תגית: מסורת

והוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים – פרקי אבות

דברי תורה מאת הרבי שליט"א על פרקי אבות. דברים נאים ביותר.

כתוב בפרקי אבות פרק ד' משנה ט"ו: "והוי זנב לאריות, ואל תהי ראש לשועלים". והפשט שהעולם אומר שעדיף להיות חלק מכת האריות שהם בבחינת תלמידי החכמים – האריות בתורה. כלומר, עדיף להיות הזנב בקצה של תלמידי החכמים שבדור מאשר להיות ראש לשועלים – האנשים הפשוטים יותר שאינם בקיאים בתורה.

ונשאלת השאלה מדוע כתוב אריה ושועל?

וראינו שהעולם אומר שהארי בבחינת התלמיד חכם. ואם כן השועל בבחינת מה?

ועוד יש לעיין שהרי במשלי שועלים הארי הוא מסמל גבורה והשועל חכמה, ואם כן מפני מה לא טוב להיות ראש לשועלים החכמים?

ונראה לי לומר שהשועל מייצג חוכמה של האדם עצמו – האדם הבודד. השועל הוא בבחינת חכמה, וטבע השועל לחיות בדד. אולם הארי חי בקהילה של משפחתו, והוא בבחינת גבורה.

ולא (תמיד) לחכמים לחם, לא תמיד החכם משיג את מה שחפץ. אולם החזק העובד עם קהילה של חזקים ובקהילה גם חוכמת המסורת משתמרת יותר וכך זנב האריות משיג את מה שחפץ וחי חיים טובים יותר מן ראש שועלים שפועל ללא אחדות.

ובדומה לכך ראינו גם בעשה לך רב. שיש בפרקי אבות גם עצות טובות לחיי האדם ולא רק עצות לגבי מצוות. ואנו רואים בפרקי אבות לגבי עשה לך רב. וששם בעצם האדם צריך להיות זנב לאריות ולהצליח. להצליח להסתלק מן הספק ולהצליח בחיים.

לא רואים כאן עניין בשיעבוד האדם לרב. יש כאן המלצה להאדם לעבוד עם האחרים. לא לזלזל בניסיון וביכולת של קבוצת האנשים לסייע האחד לשני.

מי שרוצה לעיין בעוד סוגיות בפרקי אבות, אנו מצרפים בזאת למטה לתועלת הקהל היקר.

והאידנא יש אנשים מוזרים המכנים עצמם חסידים. והם טמאים כמו החסידה שעושה חסד אבל רק עם חברותיה. וחסר להם בערבות ובהרגשת היהדות עם שאר עם ישראל. והם כעין עבדים למלך חברת האנשים שלהם – ומכנים אותו אדמור וזה דומה ל-Add-More בלשון אשכנז של אנגליה. כלומר, שנותנים לו עוד ועוד כסף, כבוד וכוח. אז הם לכאורה זנב לאריה.

ונראה לומר:

א. כתוב זנב לאריות ולא זנב לאריה, כי כשלאדם יש כמה אריות אז הוא יכול לבחור למי להקשיב והוא לא משועבד. הוא יכול לבחור ולהקל על עצמו.

ב. הם שמים זנבות שועל ממש וחלק כעין זנבות שועל על ראשם. וזה מראה עד כמה הם שפלים תחת האדמו"ר שלהם ונראה שהם לא מתביישים להיות זנב לשועלים נגד דברי חז"ל. אנשים עכו"מים ועקומים. ובחב"ד, אגב, הפסיקו עם הזנבות וגם ביטלו את מוסד האדמו"ר.

לפשטים נוספים בפרקי אבות:

בואי הרוח – חיים סבתו | הגיגים על הספר – מאת כתבנו לענייני תרבות

כתבנו לענייני תרבות סיים לקרוא ספר מרגש על יהודים בירושלים עיר הקודש שלאחר המלחמה העולמית השניה. הוא נורא התרגש ושלח לנו קטע קצר שלו שהוא כתב בהשראת הספר. משום רצון לא למנוע טוב מהעולם, ככתוב: "אל תמנע טוב מבעליו, בהיות לאל ידך לעשות". הוא חשב על מספר תובנות חשובות בהקשר למסורת וחשבנו שאולי הן יעניינו את עם ישראל.

מאת כתבנו לענייני תרבות.


סיימתי לקרוא הספר של חיים סבתו בשם בואי הרוח, הספר די בסדר. הנני ממליץ על הספר בכל ליבי. גם לסופר יש סגנון כתיבה ייחודי המתאים למי שגדל באווירה תורנית, ביטויים רבים מן המקורות ונטיה לעברית עתיקה.

ואגיד מעט מחשבות שצצו במוחי בהקשר לספר. נשמע שהדמות שם, איש בשם פרקש (דוד של אבישי בן חיים), היא של היה איש משכמו ומעלה, איש שלא רואים ביום יום. אדם העושה טוב על צעד ושעל למרות זכרונותיו מן העולם ההוא.

ושמתי לב בהקשר אל התנהגותו שאני קיבלתי חינוך נורא קפדן שלא נתן מקום לרגשות מסוג מסוים כ"כ. ולעומת זאת כאן פרקש הוא ניצול שואה, הוא בעצם רוצה לדבר, הוא לא חש חסום, רק הוא חש שזה לא מתאים או קשה לשומע. ולבסוף בזמנים מיוחדים כמו חגים או מקרה מיוחד הוא מדבר ויוצר רגעי נשגבות אנושיים. וזה מה שמקשר המסורת בין הדורות בספר. החינוך שאני קיבלתי, נכשל בלעשות זאת ואז אין פלא שמי שלא מתחבר ליהדות מעצמו בעצם חי חלול. ובעצם השואה אולי תרמה לנתק מסוים בהעברת המסורת בגלל הקושי של חלק לשמוע או להעביר המסורת.


אני חושב מספר שנים על שאלה. אני הרי אדם שיחשב בחזית המודרנה ומצד שני אנטי-נאורות. ועדיין מה משמר אותי כשאני יודע שאין לי מנדט על האמת?

ואני חושב לעצמי שחלק מהעניין זה הסיפורים שדאגתי לקרוא ולשמוע על היהדות, על המשפחה ואז ממילא כשהבנתי שהיהדות שלי רגשית הרגשות שלי הוליכו למקום שבו אני כעת ולא למקומות חדשים אם חוויתי שאלה ללא פיתרון מספק.

אולם אני מגלה יותר ויותר בורות אצל חברי הנמצאים במודרנה היחסית במגזר לגבי סיפורי מורשת יהודיים, ואז אני אומר לעצמי אין פלא. הרי אנו חיים בחברה גלובלית ולאט לאט רעיונות מערביים בין לאומיים חודרים אלינו במקום הפרטיקולריות הישנה שלנו. ולכן אין פלא שאנו נהפכים לאספסוף גלובלי משעמם כמו כל העולם.