תגית: סיפורים חרדיים

נס שיש חילונים

אחד מחברי הקהילה שלח לנו למדור חילונים ותרבות כתב מעניין העוסק בסוגיית ההיבדלות בתוך חברת האדוקים. והדברים נאים ומשובבי נפש. לפיכך החלטנו לפרסם הדברים כמעט כמות שהם עם תוספת עריכה קלה.

ר' נושרג, למה לדעתך חרדים מודרניים מתלבשים בבגדי צבעונים?

שמע סיפור, אשמח אם תפרסם זאת היכנשהו. היה לי ויכוח עם שכן בקריית משה בנושא, כך פתח לי בסיפור העובד החשוב ר' אלחנן. המשיך בסיפור ואמר, חבר שלי שלמה טען שזה בגלל שהם החרדים המודרניים רוצים להידמות להם לחילונים החופשיים.

אני אמרתי שזה דרך להפגין נראות מחשבתית אחרת בתוך החברה החרדית, היות שכשהחילוני המצוי רואה כיפה שחורה מיד מוכה הוא בסנוורים מיוחדים ותכף ומיד הוא מתחיל לראות שחורות ורואה בבעל הכיפה השחורה חשוך, מפחיד, מסוכן ומאיים. בעצם, אמרתי לו, אנו רוצים להראות לכל החרדים מסביבנו שאנו לא כמותכם פינגווינים או זברות שלא ברור מי אתם. אנו מתבדלים ומשתייכים לחברה אחרת הנחשבת חושבת יותר מבחינה הסטיגמה אבל ועדיין בתוך חברת המאמינים החרדית.

אלחנן אמר לי, שמע איך שכנעתי אותו, סיפרתי לו שפעם באחד הימים בבוקר נגררתי על הרכבת בעיר מגורי לעבר מחוז חפצי.

והנה אשה מבוגרת החליטה לשבת והודיעה שהיא רוצה להתיישב לידי. היה מקום ריק מולי והיה מקום ריק לידי ליד החלון. באותו היום הייתה שמש שחדרה את החלונות ברכבת. ומשיקולים של קור הגוף ומשיקולים של בריאות (זכור לי שהחלון מסנן רק חלק מהקרניים שגורמות לגוף להפריש אמצעי הגנה נגד אנרגיית השמש) העדפתי לשבת ליד המעבר ולא ליד החלון. לפיכך פיניתי את מקומי ואמרתי לה שאני בין כך צריך לרדת עוד מעט.

לבסוף היא לא התיישבה לידי, היא בחרה לשכן את גופה ליד אדם אחר שישב מולי באלכסון. חזרתי לשבת במקומי הישן ואמרתי לה שאני מצטער שלא נכנסתי למקום הפנימי ליד החלון מכיוון שיש לי בעיה עם השמש. היא אמרה שהיא מכירה את המצב שהרי "יש לך עור ג'ינג'י, זה רגיש, ואתה בכלל בעל עור אמריקאי רגיש, אתה אמריקאי לפי איך שאתה נראה".

אמרתי לה שהעניין הוא שחלונות גורמים לעור לא להתגונן מפני קרני השמש וכן שאני לא רוצה להתחמם בדרך למחוז חפצי. הוסיפה ואמרה שהיא חושבת שזה חלון מיוחד שמסנן השמש נגד סרטן, אמרתי לה שאני לא חושב שזה לגמרי. ישב לידה אדם שאמר שהוא לא ידע, ואמר, יפה שאתה בעל מודעות.

כשבאתי לרדת למחוז חפצי, היא אמרה לו שיפה שהוא כמי שנראה חרדי אדוק עם כיפה גדולה מדבר עם נשים ומוכן לשבת ליד נשים. אמר לה האיש: הדת נחמדה, זה רק הרבנים והקיצוניים הם אלו המחמירים ואומרים שגם אסור ללחוץ יד לאשה.

והנה תראה אמרתי לשלמה, אני שלא חרדי מחמיר, ומלבד הכיפה והציצית נראה חילוני מתל אביב, נתפס בעיניהם כאחד שלא אמור לשבת ליד אשה ולדבר עם נשים. וזה פשוט מכיוון שגם אם אלבש אדום מכף רגל ועד ראש, מבחינתו, הוא החילוני, הוא רואה את הקאפלוש שלי ואם הכיפה באותו היום שחורה, הוא מכריע שאני חשוך ושחור המאיים עליו כמותך. ואני יודע המצב כבר הרבה שנים ועדיין אני ממשיך לקנות בגדי צבעונים, וזאת כי זה לא למען להידמות להם, אלא בשביל להתבדל ממך ושאתה ודומיך ודומיו של דומיך תדעו שאני לא כמוך ותתייחסו אלי בהתאם.

ר' נושרג, חשבתי לעצמי, תודה אבא שבשמים שבראת חילונים ולכן כעת אפשר להוכיח לחרדי כבד דעת שהסיבה שאני מתלבש אחרת זה מרצון להתבדל ממנו. זה פשוט נס שיש חילונים!

חייכתי לאחר דברי ר' אלחנן ואמרתי לעצמי, תודה הקב"ה שבראת חרדקים המשמחים לבב אנוש.

מעשה בבת מלך שאהבה חומות

סיפור מבת מלך שאהבה חומות ולא רצתה למצוא את זיווגה ונוהגים לספר העניין לבנים ובנות שהגיעו לפרקן ולא מצאו את זיווגם או לאחר  או לאחר שאלטער-בחור או בתולה זקנה נתארסו או נתחתנו לאחר שהיו ברווקותן שנים הרבה מאוד.


היה מעשה פעם לפני שנים הרבה במלכות קטנה באשכנז בת מלך נאה וחכמה שאהבה חומות. נהגה היא לדבר על חומות, תלתה ציורים של חומות עירה בחדרה, סידרה את שיערה החום כחומה. והייתה אוכלת אוכל בצורת חומות מעוכות ומעמידה המזון בהצלחת בצורה של חומה ומגדל. גם בגדיה היו כמו חומות ונהגה לפשוט אותם דרך שער הבגד שהיה שער החומה כביכול ומקפדת הייתה לרכוש בגדים יקרים וכך לחוש שהיא מוגנת על ידי לבושה היקר המראה שהיא נאה ובעלת מעמד משאר בני אדם. וכן, ולא הרבה ידעו זאת, היא לא יצאה מחומת עירה כלל. והמלך ואנשי החצר לא חששו לייחודה התמוה בעניין. אמרו, עד חתונתה העניין יעלם אף כי לא הבינו מה פשר עניינה בחומות.

כשהגיעה לגיל כ"ח, בת המלך עדיין לא הסכימה לפגוש לדין ודברים כלל בני מלכים נמוכים כי אמרה שאינם נראים כחומה גבוהה וחזקה. אמרה היא שרוצה בעל כמגדל תלפיות. ולא ידעו המלך, המלכה, השרים ואנשי החצר מה לעשות. ניסו לשחדה במטעמים ומיני מגדנות ולא עלתה בידם. ניסו לעוור עיניה על ידי דורנות תכשיטים ולא הועילו. ויעמידו בפניה תנאים וגם לא הצליחו. וישלחו לאנשי הדת בקשה שיתפללו לפני האל יתברך למענה, ולא נתקבלה תפילתם. ויוואשו ויגידו כי מה' נעשה הדבר.

והם לא ידעו שהיא אהבה פעם בן מלך שנודע לה בחצר אביה והבן מלך לא נהג בה כהוגן, היה מזלזל בה והיא חשבה לבסוף שהוא אהבה רק בשביל כספה וכבוד משפחתה ולא אהבה באמת כאהבה שאינה תלויה בדבר, אלא כאהבה התלויה בדברי אביה.

ויום אחד הגיע איש דת החשוב ביותר בהמלכות ואמר להמלך והמלכה, מצאתי בספרי הקדמונים עיצה להעניין. ויאמר שראה כתוב במגילת ספר עתיקה מאוד שצריך להפחיד את הבת ולמרר את חייה כדי שתרצה לעזוב את ביתה וזה אפשר בדרכים הרבה מכליאתה בחדר, צמצום מאכלה ולבושה עד החרמתה מעולם הבא ולאיים עליה במעשיות יראה ופחד שיבואו עליה יסורים נוראים בשמים. וכך תציית לרצון הוריה ותביא להם פרי בטן ונחת מצאצאיה שהרי אין אשה אלא ליופי ובנים להבעל ולמשפחתה. והמלך והמלכה לא רצו לעשות רע לביתם, אבל איש הדת הביא פסק שהם חייבים מפנים שאם לא יעשו כך, כל בנות המלכות עלולות חלילה לנהוג כך ולהפוך המלכות לתוהו ובוהו. ויעשו כדבר אדון הדת וללא הואיל, הבת הפכה עצובה וכבר לא נתפחדה מאנשי הדת והחלה עושה דין לעצמה כנגד דת האל על פי המסורת ותאמר שיש כאן דברי רמאות המעורבים בדברי אמת ולא כך הוא רצון השמים – ומני אז נהגה בשרירות ליבה לפי הבנתה את האל ונעשה נזק מהעניין.

ויום אחד הגיע איש דת שלא היו לו תלמידים הרבה שיש שאמרו עליו שהוא כופר והוא אמר להפסיק הרדיפה, וחצר המלך קיבלה את דבריו. אמר בליבו שיש לחשוב ולהבין מדוע נוהגת כפי שנוהגת. והוא החל מדבר עמה ולשמוע את קורותיה. ופעמים שהיה מציע לה לצאת עימו ברכיבה מחוץ לעיר והיא אמרה שאין רצונה בכך והוא לא הבין מדוע אך הוא שמר הדבר.

ויהי היום ויגיע בחור אציל אל העיר ונימוסיו ומראהו היו ללא דופי. והאיש היה חכם ומדבר דברי טעם ואהבו אנשי החצר להאזין לדבריו. ויום אחד יצא לטייל עם בת המלך והוא הציעה לה לצאת מן העיר אל היער והיא אמרה שאינה רוצה אותו. הוא לא הבין מדוע, וינסה שוב ותמאן. ויבקש ממנה ביאור ותאמר שאינה חפצה לברא. ויתיעץ עם איש הדת ויאמר לו איש הדת שכנראה בזה טמון הסוד, היא הורגלה לא לצאת ממקום המוקף חומה שבו היא חשה בטחון ואולי בעניין טמון סוד פחדה לצאת מן החומות ולהינשא.

והאציל חשב על העניין זמן רב, ויום אחד הציע לה לרכב יחדיו על סוסים ברחובה של העיר. ויבעט בחזקה בסוס ליד שער החומה ויפול מן הסוס אפים ארצה. ותבהל הנערה בת המלך ותבוא לעוזרו ויאמר לה בחיוך היה כדאי ליפול למען שתצאי מן החומה בלא ששמת ליבך והנה לא קרה עמדך דבר, "חומות הן לאויב, לא לאוהב". ויגיד לה אולי תחפצי לעשות משחק מי רוכב יותר מהר על הסוס שעימו? ותאמר הן. ויגיעו אל היער וילכו ביער אנה ואנה ויגידו מה נורא יפה מראה השמיים, העצים והארץ ושאר מיני אמירות כגון זה, וישובו העירה. ולא הרחיק הזמן והיו דוהרים על הסוס לכל מקום, וישם לב המלך שהם מעבירים הזמן הרבה יחדיו. וישאל האב את ביתו האם נפשה נקשרה בנפשו? ותען: הן. ותבקש ממנו לארגן הנישואין.

מוגן: מסירות הנפש של האיש שביקש למצוא לעצמו רב

התוכן המבוקש מוגן בסיסמה. כדי לצפות בו, יש להזין אותה כאן:

מוגן: מעשה בהגמון שונא ישראל שלא נכנע לנגיעות

התוכן המבוקש מוגן בסיסמה. כדי לצפות בו, יש להזין אותה כאן:

מעשה ברווק המבוגר שהלך ללגום בירה

סיפור מעניין שהתרחש לפני כמה שנים בקהילתנו בארץ ישראל וכעת עוסקי הציבור באמונה בהקהילה החליטו להתיר הפרסום. והעניין חשוב כיוון שיש כת חרד"שים השונאים את עצמם והם מתעצמים יותר ויותר, וחשוב שידעו שרובם מסכנים ושונאים את עצמם ולכן הם מרירים ופשוט שזה העניין הוא רחמונעס גדולה.

יום אחד ר' הערשלע לאסטמאן, המכונה ר' הערשלע דער-מבוגער או ר' הערשלע די-עלטרערער, אחד מרווקיה המפורסמין בקהילת נימאנדעסלאנד החדשה בארץ ישראל נפגש עם מחבלעצניקית (והיא מכת של אדוקים הקרויים מחבלים או עצניקים או פלג ירושלמי) הרואה את עצמה כאדם נאור ומתנגדת לשהיית עם ישראל בשטחים השנויים במחלוקת עם הגויים בארץ ישראל שעדיין לא סופחו להמדינה ההציונית.

הערשעלע היה איש בעל מראה טוב, משכמו ומעלה ואדם החכם בדרכו שלו, הוא לא היה עבד להחברה ולכן תמיד היה חי לו לעצמו. והוא בגלל מחשבותיו בדרכו שלו נתפס בעיני העם כמודרניש. והוא נהג לצאת להשידוכדייט עם בנות הארץ בתנאי שהן בחורות חכמות ופתוחות דעת, ולכן גם הוא היה יוצא עם בחורות הנחשבות מודרניש, על אף שבדרך כלל הן היו שבויות בדת המערב השויוני ומשעממות ושונאות בעלי מחשבה אחרת מן הנהוג במחוזות המחשבה שלהן הן הורגלו.

סיפר לרבי שליט"א שהטרוריסטעצית (לשון פחד, אבל זהו כינוי למחבלים) שעמה הוא יוצא בשידוכדייט מזה מס' פעמים, אמרה לו, שהוא אובער-חרדישער. ופעם אחרת אמרה לו, שהוא אינו חרדי מספיק. והוסיף אחרי סיפור הדברים הלז לרבי שליט"א, שפעם אחת היה עם המפגעת (כינוי למחבלים) בהוואלד, והם ראו יהודי עם בגדי חרדים שחורים מרחוק, והפאדיונעצית (כינוי למחבלים) הצביעה על אותו הייד ואמרה: "הנה חרדי! הנה חרדי! הנה חרדי!" והוסיף עוד לומר שהיא נחשבת אשה חכמה ומצלחת מאוד ולא ברור מדוע היא היא נוהגת כך בצורה משונה.

לאחר שסיפר המעשה המוזר על האויבת המשונה הנ"ל, שאל: מיין רבי, מה הביאור?

ענה הרבי שליט"א: שהיום בעוונותינו הרבים ישנם אנשים בעם ישראל אשר מכנים עצמם חרד"קים או חרד"שים, חרדים מודרניים, או חרדים מתונים ועוד כינויים משונים. והם סובלים משנאה עצמית ב' פעמים.

הפעם הא' על דבר זה שאינם 'וועסיס' (מערביים) מספיק. והפעם הב' מפני שאינם יראי שמיים מספיק. לפיכך, המחבלעצת, היא בעצם 'שונאת השונאת את עצמה' על דבר ב' הסיבות שנמנו לעיל.

וידוע שהאדם צריך עזר כנגדו, ולא אחת שנשואה לעצמה, ככתוב: "אם זכה, עזר, ואם לא זכה, כנגדו" (בראשית רבה י"ז ג'). וכיוון שכבר נודע לנו הדבר שהיא פעמים נהפכת לנגד עצמה, אזי היא בבחינת נשואה לעצמה או חלילה וחס געשלעכטסלוזיגייט (Geschlechtslosigkeit אינטר סקס). ועל כן שנעל, שנעל, אתה צריך למלט עצמך מליצנית זו. והרבי שליט"א הוסיף ונתן ברכה לדער-מבוגער, שיהי רצון שישא בחורה טובה ונורמלית. והרבי הוסיף שליבו אומר לו שאותה העלמה תרעה עד שתסתערב. ולא ברור למה הרבי התכוון.

עד הרגע האחרון אותו ליצן, הערשלע דער-מבוגער נשאר רווק ,ויש חרד"שם המקפידים לומר: אפילו "חסר-דעת" (לא טיפש, וזהו רמז מפני הצניעות, וידוע שהחרד"שים בשידוכים מנוגעים מאוד).

לאחר זמן רב, של כמה שנים, הלך הערשלע דער-מבוגער לביתו של הרבי שליט"א, כשהוא עצוב וזעף. הוא דיבר עם בנו של הרבי שליט"א, המכונה דער-שענער. שאל את בן הרבי: מדוע ברכתו של הרבי שליט"א לא התקבלה אצל השי"ת?

ענה לו בן הרבי: זו לא בעיה של אבי מורי הרבי שליט"א שאין בחורה אחת בעולם שהיא טובה ונורמלית בשבילך.

מיד הלך ר' הערשאלע דער מבוגר למבשלת אוללם של קהילת נימאנדעסלאנד החדשה באר"י ללגום בירה ומני אז נעלם. ומנהג חדש נולד בהקהילה הזו, מאז נוהגין למימר בעיירה על אחד שנעלם, 'הוא הלך ללגום בירה'.