תגית: רבנות

אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות – פרקי אבות

פשט קצר של הרבי שליט"א על המשנה באבות פרק א' משנה י'.

שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן קִבְּלוּ מֵהֶם.שְׁמַעְיָה אוֹמֵר: אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה,וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת,וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת.

העולם מורגל להגיד שצריך מלאכה ולא להיות רב הבטל ממלאכה, כביכול.

וקשה הרי לכאורה שמעיה ואבטליון עצמם היו רבנים? וצריך ביאור מה רע בלהיות רב הלומד תורה. וכן כתוב לאהוב המלאכה ולשנוא הרבנות, אין זה אומר שצריך לעסוק ולעבוד קשה במלאכה, וממה שונה עבודת רב מאחד המדבר לפני אנשים תמורת שכר או של מצחיק אנשים אם הוא מגיד? וכתוב לאהוב המלאכה, לא עבודה? וכן לשנוא הרבנות ולא רבנים וגם לא להתרחק, אלא לשנוא! כלומר, לשנוא השררה, וכיום עם ישראל מונהג, ברוך ה', בידי הרבנים היועצים לו כיצד לקיים תורה ומצוות ואומנם יש שררה אצל רבנים גדולים, אך אפשר להיות רב קטן ללא שררה.

ונראה פשט אחר, שאדם צריך לאהוב הטרחה כאדם הדיוט ועניו ולשנוא את הרבנות מלשון שלטון כמו 'רב אלוף' ו'רב הטבחים' ו'מה שקנה עבד קנה רבו' ו'דברי הרב ודברי התלמיד', אדם שרק מצווה כאדון ולא טורח ואינו חש את הציבור. אהוב את המלאכה כי זה טוב לאדם להיות חלק מעולם העשייה המלאכה ולא מעולם השלטון. וצריך אולי ללמוד זאת כך, אדם צריך לעמול כאדם פשוט, לא לשאוף להיות אדון ובכך הוא לא יתוודע לרשות שהרי הרשות בעלת הכוח והעוצם לא מחפשת את האנשים הפשוטים גרידא.

לחידושים נוספים:

עשה לך רב – פרקי אבות

קושיה פשוטה של הרבי שליט"א בעניין עשה לך רב.

עשה לך רבוקנה לך חבר, והוי דן את כל האדם לכף זכות“ (משנה, מסכת אבות, פרק א', משנה ו').

”רבן גמליאל אומר: עשה לך רבוהסתלק מן הספק, ואל תרבה לעשר אומדות“ (משנה, מסכת אבות, פרק א', משנה ט"ז)

נשאלת השאלה מדוע כתוב פעמיים עשה לך רב?

וכן רואים שבמשנה אחת כתוב וקנה לך חבר ובמשנה השנייה כתוב הסתלק מן הספק, מה הפשט?

ויש לעיין מה זה רב. הרי גם כתוב מה שקנה עבד קנה רבו וכן דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים?

והנה רואים שיש ב' מיני רבנים. בתחילה הרב היה אחד שעשה לו רב בממון, או ירש. והוא היה קונה עבד. והעבד צריך לעשות רצון האדון. ולאחר זמן תלמידי החכמים שבדור קיבלו תואר אדנות של רב. כביכול עם ישראל הוא העבד של הרבנים ושתלמידי החכמים הם אדונים הנחשבים בחברת האנשים כי מומחים בתורה ובעלי התורה וכדומה. ועדיין יש בזמן הזה רב בממון ועשירות ורב בהלכה.

לכן כתוב פעמיים. פעם אחת עשה לך רב וקנה לך חבר, שזו עצה טובה להצליח בחיים. ולכאורה מבחינת פרנסה. עשה לך רב וקנה לך חבר. עשה לך רב דומיא דהחבר.

וידוע שיש בעולם כעין שודדים השולטים בארצות מסוימות גם אם אין להם שלטון אופיציאלי המוכר על ידי אומות העולם. הם מכונים "מאפייה" או "קרטלים". וצריכים תושבי המקומות הללו אם חפצי הצלחה הם, להעניק נאמנותם לאדונים שלהם המכונים "בוס". ובתמורה האדון מארגן להם פרנסה ובזמן משבר בריאות מביא להם רופאים וכולהו.

ובדומה לכך צריך האדם המיושב שיהיה לו חברים וכן צריך אדון, אדם רם מעלה לפי כללי חברת האנשים שידאג לו להצלחה בחיים. ואצל חברת החרדים, הם אפילו מסייעים למצוא שידוך לאדם ויש כאלו שהם מסדרים לו לאדם פרנסה. ועל אחת כמה וכמה אם אדם מחציף פניו לרבי של קהילתו בחצרות של אנשים המכונים חסידים, והם יירדו לחייו ויהפכוהו לעני, אביון, אומלל וגלמוד.

ופעם השניה, כתוב והסתלק מן הספק. לפעמים אדם לא הספיק לדעת את כל התורה. לפיכך הוא כעת סובל מן הספק. ויכול להחמיר ולהפסיד ממון רב או דברים אחרים. לפיכך טוב ויפה לאדם להחזיק לו רב כדי שיוכל להסתלק מן הספק. ואכן כתוב מיד אחר כך להסתלק מן הספק לא להרבות בעישור האומדות. כלומר, לא להחמיר יותר מידי. וכאן היהודי צריך להשתמש ברב ולהקל את חייו וחיי משפחתו.

הצד השווה שרואים שאין חייבים לעשות רב. ומשמע באופן ברור שזו עצה טוב לחיים. עצה טובה לא להחמיר יותר מידי, ועצה לסדר את חיי האדם.

והוסיף הרבי שליט"א, לאחר כל דברי אל תבואו להציק לי כל הזמן בקושיות. ראשית תשאלו עצמכם מה אתם יכולים לענות. ואם לא תדעו, תחקרו ותלמדו. ורק אם אין עמדכם הזמן או שמדובר בשעת חירום או לא מצאתם תשובה לאחר שחקרתם, אז פנו אלי לעצות ומענות.

ולעניין חיוב לציית לרבנים לאחר שבוטלה הסמיכה, בפעם אחרת נדבר בדבר ואין כאן המקום להאריך בזה. ומנהג קהילת קודש נימאנדעסלאנד שכל אחד יכול לעשות שבת לעצמו.

ביאור בעניין "וקרח שפיקח היה מה ראה לשטות זה" – פרשת קרח

"רב לכם בני לוי" (ט"ז ז') רש"י פירש: "וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה?!
עינו הטעתו ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו שמואל ששקול כנגד משה ואהרן אמר בשבילו אני נמלט וכ"ד משמרות עומדות לבני בניו כולם מתנבאים ברוח הקודש שנא' (ד"ה א כח) כל אלה בנים להימן אמר: אפשר כל הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אדום?! לכך נשתתף לבוא לאותה חזקה ששמע מפי משה שכולם אובדים ואחד נמלט אשר יבחר ה' הוא הקדוש טעה ותלה בעצמו ולא ראה יפה לפי שבניו עשו תשובה ומשה היה רואה.

והקשה הרבי ר' קלמן בן ר' גרונם הלוי אאוס נימאנדעסלאנד זי"ע, מה העניין באם יהיו לו צאצאים גדולים  דהוא צודק. אולי הם צדיקים והוא רשע? אולי הם אפילו גם יחשבו שהוא רשע?

ועוד הקשה והרי מצינו ברבקה בת בתואל שהייתה צדיקה בת רשע וזכתה לשלשלת?

ולגבי רבקה בת בתואל, אפשר לומר דיש צדיק בן רשע אבל לא שלשלת. וזה שזכתה לשלשלת זה מחמת זאת שהעמידה צאצאים מצדיק בן צדיק. ומכאן במדרש שרש"י מביא, רואים שזה ראיה לכך שקרח מצליח ולפיכך לכאורה צודק. ויש לעיין עד כמה צריכים אבותיו של האדם להיות צדיקים כדי שיהיה להם צאצאים בשלשלת.

ובעניין מה הראיה משלשלת של האדם שהוא צדיק, ואפשר לומר שקרח ראה שיצא ממנו שלשלת כגון שלשלת בריסק ושם נוהגים, כמו שמפורסם, לומר שם שהכל בשם האבא. ואם כן, לכאורה, כמו שהם צדיקים גם הוא צדיק שהרי הכל משמו לכן הוא טעה לחשוב דהוא צודק ומשה טועה.

וידועה השאלה על המחלוקת במגילה – האם אחשוורוש מלך חכם או טיפש (מגילה יא,א). שנחלקו חז"ל על גדלות הנס. אחד אמר שעל אף שהוא חכם הקב"ה הצילנו. והשני אמר על אף שהוא טיפש, כלומר שלא ברור איך להבין את מחשבתו של אדם טיפש. אבל הקב"ה יודע כל ולכן יכול היה להושיע אותנו כשלא יכולנו להושיע את עצמנו.

ונשאלת השאלה, מה הביאור במחלוקת האם אחשוורוש חכם או טיפש? וכי אי אפשר היה לבחון אותו בניסיון ולבדוק זאת?

אלא יש לומר שאחשוורוש כמו בבריסק, כל דבר עשה בשם האבא. ולכן לא היה אפשר לבחון אותו האם היה חכם או טיפש.

ולפי זה זה אתי שפיר מדוע יעקב אבינו עליו השלום ביקש שלא יוזכר שמו. ולא מחמת שלא יוזכר שמו בתור סביו דקרח, אלא דלא יגידו ויעשו דברים בשמו כמו אלו הטוענים שעושים הכל בשם אבותיהם.

וככתוב ברש"י ט"ז א': "בן יצהר בן קהת בן לוי – ולא הזכיר בן יעקב שבקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על מחלוקתם שנאמר: בראשית מט ובקהלם אל תחד כבודי והיכן נזכר שמו על קרח בהתיחסם על הדוכן בדברי הימים שנאמר: בן אביאסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל".