פון איינץ הצעיר מודיע בפומבי שהוא מסופק

מעשה מוזר שנמצא לפני שנים הרבה בדף בתוך השס בבית המדרש. ונחלקו הקהל בבית המדרש האם העניין כפירה או לא. ונועצו ברבי והרבי פסק שזה אלף בית. ועד היום לא גילו הכותב, אולם ניכר שהוא מחובשי בית המדרש.

מעשה בפון איינץ הידוע המחליט להיות מסופק כאופנת הצעירים וכתוצאה מכך נאלץ להזמין משטרה בגלל גניבה. ועל אף שהמשטרה לא הגיעה הגניבה חזרה.

יום בהיר אחד רגיל ככל שאר הימים גאורג פון איינץ הלך לבית הקפה כדרכו לפעמים. היה שם אדם שעמד עמידת מסיונאר ומטרד אנשים ונשים. אותו האיש היה מומחה בעל שם עולמי בהצקת אנשים, מה שנקרא שוטה הכפר או כומר הכפר, כי היה בעיני עצמו כהן דת ללא קהילה – הצקתו אומנותו.

אותו האדם אשר היה קתולי אדוק היה מנסה לשכנע את כל הסובבים אותו, שחייבים הימה להאמין בבתולה הקדושה, ולא, רע ומר יהיה גורלם בגיהינום. הוא הטריד את כולם עד שהם עזבו את בית הקפה ונשמטו מאותו האיש באמתלאות שונות.

פון איינץ אינו אדם אשר יברח בגלל אדם המציק. כשנשאל על ידי המציק, האם מאמין אתה "בבתולה הקדושה"? ענה שאינו יודע כלום והוא אדם המסופק בכול, ועל כן מה ברצונך מעמדי?

שאלו המטריד מה הכוונה 'מסופק בכל'?

הסביר לו פון איינץ שכל דבר בעולם שלנו אינו מובן ואינו מוכח. לפיכך אי אפשר לדעת כלום והכל אפשרי.

אותו האדם הכניס את ידו בחוזקה לכיסו של פון איינץ ושלף את ארנקו של פון איינץ, ואמר לו: אם אתה מסופק בכול אז אולי ארנקך זה אינו שלך? ובהתאם לזאת אזי אינך יכול לקחת זאת ממני בחזרה, יען כי הארנק לא שלך. ובכך ניסה המציק לכפות על פון איינץ להסכים עימו שאין ספק לגבי הידיעה בעולם.

פון איינץ נאלץ לבקר מסכן מסוים אשר הוא היה מסייע למסכן הלז לעתים תכופות. אמר פון איינץ למציק: ביום רגיל הייתי מדבר עמך זמן רב ומסביר לך את מה שלא מובן לך. אך היום יש לי זמן עד השעה ארבע אחרי הצהריים, יען כי יש לי פגישה עם אדם מסוים. והיה אם לא תשיב את הארנק ובו מעות הנסיעה לפגוש את אותו האיש, אשלח שליח ואזמין את השוטרים.

הצורר החצוף לא החזיר את הארנק. ופון איינץ אחרי הענקת אולטימטום זמן קצוב של כמחצית השעה שלח שליח למשטרה.

בעוד המשטרה בדרך, האיש המציק נרתע והחזיר את הגניבה ואמר שהוא אינו מפחד כלל מהמשטרה, אך מפחד הוא מחילול הקודש שיגידו שאדם קתולי אדוק כמוהו גנב.

חיש פון איינץ שלח שליח לבטל את הגעת השוטרים.

ובכך על אף שפון איינץ הזמין משטרה והמשטרה לא באה הגניבה חזרה לבעליה כדבר הספקנים. ולבסוף פון איינץ טירד את המטרד והפך את השולחן על המציק שלא כדרכו.

זלזול ברב

אחד מאנשי הקהילה נוהג ללעוג ולבוז לפעמים לאדם המשמש כצלם על גבי מודעות המשמשות לגביית כסף מן העם.

אמרו לו: "מדוע אתה מזלזל בהרב הזה?!".

ענה האיש: מאז שהאיש הפך לעבודה זרה מותר לבוז לו. ככתוב: "כל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דעבודה זרה דשריא". "גם רב גדול יכול להפוך לעבודה זרה או עבודה זרה בשיתוף".

עוד בעניין:

• והיו עיניך רואות את מוריך.
• תועלות האייקונין של הרבנים בחברה החרדית – מעולם השידוכים.
• הצלמים של הרבנים.
• .מסירות הנפש של האיש שביקש למצוא לעצמו רב

בית ממכר הצלמים

מעשה ביהודי שהגיע לרייפלאנד וראה שם חנויות הרבה לממכר צלמים של רבנים בכל מיני פוזיצייעס. היה שם רב עם זקן ארוך שעמד עם נר דלוק ואחר מגולח עמד עם כוס מלאה יין ואחד עצם את עיניו בתשוקה עילאית במצוה טאנץ והיה אחד שפיו אמר שירה תוך כדי אכילת קוגעל.

וישאל האנשים בחנויות, מדוע אתם מוכרים זאת ומי קונה? ויענוהו שזה מביא ברכה להאדם וזו סגולה מיוחדת למי שסובל מעצירות בבית הכסא ולשאר המחלות אם לא עוזר לפחות לא מזיק.

ובחנות אחת אחרת ראה נער ומסביבו כל צלמי התמונות של הרבנים קרועים על הארץ וחלק מן התמונות מסומנות בצלב, בצלב-קרסים, במגן דוד ובסדר אנרכיסטי.

וישאלהו מה קרה? ויען הנער: "פשוט מאוד, כל כמה ימים העניין קורה באחת החנויות כשאחד המוכרים הולך לבית הכסא לעשות גדולים ומשאיר החנות ריקה. ופתאום תמונה אחת של רב כדוגמת רב מחבל עצניק גדול קורעת את תמונתו של רב שונא ולהפך. ואז נהיה שמחת מלחמה ורב ספרדי קורע לרב אשכנזי והפוך. ורב מתנועת המזרחי קורע לרב אנטי ציוני וכדומה. עד שכל צלמי התמונות הושחתו. וכל התמונות של הרבנים הקטנים מקשקשים דברי גנאי על התמונות ולכן אתה רואה המצב כמות שהוא.

ויעזוב האיש את העיירה בבהלה ובריצה ויפול ארצה ופיו היה בדרך לנשק את העפר ונס אירע לו ונפל על פה של רב מציור נייר שעף מן החנות החוצה וינשק להרב בעל כורכו. ויאמר בליבו: "מהיום הוא הרבי שלי". ומני אז יש סגולה חדשה לתמונות של צלמים. ויש כעת מחלוקת בין העדות בעם ישראל לאיזו עדה היה שייך פיו של אותו רב.