תגית: מעולם השידוכים

תועלות האייקונין של הרבנים בחברה החרדית – מעולם השידוכים

  1. ידוע שביחסי מין יש עניין של שפה בין השותפים, פירוק מתחים, רבייה, תענוג וכן בריתות כשמדובר בין בני אדם ועוד.
  2. גם נהוג להגיד שבתרבויות עובדי עבודה זרה קדומות נהוג היה לקיים יחסי מין במקדשים. ואיסור קָדֵשׁ וקְדֵשָׁה המופיע בתנ"ך מתייחס גם לזה ומשתלב בעניין, והשם הנגזר משורש "קדושה" מוכיח שכבר אז נהגו להגיד שהיו יחסי מין "קדושים" אצל עובדי האלילים שדרו בשכנות עם בני ישראל בתקופה ההיא. (יש במחקר המערערים על העניין הזה ורואים בזאת דברי דופי נגד האחרים).
  3. כמו כן, האימפריה ההבסבורגית ידועה בבריתותיה השונות שהיו לה עם כל חצר מלכותית חשובה באירופה הנוצרית שזכתה בקשר נישואים עמה. בכך הם, ההבסבורגים, יצרו בריתות לעת צרה, הידקו את הקשרים שלהם, העלו את עמדתם ובמקרים מסוימים ירשו שטחים וחיזקו כך את כוחם.

דבר זה דומה לחצרות חסידיות במגזר החרדי כיום, המרבות בקשרי חיתון עם חסידויות אחרות, ולא עם בני או בנות גבירים ממוניים, כיון שחשוב להן לכרות ברית עם טייקון דתי שיעמוד לטובתן בעת צרה.

וגם במגזר הלא חסידי, המגזר הכלל אשכנזי, שושלת שטיינמן נשואה ומוברגת עם שושלת קנייבסקי ושושלת אלישיב כולה, והשושלות מוברגות זו בזו דרך הנכדים והנינים.


כדאי לשים לב לכך שבחברה החרדית ישנה צורת פרסום מיוחדת שקיימת גם אצל משפחת האצולה הבריטית.

הקורא יכול לזכור את פרסום חתונתו של הנסיך צ'ארלס עם ליידי דיאנה, אח"כ את פרסום לידת הילדים, אח"כ את אירוסי הנסיך ויליאמס עם ליידי מידלטון, אחר כך את נישואיהם, בהמשך את לידת הילד, ג'ורג', ולבסוף את לידת אחותו שארלוט. טקסים שלמים המוקדשים למשפחת המלוכה. ובטקסים הללו הזוכים לפרסום רב מהללים את את מוסד המלוכה ואת חברי בית המלוכה ובכך מקדמים את האינטרסים של בית המלוכה.

ואפשר לחשוב שאולי אנשים במעגלים מסוימים מעוניינים בפרסום עצמי ואין להם את התירוץ הקביל מבחינה חברתית להצדיק את הפרסום שהם רוצים על עצמם. אי לכך הם מביאים ילד לעולם (אולי במיוחד לפרסום). מיד עם היוודע הבשורה המשמחת, התקשורת "מעדכנת" את העם על הולדת פרי הבטן – יבורך פרי הבטן. כל העלונים והעיתונים מלאי ברכות כשגם המפרסם מרוויח בזכות כך רייטינג ופרסום לו ולמוסדותיו. וכן גם הלוויה יש טררם שלם בדומה ללידה.

כמו הפרסום באצולה הבריטית, כך גם בחברה החרדית. כשנולד בן אזי יש טקס ברית מילה, ואם הוא בכור לא כהן או לוי והוא פטר רחם, יש לאחריו את פדיון-הבן. או אז העיתונות מתמלאת בצילומים של המפורסמים השונים שהיו באירוע המשמח הלז ומזוויות רבות ועם דמויות שונות. כך קורה גם בבר המצווה, באירוסין, בחתונה ובאירועים של הנכדים. טקסי פרסום למעמד העליון ודרך לחנך אותנו שהם חשובים וטבעי שזה כך שהרי זה בתקשורת. והעניין ממשיך גם במוות, עושים פרסום של מחלת הרב, ומבקשים שהציבור 'יתפלל', הציבור מנייס על העניין, אחר כך חלה הרעה במצב ומבקשים שהציבור יתפלל יותר, וכמובן הציבור מרכל יותר. ואז מודיעים שהמצב מסוכן וכעת הציבור בהיי ומרכל בלחץ. לבסוף יש הודעת פטירה, לוויה, וטקסים על הקבר. וכמובן מקפידים לצלם או להזכיר את הרבנים החשובים שנכחו שוב ושוב.

לדוגמה: מופיעה תמונה בעיתון ובה ידועני ציבור חרדים, ומתחתיה הכותרת 'מרן שר התורה גדול הגדולים צדיק הצדיקים וקשיש הקשישים הרב X איחל מזל טוב לרב הגאון ראש הישיבה ראש הראשים למדן הלמדנים ישבן הישבנים הרב Y, בחתונת בתו Z.


תופעה נוספת הקיימת בחברה החרדית, היא שימוש ברב כ'דוגמן מצוות'. בהתחלה, הייתה תמונת הרב רק תמונה של כבוד, או גילוי כי מאמינים בדרכו. כך היה לדוגמה אצל הרוסים במאה הקודמת שתלו תמונת מנהיג דגול כסטלין שמש העמים על הקיר.

אצל חרדים רבים נהוג לתלות את התמונה של הרב הנכון 'בעל ההשקפה הנכונה' על הקיר. למשל, תמונתו של הרב שך הייתה ועודנה תמונה מרכזית ברוב הבתים מהפלג הליטאי, תמונת החפץ חיים ועוד.

כיום כבר התקדמנו. התמונה היא גם קידום אינטרסים. אנו מעלים תמונה של הרב למען פרסומת למגבית של צדקה, הנראית מעוצבת כפוסטר של סרט חילוני או של מוצר צריכה. כמו מוצר צריכה סתמי המפורסם בחוצות הערים על ידי פרזנטורי הפרסום של היצרנים, על ידי דמויות של דוגמניות ודוגמנים הנחשבים בעלי מראה מצודד – כך מגבית של צדקה תפרסם פוסטר, ובצדו או במרכזו יש את תמונת הרב בעל לוק של קדושה וקרבה לאל.

במילים אחרות, תמונות הרבנים עברו אבולוציה, ומתמונות של אג'נדה הן נהפכו למקדם כלכלי. אחד ה'סטארים' או יותר נכון 'סטאר הסטארים', 'פרזנטור הפרזנטורים' ו'מכניס הכספים' המבוקש ביותר ושדמותו מכניסה סכומים רבים, הוא הרב חיים קנייבסקי שליט"א.


למעשה אני תוהה האם כאשר הרבה מן התורמים הן תורמות, אפשר שלא לחשוב האם מוכרים את הרב כ'סמל מיני'. ולכאורה דבר זה טוב באג'נדה של הציבור, מכיוון שהן תחנכנה את בניהן שיהיו כמו גדול הדור (קשה להתעלם מן המשמעות של המילה 'גדול'). כמו כן, העניין פותר בעיות של שלום בית, שהרי הן מתייחמות על הרב המוצלח והחתיך ובכך נענות לבעליהן.

חשוב גם לשים לב לאידאל היופי בפרסום. אין רב בעל מראה מוזר, ובמגזר האשכנזי אין רב ספרדי בעל מראה חריג, המצליחים בפרסומות. ולכן, לדוגמה, לא נראה תמונת רב קצוץ זקן, או רב אתיופי שחור כצדיק שימכור מצוות ויכניס כסף לארגון הצדקה הזקוק לכספינו, לכספי אבותינו ולכספי ילדינו. העניין פשוט: מכיוון שכמו שבעולם הפרסום החילוני יש אידאל יופי של הפרזנטורים, לדוגמה מבנה הגוף המחוטב של הדוגמנית הנראית בפרסומת (ואכמ"ל) – לנו יש אידאל יופי של צדקות, ברם קשה שלא לחשוב שיש בו גם אפקט מיני.


ברם יש כאן חשש גדול שבמצב שבו יש רק דוגמנים זכרים (רבנים למיניהם), העניין עלול אולי לפתח תשוקה מינית כלפי הרבנים בעלי הסקס-אפיל החזק, וזה עלול חלילה להביא למשכבי זכור האסורים על פי התורה. לפיכך יש עניין לקדם פרסומות של "דוגמ-רבניות" או "דוגמ-טיפות" כגון הרבניות או המטיפות קוק, קולדצקי, והרבנית מבעלז, למען הגברים וכדי למנוע איסורים חמורים.

השידוך בחברה החרדית

צפו בפרסומות החרדיות השמות את השידוך במרכז: הליבידו של פרויד כשידוך אצלנו בחברה החרדית – "אל תעשה זאת, זה יזיק לך ב'שידוכים', לא כדאי לך" וכיצד המערכות החרדית והצבאית משתלבות?

מאת כתבנו לענייני תרבות.


אנו החרדים אוהבים לתקוף את המיניות המופרזת של זיגמונד פרויד ששם דגש על מיניות כמעצבת את האדם ורואים בו קונספירטיבי ואדם שהיה שקוע בתאוות מיניות. למרבה האירוניה, הרבה דברים בחברה החרדית ממוקדי שידוך.

השידוך מהווה דרכון לחיי הזוגיות ולהצלחה בחיים החרדיים. נער מגיל מסוים צריך להיכנע לתכתיבי החברה, אחרת הוא לא ימצא שידוך. גם לאחר שהתחתן הוא זקוק לחשוב על השידוך; הפעם לא על שלו, אלא של ילדיו. וכן בהמשך חייו לגבי נכדיו. כך זה בשידוכים. החברה החרדית היא מוכוונת שידוך, כביכול. וזה כמו הדגש המיני שפרויד מדבר עליו לגבי הליבידו.

החברה שלנו גם ממשטרת על ידי המין את הפרטים שלה. האמת היא שגם החיות עובדות כך, חיות רבות מתעצבות על ידי ברירה זוויגית ובכך עולם החי מתעצב. הצדיק האפור, הבינוני המתנהג כמו כולם, משתדך בגיל צעיר ונמנע משימוש באמצעי מניעה ומתכנון משפחה מודרני ובכך מתרבה. הוא ודומיו המתרבים כמוהו בעלי אג'נדה צדיקה ובכך הם מעצבים את הדת על ידי התרבותם. כלומר, הראש בין הרגליים יעיל יותר מהראש שעל הכתפיים.

הנה פרסומת של מכון לב בשם: הברכה


והנה עוד פרסומת של הנחל החרדי: ויטרינת החתנים

בפרסומת המצורפת פה ישנה חזרה על הפרסומת אך החמודה של מכון לב, ששם הראו שבחור צריך ללכת למכון-לב-מכון-אהבה כי כך יצליח בשידוכים.

בפרסומת פה הגדילו ושמו את הבחורים כמו בשוק עבדים. בחורים שהם עבדים לגחמות ולתכתיבי החברה. שם בפרסומת של מכון האהבה, הבחור פעיל ולא פסיבי; שם הוא משכנע את הגבאי של הרב לקחת אותו לבתו; שם הוא הוא מבוקש על ידי כל העדות; שם יש ייצוג מגזרי; שם הוא לא מוצר מעבר לכך שמוכנים לשלם עליו כסף כמו בזונה ובדיוק כמו פה שאבי הבת צריך לקנות בשבילה מישהו כמו בחורה מכוערת (אולי מוכת שחין) במקדש מזרחי מלפני 2000 שנה שלא מצאה אדם שיסכים להזדווג עימה במקדש ועל כן היא זקוקה לשלם לבועל שיגאל אותה מבדידותה.

הבחורים כמוצרים

זו גישה חרדית קלאסית שהרי הם צעירים ומי שמחליט לגבי רוב השידוכים זה ההורים ולזוג הצעיר ישנה אמירה מעטה בנושא. כמו כן, בגלל השידוכים צעירים רבים נאלצים לדכא את עצמם או להצניע את פעילותם מחשש עינא בישא. וזה כמו העבדים הנבדקים על ידי האבא של מרים בפרסומת של נצח יהודה.

העניין יוצר אפתיות משתקת שהרי הם רק מחכים לטקס החניכה שלהם על ידי החתונה ואז הם יוכלו לפנות לאפיקים שלהם בדרגה מועטה שהרי יש את דור השידוכים הבא.

בנוסף, גם הצבא שהזמין את הפרסומת התמוהה הזו, מסתכל עליהם כאובייקטים הזקוקים להתגייס אל הקייטרינג של בשר התותחים הלאומי ועבדים למספר שנים. העניין בולט כשהבחור נקשר ונארז ונישא על ידי השדכן. קשור לצבא, לאשתו, למשפחתו ולממסד, ונהפך לאובייקט חברתי לכל החיים.

וכמובן ששדכן המקבל כסף ומתפרנס מן העניין רואה בכל הצעירים שוק בשר של תאוות בשרים.

כור היתוך אשכנזי

טוב עשה הצבא ההגמוני שזיהה שצריך להעניק לכל החרדקים בשוק העבדים-השדכני בפרסומת, שם אשכנזי, כמו מוישי, אהרלה, שימעלה ודוויד. כמובן שהשדכן ואבו מרים אשכנזים.

כמובן שניתן להתרשם שהצבא מוכר לנו שאחד מארבעה חרדים נמצא בצבא וכל שאר החרדים עובדים ולא בישיבה. וחבל שהצבא לא מקדם אג'נדות מודרניות ומשתמש בפרסומת המייצגת את כלל החברה ולא זן מסוים של בחורים. בנוסף זה גרוע שהצבא מתנצל ומתאר את כל שאר הבחורים הלא מוצלחים בשידוכים, המלש"בים, כפליטים מעולם הישיבות. אל תתנצלו. תחשבו על יוקרה.

ברור שהפרסומת שקר והקוצנסוס החרדי האשכנזי ולכאורה גם הספרדי לא יקח בחור מן הצבא וברור גם שהפרסומת כיוונה להיות היתולית אולם יש שם הרבה אמת.

באופן סמלי רואים פה, צבא אשכנזי, מטעה, המתייחס למלש"בים כעבדים, דכאני הכופת בחורים ומסתכל על האנשים בלי אופי, אלא רק על כיצד הם נראים. כלומר, גם לא יעיל אלא טיפש ושמגייס את הפסולת החברתית החרדית. ומרקסיסט יוסיף: הצבא הוא פרסומת לבעלי ההון כמו הפרסומת פה שבעלי ההון קונים את הבחור.

לסיכום, בשתי הפרסומות השידוך מכוון את קבלת ההחלטות. ואכן מדובר בפרסומות היתוליות, אולם יש שם הרבה אמת והם משמשים כהמחשה של תופעות הקורות אצלנו.

מעשה מהצעת שידוך עם פרה אדומה צמחונית – ומדוע אני עדיין לא נשוי | מעולם השידוכים

סיפור שהגיע אלינו בעילום שם. נדגיש שיש שינויים בסיפור מטעמים מובנים. תודה על ההבנה. עוד עניין, זה כינוי ידוע לג'ינג'ים הכינוי פרה אדומה, בגלל שאדום בעברית של היום נתפס כדומה לג'ינג'י ולא כמו בלשון חז"ל שאדום הוא חום – אין כאן רעיון או צורך להשפיל נשים ולקרוא להן פרות. בנוסף זה שהכותב חושש מג'ינג'יות אין זה אומר שאין לו חברים ג'ינג'ים. וכל אחד ינהג כפי מה שליבו חפץ. במסגרת המלחמה ברווקות שהוכרזה בקהילתנו החלטנו במערכת לפרסם סיפורי רווקות כדי לעורר המודעות. וכזכור הרבי שליט"א הכריז שיש עניין גדול לדבר על נושא השידוכים כדי להילחם במגפת העלטערערס שלא מתחתנים ומגיעים לגיל מופלג ללא שזכו לבנות בית נאמן בישראל.


לא מזמן שדכנית שאני מחבב הציעה לי שידוך. מדובר בשדכנית שאני מכיר מאז ומעולם, עוד לפני שאני מכיר את עצמי בכלל. ולכן הייתי חייב לכבד את הצעתה.

היא הציעה לי שידוך בחורה ג'ינג'ית צמחונית ואני נמלאתי פוביה ואמרתי לה שהנני סולד מאדומות וכתומות שיער. והיא אמרה לי בתגובה שהבחורה קרניבורפובית ובלונדיפובית, אז יש כאן איזון… היא כנראה צחקה ולא התכוונה ברצינות.

שאלתי אותה ברצינות, מה הקשר אלי, ובפרט שהיא כנראה שמאלנית והיא תראה בי פשיסט עוכר-אוניברסי-אל?

השדכנית ענתה שמדובר בבחורה נחמדה, פלפל, היא תוכל לזרום עם האופי שלך ולא תבהל, וייתר על כן, היא תוכל לענות לך אפילו.

טוב, הסכמתי. לא מתים מכוס קפה. ונזכרתי בסיפור הידוע של הרבי שליט"א בעניין:

שידוך עם ספרדיה – פעם אחת הגיע אחד מצעירי הקהילה להיוועץ ברבי שליט"א. הוא אמר לרבי שהוצעה לו על ידי מישהו מזרוחניק בחורה ספרדיה, מה לעשות? הרבי אמר: לא מתים מ'כוס קפה'.. ודי למבין.

השדכנית אמרה, אבדוק אם היא מסכימה.

לאחר זמן השדכנית חוזרת ואומרת שהבחורה גם מסכימה. קח את המספר שלה וצור עמה קשר.

קיבלתי מס' הטלפון מהשדכנית ויצרתי עמה קשר. שלחתי לה הודעה בוואטסאפ שקיבלתי את מספרה מהשדכנית פלונית ומתי זה זמן טוב לתקשר?

והבחורה לא ענתה. ולמחרת שלחתי לה שוב במסרון. והבחורה לא ענתה. אמרתי בליבי שמא יש כאן תקלה. צלצלתי אליה. והבחורה לא ענתה. ולא שבה אלי כלל.

ביום ראשון, כמה ימים לאחר כישלון 'השיחות' פניתי לשדכנית ואמרתי לה שאיני מצליח להשיג הבחורה, אולי יש בעיה.


לאחר זמן מה (אולי כשהשדכנית מנסה להשיג הבחורה) אני מקבל הודעת וואטסאפ מהבחורה שהיא לא חשה בטוב ושבהמשך השבוע היא תהיה בירושלים, 'נדבר אז'. לא הבנתי מדוע היא לא יכולה הייתה להגיד לי זאת קודם, אבל אמרתי שאני דן אותה לכף זכות (וחוץ מזה אולי זה מנהג הג'ינג'יות).

טוב, לקראת סוף השבוע, ביום חמישי בשבת, פניתי אל הבחורה ושאלתי אם היא כבר בירושלים, והבחורה ענתה שלבסוף לא יצא לה להגיע לירושלים. וכמובן שהיא לא טרחה להגיד לי. וכך סתם טרחתי לפנות זמן בשביל המפגש עימה.

שאלתי את הבחורה בוואטסאפ, האם אפשר לדבר בטלפון? היא אמרה תרגיש חופשי לצלצל מתי שאתה יכול. צלצלתי אליה בעשר וחצי בלילה והיא לא ענתה. ניסיתי שוב בשישי והבחורה לא ענתה. ויש לציין שהיא גם לא חזרה אלי עד היום. בעצם אפשר להגיד שהקשר שלנו ממשיך ללא בעיות עד עצם היום הזה.


עדכנתי את השדכנית שמדובר בבחורה שאין לי שום ביקורת על האופי ועל המראה שלה, אין לי שום תלונה על הפגישה והתקשורת בינינו הייתה חסרת קונפליקטים לחלוטין, 'לא הצלחנו להגיע לויכוח אחד בכלל'.

הוספתי בחיוך שהשדכנית לא ראתה, יתרה מזאת אשמח להמשיך לתקשר עמה באותו האופן לנצח.

ואז חשבתי לעצמי אסוציאטיבית שאולי צמחונים הם קצת כמו צמחים… ועדיין לא ברור לי מה היא חשבה לעצמה, מה עבר במוח שלה. תימה.


פרה אדומה בסאות'פארק

לאחר זמן קיבלתי טלפון מהשדכנית ונתברר שהפרה האדומה חזרה סוף כל סוף לשדכנית. היא אמרה שנכון שהיא הסכימה להפגש, אבל היא חשבה על זה שוב והיא הגיעה למסקנה שהיא (הפרה אדומה) לא בשלה כעת להתחתן. ולכן היא לא חזרה אלי ובפרט שהיא הייתה עסוקה. שכוייח. צמחונית בעלת מידות באופן מיוחד.

השדכנית חשה צורך מיוחד לספר לי זאת, כנראה, כי היא חשה ממש לא נעים. וזאת על אף שאני טענתי לה במפורש שאין לי עניין כבר, הבחורה מפחידה. השדכנית אמרה שאכן היא לא רצינית ולא ברור מה היא רצתה.


וכך יצא מופת אלוהי, שלמרות שהסכמתי להיפגש עם פרה אדומה לפנים משורת הדין, באה היא וקלקלה עצמה ואת שמה והוא, השי"ת, מנע ממני להיפגש עם ג'ינגית שכמותה.

וכעת עולה בי המחשבה, האם הקב"ה רוצה לרמז לי לא לצאת עם אדומת\כתומת שיער או אולי הקב"ה בעצמו לא אוהב ג'ינג'יות?

"נשים משקרות, אתה לא יודע?!" – מעולם השידוכים

מעשה שנשלח אלינו בעילום שם על ידי אחד מחברי הקהילה. חשבנו שכדאי לפרסם העניין לתועלת הציבור ובכך נחנוך פינה חדשה בנושא השידוכים. הרבי שליט"א הכריז שיש עניין גדול לדבר על נושא השידוכים כדי להילחם במגפת העלטערערס שלא מתחתנים ומגיעים לגיל מופלג ללא שזכו לבנות בית נאמן בישראל. חשוב להוסיף שלא ברור האם נשים משקרות יותר מהאנשים, ברם זו המעשיה וכל אחד יחליט לעצמו. דעת הרבי שליט"א, למי שמתעקש לדעת, שכל אחד מקדם עצמו בדרכו שלו ולא ברור שלנשים יש תרבות שקר יותר מן האנשים.


יצא לי להתקל בגברת אחת באיזשהו מקום על בסיס קבוע. שנינו חוצניקים והתחלנו לפתח שיחה. יום אחד הגברת הנכבדה הציעה שאצא עם ביתה. אמרתי לעצמי שאין לי עניין לברר עליה במנהג המשודכים שהרי מפני דרכי שלום אני לא מעוניין לפגוע באמא שלה ולכן אתן צ'אנס בכל מקרה. לבסוף, בדרך מקרה, התברר שאחת השלוחות של משפחתי מכירה את הבחורה המוצעת. ביררתי מעט, לא כל כך מצא חן בעיני ברם עדיין הסכמתי להיפגש. אמרתי לעצמי: אין אפוטרופוס לעריות, אולי היא תמצא חן בעיני למרות מה שאני משער.

יצאנו ולא התרגשתי יותר מידי. כעת הייתי בדילמה על מה להוריד מבלי שהצדדים השונים פה יפגעו. היא לא מצאה חן בעיני מבחינת סגנון ותחומי עניין וכן מבחינת מראה. ומשום מה הבחורה כן פרגנה לי, ורצתה להמשיך עוד – אולי 'טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו'. באחת השיחות שלנו, הבחורה שנשקה לגיל שלושים (בלבד…) אמרה שהיא לעולם לא הצליחה להגיע לארבע פגישות בכלל אי פעם.

אמרתי לעצמי, יש לי משימה, אני כעת עזבתי קשר כואב, מה אכפת לי להיפגש ארבע פעמים ולהעסיק את עצמי בדברים מעניינים – תמיד אפשר ללמוד ולהתעניין באחר. נפגשתי עמה קצרות ודיברנו על החיים והפגנו הבדידות, בפגישה הרביעית החלטתי לקחתה לתיאטרון, והיה נחמד מצידה שהיא הסכימה, לא כל בחורה חרדית מעזה ללכת לתיאטרון של החילונים.

היא מאוד נהנתה מההצגה שאיני זוכר את שמה ואני בכלל לא הבנתי מה הנקודה של ההצגה. במוצאי ההצגה פגשתי חבר חשוב שמותר לענות לו שלום באמצע פסוקי דזמרה. הוא רצה להצטרף אלינו לקפה, עניין מבורך שמבחינתי היה תורם לשיחה המשותפת.

שאלתי בצד את העלמה לגבי צירוף החבר החשוב והיא הסכימה. הייתה שיחה טובה ואני אפילו יכולתי לפרוש לי לעולמי הפנימי ולאפשר להם לשוחח כאוות נפשם. לאחר זמן אמרתי לחבר שאני לא יכול יותר להאריך איתו כי אני צריך להעניק לעלמה זמן איכות חשוב, שלא תחוש נטושה. החבר החשוב והנחמד, הבין, איחל דברי ברכות והלך לו לדרכו.

לאחר זמן הבחורה התלוננה על כך שבכלל הצעתי העניין עם החבר, היא אמרה שבעצם היא הייתה נגד זה. אמרתי לה אבל אמרת שאת מסכימה? ענתה לי העלמה: "טיפש, נשים משקרות, אתה לא יודע?!". חשכו עיני, אולי אני לא מבין אותה הכי טוב בעולם, הרי אנו בתחילת הקשר, ברם היא הטעתה אותי וכעת באה בטענות. ומעבר לכך בכל ימי חלדי לא נתקלתי בכזה מקרה, אני לא משתכנע, אני לא מאמין לה – היא משקרת שנשים משקרות… הבנתי שהגעתי לדרך ללא מוצא וברוך ה' אני עדיין רווק וניצלתי מעונשה של אותה פלונית וכמו שיש פשע ללא קורבן היא עונש ללא עבירה…

ומוסר ההשכל הוא ששקרנים רבים ישקרו ויגידו שכך נהוג והשקר שלהם אינו בעיה שלהם אלא מנהג המקום. כלומר, הם משקרים להסביר למה הם משקרים. ואז יוצא מכאן עניין נחמד שאי אפשר לסמוך על השקרן בענייני שקר על אף שהוא לכאורה מומחה לעניין וזאת כי הוא שקרן.


לאחר המקרה, חשבתי לעצמי שכעת אני מבין הפסוק: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה", ופירשתי פירוש נימאנדעסלאנד שפעמים האישה מבקשת דבר שאינה מתכוונת לזה. וזה מבלבל את הגבר. באה התורה ללמדנו שאפשר לשמוע מה האישה (אפילו אם היא עצמה לא יודעת) רוצה, לפי קולה. ודבר ידוע זה אצל החוקרים, שיש ניגון בקול האדם יחד עם גובה ורעש ולפי זה אפשר לפעמים להבין מה לעשות עם משאלותיה ובקשותיה.

בעיות מחשבתיות בחברה החרדשית בעידן הפייסבוק – מאת כתבנו לענייני חילונים

כתבנו לענייני חילונים דיבר עם מכר שלו שטען שהוא לא אדוק יותר או חרדי לדבר ה' אלא הוא דתי. כתבנו הנכבד נזכר בעוד תובנות שיש לו על טרנס חרדים בדרגות שונות בחברה החרדית והחליט לכתוב על זה רשומה מעניינת לטובת הקהל. הרשומה מלאה בדברי מוסר על התופעות המוזכרות, אבל הם נכתבו מאהבה. המאמר נכתב על חרדים בדרגה זו או אחרת המושפעים מן החילוניות ולכן כתבנו לענייני חילונים קישר זאת לתחום שלו בכשרון רב.


בעיות מחשבתיות בחברה החרדשית בעידן הרשת החברתית

יש כמה בעיות, יש את הבעיות החברתיות שבכל מקום וקבוצה. ויש את הבעיות המיוחדות של הנקראים חרדים. ויש גם את השילוב של הבעיות.

נניח כשאדם נמצא בעולם של הישיבה אז אם הוא חושב בדרך שלך, הוא אולי בסכנת כפירה או להיקרא 'טיפוס' בשידוכים, אבל אפשר עדיין לכבד אותו כלמדן. לעומת זאת, אצל החרדשים אם אדם חושב עצמאית והוא לא מיליונר, משיג בחורות או כבוד הוא משוגע וטיפש. כלומר, למעשה החברה החרדית מודרנית שהייתה פעם חברה משכילית במקצת, הפכה לחברה קלת דעת (חרדים קלי דעת – חרדקים) עם מטריאליזם המושפע מקפיטליזם-ופרוטסטנטיות. ואם פעם המודרנה הגיעה מחשיבה פתוחה בעיקר ומעט פרנסה, כיום רוב המודרנה אצלנו מגיעה מסגנון פנאי או צרכנות של תענוגות, מעט פרנסה ומחשבה.

וזה דומה גם לשינוי של המרחב האינטרנטי. פעם המרחב האינטרנטי היה פתוח מאוד שהרי נהגו לכתוב בניקים. ומי שהתעסק באינטרנט באופן פעיל ככותב, היה בד"כ אדם משכיל ובעל כבוד למחשבה מקורית והשילוב יצר אומץ כתיבתי. כיום כל אחד יכול לכתוב, אזי יש כאלו שמעלים תמונה שלהם עצובה או אם זו אשה אז היא מעלה תמונה שמדגישה דברים מסויימים, וכותבים טקסט של דברי מסכנות מלא בקשות לרחמים, או בקשות לפרגונים על מראה וכד'. ואז אם מישהו כותב משהוא "אחר" שלא נעים למי שחלק מהעם, אז גורמים מהעם כותבים לו "שהסגנון" שלו בעייתי. במקום להגיד אני לא מסכים או מסכימה אתך, ואז אולי להקלע לדיון או ויכוח שאז ניתן להשתכנע אחר וזה "מסוכן"..

ולמעשה כבר לא מנהלים דיון על פי עיקרון החסד (לקבל את דברי השני בצורה שהכי מתאימה לדעתו של השני) ובתום לב (ללא כוונה אפלה לריב ולפגוע אחד בשני). ברגע שמישהו חושב אחרת מהמיין סטרים, אזי הוא רשע או עושה בדווקא ודינו מוות-רשתי-חברתי אם זה נעשה ברשת החברתית או מוות חברתי במעגל שלו.

במצב כזה אדם שרואה את עצמו כנורמטיבי הגון וישר דרך יכול לעשות לו שיימינג ולחוש נקי כפיים, ואפילו לחוש במעשה שליחות ואפילו לא לשים לב שהוא הצד הרע פה שפוגע. תדמיינו שמאלני או ימני שמשפיל את האחר על דברים שהוא לא הביע על סמך פרשנות אישית של התוקפן. ואז לאחר התקפה אכזרית אם יוכיחו לו שהוא טועה, הוא יגיד סורי וימשיך כאילו כלום לא קרה וימשיך לנהוג כך. זה דומה לעקרון של "הרשיון מוסרי" שאם אדם בעל האמונות או ההצהרות הנכונות כעת מותר לו לנהוג בצורות מסוימות שלנשים רגילים אסור שהרי הוא מרגיש מוסרי. וכאן התוקף תוקף בשם "טוב" ומאשים את האחר ברוע כלומר, אנטי מוסריות, אז כך יש לו רשיון מוסרי כפול להיות אגרסיבי. העניין יכול להסביר מדוע למתונים אין הרבה תמיכה, רוב העם הוא קיצוני לשני צדדים והמתונים מותקפים באלימות על ידי בעלי הרשיון המוסרי ונחשבים הזויים ואנטי מוסריים רק בגלל שהם לא בחרו בצד שנחשב מוסרי בידי חלק מהאוכלוסיה.

אני מכיר מישהו שנוהג להגיד שהחרדש שונא עצמו פעמיים, פעם אחת על זה שהוא אינו חילוני מספיק ופעם שניה על זה שהוא לא דתי מספיק. ופעם אחת הוא יצא עם חרדשית מוצלחת ב'שידוכדייט' והיא הצביעה על קבוצה של חרדים ואמרה 3 פעמים: הנה חרדים! הנה חרדים! הנה חרדים! והיא נהגה להתלונן אצלו על עצמו שהוא מידי חרדי ולא חרדי מספיק.. אולי אפשר לראות כאן שילוב של הבעיות ואפשר לראות כאן אימוץ קו של נורמה נהוגה.

אותה בחורה שאמרה על הדייט שלה שהוא חרדי מידי ולא חרדי מספיק, צודקת מבחינתה. היא חייתה בחברה חוץ ישיבתית שפחות מחנכת לחידושים, שהרי בישיבה אתה יכול לחדש חידושים בשביל התענוג השכלי וזה גם אם החידוש שנוי במחלוקת. אולם בשבילה שהיא מחוץ לעולם הזה היא זרה ונוכרית למערכת המחשבתית הזו של הזכרים החרדים, אזי מי שסוטה מהקו האמצע, הוא חרדי מידי או לא מספיק. (אגב שכחתי עד עכשיו להזכיר שהיא כיום היא אומרת בדרך כלל שהיא כבר לא חרדית, היא הפכה לנאורה ל"ע..). היום רוב עולם הישיבות נגד חידושים כבר ושלא לדבר על החברה החסידית. לפיכך אנו הופכים לחברה משעממת שהיא כבר אנטי הברקות מחשבתיות.

מצב זה של השפעות חילוניות וחרדיות יוצר מצב מעניין, והנה מספר דוגמאות לשילוב של בעיות חרדיות וחילוניות:

א. אהבה ושידוכים: צריך לצאת הרבה זמן אבל לא להיות חבר וחברה. צריך להתאהב אבל אסור להגיד אני אוהבת אותך, שהרי זה מוזר ומפחיד קריפי… אבל אם חילוני יכול להגיד אחרי חצי שנה את המילה אהבה מדוע שבחורה שיוצאת 4 חודשים לא תוכל להגיד זאת, וכן להפך ובפרט שבמגזר נהוג לצאת כחודש?

ב. עבודה וישיבה: צריך ללמוד תורה בישיבה, אבל פתאום רוצים בחור שעד לפני זמן-סמסטר למד בישבה וכעת הוא לומד באוניברסיטה ועובד בעבודה נחשקת מאוד, איך הוא אמור להספיק זאת בין רגע?

ג. חרדי מידי ולא חרדי מספיק: אדם שמקפיד להיות מחובר לתורה בהתאם לכלים שרכש בישיבה אבל שונה ממה שנהוג אצל אלו שלא קיבלו הכלים הללו בישיבה ואלו שמצייתים לרבנים כשהם בכלל לא יודעים מהי ומנין סמכותם של הרבנים.

ד. פרדוקס ההומוסקסואליות: אדם מבוהל מגיע לרב ואומר שבנו נתפס בישיבה עושה מעשים הומוסוקסואלים, "אני מודאג שכעת הוא לא יוכל להינשא כי הוא לא נמשך לנשים?". הרב עונה לו, אה, מה פתאום? אין כזה דבר הומוסקסואליות ביהדות, זה רק תאוות ואפשר לטפל בזה.

אותו אדם יוצא מהרב שמח וטוב לב. לאחר כמה שנים מגיע אדם אחר לרב והוא מספר לרב שמציעים לו בחור טוב מאוד שבישיבה קטנה עשה מעשים הומוסקסואלים, האם זו סיבה לפסול השידוך על אף שהוא בחור מצוין כבר מספר שנים? הרב עונה, עדיף לא לקחת סיכון אולי הבחור יחזור על מעשיו.

ה. בחורים לא אמורים להיות רווקים שהרי אז הם יחטאו או יהפכו לטיפוס שקשה לו להתחתן בגלל התפיסה שרווקים הופכים לבררנייים ובעלי ג'וקים, ושאינם חלק מהחברה. לאחר מספר שנים, כעת הוא חוטא כשהוא בחיי אישות עם אשה, אבל בפועל הוא לא מושמץ, שהרי הוא לפחות נורמלי, יש לו אשה (אפשר להפריך זאת ולומר שהשמחה היא על זה שהוא לא הומוסקסואל..).

העניין מזכיר לי את פרדוקס האינדבידואליזם: כולנו צריכים להיות אינדבידואלים באותו סגנון כמו כולם, ואם כן במה אנו אינדיבידואליים?

אז יש לנו פייסבוק או כל רשת חברתית אחרת שמעודד להיות כמו כולם בצורה "אינדיבידואלית" ומרחב אנטי אינטלקטואלי שמחלק את העולם לבועות מחשבתיות, צרכניות פוליטיות ועוד. יש לנו דת חרדית שמרתיעה נגד חופש בדעות שקשורות לאמונה, וציות לרבנים. יש לנו חברה תרבותית חרדית שמטיפה לנהוג כמו כולם. ויש לנו חברה חרדשית שמטיפה להשגיות פומבית בתחומים מטריאליים בלבד, בעוד שאגב העולם המערבי כבר נמצא בשלב שנקרא "פוסט-מטריאליסטי". כלומר, להביע עמדה כי אתה מאמין בה גם אם זה לא משיג לך בחורות, כבוד או כסף, זה לגיטימי.

וכעת בחיים ביום יום וכל שכן בשידוכים אם יש חרדיה 'אחרת', אז איך ידברו עימה בכבוד כשהיא רשעית חברתית בגלל שהיא שונה הפועלת בדווקא או חושבת עקום בכוונה? על כן הבחורה 'האחרת' מבינה שני דברים, א. אין כמעט עם מי לדבר. ב. זה יכול לפגוע בשמה המצוין. לכן גם היא נהיית פחות 'אחר'. לפיכך הפתרון כיום הוא לפתוח ניק אלמוני ב-4chan וכדומה. וכמובן שאז העם מתלונן שהפייסבוק הפך למשעמם והוא גוסס אוטוטו מת. העם מת לא הרשתות החברתיות!