וילינו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרן במדבר – פרשת בשלח

דבר תורה נפלא ביותר לשבת בשלח. הרבי שליט"א הגיע לארץ הקודש לאחרונה ודרש בעיר הקודש נתניה הבנויה. הרבי עסק בסוגיה ידועה בפרשה פרשת בשלח. מפני מה משה ואהרן אחזו שעם ישראל נגד ה' כשהם התלוננו נגדם. וכן כיצד הדברים מתקשרים לדברים הקורים בארצנו הקדושה יום יום. ודברים מתוקים וראינו חובה להביא את הדברים למען הציבור הקדוש המשתוקק לדברי הרב שליט"א.

נאמר בפרשה פרשת בשלח – שמות טז כדלהלן:

"א וַיִּסְעוּ, מֵאֵילִם, וַיָּבֹאוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-מִדְבַּר-סִין, אֲשֶׁר בֵּין-אֵילִם וּבֵין סִינָי–בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  ב וילינו (וַיִּלּוֹנוּ) כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן–בַּמִּדְבָּר.  ג וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי-יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד-יְהוָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע:  כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב.  {ס}

ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן-הַשָּׁמָיִם; וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר-יוֹם בְּיוֹמוֹ, לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם-לֹא.  ה וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר-יָבִיאוּ; וְהָיָה מִשְׁנֶה, עַל אֲשֶׁר-יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם.  ו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  עֶרֶב–וִידַעְתֶּם, כִּי יְהוָה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  ז וּבֹקֶר, וּרְאִיתֶם אֶת-כְּבוֹד יְהוָה, בְּשָׁמְעוֹ אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶם, עַל-יְהוָה; וְנַחְנוּ מָה, כִּי תלונו (תַלִּינוּ) עָלֵינוּ.  ח וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בְּתֵת יְהוָה לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ, בִּשְׁמֹעַ יְהוָה אֶת-תְּלֻנֹּתֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו; וְנַחְנוּ מָה, לֹא-עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל-יְהוָה.  ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל-אַהֲרֹן, אֱמֹר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, קִרְבוּ לִפְנֵי יְהוָה:  כִּי שָׁמַע, אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם.  י וַיְהִי, כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וַיִּפְנוּ, אֶל-הַמִּדְבָּר; וְהִנֵּה כְּבוֹד יְהוָה, נִרְאָה בֶּעָנָן  {פ}".

הדברים מודגשים לתועלת הציבור הקדוש והיקר. הרבי שליט"א הקשה: הרי עם ישראל התלונן נגד משה ואהרן ומדוע בהמשך נאמר שעם ישראל התלונן נגד השי"ת? וי המברברים לומר שמשה ואהרן העדיפו שעם ישראל יחטא כלפי שמיא ולא כלפיהם כי כך הקטרוג נמוך יותר שהרי אומרים: קשים עבירות של בין אדם לחבריות מעבירות של בין אדם למקום.

ואומר הרבי שליט"א שזה בגלל שצריך לבקש סליחה מחברו וללכת אליו לקצה העולם ומן המקום ברוך הוא יותר קל שהרי ה' בכל מקום. אולם על עצם העבירה לא נאמר כך.

וכן ואם עם ישראל חטא כלפי שמיא כביכול והרי עדיין לכאורה פגעו במשה ואהרן (ונדון בהמשך האם זו פגיע בכלל) ואם כן לכאורה זה בין אדם לחבירו.

וכן יש לומר שעם ישראל לא פגעו במשה ואהרן באופן אישי, אלא בסך הרצו לאכול, רצו לחיות ופנו למשה ואהרן כדרך שהעם מלין כנגד מנהיגי הדור, בני ברית ושאינם בני ברית. וכי מי אמר שזה בין אדם לחברו? צריך להתלונן כדי שהמצב יהיה טוב יותר וכדי המנהיגים ידעו מה העם רוצה וזקוק.

ועוד אפשר לומר וכי אם משה ואהרן משנים, הקב"ה אינו יודע והרי השם יתברך בוחן כליות ולב?!

ואומר הרבי שדברים אינם נראים לו ולא מיישבים את דעתו.

ולמעשה אומר הרבי, הדברים פשוטים ביותר וצריך לפקוח רק את העיניים. הרי משה ואהרן הם שליחים של ה' ועד עכשיו ראינו בחומש שה' עשה לעם ישראל ניסים ונפלאות ודאג לעם ישראל כאב לבנו. ואם כן מדוע הם כנגד משה ואהרן? במה משה ואהרן חטאו להם עד הלום? מדוע הם התלוננו כנד משה ואהרן שבאים להרגם במדבר וראו שוב (למעלה) שמות טז פסוק ב וג?

ואם כן מדוע משה ואהרן שינו ממה שנכתב בתחילה? ונראה לומר שבאמת עם ישראל התלונן כנגד משה ואהרן אולי כי חשש מלזלזל בהקב"ה ולמשה ואהרן היה חשוב לומר את האמת. עניין מאוד חשוב לאדם הרוצה להיות מתוקן שיהיה ער וחד לראות את האמת ולא את האמת המדומה. ומשה ואהרן חשוב להם ליישר את עם ישראל ולכן אומרים הדברים כהווייתם.

וכן גם עם ישראל ידע שה' מינה את משה ואהרן למנהיגיו, ומדוע לא מבקשים בכבוד עזרה, מדוע לא מתפללים לה'? מדוע לא פונים למשה ואהרן שיבקש מה' ישועה?

אלא עם ישראל היה שקוע בעבדות ועבדא בהפקרא ניחא ליה והיה קשה להם אולי לקבל את משה ואהרן מעליהם ובעצם הם היו נגד רצון ה'. הם רצו שהשי"ת יפנה אליהם בשביל מה המתווכים. ברם הם לא דיברו ישר והראו שהם לא ראויים לה' באופן ישר ללא אמצעי כמשה ואהרן. והם היו כנגד רצון ה' אבל הם לא העזו לומר זאת אז הם אמרו שהם רק נגד משה ואהרן העסקנים, כביכול.

והנה מעשים שבכל יום, אנו רואים שבארץ ישראל הגוש שרץ עם האדוקים ורוב בני ישראל נחל ניצחון. ובאו אנשי ההפסד שהם לא רוצים את רצון הבוחרים בהעלעקציון. והם חושבים שהעם המדובר טעה וטועה. והם מדברים במתק שפתיים, אנו בסיידר אתכם, אבל יש לנו בעיה עם הנציג שלכם בראשות השלטון. וכן אתם בסיידר, אבל יש לנו פרובלמה עם החוקים שלכם. והם רוצים לסרס את העם שטרח לבחור וניצח. והכל אחיזת עיניים ושקר. בעצם אותם שנחלו מפלה נגד רצון העם והם רוצים את רצונם ואומרים שמה שהם רוצים זה דמוקרטיה ומה שהצד השני זה דיקטטורה והכל משחק בשבילם. ועסוקים בלהחרים ולגדף מי שחושב אחרת עד שרבים וטובים לא מביעים את דעתם אפילו בחדרי חדרים, אלא בבית הסתרים שהוא הקלפי.

בעניין ברכת יצחק אבינו לעשיו הרשע – פרשת תולדות

דבר תורה לפרשת תולדות שנאמר בשעתו על ידי הרבי שליט"א. הדברים חשובים לגבי חינוך הילדים, לגבי אופי האנשים וחשוב להעניק ולעיין בהעניין ביותר.

וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים. כח וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב.  פרק כ"ה פסוק כ"ז.

א וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי. ב וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי. ג וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צידה [צָיִד]. ד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת. פרק כ"ז פסוק א-ד.

מה הפשט בכך שעשיו היה כזה בעל חטא ומאידך אביו יצחק רצה להביא לו הברכות? הרי יצחק אבינו אמור לרצות להביא הברכות לבן הצדיק ומדוע רצה להביא לבן רשע?

נראה לי לבאר שעשיו היה כעין ספרדי מסורתי שאוהב לנשק ידי רבנים, לבקש ברכות ולהגיד שהרבנים והתורה זה הכי חשוב. וכל מי שחולק על הרב הוא כופר. אולם למעשה הוא ממשיך לעשות בשלו, לעבוד עבודה זרה, לגנוב, לרצוח לאנוס וכדומה. וראיה לדבר שהוא צדיק, כי הוא מתכופף לנשק יד הצדיק. עשיו באמת בטוח שהוא הצדיק בעל ההשקפה הנכונה החי חיים נורמליים. ומבחינתו יעקב אבינו הוא רשע מוזר משוגע הכופר בצדיק ובתורה.

זו לא רק צביעות, אלא התמקחות עם השם יתברך או הגעה להבנה בקשר אליו – מה שחשוב להשם יתברך זה להצהיר וזאת הוא עשיו עושה מצוין בריש גלי ובכל מקום. אבל במעשים הוא עדיין מעניק לעצמו חירות רבה.

לעומת זאת יעקב אבינו היה כעין ליטוואק או יעקע קר ששואל שאלות ולא רואה בעיה לחלוק על רב כשיש הסבר תורני יותר טוב. והוא גם עניו שלא רואה עניין להצהיר כל הזמן על אמונתו הנכונה ברב ובתורה. יעקב אבינו מצליח לקיים התורה בקלות, כי הוא והתורה נהיו חלק אחד מרוב שהוא שקוע ומחובר לחיי התורה הקדושה – הוא מקבל את התורה כתרבות חייו ולא מנסה לברוח מקיום התורה בתירוצים שונים.

אז יצחק חשב באמת ובתמים שעשיו היה צדיק יותר מיעקב. יעקב לא הצהיר על חומרות ועל עישור מלח ותבן, לא טרח להתכופף לנשק את ידו ולבקש ברכה. יעקב היה איש תם יושב אוהלים – הוא לא טרח לחשב מה יצחק יחשוב עליו ואיך להחניף לו. הוא בסך מנסה להיות יהודי טוב.

בעצם יצחק היה כבד ראיה מבחינה פיזית ומבחינה רוחנית – ולא הצליח לעמוד על בנו יעקב. אם הוא היה ראששיבע והיה לו תלמידים כמו יעקב ועשיו, הוא היה זורק את יעקב ומשאיר את עשיו – כמו הרבה ראשי ישיבות בדורנו.

וכעת גם יש תשובה מדוע יעקב היה יושב אוהלים. הרי לשבת באהל הכוונה ללמוד תורה, אם כן מדוע נאמר אוהלים בלשון רבים, לא מספיקה לו ישיבה אחת?

ונראה לי לבאר שאולי יצחק אבינו זרק אותו מהישיבה שלו ואז יעקב הלך לישיבת שם ועבר, כמו שכתוב שהיה י"ד שנה בישיבת שם ועבר.

ביאור בעניין "וקרח שפיקח היה מה ראה לשטות זה" – פרשת קרח

"רב לכם בני לוי" (ט"ז ז') רש"י פירש: "וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה?!
עינו הטעתו ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו שמואל ששקול כנגד משה ואהרן אמר בשבילו אני נמלט וכ"ד משמרות עומדות לבני בניו כולם מתנבאים ברוח הקודש שנא' (ד"ה א כח) כל אלה בנים להימן אמר: אפשר כל הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אדום?! לכך נשתתף לבוא לאותה חזקה ששמע מפי משה שכולם אובדים ואחד נמלט אשר יבחר ה' הוא הקדוש טעה ותלה בעצמו ולא ראה יפה לפי שבניו עשו תשובה ומשה היה רואה.

והקשה הרבי ר' קלמן בן ר' גרונם הלוי אאוס נימאנדעסלאנד זי"ע, מה העניין באם יהיו לו צאצאים גדולים  דהוא צודק. אולי הם צדיקים והוא רשע? אולי הם אפילו גם יחשבו שהוא רשע?

ועוד הקשה והרי מצינו ברבקה בת בתואל שהייתה צדיקה בת רשע וזכתה לשלשלת?

ולגבי רבקה בת בתואל, אפשר לומר דיש צדיק בן רשע אבל לא שלשלת. וזה שזכתה לשלשלת זה מחמת זאת שהעמידה צאצאים מצדיק בן צדיק. ומכאן במדרש שרש"י מביא, רואים שזה ראיה לכך שקרח מצליח ולפיכך לכאורה צודק. ויש לעיין עד כמה צריכים אבותיו של האדם להיות צדיקים כדי שיהיה להם צאצאים בשלשלת.

ובעניין מה הראיה משלשלת של האדם שהוא צדיק, ואפשר לומר שקרח ראה שיצא ממנו שלשלת כגון שלשלת בריסק ושם נוהגים, כמו שמפורסם, לומר שם שהכל בשם האבא. ואם כן, לכאורה, כמו שהם צדיקים גם הוא צדיק שהרי הכל משמו לכן הוא טעה לחשוב דהוא צודק ומשה טועה.

וידועה השאלה על המחלוקת במגילה – האם אחשוורוש מלך חכם או טיפש (מגילה יא,א). שנחלקו חז"ל על גדלות הנס. אחד אמר שעל אף שהוא חכם הקב"ה הצילנו. והשני אמר על אף שהוא טיפש, כלומר שלא ברור איך להבין את מחשבתו של אדם טיפש. אבל הקב"ה יודע כל ולכן יכול היה להושיע אותנו כשלא יכולנו להושיע את עצמנו.

ונשאלת השאלה, מה הביאור במחלוקת האם אחשוורוש חכם או טיפש? וכי אי אפשר היה לבחון אותו בניסיון ולבדוק זאת?

אלא יש לומר שאחשוורוש כמו בבריסק, כל דבר עשה בשם האבא. ולכן לא היה אפשר לבחון אותו האם היה חכם או טיפש.

ולפי זה זה אתי שפיר מדוע יעקב אבינו עליו השלום ביקש שלא יוזכר שמו. ולא מחמת שלא יוזכר שמו בתור סביו דקרח, אלא דלא יגידו ויעשו דברים בשמו כמו אלו הטוענים שעושים הכל בשם אבותיהם.

וככתוב ברש"י ט"ז א': "בן יצהר בן קהת בן לוי – ולא הזכיר בן יעקב שבקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלוקתם שנאמר: בראשית מט ובקהלם אל תחד כבודי והיכן נזכר שמו על קרח בהתיחסם על הדוכן בדברי הימים שנאמר: בן אביאסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל".