תגית: רייפלאנד

נס הפורים, עניין צדיק ורשע וכוח האשה על בעלה

"מעשה בחסיד אחד שהיה נשוי לחסידה אחת ולא העמידו בנים זה מזה, אמרו אין אנו מועילים להקב"ה כלום, עמדו וגרשו זה את זה, הלך זה ונשא רשעה אחת ועשתה אותו רשע, הלכה זאת ונשאת לרשע אחד ועשתה אותו צדיק, הוי שהכל מן האשה." בראשית רבה פרשה יז ד"ה ז.


שאל רבי קלמן בן גרונם הלוי נימאנדעסלאנד זי"ע, איך אפשר לדמות חסיד לרשע והכיצד האשה חשובה ויכולה להשפיע על בעלה?


אלא באמת הצדיק והרשע דומים שהרי הם שני סוגי ריאליסטים הדואגים לעצמם לפי מה שחשים שטוב להם. הצדיק טוב לו במעשה צדקות ויראת שמים והרשע טוב לו במעשי הרשעות והטומאות. וכך לגבי כל אחד בעולם, שהרי כל איש דואג לעצמו, ולכאורה אין הבדל בין אדם לאדם. וכתיבי: "וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם". ולכאורה רואים שאין הבדל במהות ביניהם. וכמו שהם עושים מה שרוצים כך עושה השי"ת.

ולגבי כוח האשה, אחרי שמצינו שהצדיק והרשע הם אנשים העוסקים במסחר העושים מה שטוב להם על פי הרגשתם, ופעמים הרבה לפי רצון האשה שלהם הם קובעים מה טוב להם. ועל כן מצינו שיש כוח להאשה להשפיע על בעלה. ואף על גב שמעשים שבכל יום ויום שהאשה מושפלת בין האנשים והן מפרנסות את בעליהן כעבד המפרנס את רבו ועוד שעושות כן שלא על מנת לקבל פרס… ועם כל זאת עדיין מצינו במדרש שיש להן כוח עצמי של השפעה בחייהן על ידי הכוח לגרום להבעלין שלהן ללכת לדרכים שונות בהתאם לרצונן. וכעין זה מצינו באחשורוש שהחליף אשתו המרשעת באסתר הצדקת ונעשו ניסים ונפלאות להיהודים. ואפשר לומר שבעשיית אסתר למלכה הקב"ה הקדים תרופה למכה.

ובעניין זה יש נס פורים, אולי נס רע, שבכל שנה ושנה שעל אף שנס הפורים בא להראות שכוח האשה גדול, עדיין אנשים רבים משתעבדים בנשים בימים ובלילות והם מפסיקים להשתעבד בהן רק בזמן שהוא לא יום ולא לילה, והן שונאות הדעת ומיטפשות ונסוגות לאחור לעומת זמן נישואיהן ואין למדין מן המעשה של מגילת אסתר להבין שיש להן כוח. וזה עצוב מאוד.

ועל זה בקהילות כקהילת רייפלאנד בעם ישראל שמחים ושותים שזה דברים שהנשים לא עבדי, והן תמיד עצובות ולא יודעות לשתות וכך הם יכולים לשמוח לבד בלא נשותיהם. וכן הם יכולים להמשיך בעזר השם יתברך לשרור בביתם ולהיות איש, ככתוב "להיות כל איש שורר בביתו".

המאנס המשמש כרב

מעשה דנוהגין לספר בהקהילה לאחר שמועות משונות המתפרסמות חדשות לבקרים.

הרבי ר' אלקשאנדער בן ר' טודרוס הלוי, זצ"ל, שהה בעיירה המרשעת רייפלאנד ואין השעה ראויה לסבר האוזן בהעניין. הגיע זמן התפילה ונזקק הרבי להתפלל. הרבי שאל וביקש מאנשי המקום: "איה בית הכנסת?". והאנשים ואפילו הגויים נשמטו ממנו והעדיפו לא להשיב לו דבר. ויסרהב בהם עד דענו ואמרו, דמנהג המקום להתפלל יחידי ועל פי הקבלה.

הרבי הקדוש לא הוה מייאש בקלות. ושילם שוחד רב לילד אחד ושאל אותו: "איה בית הכנסת דלא נוהגין להתפלל בו?". והילד לקח הרבי לבית הכנסת. הרבי נכנס וירא דיש רק אדם אחד מנענע את עצמו בצורה תמוהה כאילו הוא באמצע הזיווג. והוא נמצא במקום שנוהגין להושיב את רב הבית כנסת. ויתפלל הרבי יחיד חוצה לבית הכנסת.

לאחר התפילה הרבי שאל בחוצה של העיר: מדוע האנשים לא מתפללים בבית הכנסת הרי ברוב עם הדרת מלך? ויענוהו: דהוי קולא דלא פסיק דהרב דוד פילדאו "הרב" המשמש בזה בית הכנסת הוה עושה שולחנות הפוכים עם הילדים בעל כורחם וכל רז דבילד אניס ליה. וזה הדבר ידוע מאחד התינוקות דסיפר זאת באומץ רב. ובגלל דקיבל ושימש מהרבי הרשע, ומני אז נקרא הדבר על פי קבלה ולכן על פי "הקבלה" לא נוהגים להתפלל עם אותו הרשע. ואמרו עוד: לו דבידוע דבארעא דישראל יש מאנסין רבין דהוו משמשין במלאכת הרבנות ודיש רננות דהם כופין עצמן על בני אדם בכוח ומאנסין אותן, ר"ל, וצריך להיזהר. ועם כל האמור לא ברור מה ההבדל בין מאנס בגשמיות לבין המאנס ברוחניות, מאנס הגוף לעומת מאנס הנפש.

1307-galazka

הרבי דהיה אדם עצוב ומומחה מפורסם בעציבותו היה מתגבר על עצבותו עם סגולות יווניות הקרויות: ציניות , סרקזיסמוס אונד אירונייה. ויאמר הרבי: "כעת נודע הדבר מדוע כתוב 'השתיה כדת אין אונס', דהרי כיוון דהוה רשיעי דהוו מאנסין והם מאנשי דת-יהודית או אפילו דת הצלוב-התלוי הקרויין גם קתולישערס דהוו מאנסין בעיקר נערין רכין. לפיכך כתוב בהמגילת אסתר, דאפילו דזה כ'דת' והאדם משתכר ואפשר לעשות עמו דברין כלוט, אם לא יזהר, רמי המלך שומרים ועל אף דהםאנשי הדת לא הוו אנשי הדת מאנסין לבאי המשתה כמנהגם.

כפה עליהם את ההר כגיגית

(ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה) "ויתיצבו בתחתית ההר א"ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם א"ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאוריתא" (שבת פח א).

979240516

משה – רמברנדט 1624

הקשה הרבי ר' קלמן בן ר' גרונם הלוי אאוס נימאנדעסלאנד זי"ע: צריך ביאור מה החידוש דהקב"ה כפה ההר סיני על עם ישראל והרי ידוע שהשי"ת עושה כל דבעי כיוון דהוא אלים יותר מבני האדם?

אלא דהשי"ת רצה ללמדנו דאם לא נקבל ההר, דזה נמשל לדבר מלא וגדוש בתורה, נקבל הגיגית, דזה נמשל להר חלול דריק מן תורה וזה המשך הכתוב בגמ', שם תהיה קבורתכם, דכשהאדם בלא תורה הוא משול למת ככתוב, כדג בלי מים, ואין הכוונה דהשי"ת ימית את עם ישראל, אלא דאם לא ירצו התורה הם, כביכול, ממיתין את עצמן.

ויש עוד פשט דפעמים רבות האדם מפחד ולכן אינו מסוגל להתיישב בדעתו ולחשוב כראוי. ובפרט דההר היה איום ונורא, ככתוב: "ומראה כבוד יהוה כאש אכלת בראש ההר לעיני בני ישראל", וככתוב: "ויהי ביום השלישי בהית הבקר ויהי קלת וברקים וענן כבד על ההר וקל שפר חזק מאד ויחרד כל העם אשר במחנה… והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו יהוה באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאד ויהי קול השופר הולך וחזק מאד". על כן הקב"ה שם את עם ישראל ב'הבונקר' ואחרי שהיו מוגנים מאומות העולם ושאר מזיקין, יכלו לראות במוחם דהתורה נמשלה להר חלול דמגן על העם והאדם בזמני המצוקה כמו 'הבנוקר' דעוזר לגבור כנגד חיצי אש וברזל. ואם לא היו מקבלים התורה קבורתם הייתה בזאת דלא היו ממשיכים להיות כעם. לא הייתה להם התורה דהיא כדבק המחבר את עם ישראל דידוע דכל כת של אנשים הרוצה לשרוד צריכה תורה משלה.

c4fa8d66-5fc2-4a8a-82e0-98f3350e47be

עם ישראל מקבל התורה

ומנהג נימאנדעסלאנד למלא הגיגיות מים ליד הלומדין כדי דלא ישנו דהרי השינה היא אחד מן השישים ממיתה ולכן מניחין הגיגיות מלאות מים דלא ירדמו חס ושלום וכדי לעוררם לעבודת ה', דהרי כתיבי 'כפה עליהם הר כגיגית'. ויש הנוהגין ללבוש מצנפת בצורת הגיגית, הנקראת במחוזתנו ספודיק בלשון הסלאבישערס. ולזה המצנפת ג' מעלות: א דמחזי כגיגית. ב. דאם נרדם לא רואין, כיוון דעיני הישן מכוסות בהמצנפת. ג. דאם נרטב האדם הישן לא קר להאיניש כל כך והמצנפת גם סופגת ותופסת הרבה מן המים וכך יכול לחזור ללמוד במהרה.

וכידוע התורה הקדושה נמשלה למים, ככתוב: "אדם בלי תורה כדג בלי מים". ולכן אסור בקהילת הטומאה רייפלאנד-איינץ לזרוק על הנשים מים, כיוון דאינן מצוות ללמוד דכתוב "את בניכם" וכתוב "דכל המלמד את ביתו תורה כאילו מלמדה תיפלות". וכידוע דכל המלמד את ביתו תורה כאילו מלמדה תיפלות, זה בזמנים דהנשים היו במארגנליזציה ומושפלות כשפחות כנעניות ורבות מהן היו משנאות הדת. ובנימאנדעסלאנד מגחכים על זה הפסק המשונה ופוסקים דהיום הזמנים נשתנו והנשים זכו להיות יותר בני תרבות מזמנים עבר. ואין כאן המקום להאריך.

לפיכן, גם מנהג קהילת הטומאה רייפלאנד אשר באונץ לא להרשות לנקבות ללכת לים כל השנה כלל ורק אם בעלה הולך אז אפשר מדין אשתו כגופו, ובדוחק. והמחמירין אינן מחשיבין את האשה אשתו כגופו לעניין זה. וכל זה רק בגלל דהמים נמשלו להתורה. ובנימאנדעסלאנד אומרים דזה עוד מנהג שטות. ועליהם נאמר: "ופושעים יכשלו בם".

4d527ffa769a9703e0ac432a6e9d6d2d

עלמה צדקנית לומדת תורה – איוון קרמסקוי

די ספאנישערס פון רייפלאנד – הספרדים של רייפלאנד

מעשה נורא בשכר ועונש וטבע האדם והעולם שנמצא בהגניזה הנימאנדעסלאנדית. ובנימאנדעסלאנד נוהגים לספר זה העניין בראש השנה קודם התקיעות כסגולה להן על אף שנהוג לזלזל ברייפלאנד העיר המרשעת. וזאת כי מעשיה זו משונה מאוד ונותנת תקווה להיות פרא לעורר רחמי שמים ולקרוע את גזר הדין.


חשוב להגיד שאין בזה המעשה רצון להשפיל את אחינו הספרדים, אלא אדרבה יש לנהוג בהם כאחים שהרי הם עם ישראל כמונו. ובסיפור זה יש מוסר השכל כנגד הרודפים אותם וככתוב: "אף הוא ראה גולגולת אחת שצפה על פני המים. אמר לה: "עַל דַּאֲטֵפְתְּ אַטְפוּךְ, וְסוֹף מְטִיפַיִךְ יְטוּפוּן".


אחר גירוש היהודים מספרד, היא שפניא או ספניא, הגיעו פליטים מסכנים ורשים רבים לעיירה ברייפלאנד אונץ אשר על יד איינץ בה שוכנת נימאנדעסלאנד. חישבו בליבם הספאנישערס להחזיק השלטון על הקהילה בתירוצים משונים. טענו שהם ספרדים טהורים, ולפיכך חייבים להיות נבדלים מן הקהילה באונץ, ועדתן והקהילה תחתם זקוקות להיעשות חשובות יותר, ובניהם צריכים לכנוס לכל מקום שיושבי העיר נמצאים, וצריכים גם להיעשות הרוב.

expulsion-jews

גירוש יהודי ספרד

וקהילת רייפלאנד נמלכה באזרחי העיר, ויעשו פרוטעסט (הפגנה) גדול מאוד ברחוב העיר. ויצעקו בקול גדול: 'מוות לספרדים!' ועמי הארצות זעקו: פרפלוכטערס ספאנישארס טוט אונד ראוס! ו'ספרדי טוב הויא נבלה'. ויתקעו בשופרות ויחרימום מעדת רייפלאנד. ויאמרו – כל הספרדים פושעים, אנסים, מבריחי סם-המות (סמים) ומגפות. ויאמרו – הבה נבנה חומה ונעצור ביאתם.

ויהי לאחר שלא פסקו הספרדים מבוא אל העיירה, ויעשו עוד עצרת פורטעסט בעיר וימצאו באותו מקום מניין ספרדים. ויפשטו נבלתם בשוק ויתלו עשרה ספרדים טהורים על העץ. ויתקנו תקנות גדולות ועצומות. ויאמרו:

  • ארור הנושא ספרדית או הנושאת ספרדי.

  • ארור בנו או ביתו מספרדית וכן גם בת או בן מספרדי.
  • ארור הנושא חציה ספרדית וכן הנישאת לחצי ספרדי.
  • ארורים ספרי הספרדים ויש לשורפם כספרי הנוצרים, ימח שמם לעולם ועד.
  • ארורה הישיבה אשר תלמד ספרדים.
  • כל המלמד ספרדי תורה כאילו מלמדו כפירה.


ומעשה באחד שנתגבר עליו יצרו ואנס ספרדית נאה. ויביאוהו לדין תורה בשער העיר. וישאלוהו :מדוע עשית זה המעשה המשונה, והרי אין זה דרך הטבע להאדם להתאוות לספרדיות שהרי טבען כבהמות?

ויאמר האיש: אשתי מתה בשעת לידתה ואתעצב מאוד. ואראה ספרדית לבנה, כמעט כאשכנזית ואאנסנה, והרי כתוב מפורש בתלמוד "אונס רחמנא פטריה". וישתומם הקהל על חידוש התורה הגדול הזה, ולא ידע האם זו תורה לאמיתה או 'קרום'. ותהי דממה רבה בשער העיר. ורבה של רייפלאנד חשב זמן הרבה ולא הייתה דממה כזו מעולם. ומי שלא שמע דממה זו, לא שמע דממה מימיו. ולפתע נשמעה לחישת קול דק מן הרבי, רבי אנשן, ויאמר – צודק המאנס, שהרי אנו בשעת המלחמה עם הספרדים, ונקבותיהם יפות תואר הן ומצוה לאנסן. וכל המרבה לספר סיפורי ההתעללות בהן הרי זה משובח. וישמע זאת אחד מן הליצנים ויאמר בקול גדול: "אונס חרמנא פטריה".

charles_landelle-juive_de_tanger

ספרדיה נאה

ותהי הנאנסות טבע הספרדים. ואם היו מקהילת נימאנדעסלאנד מתלוננים על מעשה הרשע הלז, ויענו להם – דהן רוצות זאת ולכן הן מסתובבות ברחובה של העיר. ויהי המשכב זכור אסור, לבר מן המשכב עם הספרדי, שהרי אונס רחמנא פטריה, ושאין הם קרויים אדם והתורה אסרה על בני האדם ולא על הספרדים. וכן שאנו בשעת המלחמה.

ויהי היום וקהילת רייפלאנד התמלאה בתינוקות 'מישלינגערס' חצי ספרדים. ויגיע לרבה של הקהילה אחד האבות. ויאמר: וזרע אשכנזי אין לי, כי אם חצי ספרדי, ושאלתי ובקשתי האם יוכל לירש אותי ולהיות כאשכנזי?

וימלך הרבי בקרב הקהל וירא שהאנשים, האבות לחצאים, רוצים 'ממשיך' שישא את זכרם לעולם ועד. ויפסוק הרב – רק שאם לא היה לאב בנים אשכנזים ןיש לו בן חצי ספרדי, יכול בן הספרדית השנואה ליחשב אשכנזי, ואם היא בת, אסור לה להתחתן עם כהן כי טבעה כזונה.

לפיכך תיקנו שחצאי ספרדים אסורים לינשא לאשכנזים ולספרדים עולמית. אך מותר להם לאנוס ספרדים כזכור, שהרי ממה נפשך (בין כה וכה), בין כאשכנזים ובין כספרדים, שהרי לגבי הספרדים אמרינן "אונס רחמנא פטריה" או מפני שהם עצמם כאלו.


ומעשה ב'חצאית' שנדמית היתה לספרדית במראה ותיאנס. ויבוא אביה להתלונן לרבי, רבי אנשן. ויען לו הרבי – ממה נפשך, והרי הנשים בחזקת אנוסות ורוצות מז' ימי בראשית, וזהו ברכה לך ולה. ועל כן חצי ספרדית המכשילה את בני ישראל בהרהורים, נחשבת כספרדית לגבי העניין. ותהיינה חצאי הספרדיות הנדמות ל'ספרדיות טמאות', שמחות שתוכלנה להיות אשכנזיות יותר.

וכך היו משכנזים חלק מן הספרדים, ויהיו פחות ספרדים בעיר. ויהיו הוללים שנתאהבו באנוסותיהם ולא היו מתחתנים עם אשכנזיות כלל. וזאת כדי לעשות בניהם הספרדים אשכנזים. ומעשה באחד שנשא אישה והיו לו ז' צאצאים זכרים אשכנזים ובת חצי ספרדית. ויהרוג את כל ילדיו ויאבד עצמו לדעת, רק כדי להפוך את ביתו האהובה לכאשכנזית. וזאת על פי הפסק דלעיל, שחצי ספרדי יכול ליחשב אשכנזי. ויהי למופת כמעשה עקידת יצחק.

וכל ספרדי היה חולם להיות אשכנזי ומתפלל ומקשט את בנותיו למען יהיו צאצאיו חצי אשכנזים ולא ספרדים מלוכלכים. והיו גם טרוריסטים ספרדים שהיו מוסרים נפשם ונהרגים למען אונס אשכנזיות, כדי לחלל גזע האשכנזים בעיר רייפלאנד. וכל ספרדי החשוד בטרור, היו ממיתים אותו במיתה משונה.


וישארו מעט ספרדים בהקהילה, ויפסיקו לרדוף אותם כפעם, יען כי רצו לשמר את המצוה לרדוף את הספרדים, וישאירו חמישים ספרדים. וכל פעם שהיה יותר מחמישים, ותלבש העיר חג והיו מתעללים בם בהידור רב בבית הכנסת. ואם היה נופל יום זה ביום הצום, היו מבטלים הצום מפני השמחה ואפילו היה זה ט' באב. ומפני טעם לא ידוע, תמיד נמצאו לפני יום הצום יותר מידי ספרדים בהעיר. והקהילה צמה רק ביום הכיפורים, וישמנו בני הקהילה משאר יהודי העולם.

ויהי היום, וישמע נסיך החסד פון איינץ על דבר מעשה הרשע שעשתה הקהילה ברייפלאנד. ויוועץ עם קהילת נימאנדעסלאנד מה לעשות. ויאמרו לו: יכבוש נא את אונץ ברייפלאנד, למען הצילה את שארית הפליטה.

וכן היה. ויפסוק על בני קהילת רייפלאנד האשכנזים מס לשלם ממון רב לספרדים בני קהילתם, כדי לכפר על פשעם. ובני הקהילה רצו להשתמט מן התשלום ויהיו מסתפרדים. ויהיו אנוסים כספרדים ואשכנזים בהיחבא. ויאמרו – נהיה ספרדים בצאתנו, ואשכנזים בביתנו. ונהגו לבשל אוכל ספרדי ורוקקים עליו, אוכלים באכילה גסה ועוד מעשים משונים על זה הדרך.

a87edaeb300cb1c14ecdea63bf937846

אנוסים אשכנזים עושים את ליל הסדר בהיחבא מפני אימת הספרדים

והיו כאלו ששילמו המס במסירות נפש ולא התחזו לספרדים הארורים. ויקימו לעצמם מקומות לימוד ושחיטה משלהם. וינסה פעם ספרדי טרוריסט ליכנס ללמוד בהישיבה ולא קיבלוהו. והלך הרשע, כביכול, לערכאות של הנסיך. וישלח הנסיך חיל צבא למען חייב אותם להכניס את זה הספרדי. ויראו כי באו מים עד נפש, ובעלי הממון יצאו את העיר רייפלאנד, והאביונים שינו את שמותם לשמות ספרדיים ויקימו מוסדות לעצמם. והיו מקבלים רק צאצאים אשכנזים טהורים או חצאים לפי הפסק דלעיל.

ותהי קהילת רייפלאנד ספרדית.