תגית: ר' לייב אלקסאנדער

עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל – דברים נפלאים בענייני השעה מאת הרבי שליט"א

הרבי שליט"א דרש לאחרונה על הפגנות השמאל היהודי המסכן בארץ ישראל נגד משטר החסד של ראש השלטון נתניהו יר"ה. הרבי אמר שעם ישראל צריך שלום מאת הקב"ה – צריך שהקב"ה ישכין בינינו שלום.

והוסיף הרבי, כתוב בשולחן ערוך אורח חיים לגבי תפילת עושה שלום הנאמרת בסוף שמונה עשרה (גם בקדיש), סימן קכ"ג, סעיף א': ”כורע ופוסע שלש פסיעות לאחריו בכריעה אחת, ואחר שפסע שלש פסיעות, בעודו כורע, קודם שיזקוף, כשיאמר עושה שלום במרומיו – הופך פניו לצד שמאלו, וכשיאמר הוא יעשה שלום עלינו – הופך פניו לצד ימינו; ואחר כך ישתחוה לפניו כעבד הנפטר מרבו.” רואים שצריך לכוון לשמאל בראשונה, אבל גם לימין. ולא נהיר מדוע פונים לשמאל קודם ולא לימין שהרי נאמר כל פניותיך יהיו לימין. ואולי זה בגלל רוח הקודש שצריך ישועה כלפי המחלוקת מהשמאל, ברם גם צריך ישועה מהמחלוקת המיותרת בימין.

והנה בנוסח אשכנז אומרים כך: "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן".

והנה יש ד' שאלות מעניינות בבקשה זו: א. מדוע צריך לעשות שלום במרומים? ב. מדוע בלשון הווה ולא עבר – עושה ולא עשה, משמע שעשיית השלום תמיד ממשיכה. ג. מדוע כתוב עלינו ולא לנו? משמע שהשלום מגיע מחוץ לאיתנו ובכפייה, ורק כך מגיעים לשלום אמיתי. וצריך ביאור. ד. מפני מה כתוב בכפילות, עלינו ועל כל ישראל – ואצל נוסח עדות המזרח נכתב ועל כל עמו ישראל, וכי לא מספיק עלינו או ועל כל ישראל וכדומה?

ונראה לומר יסוד חשוב שגם בשמים יש מחלוקת. ולכן צריך לדעת שהמחלוקת היא חלק מטבע העולם שהקב"ה ברא. והעולם אומר שאין בחירה למלאכים וזה לכאורה לא נכון. ולא רק ראיה מפה, אלא גם מילקוט שמעוני לגבי שמחזאי ועזאל. ויש עוד ראיות ודבר זה צריך ביאור לשיטה שמלאכים הם בנבואה…

"שאלו תלמידיו את רב יוסף מהו עזאל? א"ל כיון שעמדו דור המבול ועבדו עבודה זרה היה הקב"ה מתעצב. מיד עמדו שני מלאכים שמחזאי ועזאל ואמרו לפניו: רבונו של עולם הלא אמרנו לפניך כשבראת את עולמך מה אנוש כי תזכרנו. א"ל: ועולם מה יהא עליו? א"ל: רבונו של עולם היינו מסתפקין בו. א"ל: גלוי וידוע לפני אם אתם שרויין בארץ, היה שולט בכם יצר הרע והייתם קשים מבני אדם. א"ל: תן לנו רשות ונדור עם הבריות ותראה איך אנו מקדשין שמך. א"ל: רדו ותדורו עמהן.

מיד קלקלו עם בנות האדם שהיו יפות ולא יכלו לכבוש את יצרן. מיד ראה שמחזאי ריבה אחת ושמה איסטהר נתן עיניו בה. אמר: השמעי לי. א"ל: איני שומעת לך עד שתלמדני שם המפורש שאתה עולה בו לרקיע בשעה שאתה זוכרהו. למדה אותו שם הזכירה אותו ועלתה לרקיע ולא קלקלה. אמר הקב"ה: הואיל ופרשה עצמה מן העבירה לכו וקבעוה בין שבעה כוכבים הללו כדי שתזכו בהן לעולם. ונקבעה בכימה (וכיום אנו יודעים שאסתר המלכה קרויה בדומה וכן כוכבים בהרבה שפות הן STAR או STERN וכדומה).

כיון שראו שמחזאי ועזאל כך עמדו ונשאו נשים והולידו בנים, היווא והייא. ועזאל היה על מיני צבעונין ועל מיני תכשיטין של נשים שמפתים את בני אדם להרהור עבירה. מיד שגר מטטרון שליח לשמחזאי וא"ל: עתיד הקב"ה להחריב עולמו ולהביא מבול לעולם. מיד עמד בבכי. והיה מצטער על העולם ועל בניו מה יעשו בניו ממה יאכלו אם העולם חרב. שכל אחד ואחד היה אוכל בכל יום אלף גמלים ואלף סוסים ואלף שורים.

בלילה ראו היווא והייא שניהם חלומות. אחד מהן ראה אבן גדולה פרוסה על הארץ כשלחן והיתה הארץ חרותה וכתובה שיטות שיטות, והיה מלאך יורד מן הרקיע ובידיו כמין סכין והיה גורר ומוחק כל אותן השיטות ולא היה משייר בה, אלא ארבע תיבות. והאחד ראה פרדס גדול משובח נטוע מכל מיני אילנות והיו בו מלאכים ובידן קרדומות והיו מקצצין כל האילנות ולא שיירו בו, אלא אילן אחד של שלשה ענפים. כיון שננערו עמדו בבהלה ובאו אצל אביהם. אמר להם: עתיד הקב"ה להביא מבול ולא ישייר, אלא נח ובניו כיון ששמעו כך היו צועקין ובוכין. אמר להם אל תצטערו ששמותיכם לא יכלו מן הבריות שכל זמן שגוזר גזירות או מעלין אבנים או ספינות שמותיכם הן מזכירין היווא והייא – (שמות של רעשים שמוציאים מן הגוף במצב הזה). מיד נתקררו דעתן.

שמחזאי חזר בתשובה ותלה עצמו בין שמים לארץ. ראשו למטה ורגליו למעלה. ועדיין הוא תלוי בתשובה. עזאל לא חזר בתשובה. ועדיין הוא עומד בקלקולו להסית בני אדם לדבר עבירה בבגדי צבעונין של נשים. ולכך היו ישראל מקריבין קרבנות ביום הכפורים, איל אחד לה' שיכפר על ישראל ואיל אחד לעזאזל שיסבול עונותיהם של ישראל והוא עזאזל שבתורה (וצ"ב ביאור איך מקריבים למלאך רשע ולא להשם ואיך זה לא עבודה זרה – ואין כאן המקום להאריך)".

והנה רואים שמלאכים אפילו יכולים לקלקל ולהמרות את רצון ה'. ואולי אפשר להגיד שיש להם בחירה מועטה בדברים מסוימים ולא כמו אצל בני האנוש. כגון לריב ביניהם על עניינים ברומו של עולם כמו שרו של עשיו עם שרו של יעקב, ולבסוף הם בשלום. כמו לרדת לארץ לאחר קבלת רשות מה' וכדומה. ועצם הבחירה צריכה עיון ואכמ"ל. ואיך הם בשלום?! כנראה כי הקב"ה יותר חזק ומשהו בו מרתיע אותם. ואם אין להם בחירה כלל, מה הרבותא שהשם יתברך מסדר השמים – עצם השלום?! ולכאורה הרבותא שהקב"ה משכנע אותם לעשות שלום למרות טבעם. ויש הדורשים מכך שהמלאכים אומרים שירה בשמים. אם אין להם בחירה אז זה כאילו שה' שר לעצמו.

וכתוב במדרש ויקרא רבה ט: "בר קפרא אמר חורי: גדול שלום, מה אם העליונים שאין להם לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות ולא מצות וריבות ולא מחלוקת ולא עין רעה, צריכין שלום הה"ד (איוב כה, ב) "עושה שלום במרומיו". התחתונים שיש בהם כל המדות הללו עאכ"ו".

ודברי המדרש מראים שיש למלאכים תפקיד, ואין זה נובע מצורך אנושי כגון תחרות ושנאה. ועדיין הם עושים מחלוקת וצריכים שלום כל הזמן. ולכן מובן מדוע כתוב עושה שלום במרומיו, בעולם יש מחלוקת גם בשמים. וכן מדוע כתוב עושה שלום ולא עשה שלום. צריך שוב ושוב. וזה משתלב עם דעת חכמי העולם האומרים ששלום יש מהרתעה ועל כך נדבר תיכף.

והנה בדיני עשיית הביטחון או השלום, עד כמה שיד האדם משגת, יש ג' דעות בין חכמי האומות. דעה אחת המכונה – ריאליסטים המאמינה שהעולם צריך להרתיע וזה על ידי חיזוק הצבא ובריתות למען עניין המדינה המדוברת. ואם כל העולם יעבוד כך יהיה פחות מלחמות, כי לא ישתלם לבצע מלחמה כשלצד השני יש הרבה נשק וברית עם אומה אחרת ויכול להכאיב מאוד לאומה התוקפת אותו.

הדעה השניה היא הדעה המכונה – אידאליסטים או ליברלים והם אנשים המאמינים שלב האדם טוב מנעוריו אבל יש קלקולים בעולם. ולכן צריך לפעול יחד בכל מיני עניינים משותפים ובכך לטפל במדינה סוררת ולעזור למדינה במצוקת כיבוש ולהשקיע בעסקי פרקמטיא. הם חושבים שככל שהעולם ארוג אחד בשני כלכלית וכדומה יהיה קשה לעשות מלחמה שהרי רגילים לעבוד עם המדינה המותקפת וכעת צריכים ממנה כל מה שרגילים לרכוש הימנה.

והדעה השלישית הי המכונה – הקונסטרוקטיביזם והמאמינים בשיטה הזו אומרים שצריך לפעול על הנורמות של העולם ועל התחושה של בני האדם. צריך לבנות נפש אנושית או מנגנון מדינתי חדש שכבר לא רוצה מלחמות ובכך יהיה שלום או ביטחון. וזה על ידי מוסדות משותפים המחזקים את החיבור בנפש.

והנה לפי הגישה הריאליסטית תמיד צריך להשקיע בעוצמה של האומה, כי אחרת תבוא מדינה חזקה ותנסה לטרוף את החלשה כי חולשת המדינה והאינטרס של המדינה החזקה זה לגדול בכוח כדי לחוש בטוחה. ולכן יש לעשות שלום על ידי הרתעה וחיזוק הצבא וכדומה. וזה לא נגמר, כל הזמן עושים כך השלום במדינה ובהעולם. וכך ה' עובד הוא עושה שלום כל הזמן במרומים ובעצם עסוק להשכין שלום. ועל דרך צחות אומרים העולם שצדק צדק תרדוף – הוי אומר שצריך להלחם ולעשות הצדק בכפיה. ורק כך יש צדק.

והנה יעשה שלום עלינו ולא לנו, כלומר שאולי השם יתברך יכפה עלינו באמצעות הפחדה ובעצם עובד על ההרתעה עלינו ובכך הוא יעשה שלום בין בני האדם בעולם הזה.

ולגבי השאלה מדוע כפילות, עלינו ועל כל ישראל, אפשר לומר בפשטות שאולי זה שלאדם עצמו בלשון רבים יהיה שלום. יש בני אדם שנפשם מסוכסכת עמהם והם מתחבטים בין רצונותיהם זמנים הרבה וסובלים מכך מאוד ופעמים הרבה לא רק שסובלים, אלא מעניקים סבל לסובב אותם, שהרי הם רגילים לסבול ולהיות במצב מלחמה עם עצמם, אזי לא מפריע להם להיות במלחמה עם מי שנמצא לידם.

ועוד אפשר לומר שאולי זה על המשפחה שלא האדם, ורואים שמשפחת האדם קודמת לאומה היהודית. כי זה טבעו. אדם קודם כל באמת דואג לסביבתו ואז כשטוב למשפחתו וכדומה יכול לדאוג לאחרים גם אם הם יהודים. ודבר זה חשוב לדעת שלא כמנהג יהודים מודרניים המושפעים מאומות העולם ואומרים שהם יחידאיים (אינדיבידיאוליסטים) ולכן הם דואגים לעצמם ואז לכלל או להשקפה למען הכלל ולא צריכים לדאוג למשפחה וכדומה.

יהי רצון שנזכה לשלום ושלוה בעולמינו, אמן.

כשהראנו הדברים ערוכים ומסודרים לרבי שליט"א, הוא הודיע שיש אגרת של רבי קלונימוס בן טודרוס הלוי זצ"ל שגם עוסקת בעניין, ולכן חובה להביא את דבריו. והנה הדברים.

והיו עיניך רואות את מוריך – שיטה הקדושה פון הייליגע ישועות משה, דהיינו שוואצונעס

והנה שיחת חיזוק מהרבי שליט"א ר' לייב אלקסאנדער בן ר' וולף הירש הלוי זצ"ל בעניין חוש הביקורת של האדם כלפי שליטי הדעה, המחשבה או המוסר בהחברה. ופעמים רבות מדובר באנשים תורניים כמו רבנים ולמדנים ולא רק בעלי הרכילות או הנגידים בהבית מדרש. הדברים נאמרו לפני שנים הרבה והם מפורסומים כעת לתועלת הציבור בגלל דברי הבלע של אחד השליטים בנסיכות ויז'ניץ שאמר שהחסיד צריך להיות זנב לרבו – שיטה הקדושה פון הייליגע ישועות משה, דהיינו שוואצונעס.

"והיו עיניך רואות את מוריך" – חשוב לו לאדם לראות את רבותיו. לראות ולא לשמוע מפי השמועה. לראות ולא להאמין למעשיות לא ברורות ולפעמים גם שקרים. חשוב שהאדם יראת את מורו כמות שהוא גם עם חסרונותיו ולא רק עם מעלותיו. וזה חשוב שיזכור שרבו הוא איש ככל האנשים, אולי מורם יותר מן העם, אבל עדיין בשר ודם, אפר ועפר ומטיפה סרוחה. וזה כמו שהנביא ישעיהו אומר: "וְנָתַן לָכֶם אֲדֹנָי לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ, וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ, וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ", כלומר, האדם לפעמים שבוי בגשמיות ואינו מקשיב למורו במלמדו את רצון ה'. ולאחר שקשה עליו חייו בגלל חסרון בהמזון, אזי מוחו פתוח לראות העולם ולהאזין להנביא. אז כמו שצריך לראות את המורה כדי לקיים דבריו, כך גם צריך להזהר לא להפוך הרב לע"ז.

ובעוונותינו הרבים אנשים-רב מן הציבור פעמים עושים דבר הקרוי בלעז 'אידאליזצייע' של הרב, כלומר לראות את הרב כרעיון במנותק מהמציאות כרעיון זך וטהור הנמצא במחשבה. לכן חשוב מאוד לראות ולהחזיר מצב הראיה של הרב למקומו הראוי לו, כי האלהים אוהב אמת ושמו אמת. וזה העניין קל לעשות כשרואין את פני הרב, מפני שאין לך אדם שאין בו פגימות כסכין שחיטה. וכשרואה את הפגמים של הרב, יודע שהרב ילוד אישה ולא אל לא יושיע. ואין הכוונה לומר שהאשה מאוסה מן האיש, אלא שרק היא מבחינת המציאות ממליטה הבני אדם.

וזה כמו המעשה שפעם אחת באה בתולה להיוועץ אצל הרבי לגבי שידוכים שבכל פעם שהיא מתראה עם בחור מרגישה קור גדול בליבה. אולם אם מתכתבת היא עימו, מרגישה היא שהוא ידיד טוב ויכול להתפתח מן העניין חיבור של אמת. אולם לאחר שמתראה עימו פנים אל פנים מיד הרגשתה נעלמת והיא מרגישה תוהו כלפיו.

וזה גם דומה לעניין של ראיית פני הרבי, והביאור הוא, שפעמים כשהזולת נמצא מול האדם יותר קל לו לאדם לא לדון אותו לכף זכות ולמצוא הפגימות, וזה כעין אבק לשון הרע ורכילות מהלך ומהדס. וזאת כי מידת הדין של האדם מתעוררת ביתר שאת כשרואה את בעל הדבר מול עיניו.

והיום, לא עלינו, ישנם עמי הארצות שמקבלים הרב בדרך רעה ועושים ממנו עבודה זרה. ממש. וזה התורה רצתה ללמדנו שדבר מגונה הוא. ויש כאלו אנשים שעושים 'יארצייט' ועבודה זרה, ושמחים ומפזזים כתיישים וכעיזים תוך כדי שהם מספרים בשבחו של הרב ואומרים רק דברים טובים, ומצניעים ומעלימים את פגמיו עד שנדמה כמלאך שכולו לבן. ואם יש איש עז האומר דבר שאפשר להבין לב' פנים, משליכים אותו החוצה מן החלון לאשפה ומכים אותו ארבעים חסר אחת.

וזה ממש כחטא העגל ששמחו על מותו של משה, שהתחילו מרקדים על סיר הבשר כפי שמרקדים לפני הכלה, והעמידו שם קופה של מעות. וקופה זו נתמלאה דמים על ידי האנשים אשר שיעבדו את נשמתם, ומזה המעות עשו עגל הזהב.

והם, לא עלינו, עשו שם אידאיליזצייע של משה רבינו עליו השלום ואמרו שהוא אל או כעין האל והוא העגל במובן מסוים. והיו שם הערב-רב, שהם רבנים בלילה. וקרויים כך, שעושים רוב מעשיהם בחדרי-חדרים ובמחשכים. ובמקום לנצל היארצייט ללמוד מוסר ולהתחזק לעבודת השי"ת ולהיות אדם שלם יותר, מתבוננים הם רק על המעשים הטובים של המת וממציאים מעשיות שקר והבל וללא מוסר השכל כדי לברוח מחייהם הקשים והעצובים.

ועל כן מובן היטב מדוע הנשים לא נענשו בחטא העגל, שהרי בידוע שהנשים דעתן קלות. כלומר, שלהאיש יש דעת כבדה וכיוון שכך אנשי הקהילה נשמעים לדעת האיש יותר מלדעת האישה. וזה לא דבר אמיתי שחייב להיות לנצח, אלא עניין של בניית מחשבת חברת בני האדם. וכך האנשים הזכרים חושבים וכך הנקיבות מקבלות החינוך, והן כך חושבות על עצמן ונהיות במצב של 'מארגנליזייע', בלשון לעז. ולפי כך אין הן מתערבות בענייני הדת אלא מקבלות דעת ההגמון ונבעלות בראשן למחשבתו. אך אין הן עושות אידאליזצייע, כיוון שהן משולות כשפחות. ועל כן עושות הן רק מה שהן חייבות למיעבד ולא יותר כדכתיבי: "עבדא בהפקירא ניחא ליה".

ויש על עניין זה חקירה אצל ציבור היראים, האם הכוונה חכמים בלילה להרע, שהיו מנצלים את הבריות להרוויח מעות או משום דהוה עשי מעשי "אצילות" בלילה לנשי ונערי ישראל ומכיוון שעשי מעשי ערב קרויים ערב-רב כמו שנאמר: "ולעת ערב אל תנח ידך", והם הרי, לכאורה, מקיימים דבר זה בהידור רב.

וזה דבר הפשט בעניין, מדוע בחטא העגל שהערב-רב חטאו, והם היו רבים, מדוע נהרגו מתי מעט? אלא שהיו רק מתי מעט מן הערב-רב, היות שלכל 'ערב-רבי' כזה יש חצר גדולה, אזי שלושת אלפים ערבי-רבי לשישים ריבוא זה מעט. וזה לא כהדרש שהערב-רב הם מצרים שעלו עם בני ישראל, שאם כן היו יותר מג' אלפים. לכן חייבין להגיד כמו שפירשתי בעזרת השי"ת.

ואם בני האדם לא מקיימים והיו עיניך רואות את מוריך, אזי עלולים הם לקיים והיו עיניך רואות את חמוריך… כי כשהרב חי במעגל של בני אדם הרואים בו מלאך או אלוהים, אזי הוא מתנוון מרוב שמאבד הבנת המציאות ואינו רואה מה שהעם רואה והוא פשוט נוהג לו כמו המשוגע שנמלט מבית משוגעים והופך לחמור נושא ספרים.

והנה שיר המוקדש לדברי הבלע של אותו נסיך ויז'ניציאי.

מופת! נס! לרבי שלום – מעשה נשגב מזמן אופרציון עמוד ענן-וולקנזוילע

מעשה מופלא בהרבי שליט"א בזמן הקריג-אופרציון תשע"ד

הרבי שליט"א, ר' לייב אלקסאנדער הלוי בן ר' וולף הירש, הגיע לפגוש את מעריציו הרבים בארץ הקודש. ונפל העניין בזמן שעת הסכנה. ויום אחד בשעות הערב בזמן המלחמה, הרבי שליט"א, ר' לייב אלקסאנדער הלוי בן ר' וולף הירש, יצא להתפלל מעריב. אחרי המעריב הלך הרבי שליט"א מעט לטייל כדי לפוש מעט ולהודות להשי"ת על עולמו המופלא דברא לו. ויעש הרבי חשבון הנפש כאשר נהג לעשות כל יום לאחר המעריב.

ויהי פתאום רעש גדול כקול השופר. והרעש חזק וחלש לסירוגין כקול בצורת נחש. ובלשון יון קוראין לזה הקול המשונה סירנה. וזאת על שם מן שדה המפתה בני אדם ואחר מעשה העבירה הורגת אותם. ומין שדה זו דהוה מצוי בספרי היונים דכתבו על דברים דהוו לפי דעתם, דמיונם ומוחם שכיחי בארץ יון. ורעש זה נהוג אצל מדינות העולם כרעש מיוחד דהוי סימן לשעת הסכנה.

והלכה יש להן דמיד כשהאדם שומע זה הרעש מחויב הוא ללכת מתחת לאדמה לבית או חדר מיוחד ואנשי מדינה חשובים כשרי פוליטיקה וצבא הולכין לבניין מיוחד (והכל לפי החשיבות). ואם אינו יודע איה יש או דאין, יש לו לחבק או לנשק האדמה עליה הוא מהלך ולשכב בפישוט ידיים ורגליים. וזה סמל לבקשת האדם מן אמא האדמה שתציל את חייו וכן דהאדם נוצר מן האדמה וכך מרגיע עצמו דחוזר להיכן דהגיע. וזאת משום דהיום יש כישוף מיוחד דמסוגל לשלוח בגרמא ובשינוי, גשם מיוחד והוא משקל גדול של חתיכות מתכת חדות ואש מן השמים על מנת לפגוע בבני האדם. ויש אומרים דזה הברד דירד על המצרים במכת ברד ועל צבא סיסרא.

jews-london-shelter-e1408959454843

יהודים אשכנזים לומדים תורה בהמקלט

וישמע הרבי זה הקול המשונה וימלט אל עבר המקלט וזה מן מקום מתחת האדמה כזכור לעיל וקרוי מקלט דהוה כמו עיר מקלט להציל. וירץ הרבי חיש מהר, דהרי כתיבי: "ונשמרתם מאד לנפשותיכם". ויהי הרבי מריץ את רגליו לכיוון המקלט ולפתע שם לב דהוא הולך להיתקע באשה. והרי ידוע דאסור להיתקע באישה ככתוב ביבמות הנתקע מראש הגג ואכמל"ע. ויפנה הרבי שליט"א לימין וזה מפני דכתיבי דכל פניותיך יהיו לימין וכן דהרבי שליט"א חייב להראות דאינו שמאלני מסכן ומסוכן אלא ימני גיבור. בכניסה להמקלט הרבי שליט"א שמע דהאזעקה הייתה אזעקת סרק ובשוגג נעשתה האזעקה בישראל. הלך וחזר להגיד במקום דכמעט נתקע באישה, לא עלינו, ברכת שעשה לי נס במקום זה.

וימצא הרבי שליט"א המקום, וירא דלא הייתה שם אישה כלל וזה הוה עמוד מברזל ועליו חוטין דכל הנוגע בהם יומת והקרויים אצל האנשים עמודי חשמל. ויאמר הרבי הברכה בקול גדול ובכוונה גדולה. והסביר הרבי שליט"א לאנשי הקהילה דלא די דלא נתקע באישה, אלא הקב"ה הפכה לעמוד חשמל. ולא די דרץ לחינם דהייתה אזעקת הסירנה שווא, אלא דהקב"ה עשה לו זאת כדי שיראה את שאר הניסים למען יוכל להראות לו דאוהבו. וזהו נס בתוך נס בתוך נס. גיוואלדיג.

smoke_above_gaza_2012

עמודים ענני עשן מהפצצות הצבא הישראלי בעזה