מדוע הרן הושלך לכבשן האש על ידי נמרוד הרשע – פרשת לך לך

וימת הרן על פני תרח אביו בארץ מולדתו באור כשדים

הרבי שליט"א דרש בפרשת לך לך בנוגע למדרש הידוע של אברהם והצלמים. ואנו לא מצאנו פנאי להביא הדבר תורה של הרבי שליט"א עד האידנא. ולפיכך אנו מביאים זאת כעת ואין מוקדם ומאוחר בתורה ותמיד אפשר להביא חידושי תורה ולאו דווקא על פרשת השבוע. התורה כולה היא פרשת השבוע לכל אחד ואחד וכמו שידוע שמרדכי היהודי שאל אל התינוקות "פסוק לי פסוקך" – אסתר רבה ז.

גרסה מבוארת של מדרש אברהם והאלילים ועדיין אנו ממליצים לקהל הלומדים הקדוש לעיין גם בגרסא בארמית מבראשית רב לח יג כדלהלן:

"רבי חייא בר בריה דרב אדא דיפו: תרח עובד צלמים היה, חד זמן נפיק לאתר הושיב לאברהם מוכר תחתיו.
הוה אתי בר אינש בעי דיזבן והוה אמר לו:
בר כמה שנין את?
והוה אמר לו: בר חמשין או שיתין.
והוה אמר לו: ווי ליה לההוא גברא דהוה בר שיתין, ובעי למסגד לבר יומי?!
והוה מתבייש והולך לו.

חד זמן אתא חד איתתא טעינה בידה חדא פינך דסולת.
אמרה ליה: הא לך קרב קודמיהון.
קם נסיב בוקלסא בידיה, ותבריהון לכולהון פסיליא, ויהב בוקלסא בידא דרבה דהוה ביניהון. כיון דאתא אבוה אמר לו:
מאן עביד להון כדין?
אמר לו: מה נכפר מינך אתת, חדא איתתא טעינה לה חדא פינך דסולת, ואמרת לי הא לך קריב קודמיהון, קריבת לקדמיהון הוה דין אמר: אנא איכול קדמאי! ודין אמר אנא איכול קדמאי! קם הדין רבה דהוה ביניהון, נסב בוקלסא ותברינון.
אמר לו: מה אתה מפלה בי, וידעין אנון?!
אמר לו: ולא ישמעו אזניך מה שפיך אומר?!

נסביה ומסריה לנמרוד.

אמר לו: נסגוד לנורא!
אמר לו אברהם: ונסגוד למיא, דמטפין נורא.
אמר לו נמרוד: נסגוד למיא!
אמר לו: אם כן נסגוד לעננא, דטעין מיא.
אמר לו: נסגוד לעננא!
אמר לו: אם כן נסגוד לרוחא, דמבדר עננא.
אמר לו: נסגוד לרוחא!
אמר לו: ונסגוד לבר אינשא, דסביל רוחא.
אמר לו: מילין את משתעי! אני, איני משתחוה אלא לאור, הרי אני משליכך בתוכו, ויבא אלוה שאתה משתחוה לו ויצילך הימנו.
הוה תמן.
הרן קאים פלוג, אמר: מה נפשך, אם נצח אברהם, אנא אמר: מן דאברהם אנא, ואם נצח נמרוד, אנא אמר: דנמרוד אנא.
כיון שירד אברהם לכבשן האש וניצול, אמרין ליה:
דמאן את?
אמר להון: מן אברהם אנא.
נטלוהו והשליכוהו לאור ונחמרו בני מעיו ויצא ומת על פני תרח אביו, הה"ד (שם יב) וימת הרן על פני תרח אביו בארץ מולדתו באור כשדים.

שואל הרבי שליט"א והרי זה פלא ויש להעמיק בהמדרש. כתוב במדרש שהרן אחי אברהם אבינו נשרף כי לא האמין מספיק אלא אמר שיתמוך במי שינצח. ועדיין לא נהיר מדוע בכלל, מפני מה שאלו אותו האם הוא מאמין באלילים? הרי הוא לא שיבר האלילים, ואם כן מפני מה שישאלוהו בכלל, והיכן מצינו במדרש ששאלו את תרח? במדרש רואים שאברהם אבינו שיבר את האלילים ותרח מסרו לנמרוד, דווקא את אברהם המשבר כלים.

ונראה לפרש כמה פירושים וכל אחד יבחר הפירוש הנוגע אליו.

א. לא להשפיל המלך נמרוד. צריך לשרוף מישהו כי כבוד המלך הושפל כשהשליך מישהו לאש להראות עוצמתו ולא מת בהאש. ומפני מה לקחו דווקא את הרן? רצו לבדוק מישהו ובדקו אולי בדרך אסוציאצייע מישהו מקורב לאברהם וזה היה הרן שגם לא הסכים להכחיש ה' לאחר שראה שאברהם ניצל.

ב. על מי האותות בכוכבים דיברו? – כי החוזים בכוכבים אמרו שיהא בן לתרח שישמיד לנמרוד. שמישהו מזרעו של תרח יכחיד את נמרוד. ומי אמר שזה אברהם, אולי זה הרן? ובפרט שפעם לא היה דוקומנטים כמו היום שאפשר לדעת מי זה מי ובן כמה הוא וכן על זה הדרך לברר מי האדם בוודאות.

וכך כתוב במעשה אברהם מספר מדרשים בית המדרש חדר ב הנמצא באוצר המדרשים:

"בשעה שנולד אברהם אבינו ע״ה, עמד כוכב אחד ממזרח ובלע ד' כוכבים לארבע רוחות השמים.

אמרו חכמים לנמרוד: בן נולד לתרח בשעה זו שעתיד לצאת ממנו אומה שתירש העולם הזה והעולם הבא, אם רצונך ינתן לאביו מלא ביתו כסף וזהב ונהרגהו.

מיד שגר נמרוד אצל אביו אמר לו: בן נולד לך אמש עכשיו תנהו לי ונהרגהו ואתן לך מלא ביתך כסף וזהב.

אמר לו תרח אמשול לך משל למה הדבר דומה לסוס אחד שאמרו לו נחתוך את ראשך וניתן לך בית מלא שעורים, אמר הסוס להם: שוטים! אם תחתכו את ראשי מי יאכל השעורים?!

ואתם אם תהרגו את בני מי יירש הכסף והזהב.

השיב לו המלך מדבריך אני מכיר שבן נולד לך, אמר לו תרח בן נולד לי ומת, אמר לו על חי אני אומר לך ולא על מת.

מה עשה תרח? החביא את בנו במערה שלש שנים. זימן לו הקב״ה שני חלונות, מן האחד יוצא שמן ומן השני סלת.

וכדאי לעיין עוד בהעניין בפנים.

ולפי הדברים פה אפשר לומר שנמרוד חיפש אמתלא להרוג את בני תרח. בתחילה האמין לתרח שמת. אבל לאחר שאברהם מרד בו אמר לעצמו אולי גם הרן הוא סכנה כמו שחזו האצטגנין לגבי אברהם. ואכן עשו שלפי המדרש הרב את נמרוד באותו היום של מכירת הבכורה הוא מצאצאי הרן ונחור אחי אברהם דרך אברהם ורבקה.

ג. אולי שיחשבו שכן שרף את אברהם – אולי היו דומים. וכמו שנאמר שלוט בן הרן ואברהם היו דומים זה לזה. וככתוב במדרש רבה מא ו:

ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך וגו' — רבי עזריה בשם ר"י ב"ר סימון אמר: כשם שהיה ריב בין רועי אברם ובין רועי לוט, כך היה ריב בין אברם ללוט, הדא הוא דכתיב (בראשית יג ח): "ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני וביניך ובין רעי ובין רעיך כי אנשים אחים אנחנו". וכי אחים היו? אלא שהיה קלסתר פניו דומה לו.

ד. כדי לפגוע באחד מחסידי אברהם ובכך להחליש האמונה ביחוד ה' שהרי רק אברהם ניצל – אולי דרך כישוף ושאר המאמינים לא.

ה. לאחר שאברהם ניצל מהאש, הרן קפץ והכריז על עצמו כמאמין באמונת אברהם אבינו עליו השלום ולכן בדקוהו באש. ואז יש לדון מדוע קפץ, האם קפץ לשם שמים אבל לא מספיק מסר הנפש, כי החליט רק לאחר שאברהם אבינו עליו השלום ניצל? או שרצה גם כבוד כאברהם להיות אדם מיוחד שניצול מאש.

ויש האומרים שהרן נשרף מפני עניין אחר וזה חולק על המדרש רבה שהבאנו. וכתוב בבית המדרש חדר ה נמצא באוצר המדרשים של הרב אייזנשטיין:

"והיו כל המלכים רואים שלא היה מגיע לא אש ולא שלהבת כלפי אברהם. אמרו המלכים אחיו של אברהם כשפן גדול הוא וצבר את האור וסילסלה, ובשבילו ניצול אברהם, מיד ניתזה שלהבת ממדורתו של אברהם ושרף את הרן, שנאמר וימת הרן". למי שרוצה לעיין בגרסה השניה שיעיין פה.

• למעשה מוסר חשוב לגבי תמונות הרבנים עיינו כאן.

זלזול ברב

אחד מאנשי הקהילה נוהג ללעוג ולבוז לפעמים לאדם המשמש כצלם על גבי מודעות המשמשות לגביית כסף מן העם.

אמרו לו: "מדוע אתה מזלזל בהרב הזה?!".

ענה האיש: מאז שהאיש הפך לעבודה זרה מותר לבוז לו. ככתוב: "כל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דעבודה זרה דשריא". "גם רב גדול יכול להפוך לעבודה זרה או עבודה זרה בשיתוף".

עוד בעניין:

• והיו עיניך רואות את מוריך.
• תועלות האייקונין של הרבנים בחברה החרדית – מעולם השידוכים.
• הצלמים של הרבנים.
• .מסירות הנפש של האיש שביקש למצוא לעצמו רב

והיו עיניך רואות את מוריך – שיטה הקדושה פון הייליגע ישועות משה, דהיינו שוואצונעס

והנה שיחת חיזוק מהרבי שליט"א ר' לייב אלקסאנדער בן ר' וולף הירש הלוי זצ"ל בעניין חוש הביקורת של האדם כלפי שליטי הדעה, המחשבה או המוסר בהחברה. ופעמים רבות מדובר באנשים תורניים כמו רבנים ולמדנים ולא רק בעלי הרכילות או הנגידים בהבית מדרש. הדברים נאמרו לפני שנים הרבה והם מפורסומים כעת לתועלת הציבור בגלל דברי הבלע של אחד השליטים בנסיכות ויז'ניץ שאמר שהחסיד צריך להיות זנב לרבו – שיטה הקדושה פון הייליגע ישועות משה, דהיינו שוואצונעס.

"והיו עיניך רואות את מוריך" – חשוב לו לאדם לראות את רבותיו. לראות ולא לשמוע מפי השמועה. לראות ולא להאמין למעשיות לא ברורות ולפעמים גם שקרים. חשוב שהאדם יראת את מורו כמות שהוא גם עם חסרונותיו ולא רק עם מעלותיו. וזה חשוב שיזכור שרבו הוא איש ככל האנשים, אולי מורם יותר מן העם, אבל עדיין בשר ודם, אפר ועפר ומטיפה סרוחה. וזה כמו שהנביא ישעיהו אומר: "וְנָתַן לָכֶם אֲדֹנָי לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ, וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ, וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ", כלומר, האדם לפעמים שבוי בגשמיות ואינו מקשיב למורו במלמדו את רצון ה'. ולאחר שקשה עליו חייו בגלל חסרון בהמזון, אזי מוחו פתוח לראות העולם ולהאזין להנביא. אז כמו שצריך לראות את המורה כדי לקיים דבריו, כך גם צריך להזהר לא להפוך הרב לע"ז.

ובעוונותינו הרבים אנשים-רב מן הציבור פעמים עושים דבר הקרוי בלעז 'אידאליזצייע' של הרב, כלומר לראות את הרב כרעיון במנותק מהמציאות כרעיון זך וטהור הנמצא במחשבה. לכן חשוב מאוד לראות ולהחזיר מצב הראיה של הרב למקומו הראוי לו, כי האלהים אוהב אמת ושמו אמת. וזה העניין קל לעשות כשרואין את פני הרב, מפני שאין לך אדם שאין בו פגימות כסכין שחיטה. וכשרואה את הפגמים של הרב, יודע שהרב ילוד אישה ולא אל לא יושיע. ואין הכוונה לומר שהאשה מאוסה מן האיש, אלא שרק היא מבחינת המציאות ממליטה הבני אדם.

וזה כמו המעשה שפעם אחת באה בתולה להיוועץ אצל הרבי לגבי שידוכים שבכל פעם שהיא מתראה עם בחור מרגישה קור גדול בליבה. אולם אם מתכתבת היא עימו, מרגישה היא שהוא ידיד טוב ויכול להתפתח מן העניין חיבור של אמת. אולם לאחר שמתראה עימו פנים אל פנים מיד הרגשתה נעלמת והיא מרגישה תוהו כלפיו.

וזה גם דומה לעניין של ראיית פני הרבי, והביאור הוא, שפעמים כשהזולת נמצא מול האדם יותר קל לו לאדם לא לדון אותו לכף זכות ולמצוא הפגימות, וזה כעין אבק לשון הרע ורכילות מהלך ומהדס. וזאת כי מידת הדין של האדם מתעוררת ביתר שאת כשרואה את בעל הדבר מול עיניו.

והיום, לא עלינו, ישנם עמי הארצות שמקבלים הרב בדרך רעה ועושים ממנו עבודה זרה. ממש. וזה התורה רצתה ללמדנו שדבר מגונה הוא. ויש כאלו אנשים שעושים 'יארצייט' ועבודה זרה, ושמחים ומפזזים כתיישים וכעיזים תוך כדי שהם מספרים בשבחו של הרב ואומרים רק דברים טובים, ומצניעים ומעלימים את פגמיו עד שנדמה כמלאך שכולו לבן. ואם יש איש עז האומר דבר שאפשר להבין לב' פנים, משליכים אותו החוצה מן החלון לאשפה ומכים אותו ארבעים חסר אחת.

וזה ממש כחטא העגל ששמחו על מותו של משה, שהתחילו מרקדים על סיר הבשר כפי שמרקדים לפני הכלה, והעמידו שם קופה של מעות. וקופה זו נתמלאה דמים על ידי האנשים אשר שיעבדו את נשמתם, ומזה המעות עשו עגל הזהב.

והם, לא עלינו, עשו שם אידאיליזצייע של משה רבינו עליו השלום ואמרו שהוא אל או כעין האל והוא העגל במובן מסוים. והיו שם הערב-רב, שהם רבנים בלילה. וקרויים כך, שעושים רוב מעשיהם בחדרי-חדרים ובמחשכים. ובמקום לנצל היארצייט ללמוד מוסר ולהתחזק לעבודת השי"ת ולהיות אדם שלם יותר, מתבוננים הם רק על המעשים הטובים של המת וממציאים מעשיות שקר והבל וללא מוסר השכל כדי לברוח מחייהם הקשים והעצובים.

ועל כן מובן היטב מדוע הנשים לא נענשו בחטא העגל, שהרי בידוע שהנשים דעתן קלות. כלומר, שלהאיש יש דעת כבדה וכיוון שכך אנשי הקהילה נשמעים לדעת האיש יותר מלדעת האישה. וזה לא דבר אמיתי שחייב להיות לנצח, אלא עניין של בניית מחשבת חברת בני האדם. וכך האנשים הזכרים חושבים וכך הנקיבות מקבלות החינוך, והן כך חושבות על עצמן ונהיות במצב של 'מארגנליזייע', בלשון לעז. ולפי כך אין הן מתערבות בענייני הדת אלא מקבלות דעת ההגמון ונבעלות בראשן למחשבתו. אך אין הן עושות אידאליזצייע, כיוון שהן משולות כשפחות. ועל כן עושות הן רק מה שהן חייבות למיעבד ולא יותר כדכתיבי: "עבדא בהפקירא ניחא ליה".

ויש על עניין זה חקירה אצל ציבור היראים, האם הכוונה חכמים בלילה להרע, שהיו מנצלים את הבריות להרוויח מעות או משום דהוה עשי מעשי "אצילות" בלילה לנשי ונערי ישראל ומכיוון שעשי מעשי ערב קרויים ערב-רב כמו שנאמר: "ולעת ערב אל תנח ידך", והם הרי, לכאורה, מקיימים דבר זה בהידור רב.

וזה דבר הפשט בעניין, מדוע בחטא העגל שהערב-רב חטאו, והם היו רבים, מדוע נהרגו מתי מעט? אלא שהיו רק מתי מעט מן הערב-רב, היות שלכל 'ערב-רבי' כזה יש חצר גדולה, אזי שלושת אלפים ערבי-רבי לשישים ריבוא זה מעט. וזה לא כהדרש שהערב-רב הם מצרים שעלו עם בני ישראל, שאם כן היו יותר מג' אלפים. לכן חייבין להגיד כמו שפירשתי בעזרת השי"ת.

ואם בני האדם לא מקיימים והיו עיניך רואות את מוריך, אזי עלולים הם לקיים והיו עיניך רואות את חמוריך… כי כשהרב חי במעגל של בני אדם הרואים בו מלאך או אלוהים, אזי הוא מתנוון מרוב שמאבד הבנת המציאות ואינו רואה מה שהעם רואה והוא פשוט נוהג לו כמו המשוגע שנמלט מבית משוגעים והופך לחמור נושא ספרים.

והנה שיר המוקדש לדברי הבלע של אותו נסיך ויז'ניציאי.