תגית: מחבלים

את מי צריך לזרוק מן התלמוד-תורה? מעשה מבהיל בהרבי שליט"א והרב שך

סיפור נאה עם הרבי שליט"א התגלגל בידי אחד הנוגעים בדבר אל המערכת וחשנו חובה דחופה לפרסם העניין לתועלת כלל ישראל.

כידוע בארץ ישראל יש קהילה של שומרי תורה ומצוות והם חזקים מאוד ויש להם כעין קולונייע עם שופט כעין מלך בזעיר אנפין השולט עליהם במעשים ובהשקפתם. אחד השליטים החזקים ששלט על המתקרים חרדים היה הרב שך ז"ל. ונאמר עליו שמעידן הרי גלותא לא היה לרב כלשהו חצר ביה ריש גלותא כמו אצלו. וכך האיש שלט במשך זמן רב. והוא איחד את מי שהיום נקראים ליטווקס.

במאמר המוסגר נגיד לגבי כוח הרבנים היום, שבנימאנדעסלאנד לא נתרגשו ממות המלכה הבריטית, אלישבע מלכה (אליזבת רג'ינה) השניה, לאחרונה, שהרי לא היה לה כוח לומר לאוהדיה עם מי להנשא או למי להצביע בהעלקציון בבריטניה. היא הייתה "פייק מלכה" מלכת עולם השקר שבארצותיה. בעוד שהיום כפשוטו, מאן מלכי? רבנן! הם יכולים להגיד לאנשים מה ללבוש, עם מי להנשא, היכן ללמוד, איפה לעבוד, להורות אנה לגור ומה להצביע ועוד ועוד.

והנה בזמן תוקף שלטונו של הרב שך. היה ילד שהתנהג שלא כראוי בתלמוד תורה. הוא הפריע ללימוד, נתחצף למלמדים ורב עם התלמידים. ורצה פרנס התלמוד תורה להשליכו מן המוסד שלו כי הוא מפריע ואין מצליחים להשתלט עליו ולמנוע את פגיעתו הרעה.

ולפני שעשה זאת חישב בליבו, הנה יש לי הזדמנות להתקרב לאבק הכוכבים של המלכות החרדית בארץ ישראל ופנה לחצר של הרב שך לקבוע שיחת ייעוץ עם המנהיג הגדול. כך הוא יוכל לספר לכולם שהוא מקורב למלכות ומכיר השליט מקרוב ואפילו נועץ עימו לגבי תלמוד התורה. וכך יצא שם הפרנס לתהילה וכן שם תלמוד התורה.

הגיע לרב שך וסיפר לו על התינוק של בית רבן שלו שסורר ומורה ואינו מציית ומתנהג כראוי וכולהו. ולפיכך רוצים בהתלמוד תורה לסלקו מן המוסד.

שאל הרב שך את הפרנס: האם אתה יודע מה מתרחש בבית הילד, האם יש שם שלום בית? (כלומר, האם ההורים אינם בדרכי שלום ביניהם ולכן הילד חסר שקט ומנוח ומפריע ומציק.)

וענה הפרנס: איני יודע.

שאלה הרב שך שוב, האם יש במשפחת הילד בעיות של פרנסה? (כלומר, האם בגלל עוני, מחסור ולחץ הילד חסר שלווה ואינו מתנהג כתינוק של בית רבן מצוי?)

וענה פרנס תלמוד התורה: אינני יודע.

ושאל עוד הפעם הרב שך שאלה, האם אתה יודע מה קורה עם שאר האחים והאחיות במשפחה? (כלומר, אולי יש מריבה בבית ואולי הם גם לא בסיידר ורואים מכאן שזה אולי לא בעיה בהילד אלא בעיה במקום גידולו.

וענה הפרנס: לא ידוע לי.

אמר הרב שך: באמת צריך לזרוק – צריך לזרוק אותך, אתה המתכנה מנהל החיידר, לא את הילד שהרי אינך דואג לו ויודע עליו כלום, אינך מחנך, אלא איש של פרקמטיא (ביזנעס במסווה של עוסק בצרכי ציבור).

וסיפור זה עשה רעש גדול בעולם האדוקים בעולם כולו – ואמרו רבים אה, אשרינו שיש לנו רבי כזה. ואחד מחברי הקהילה בניאמאנדעסלאנד סיפר זה המעשה לרבי שליט"א בבוקר אחר תפילת השחרית בפני המניין של הרבי.

והרבי שליט"א הקשיב וצחק.

ושאל המספר את הרבי: מפני מה הרבי צוחק?

השיבו הרבי שליט"א: מפני שאני יודע מה קורה בעולמו של הרב שך. כמה ילדים נזרקו בבושת פנים מן החיידער ומן הישיבה ונערות רבות מבית ספר? וכמה בכלל לא נתקבלו למוסד בקרבת ביתן רק כי היו ספרדים נישט פון אונזרען? כלומר, זה סיפור של פרופעגאנדע. רבים בכלל לא שאלו את הרב שך לגבי השלכת תלמידיהם מן המוסדות של האדוקים כי ידעו שהרב שך וחצרו מסכימים לעניין. ולפיכך רבים נשברו מכך והפכו לתינוק שנשבר ונתרחקו מן הדרך הישרה מסיני.

הרב שך צודק. צריך לזרוק!

לא את התלמיד, ולא את המנהל, אלא את הרב שך ודומיו צריך לזרוק. הרב שך הוא מנהל כלל הליטווקס וחלק מן יהודי המזרח וספרד. הוא המנהל האמיתי. אותו פרנס תלמוד תורה הוא כעין ילד מול הרב שך.

צריך להשמיע קול כשופר בריש חוצות נגד כל העומדים בראש המזיקים לעם ישראל בין בכוונה ובין בשוגג. בין במעשים ובין בשב ואל תעשה. מי שלא ראוי להנהיג שלא יהיה בראש כירבעם בן נבט. שאל עצמך, האם הרב שך שהאמינו בו רבים שיש לו דעת תורה ורוח הקודש הצליח למנוע מקרה אחד של אונס או פיתוי קטנים על ידי מלמדים? הוא יכול היה לעורר הציבור בעניין חמור וחשוב של אחת מן נגד עבירות חמורות ואפילו שה לא עשה. ויותר מזה הוא מנע כתיבה ופרדום הסכנה בעניין בהמכתב עת של. וכן גם מנע פרסום על אנשים פושעים אלמים שהיכו בתלמודי התורה. הוא היה פשוט אב המזיק של הציבור התמים.

והמספר התנצל בפני הרבי על כך שסיפר המעשה. ואמר הרבי נאה אמרת לטוב נתכוונת ובזכותך הציבור ילמד לחשוב ישר ולראות המציאות בעיניים של חכמה שהשם יתברך נתן לנו בני האדם.

מערכת אתר הקהילה קהילת קודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז מאחלת לציבור הקוראים הקדוש בפרוס עלינו השנה החדשה שנת תשפ"ג.

שנה טובה, שנה נפלאה ושנה של גאולה. גמר חתימה טובה למי שצריך חלילה.

תהא שנת פריחה גדולה לכל הצדיקים והצדיקות הנמצאים עמנו דרך העיניים בכתבים פה. עלו והצליחו.

חצוף! הראששיבע מבקש ממך מחילה, תתבייש לך! – ר' שמואל אוירבך מבטל לימוד תורה ומבקש מחילה | מעולם הישיבות

לפני זמן מה קיבלתי טלפון מבן דוד חתן של מנחם כרמל שלעולם לא דיבר עימי בטלפון שלי. הוא צריך כסף. כסף לפרויקט של המחבלים (כיני לרוב אנשי הפלג הירושלמי) חסידי ר' שמואל אוירבך ז"ל בנו של הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל. כמובן שהכרזתי שאתרום בשמחה שהרי בזכות הקמפיין אני מהדק קשרים משפחתיים. וחוץ מזה, זה שאני לא שייך לקהילת מחבלים זה לא אומר שאני לא יכול לסייע להם במקצת. וכמובן שתמיד נזכה להיות מן הנותנים..

תרמתי. לאחר התרומה נזכרתי בסיפור שסיפר לי פ. כמובן שאשבש פרטים בסיפור מסיבות מובנות.

פעם אחת באחד החגים, סיפר לי פ, ישבתי ולמדתי עם חברותא. למדנו בשפה זרה בבית המדרש מגן אברהם ברחוב השל"ה בשכונת שערי חסד ושם ישב ולמד גדול הדור הגר"ש ר' שמואל אוירבך – אישיות שנויה במחלוקת בקרב הפלג הבני ברק. לאחר כמה דקות מגיע למקום הישיבה שלנו מישהו לא מוכר, מתברר שהוא שליח של מישהו.

והוא אומר לנו שהראששיבע מבקש שתדברו יותר בשקט. יצאנו למרפסת והמשכנו ללמוד. לאחר כמה דקות מגיע השליח ואומר שהראששיבע רוצה שקט.סגרנו את הדלת של בית המדרש כדי שיהיה לראש ישיבה החשוב שקט. לאחר כמה דקות מגיע שליח ואומר הראששיבע מבקש שהדלת תהיה פתוחה.

כעת הבנתי שיש כאן משהו מכוון ולאחר סיום הלימוד עם החברותא פניתי אליו, אל הראששיבע החשוב ואמרתי לו שאגיד העניין לפלוני (פלוני רב חשוב שהיה קשור לישיבה בקשרים פיננסים). הוא שאל במי מדובר ועניתי לו והוא נבהל קצת – לא בהכרח מפחד אלא מחמת אי נעימות או הבנה שהוא הגזים. הוא אמר מפריע לי שאתה מפטפט ולא לומד או משהו כזה, אמרתי לו שזה לא פטפוט אלא לימוד בשפה זרה.

כעת ר' שמואל פנה אלי ואמר שהוא מבקש מחילה. כמובן ששתקתי. אחד מן המשמשים שלו אמר לי בנזיפה הראששיבע מבקש ממך מחילה. אמרתי שאחשוב על זה. כעת הוא כעס עלי ואמר הראששיבע מבקש ממך מחילה, חצוף! תתבייש לך. אני כמובן לא נכנעתי, אמרתי שאם הראש ישיבה ראה כך לנכון אז אני לא רואה סיבה שהוא צריך לבקש ממני מחילה.

ראש הישיבה, הבין שלא אכנע והרגיע את המשב"ק. איחלתי למרן גוט יום טוב בקול חגיגי ויצאתי בשמחה מבית המדרש. איזה איש עממי וספונטני הוא היה. לא סתם היו לו הרבה חסידים. ואני גם הרווחתי מעשיה עליזה.

לאחר שנזכרתי בסיפור אמרתי שמצוה לשמח עם זה את הציבור וביקשתי לפרסם "המעשיה בר' שמואל אוירבך מבטל לימוד תורה".

נ.ב. דבר העורך: העניין מזכיר את המעשה מתענית כ. וכדלהלן:

"מעשה שבא רבי אלעזר (בן ר') שמעון ממגדל גדור מבית רבו. והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת נהר. ושמח שמחה גדולה והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה.
נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר.
אמר לו: שלום עליך רבי, ולא החזיר לו.
אמר לו: ריקה, כמה מכוער אותו האיש, שמא כל בני עירך מכוערין כמותך?
אמר לו: איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית.
כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו ואמר לו: נעניתי לך, מחול לי.
אמר לו: איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית.
היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו. יצאו בני עירו לקראתו והיו אומרים לו: שלום עליך רבי רבי מורי מורי.
אמר להם: למי אתם קורין רבי רבי?
אמרו לו לזה שמטייל אחריך.
אמר להם: אם זה רבי, אל ירבו כמותו בישראל.
אמרו לו: מפני מה? אמר להם: כך וכך עשה לי.

אמרו לו: אעפ"כ מחול לו שאדם גדול בתורה הוא.
אמר להם בשבילכם הריני מוחל לו ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן.
מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז. ולפיכך זכה קנה ליטול הימנה קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות."

נס הקפה והסניליות של הרב אלישיב – מעולם הישיבות

מעשיה נאה שקיבלנו מאחד מחברי הקהילה שהתרחשה בזמן היותו בחור ישיבה בארץ ישראל.

לאחר אחד מסבבי האלימות בישיבת פוניבז' בין המחבלים לשונאים נוצר דיון בוועד, בחדר אוכל, בבייס מאטעס בנושא. הרוב לא ידע מימינו ומשמאלו פשוט היו עדר כבשים ירושלמי. אך חלק מהחברים אחזו ואמרו שהרב אלישיב אמר שצריך להיות כמו דעת המחבלים. כמה אחרים, נראה לי שהיו "שונאים שקטים", שתקו.

אחד קם ואמר, בן כמה הרב אלישיב? מישהו אמר אתה מסיט הנושא. האחד הלז היה אנוכי. אמרתי זו לא הסטה: א. יש החולקים על הרב אלישיב. ב. אולי הרב אלישיב סנילי, הרי הוא נורא קשיש ואם כן מדוע דעתו מהותית לעניין? ג. כעת אנו יכולים לנהל דיון ולחשוב בעצמנו בנושא.

הציבור התעורר בבהלה הרים ראש בהשתאות, בלע את רוקו וכבש את עיניו בקרקע.

מישהו שלא היה למדן או מתמיד גדול שאביו עסקן תפוחים בכיר, היה באמצע להכין קפה, הוא הכריז שהוא מוחה בי. הוסיף ואמר: "אבי מטפל של הרב אלישיב והוא יודע בדיוק מה קורה שם. אתה מבזה את מרן הגרי"ש, חצוף".

הוא אחז בידו קפה ושפך עלי כמות מכובדת ולכלך אותי. הנס היה שהוא החזיק בקפה גולמי בצורת אבקה ולא בקפה רותח. מה רבו מעשיך ה'. אבינו שבשמים, אבא טוב, הציל אותי מקפה רותח ודאג להראות לי שהוא דואג לי. אם הבחור האלים היה רק מתחיל להכין ולשפוך מים בקפה הייתי עלול לצאת בנזק הרבה יותר לא נעים ואולי גם בפציעה. פשוט נס משמים.

אני אמרתי בתגובה שזה מוזר שאחד בטלן בן בטלן שעושה מה שבא לו, חש צורך לשפוך עלי קפה כששאר הלמדנים בוועד שתקו ולא נקטו באלימות.

המשכתי ושאלתי האם זה דרך השופך להרגיש צדיק ומחובר ליהדות במקום לעשות מה שצריך?!

הסדר התחיל והדיון תם כי עלינו לבית המדרש.

שמתי לב שזה גם בעיה של חלק מהחרדים העובדים, המודרנים וכו'. הם מצד אחד בורים בתחומים רבים מאידך אוהבים לתייג את שמם של הקב"ה ושל רבנים. ולפעמים הרב שהם מאמינים בו אומר שטויות ואתה טורח ללמוד הסוגיה כדי לבדוק הנושא. ואז אתה אומר שלדעתך העניה הרב טועה. בעקבות כך מגיע החרדי הלז ואומר 'עד לרבנים' 'תן כבוד!'.

מאחר ואותו אחד לא מקפיד על הלכות בסיסיות, נשאלת השאלה מדוע אכפת לו?! האם אולי יש לו דיל עם אלוקים? שמא הוא אומר לעצמו: אני אפאר את שמך, אכבד את הרבנים ואתה תעניק לי עוד אשראי בחשבון הבנק השמימי שלך וכך אוכל לא להקפיד על המצוות.

העניין הזה לא רק צורם, זה מזכיר לי אוכלי שרימפס או בשר וחלב בפסח המקפידים שבלחמניה לא יהיה קטניות. והמנהג הזה גם מונע דיון בנושא החשוב של מעורבות רבנים מסוימים בתחומים שונים של החיים. וכן על סוגיית ציות לסמכות חברתית מול ידע יהודי פורמלי.

עצוב מאוד.

למעשה העניין די עצוב ויוצר עבדות נפשית רוחנית. ברם הקב"ה פעם בתקופה שולח עז עוורת שתראה לנו מדוע חשוב להעמיד את הרב בביקורת. וזה הארת פנים מיוחדת מהשי"ת, שהרי בגמרא העניין של עז עוורת הוא דוגמה לאיך הקב"ה מעניש את עם ישראל. אולם אצלנו הקב"ה מוציא אותנו מעבדות לחירות ואומר לנו: אתם עבדי ולא עבדים לעבדים אל תהיו עבדים לבני אדם אחרים מלבדי.

הסיפור שונה בדברים רבים מסיבות מובנות.