תגית: תורה

חסידות, קורונה, גור וקרלין – כתבנו לענייני תרבות

כתבנו לענייני תרבות החליט לחקור את תרבות האדוקים בקורונה ושב עם תובנות חדשות בנוגע לאלו המכנים עצמם חסידים.



תנועת החסידות העכשווית נראית כמתקשה יותר לקבל את הנחיות הממשלה הציונית או החילונית בעניין הקורונה. וכך פורסם בעניין לפני מספר שבועות בכ"ט בסיון תש"ף:

חסידי בעלזא וויז'ניץ נחשפים לנגיף – אך נמנעים מבדיקות

מאות ואולי אף אלפי חרדים – המשתייכים לחסידויות בעלזא וויז'ניץ – נמנעים מבדיקות לגילוי קורונה על אף שנחשפו לחולים, בעקבות הוראה מגבוה • מי שבסביבתם אינו יודע על כך, ובסיכון מוחשי (חרדים)

תופעה חמורה ומדאיגה הולכת ותופסת תאוצה בימים האחרונים בקרב כמה קהילות חסידיות גדולות ברחבי הארץ: חסידים מקבלים הוראה בלתי רשמית, אך מכוונת מגבוה, שלא לערוך בדיקות קורונה, למרות שהתפשטות הנגיף הולכת וגוברת.

ונשאלת השאלה מדוע?

ואפשר אולי לומר שמכיון שאצלם, אצל המכנים עצמם חסידים, הדת סובבת סביב החצר של הרבי או בית הכנסת של החסידות וכדומה. למשל: שם יש מקווה נייעס, טיש, שיחות, חתונות ושלל אירועים חברתיים בידוריים הנחשבים אצל החילונים והגויים הבורים כיהדות שורשית עתיקת יומין. כמובן שיש עוד אספקטים לחסידות, אולם כנראה שזה לא מספיק להמון החסידי.

לפיכך הקורונה פוגעת בכל החסידות החיצונית הזו ומרוקנת להם את הדת היהודית-החסידית שלהם כמעט לגמרי. בעוד שהספרדי יכול ללמוד או לעשות מצוות, הליטאי גם לדבר בהשקופע מעבר ללימוד – וזה יכול לקרות דרך הטלפון ועם בני המשפחה.

חשוב להוסיף משהו דומה אבל שונה. בחסידות הרגילה יש שני היבטים:

  1. להיות חסיד ולא כלל אשכנזי, המכונה ליטוואק, מת'נגד, יקה וכדומה.
  2. להיות חסיד ספציפי, כגון חסידות, ויז'ניץ ובעלזא. כלומר, חשוב להם להיות חצר לעצמם מבלי אינטגרציה עם זרים אחרים. ובחסידויות עם מוסדות חינוך נפרדים הם בעצם מבדילים עצמם מהאתניות החרדית הרגילה.

וידוע ה'וורט' הנאמר בשמו של הרבי מגור, בעל הספר חידושי הרי"ם, שהרי העופות הטמאים נאסרו כי הם אכזריים והרי הגמ' אומרת: 'שהחסידה נקראת בשמה כי היא עושה חסד עם חברותיה', אם כך מדוע היא טמאה, הרי הוא עושה חסד?! ועונה בעל חידושי הרי"ם, שמכיוון שהיא עושה דווקא עם חברותיה… לי יש בעיה עם הסיפור הזה שהרי עשיית חסד, כביכול, של עוף לא אומרת שהוא לא טורף. בכל מקרה, המסר של הסיפור מובן שכבר הרבי מגור בשעתו, זיהה שבאופנה החסידית דואגים בעיקר לעצמם ולא לכלל העם. ולכן החסידות דומה לעוף ולא לחסידים הראשונים שהיו לא רק גומלי חסדים, אלא גם מיטיבים וצדיקים.

לפיכך אנו לומדים שיעור חשוב לא לבנות יהדות סביב טקסים ומבנים, זה לא מתאים למגפה. צריך יהדות בתוך הגוף של היהודי. יהדות גם ללא רבי או חצר או בית החסידות. יהדות שיכולה לעבוד כשהקשר עם הדברים הללו מנותק. יהדות כזו היא חזקה יותר וקרובה לה' ללא מתווכים החוצצים בין האדם היהודי להוראות במקום לקשרו להשי"ת.

חסידים המזלזלים בחיים שלהם, ושל זולתם מראים שהם לא מעריכים את טובתו של המקום ברוך הוא שנתן להם חיים ויכולת לעשות מצוות. חסידות שמקדמת מוות גם מראה באופן סמלי היכן היא נמצאת.

יהיו כאלו שישאלו שהרי שקהל גור אכן מקיים העניין, ואם כן אזי לכאורה העניין לא מסתדר

ויש להגיד שבגור יש כמה בעיות:

  1. שר הבריאות היה ליצמן.
  2. יש להם קומנדנטים שיכולים ללכת מקהל קטן לקהל קטן ולהפחידם ולחברם לקהילה.
  3. קהילת גור יחסית לומדת תורה ולכן יכולה להתחבר ליהדות ללא רבי. איני כותב על העיסוק בקדושה כי הוא נשמע לי יותר מניעתי.

שאלה דומה צפה גם לגבי קהל חסידי קרלין

וניתן להגיד בנוגע לקרלין מספר דברים נאים:

  1. יש שם רבי מוזר הידוע בחריגותו. רבי המקדם לימודי בגרות לבנות, מתיר טלפונים חכמים בקהילה, מתיר שימוש ברשת, אוהב לקרוא ספרי חול ובעל חיבה לספרי מלחמות והיסטוריה צבאית. וכן גם יודע לנגן על מספר כלי נגינה על אף שהוא נכה וחסרות לו שלוש אצבעות.
  2.  יש להם השפעות מן הליטאים.
  3. זו קהילה שהייתה בארץ ישראל שנים ללא רבי.
  4. לומדים שם יחסית תורה.
  5. זו חסידות שלא משועבדת לעבדות החסידית, הרגילה כיום, המנחילה את החסידים כעבדים לאחר מות הרבי הישן לבעלות הרבי החדש. בחסידות זו ישנם פילוגים והתפצלויות רבות – עניין המעיד על עצמאות רבה בתחום ושחרור מהשיעבוד לרבי. הם מאמינים בעיקר בדרך ופחות באיש ולכן הם יכולים לשרוד יפה מאוד ללא רבי, חצר או בית כנסת קהילתי חסידי מיוחד לזהות החסידית הנבדלת שלהם.

הוי רץ למצוה

הרבי שליט"א דרש על פרקי אבות השבוע ואחד התלמידים רשם וורט יפה אחד וחיש שלח לנו לפרסום.


בן עזאי אומר, הוי רץ למצוה קלה [כבחמורה], ובורח מן העבירה.

אבות ד ב

נשאלת השאלה מפני מה כתוב רץ ולא רודף, הרי כתוב בורח מן העבירה והפוך מבורח זה רודף, אם כן מדוע כתוב רץ בלשון האמצע בין רודף לבורח?

ואפשר לומר שבן עזאי בא ללמדנו שצריך לברוח מן העבירה, זה אומר לחפש כיצד להנצל ממנה גם מראש כמו חכם הרואה את הנולד.

אולם לגבי מצוות לא צריך לרדוף מצוות ולהציק לכל מי שלידינו או לפגוע ברוח נפשנו על ידי חיים של צער ופחד מרובים מדי. לכן רק כשהמצוה מגיעה אלינו, יש לרוץ ולעשותה ריצה מלשון זריזות והספק לא מלשון רדיפה.


לע"נ מרת רינה בת ר' שמעון יהודה

"וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם" – פרשת לך לך ופשט ברמב"ם בהלכות חנוכה

הרבי שליט"א אוהב להשקיע בפשט, והנה פשט נחמד מאת הרבי בנוגע לסדר הדברים  בתורה לגבי מלחמת אברהם וארבעת המלכים וברמב"ם לגבי הלכות חנוכה בעניין פגיעת היוונים בעם ישראל.


כתוב בבראשית יד טז:

"וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב וְגַם אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הָעָם"

וצריך להבין את סדר הדברים והנה רואים: רכוש, לוט ואז הרכוש שלו, הנשים ורק אז העם. וקשה האם בני האדם פחות חשובים מרכוש? וכן האם הנשים חשובות היו בזמנם יותר מהעם? וצ"ב.

ונראה לפרש שזה עניין של המנוסה. ונתאר מה אירע, אאע"ה, רדף אחרי ארבעת המלכים והם מפסידים בקרב ומתחילים להימלט מפניו. וכדי להקל עליהם הניסה ואולי לעכב את צבא אברהם שלא ירדוף אחריהם, אלא יאסוף השלל, אזי קודם הם השאירו את הרכוש.

ואז הם ראו שהוא ממשיך, אזי הם שיחררו את לוט שהוא אחיין שלו ומכיוון שלוט היה אדם חשוב אזי הרכוש שלו לא היה עם שאר העם – ולכאורה לוט חשוב בזאת שהתורה נזקקה לבאר מה קרה עימו עוד לפני סדום.

אולם אברהם המשיך לרדוף אחריהם אולי שלא רצה אז להיתפס בעיניהם כבעל נפש רכה ואז אולי הם יחזרו שוב להצר את לוט או אפילו את אברהם. לכן הוא רצה להמשיך לרדוף אחריהם עד שיקח הכל חזרה מהם כולל הרכוש של סדום, שעל אף שהיו רשעים היו ככל הנראה בעלי ברית של לוט בן אחיו. אבל את זאת הם לא ידעו.

ולאחר שהם שיחררו את לו ואברהם המשיך לרדוף אחריהם אז הם חשבוט שהוא רוצה גם את רכושו של לוט. אז השאירו גם את רכוש לוט. אך אברהם המשיך אז הם חישבו בליבם שהוא רוצה את הנשים, אז הם שיחררו הנשים. אך אברהם המשיך אז הם החליטו לבסוף לשחרר גם את העם. ואז אברהם עזבם.


ובדומה לכך יש גם ברמב"ם בהלכות מגילה וחנוכה פרק ג הלכה א:

בבית שני, כשמלכי יון גזרו גזרות על ישראל, ובטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות; ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל, ופרצו בו פרצות, וטמאו הטהרות; וצר להם לישראל מאד מפניהם, ולחצום לחץ גדול. עד שריחם עליהם אלהי אבותינו, והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים, והרגום, והושיעו ישראל מידם; והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנים, עד החורבן השני.

ונשאלת השאלה מפני מה בנותיהם נמצא לאחר ממונם הרי ברור שפגיעה בהבנות יותר חמורה מענייני ממון?

אלא יש לומר שקודם היוונים פגעו בקיום התורה בפומבי ולא בסתר, אחר כך הם לקחו הממון ואז פגעו בבנות ואז הגיעו לבית המקדש וכו'. ולאחר שלקחו הממון גם אין כסף לברוח או לשחד.


רואים שהדברים אינם כתובים כסדר החשיבות, אלא כפי סדר ההתרחשות.

עינוי הגר – פרשת לך-לך

פירוש ישן בעניין ותענה שרי מאת הרבי השני, רבי קלונימוס בן טודרוס הלוי זי"ע. וורט ישן זה יוצא כנגד המחדשים וכנגד הפרוגרסיבים המאמינים באמונות משובשות, אשר פעמים מזמינות עוד צער על בני האדם, מחמת זאת שיוצרים קיבעון ללא לפנים משורת הדין. וכן שהם מאמינים בטוב שקרי שקורא לאנשים רעים לנצל המצב לטובתם ולעשות עוד רע לבני האדם. וזה ממש לפני עיוור.


בראשית ט"ז א וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם לֹא יָלְדָה לוֹ וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית וּשְׁמָהּ הָגָר. ב וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי יְהוָה מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה וַיִּשְׁמַע אַבְרָם לְקוֹל שָׂרָי. ג וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה. ד וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ. ה וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְהוָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ. ו וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ.

פירש זקני רבינו שלמה יצחקי ז"ל על עינוי שרי, היתה משעבדת בה בקושי. משמע שרש"י סבר שלא הוה עינוי הגוף, אלא עינוי על ידי עבודה. ויש בעולם המבארים הביאור ברש"י, שאיך אפשר לחשוד שצדקנית, כשרה אמנו, תעשה הרע של עינוי הגוף לשפחתה הגר ולכן רש"י היה צריך לפרש שלא נטעה.

ותימה, מדוע התורה כתבה ותענה שהוי לשון עינוי גוף ולא על ידי עבודה בלבד, כדאיתא בדברים כ"א י"ד: "תחת אשר עניתה" שהעינוי גורם לאדם לענות ולצעוק ככתוב בדברים כ"ו:

ו וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה. ז וַנִּצְעַק אֶל יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ.

אלא לכאורה התורה הקדושה רצתה להראות לנו שאנו לא כרוב אנשי העולם שמאמינים, ברוב תמימותם, ב'המוסר' כמשהו חשוב ונכון לעצמו לנצח נצחים.

קמשמע לן שהתורה הקדושה בעי למימר, שמה דקודשא בריך הוא מצוה לעשות, צריך לעשות. לא כי זה טוב או נכון או כלשון דאמרי הטיפשי 'מוסרי' החושבין ש'מוסרי' זהו דבר טוב וראוי באופן מוחלט לתמיד, כי עם מה שהתורה הקדושה אומרת לעשות, כמו שמצינו במחיית עמלק ושאר מקומות, כלומר, מה שנכון מה לעשות.

ודבר זה פשוט מאוד, היות שהקב"ה קבע את העולם, אזי לא יכול להיות 'מוסר' אמיתי שזה הוה כעין אחיזת עיניים או פיקציה בלע"ז. ובאמת כתוב בווערטערבוך ש'המוסר' הוי כללים שהאנשים פועלים לפיהן.

ולכן צריך לפרש לפי דברים אלו ברש"י שהתורה גם לימדה אותנו איך מבצעים עינוי:

  • לא מתחילים בעינוי קשה כשיש עינוי קל, שהרי לפעמים האדם מרגיל נפשו ואז בורח. פשוט צריך תמיד להפחידו שיכול להיות רע יותר. וככתוב במסכת שמחות פרק ב':

    "הלכה ד מעשה בבנו של גורנוס בלוד שברח מבית הספר והראה לו אביו באזנו ונתירא מאביו והלך ואבד עצמו בבגד, ובאו ושאלו את רבי טרפון, ואמר אין מונעין הימנו כל דבר.
    הלכה ה מעשה בתינוק אחד מבני ברק ששבר צלוחית בשבת, והראה לו אביו באזנו, ונתירא מאביו, והלך ואבד עצמו בבור, ושאלו את רבי עקיבא ואמר אין מונעין הימנו כל דבר.
    הלכה ו מכאן אמרו חכמים: אל יראה אדם לתינוק באזנו, אלא מלקיהו מיד או ישתוק ולא יאמר לו כלום. ר' שמעון בן אלעזר אומר: יצר, תינוק, ואשה — תהא שמאל דוחה וימין מקרבת."

    רואים שעינוי טוב זה שיש פחד וזה אפילו עניין מסוכן היכול לגרום לאיבוד לדעת.

  • לא צריך לעשות הרבה רע להאדם ולהשפילו יותר מידי כשאפשר לעשות זאת בדרך עקיפה, של עבודה. צריך להיות אדם עדין גם כשאת האדונית והיא השפחה וכדומה.

ולגבי עינוי, צריך להבין שבשעבוד יפת תואר יש עינוי הגוף של אונס או שאם היא בורחת מותר להחזירה כמו שמשיבים הצאן להבית גם בכח היד או המקל וכד'. וכן לגבי עינוי בעבודה במצרים היו נוגשים בנו. וכן לכאורה על ידי כל עינוי שפחה על ידי הגבירה. וכאן בשרי והגר שכתוב עינוי, זה לא כי היא חזרה להשתעבד בה בעבודה שהרי מה החידוש בעינוי הזה, אלא פשוט שהיא דאגה לענותה יותר מהרגיל כדי להענישה או להחזירה למוטב וכד'.

הרבי שליט"א במדינת זאכסען אשר באשכנז – פשט נחמד בפרשת בראשית – עניין האשה ועץ הדעת

הרבי שליט"א שבת בקהילת קודש לייפציג אשר בסקסוניה שבאשכנז. הרבי נתבקש לדרוש ג' פעמים ובאחד הפעמים הרבי דרש על פרשת בראשית עניין יפה בעניין האשה וחטא עץ הדעת.


הרבי דיבר על כך שחשוב ללמוד לבד ולשאול עצמנו מה החלק שלנו בתורה. אין חייבים ללמוד רק מה שכתוב בספרים, אלא אנו יכולים להיות כעין הספרים של עצמנו ושל סובבנו.

הרבי אמר שידגים להציבור כמה פשטים שנפלו לו השנה כשעיין בפרשה. והוא רוצה שכל הציבור יתחיל ללמוד כך ושלא יצניע הפשטים שלו, אלא שידבר עליהם עם חבריו ויביא גאולה ושמחה לעולם.

ואמר הרבי שנתעוררה אצלו שאלה, מדוע בריאת האשה נמצאת באותה פרשיה עם חטא עץ הדעת. בבראשית ב פסוק ט"ו. והנה הפסוקים:

טו וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ. טז וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. יז וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת. יח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂהּ לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ.

ואמר הרבי שזה כמו שאומרים הזקנות לבחורים צעירים שלא עלה עליהם עול החיים, "אתה צריך אשה שתשמור עליך ותהעשה ממך בן אדם". והנה הקדוש ברוך הוא הבין שלסייע לאדם הראשון לא לאכול מעץ הדעת צריך הוא אישה. ודבר זה הוא פשט שהרי העניין נמצא חיש בסמוך לציווי לא לאכול מעץ הדעת. אולם יש להזהר לא לתת לשומר לקלקל ולהשחית האדם. אי אפשר להגיד לעצמנו, יש לנו עזרה בשמירה, יש לנו משגיח כמו המשגיח שנהוג היום בישיבות, כי לפעמים זה מביא לחטא.

וכן הפשט לגבי אדם הראשון שאומר שהאשה שקיבל מה' היא זו שנתנה לו מן העץ, ככתוב להלן בפרק ג, פסוק י"א:

יא וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ אָכָלְתָּ. יב וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל.

והפשט הוא פשוט ולא דרש, שהרי אם הקב"ה הביא לו שומר עליו והשומר הביא לו לאכול אז אין כאן כפיות טובה או כפירת טובה ככתוב אצל הדרשנים על החומש, יש כאן טצדקי לומר שהאשה שהבאת לעזור לי, היא זאת שהחטיאה אותי. המשגיח הפך למחטיא. ויש כאן אמירה שהקב"ה בנתינת האשה סייע לחטא ונהיה קשה להישמר מן העניין. ולכאורה הקב"ה הסכים עימו כדלהלן בפרק ג פסוק י"ז:

יז וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יח וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. יט בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב.

לא כתוב יען אשר לא שמעת בקולי וכדומה. ולגבי הקללה, כאן לכאורה הקללה הולכת על כך שכשהאדם עסוק הוא פחות חוטא, היות שהאשה אינה מספקת לשמירה על האדם אלא היא עלולה לחטיאו. הנשים הזקנות לא צודקות לגמרי בזה שאומרות שהאדם צריך לקחת אשה והיא תשמור עליו, צריך לברור ולבחור אשה טובה.

ומוסר ההשכל שהאדם צריך להיות שליט על עצמו ולא לסמוך על האחרים, האחר הוא רק יועץ, לא להקשיב לו כעבד, אלא להקשיב לו כשם שמקשיבים לאיש אינטליגנציה המשמש את המלך.

וסיים הרבי, הנה חידוש שלמדתי השנה, וגם אתם יכולים לחדש לכם רק תלמדו מה שאתם רואים ואל תהיו עבדים לעבדים.

ויש עוד דברים שהרבי אמר לגבי יצירת האשה ולגבי קין והבל ואנו חושבים האם לפרסם העניין כעת או לדחות לפעם אחרת. [הגאבע מצא זמן לרשום והנה דברי הרבי בעניין יצירת האשה ובעניין קין והבל.

לענינים נוספים:

הרבי שליט"א במדינת יוון