תגית: פגישות

הנערה שרצתה לשלם בפגישה – מעולם השידוכים

אחד מהתלמידים בארץ ישראל המקורב לרבי שליט"א שלח לנו סיפור לפרסום לשמח את לב הציבור. והסיפור אכן משמח וחשבנו שכדאי לפרסם העניין לשמחת קהל הקוראים הקדוש.

"בסוף השידוכדייט היא החליטה שהיא חייבת לשלם, "אני רוצה לשלם", כך היא טרחה להודיע לי חגיגית. שתקתי, הרי אני לא יכול להתעקש לשלם, זה נתפס פטרוני, ומאידך מה אכפת לי שתשלם אם זה משמח אותה.

היא פצתה את פיה שוב ואמרה שהיא מתכוונת שהיא רוצה לשלם רק הטיפ ולא את הארוחה (חס וחלילה), היא נגד לשלם חצי חצי.
אמרתי: "אוקיי איך שאת רוצה" (וחשבתי על המשפט: "As you wish").
היא אמרה: "באמת אני רוצה לשלם".
אמרתי לה: "מה שאת רוצה, מה שעושה לך טוב".
אמרה לי בתגובה: "אני חושבת שזה לא בסדר שהגבר תמיד משלם, אני בחורה נאורה, מודרנית, מתחשבת, זה יוצא הרבה כסף, זה ניצול…".

לא הבנתי מה היא רוצה ממני, הרי זה מתפקידי כגבר לבן מסכן ועלוב לשלם.

אמרתי לה בצורה עדינה: "שמבחינתי אני חייב לשלם שהרי כך הנימוס המערבי קובע, איזו ברירה יש לי, לפיכך אני לא רואה בזאת פרגון".
היא אמרה לי: "תתפלא, יש הרבה גברים זבלים, אני חייבת לשלם לפחות הטיפ".
אמרתי: "בסדר מה שאת רוצה, לי זה לא משנה, מה שעושה לך טוב".

היא הוציאה את ארנקה הנכבד עם ידיה הנאות ופתחה את רוכסן כיס המטבעות. היא השחילה את אצבעותיה וחיטטה כאילו אצבעותיה לא מצליחות להכנס ולשלוף המטבעות לטיפ. לבסוף לאחר המתח הרב, נראה היה שנואשה, היא הוציאה את אצבעותיה והודיעה: "אופס אין לי טיפ לשלם, אני מצטערת". (העניין הזכיר לי את הסיפור של הרב והרבנית, פעם אחת הרבנית שאלה את הרב מה אתה עונה על ה'קשה' וענה הרבי: "אני אחשוב על זה", יותר מאוחר כשהרבי הלך לנוח הוא אמר לרבנית: "אה, כבר לא קשה".)

צחקתי בתוך נשמתי והתאפקתי לא לצחוק לה בפרצוף. ולא היה ברור לי מדוע היא לא ניסתה לשלם הטיפ באשראי? חשבתי שאולי היא לא רגילה באמת לשלם טיפ, אמרתי לה בפני פוקר: לא נורא, יהיה בסדר.

לאחר הדברים האלה נשאלתי על ידי השדכנית איך היה? אמרתי: "אפשר להגיד שזה היה כמו כמו שתי פגישות – הפעם הראשונה שלי עמה והפעם האחרונה שלי איתה".

חבל אמרה לי השדכנית, הבחורה סיפרה לי שהיא נורא נהנתה שנתת לה לשלם את חלקה בפגישה. היא רוצה להפגש שוב.

אמרתי לשדכנית שבאמת הפגישה הייתה טובה והבחורה מצחיקה מאוד. אולם יש בינינו פערים עמוקים בלתי ניתנים לגישור, עדיף שלא נפגש שוב.

"נשים משקרות, אתה לא יודע?!" – מעולם השידוכים

מעשה שנשלח אלינו בעילום שם על ידי אחד מחברי הקהילה. חשבנו שכדאי לפרסם העניין לתועלת הציבור ובכך נחנוך פינה חדשה בנושא השידוכים. הרבי שליט"א הכריז שיש עניין גדול לדבר על נושא השידוכים כדי להילחם במגפת העלטערערס שלא מתחתנים ומגיעים לגיל מופלג ללא שזכו לבנות בית נאמן בישראל. חשוב להוסיף שלא ברור האם נשים משקרות יותר מהאנשים, ברם זו המעשיה וכל אחד יחליט לעצמו. דעת הרבי שליט"א, למי שמתעקש לדעת, שכל אחד מקדם עצמו בדרכו שלו ולא ברור שלנשים יש תרבות שקר יותר מן האנשים.


יצא לי להתקל בגברת אחת באיזשהו מקום על בסיס קבוע. שנינו חוצניקים והתחלנו לפתח שיחה. יום אחד הגברת הנכבדה הציעה שאצא עם ביתה. אמרתי לעצמי שאין לי עניין לברר עליה במנהג המשודכים שהרי מפני דרכי שלום אני לא מעוניין לפגוע באמא שלה ולכן אתן צ'אנס בכל מקרה. לבסוף, בדרך מקרה, התברר שאחת השלוחות של משפחתי מכירה את הבחורה המוצעת. ביררתי מעט, לא כל כך מצא חן בעיני ברם עדיין הסכמתי להיפגש. אמרתי לעצמי: אין אפוטרופוס לעריות, אולי היא תמצא חן בעיני למרות מה שאני משער.

יצאנו ולא התרגשתי יותר מידי. כעת הייתי בדילמה על מה להוריד מבלי שהצדדים השונים פה יפגעו. היא לא מצאה חן בעיני מבחינת סגנון ותחומי עניין וכן מבחינת מראה. ומשום מה הבחורה כן פרגנה לי, ורצתה להמשיך עוד – אולי 'טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו'. באחת השיחות שלנו, הבחורה שנשקה לגיל שלושים (בלבד…) אמרה שהיא לעולם לא הצליחה להגיע לארבע פגישות בכלל אי פעם.

אמרתי לעצמי, יש לי משימה, אני כעת עזבתי קשר כואב, מה אכפת לי להיפגש ארבע פעמים ולהעסיק את עצמי בדברים מעניינים – תמיד אפשר ללמוד ולהתעניין באחר. נפגשתי עמה קצרות ודיברנו על החיים והפגנו הבדידות, בפגישה הרביעית החלטתי לקחתה לתיאטרון, והיה נחמד מצידה שהיא הסכימה, לא כל בחורה חרדית מעזה ללכת לתיאטרון של החילונים.

היא מאוד נהנתה מההצגה שאיני זוכר את שמה ואני בכלל לא הבנתי מה הנקודה של ההצגה. במוצאי ההצגה פגשתי חבר חשוב שמותר לענות לו שלום באמצע פסוקי דזמרה. הוא רצה להצטרף אלינו לקפה, עניין מבורך שמבחינתי היה תורם לשיחה המשותפת.

שאלתי בצד את העלמה לגבי צירוף החבר החשוב והיא הסכימה. הייתה שיחה טובה ואני אפילו יכולתי לפרוש לי לעולמי הפנימי ולאפשר להם לשוחח כאוות נפשם. לאחר זמן אמרתי לחבר שאני לא יכול יותר להאריך איתו כי אני צריך להעניק לעלמה זמן איכות חשוב, שלא תחוש נטושה. החבר החשוב והנחמד, הבין, איחל דברי ברכות והלך לו לדרכו.

לאחר זמן הבחורה התלוננה על כך שבכלל הצעתי העניין עם החבר, היא אמרה שבעצם היא הייתה נגד זה. אמרתי לה אבל אמרת שאת מסכימה? ענתה לי העלמה: "טיפש, נשים משקרות, אתה לא יודע?!". חשכו עיני, אולי אני לא מבין אותה הכי טוב בעולם, הרי אנו בתחילת הקשר, ברם היא הטעתה אותי וכעת באה בטענות. ומעבר לכך בכל ימי חלדי לא נתקלתי בכזה מקרה, אני לא משתכנע, אני לא מאמין לה – היא משקרת שנשים משקרות… הבנתי שהגעתי לדרך ללא מוצא וברוך ה' אני עדיין רווק וניצלתי מעונשה של אותה פלונית וכמו שיש פשע ללא קורבן היא עונש ללא עבירה…

ומוסר ההשכל הוא ששקרנים רבים ישקרו ויגידו שכך נהוג והשקר שלהם אינו בעיה שלהם אלא מנהג המקום. כלומר, הם משקרים להסביר למה הם משקרים. ואז יוצא מכאן עניין נחמד שאי אפשר לסמוך על השקרן בענייני שקר על אף שהוא לכאורה מומחה לעניין וזאת כי הוא שקרן.


לאחר המקרה, חשבתי לעצמי שכעת אני מבין הפסוק: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה", ופירשתי פירוש נימאנדעסלאנד שפעמים האישה מבקשת דבר שאינה מתכוונת לזה. וזה מבלבל את הגבר. באה התורה ללמדנו שאפשר לשמוע מה האישה (אפילו אם היא עצמה לא יודעת) רוצה, לפי קולה. ודבר ידוע זה אצל החוקרים, שיש ניגון בקול האדם יחד עם גובה ורעש ולפי זה אפשר לפעמים להבין מה לעשות עם משאלותיה ובקשותיה.

השידוך של הרבי שליט"א – מעשה מופלא של השגחה פרטית

מעשה מיוחד של השגחה  דהרבי שליט"א, ר' לייב אלקסאנדער הלוי בן ר' וולף הירש, סיפר להגאבע

פעם אחת יצאנו עם איזו מוקיונית רברבתא בשידוך. התהלכנו בירושלים עיר הקודש הבנויה. כל המקומות 'בקאוה רימון' היו תפוסים על ידי האחוריים של האנשים דמונחין היו על הכיסא. דבר זה הפריע לגברת היות שזה גלוי וידוע כמקום דמגישין שם אוכל בהכשר הקרוי 'מהדרין'.

במקום דאין איפה לשבת, יהיה מקום לשבת. הפנינו את מבטינו כה וכה ונלך ביתה עגנון, תמונה שלשומה שמו. ועל אף דהוה לא מהדרין מן המהדרין כמו דיושבי העיר ירושלים עיר הקודש נהגו על עצמם, הכרענו דבשעת הדחק אפשר לשבת.

9317858-arabic-coffee-with-dates-fruit-isolated-on-white-background-stock-photo

ואין לך שעת הדחק יותר משידוך עם נקבה הקרוי בלעז 'דייט'. וכידוע אמר על זה זקני הרבי הקדוש מנימאנדעסלאנד זי"ע: ומדוע נקרא שמו של מפגש משונה זה שעושין הצעירין דייט?! ויען זקני הגדול והנורא: "משום דדייט הוה תמר בלשון אשכנז של אנגליה. וכידוע התורה הקדושה מספרת לנו על שני סוגי תמר. תמר האחת היא תמר דרדפה אחר הגברא והתמר השנייה דסירסה הגברא". והוסיף עוד זקני הקדוש: "דכל איתתא מורכבת מן שתי הבחינות הללו וצריך להיזהר לא להגיע למצב דלא מסוגל להתהפך כגון נ' שערי טומאה".

נכנסנו מעדנות, כשמואל הנביא, אנחנו והאדרת המכובדת דהבחורה הייתה עטופה בה עקב הצינה. היו שם יושבי קרנות הקרויין "שאבאבניקים". ואלו מין של אנשים הקרויין חרדקין או חרד"ק. והם אנשים הנרדפין על ידי עם ישראל ויש מנהג "קדוש" לירק עליהם כל פעם דרואין אותם. ועל פירוש המילה שאבאב יש מח' מפורסמת מדוע נקרא שמן כך. חד אמר דזהו לשון גנאי בשפת ישמעאל לאלו דלא עושין כלום. וחד אמר דזהו על שם מה דהמלך קהלת אמר 'שמח בחור בילדותך' דזהו נוטריקון, כלומר, דהוו אנשים שמחים.

samuel-van-hoogstraten-1

אנו היינו מצוננין מעט ולא היה לנו מפיות על השולחן, עקב צעדי ההתייעלותא דשל המרא דאתרא. לפיכך היינו מוכרחין ללכת לחדר הפעור בו יש כיור של שיש, כדי לקחת הממחטות מן המתקנא סופג הידיים. וכך הוה. נפנינו לחזור למקומנו, לפתע עמד וניגש אלינו אחד מן יושבי הקרנות ושאלנו: "האם אתם מאורשין?" ענינו: "לאו". שאלנו אותו: "מדוע הנך שואל?" ענה לנו הלה: "דכיוון שהתערבנו אני והחבריא האם מצורת הילוככם הנכבד ניכר דהנך מאורש". העזנו פנים ואמרנו: הב לן חמישה אחוזים 'אאוף די האוס', כדאמרי אינשי, סוף כל סוף התערבתם עלינו, הרי.." וההוא לא ענה כלום.

חזרנו למקומנו. לא עבר זמן הרבה ותוך חמשה עשרה רגעין, העבד, הקרוי  כשם משפחת ר' איסר זלמן, הביא לנו על טבלת השולחן שתי גלידות, ואמר: "הללו שם בהקרן זווית שילמו על הגלידה". באותה התקופה לא היינו אוכלין בנימאנדעסלאנד דברי סחורה של ההכשר של 'הרעבנות'. ולשם-שמים לקחנו הכף זערוריתא וטעמנו מעט רק כדי דהנקבה השמנמנה תחוש בטוב ולא יחטוף אותה הבולמוס.

רואין מכאן דפעמים האייבישטער מזמן לאדם עלמה רק כדי דיקבל גלידה ויעשה מצוה על אף שלא יזכה לאכול ממנה. זה נקרא השגחה פרטית!