תגית: פוליטיקה

תועלות האייקונין של הרבנים בחברה החרדית – מעולם השידוכים

  1. ידוע שביחסי מין יש עניין של שפה בין השותפים, פירוק מתחים, רבייה, תענוג וכן בריתות כשמדובר בין בני אדם ועוד.
  2. גם נהוג להגיד שבתרבויות עובדי עבודה זרה קדומות נהוג היה לקיים יחסי מין במקדשים. ואיסור קָדֵשׁ וקְדֵשָׁה המופיע בתנ"ך מתייחס גם לזה ומשתלב בעניין, והשם הנגזר משורש "קדושה" מוכיח שכבר אז נהגו להגיד שהיו יחסי מין "קדושים" אצל עובדי האלילים שדרו בשכנות עם בני ישראל בתקופה ההיא. (יש במחקר המערערים על העניין הזה ורואים בזאת דברי דופי נגד האחרים).
  3. כמו כן, האימפריה ההבסבורגית ידועה בבריתותיה השונות שהיו לה עם כל חצר מלכותית חשובה באירופה הנוצרית שזכתה בקשר נישואים עמה. בכך הם, ההבסבורגים, יצרו בריתות לעת צרה, הידקו את הקשרים שלהם, העלו את עמדתם ובמקרים מסוימים ירשו שטחים וחיזקו כך את כוחם.

דבר זה דומה לחצרות חסידיות במגזר החרדי כיום, המרבות בקשרי חיתון עם חסידויות אחרות, ולא עם בני או בנות גבירים ממוניים, כיון שחשוב להן לכרות ברית עם טייקון דתי שיעמוד לטובתן בעת צרה.

וגם במגזר הלא חסידי, המגזר הכלל אשכנזי, שושלת שטיינמן נשואה ומוברגת עם שושלת קנייבסקי ושושלת אלישיב כולה, והשושלות מוברגות זו בזו דרך הנכדים והנינים.


כדאי לשים לב לכך שבחברה החרדית ישנה צורת פרסום מיוחדת שקיימת גם אצל משפחת האצולה הבריטית.

הקורא יכול לזכור את פרסום חתונתו של הנסיך צ'ארלס עם ליידי דיאנה, אח"כ את פרסום לידת הילדים, אח"כ את אירוסי הנסיך ויליאמס עם ליידי מידלטון, אחר כך את נישואיהם, בהמשך את לידת הילד, ג'ורג', ולבסוף את לידת אחותו שארלוט. טקסים שלמים המוקדשים למשפחת המלוכה. ובטקסים הללו הזוכים לפרסום רב מהללים את את מוסד המלוכה ואת חברי בית המלוכה ובכך מקדמים את האינטרסים של בית המלוכה.

ואפשר לחשוב שאולי אנשים במעגלים מסוימים מעוניינים בפרסום עצמי ואין להם את התירוץ הקביל מבחינה חברתית להצדיק את הפרסום שהם רוצים על עצמם. אי לכך הם מביאים ילד לעולם (אולי במיוחד לפרסום). מיד עם היוודע הבשורה המשמחת, התקשורת "מעדכנת" את העם על הולדת פרי הבטן – יבורך פרי הבטן. כל העלונים והעיתונים מלאי ברכות כשגם המפרסם מרוויח בזכות כך רייטינג ופרסום לו ולמוסדותיו. וכן גם הלוויה יש טררם שלם בדומה ללידה.

כמו הפרסום באצולה הבריטית, כך גם בחברה החרדית. כשנולד בן אזי יש טקס ברית מילה, ואם הוא בכור לא כהן או לוי והוא פטר רחם, יש לאחריו את פדיון-הבן. או אז העיתונות מתמלאת בצילומים של המפורסמים השונים שהיו באירוע המשמח הלז ומזוויות רבות ועם דמויות שונות. כך קורה גם בבר המצווה, באירוסין, בחתונה ובאירועים של הנכדים. טקסי פרסום למעמד העליון ודרך לחנך אותנו שהם חשובים וטבעי שזה כך שהרי זה בתקשורת. והעניין ממשיך גם במוות, עושים פרסום של מחלת הרב, ומבקשים שהציבור 'יתפלל', הציבור מנייס על העניין, אחר כך חלה הרעה במצב ומבקשים שהציבור יתפלל יותר, וכמובן הציבור מרכל יותר. ואז מודיעים שהמצב מסוכן וכעת הציבור בהיי ומרכל בלחץ. לבסוף יש הודעת פטירה, לוויה, וטקסים על הקבר. וכמובן מקפידים לצלם או להזכיר את הרבנים החשובים שנכחו שוב ושוב.

לדוגמה: מופיעה תמונה בעיתון ובה ידועני ציבור חרדים, ומתחתיה הכותרת 'מרן שר התורה גדול הגדולים צדיק הצדיקים וקשיש הקשישים הרב X איחל מזל טוב לרב הגאון ראש הישיבה ראש הראשים למדן הלמדנים ישבן הישבנים הרב Y, בחתונת בתו Z.


תופעה נוספת הקיימת בחברה החרדית, היא שימוש ברב כ'דוגמן מצוות'. בהתחלה, הייתה תמונת הרב רק תמונה של כבוד, או גילוי כי מאמינים בדרכו. כך היה לדוגמה אצל הרוסים במאה הקודמת שתלו תמונת מנהיג דגול כסטלין שמש העמים על הקיר.

אצל חרדים רבים נהוג לתלות את התמונה של הרב הנכון 'בעל ההשקפה הנכונה' על הקיר. למשל, תמונתו של הרב שך הייתה ועודנה תמונה מרכזית ברוב הבתים מהפלג הליטאי, תמונת החפץ חיים ועוד.

כיום כבר התקדמנו. התמונה היא גם קידום אינטרסים. אנו מעלים תמונה של הרב למען פרסומת למגבית של צדקה, הנראית מעוצבת כפוסטר של סרט חילוני או של מוצר צריכה. כמו מוצר צריכה סתמי המפורסם בחוצות הערים על ידי פרזנטורי הפרסום של היצרנים, על ידי דמויות של דוגמניות ודוגמנים הנחשבים בעלי מראה מצודד – כך מגבית של צדקה תפרסם פוסטר, ובצדו או במרכזו יש את תמונת הרב בעל לוק של קדושה וקרבה לאל.

במילים אחרות, תמונות הרבנים עברו אבולוציה, ומתמונות של אג'נדה הן נהפכו למקדם כלכלי. אחד ה'סטארים' או יותר נכון 'סטאר הסטארים', 'פרזנטור הפרזנטורים' ו'מכניס הכספים' המבוקש ביותר ושדמותו מכניסה סכומים רבים, הוא הרב חיים קנייבסקי שליט"א.


למעשה אני תוהה האם כאשר הרבה מן התורמים הן תורמות, אפשר שלא לחשוב האם מוכרים את הרב כ'סמל מיני'. ולכאורה דבר זה טוב באג'נדה של הציבור, מכיוון שהן תחנכנה את בניהן שיהיו כמו גדול הדור (קשה להתעלם מן המשמעות של המילה 'גדול'). כמו כן, העניין פותר בעיות של שלום בית, שהרי הן מתייחמות על הרב המוצלח והחתיך ובכך נענות לבעליהן.

חשוב גם לשים לב לאידאל היופי בפרסום. אין רב בעל מראה מוזר, ובמגזר האשכנזי אין רב ספרדי בעל מראה חריג, המצליחים בפרסומות. ולכן, לדוגמה, לא נראה תמונת רב קצוץ זקן, או רב אתיופי שחור כצדיק שימכור מצוות ויכניס כסף לארגון הצדקה הזקוק לכספינו, לכספי אבותינו ולכספי ילדינו. העניין פשוט: מכיוון שכמו שבעולם הפרסום החילוני יש אידאל יופי של הפרזנטורים, לדוגמה מבנה הגוף המחוטב של הדוגמנית הנראית בפרסומת (ואכמ"ל) – לנו יש אידאל יופי של צדקות, ברם קשה שלא לחשוב שיש בו גם אפקט מיני.


ברם יש כאן חשש גדול שבמצב שבו יש רק דוגמנים זכרים (רבנים למיניהם), העניין עלול אולי לפתח תשוקה מינית כלפי הרבנים בעלי הסקס-אפיל החזק, וזה עלול חלילה להביא למשכבי זכור האסורים על פי התורה. לפיכך יש עניין לקדם פרסומות של "דוגמ-רבניות" או "דוגמ-טיפות" כגון הרבניות או המטיפות קוק, קולדצקי, והרבנית מבעלז, למען הגברים וכדי למנוע איסורים חמורים.

האם צריך מדינה יהודית? – שיחת בנו של הרב עם בן האצלניק | מאת כתבנו לענייני חילונים

כתבנו לענייני חילונים עובד גם עם חילונים כדרך להביא פרנסה הביתה, לקדם הדתה במרחב הציבורי ולקיים את מאמר הכתוב בזיעת אפך תביא לחם – לכן הוא עובד בעבודה קלה ששם מזיעים אולי רק באף.. ושם יש אנשים חופשים מן המצוות האוהבים ונהנים לשאול אותו שאלות בסוגיות של יידישקייט. ויצא לו לאחרונה לדבר עם ציוני ימני אחד בעבודה. וחשבנו שמצווה לפרסם הדברים.


כידוע אין אנו בנימאנדעסלאנד ציונים כלל ועיקר. וזאת כי אין אנו נצינוליסטים. אין אנו מאמינים שהלאום הוא מגדיר האדם בצורה מהותית, אלא אנו חושבים שהדת מגדירה האדם אם האדם פועל לפי מצוות הדת. ואם תרצה לומר שיש נציון-לאום האם יש לאום יהודי או מספר לאומים או שאין לאום יהודי, אלא רק לאום ישראל או גרמני וכדומה, הרי מה הקשר בין יהודי מקהילת נימאנדעסלאנד לבין יהודי מקהילת משהד או טריפולי או מוסקבה? ואם יש קשר האם הוא לא קשר דתי בלבד? בנוסף לא הוכח שיש לאום, שזה הרי עניין שאי אפשר לראות בחמשת החושים – מה שכן אפשר לראות זה המעשים של האדם.

בנוסף לכך שהציונות ההרצליסטית היא נציונליסטית היא גם מאמינה, כביכול, שפתרון בעיית היהודים הסובלים בין הגויים היא על ידי טריטוריה ששם יהודים רבים יגורו וכך יהיה להם בית. ואין אנו מאמינים בכך, אנו מאמינים שאנו יכולים לחיות במדינות של חסד האוהבות יהודים. בדיוק כמו שאנו האדוקים חיים אצל שלטון הציונים… ולפני שנים הרבה לפני שהוקמה הישות הציונית, היה חבר אנשים בשם אצ"ל וזה ראשי תיבות של ארגון צבאי לאומי. והם אנשים המשתייכים לימין של הפוליטיקה. והם נחמדים להאדוקים ולמסורת על אף שהם חופשיים וזאת יותר מן אנשי השמאל


במסגרת העיסוק בדת הציונית נוצרה שיחה בעבודה בין בנו של רב חרדי (אני) ובן של לוחם אצ"ל (אצלניק) עז נפש. וחשבתי שכדאי לפרסם העניין כדי לתת כוח בנפש האדם של הקוראים לעשות מעשים גדולים.

בן הרב לא התרגש מהמדינה ואמר שהוא יכול לחיות בחו"ל. בנו של לוחם האצל חלק עליו בכבוד אך בתוקף, ממש הדר ותגר…

בנוגע לויכוח בין האדוק לרוויזיוניסט, סיפר בן לוחם האצל שדודתו הייתה אחות בשיירת הדסה ונהרגה על ידי הפורעים הערבים.

מדובר היה בהתקפה על שיירה בדרך לבית החולים הר הצופים שהיה תחת הגנת הבריטים. משום מה הבריטים (שלך) נטשו את את הגנת השיירה והערבים החלו לתקוף. והיה שם פשוט טבח במשך כמה שעות. כשלאחר שהוא הופסק המשיכו להתעלל בגופות והיה קשה לזהות רבים מן הגופות[1]. בגלל שהגופות לא היו מזוהות אז הן נקברו בקבר אחים[2].

אולם דודה שלי קבורה בסנהדריה בקבר משלה. וזה בגלל שאבי ידע ערבית והוא התחפש לערבי מקומי ופשוט הגיע למקום בלילה ואסף את הגופה וצעד עמה 14 קילומטר חזרה[3].

המשיך איש השייך לדת הציונית, תבין למה חשוב שיש לך, לנו מדינה. הבריטים שלך לא ידאגו לנו כמו שהמדינה דואגת לך.

בן הרב אמר לאצלניק: סיפור מדהים ממש מרגש, אם הייתי רוצה להיות חילוני, הייתי רוצה להיות חילוני כמו אבא שלך.

[1]הערת הכותב, רבים מהגופות לא היו מזוהות עקב שריפה שפרצה בכלי רכב בעקבות הצתות.

[2] הערה היו כמה גופות שזוהו ולא רק גופה אחת.

[3] כנראה חזר בסיבובים למנוע התגלות, שהרי מדוע הוא סוחב גופה בלילה.

הנה, למרות שיש אנשים חופשיים הם עדיין עושים מעשים של מסירות נפש ויש לנו מה ללמוד מהם וגם אפשר לכבד את מעשיהם וכך לקדם שלום בעולם.

 

מדברי הרבי שליט"א בעניין הבחירות

מדברי הרבי שליטא בעניין הבחירות:

מיין טיירע יידן שום רב או צדיק לא בחר בנו, אלא זכינו בס"ד להיוולד במשפחה גאה ומיוחסת בעם ישראל אשר שלטה בקהילה מאות בשנים. ואשר תמשיך לשלוט בעם ישראל כמו שקודשא בריך הוא ואוריתא חד הוא. גם שום רב לא בחר בסבי זקני, רבי קלונימוס בן טודרוס הלוי זצ"ל זי"ע, אלא דהיה לו הכוח להיות רבי בעזרת השם יתברך. והוא עשה זאת לבד לא כהליסטים מזויין בלילה שמחפש רב שימנהו לרב. לפיכך גם החסידים יכולים לשלשל בהבכי-רעות (וואלן בלע"ז) מה שאוהבין לשלשל.

הציבור גם מתבקש להפסיק הפריעני בנושאים אלו ולבטלני מלימוד תוה"ק. וכמו דכתבו חז"ל "הבטלה מביאה לידי שיעמום", ופירש זקני רבי שלמה יצחקי זצ"ל דזה שיגעון. אין לקהילתינו עניין במשגינערס.

ר' צבי הירש ראובער (דער גאבע) בשם הרבי שליט"א

ופעם היה האלקציון מיד אחרי הפורים, אזי הרבי בעליזות היין במשתה החג אמר הדברים הללו והם נרשמו בידי אחד מהשומעים.

  1. . אין זה חשוב כל כך להצביע.
  2. מי שחושב שהוא מקיים מצוה בהשחלת הפתק להחריץ שתבוא עליו ברכה. וכן מי שחושבת שהיא מקיימת מצוה שיבוא עליה ברוך.
  3. סגולה לפתיחת הראש, לא להצביע כלל או להצביע למפלגת אנשים שלא יעברו להיות שליחי הבוחרים היות שלא יקבלו מספיק קולות מהעם. ודבר זה עוזר גם ללמוד גמ' יותר טוב. ולפעמים אם מספרים שלא הצביעו אזי יש האוחזין אבן או מקל ועם זאת פוצעים את ראש הרשע הקהילתי על זה שלא הצביע כראוי.
  4. כל החושב שבאופן מצוי הוא יכול להשפיע על תוצאות בחירת האנשים על ידי השלשול בהקלפי, אינו אלא טועה. זהו מקרה שאינו שכיח כלל.
  5. לפכך מי שחושש להגיד שלא הצביע, שישכר ויגיד שהצביע וזאת מפני דרכי שלום. וכן לגבי המפלגה המסוימת לפי קהל אנשים ששם נמצא.
  6. מי שנמצא בקהל מאמיני הבחירות ואינו יכול לשקר היטב בצורה שיאמינו לו, שילך להצביע.
  7. אם בקהל שלו מאמינים בפתקים מסוימים ואינו יודע לשקר טוב שיטיל הפתק של הקהל. וזאת מפני דרכי שלום.
  8. ז. יש יחידי סגולה שלא הולכים כלל להצביע כדי שאנשי המפלגות ידעו שהם לא הלכו להצביע.
  9. ח. ודבר זה מסוכן למי שיודע לשקר טוב ולא רוצה להיות במריבה עם הקהל שלו. וזאת כי חברא, חברא אית ליה והם יוכלו לדעת שהוא לא הצביע. ובשעת הדחק יכול להגיד שהצביע בקלפי בבית האושפיזין של החולים.
  10. סוף דבר, האדם צריך לעשות לפי הסיפור שהוא רוצה למכור להקהל.
  11. ובדיעבד יכול אדם לומר: הצבעה בהבחירות בדמוקרטיה זה עניין של בית הסתרים ואין זה צנוע לשאול ולגרום להרהורים רעים באותו עניין. אולם חבריו יחשדוהו שלא הצביע למועמד שלהם מכיוון שאם היה מצביע לו, אזי לא היה לו מה להסתיר.

הבל הבלים הכל הבל, יהי רצון שהציבור יצליח בכל הבחירות שלו ולא רק פעם בכמה השנים שיש פאסטיבל של גאוה ושנאה.

ומנהל אתר הקהילה קיבל אישור מהרבי לשים פה את ניגון מוסוליני וזה סגולה להבנת מעשי רבנים מסוימים בזמן הבחירות.

בעיות מחשבתיות בחברה החרדשית בעידן הפייסבוק – מאת כתבנו לענייני חילונים

כתבנו לענייני חילונים דיבר עם מכר שלו שטען שהוא לא אדוק יותר או חרדי לדבר ה' אלא הוא דתי. כתבנו הנכבד נזכר בעוד תובנות שיש לו על טרנס חרדים בדרגות שונות בחברה החרדית והחליט לכתוב על זה רשומה מעניינת לטובת הקהל. הרשומה מלאה בדברי מוסר על התופעות המוזכרות, אבל הם נכתבו מאהבה. המאמר נכתב על חרדים בדרגה זו או אחרת המושפעים מן החילוניות ולכן כתבנו לענייני חילונים קישר זאת לתחום שלו בכשרון רב.


בעיות מחשבתיות בחברה החרדשית בעידן הרשת החברתית

יש כמה בעיות, יש את הבעיות החברתיות שבכל מקום וקבוצה. ויש את הבעיות המיוחדות של הנקראים חרדים. ויש גם את השילוב של הבעיות.

נניח כשאדם נמצא בעולם של הישיבה אז אם הוא חושב בדרך שלך, הוא אולי בסכנת כפירה או להיקרא 'טיפוס' בשידוכים, אבל אפשר עדיין לכבד אותו כלמדן. לעומת זאת, אצל החרדשים אם אדם חושב עצמאית והוא לא מיליונר, משיג בחורות או כבוד הוא משוגע וטיפש. כלומר, למעשה החברה החרדית מודרנית שהייתה פעם חברה משכילית במקצת, הפכה לחברה קלת דעת (חרדים קלי דעת – חרדקים) עם מטריאליזם המושפע מקפיטליזם-ופרוטסטנטיות. ואם פעם המודרנה הגיעה מחשיבה פתוחה בעיקר ומעט פרנסה, כיום רוב המודרנה אצלנו מגיעה מסגנון פנאי או צרכנות של תענוגות, מעט פרנסה ומחשבה.

וזה דומה גם לשינוי של המרחב האינטרנטי. פעם המרחב האינטרנטי היה פתוח מאוד שהרי נהגו לכתוב בניקים. ומי שהתעסק באינטרנט באופן פעיל ככותב, היה בד"כ אדם משכיל ובעל כבוד למחשבה מקורית והשילוב יצר אומץ כתיבתי. כיום כל אחד יכול לכתוב, אזי יש כאלו שמעלים תמונה שלהם עצובה או אם זו אשה אז היא מעלה תמונה שמדגישה דברים מסויימים, וכותבים טקסט של דברי מסכנות מלא בקשות לרחמים, או בקשות לפרגונים על מראה וכד'. ואז אם מישהו כותב משהוא "אחר" שלא נעים למי שחלק מהעם, אז גורמים מהעם כותבים לו "שהסגנון" שלו בעייתי. במקום להגיד אני לא מסכים או מסכימה אתך, ואז אולי להקלע לדיון או ויכוח שאז ניתן להשתכנע אחר וזה "מסוכן"..

ולמעשה כבר לא מנהלים דיון על פי עיקרון החסד (לקבל את דברי השני בצורה שהכי מתאימה לדעתו של השני) ובתום לב (ללא כוונה אפלה לריב ולפגוע אחד בשני). ברגע שמישהו חושב אחרת מהמיין סטרים, אזי הוא רשע או עושה בדווקא ודינו מוות-רשתי-חברתי אם זה נעשה ברשת החברתית או מוות חברתי במעגל שלו.

במצב כזה אדם שרואה את עצמו כנורמטיבי הגון וישר דרך יכול לעשות לו שיימינג ולחוש נקי כפיים, ואפילו לחוש במעשה שליחות ואפילו לא לשים לב שהוא הצד הרע פה שפוגע. תדמיינו שמאלני או ימני שמשפיל את האחר על דברים שהוא לא הביע על סמך פרשנות אישית של התוקפן. ואז לאחר התקפה אכזרית אם יוכיחו לו שהוא טועה, הוא יגיד סורי וימשיך כאילו כלום לא קרה וימשיך לנהוג כך. זה דומה לעקרון של "הרשיון מוסרי" שאם אדם בעל האמונות או ההצהרות הנכונות כעת מותר לו לנהוג בצורות מסוימות שלנשים רגילים אסור שהרי הוא מרגיש מוסרי. וכאן התוקף תוקף בשם "טוב" ומאשים את האחר ברוע כלומר, אנטי מוסריות, אז כך יש לו רשיון מוסרי כפול להיות אגרסיבי. העניין יכול להסביר מדוע למתונים אין הרבה תמיכה, רוב העם הוא קיצוני לשני צדדים והמתונים מותקפים באלימות על ידי בעלי הרשיון המוסרי ונחשבים הזויים ואנטי מוסריים רק בגלל שהם לא בחרו בצד שנחשב מוסרי בידי חלק מהאוכלוסיה.

אני מכיר מישהו שנוהג להגיד שהחרדש שונא עצמו פעמיים, פעם אחת על זה שהוא אינו חילוני מספיק ופעם שניה על זה שהוא לא דתי מספיק. ופעם אחת הוא יצא עם חרדשית מוצלחת ב'שידוכדייט' והיא הצביעה על קבוצה של חרדים ואמרה 3 פעמים: הנה חרדים! הנה חרדים! הנה חרדים! והיא נהגה להתלונן אצלו על עצמו שהוא מידי חרדי ולא חרדי מספיק.. אולי אפשר לראות כאן שילוב של הבעיות ואפשר לראות כאן אימוץ קו של נורמה נהוגה.

אותה בחורה שאמרה על הדייט שלה שהוא חרדי מידי ולא חרדי מספיק, צודקת מבחינתה. היא חייתה בחברה חוץ ישיבתית שפחות מחנכת לחידושים, שהרי בישיבה אתה יכול לחדש חידושים בשביל התענוג השכלי וזה גם אם החידוש שנוי במחלוקת. אולם בשבילה שהיא מחוץ לעולם הזה היא זרה ונוכרית למערכת המחשבתית הזו של הזכרים החרדים, אזי מי שסוטה מהקו האמצע, הוא חרדי מידי או לא מספיק. (אגב שכחתי עד עכשיו להזכיר שהיא כיום היא אומרת בדרך כלל שהיא כבר לא חרדית, היא הפכה לנאורה ל"ע..). היום רוב עולם הישיבות נגד חידושים כבר ושלא לדבר על החברה החסידית. לפיכך אנו הופכים לחברה משעממת שהיא כבר אנטי הברקות מחשבתיות.

מצב זה של השפעות חילוניות וחרדיות יוצר מצב מעניין, והנה מספר דוגמאות לשילוב של בעיות חרדיות וחילוניות:

א. אהבה ושידוכים: צריך לצאת הרבה זמן אבל לא להיות חבר וחברה. צריך להתאהב אבל אסור להגיד אני אוהבת אותך, שהרי זה מוזר ומפחיד קריפי… אבל אם חילוני יכול להגיד אחרי חצי שנה את המילה אהבה מדוע שבחורה שיוצאת 4 חודשים לא תוכל להגיד זאת, וכן להפך ובפרט שבמגזר נהוג לצאת כחודש?

ב. עבודה וישיבה: צריך ללמוד תורה בישיבה, אבל פתאום רוצים בחור שעד לפני זמן-סמסטר למד בישבה וכעת הוא לומד באוניברסיטה ועובד בעבודה נחשקת מאוד, איך הוא אמור להספיק זאת בין רגע?

ג. חרדי מידי ולא חרדי מספיק: אדם שמקפיד להיות מחובר לתורה בהתאם לכלים שרכש בישיבה אבל שונה ממה שנהוג אצל אלו שלא קיבלו הכלים הללו בישיבה ואלו שמצייתים לרבנים כשהם בכלל לא יודעים מהי ומנין סמכותם של הרבנים.

ד. פרדוקס ההומוסקסואליות: אדם מבוהל מגיע לרב ואומר שבנו נתפס בישיבה עושה מעשים הומוסוקסואלים, "אני מודאג שכעת הוא לא יוכל להינשא כי הוא לא נמשך לנשים?". הרב עונה לו, אה, מה פתאום? אין כזה דבר הומוסקסואליות ביהדות, זה רק תאוות ואפשר לטפל בזה.

אותו אדם יוצא מהרב שמח וטוב לב. לאחר כמה שנים מגיע אדם אחר לרב והוא מספר לרב שמציעים לו בחור טוב מאוד שבישיבה קטנה עשה מעשים הומוסקסואלים, האם זו סיבה לפסול השידוך על אף שהוא בחור מצוין כבר מספר שנים? הרב עונה, עדיף לא לקחת סיכון אולי הבחור יחזור על מעשיו.

ה. בחורים לא אמורים להיות רווקים שהרי אז הם יחטאו או יהפכו לטיפוס שקשה לו להתחתן בגלל התפיסה שרווקים הופכים לבררנייים ובעלי ג'וקים, ושאינם חלק מהחברה. לאחר מספר שנים, כעת הוא חוטא כשהוא בחיי אישות עם אשה, אבל בפועל הוא לא מושמץ, שהרי הוא לפחות נורמלי, יש לו אשה (אפשר להפריך זאת ולומר שהשמחה היא על זה שהוא לא הומוסקסואל..).

העניין מזכיר לי את פרדוקס האינדבידואליזם: כולנו צריכים להיות אינדבידואלים באותו סגנון כמו כולם, ואם כן במה אנו אינדיבידואליים?

אז יש לנו פייסבוק או כל רשת חברתית אחרת שמעודד להיות כמו כולם בצורה "אינדיבידואלית" ומרחב אנטי אינטלקטואלי שמחלק את העולם לבועות מחשבתיות, צרכניות פוליטיות ועוד. יש לנו דת חרדית שמרתיעה נגד חופש בדעות שקשורות לאמונה, וציות לרבנים. יש לנו חברה תרבותית חרדית שמטיפה לנהוג כמו כולם. ויש לנו חברה חרדשית שמטיפה להשגיות פומבית בתחומים מטריאליים בלבד, בעוד שאגב העולם המערבי כבר נמצא בשלב שנקרא "פוסט-מטריאליסטי". כלומר, להביע עמדה כי אתה מאמין בה גם אם זה לא משיג לך בחורות, כבוד או כסף, זה לגיטימי.

וכעת בחיים ביום יום וכל שכן בשידוכים אם יש חרדיה 'אחרת', אז איך ידברו עימה בכבוד כשהיא רשעית חברתית בגלל שהיא שונה הפועלת בדווקא או חושבת עקום בכוונה? על כן הבחורה 'האחרת' מבינה שני דברים, א. אין כמעט עם מי לדבר. ב. זה יכול לפגוע בשמה המצוין. לכן גם היא נהיית פחות 'אחר'. לפיכך הפתרון כיום הוא לפתוח ניק אלמוני ב-4chan וכדומה. וכמובן שאז העם מתלונן שהפייסבוק הפך למשעמם והוא גוסס אוטוטו מת. העם מת לא הרשתות החברתיות!

נושאי המגבעות – על חרדשים, חוצניקים, חרדיות וחשיבות התרבות במגזר החרדי – מאת כתבנו לענייני חילונים

כתבנו לענייני חילונים מצא זמן לצפות בסדרת הכתבות של חן ליברמן, עורכת דסק התרבות בערוץ עשר, שהתפרסמה בחודש שעבר ולהביע את דעתו בהקשר לכך. דעתו אולי תכעיס מספר אנשים, ברם זו לא מטרתו. מטרתו היא לעסוק בייחודו של המגזר החרדי, בצורך של המגזר בקידום תרבותו ועל החשיבות הרבה של העניין. וחשוב גם שהחילונים יבינו זאת.


השבוע שודרו בערוץ עשר ארבע כתבות של חן ליברמן בשם "נושאי המגבעת" שעסקו בתת-מגזר בחברה החרדית. החרדים החדשים או איך שבסביבה שלנו הם נקראים, "החרדשים". בסדרה הוקדש פרק אחד לתרבות במגזר, פרק שני לפמניזם, פרק שלישי לחרדים המצביעים למפלגות חילוניות, הפרק האחרון עסק בהשלכות ההשתלבות של החברה החרדית בחברה הישראלית.

בפרק הרביעי שעסק בהשלכות ההשתלבות המודרניזציה ראינו מגמות שונות. מחד ראינו שיש חרדים ג'וקרים השותים בירה בבר חילוני ולא רואים בעיה לא להתגייס לצבא ולבדל עצמם מהגויים החילונים גם אם זה לא נראה ונשמע טוב בעיני החרדי והחילוני הממוצע. ומאידך גיסא, ראינו לסביות – חרדיות בדרגה זו או אחרת – שעברו חיברות חרדי והושפעו מהחיים המודרניים והפכו חילוניות בהתנהגותן. פירטתי יותר את הפרק האחרון כי הוא חשוב ועוסק בשאלה מיהו החרדש, הרי הוא לא חרדי של פעם ולא חילוני של היום.

אני מכיר הרבה חרדשים השומרים תורה ומצוות המצהירים שהם אינם חרדים אבל לבסוף הם מתחתנים עם חרדיות (אולי הם חרדו-סקסואלים) והם עדיין מקושרים עם חרדשים כמותם בדרגה זו או אחרת. מצד שני אני מכיר חרדשים שאומרים שיש תרבות מובחנת של חרדים לגווניהם כולל חרדיות שהפכו לסביות חילוניות ובעצם ניתן להגיד שהחרדיות היא אתניות מובחנת השונה מהישראליות.


מיהו חרדי? האם החרד"ש הוא מגזר חדש?

אלי ביתאן אמר בפרק הראשון שאין עדיין גאוות יחידה ולכן ציבור החרדשים לא מקדם עדיין את האג'נדה שלו. ניתן לומר שעדיין אין כאן התפצלות מגזרית, אבל כן יש כאן תת-מגזר בדרגה מסוימת. וכעת יש את שאלת השאלות, מיהו החרדי? יש האומרים שחרדי זה החרד לדבר ה', ואז נשאלת השאלה במה החרדי שונה מן החרדי החרד"לניק שנתפס כמזרוחניק. יש האומרים שחרדי זה מי שבעל השקפות נכונות הרווחות במגזר, ואז נשאלת השאלה מה דינו של חב"דניק?! לעומת זאת, הלמ"ס הישראלי נוקט בהגדרה של אחת מארבע הגדרות הצהרה עצמית, כיפה שחורה, הצבעה למפלגה חרדית או מוסדות לימוד של הנבדק או ילדיו.

יש שיעבדו פשוט יותר ופחות מסובך, חרדי זה מי שיש לו מובחנות כזו, כגון בלבוש ושפה ועוד, בדיוק כמו שהשווייצרי מובחן מן האוסטרי. ולפיכך גם בעל השאלה הטרנס-חרדי-חילוני יש בו משהו חזק מן החרדיות שהוא לא יוכל לברוח מזאת. הוא עדיין יוכל לדבר ולהבין חרדית.

לפיכך אם חרדי של פעם יגיד שהכתבה לא מייצגת כי הם לא חרדים בגלל סיבות שונות, איני מתרגש, ואני רואה בזאת אמירה לעומתית בעלת אג'נדה. בסופו של דבר יש שיקראו לי חרדש. אבל אני רוצה לדבר על חבר שלי כדוגמה, הואי חרדי חוצניק (חרדי אנגלו-סכסי בעל מאפיינים של חרדיות מרוככת בעיני החילוני) אביו ראש ישיבה אולטרה אורתודוקסית אנגלו-סכסית שהקפיד לקחתו לראות עולם ושדאג בעצמו ללמד אותו לשחק טניס וכדומה. החרדים החוצניקים לא מתרגשים מהכתבה, בשבילהם אין כאן חידוש גדול. וחבל שבכתבה לא הדגישו את השפעת החוצניקים על החרדשיות. לחבר החוצניק שלי לא אכפת איך יקראו לו, הוא נוהג להגיד: "שכל אחד יקרא לי לפי איך שהוא רואה לנכון". ברם הוא אומר עוד: "אוסיף שאפילו הרב שאני לומד עימו חברותא מס' פעמים בשבוע הוא חרדי חוצניק ולא חרדי סאברעס קלאסי".

כאן המקום להרחיב שהחרדי החוצניק יותר מנותק מהישראליות החילונית בגלל תרבותו האנגלו-סכסית המערבית שבזה לישראליות. למעשה על אף שהחרדי החוצניק נתפס כפחות פנאט אדוק, למעשה הוא יותר מנוכר לתרבות הישראלית מאחיו החרדים הצברים. הוא לא חש צורך להתנצל ולא רואה בעיה להיות קולוניאליסט בארצו. גם בסדרה השבאבניקים החוצניק הוא זה שלא מתקפל לחילוני בשדה המוקשים בעוד שחבריו מתחנפים לחילונים בהערצה.


חשיבות התרבות להתפתחות החרדשים

הרבה חרדים הרוצים לרענן את נפשם זקוקים למעט בידור או תעסוקה שונה ממה שהם רגילים לעשות, מעבודה ועד לימוד תורה. בירה, צ'ונט, פיצוחים כדורגל זה לא מספיק בשביל הנפש. וכאן יש מחסור בתרבות חרדית שומרת תורה ומצוות העוסקת בחולין ולא בקודש, כגון ריקודי מצווה וספרי קודש וכד'. כתוצאה מכך חרדים רבים רועים בשדות זרים. צריך לקדם חרדיות אנטי חילונית ולהלחם בתופעה.

הרבה תנועות שחרור ברחבי העולם הצליחו קודם כל לקדם את התרבות הקבוצתית שלהם ורק אחר כך הם השיגו שחרור או עברו לשלב הבא של המאבק. ישנה חשיבות רבה לקדם תרבות חרדית, לא מעט חרדים חווים מעט נחיתות כלפי החילונים בעולם ויש המפצים על כך על ידי עליונות דתית ויש החשים צורך לבגוד כביכול בקבוצתם ולערוק למגזר החילוני. והעניין אולי קורה בגלל שחרדים צופים בתקשורת חילונית שמציגה את החרדי כאחר בעייתי.

ובפרפרזה למשפט מפורסם של פרנץ פאנון: "עור חרדי מסכה חילונית". לא מעט מהחרדשים מסתכלים על עצמם בעיניים חילוניות בעוד שהם עצמם בעלי חיברות חרדי. את הניכור העצמי הזה צריך לפתור על ידי קידום תרבות חרדית מובחנת, חוסר השתלבות תרבותי עם השתלבות אזרחית-כלכלית, זה יקנה כבוד לחרדש ויאפשר לחוות את אמונתו במסורת היהודית העתיקה בכבוד.

תרבות חרדשית תתרום לחרדים רבים לחוש בבית ןליהנות מתרבות שומרת תורה ומצוות המותאמת להם וכן להוות קול תרבותי אלטרנטיבית להגמוניה הישראלית ובכך לקדם מגוון ושילוב תרבותי מרענן. אח"כ יקומו מוסדות פוליטיים עם יותר דמוקרטיה לטובת האינטרס של האיש החרדי הקטן הלא מקושר לחצרות ואצולת הרבנים במגזר.