תגית: סאטירה

מוגן: מעשה בהגמון שונא ישראל שלא נכנע לנגיעות

התוכן המבוקש מוגן בסיסמה. כדי לצפות בו, יש להזין אותה כאן:

הרב משה הגר – הרבי מויז'ניץ, אמר פעם שמשפחת אימו של הרבי שליט"א לא צריכה להיות חסידית. הוא אמר: 'אתם לא צריכים להגיד 'כגוונא', אבל שאר האדוקים, כן זקוקים. אדם כזה הכיר את משפחת הרבי והבין שמשפחתם היא משפחת פרייהייט ובניה לא מתאימים להיות עדר של אדמו"ר כמותו. אחיו הרבי במאנסי נפטר לאחרונה והרבי דיבר על העניין בסעודה שלישית. וברור שאין דרך החסידות החדשה דרך נימאנדעסלאנד, אבל הודאת אדון ליהודים משועבדים היא כבוד לדרכו של הרבי שליט"א לחופש מחשבות האדם גם אם בני האדם נעלבים מדעתו. והנה דברי הרבי:

לא הכרתי את הנפטר מויזניץ-מאנסי, הרב מרדכי הגר זיכרונו לברכה. הנני משער שאבותי הכירוהו, אולי גם דודי בן התשעים יוכל לספר עליו. בכל עניין, ראיתי שדמותו המרשימה צברה אהדה רבה בקרב קוני הכעין ע"ז זיו איקונין של גדולי התרבות בחברת האדוקים, הם הרבנים והאדמו"רים של הכבשים המחפשים שיעבוד. וזאת עקב מראה דמותו המלאכית, ולכן אגיד משהו קטן על העניין.

ואמת, ראיתי מס' תמונות שלו מהשנים האחרונות וראיתי דמויות מספרי הגויים, את שני-ויטכן (שלגיה), ראיתי את ויינ-אחטסמן (סנטה קלאוס). היה משהו מרומם הנפש מאוד בדמותו הבוהקת בלבנותה. שיערו היה בולט בלובנו והקרין כביכול קדושה, טוהר, אצילות וגן עדן מלאכי. וראיתי גם תמונה אחרת שלו מזמן עבר שבה שיערו נראה כמו ציצית צמר בת עשר שנים או כמו שק תה שנרטבה, חיבור של לבן, אפור וצהוב. לא הצבע הלבן הנקי הטהור משובב הנפש שתואר מלמעלה. ונראה שהוא טיפל בשערו על ידי מומחים.

וכך נכתב עליו אצליקופדייע ויקיפדייע: "הוא התנגד שיצלמו אותו, ואף פנה במכתב למערכות העיתונים החרדיים ודרש שלא יפרסמו את תמונותיו, וכי לא ימחל למפרסם". לא ברור די איזו בעלות הרב ז"ל לקח על מראה דמותו ובאיזה זכות הוא אוסר על בני אדם לצלמו ברשות הציבור. אולם לסוגיה שלנו, האיש אולי רצה להסתיר סוד הקשור במראהו. כשיערו היה צהוב, שמא לא אהב את מראהו בגלל חיבורו הרוחני לאסתטיק, ובסוף ימיו כשהוא למד על נפלאות עיצוב מראה השיער חל אצלו שינוי מודע (אופנה), והוא נתבייש ורצה להצניע העניין. אולי הוא הבין או מישהו לידו הבין איך כוח מתת-האל-הכריזמה פועלת על האנשים וחשב בליבו ללכת על דגם הלא-שכיח (הנדירות). אך אולי מישהו שם השקיע באסתטיק יותר מן הנהוג ולא רצה שזה יתפרסם, לא רצה רינונים על האסתטיק המטופל יותר מן הנהוג.

אפשר או צריך ללמוד מן העניין ש"זה אלי ואנוהו" הולך אולי גם על קישוט האדם המייצג את האל שהרי נברא בצלמו ובתבניתו של האל. וכן כשהאיש שומר תומ"צ ומהווה סימן לקדושה, יופי ועבודת האל. ובכך משועבדיו צעירי הצאן מתחזקים כשרואים את האור להמון האות לתרבות האנשים (האייקון-התרבותי) בעין טובה ושואפים לחקותו. וזה מה שיפה ברבי ממאנסי ז"ל, הוא הבין שאפשר לקרב ליהדות גם על ידי מראה. אפשר כחסיד-חדש ללכת זימרה ודברי רגש ואפשר לפנות לאסתטיק רוחני הנשגב של האדם ועם זה לחזק בעבודת ה' – להסתיר מראה לא מטופח ומצד שני לטפח. תנצב"ע.

להטב"קיות, בין תרבותיות, צביעות ודיכוי | מאת כתבנו לענייני חילונים

בעקבות המבקשים הרבים לחדשות על הגויים החילונים המקיפים אותנו, הוחלט באתר של הקהילה הקדושה למנות סופר לענייני סקולרים  (כתב לענייני חילונים). כרגע יש סופר זמני לענייני חילונים. אם מישהו רוצה על עצמו את השררה הוא מוזמן לפנות לקצין המנהל את העמוד והוא יבחן את בקשתו. בסייעתא דשמיא נפרסם כאן עניינים שונים הקשורים לקהילה הסקולרית-חילונית בישראל ובהעולם ואי"ה נכתוב על כל סוגי החילונים, מהחילונים המתונים עד לחילונים הקיצונים.

צביעותה של של תומכת להט"בקים ובין תרבותיות ודיכוי החלש

למי שלא יודע, להטב"ק זה ראשי תיבות: לסביות (על שם מנהג האי לסבוס), הומואים (על שם המילה הומו בשפת יוון שפירושו שווה, כלומר, האיש עושה מעשים עם השווה לו) טרנסים (אלו המחליפים את מינם או מגדרם), בי-סקסואלים (אלו ששוכבים עם הזכרים והנקבות ובי בלשון לאטין הוא שניים, כלומר, שני המינים) וקווירים (מלשון אנגלואשכנזית למשונים). ויש כאלו האומרים הר"ת עם עוד תוספות. ויש המתנגדים לעניין הראשי תיבות, כי הם טוענים שזה מדיר ומשעבד את מי שאינו מוזכר בהראשי תיבות. ולכן הם מעדיפים לקרוא לעצמם גאים, קרי, שהם אינם מתביישים בעצמם על דבר מעשיהם שנחשבים משונים. וכידוע שה' משפיל גאים עדי ארץ.

והסקולרים מקדמים תנועת אנשים למען הפקרות מינית כל עוד היא בהסכמה בין ב' הצדדים. הם טוענים שאין ה' או שה' לא אמר שאסור לגבי ההתנהגות של תאוות בשרים אשר דתנו היהודית אוסרת זאת, וכדומה. הם טוענים שיש מצווה גדולה להגן על המיעוט אשר נתפס כמשונה וסובל מן השליטים בחברה הקרויים על ידם הגמוניה חברתית. הם מאמינים שצריך להיאבק על התרבות, על החוקים ועל השוויון. ולפיכך רוב תומכי הלהטב"קים תומכים בלינקע מבחינת הפוליטיק. והם אינם מבינים שאין שוויון ושהעולם מקום טוב לא רק בגלל החינוך, אלא גם בגלל הטרור של האנשים הרעים מפני זאת שהאנשים הטובים יעשו להם רע.

ואחד מן המקורבים לרבי שליט"א הוזמן למסיבת אנשים של איש חשוב בשם א"ע והאיש קרא לעניין בפרסומו גילוי אריות. והמאורע הוא למען אלו שנולדו במזל אריה וחבריהם. ועשה כאן המזמין ציחוק בהמילים. וכתבה שם סקולרית תומכת הלהטב"קים והבין תרבותיות לבוא להמאורע לאחר כינוס וצעדת הלהטב"קים, ששם מביאים לשם את הפרוצים מינית ואוהביהם והם מתכנסים להראות שהם חזקים ונאבקים בשביל החירות. וכתב לה מקורב ההרבי כתשובה לאמירתה: מגילוי עריות לגילוי אריות. והיא נעצבה מאוד. ורצתה הסבר מדוע אנשים העושים משכב זכור נחשבים מגלי עריות. והמקורב שלח לה קישור לוויקיפדיה. והיא אמרה לו שיגיד שזה איסור עריות ולא גילוי עריות. והמקורב אמר לה, שכך נהוג לקרוא לעניין ושזה עניין חמור מאוד ושאנו צריכים למות על כך. המקורב אפילו כתב לה מויקי: "גילוי עריות הוא מהחטאים החמורים ביותר – הוא נמנה עם שלוש העברות שהן בגדר "ייהרג ואל יעבור" ". היא נעלבה מאוד וטענה שהוא זקוק להצלחה אם הוא קורא להרוג 10% מן העולם (ממש לא ברור מניין המספר הלז ונשמע שזהו לשון גוזמא). וכאן המקורב אמר לה שהוא לא אמר כך, אלא היא בורה עם תרבות גויית ולא הבינה הרעיון של יהרג ועל יעבור ולא שגילוי עריות ביהדות מדבר גם על משכב זכור ומדאוריתא לא על כל המשפחה.

מוסר השכל מהסיפור הוא, אמר האיש לרבי שליט"א, שאנשים עושים כאילו הם נחמדים למען יוכלו לקבל כוח, עושר וכבוד ולפעמים בשם הדאגה לחלש, כביכול, רודפים אנשים. וכך בשם הערכים "הטובים והנאורים" שלהם הם משתלטים ומדכאים החלשים.

והוסיף הרבי ואמר שאין בעיה מבחינת היהדות לקרוא למיתת בית דין לההומואים וגם לפי החוק אין בעיה לקרוא למיתתם לפי החוק הנהוג בכל מקום ומקום. העולם אינו מכונן על נחמדות, אלא על מלחמת הכוח בין האנשים. וככתוב: "רבי חנינא סגן הכהנים אומר: הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו". ומהי מלכות?! אלא הכוח של האנשים בשלטון לגרום לציבור לציית להם. וכן חשוב להגיד, אמר הרבי עוד: "שהנה יש כאן מלחמת תרבות ורואים זאת במלחמת השפה, שהיא רואה בגילוי עריות עניין מגונה של יחסי משכב אסורים בין המשפחה, בעוד שביהדות התורתית מאות בשנים זה כל קשרי הערווה האסורים לפי התורה  הנמצאים בפרשת אחרי מות וקדושים. והיא לא תכבד את השפה שלך ותעלב ותגיד שטויות בשם הגנה על מישהו שהיא חושבת שהוא חלש. בסופו של דבר מי קבע על מה יש להגן?! אלא זה חלק ממלחמת התרבות-קולטורא קריג.

הכחשת השואה והכחשת ה' אצל הרבי שליט"א

על אף שלא מת יהודי-אחד✡ מן קהילת הקודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז לא בההערשטער-קריג✙ ולא בצהווייטער-קריג卐, עדיין הרבי שליט"א נזקק לדבר מזה העניין של זה שיש ראיה שאין בורא לעולם מכיוון שמתו יהודים ככוכבי השמים לרוב במלחמה הנקראת מלחמת העולם השניה בדבר הנקרא שואה☠💀. ומנהג הרבי לעשות מהשואלים חוכא ואטלולא. ועל כן חובה על הקורא ליזהר בקריאת הדברים שמא לא יבין כוונתו של הרבי.


ומעשה באדם שאמר לרבי שליט"א שאינו מאמין בה' ואין ה'. וביאר את דבריו שהרי איה היה ה' בהשואה, כלומר, אם יש ה' הכיצד הוא נתן לזה העניין להיות, אם כך בהכרח דאין ה'?! ור"ל.

והרבי ענה לו בחיוך מלא שמחה: שזו לא קושיא כלל, שהרי אפשר לומר גם שה' נולד בהעולם לאחר השואה ולכן הוא לא הרשה להשואה להיות. והתפוצץ האדם כמו בליסטראה עם אבק שריפה ולעגו לו הקהל.

ושאל והקשה אותו האיש עוד את הרבי: הרי אתם אומרים שה' תמיד נמצא, אזי איך ה' לא היה בהשואה?

והשיב לו הרבי: שאם אדם אומר איה היה ה'? ואומר שמכיוון שלא ידעינן איה מקומו בהכרח שאינו קיים, אזי אפשר לומר שה' נולד לאחר המלחמה, ובזמן המלחמה לא היה קיים, ועל כן אין שאלה. [וזה כמו הרבנית, ששאלה הרבנית את הרבי: מה התירוץ להקשה וענה הרבי: תמתיני קמעה. ואח"כ שאלתהו שוב. וכעת ענה הרבי: כבר לא קשה…] ואסמכתא לדבר כשהאדם שואל איה יש ה', יש היכי תימצי שאין ה'. ומאידך הוא שואל איה הוא היה בזמן עבר, מכלל שלכל הפחות קיים העידנא. וזו שאלה קשה בלוגיקע אם אפשר להביא ראיה ממשפט של האדם לגבי דבר כראיה לקיום של דבר, שהרי שמא הוא כן קיים במשפט בלבד. ועל כן הרבי אמר שזה אסמכתא.

והוסיף הרבי תוך כדי שצחק לו: שאפשר לומר גם שלא היתה שואה כלל ועל כן הוא מכחיש השואה. וזה פשוט, שהרי איה היתה השואה אצל ה'?! בהכרח שלא היתה שואה. ולא זו אף זו, אלא שאם לא היה ה' בהשואה והוא ברא את העולם והשואה לכאורה נעשתה בתוך העולם, בהכרח שאין שואה, שהרי אין ה' שיעשה עולם ששם תהיה שואה. ופני האיש חפו והלך לו להטריף רבנים מקהילות אחרות.

וכך, כביכול, הרבי שליט"א הציל את ששת מיליוני האנשים המוזכרים במקדש יד-ושם ממיתה בהשואה.