תגית: תנ"ך

ונסתם ואין רדף אתכם – פרשת בחוקתי

הדברים הבאים מובאים לעילוי נשמת אריה שצ'ופק הי"ד ולרפואת הנפגעים בידי מעשה הטרור של בני העוולה בגבעת שאול בירושלים השבוע ביום כ"ט חשון תשפ"ג (וידוע שראשי התיבות של השנה הם תהא שנת פיצוצים או פיגועים גדולים, ל"ע, וצריך הציבור להיזהר ובפרט שאנו עדיין תחת שלטון ממשלת הדמים).

והנה אמש בבית כנסת של הקהילה הראו להרבי שליט"א בטלפון המחוכם את מראה מעשה העוולה והרבי אמר שכעת יש לו פשט חדש.

"ונסתם ואין רודף" – ויקרא כו יז. כך כתוב בתורה בקללות על עם ישראל אם עם ישראל לא הולך בדרך ה'. והפשט המקובל הוא שסוף כל סוף למרות שהם נסים ללא רודף ולכאורה ניצלו אז מהקללה בזה כל כך, סוף כל סוף הם חיים?

אלא יש לומר שעם ישראל נס לריק ומעייף את כוחו כשזקוק לנוס באמת. וכן כשנס לריק לגמרי גם כשלא יגיע אויב בכלל עם ישראל מגיע למצב בזוי וחלש שגם שאין סכנה הם נסים לשום מקום כי הם חסרי שלווה וכל קיומם מרגיש כהפקר.

והרבי אמר שיש לו פשט חדש על דרך דרש. בנהוג שבעולם שיש סכנה מזהים מאין הסכנה ובורחים מן הסכנה, נניח רואים סוסים רכובים באנשים או רכב ברזל כהטנק המגיע לכיוון היכן שהאנשים נמצאים ואז חיש נסים.

אולם כיום בעוונותינו הרבים ישנם בני עוולה השמים צרור נפץ המפוצץ חדרי בטן וכדומה ואז אחרי הפיצוץ, חלק מהאנשים בורחים אנה ואנה כצאן מפוחד בהדיר כשאין יותר איום לכאורה, כלומר שאין רודף הנראה ובפרט ששבים לרגע קרוב למקום הפיצוץ.

ולמעשה השלטון מצווה ללכת למקום שלא רואים שם משהו היכול להיות סכנה כגון קופסת אשפה או תיבת נסיעה או משא וכעין זה. וזה מחמת שקרה פעמים שהיו כמה פצצות ואז אנשים נפגעו מהפצצה השנייה. וזה מראה לנו כיצד יכולה להיות הקללה משפילה וכמה עם ישראל יכול להגיע לסבל שהוא רץ מבלי היגיון ומבלי שרואים הסכנה שזה איום חדש על האדם שאינו יודע כיצד להציל עצמו.

וכעין זה יש, לא רק בפצצות, אלא גם בחיצי הפצצות המכונים היום רקטות או טילים המגיעים מכיוונים הרבה ולא תמיד האדם יודע כיצד להציל עצמו ולא תמיד חש בסכנה לפני הפגיעה, אלא לאחר הפיצוץ ובכך הוא חש שגופו מופקר לחסדי כלי הזין כלי המשחית מבלי תחושת ביטחון קלה שהוא יכול לברוח ולהינצל.

פרשת נח – דרגת הצדיק – האם כדאי לחשב כמה הצדיק צדיק?

הרבי דרש השבוע על פרשת נח דרש נאה מאוד המשמח את לב האדם. וראינו לנחוץ להביא את הדרשה לתועלת הציבור הקדוש. ובפרט שהדברים מעשיים מאוד ליום יום. ויש כאן לימוד זכות על מנהג עם ישראל לדבר על רבנים ולדון כמה הרב צדיק וכולהו.

"אלה תולדת נח, נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך נח" – פרק ו פסוק ט.

יש מחלוקת במדרש ובאגדתא בגמ' האם נח היה צדיק או רק בדורו.

נשאלת השאלה מדוע אצל נח הסתפקו האם היה צדיק לשבח או לגנאי. ורבים דורשים מהמילה בדורתיו, שיש מה לדקדק. אבל על דרך הדרש אפשר לדון שמכיוון שכתוב תמים. כשיש צדיק תמים יש הדורשים אותו לשבח ואומרים שהוא צדיק טהור הפרוש מהעולם הגשמי ומחובר לה' יותר מצדיקים אחרים, ויש הדורשים לגנאי שהוא צדיק קטן שאינו מבין הרבה בתורה ויותר צדיקעל ולא כמו אברהם אבינו או משה רבינו או שמואל הנביא שהיו צדיקים שלא נכתב עליהם תמים.

וכך כתוב בגמרא:

"אלה תולדות נח, (נח איש צדיק תמים היה בדורותיו) א"ר יוחנן בדורותיו ולא בדורות אחרים, וריש לקיש אמר בדורותיו כ"ש בדורות אחרים. א"ר חנינא משל דרבי יוחנן למה הדבר דומה לחבית של יין שהיתה מונחת במרתף של חומץ, במקומה ריחה נודף, שלא במקומה אין ריחה נודף. א"ר אושעיא משל דריש לקיש למה הדבר דומה, לצלוחית של פלייטון שהיתה מונחת במקום הטנופת, במקומה ריחה נודף וכ"ש במקום הבוסם" – סנהדרין קח עמ' א.

וכעין זה כתוב בבראשית רבה רק שם יש עוד תוספת:

"אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" ר' יהודה ור' נחמיה ר"י אמר משל לשר שהיו לו שני בנים א' גדול וא' קטן אמר לקטן הלך עמי ואמר לגדול בא והלך לפני כך אברהם שהיה כחו יפה (בראשית יז, א): "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" אבל נח שהיה כחו רע "את האלהים התהלך נח". בראשית רבה פרק ו פסוק י.

רואים כאן שחז"ל ראו לנכון לדון בדרגת הצדיק.

ונשאלת השאלה מי אנו האנשים הקטנים, כביכול, שנדרג הצדיק ובפרט שעניין זה נאמר על נח שהוא היה גדול דורו והצדיק הראשון בתורה?

ואם נאמר שזה כדי שהצדיק ידרג עצמו ובכך ידע להיטיב עצמו? אפשר היה לומר זאת לנח בצנעה ולא בתורה כלפי כל עם ישראל. ואם נאמר שרק הצדיקים יכולים לדרג צדיקים אחרים – מפני מה הדבר מרומז חזק בתורה בזה שכתוב צדיק תמים בדורתיו. גם תמים שזה בפשט שלם, כלומר צדיק שלם וגם כתוב בודרתיו, שאפשר להבין שזה לאורך הדורות כולם – ומפני מה צריך לכפול. ואולי זה כדי שנדייק להבין בדורתיו או שרק בדורו היה צדיק או שבכל הדורות כמאמר חז"ל לעיל.

ולכאורה רואים שמשמע שחז"ל ראו עניין שנדע שנח לא היה כה צדיק והיו צדיקים יותר כבירים ממנו או שלכל הפחות אפשר לדבר על דרגת הצדיק. כמו שעושים הרבה חסידי הבעש"ט עד היום.

ועל כן נשאלת השאלה מה החידוש שיש דרגות בצדיקים, הרי ברור שאין שוויון מוחלט בין הצדיקים, ואין דומה משה מייסד האומה העברית או אברהם אבי האמונה להרבה צדיקים ואם כן כשברור שיש צדיקים יותר ופחות מה החידוש של חז"ל?

ונראה לי לומר פשט שלומדים מכאן ששומה עלינו לדרג הצדיק כדי להבין אותו טוב יותר, מחשבת האדם אינה יודעת גבולות. ובכך גם אנו יכולים לקדם עצמינו ולהיות צדיקים בדרך שלנו כפי הבנתנו את דרך הצדיקות. כלומר, האדם צריך לדרג הצדיקים, כשהוא מדרג הצדיקים הוא מבין טוב יותר איך להיות צדיק ומקבל דרך פעולת המעשים ובכך הוא יכול להפוך עצמו להצדיק בדרך יותר פשוטה לו.

ובדומה לכך ראינו אצל אחד ממנהיגי הדעת בארץ ישראל החזון איש וזה לשונו:"אם כי דעתי, כי ראוי להמחזיקים בתורת ה' לדעת את גדוליה באופים האמתי, ואם הותר לדבר לשון הרע על אומן באומנותו, להאיש הדורש עליו לצורך, על מי שתורתו אומנותו לא כל שכן שמותר להודיע להמחזיקים בתורה וצריכים לדעת, כי הידיעה של חכמי הדור לבם ומדתם הן הן גופי תורה, מכל מקום צריך לזה זהירות יתירה ופן מְשַנֶּה הדבר בקוצו של יו"ד ונמצא מוציא שם רע על תלמיד חכם".רואים שיש עניין לדון בצדיק בצורות הרבה רק להיזהר לא להוציא שם רע.שנזכה לראות הצדיקים עד בלי די.

בעניין ברכת יצחק אבינו לעשיו הרשע – פרשת תולדות

דבר תורה לפרשת תולדות שנאמר בשעתו על ידי הרבי שליט"א. הדברים חשובים לגבי חינוך הילדים, לגבי אופי האנשים וחשוב להעניק ולעיין בהעניין ביותר.

וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים. כח וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב.  פרק כ"ה פסוק כ"ז.

א וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי. ב וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי. ג וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צידה [צָיִד]. ד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת. פרק כ"ז פסוק א-ד.

מה הפשט בכך שעשיו היה כזה בעל חטא ומאידך אביו יצחק רצה להביא לו הברכות? הרי יצחק אבינו אמור לרצות להביא הברכות לבן הצדיק ומדוע רצה להביא לבן רשע?

נראה לי לבאר שעשיו היה כעין ספרדי מסורתי שאוהב לנשק ידי רבנים, לבקש ברכות ולהגיד שהרבנים והתורה זה הכי חשוב. וכל מי שחולק על הרב הוא כופר. אולם למעשה הוא ממשיך לעשות בשלו, לעבוד עבודה זרה, לגנוב, לרצוח לאנוס וכדומה. וראיה לדבר שהוא צדיק, כי הוא מתכופף לנשק יד הצדיק. עשיו באמת בטוח שהוא הצדיק בעל ההשקפה הנכונה החי חיים נורמליים. ומבחינתו יעקב אבינו הוא רשע מוזר משוגע הכופר בצדיק ובתורה.

זו לא רק צביעות, אלא התמקחות עם השם יתברך או הגעה להבנה בקשר אליו – מה שחשוב להשם יתברך זה להצהיר וזאת הוא עשיו עושה מצוין בריש גלי ובכל מקום. אבל במעשים הוא עדיין מעניק לעצמו חירות רבה.

לעומת זאת יעקב אבינו היה כעין ליטוואק או יעקע קר ששואל שאלות ולא רואה בעיה לחלוק על רב כשיש הסבר תורני יותר טוב. והוא גם עניו שלא רואה עניין להצהיר כל הזמן על אמונתו הנכונה ברב ובתורה. יעקב אבינו מצליח לקיים התורה בקלות, כי הוא והתורה נהיו חלק אחד מרוב שהוא שקוע ומחובר לחיי התורה הקדושה – הוא מקבל את התורה כתרבות חייו ולא מנסה לברוח מקיום התורה בתירוצים שונים.

אז יצחק חשב באמת ובתמים שעשיו היה צדיק יותר מיעקב. יעקב לא הצהיר על חומרות ועל עישור מלח ותבן, לא טרח להתכופף לנשק את ידו ולבקש ברכה. יעקב היה איש תם יושב אוהלים – הוא לא טרח לחשב מה יצחק יחשוב עליו ואיך להחניף לו. הוא בסך מנסה להיות יהודי טוב.

בעצם יצחק היה כבד ראיה מבחינה פיזית ומבחינה רוחנית – ולא הצליח לעמוד על בנו יעקב. אם הוא היה ראששיבע והיה לו תלמידים כמו יעקב ועשיו, הוא היה זורק את יעקב ומשאיר את עשיו – כמו הרבה ראשי ישיבות בדורנו.

וכעת גם יש תשובה מדוע יעקב היה יושב אוהלים. הרי לשבת באהל הכוונה ללמוד תורה, אם כן מדוע נאמר אוהלים בלשון רבים, לא מספיקה לו ישיבה אחת?

ונראה לי לבאר שאולי יצחק אבינו זרק אותו מהישיבה שלו ואז יעקב הלך לישיבת שם ועבר, כמו שכתוב שהיה י"ד שנה בישיבת שם ועבר.