תגית: נשים

השונא

לוי דיכטער משוררה של הקהילה הראה לרבי שליט"א שיר נאה וביקש לפרסם זאת למען הציבור. הרבי אמר שרואים כאן מוסר השכל לגבי עבודת המידות.


אני שונא בעלי תשובה כי הם חילונים.
ואני שונא חילונים כי הם מזכירים לי שמאלנים.

אני שונא הומואים כי הם מזכירים לי שמאלנים.
אני שונא טבעונים כי הם מזכירים לי שמאלנים.
אני שונא צמחונים כי הם מזכירים לי שמאלנים.
אני שונא ירוקים מחבקי עצים כי הם מזכירים לי שמאלנים.
ואני שונא נאצים כי הם שמאלנים.

אני שונא שמאלנים כי הם מזכירים לי שמאלניות.
אני שונא נשים כי הן שמאלניות.
ואני שונא שמאלניות כי אפילו השמאלנים שונאים אותן.

ברם אנוכי נשארתי לבדי גזען נחמד המאוהב רק בעצמי😟

נס הפורים, עניין צדיק ורשע וכוח האשה על בעלה

"מעשה בחסיד אחד שהיה נשוי לחסידה אחת ולא העמידו בנים זה מזה, אמרו אין אנו מועילים להקב"ה כלום, עמדו וגרשו זה את זה, הלך זה ונשא רשעה אחת ועשתה אותו רשע, הלכה זאת ונשאת לרשע אחד ועשתה אותו צדיק, הוי שהכל מן האשה." בראשית רבה פרשה יז ד"ה ז.


שאל רבי קלמן בן גרונם הלוי נימאנדעסלאנד זי"ע, איך אפשר לדמות חסיד לרשע והכיצד האשה חשובה ויכולה להשפיע על בעלה?


אלא באמת הצדיק והרשע דומים שהרי הם שני סוגי ריאליסטים הדואגים לעצמם לפי מה שחשים שטוב להם. הצדיק טוב לו במעשה צדקות ויראת שמים והרשע טוב לו במעשי הרשעות והטומאות. וכך לגבי כל אחד בעולם, שהרי כל איש דואג לעצמו, ולכאורה אין הבדל בין אדם לאדם. וכתיבי: "וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם". ולכאורה רואים שאין הבדל במהות ביניהם. וכמו שהם עושים מה שרוצים כך עושה השי"ת.

ולגבי כוח האשה, אחרי שמצינו שהצדיק והרשע הם אנשים העוסקים במסחר העושים מה שטוב להם על פי הרגשתם, ופעמים הרבה לפי רצון האשה שלהם הם קובעים מה טוב להם. ועל כן מצינו שיש כוח להאשה להשפיע על בעלה. ואף על גב שמעשים שבכל יום ויום שהאשה מושפלת בין האנשים והן מפרנסות את בעליהן כעבד המפרנס את רבו ועוד שעושות כן שלא על מנת לקבל פרס… ועם כל זאת עדיין מצינו במדרש שיש להן כוח עצמי של השפעה בחייהן על ידי הכוח לגרום להבעלין שלהן ללכת לדרכים שונות בהתאם לרצונן. וכעין זה מצינו באחשורוש שהחליף אשתו המרשעת באסתר הצדקת ונעשו ניסים ונפלאות להיהודים. ואפשר לומר שבעשיית אסתר למלכה הקב"ה הקדים תרופה למכה.

ובעניין זה יש נס פורים, אולי נס רע, שבכל שנה ושנה שעל אף שנס הפורים בא להראות שכוח האשה גדול, עדיין אנשים רבים משתעבדים בנשים בימים ובלילות והם מפסיקים להשתעבד בהן רק בזמן שהוא לא יום ולא לילה, והן שונאות הדעת ומיטפשות ונסוגות לאחור לעומת זמן נישואיהן ואין למדין מן המעשה של מגילת אסתר להבין שיש להן כוח. וזה עצוב מאוד.

ועל זה בקהילות כקהילת רייפלאנד בעם ישראל שמחים ושותים שזה דברים שהנשים לא עבדי, והן תמיד עצובות ולא יודעות לשתות וכך הם יכולים לשמוח לבד בלא נשותיהם. וכן הם יכולים להמשיך בעזר השם יתברך לשרור בביתם ולהיות איש, ככתוב "להיות כל איש שורר בביתו".

בעניין "אישה אחת מאלף לא מצאתי", "מצא אשה מצא טוב" ולגבי "ומוצא אני מר ממות את האשה"

וידוע שהרבי שליט"א אינו מתעסק בעסקי הנשים ואולי לכן אמר פשט פשוט זה. "אשה אחת מאלף לא מצאתי", ותימה, הרי יש הרבה נשים בהעולם (ויש שיאמרו דיש יותר מידי)?! אלא י"ל שלא מצא כיוון שלא חיפש. וזה כיוון שמי שלא מצא אשה אינו אדם החשוב לו כל כך להזדווג עם האשה ולכן אינו מוצאה. ולא שאינו מוצא נשים בפרהסיא, אלא שאינו מוצאם כנשים לגביו מחמת שאינן מוצאות חן בעיניו.

וראיה לדבר ככתוב: "מצא אשה מצא טוב" וכתוב: "ומוצא אני מר ממות את האשה". ולכאורה סתרי אהדדי ומה בעי קהלת למימר לן? אלא הדברים פשוטים מאד, כאן קדם הנישואין וכאן לאחר הנישואין. שלאחר הנישואין היא מרה יותר מן המוות כמו שראינו עם אמנון ותמר שלאחר המעשה, אמנון שנא לתמר. ולפני שמצאה, כלומר, שמצאה פעם אחת ולא הרבה פעמים, מצא טוב. אך לאחר שחי עמה בכפיפה אחת ומוצאה כל הזמן, מרה ממות לאדם. וזה מוסר השכל להבעל והאשה שאפילו עניין טוב להגבר הישר כהאשה יכול להיות מר ממוות. וצריך ליזהר לא לחנוק האחד השני על ידי דשרויים במחיצת האחר כל הזמן, אלא יש להעניק שלווה להאשה או להאיש בהעניין.

ויש לחקור האם קהלת דיבר על האשה מבחינת טבעה או מבחינת המבקש למצוא לעצמו דוד ואז עניין זה הולך גם על הרגשת הנשים כלפי האנשים. ודבר זה קשה מאוד ועל כן הודיע הרבי שליט"א שיעסוק בזאת פעם אחרת.

חג הסוכות – והיית אך שמח – מקצת דינים ומנהגים

דברי תורה והשקפה מר' קלמן גרונם בן וולף הירש, זצ"ל, לקראת חג הסוכות הבא עלינו לטובה ובעיקר דין האשה בהסוכה


ותימה לרבי קלמן מדוע עם ישראל נוהג לשיר בחג הסוכות "ושמחת בחגך והיית אך שמח" שוב ושוב וחוזר חלילה ולא בשאר ימים טובים כגון: פסח ושבועות?

001204

ברענארד פיקארט

אלא י"ל דסוף סוף הבעלין נמצאין בסוכה בלילה וישנים לבד בלא נשותיהן. ומרוב אושר ושמחה הם מנגנים השיר הזה על רוב חסדו וטובו של הקב"ה שנתן לנו חג שבו שבעת ימים יש לנו שקט, שלום ומנוחת הנפש מנשותינו הקשקשניות, ככתוב: ט' קבין של שיחה נטלה האשה.


ויש הלכת סרק והבל דאם נוהגין לשים תמונות לנוי הסוכה, אין שמין תמונות נשים. דאפילו בהתמונה מפריעין הן להאיש. ומצד הדין היה צריך לאסור הכנסת האישה לסוכה מדין מיאוס דהיא מהוה ביזוי להסוכה. אולם מפני השלום-בית, הקלו.

ושיריים מן המנהג שנהגו ישראל לא להכניס נשים לסוכה נשתייר בהתמונות (ובלשון אשכנז קרוי בילדערס), דאין נוהגין לשים תמונת אישה בהסוכה, כלל. ודבר זה משפיע מאוד וגורם לזאת דהבריות אינן חושבין על האשה מחוץ לבית ומבטלין דעתה כאילו היא גוי ושפחה דהרי חוכמת האשה בפלך וי"א בפרך.


ומנהג נימאנדעסלאנד להכניס הנשים להסוכה. ואם אשתו של אדם רוצה לישון עימו בהסוכה, שרי וכל שכן לשמש. ויש אובער-חכמים המכניסים את האשה לסוכה ואומרים אח"כ דהם בגדר 'מצטערין', הפטורין מן הסוכה, ובורחין לביתן ומתענגים על האכילה והשינה מחוץ לסוכה. וכן, בניאמאנדסלאנד אין אוסרים על תמונות נשים בהסוכה.

וידוע המעשה מן הרבי קלמן, זי"ע, דנהג לשים מסגרת תמונה בסוכה וללא התמונה. שאלוהו התלמידים: "מה תלית פה, והרי המסגרת ריקה ומשוממת?". ענה הרבי: "תליתי תמונת של אישה יפה". המשיכו לשאול: "והרי אין פה תמונה כלל?". ענה הרבי: "בדיוק!". והרבי גם שם מראה בהסוכה וכך כל אחד יכול לראות דברים אחרים ויש חופש להאנשים כפי חזיונם.

נשים דעתן קלה וספרים

מעשה במאבדת שאיבדה בכוונה הספר של הרבי שליט"א כדי לעשות עגמת נפש לרבי שליט"א והיא וכל הנשים מעוניינות לעשות עגמת נפש לכל עם ישראל ולכן יש להזהר מהן וחמירא סכנתא מאיסורא.

מעשה בהרבי שליט"א, ר' לייב אלקסאנדער הלוי בן ר' וולף הירש זצ"ל, דהיה נוהג להשאיל ספרים לכל אחד הטוען דיודע הוא לקרוא. יום אחד הגיעה לפני הרבי שליט"א נקיבה מוזרה ורצתה לשאול ספר. הרבי שליט"א אמר לה, דהוא עסוק כעת וכן דאינה יכולה לשאול כיוון דהיא צריכה להוכיח דהיא יודעת לקרות ומבינה את מה שקוראת, דהרי אין זה דבר מצוי הוא כלל דנשים הוה ידעינן למקרי.

ויקח ספר פלוני מן הארון הספרים ויבא לה לקרוא למען נסותה האם יודעת לקרוא. וישתומם הרבי שליט"א דהאישה יודעת לקרוא. ויבדוק הרבי עוד, האם היא מבינה וישאלה שאלות על מה דקראה זה עתה. והרבי לא היה בטוח מתשובותיה האם היא מבינה דבר כיוון דענתה כמנהג הנשים תשובות מבולבלות ולא הוה ליה לרבי שליט"א לידע האם היא עילגת או טיפשת. וכדי לא לבייש בת-ישראל שמא-משכלת ויכין הספר למען השאיל לה זאת.

ויאמר לה הרבי שליט"א קודם דהושיט לה הספר דשמא עדיף דלא תשאל הספר בסופו של דבר, דהרי היא לא תזכור אולי את דבר חכמת הכתבים או פן חלילה רחמנא ליצלן תאבד את הספר. ותאמר לו: "מדוע דלא אזכור, אני מבינה, דהרבה פעמים אינני זוכרת. אולם מדוע דאאבד הספר וזאת כשם שאיני מאבדת מצקת המרק בבית?".

ויען לה הרבי שליט"א דכיוון, דבידוע דהלכה היא: "דנשים דעתן קלה" (וי"א קללה וזה רק במעט נוסחאות. ויש המפרשים דכיוון שהאשה הרגילה נקנית בהבית מרזח בפרוטה דעתן קלה. כלומר, קל לדעתן.. והרבי חס על כבודה ואישתיק לגבי העניין), והרי הספר יביא לה דעת, ומה אם דעתה קלה ספר המביא דעת לא כל שכן?! שכן ואם דבר קל הוא לה.. אפשר דתאבדהו יותר מן האיש.

4d527ffa769a9703e0ac432a6e9d6d2d

אשה משכלת מן הקהילה מתעמקת בהספר ושוכחת לבשל אוכל לבני ביתה..

ותאמר לרבי שליט"א בחנני נא בזאת ונראה אם אאבד הספר או לא. ו"לשון רכה תשבר גרם".. וישאל לה הספר. וימים הרבה עברו ויזמנה הרבי. וישאלה איה הספר?! ותאמר לו: איבדתי הספר.. ולא עבר זמן הרבה, איבדה עצמה לדעת, רחמנא לשיזבן.. איבדה את 'דעתה' הקלה. ובכך חכמת הרבי נתפרסמה דאין להשאיל לנקבות ספרים. וזהו דבר ידוע דמסוכן לנשים לקרוא ולהשכיל.

וזהו המופת דהרבי שליט"א רצה להשמיע לנו, כיוון דהרבי שליט"א ידע דהיא אמורה לאבד זאת ומה החידוש בזה בשבילו? אלא הוא רצה לפרסם זאת להקהילה דהתחילו, לא עלינו, משאילין לנשים ספרים כמצות ה' מלומדה. ובכך הורסים את כל בנייני הקהילה דהם בנויים על האנשים ככתוב: "והוא ימשול בך" ודאבותינו עמלו קשה עליהם בזעת אפם וממונם.

והרי ידוע הוא דנשות רבני קהילת נימאנדעסלאנד יודעות לקרות ואיך זה דלהן מותר?! וישאל שאלה זאת איש מרייפלאנד-אונץ. ויכה הרבי שליט"א באצבע צרידה. ויבוא הגבאי חיש מהר וישלך את האיש הצר והרע הזה מן החלון וזאת משום דהוא היה שואל על מנת לקנטר כרשע להכעיס.

ויוצא הרבי את ראשו מן החלון וישמח לראות את האיש הרע מן קהילת רייפלאנד-אונץ חפוי ראש וכל גופו מלא אדמה ועפר רטוב. ויען לו הרבי, דזו הסיבה דהרבי שליט"א לא נשא אישה עדיין. ולגבי אימו ואם אימו הן הוו נשים מיוחדות דהרי הן נשות הרביים דנימאנדעסלאנד ולא עליהן הכתוב מדבר והן בבחינת אנשים.