את מי צריך לזרוק מן התלמוד-תורה? מעשה מבהיל בהרבי שליט"א והרב שך

סיפור נאה עם הרבי שליט"א התגלגל בידי אחד הנוגעים בדבר אל המערכת וחשנו חובה דחופה לפרסם העניין לתועלת כלל ישראל.

כידוע בארץ ישראל יש קהילה של שומרי תורה ומצוות והם חזקים מאוד ויש להם כעין קולונייע עם שופט כעין מלך בזעיר אנפין השולט עליהם במעשים ובהשקפתם. אחד השליטים החזקים ששלט על המתקרים חרדים היה הרב שך ז"ל. ונאמר עליו שמעידן הרי גלותא לא היה לרב כלשהו חצר ביה ריש גלותא כמו אצלו. וכך האיש שלט במשך זמן רב. והוא איחד את מי שהיום נקראים ליטווקס.

במאמר המוסגר נגיד לגבי כוח הרבנים היום, שבנימאנדעסלאנד לא נתרגשו ממות המלכה הבריטית, אלישבע מלכה (אליזבת רג'ינה) השניה, לאחרונה, שהרי לא היה לה כוח לומר לאוהדיה עם מי להנשא או למי להצביע בהעלקציון בבריטניה. היא הייתה "פייק מלכה" מלכת עולם השקר שבארצותיה. בעוד שהיום כפשוטו, מאן מלכי? רבנן! הם יכולים להגיד לאנשים מה ללבוש, עם מי להנשא, היכן ללמוד, איפה לעבוד, להורות אנה לגור ומה להצביע ועוד ועוד.

והנה בזמן תוקף שלטונו של הרב שך. היה ילד שהתנהג שלא כראוי בתלמוד תורה. הוא הפריע ללימוד, נתחצף למלמדים ורב עם התלמידים. ורצה פרנס התלמוד תורה להשליכו מן המוסד שלו כי הוא מפריע ואין מצליחים להשתלט עליו ולמנוע את פגיעתו הרעה.

ולפני שעשה זאת חישב בליבו, הנה יש לי הזדמנות להתקרב לאבק הכוכבים של המלכות החרדית בארץ ישראל ופנה לחצר של הרב שך לקבוע שיחת ייעוץ עם המנהיג הגדול. כך הוא יוכל לספר לכולם שהוא מקורב למלכות ומכיר השליט מקרוב ואפילו נועץ עימו לגבי תלמוד התורה. וכך יצא שם הפרנס לתהילה וכן שם תלמוד התורה.

הגיע לרב שך וסיפר לו על התינוק של בית רבן שלו שסורר ומורה ואינו מציית ומתנהג כראוי וכולהו. ולפיכך רוצים בהתלמוד תורה לסלקו מן המוסד.

שאל הרב שך את הפרנס: האם אתה יודע מה מתרחש בבית הילד, האם יש שם שלום בית? (כלומר, האם ההורים אינם בדרכי שלום ביניהם ולכן הילד חסר שקט ומנוח ומפריע ומציק.)

וענה הפרנס: איני יודע.

שאלה הרב שך שוב, האם יש במשפחת הילד בעיות של פרנסה? (כלומר, האם בגלל עוני, מחסור ולחץ הילד חסר שלווה ואינו מתנהג כתינוק של בית רבן מצוי?)

וענה פרנס תלמוד התורה: אינני יודע.

ושאל עוד הפעם הרב שך שאלה, האם אתה יודע מה קורה עם שאר האחים והאחיות במשפחה? (כלומר, אולי יש מריבה בבית ואולי הם גם לא בסיידר ורואים מכאן שזה אולי לא בעיה בהילד אלא בעיה במקום גידולו.

וענה הפרנס: לא ידוע לי.

אמר הרב שך: באמת צריך לזרוק – צריך לזרוק אותך, אתה המתכנה מנהל החיידר, לא את הילד שהרי אינך דואג לו ויודע עליו כלום, אינך מחנך, אלא איש של פרקמטיא (ביזנעס במסווה של עוסק בצרכי ציבור).

וסיפור זה עשה רעש גדול בעולם האדוקים בעולם כולו – ואמרו רבים אה, אשרינו שיש לנו רבי כזה. ואחד מחברי הקהילה בניאמאנדעסלאנד סיפר זה המעשה לרבי שליט"א בבוקר אחר תפילת השחרית בפני המניין של הרבי.

והרבי שליט"א הקשיב וצחק.

ושאל המספר את הרבי: מפני מה הרבי צוחק?

השיבו הרבי שליט"א: מפני שאני יודע מה קורה בעולמו של הרב שך. כמה ילדים נזרקו בבושת פנים מן החיידער ומן הישיבה ונערות רבות מבית ספר? וכמה בכלל לא נתקבלו למוסד בקרבת ביתן רק כי היו ספרדים נישט פון אונזרען? כלומר, זה סיפור של פרופעגאנדע. רבים בכלל לא שאלו את הרב שך לגבי השלכת תלמידיהם מן המוסדות של האדוקים כי ידעו שהרב שך וחצרו מסכימים לעניין. ולפיכך רבים נשברו מכך והפכו לתינוק שנשבר ונתרחקו מן הדרך הישרה מסיני.

הרב שך צודק. צריך לזרוק!

לא את התלמיד, ולא את המנהל, אלא את הרב שך ודומיו צריך לזרוק. הרב שך הוא מנהל כלל הליטווקס וחלק מן יהודי המזרח וספרד. הוא המנהל האמיתי. אותו פרנס תלמוד תורה הוא כעין ילד מול הרב שך.

צריך להשמיע קול כשופר בריש חוצות נגד כל העומדים בראש המזיקים לעם ישראל בין בכוונה ובין בשוגג. בין במעשים ובין בשב ואל תעשה. מי שלא ראוי להנהיג שלא יהיה בראש כירבעם בן נבט. שאל עצמך, האם הרב שך שהאמינו בו רבים שיש לו דעת תורה ורוח הקודש הצליח למנוע מקרה אחד של אונס או פיתוי קטנים על ידי מלמדים? הוא יכול היה לעורר הציבור בעניין חמור וחשוב של אחת מן נגד עבירות חמורות ואפילו שה לא עשה. ויותר מזה הוא מנע כתיבה ופרדום הסכנה בעניין בהמכתב עת של. וכן גם מנע פרסום על אנשים פושעים אלמים שהיכו בתלמודי התורה. הוא היה פשוט אב המזיק של הציבור התמים.

והמספר התנצל בפני הרבי על כך שסיפר המעשה. ואמר הרבי נאה אמרת לטוב נתכוונת ובזכותך הציבור ילמד לחשוב ישר ולראות המציאות בעיניים של חכמה שהשם יתברך נתן לנו בני האדם.

מערכת אתר הקהילה קהילת קודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז מאחלת לציבור הקוראים הקדוש בפרוס עלינו השנה החדשה שנת תשפ"ג.

שנה טובה, שנה נפלאה ושנה של גאולה. גמר חתימה טובה למי שצריך חלילה.

תהא שנת פריחה גדולה לכל הצדיקים והצדיקות הנמצאים עמנו דרך העיניים בכתבים פה. עלו והצליחו.

החרדי הרך, החרד"ק והפקח בקורונה בקרון – מאת כתבנו לענייני תרבות

אחד מאנשי הקהילה שלח לכתבנו לענייני תרבות מעשה שאירע ברכבת הקלה בירושלים עיה"ק. מעשה שניתן ללמוד ממנו על תרבות חלק מאנשי ירושלים, הרבה מוסר השכל כיצד לא לעשות חילול ה' וכיצד לעורר עבריינים הטוענים שהם שומרי תורה ומצוות להתנהגות של דרך ארץ. והנה הסיפור להלן:

היום הייתי בירושלים בבוקר עם חולצה לבנה של מתנחלים ועם כובע מצחיה ומותניה – לבוש נדיר במגזר ובכך נראיתי תייר, לא ירושלמי או חלילה חילוני לא עלינו.

התיישב לידי ברכבת אדם עם חולצה לבנה של חרדים שחבש כיפה כהה ונראה כחרדי ספרדי – המכונה כיום חרדי רך. האיש נהג כלפי בגסות ואלימות בדרכו להתיישב לידי – אדם חסר נימוס מערבי מעצבן החושב שהכל שייך לו ונוהג ממש בניגוד לכינוי של הזרם הסוציולוגי שלו בחברה החרדית.

לאחר שגמר לדחוף ולאחר שזזתי למענו כי לא הסכים לשבת במקום ליד החלון, הודעתי לבריון: אסור לך להיות ברכבת.
הוא שאל: למה?
אמרתי לו: כי אתה לא חובש מסיכה.
הוא טען לי שהוא כן חובש מסכה.
אמרתי לו: אתה מסרב לשים המסכה כראוי על האף. אתה מפר החוק. אסור לך להיות ברכבת.
הוא טען שהוא כן שם.
אמרתי לו: אתה לא שם מסכה לפי החוק פה בישראל.
הוא אמר שהוא שם.
אמרתי לו: אבל אתה לא שם, שוטר יכול לתת לך קנס.
הוא: מלמל בקול לא ברור באותה מנגינה מתנצלת ומתגוננת כמקודם.
אמרתי לו: אחרי זה אתם לא מבינים מדוע אומרים שאתם החרדים לא שמים מסכה ואתם אומרים שסתם שונאים אתכם ומחפשים אתכם.
אז הוא אמר במלמול ברור יותר: בוא לא נדבר על זה.
ומייד ושם המסכה, סוף כל סוף, כראוי.

ממש חרדי רך הנוהג כילד בגיל הרך.

בהמשך הדרך הגיע פקח ועבר אחד אחד תוך כדי שמכריז בקול כמוכר בשוק, מסיכות, כרטיסים, להציג כרטיסים בבקשה, שימו מסכות.

הפקת היה נחמד ואני התאפקתי מלהציג לו את כרטיס הרב קו השני שלי שאותו לא העברתי, אני מתאפק בנושא כבר שנים רבות מאז שהחלטתי להציג פעם אחת בלבד לפקחית שצרחה ברכבת ועשתה לי חור באוזן "בטעות", כרטיס רב קו אחר שהיה עמדי שאותו לא העברתי. ואז אחרי הדרישה של הפקח לפרטי המזהים לצורך הקנס, אני "נזכרתי" שיש לי כרטיס אחר תקין ופשוט "בשגגה" נתתי לה לבדוק כרטיס הלא נכון.

אין זה הפלא ופלא שהבריון שישב לידי לא העביר כרטיס ובכך חמק מתשלום.

פקח: אדון אתה צריך להעביר כרטיס.
בריון: העברתי.
פקח: לא העברת.
בריון: העברתי, אתה יכול לבדוק.

הפקח מעביר הכרטיס במגנט ומתקף הנסיעה.
הפקח הכריז: כעת זה עבר, עד עכשיו לא העברת.
הבריון שתק.

אמרתי: אתה רואה, גם לא שם מסיכה וגם לא משלם על הנסיעה ואז אתם מתפלאים ששונאים אתכם ולא מבינים למה.

הבלתי רשמיים 2018 – אלירן מלכה | מאת כתבנו לענייני תרבות

כתבנו לענייני תרבות ראה לא מזמן את הסרט הבלתי רשמיים של אלירן מלכה. הסרט עוסק בהקמתה של שס שהיוותה סוג של מהפכה בהגמוניה האשכנזית החרדית. כתבנו לענייני תרבות מצא את הסרט מספיק מעניין בשביל סקירה מושקעת ואנו מקווים שתהנו מהרשומה שלו.

---

---

ראיתי לאחרונה את הבלתי רשמיים שבאנגלית מכונה The Un Orthodox. משמעות השם אולי שגיבורי הסרט בתחילת דרכם סוג של חאפרים ולא חלק מהרשמיות החרדית. כלומר, חרדים נחותים שצריך להצניע אותם מהספירה הציבורית. ובאנגלית הלא אורתודקסיים, כלומר, הלא ישרים (לא סטרייטים…), הרפורמים הפועלים בדרכים לא רגילות…

בכל מקרה בשעתו הרבה ממשתתפי השיח בנושא ברשת החברתית כתבו על המאבק של שס והשפעת הגזענות. ונדמה לי שהם פספסו משהו ובעצם השאירו לי מקום לכתוב בנושא הנוגע לכל אחד מאיתנו כמעט.

הסרט מגיע עם הרעיון הליברלי שאנשים ההולכים בדרך שלהם משפיעים על החיים שלהם ועל העולם לטובה, יענו הגשמה עצמית וזאת גם כשהם נגד החברה. הסרט מספר סיפור של יהודי ספרדי ירושלמי שביתו והוא אובחנו כ'לא מתאימים' למגזר החרדי האשכנזי ולבסוף הוא גם לא התאים לשס המשתכנז(ס)ת, ושס זרקה אותו גם כלא מתאים. כלומר, האיש מנסה לעשות טוב לפי החינוך שלו, ברם הוא נתפס כלא יוצלח שלא מקבל הערכה מחבריו וממשפחתו. לדוגמה האיש אומר על עצמו שהוא אדם ישר. אולם בפועל הוא עובר על החוק, שובר חיסכון של הבת שלו, עובד בשחור ומעביר חתימות בניגוד להנחיות החוק. כלומר, הוא אדם ישר במטרה, לא בהכרח בדרך והוא לא שם לב לכך שהוא לא ישר לגמרי.

הסרט נפתח עם יעקב, מעריץ חרדים-אשכנזים ירושלמי. יעקב הוא אלמן ומאוהב באשתו, הוא עדיין מדבר אליה, ברם היא לא עונה לו. וזה כמו היחסים בין הספרדים המושפלים לבין האשכנזים הגאים שלא טורחים לענות להם, תקשורת חד סטרית, כביכול, בין הספרדי לאשכנזי לטובת האשכנזי, במצבים מסוימים.

יעקב מגלה שהבת שלו סולקה מהסמינר בטעות. עקב חוסר עניין של המורה במי שהיא באופן אישי. הסתכלו עליה כספרדיה והחליטו לדלל ספרדיות והיא משום מה נבחרה. כשהוא מוכיח שהייתה כאן טעות והיא לא עברה על כללי המוסד מבחינה דתית, נאמר לו שביתו לא מתאימה, פשוט לא מתאימה.

ליעקב נמאס והוא מתחיל להיאבק בממסד החרדי הקיים ולהקים לקולקטיב הספרדי בי-ם מוסד פוליטי שייצג אותו ודומיו. העוול שנעשה לו גורם לו לצאת מחייו האישיים הפשוטים ולעבור לחיים ציבוריים של מחלוקת ומאבק.

כנראה האכפתיות הרבה שלו בנושא משכנעת אנשים להירתם לעניין. הם מבינים שהוא לא בא במטרה מודעת לשלוט, אלא פשוט לתקן עוול. מרן הספרדי מתרגש מהסיפור שלו כנער בישיבה. ושר התורה הבני ברקי מתרגש מהצורך שלו בנושא, כלומר, זה לא היה בונוס של עוד רווח, זה היה צורך של מניעת סבל. וזאת על אף שלמען הכבוד של המגזר שלו הוא נמנע מפשרה עם המפלגה האשכנזית שהייתה מביאה לו גם עבודה רבה בבית דפוס שלו – הציעו להם מקומות ריאליים התחייבות להדפיס בבית דפוס שלו. כלומר, אם הוא היה מאופק יותר הוא לא היה מצליח להביא יצירה גדולה כמו שס שהפכה למוסד ספרדי חשוב.

הסרט ממשיך לניצחון הגדול ולהשתלבות של שס בכנסת כשהוא מודר כי הוא לא אשכנזי מספיק בהתנהלות שלו. הוא הודח ופגוע מהעוול שנעשה לו, ברם הוא ממשיך לשמוח על ההצלחה של המטרה. וזאת על אף שלכאורה מפלגת שס בויתה והפכה למעין אשכנזית. וכמו שיעקב אומר ליגאל בסוף הסרט אתה כמו כולם, כלומר כמו כל האשכנזים.

הסרט נפתח באי התאמה של הבת ומסתיים באי התאמה יעקב כהן לשס המשתכנז(ס)ת. כלומר, לפעמים לקדם משהו מוצלח צריך אדם הנחשב לא מתאים. מאידך ההתמסדות עלולה להפוך לאותו הדבר וליצור עוולות חדשות, ברם יש כעת לכל הפחות כבוד לספרדים ויותר כוח לדאוג לעצמם לעומת קודם.

הסרט הוא קומדיה ולא דוקודרמה ולכן הוא לא מנסה לדייק, ברם זה נעשה בצורה שאשכנזים יבינו שהנה, הספרדים לא מתאימים לדת האשכנזית שלנו, הם חצי חילונים. חבל. נשמע שהיוצר רואה בספרדים מתונים יותר ולכן מערביים או מוצלחים יותר… ברם בחיים של אדיקות דתית אנטי מערבית הגמונית, זה רק נתפס כהצדקה להרחקה של האחרים השונים פרקטית דתית.

הסרט שם דגש על הרצונות של האנשים והמזל כהסבר לתופעות חברתיות, ופחות על התנאים וגם חבל. בעצם היה כאן תנאים מסויימים שגרמו לכך שהציבור החרדי הספרדי יפרוש כנפיים, אם זה לא היה יעקב כהן זה היה מישהו אחר. וכמו שנאמר אצל מרן כל כמה זמן מישהו בא לבקש תמיכה בפתיחת מפלגה וחושב עצמו פנתר שחור.

בנוסף, רואים כאן את התמה של היוצר להכניס קטעי מוזיקה מעבר לרגיל – שזה נמצא גם בשבאבניקים שלו. זה מרענן, אבל צריך שיפור בעריכה שיהיה חלק יותר.

המשחק הוא משחק טוב, מלא להט וניכר שהדמויות הראשיות נכנסו לדמות. מאידך היו הרבה ניצבים שלא בדיוק נכנסו נכון לדמות, אבל יש לזה מעלה זה עוזר לקהל הלא חרדי להתחבר – הם פחות מחוברים לאופי החרדי ויותר מתחברים לאופי הישראלי.

ראיתי לא מזמן הסרט וחשבתי שאני הולך לראות סרט גדול בהתאם לביקורות והסקירות המתלהבות שראיתי בפייס. ברם התחושה שלי הייתה שהוא די בינוני ואם זה לא היה על שס ועל חרדים ספרדים זה היה נכשל. אז כבוד על בחירת הנושא. ברם הייתי מצפה ליותר תחכום ומשוקעות. זה סרט ביכורים של היוצר ולא אתפלא אם הסרט הבא יהיה מוצלח יותר.