיני העם כמודרניש. והוא נהג לצאת להשידוכדייט עם בנות הארץ בתנאי שהן בחורות חכמות ופתוחות דעת, ולכן גם הוא היה יוצא עם בחורות הנחשבות מודרניש, על אף שבדרך כלל הן היו שבויות בדת המערב השויוני ומשעממות ושונאות בעלי מחשבה אחרת מן הנהוג במחוזות המחשבה שלהן הן הורגלו.

סיפר לרבי שליט"א שהטרוריסטעצית (לשון פחד, אבל זהו כינוי למחבלים) שעמה הוא יוצא בשידוכדייט מזה מס' פעמים, אמרה לו, שהוא אובער-חרדישער. ופעם אחרת אמרה לו, שהוא אינו חרדי מספיק. והוסיף אחרי סיפור הדברים הלז לרבי שליט"א, שפעם אחת היה עם המפגעת (כינוי למחבלים) בהוואלד, והם ראו יהודי עם בגדי חרדים שחורים מרחוק, והפאדיונעצית (כינוי למחבלים) הצביעה על אותו הייד ואמרה: "הנה חרדי! הנה חרדי! הנה חרדי!" והוסיף עוד לומר שהיא נחשבת אשה חכמה ומצלחת מאוד ולא ברור מדוע היא היא נוהגת כך בצורה משונה.

לאחר שסיפר המעשה המוזר על האויבת המשונה הנ"ל, שאל: מיין רבי, מה הביאור?

ענה הרבי שליט"א: שהיום בעוונותינו הרבים ישנם אנשים בעם ישראל אשר מכנים עצמם חרד"קים או חרד"שים, חרדים מודרניים, או חרדים מתונים ועוד כינויים משונים. והם סובלים משנאה עצמית ב' פעמים.

הפעם הא' על דבר זה שאינם 'וועסיס' (מערביים) מספיק. והפעם הב' מפני שאינם יראי שמיים מספיק. לפיכך, המחבלעצת, היא בעצם 'שונאת השונאת את עצמה' על דבר ב' הסיבות שנמנו לעיל.

וידוע שהאדם צריך עזר כנגדו, ולא אחת שנשואה לעצמה, ככתוב: "אם זכה, עזר, ואם לא זכה, כנגדו" (בראשית רבה י"ז ג'). וכיוון שכבר נודע לנו הדבר שהיא פעמים נהפכת לנגד עצמה, אזי היא בבחינת נשואה לעצמה או חלילה וחס געשלעכטסלוזיגייט (Geschlechtslosigkeit אינטר סקס). ועל כן שנעל, שנעל, אתה צריך למלט עצמך מליצנית זו. והרבי שליט"א הוסיף ונתן ברכה לדער-מבוגער, שיהי רצון שישא בחורה טובה ונורמלית. והרבי הוסיף שליבו אומר לו שאותה העלמה תרעה עד שתסתערב. ולא ברור למה הרבי התכוון.

עד הרגע האחרון אותו ליצן, הערשלע דער-מבוגער נשאר רווק ,ויש חרד"שם המקפידים לומר: אפילו "חסר-דעת" (לא טיפש, וזהו רמז מפני הצניעות, וידוע שהחרד"שים בשידוכים מנוגעים מאוד).

לאחר זמן רב, של כמה שנים, הלך הערשלע דער-מבוגער לביתו של הרבי שליט"א, כשהוא עצוב וזעף. הוא דיבר עם בנו של הרבי שליט"א, המכונה דער-שענער. שאל את בן הרבי: מדוע ברכתו של הרבי שליט"א לא התקבלה אצל השי"ת?

ענה לו בן הרבי: זו לא בעיה של אבי מורי הרבי שליט"א שאין בחורה אחת בעולם שהיא טובה ונורמלית בשבילך.

מיד הלך ר' הערשאלע דער מבוגר למבשלת אוללם של קהילת נימאנדעסלאנד החדשה באר"י ללגום בירה ומני אז נעלם. ומנהג חדש נולד בהקהילה הזו, מאז נוהגין למימר בעיירה על אחד שנעלם, 'הוא הלך ללגום בירה'.

הפגנות החרדים, הפלג הירושלמי והשלטון החופשי | מאת כתבנו לענייני חילונים

אדם אחד המוכר בסביבת הרבי שליט"א אמר בפני הרבי והמקורבים פשט בהפגנות שהיו היום בג' מרחשון תשע"ח שהוא נהנה היום ובשבוע שעבר מאוד מהחסימות של דרכי המלך במדינה הציונית.


הוא אמר שרואים כאן את כוח התרבות התורנית, את מסירות הנפש ואת היכולת של החרדים המאורגנים להתל בהמדינה הישראלית. ונכון שסבלנו מהפקקים ואנו בעצם נוטים לאנשי הפלג הבני-ברקי, עדיין חשנו שמחה גדולה. ואנו מאחלים הצלחה לב' הצדדים. לראות ההפגנות הללו או לשמוע על דבר הצלחתם זה מחזק את הנפש ואת יראת השמים. גם אנו צריכים למסור הנפש בהאידישקייט והלתאמץ בהמצוות.

ועוד הוא הוסיף שר' שמואל אוירבך 'בסיידער גומור' בהפגנות הללו, שהרי ממ"נ אם הצבא מתקפל, הוא ניצח. ואם המדינה תמשיך בדרכה שלה שמובילה להפגנות הנפלאות הללו, יותר חילונים יכעסו על הקולקטיב החרדי. וכתוצאה מכך, לכאוירה, הם יפגעו במס' חרדים רב מהרגיל. ואחרי הדברים האלה החרדים יחושו יותר נרדפים וישנאו ויפחדו יותר מהחילונים-הרשעים. וככל שתהיה אלימות ושנאה רבה מב' הצדדים, יותר חרדים יקצינו לכיוון שלו כי הם יחושו נרדפים על זה שהם חרדים ושומרי תורה ומצוות.

וכך הטיפול של הממשלה הישראלית בעצם מחזק את כוחו של ר' שמואל אוירבך החבלן הראשי כנגד מתנגדיו. ולתפארת מדינת ישראל. ומי יודע אולי זה מזימת החופשים לגרום לחרדים האשכנזים התורתיים לא להכנס לפרלמנט הישראלי עקב הפילוג בתוך החרדים האשכנזים ואז הם לא יקבלו מספיק קולות מהאנשים להכנס לכנסת ישראל, שהרי אם יהיה פילוג בפלגים הרצים אולי שום פלג לא יקבל מספיק תמיכה שהרי לפי חוקי הציונים צריך שלושה וחצי אחוזים מסך הקולות של משלשלים הפתקים בהקלפי. ובכך החופשים מסלקים את השפעתם של החרדים האשכנזים על הקורה בהמדינה.

הרבי שמע הדברים ואמר: "זייער גוט, חילך לאוריתא".