שיר מוזר מאת משורר הקהילה, לוי דיכטער.
אני הכי למדן
הכי הכי עמקן
לאלפים אני רבן
כבר מזמן זקני לבן
ברוך ה' יש לי ישבן
שנים מלבן הייתי קרבן
בעיתון אני דוגמן אמן
ולמרות שאין לי שקל מזומן
אני שנים רבות גדול הדור
לי מציצים במנעול מהחור
רבים השארתי הרחק מאחור
והם מאמינים שאני מפיץ האור
אני גם הכי גאון
במפלגה אני ראשון
אוטוטו בשלטון
ואפילו שמי הוא גרשון
חוץ מאחד שאני מחשביין
תחרות לי אין
ואני את חצרו מעצביין
שמי הוא אדלשטיין
משורר חצר הקהילה והאהוב על הקהל והרבי שליט"א, רבי לוי דיכטער, בשיר כואב על האסון במירון. השיר מסביר את החנק שיש בקרב חלק מקהילות האדוקים ההולכים כעדר כבני מרון כצאן לשחיטה. וכשרוצים להציל יש עסקנים דובים שמנים המעכבים ההצלה. וכמובן יש כאן הפקרה שבתוך ההפקרה של ההורים המביאים לילדים שלהם להיות במצב כאוב זה או לנזק קשה באופן אחר. להרחבה נוספת למי שרוצה בלינק פה.
אַבָּא אֲנִי רוֹצֶה לִנְשֹׁם
אַבָּא יֵשׁ עָלַי שָׁמֵן כְּדֹב
אֲנִי נֶחֱנָק, נֶעֱלַם,
לָמָּה כָּכָה? לָמָּה סְתָם?
אַבָּא אֲנִי רוֹצֶה לִחְיוֹת
לְהַרְגִּישׁ קַל כְּמוֹ צִפּוֹר
אַבָּא אֲנִי רוֹצֶה לָצֵאת
לֹא לִהְיוֹת כָּלוּא בְּבוֹר
אַבָּא אֲנִי מֵת,
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל
ה' אֱלֹקֵינוּ
ה' אֶחָד
כְּמוֹ כְּבָשִׂים קְטַנִּים לַשְּׁחִיטָה הוּבַלְנוּ
פָּעִינוּ מֶה מֶה
לְבַסּוֹף דְּמָמָה אַחַת,
אַחַת גְּדוֹלָה
אַבָּא אֲנִי מֵת,
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל
ה' אֱלֹקֵינוּ
ה' אֶחָד
קהילת קודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז 