מעשה מיוחד של השגחה דהרבי שליט"א, ר' לייב אלקסאנדער הלוי בן ר' וולף הירש, סיפר להגאבע
פעם אחת יצאנו עם איזו מוקיונית רברבתא בשידוך. התהלכנו בירושלים עיר הקודש הבנויה. כל המקומות 'בקאוה רימון' היו תפוסים על ידי האחוריים של האנשים דמונחין היו על הכיסא. דבר זה הפריע לגברת היות שזה גלוי וידוע כמקום דמגישין שם אוכל בהכשר הקרוי 'מהדרין'.
במקום דאין איפה לשבת, יהיה מקום לשבת. הפנינו את מבטינו כה וכה ונלך ביתה עגנון, תמונה שלשומה שמו. ועל אף דהוה לא מהדרין מן המהדרין כמו דיושבי העיר ירושלים עיר הקודש נהגו על עצמם, הכרענו דבשעת הדחק אפשר לשבת.
ואין לך שעת הדחק יותר משידוך עם נקבה הקרוי בלעז 'דייט'. וכידוע אמר על זה זקני הרבי הקדוש מנימאנדעסלאנד זי"ע: ומדוע נקרא שמו של מפגש משונה זה שעושין הצעירין דייט?! ויען זקני הגדול והנורא: "משום דדייט הוה תמר בלשון אשכנז של אנגליה. וכידוע התורה הקדושה מספרת לנו על שני סוגי תמר. תמר האחת היא תמר דרדפה אחר הגברא והתמר השנייה דסירסה הגברא". והוסיף עוד זקני הקדוש: "דכל איתתא מורכבת מן שתי הבחינות הללו וצריך להיזהר לא להגיע למצב דלא מסוגל להתהפך כגון נ' שערי טומאה".
נכנסנו מעדנות, כשמואל הנביא, אנחנו והאדרת המכובדת דהבחורה הייתה עטופה בה עקב הצינה. היו שם יושבי קרנות הקרויין "שאבאבניקים". ואלו מין של אנשים הקרויין חרדקין או חרד"ק. והם אנשים הנרדפין על ידי עם ישראל ויש מנהג "קדוש" לירק עליהם כל פעם דרואין אותם. ועל פירוש המילה שאבאב יש מח' מפורסמת מדוע נקרא שמן כך. חד אמר דזהו לשון גנאי בשפת ישמעאל לאלו דלא עושין כלום. וחד אמר דזהו על שם מה דהמלך קהלת אמר 'שמח בחור בילדותך' דזהו נוטריקון, כלומר, דהוו אנשים שמחים.
אנו היינו מצוננין מעט ולא היה לנו מפיות על השולחן, עקב צעדי ההתייעלותא דשל המרא דאתרא. לפיכך היינו מוכרחין ללכת לחדר הפעור בו יש כיור של שיש, כדי לקחת הממחטות מן המתקנא סופג הידיים. וכך הוה. נפנינו לחזור למקומנו, לפתע עמד וניגש אלינו אחד מן יושבי הקרנות ושאלנו: "האם אתם מאורשין?" ענינו: "לאו". שאלנו אותו: "מדוע הנך שואל?" ענה לנו הלה: "דכיוון שהתערבנו אני והחבריא האם מצורת הילוככם הנכבד ניכר דהנך מאורש". העזנו פנים ואמרנו: הב לן חמישה אחוזים 'אאוף די האוס', כדאמרי אינשי, סוף כל סוף התערבתם עלינו, הרי.." וההוא לא ענה כלום.
חזרנו למקומנו. לא עבר זמן הרבה ותוך חמשה עשרה רגעין, העבד, הקרוי כשם משפחת ר' איסר זלמן, הביא לנו על טבלת השולחן שתי גלידות, ואמר: "הללו שם בהקרן זווית שילמו על הגלידה". באותה התקופה לא היינו אוכלין בנימאנדעסלאנד דברי סחורה של ההכשר של 'הרעבנות'. ולשם-שמים לקחנו הכף זערוריתא וטעמנו מעט רק כדי דהנקבה השמנמנה תחוש בטוב ולא יחטוף אותה הבולמוס.
רואין מכאן דפעמים האייבישטער מזמן לאדם עלמה רק כדי דיקבל גלידה ויעשה מצוה על אף שלא יזכה לאכול ממנה. זה נקרא השגחה פרטית!
קהילת קודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז 