תגית: נסיכה

מעשה בבת מלך שאהבה חומות

סיפור מבת מלך שאהבה חומות ולא רצתה למצוא את זיווגה ונוהגים לספר העניין לבנים ובנות שהגיעו לפרקן ולא מצאו את זיווגם או לאחר  או לאחר שאלטער-בחור או בתולה זקנה נתארסו או נתחתנו לאחר שהיו ברווקותן שנים הרבה מאוד.


היה מעשה פעם לפני שנים הרבה במלכות קטנה באשכנז בת מלך נאה וחכמה שאהבה חומות. נהגה היא לדבר על חומות, תלתה ציורים של חומות עירה בחדרה, סידרה את שיערה החום כחומה. והייתה אוכלת אוכל בצורת חומות מעוכות ומעמידה המזון בהצלחת בצורה של חומה ומגדל. גם בגדיה היו כמו חומות ונהגה לפשוט אותם דרך שער הבגד שהיה שער החומה כביכול ומקפדת הייתה לרכוש בגדים יקרים וכך לחוש שהיא מוגנת על ידי לבושה היקר המראה שהיא נאה ובעלת מעמד משאר בני אדם. וכן, ולא הרבה ידעו זאת, היא לא יצאה מחומת עירה כלל. והמלך ואנשי החצר לא חששו לייחודה התמוה בעניין. אמרו, עד חתונתה העניין יעלם אף כי לא הבינו מה פשר עניינה בחומות.

כשהגיעה לגיל כ"ח, בת המלך עדיין לא הסכימה לפגוש לדין ודברים כלל בני מלכים נמוכים כי אמרה שאינם נראים כחומה גבוהה וחזקה. אמרה היא שרוצה בעל כמגדל תלפיות. ולא ידעו המלך, המלכה, השרים ואנשי החצר מה לעשות. ניסו לשחדה במטעמים ומיני מגדנות ולא עלתה בידם. ניסו לעוור עיניה על ידי דורנות תכשיטים ולא הועילו. ויעמידו בפניה תנאים וגם לא הצליחו. וישלחו לאנשי הדת בקשה שיתפללו לפני האל יתברך למענה, ולא נתקבלה תפילתם. ויוואשו ויגידו כי מה' נעשה הדבר.

והם לא ידעו שהיא אהבה פעם בן מלך שנודע לה בחצר אביה והבן מלך לא נהג בה כהוגן, היה מזלזל בה והיא חשבה לבסוף שהוא אהבה רק בשביל כספה וכבוד משפחתה ולא אהבה באמת כאהבה שאינה תלויה בדבר, אלא כאהבה התלויה בדברי אביה.

ויום אחד הגיע איש דת החשוב ביותר בהמלכות ואמר להמלך והמלכה, מצאתי בספרי הקדמונים עיצה להעניין. ויאמר שראה כתוב במגילת ספר עתיקה מאוד שצריך להפחיד את הבת ולמרר את חייה כדי שתרצה לעזוב את ביתה וזה אפשר בדרכים הרבה מכליאתה בחדר, צמצום מאכלה ולבושה עד החרמתה מעולם הבא ולאיים עליה במעשיות יראה ופחד שיבואו עליה יסורים נוראים בשמים. וכך תציית לרצון הוריה ותביא להם פרי בטן ונחת מצאצאיה שהרי אין אשה אלא ליופי ובנים להבעל ולמשפחתה. והמלך והמלכה לא רצו לעשות רע לביתם, אבל איש הדת הביא פסק שהם חייבים מפנים שאם לא יעשו כך, כל בנות המלכות עלולות חלילה לנהוג כך ולהפוך המלכות לתוהו ובוהו. ויעשו כדבר אדון הדת וללא הואיל, הבת הפכה עצובה וכבר לא נתפחדה מאנשי הדת והחלה עושה דין לעצמה כנגד דת האל על פי המסורת ותאמר שיש כאן דברי רמאות המעורבים בדברי אמת ולא כך הוא רצון השמים – ומני אז נהגה בשרירות ליבה לפי הבנתה את האל ונעשה נזק מהעניין.

ויום אחד הגיע איש דת שלא היו לו תלמידים הרבה שיש שאמרו עליו שהוא כופר והוא אמר להפסיק הרדיפה, וחצר המלך קיבלה את דבריו. אמר בליבו שיש לחשוב ולהבין מדוע נוהגת כפי שנוהגת. והוא החל מדבר עמה ולשמוע את קורותיה. ופעמים שהיה מציע לה לצאת עימו ברכיבה מחוץ לעיר והיא אמרה שאין רצונה בכך והוא לא הבין מדוע אך הוא שמר הדבר.

ויהי היום ויגיע בחור אציל אל העיר ונימוסיו ומראהו היו ללא דופי. והאיש היה חכם ומדבר דברי טעם ואהבו אנשי החצר להאזין לדבריו. ויום אחד יצא לטייל עם בת המלך והוא הציעה לה לצאת מן העיר אל היער והיא אמרה שאינה רוצה אותו. הוא לא הבין מדוע, וינסה שוב ותמאן. ויבקש ממנה ביאור ותאמר שאינה חפצה לברא. ויתיעץ עם איש הדת ויאמר לו איש הדת שכנראה בזה טמון הסוד, היא הורגלה לא לצאת ממקום המוקף חומה שבו היא חשה בטחון ואולי בעניין טמון סוד פחדה לצאת מן החומות ולהינשא.

והאציל חשב על העניין זמן רב, ויום אחד הציע לה לרכב יחדיו על סוסים ברחובה של העיר. ויבעט בחזקה בסוס ליד שער החומה ויפול מן הסוס אפים ארצה. ותבהל הנערה בת המלך ותבוא לעוזרו ויאמר לה בחיוך היה כדאי ליפול למען שתצאי מן החומה בלא ששמת ליבך והנה לא קרה עמדך דבר, "חומות הן לאויב, לא לאוהב". ויגיד לה אולי תחפצי לעשות משחק מי רוכב יותר מהר על הסוס שעימו? ותאמר הן. ויגיעו אל היער וילכו ביער אנה ואנה ויגידו מה נורא יפה מראה השמיים, העצים והארץ ושאר מיני אמירות כגון זה, וישובו העירה. ולא הרחיק הזמן והיו דוהרים על הסוס לכל מקום, וישם לב המלך שהם מעבירים הזמן הרבה יחדיו. וישאל האב את ביתו האם נפשה נקשרה בנפשו? ותען: הן. ותבקש ממנו לארגן הנישואין.

מעשה בנסיכה שקטפה פרח לנסיך

אין זה דרכנו עד היום להעלות סיפורים בנוסח אגדות עם לילדים. ברם רבינו שליט"א דיבר על כך שחשוב לספק תרבות נימאנדעסלאנדית לתינוקות של בית רבן למען לא ירעו בשדות זרים ויסתאבו. לפיכך אנו מגישים בזאת אגדת עם מעובדת לילדים על ידי הגברת מילדע קיינמאן. ומוסר ההשכל מהסיפור הוא החיבה לאשה, המחשבה על הילדים ודעת שגם אשה אהובה יכולה להסתלק ולהשאיר שיברון לב, שהרי החיים אינם הוניג.

לפני שנים רבות, היתה ממלכה רחוקה ושקטה מעבר לים. מלחמות ומחלוקות לא הטרידוה וכל תושביה חיו בשלווה ועמלו למחייתם ברוגע וללא דאגות. ובממלכה הזו, היה נסיך צעיר בשם וילהלם פון איינץ. הנסיך היה בחור יפה תואר, גבה קומה זהוב שיער אשר היה גם חלק ורך ותכול עיניים. נעים הליכות היה ולא הקשה על הבריות.

ביום מן הימים כשהגיע לפרקו בעל כורחו, הכיר הוא עלמה המכונה אוגוסטה לואיזה פון זוסבלומבורג. אוגוסטה היתה הבחורה המושלמת בשביל הנסיך. לבושה היתה בטוב טעם, עדינה ורגישה, מכילה וטובת לב. יפה היא היתה, שיער חום עדין שנשזר לצמה ארוכה, עיניים ירוקות בוהקות ושפתיים אדומות בצורת לב שהדגישו את פניה הלבנות כשנהב. הנסיך התבונן ומצא כי לבבו נחטף והחל נמשך אחריה, עניין די נדיר לאופיו המאופק של הנסיך.

כשהיה הנסיך נשאל על ידי נסיכות: "בכמה ילדים אתה מעוניין?" היה מוצא את עצמו מתחבט בבעיה. לא יודע היה האם זה בסדר בעיני החברה להגיד, כי אינו יודע וכי לא קיבל החלטה בנושא זה עדיין? אזי הוא היה עונה במעורפל, "לא יותר מידי".. ואז היה מוסיף, "אולי ילד אחד הוא גם יותר מידי" ומחייך.. וקיווה כי יניחו לו לנפשו.

וחלק מהנסיכות לא אהבו את תשובתו על אף שהן צחקו, הן חשבו שכל סיבת קיומה של האשה היא למען הבאת נסיכים חדשים ומתוקים לעולם.

לאחר שפיתח הנסיך רגשות חזקים אל הנסיכה אוגוסטה, הוא שאל את עצמו, האם הוא היה מעדיף לצאת עם בחורה המתאימה לו, אבל משוללת היכולת להוליד ילדים? והוא ענה לעצמו בליבו: "לא. אני רוצה אותה פוריה. עכשיו כשאני יודע מה היא אהבה, אני יודע כי אני אולי רוצה ממנה פירות". כאן הנסיך הבין שלמרות שעד היום הוא לא ידע, ייתכן והוא רוצה מאוד ילדים. אם כי רק עם הנסיכה המתאימה.

לאחר התובנה החשובה הזו, הזמין הנסיך את הנסיכה לטיול. להפתעתו, העלמה לא גרמה לו עדיין לחוש עמה בטחון עקב כל מיני התנהלויות והתרחשויות מוזרות ומעצבנות. והוא חש זאת על אף שהיה מודע לכך שכלפיה הוא חווה תחושות חזקות שהוא לא הכיר וחווה קודם.

הם טיילו בגן מקסים למורדות הארמון. הריחות היו מהממים. הפרחים פרחו בשלל צבעים והיו מסודרים בצורות שובות לב, ספסלים חבויים היו מפוזרים בינות לשבילים ועצים ירוקי עד פרחו מעליהם להצל על היושבים. גפנים שובבים טיפסו על הקירות ויצרו שלל דוגמאות וציפורים צבעוני כנף קיננו ביניהם בעליזות. הזוג טייל להנאתו בגן המקסים ודיברו על יופיו. לפתע הנסיכה שאלה את הנסיך, "האם אתה חושב שאני יפה?" הנסיך השתתק לרגע מובך וחשב לעצמו ממושכות. אחר זמן מה הוא אמר לה: "בעיניי, את לא מכוערת" וחייך.

כל פעם שהנסיך רצה לקטוף לנסיכה פרח היא לא הסכימה לכך. היא אמרה לו שהיא מפחדת. "פעם שמעתי סיפור על נסיכה שקטפה פרח ונענשה על כך על ידי האל". היא לא הרשתה לו לקטוף אפילו פרח אחד. אז הנסיך התאפק ולא קטף על אף שהוא בכלל לא מאמין בסיפורים וחושב שהכל אגדות.

לקראת סוף הטיול, הם ראו שבקצה הגן קיימת פינה חשוכה וקודרת ובה צומח עץ שגזעו בצבע שחור כליל ועלים קוצניים אדומים כדם. סביב העץ היתה הילה מפחידה שכמו הכריחה אותם להתקדם לעברה. הם התקרבו לעץ. להפתעתם, הפרחים הנבולים שעל העץ הייחודי הריחו ריח נפלא, ממש ריח גן עדן. והנסיך אמר בקול, למרות מראם, הפרחים נעימים ומתוקי ריח! והוא ניסה לקפוץ כדי לקטוף פרח אחד, אך לא הצליח להגיע. הנסיכה שראתה זאת קפצה גם וקטפה לו פרח אחד בזריזות.

הנסיך שמח מאוד ורצה להודות לנסיכה כשלפתע העץ החל לנוע ימינה ושמאלה בקול רעש גדול ושורשי העץ המפחיד פערו את פיהם ונכרכו סביב הנסיכה והחלו גוררים אותה למעמקי האדמה כמו קורח ועדתו. הנסיכה צעקה בפחד אך ללא הועיל, הנסיך משך בכל כוחו אבל לא הצליח לחלצה משם, השורשים היו חזקים מאוד ולאט לאט היא שקעה ביניהם מתחת לפני הקרקע.
כשכיסתה האדמה את ראשה, השתרר שקט נוראי והעץ חזר לקדמותו כמו כלום לא היה.

הנסיך האומלל לא ידע איך לשאת את כאבו ונשאר בודד. בכל יום הוא חשב על הנסיכה הממש לא מכוערת שהייתה לו שנחטפה על ידי עץ מרושע, והיה שוקע בעצבונו, ולעולם לא צחק יותר.

באבלו, החליט להקים גן פרחים לזכרה בשם אוגוסטה לואיזה גארטן הידוע כ"גן הממש לא מכוער ביותר" בנסיכות איינץ. ועל אף הפרחים בגן, פרחים הוא פסק מלקטוף. ולא היה לו גם למי להעניק פרחים.

וכל הממלכה התעצבה יחד עם הנסיך האהוב, ולאט לאט שקעו עמו בתהומות הנשייה והזמן עד שהפכו רק לסיפור ישן שמסופר על פרחים ואהבה.

מוגן: מעשה מנסיכה עם חיוך ליגאלישערנישט

התוכן המבוקש מוגן בסיסמה. כדי לצפות בו, יש להזין אותה כאן: