תגית: רווקים

על הרווקות בחברת האדוקים החרדית – כתבנו לענייני תרבות

מאמר נאה מאת כתבנו לענייני תרבות בעניין בעיית השידוכים נפוץ בקהילה בזמן האחרון. חשבנו שאולי העניין ימשוך גם את נפש קהל הקוראים פה, ולכן החלטנו לשתף הציבור. יש הבדלי נוסחאות כנהוג בעניינים הלו, מי שרוצה שיעשה בחינה של זה לעומת זה.


החברה החרדית כמו ברוב העולם סובלת מתופעת הרווקות המאוחרת. תופעת הרווקות תמיד הייתה והיא אינה חדשה. כיום הציבור שלנו התעצם מספרית ולכן התופעה מורגשת ולכאורה גדלה יותר.

למדתי בטובי הישיבות גדולות במגזר, ישיבת בית מתתיהו וישיבת פוניבז'. ובשידוכים אני מה שמוגדר אצלנו כ'טיפוס', כלומר, אדם חריג מעט בעל אג'נדות עצמאיות ולכן מסווג כאחר במקצת.

ידעתי אינטואיטיבית ששידוך רגיל לא יתאים לי או כי לא אתחבר או כי היא או הם במשפחה שלה לא ירצו אותי. ועדיין כשהתחלתי שידוכים בגיל 23 ומחצה בערך חשבתי שאתחתן עד גיל 25.

חשבתי שזה טוב להתחיל שידוכים מאוחר קמעה מחברי, כדי להתבגר יותר, וכן ללמוד יותר ולהנות מחופש ומפחות דאגות כבחור ישיבה.

עם הבחורה השנייה שלי התארסתי. וחשבתי שאני הולך להתחתן לפי התוכנית ועוד להקדים, מבחינת גיל נישואי, בני משפחה אחרים בנושא. האדם חושב וה' צוחק… מספר שבועות לפני החתונה השידוך נשבר למגינת ליבי.

ידעתי שלהיות שבור שידוך זה לא טוב במגזר, אולם לא ידעתי עד כמה.

מני אז התחלתי לחוש רוח אחרת ממציעי השידוכים, כנראה כי יותר קשה למכור אותי בשוק השידוכים. כיום אני רווק מקצועי זקן המכונה "אלטער" בוחר. וכל הדודות הזקנות במשפחה טוענות שאני סתם בררן שלא מספיק בוגר לסגור שידוך ולעבור לשלב הבא בחיים.

הרווק כאחר בשוק השידוכין

הבעיה של קושי במכירות של הרווק החרדי המתחיל בשוק השידוכים קיימת לא רק בטיפוסים או שבורי שידוך. למעשה כל רווק מעל גיל מסוים הופך ל'אחר' שקשה למכור אותו בשוק השידוכים ולחשוד בבעיות של רווקים; בעיות בתחום הדת, מידות, במיניות, במוזרות וכדומה.

גם החברה החרדית מחנכת את צעיריה לחנוק את האופי שלהם עד לחתונה, כדי שזה לא יזיק בשידוכים. הרווק המבוגר המצוי כבר לא חונק את עצמו (אולי כי הוא כבר לא יכול לחמוק את האופי שלו יותר) ואז זקנות הקהילה והמשפחה אומרות שנכנסו לו ג'וקים לראש.

הקפיטליזם של היהדות החרדית, שידוכים ויד נעלמה

פעם בחברה החרדית הייתה רוח קהילתנית קולקטיביסטית, כיום הושפענו מתרבות המערב ואנשים רוצים להגשים עצמם. כל זה לא חידוש. אולם העניין יוצר מהפכה דתית-קהילתית אצלנו. לדוגמה, פעם אדם היה מקים ישיבה לכל מי שרוצה. כיום יש לראש הישיבה המצוי מפעל לבחורים עם חלום להפוך למותג בתעשייה ולהיות ידוע כראש ישיבה למצוינים. כתוצאה מכך יש ברירה בין הבחורים המתדפקים על דלתות הישיבה והתנערות מהמחויבות הקהילתית-קולקטיבית. הוא כיום מתנדב שלא מחויב לחברה או לה', והוא החליט לפתוח ישיבה כדי לעודד תורה ולהרוויח אצל האל וכן להרוויח שם-טוב בחברה, מי שלא מתאים שיחפש מקום אחר. ולכן גם בהרבה ישיבות כאלו מן הרגע שבחור חווה קשיים מרחיקים (בלשוננו: להעיף) אותו מבלי לנסות לעזור לו. וכך גם בעוד תחומים, וכן הקפיטליזם של היהדות החרדית חדר גם לשוק השידוכים.

השדכנים המקצועיים כיום (מתוך אלו שאני מכיר) לא כל כך מונעים משליחות או מחויבות לדאוג לעם ישראל או לעשות חסד עם בן אדם במצוקה זוגית. הם מונעים מרצון לכסף, כבוד או הספק הישגי או הספק דתי. לפיכך ברגע שהבחור מגיע לגיל רווקי מופלג הוא הופך ל'אחר', ואזי השדכנים המצויים משיקולי שוק יוצרים יד נעלמה המתעלמת מהרווקים המבוגרים ובכך מנציחים את מצבם הרווקי של הרווקים הזקנים.

בכל ישיבה נורמלית נהוג שיש נציגות רשמית או לא רשמית בישיבה המהווה כתובת לשדכנים והמציעה את סחורת הבשר התורנית של הישיבה לציבור הרחב. ברם ישיבות רבות רוצות להרחיק את אותם הבחורים כבר, בחורים שמבחינתם מזיקים לתעשיית הישיבה שלהם. הבחורים הרווקים הם בעלי אג'נדה ופחות בעלי שם טוב שהרי אנשים משערים שלא סתם הם רווקים… לפיכך אנשי הממסד מתחילים להצניע את הבחורים הללו בשוק השידוכים. וכעת הבחור הרווק המבוגר הזקן בשוקת שבורה.

בחברה החרדית הנוהג הוא שלא מתחילים עם בחורה שמוצאת חן – זה אסור או שזה מעשה שלא יעשה. וכן בחור השרוי בישיבה לא מכיר בנות ולכן לא יודע עם מי להתחיל, שהרי החברה החרדית נורא מופרדת בין המינים. וגם אם בחור הישיבה הפך לבחור ישיבה בדימוס, הוא כבר באופיו לא מורגל בעניין. ובעצם מחכה שהוריו או שדכנים ימצאו לו משהו בהתאם לתכתיב המקובל. אולם הוריו והשדכנים כשהתחיל שידוכים נכשלו בלמצוא לו שידוך שיתאים לו. לפיכך הוא בעצם מחכה לנס או לביאת המשיח.

נישואין כטקס מעבר

וכאן נכנסת בעיה חדשה. לפעמים בחור חושב שהוא כבר מתבטל או עלול להגיע לבטלה בישיבה והוא מעוניין לעבוד. הוא יתקשה למצוא משהו, מעבר לחוסר הכשרתו לחיי העבודה. בחברה החרדית ולא רק, מתייחסים לרווק כילד וכחסר אחריות וכאחד שלא משלנו. לפיכך לא ממהרים להעסיקו בתוך החברה שלנו. הוא בעצם לא עבר את טקס החניכה או טקס המעבר להתקדם לשלב הבא בחיים, שלב הנישואין.

אז כעת בחברה שלנו הרווק הופך להיות מנודה. הוא בישיבה ולא חלק מקהילה או גר בשכירות לא ליד הקהילה המשפחתית שלו. השדכנים לא אוהבים אותו כי הוא סחורה קשה וגם כשהוא בקשר עם שדכנית היא רואה בו ילד קטן שלא מבין את העולם ומעדיפה לדבר עם הוריו.

תהליך ההתבגרות של החרדי הוא "חיידר", ישיבה קטנה, ישיבה גדולה, כולל, "שטעלע" (משרה תורנית). התהליך נקטע כל עוד הבחור רווק.

לכן צריך לקדם יחס חדש לרווקים ולאפשר להם להתבגר במגזר גם ללא חתונה. הם לא חייבים להתפרנס בשדות זרים. ואם לראשי ישיבה אין כוח לדאוג לרווקים מבוגרים, אז צריך לפתוח מוסד ייעודי חופשי יותר מישיבה למצב זה. שם יהיה מישהו שאחראי לשידוכים ויועצים לקידום אישי והרווק יוכל להתפתח וימצא את מקומו ולא יקבל יחס של סרח עודף.

רווקות חרדית מודרנית ובנות רווקות

אני חרדי מודרני וכבר לא בישיבה, אלא בשוק העבודה ולאחר תואר. ויהיה מי שיגיד: מה זה קשור לרווק עובד או לחרדי מודרני עובד?
דעתי היא שהיחס המגזרי שלו זוכים הרווקים מושפע מהיחס לרווקים התורניים-ישיבתיים. ברגע שיהיה יחס הוגן יותר לצעירים רווקים "קשישים" אלו, אז כל המגזר ישנה את היחס שלו כלפי הרווקים החרדיים ככלל.

אני לא מכיר מספיק את עולמה של הרווקה החרדית ולכן אני מדבר על עולמו של הרווק החרדי. אולם אני נתקל בעדויות שמיעה מנשים שגם רווקות מבוגרות סובלות מחוסר עניין של שדכנים וכן מיחס עוין של המבוגרים בחברה ולפעמים גם השפלות.

מה הפתרון לרווקות בחורות איני יודע. אולם גם פה אני מאמין שאם ימצאו פתרון לרווקים זכרים זה יעזור גם לרווקות.

הרווק הבודד והמסכן כשוט חברתי

למעשה אני חושב שאין אינטרס לממסד החרדי לשנות המצב. בחברה החרדית יש צורך לעודד צעירים להתחתן ולהיכנס לתלם גם במחיר של עוני כבד שהרי אחרת סרבני הנישואין עלולים להיות רווקים לנצח או לזמן ממושך. לכן צריך את מוסד הרווקות המאוחרת כשוט המונף אל על מעל ראשי הצעירים למען ישמעו ויראו ויכנסו בעול נישואין בחברה על ידי טקס מעבר-חניכה-נישואין. וייתכן שממסד צודק…

שנזכה לבנות אחת מחורבות ירושלים

"נשים משקרות, אתה לא יודע?!" – מעולם השידוכים

מעשה שנשלח אלינו בעילום שם על ידי אחד מחברי הקהילה. חשבנו שכדאי לפרסם העניין לתועלת הציבור ובכך נחנוך פינה חדשה בנושא השידוכים. הרבי שליט"א הכריז שיש עניין גדול לדבר על נושא השידוכים כדי להילחם במגפת העלטערערס שלא מתחתנים ומגיעים לגיל מופלג ללא שזכו לבנות בית נאמן בישראל. חשוב להוסיף שלא ברור האם נשים משקרות יותר מהאנשים, ברם זו המעשיה וכל אחד יחליט לעצמו. דעת הרבי שליט"א, למי שמתעקש לדעת, שכל אחד מקדם עצמו בדרכו שלו ולא ברור שלנשים יש תרבות שקר יותר מן האנשים.


יצא לי להתקל בגברת אחת באיזשהו מקום על בסיס קבוע. שנינו חוצניקים והתחלנו לפתח שיחה. יום אחד הגברת הנכבדה הציעה שאצא עם ביתה. אמרתי לעצמי שאין לי עניין לברר עליה במנהג המשודכים שהרי מפני דרכי שלום אני לא מעוניין לפגוע באמא שלה ולכן אתן צ'אנס בכל מקרה. לבסוף, בדרך מקרה, התברר שאחת השלוחות של משפחתי מכירה את הבחורה המוצעת. ביררתי מעט, לא כל כך מצא חן בעיני ברם עדיין הסכמתי להיפגש. אמרתי לעצמי: אין אפוטרופוס לעריות, אולי היא תמצא חן בעיני למרות מה שאני משער.

יצאנו ולא התרגשתי יותר מידי. כעת הייתי בדילמה על מה להוריד מבלי שהצדדים השונים פה יפגעו. היא לא מצאה חן בעיני מבחינת סגנון ותחומי עניין וכן מבחינת מראה. ומשום מה הבחורה כן פרגנה לי, ורצתה להמשיך עוד – אולי 'טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו'. באחת השיחות שלנו, הבחורה שנשקה לגיל שלושים (בלבד…) אמרה שהיא לעולם לא הצליחה להגיע לארבע פגישות בכלל אי פעם.

אמרתי לעצמי, יש לי משימה, אני כעת עזבתי קשר כואב, מה אכפת לי להיפגש ארבע פעמים ולהעסיק את עצמי בדברים מעניינים – תמיד אפשר ללמוד ולהתעניין באחר. נפגשתי עמה קצרות ודיברנו על החיים והפגנו הבדידות, בפגישה הרביעית החלטתי לקחתה לתיאטרון, והיה נחמד מצידה שהיא הסכימה, לא כל בחורה חרדית מעזה ללכת לתיאטרון של החילונים.

היא מאוד נהנתה מההצגה שאיני זוכר את שמה ואני בכלל לא הבנתי מה הנקודה של ההצגה. במוצאי ההצגה פגשתי חבר חשוב שמותר לענות לו שלום באמצע פסוקי דזמרה. הוא רצה להצטרף אלינו לקפה, עניין מבורך שמבחינתי היה תורם לשיחה המשותפת.

שאלתי בצד את העלמה לגבי צירוף החבר החשוב והיא הסכימה. הייתה שיחה טובה ואני אפילו יכולתי לפרוש לי לעולמי הפנימי ולאפשר להם לשוחח כאוות נפשם. לאחר זמן אמרתי לחבר שאני לא יכול יותר להאריך איתו כי אני צריך להעניק לעלמה זמן איכות חשוב, שלא תחוש נטושה. החבר החשוב והנחמד, הבין, איחל דברי ברכות והלך לו לדרכו.

לאחר זמן הבחורה התלוננה על כך שבכלל הצעתי העניין עם החבר, היא אמרה שבעצם היא הייתה נגד זה. אמרתי לה אבל אמרת שאת מסכימה? ענתה לי העלמה: "טיפש, נשים משקרות, אתה לא יודע?!". חשכו עיני, אולי אני לא מבין אותה הכי טוב בעולם, הרי אנו בתחילת הקשר, ברם היא הטעתה אותי וכעת באה בטענות. ומעבר לכך בכל ימי חלדי לא נתקלתי בכזה מקרה, אני לא משתכנע, אני לא מאמין לה – היא משקרת שנשים משקרות… הבנתי שהגעתי לדרך ללא מוצא וברוך ה' אני עדיין רווק וניצלתי מעונשה של אותה פלונית וכמו שיש פשע ללא קורבן היא עונש ללא עבירה…

ומוסר ההשכל הוא ששקרנים רבים ישקרו ויגידו שכך נהוג והשקר שלהם אינו בעיה שלהם אלא מנהג המקום. כלומר, הם משקרים להסביר למה הם משקרים. ואז יוצא מכאן עניין נחמד שאי אפשר לסמוך על השקרן בענייני שקר על אף שהוא לכאורה מומחה לעניין וזאת כי הוא שקרן.


לאחר המקרה, חשבתי לעצמי שכעת אני מבין הפסוק: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה", ופירשתי פירוש נימאנדעסלאנד שפעמים האישה מבקשת דבר שאינה מתכוונת לזה. וזה מבלבל את הגבר. באה התורה ללמדנו שאפשר לשמוע מה האישה (אפילו אם היא עצמה לא יודעת) רוצה, לפי קולה. ודבר ידוע זה אצל החוקרים, שיש ניגון בקול האדם יחד עם גובה ורעש ולפי זה אפשר לפעמים להבין מה לעשות עם משאלותיה ובקשותיה.

מעשה ברווק המבוגר שהלך ללגום בירה

סיפור מעניין שהתרחש לפני כמה שנים בקהילתנו בארץ ישראל וכעת עוסקי הציבור באמונה בהקהילה החליטו להתיר הפרסום. והעניין חשוב כיוון שיש כת חרד"שים השונאים את עצמם והם מתעצמים יותר ויותר, וחשוב שידעו שרובם מסכנים ושונאים את עצמם ולכן הם מרירים ופשוט שזה העניין הוא רחמונעס גדולה.

יום אחד ר' הערשלע לאסטמאן, המכונה ר' הערשלע דער-מבוגער או ר' הערשלע די-עלטרערער, אחד מרווקיה המפורסמין בקהילת נימאנדעסלאנד החדשה בארץ ישראל נפגש עם מחבלעצניקית (והיא מכת של אדוקים הקרויים מחבלים או עצניקים או פלג ירושלמי) הרואה את עצמה כאדם נאור ומתנגדת לשהיית עם ישראל בשטחים השנויים במחלוקת עם הגויים בארץ ישראל שעדיין לא סופחו להמדינה ההציונית.

הערשעלע היה איש בעל מראה טוב, משכמו ומעלה ואדם החכם בדרכו שלו, הוא לא היה עבד להחברה ולכן תמיד היה חי לו לעצמו. והוא בגלל מחשבותיו בדרכו שלו נתפס בעיני העם כמודרניש. והוא נהג לצאת להשידוכדייט עם בנות הארץ בתנאי שהן בחורות חכמות ופתוחות דעת, ולכן גם הוא היה יוצא עם בחורות הנחשבות מודרניש, על אף שבדרך כלל הן היו שבויות בדת המערב השויוני ומשעממות ושונאות בעלי מחשבה אחרת מן הנהוג במחוזות המחשבה שלהן הן הורגלו.

סיפר לרבי שליט"א שהטרוריסטעצית (לשון פחד, אבל זהו כינוי למחבלים) שעמה הוא יוצא בשידוכדייט מזה מס' פעמים, אמרה לו, שהוא אובער-חרדישער. ופעם אחרת אמרה לו, שהוא אינו חרדי מספיק. והוסיף אחרי סיפור הדברים הלז לרבי שליט"א, שפעם אחת היה עם המפגעת (כינוי למחבלים) בהוואלד, והם ראו יהודי עם בגדי חרדים שחורים מרחוק, והפאדיונעצית (כינוי למחבלים) הצביעה על אותו הייד ואמרה: "הנה חרדי! הנה חרדי! הנה חרדי!" והוסיף עוד לומר שהיא נחשבת אשה חכמה ומצלחת מאוד ולא ברור מדוע היא היא נוהגת כך בצורה משונה.

לאחר שסיפר המעשה המוזר על האויבת המשונה הנ"ל, שאל: מיין רבי, מה הביאור?

ענה הרבי שליט"א: שהיום בעוונותינו הרבים ישנם אנשים בעם ישראל אשר מכנים עצמם חרד"קים או חרד"שים, חרדים מודרניים, או חרדים מתונים ועוד כינויים משונים. והם סובלים משנאה עצמית ב' פעמים.

הפעם הא' על דבר זה שאינם 'וועסיס' (מערביים) מספיק. והפעם הב' מפני שאינם יראי שמיים מספיק. לפיכך, המחבלעצת, היא בעצם 'שונאת השונאת את עצמה' על דבר ב' הסיבות שנמנו לעיל.

וידוע שהאדם צריך עזר כנגדו, ולא אחת שנשואה לעצמה, ככתוב: "אם זכה, עזר, ואם לא זכה, כנגדו" (בראשית רבה י"ז ג'). וכיוון שכבר נודע לנו הדבר שהיא פעמים נהפכת לנגד עצמה, אזי היא בבחינת נשואה לעצמה או חלילה וחס געשלעכטסלוזיגייט (Geschlechtslosigkeit אינטר סקס). ועל כן שנעל, שנעל, אתה צריך למלט עצמך מליצנית זו. והרבי שליט"א הוסיף ונתן ברכה לדער-מבוגער, שיהי רצון שישא בחורה טובה ונורמלית. והרבי הוסיף שליבו אומר לו שאותה העלמה תרעה עד שתסתערב. ולא ברור למה הרבי התכוון.

עד הרגע האחרון אותו ליצן, הערשלע דער-מבוגער נשאר רווק ,ויש חרד"שם המקפידים לומר: אפילו "חסר-דעת" (לא טיפש, וזהו רמז מפני הצניעות, וידוע שהחרד"שים בשידוכים מנוגעים מאוד).

לאחר זמן רב, של כמה שנים, הלך הערשלע דער-מבוגער לביתו של הרבי שליט"א, כשהוא עצוב וזעף. הוא דיבר עם בנו של הרבי שליט"א, המכונה דער-שענער. שאל את בן הרבי: מדוע ברכתו של הרבי שליט"א לא התקבלה אצל השי"ת?

ענה לו בן הרבי: זו לא בעיה של אבי מורי הרבי שליט"א שאין בחורה אחת בעולם שהיא טובה ונורמלית בשבילך.

מיד הלך ר' הערשאלע דער מבוגר למבשלת אוללם של קהילת נימאנדעסלאנד החדשה באר"י ללגום בירה ומני אז נעלם. ומנהג חדש נולד בהקהילה הזו, מאז נוהגין למימר בעיירה על אחד שנעלם, 'הוא הלך ללגום בירה'.