תגית: סיפור על אהבה

מעשה בבת מלך שאהבה חומות

סיפור מבת מלך שאהבה חומות ולא רצתה למצוא את זיווגה ונוהגים לספר העניין לבנים ובנות שהגיעו לפרקן ולא מצאו את זיווגם או לאחר  או לאחר שאלטער-בחור או בתולה זקנה נתארסו או נתחתנו לאחר שהיו ברווקותן שנים הרבה מאוד.


היה מעשה פעם לפני שנים הרבה במלכות קטנה באשכנז בת מלך נאה וחכמה שאהבה חומות. נהגה היא לדבר על חומות, תלתה ציורים של חומות עירה בחדרה, סידרה את שיערה החום כחומה. והייתה אוכלת אוכל בצורת חומות מעוכות ומעמידה המזון בהצלחת בצורה של חומה ומגדל. גם בגדיה היו כמו חומות ונהגה לפשוט אותם דרך שער הבגד שהיה שער החומה כביכול ומקפדת הייתה לרכוש בגדים יקרים וכך לחוש שהיא מוגנת על ידי לבושה היקר המראה שהיא נאה ובעלת מעמד משאר בני אדם. וכן, ולא הרבה ידעו זאת, היא לא יצאה מחומת עירה כלל. והמלך ואנשי החצר לא חששו לייחודה התמוה בעניין. אמרו, עד חתונתה העניין יעלם אף כי לא הבינו מה פשר עניינה בחומות.

כשהגיעה לגיל כ"ח, בת המלך עדיין לא הסכימה לפגוש לדין ודברים כלל בני מלכים נמוכים כי אמרה שאינם נראים כחומה גבוהה וחזקה. אמרה היא שרוצה בעל כמגדל תלפיות. ולא ידעו המלך, המלכה, השרים ואנשי החצר מה לעשות. ניסו לשחדה במטעמים ומיני מגדנות ולא עלתה בידם. ניסו לעוור עיניה על ידי דורנות תכשיטים ולא הועילו. ויעמידו בפניה תנאים וגם לא הצליחו. וישלחו לאנשי הדת בקשה שיתפללו לפני האל יתברך למענה, ולא נתקבלה תפילתם. ויוואשו ויגידו כי מה' נעשה הדבר.

והם לא ידעו שהיא אהבה פעם בן מלך שנודע לה בחצר אביה והבן מלך לא נהג בה כהוגן, היה מזלזל בה והיא חשבה לבסוף שהוא אהבה רק בשביל כספה וכבוד משפחתה ולא אהבה באמת כאהבה שאינה תלויה בדבר, אלא כאהבה התלויה בדברי אביה.

ויום אחד הגיע איש דת החשוב ביותר בהמלכות ואמר להמלך והמלכה, מצאתי בספרי הקדמונים עיצה להעניין. ויאמר שראה כתוב במגילת ספר עתיקה מאוד שצריך להפחיד את הבת ולמרר את חייה כדי שתרצה לעזוב את ביתה וזה אפשר בדרכים הרבה מכליאתה בחדר, צמצום מאכלה ולבושה עד החרמתה מעולם הבא ולאיים עליה במעשיות יראה ופחד שיבואו עליה יסורים נוראים בשמים. וכך תציית לרצון הוריה ותביא להם פרי בטן ונחת מצאצאיה שהרי אין אשה אלא ליופי ובנים להבעל ולמשפחתה. והמלך והמלכה לא רצו לעשות רע לביתם, אבל איש הדת הביא פסק שהם חייבים מפנים שאם לא יעשו כך, כל בנות המלכות עלולות חלילה לנהוג כך ולהפוך המלכות לתוהו ובוהו. ויעשו כדבר אדון הדת וללא הואיל, הבת הפכה עצובה וכבר לא נתפחדה מאנשי הדת והחלה עושה דין לעצמה כנגד דת האל על פי המסורת ותאמר שיש כאן דברי רמאות המעורבים בדברי אמת ולא כך הוא רצון השמים – ומני אז נהגה בשרירות ליבה לפי הבנתה את האל ונעשה נזק מהעניין.

ויום אחד הגיע איש דת שלא היו לו תלמידים הרבה שיש שאמרו עליו שהוא כופר והוא אמר להפסיק הרדיפה, וחצר המלך קיבלה את דבריו. אמר בליבו שיש לחשוב ולהבין מדוע נוהגת כפי שנוהגת. והוא החל מדבר עמה ולשמוע את קורותיה. ופעמים שהיה מציע לה לצאת עימו ברכיבה מחוץ לעיר והיא אמרה שאין רצונה בכך והוא לא הבין מדוע אך הוא שמר הדבר.

ויהי היום ויגיע בחור אציל אל העיר ונימוסיו ומראהו היו ללא דופי. והאיש היה חכם ומדבר דברי טעם ואהבו אנשי החצר להאזין לדבריו. ויום אחד יצא לטייל עם בת המלך והוא הציעה לה לצאת מן העיר אל היער והיא אמרה שאינה רוצה אותו. הוא לא הבין מדוע, וינסה שוב ותמאן. ויבקש ממנה ביאור ותאמר שאינה חפצה לברא. ויתיעץ עם איש הדת ויאמר לו איש הדת שכנראה בזה טמון הסוד, היא הורגלה לא לצאת ממקום המוקף חומה שבו היא חשה בטחון ואולי בעניין טמון סוד פחדה לצאת מן החומות ולהינשא.

והאציל חשב על העניין זמן רב, ויום אחד הציע לה לרכב יחדיו על סוסים ברחובה של העיר. ויבעט בחזקה בסוס ליד שער החומה ויפול מן הסוס אפים ארצה. ותבהל הנערה בת המלך ותבוא לעוזרו ויאמר לה בחיוך היה כדאי ליפול למען שתצאי מן החומה בלא ששמת ליבך והנה לא קרה עמדך דבר, "חומות הן לאויב, לא לאוהב". ויגיד לה אולי תחפצי לעשות משחק מי רוכב יותר מהר על הסוס שעימו? ותאמר הן. ויגיעו אל היער וילכו ביער אנה ואנה ויגידו מה נורא יפה מראה השמיים, העצים והארץ ושאר מיני אמירות כגון זה, וישובו העירה. ולא הרחיק הזמן והיו דוהרים על הסוס לכל מקום, וישם לב המלך שהם מעבירים הזמן הרבה יחדיו. וישאל האב את ביתו האם נפשה נקשרה בנפשו? ותען: הן. ותבקש ממנו לארגן הנישואין.

הקאת הרבי ר' גרונם זצ"ל

כיצד הרבי, ר' גרונם, הקיא על בת ישראל צדקנית ואומללה, ולא נודע האם כיוון שמכוערת היתה או משום עניין אחר.


הרבי, ר' גרונם בן ר' קלמיש הלוי, נתארח פעם בשב"ק במקום פלוני אצל משפחה פלונית. ובמקום ההוא הייתה שם בתולה דרצתה מאוד להתחתן. אולם שום אדם לא הוה חושק בה. והיא כאבן דאין לה הופכין וכחררה דאין מהפך בה ואפילו לא היה אדם גרוש או פוקר-עול שבישראל או גוי דירצה בה אף בחלום הליל. הנערה ניסתה ללבוש מיני מלבושין משונין ופרוצין. עם כל הנ"ל ההצלחה הייתה אין ואף לא אדם בחנה כהרף עין. ותלך ותשאל אצל רעותיה על סגולות למצוא לה זיווג הגון.

christophe_colomb-antoine_maurin

צלם אשה רעת מראה

שמעה הנערה המכוערת המסכנה דיש סגולה לאפות חלות ובכך תמצא את זיווגה. ותאפה חלות רעות טעם ומכוערות מראה. והחלות היו עגולות ועם חור באמצע החלה כמו המאפה הקרוי כעך או בייגעל. ואפילו לא אפתה חלות מפוארות כמו דעם ישראל נהיג למיעבד לכבוד השב"ק,  דהבצק שזור אחד בשני כמו דהנערות קולעות מחלפות ראשיהן.

ויהי לאחר תפילת המעריב, הרבי חזר לבית מארחו איתו 'צוזאמען'. ויעש בעל הבית 'קידיש' ארוך מאוד, וכל בני הבית הקשיבו בדממה כאילו דהן היו במעמד הר סיני. ולא היה נהירא בהאי אידנא מפני מה נהגו כך. ואחר הקידיש הם צעקו 'אומ-עיין'. והרבי נזף בהם דאין הם בהמות אלא בני תרבות. ומדוע הם מוציאין את אחד האדם מדעתו?!

ואותה הנערה דאפתה ה'חלעס' רצה בצורה מוזרה כמו השפן וה'קעצאלע'. הייתה מקפצת בשתי רגליה על צידה ולא מהלכת כבן אנוש רגיל ופיקח מן השוק. ובשתי ידיה באזור בית חלציה היו שתי הלחם. וממש הייתה נראית מורעבת. ותבא להרבי את החלות כאילו הן זהב וכסף. הושיטה ידיה לאט מאוד ונראתה כמו אותם השוטים דאינם מצטרפים למניין הקרויין בלשון העם קופים. והרבי חישב בראשו דברור דהיא צריכה ישועה גדולה.

rollbanner

הנערה אופה "חלות"

הרבי נאלץ לאכול מן החלות הנ"ל כדי לא להעליב בת ישראל קדושה וטהורה. ודכל חפצה הוא רק להזדווג כדי לקיים מצוות שבת יצרה. ולאחר הסעודה ביקשה הנערה ברכה מהרבי. ויברך אותה דבמהרה בימינו תמצא את זיווגה לבחור הראוי לה.

אולם לפתע פתאם פני הרבי נשתנו ומראהו נהפך אדום ומייד לבן. הרבי נראה היה דמשוטט בעולמות העליונים ואולי גם רואה ומדבר עם המלאכים, כמו דהמון העם מדמיינים במוחם הקודח. והרי ידוע דהרבי, ר' גרונם, חוזר שוב ושוב וכן היו אבותיו הרבנים זצ"ל וזי"ע דהם לא הוה מחזי במלאכים ואין הם עוסקים בנסתרות ובהמיסטיקע. אך האמת דהרבי חש שלא בטוב ומעיו חמרמרו ונהפך ליבו בקרבו. ויקא את כל מה דאכל כיונה ממעי הדגה וזאת עקב החלות הנ"ל.

הבתולה רעת המראה והאפייה הייתה ליד הרבי והרבי באונס גמור הקיא עליה כל מה דאכל בסעודת ליל השבת. ופני הנערה חפו והיו מלאות קיא המטפטף כמו נרות החלב בבית הכנסת. וכל בני האדם נשתתקו כמו מתים. וצחק הרבי בקרבו דטוב מאוד דחושבין דהוא הקיא עקב החלה ולא עקב מראיה הרע דממש הוה בל-תשקצו. (וכאן חשוב להוסיף דמנהג נימאנדעסלאנד לא לתמוך בריכטיגע פוליטיק ונכון דאין יופי אמיתי וזה עניין של בניית דעת העולם, עדיין הקב"ה הביא לנו החירות לצחוק על מי שליבנו חפץ.)

הרבי הודיע דצריך לילך ללמוד. וילך לבית הכנסת ויספר המעשה ל'המבקש'. ו'המבקש' שמע את הסיפור ויאמר בליבו, לו לא הייתי נשוי הייתי לוקחה לאשה דהרי היא אשה מיוחדת דהרבי דנימאנדסלאנד הקיא עליה ולאו דבר שכיח הוא כלל ועיקר.

eduard_bendemann_1811_-_1889_selbstbildnis_1859

המבקש

ויאמר לאחיו המכוער כמו הבתולה הנ"ל, האם תרצה לשאת את הפלמונית לאשה. וישאל האח: מה דעת הרבי הקדוש על זה הזיווג? ויען האח: דהרבי שהה שם בזה השבת וממש מילא את פיו עליה ממש מקרביו.

וחיש במוצאי השב"ק עשו התנאים בין הוריה להורי החתן. וכך סגולת החלה וברכת הרבי, ר' גרונם, דתמצא בחור ראוי לה נתקיימו. ומני אז מנהג העולם למכור בייגלס כסגולה להזיווג.