תגית: סיפורים חרדיים

קיימו וקיבלו עליהם מאהבה – סיפור לפורים – מעשה באברך שהחליט להיות מזרוחניק (דתי לאומי)

מישהו סיפר מעשה נאה בפורים לרבי שליט"א – והרבי ביקש שנפיץ הסיפור לתועלת אנשי החינוך וכן הרבי הכריז שהעניין טוב כסיפור לחג הפורים ומסביר את החיזוק שקיבלנו בשעתו ואנו מקבלים בפורים. חשוב להגיד כמובן ששינויים הוכנסו מסיבות מובנות.

יש איזה רב מעניין ופופולרי מאוד במגזר שפעם למד בכולל והיה לו כמה דיונים עם החברים לכולל. ויום אחד, אחד החברים או החברותות שלו אמר לו בזה הלשון: "אתה ממש מדבר כמו "מזרוחניק" (כינוי לדתיים לאומיים בגלל תנועת המזרחי הידועה בפשרנותה ובכך שרבים מבניה ירדו מן הדרך), ל"ע". ויום אחר מישהו אמר לו, הדעה שלך היא דעה של מזרוחניקים – כלומר שזו דעה לא טובה ואולי אפילו קרובה לכפירה.

בעקבות האיש שאמר שהוא מדבר כמות מזרוחניק, עשה הרב ונהפוכו והלך לרעות בשדות זרים. אמר לעצמו: "אוקיי, נשמע שהם מדברים לעניין". ולאחר זמן כשאמרו לו אתה טוען "כמו מזרוחניקים", הוא היה עונה: "מי אמר שיש בעיה להיות מזרוחניק?!".

תקופה האיש היה הולך לשמוע שיעורים אצל בני דודנו המזרוחניקים. והוא אפילו באיזשהו שלב תלה יריעת בד בצבע כחול לבן כמנהגם של המזרוחניקים בזמן הימים הטובים של השלטון הציוני. וגם הלך לאוניברסיטה שלהם בשם בר אילן והפך לרב קהילה של אנשים מדתלשים רבים כמו אצל המזרוחניקים. והוא החל מכריז שהוא מזרוחניק והחברה החרדית צריכה ללמוד מהם והם יותר מוצלחים.

ברם יום אחד לאחר כמה שנים שלו בגלות האיש חזר לכולל והחל ללמוד ולטעון שהוא חרדי ולא מזרוחניק. ואף אחד לא הבין פשר העניין.

ויום אחד שמוליק נייסלער דובב אותו ושאל אותו: "וואס פשט?". הסביר לו אותו רב, כשהלכתי למקום שלהם, של המזרוחניקים, הם היו אומרים לי: "אתה מדבר כמו חרדי, אתה אומר בדיוק כמו החרדים נשארת חרדי וכולהו. הבנתי שאני לא כמותם ולא אהיה כמו כל המונם בגלל מורשתי החרדית. אז הלכתי לרעות חזרה לשדה בור החרדי שלי, אמרתי לעצמי מה הבעיה ללמוד בכולל כמו חרדי רגיל? ולכן נשארתי חרדי בכולל, בסופו של דבר, וחרדי נולדתי וחרדי אמות. עדיף להיות זר בבית שלי מאשר זר בבית שלהם.

לפעמים האדם בשביל למצוא את מקומו תחת השמש זקוק הוא לעשות מסע, גלות כמו עריכת הגלות של הגר"א. הוא צריך לצאת ממקומו ואז להתחבר חזרה למקורות בחיבור חזק. וכמו המעשה של היהודי מהכפר ויסבקר שהלך לחפש אוצר תחת הגשר כי חלם על כך בלילה. הגיע היהודי לגשר ופגש שם מישהו וסיפר לו החלום, ואמר לו האדם הלז, אני חלמתי שאצל יהודי בכפר ויסבקר יש אוצר תחת התנור. והיה זה אותו יהודי. הבין היהודי שהשם שלח אותו לשמוע זאת והלך לביתו ומצא האוצר.

וזה ממש כמו עם ישראל שרעה בשדות זרים בזמן אחשורוש משום שנהנה מסעודתו של אותו רשע או משום שהשתחווה לצלם, ניסה "להשתלב" בין הגויים. ואחר כך חזר לרעות בשדותיו לאחר שראה שהגויים שונאים אותו והוא צריך לההשלב אצל השם וקיים וקיבל עליו מאהבה את התורה ככתוב בשבת פח.

וזה מסביר מדוע הרבה מהאנשים מתחפשים לגויים רשעים ופרוצים בחג הפורים ואחרי זה מקבלים על עצמם עול הגמוניה ונהיים צדיקים גדולים. הם משתכרים, מנבלים פיהם וכדומה – אינם יודעים בין ארור המן לברוך מרדכי, ואז לאחר שפג יינם רואים שלא טוב היות האדם מופקר, ומקבלים על עצמם עול מנהגי החברה ונהיים אנשים טובים.

נס שיש חילונים

אחד מחברי הקהילה שלח לנו למדור חילונים ותרבות כתב מעניין העוסק בסוגיית ההיבדלות בתוך חברת האדוקים. והדברים נאים ומשובבי נפש. לפיכך החלטנו לפרסם הדברים כמעט כמות שהם עם תוספת עריכה קלה.

ר' נושרג, למה לדעתך חרדים מודרניים מתלבשים בבגדי צבעונים?

שמע סיפור, אשמח אם תפרסם זאת היכנשהו. היה לי ויכוח עם שכן בקריית משה בנושא, כך פתח לי בסיפור העובד החשוב ר' אלחנן. המשיך בסיפור ואמר, חבר שלי שלמה טען שזה בגלל שהם החרדים המודרניים רוצים להידמות להם לחילונים החופשיים.

אני אמרתי שזה דרך להפגין נראות מחשבתית אחרת בתוך החברה החרדית, היות שכשהחילוני המצוי רואה כיפה שחורה, חיש מוכה הוא בסנוורים מיוחדים. ותיכף ומיד הוא מתחיל לראות שחורות ורואה בבעל הכיפה השחורה חשוך, מפחיד, מסוכן ומאיים. בעצם, אמרתי לו, אנו רוצים להראות לכל החרדים המקובעים מסביבנו שאנו לא כמותכם פינגווינים או זברות שלא ברור מי אתם. אנו מתבדלים ומשתייכים לחברה אחרת הנחשבת חושבת יותר מבחינה הסטיגמה ועדיין בתוך חברת המאמינים החרדית.

אלחנן אמר לי, שמע איך שכנעתי אותו לדעתי, סיפרתי לו שפעם באחד הימים בבוקר נגררתי על הרכבת בעיר מגורי לעבר מחוז חפצי.

והנה אשה מבוגרת החליטה לשבת והודיעה שהיא רוצה להתיישב לידי. היה מקום ריק מולי והיה מקום ריק לידי ליד החלון. באותו היום הייתה שמש חמה שחדרה את החלונות ברכבת. ומשיקולים של קור הגוף ומסיבות של בריאות (זכור לי שהחלון מסנן רק חלק מהקרניים, בין היתר קרניים שגורמות לגוף להפריש אמצעי הגנה נגד אנרגיית השמש) העדפתי לשבת ליד המעבר ולא ליד החלון. לפיכך פיניתי את מקומי ואמרתי לה שאני בין כך צריך לרדת עוד מעט.

לבסוף היא לא התיישבה לידי, היא בחרה לשכן את גופה ליד אדם אחר שישב מולי באלכסון. חזרתי לשבת במקומי הישן ואמרתי לה שאני מצטער שלא נכנסתי למקום הפנימי ליד החלון מכיוון שיש לי בעיה עם השמש. היא אמרה שהיא מכירה את המצב שהרי "יש לך עור ג'ינג'י, זה רגיש, ואתה בכלל בעל עור אמריקאי רגיש, אתה אמריקאי לפי איך שאתה נראה".

אמרתי לה שהעניין הוא שחלונות גורמים לעור לא להתגונן מפני קרני השמש וכן שאני לא רוצה להתחמם בדרך למחוז חפצי. הוסיפה ואמרה שהיא חושבת שזה חלון מיוחד שמסנן השמש נגד סרטן, אמרתי לה שאני לא חושב שזה לגמרי. ישב לידה אדם שאמר שהוא לא ידע, ואמר, יפה שאתה בעל מודעות.

כשבאתי לרדת למחוז חפצי, היא אמרה לו שיפה שהוא כמי שנראה חרדי קיצוני אדוק עם כיפה גדולה מדבר עם נשים ומוכן לשבת ליד נשים. אמר לה האיש: "הדת נחמדה, זה רק הרבנים והקיצוניים הם אלו המחמירים ואומרים שגם אסור ללחוץ יד לאשה".

והנה תראה אמרתי לשלמה, אני שלא חרדי מחמיר, ומלבד הכיפה והציצית נראה פעמים רבות חילוני מתל אביב, נתפס בעיניהם כאחד שלא אמור לשבת ליד אשה ולדבר עם נשים. וזה פשוט מכיוון שגם אם אלבש אדום מכף רגל ועד ראש, מבחינתו, הוא החילוני, הוא רואה את הקאפלוש שלי ואם הכיפה באותו היום שחורה, החילוני מכריע שאני חשוך ושחור המאיים עליו כמותך. ואני מכיר המצב הזה כבר הרבה שנים ועדיין אני ממשיך לקנות בגדי צבעונים. וזאת כי זה לא למען להידמות להם, אלא בשביל להתבדל ממך ושאתה ודומיך ודומיו של דומיך תדעו שאני לא כמוך ותתייחסו אלי בהתאם.

ר' נושרג, חשבתי לעצמי, תודה אבא שבשמים שבראת חילונים ולכן כעת אפשר להוכיח לחרדי כבד דעת שהסיבה שאני מתלבש אחרת זה מרצון להתבדל ממנו. זה פשוט נס שיש חילונים!

חייכתי לאחר דברי ר' אלחנן ואמרתי לעצמי, תודה הקב"ה שבראת חרדקים המשמחים לבב אנוש.

מעשה בבת מלך שאהבה חומות

סיפור מבת מלך שאהבה חומות ולא רצתה למצוא את זיווגה ונוהגים לספר העניין לבנים ובנות שהגיעו לפרקן ולא מצאו את זיווגם או לאחר שאלטער-בחור או בתולה זקנה נתארסו או נתחתנו לאחר שהיו ברווקותן שנים הרבה מאוד.


היה מעשה פעם לפני שנים הרבה במלכות קטנה באשכנז בת מלך נאה וחכמה שאהבה חומות. נהגה היא לדבר על חומות, תלתה ציורים של חומות עירה בחדרה, סידרה את שיערה החום כחומה. והייתה אוכלת אוכל בצורת חומות מעוכות ומעמידה המזון בהצלחת בצורה של חומה ומגדל. גם בגדיה היו כמו חומות ונהגה לפשוט אותם דרך שער הבגד שהיה שער החומה כביכול ומקפדת הייתה לרכוש בגדים יקרים וכך לחוש שהיא מוגנת על ידי לבושה היקר המראה שהיא נאה ובעלת מעמד משאר בני אדם. וכן, ולא הרבה ידעו זאת, היא לא יצאה מחומת עירה כלל. והמלך ואנשי החצר לא חששו לייחודה התמוה בעניין. אמרו, עד חתונתה העניין יעלם אף כי לא הבינו מה פשר עניינה בחומות.

כשהגיעה לגיל כ"ח, בת המלך עדיין לא הסכימה לפגוש לדין ודברים כלל בני מלכים נמוכים כי אמרה שאינם נראים כחומה גבוהה וחזקה. אמרה היא שרוצה בעל כמגדל תלפיות. ולא ידעו המלך, המלכה, השרים ואנשי החצר מה לעשות. ניסו לשחדה במטעמים ומיני מגדנות ולא עלתה בידם. ניסו לעוור עיניה על ידי דורונות תכשיטים ולא הועילו. ויעמידו בפניה תנאים וגם לא הצליחו. וישלחו לאנשי הדת בקשה שיתפללו לפני האל יתברך למענה, ולא נתקבלה תפילתם. ויוואשו ויגידו כי מה' נעשה הדבר.

והם לא ידעו שהיא אהבה פעם בן מלך שנודע לה בחצר אביה והבן מלך לא נהג בה כהוגן, היה מזלזל בה והיא חשבה לבסוף שהוא אהבה רק בשביל כספה וכבוד משפחתה ולא אהבה באמת כאהבה שאינה תלויה בדבר, אלא כאהבה התלויה בדברי אביה.

ויום אחד הגיע איש דת החשוב ביותר בהמלכות ואמר להמלך והמלכה, מצאתי בספרי הקדמונים עיצה להעניין. ויאמר שראה כתוב במגילת ספר עתיקה מאוד שצריך להפחיד את הבת ולמרר את חייה כדי שתרצה לעזוב את ביתה וזה אפשר בדרכים הרבה מכליאתה בחדר, צמצום מאכלה ולבושה עד החרמתה מעולם הבא ולאיים עליה במעשיות יראה ופחד שיבואו עליה יסורים נוראים בשמים. וכך תציית לרצון הוריה ותביא להם פרי בטן ונחת מצאצאיה שהרי אין אשה אלא ליופי ובנים להבעל ולמשפחתה. והמלך והמלכה לא רצו לעשות רע לביתם, אבל איש הדת הביא פסק שהם חייבים מפני שאם לא יעשו כך, כל בנות המלכות עלולות חלילה לנהוג כך ולהפוך המלכות לתוהו ובוהו. ויעשו כדבר אדון הדת וללא הואיל, הבת הפכה עצובה וכבר לא נתפחדה מאנשי הדת והחלה עושה דין לעצמה כנגד דת האל על פי המסורת ותאמר שיש כאן דברי רמאות המעורבים בדברי אמת ולא כך הוא רצון השמים – ומני אז נהגה בשרירות ליבה לפי הבנתה את האל ונעשה נזק מהעניין.

ויום אחד הגיע איש דת שלא היו לו תלמידים הרבה שיש שאמרו עליו שהוא כופר והוא אמר להפסיק הרדיפה, וחצר המלך קיבלה את דבריו. אמר בליבו שיש לחשוב ולהבין מדוע נוהגת כפי שנוהגת. והוא החל מדבר עמה ולשמוע את קורותיה. ופעמים שהיה מציע לה לצאת עימו ברכיבה מחוץ לעיר והיא אמרה שאין רצונה בכך והוא לא הבין מדוע אך הוא שמר הדבר.

ויהי היום ויגיע בחור אציל אל העיר ונימוסיו ומראהו היו ללא דופי. והאיש היה חכם ומדבר דברי טעם ואהבו אנשי החצר להאזין לדבריו. ויום אחד יצא לטייל עם בת המלך והוא הציעה לה לצאת מן העיר אל היער והיא אמרה שאינה רוצה אותו. הוא לא הבין מדוע, וינסה שוב ותמאן. ויבקש ממנה ביאור ותאמר שאינה חפצה לבאר. ויתיעץ עם איש הדת ויאמר לו איש הדת שכנראה בזה טמון הסוד, היא הורגלה לא לצאת ממקום המוקף חומה שבו היא חשה בטחון ואולי בעניין טמון סוד פחדה לצאת מן החומות ולהינשא.

והאציל חשב על העניין זמן רב, ויום אחד הציע לה לרכב יחדיו על סוסים ברחובה של העיר. ויבעט בחזקה בסוס ליד שער החומה ויפול מן הסוס אפים ארצה. ותבהל הנערה בת המלך ותבוא לעוזרו ויאמר לה בחיוך היה כדאי ליפול למען שתצאי מן החומה בלא ששמת ליבך והנה לא קרה עמדך דבר, "חומות הן לאויב, לא לאוהב". ויגיד לה אולי תחפצי לעשות משחק מי רוכב יותר מהר על הסוס שעימו? ותאמר הן. ויגיעו אל היער וילכו ביער אנה ואנה ויגידו מה נורא יפה מראה השמיים, העצים והארץ ושאר מיני אמירות כגון זה, וישובו העירה. ולא הרחיק הזמן והיו דוהרים על הסוס לכל מקום, וישם לב המלך שהם מעבירים הזמן הרבה יחדיו. וישאל האב את ביתו האם נפשה נקשרה בנפשו? ותען: הן. ותבקש ממנו לארגן הנישואין.