תגית: תרבות חרדית

טקס חיפוש הגמרא בישיבה – מעולם הישיבות

אחד מחברי הקהילה ביקש שנפרסם משהו במדור מעולם הישיבות לתועלת הכלל בנושא חשוב. והנה דבריו:

כעת מתחיל זמן חורף תשפ"ב המוני בית ישראל עשרות אלפי בחורי ישיבות הולכים ללמוד בבתי המדרש של הישיבה ולהפוך יהודים טובים יותר.

וכל בוקר יש טקס החוזר על עצמו. טקס חיפוש הגמרא.

למדתי בשלוש ישיבות גדולות ונודעות ובאף אחת מהן לא היה מדף לגמרות של הבחורים.

כתוצאה מכך כמעט כל יום היינו מחפשים הגמרות שלנו בישיבה. שזה אומר לחפש סימונים חיצוניים על הגמרא. למשל גמרא בהוצאה מיוחדת או מדבקה בצבע מסוים. ברם לא תמיד זה היה קל למצוא הגמרא, שהרי מישהו היה חוטף הגמרא ולומד בה בקולי קולות ובמסירות נפש ותוך כדי שהוא נמרח על הגמרא עם בטנו או נשען עם מרפקיו על הגמרא כאילו היא גמרתו הנאמנה – ושלא אכפת לו ולה מכך שהוא מבלה את גמרתו במהירות.

יום אחד חשבתי שאולי הגמרא שלי נעלמה בגלל שכתוב: "ניחא ליה לאיניש דתיעבד מצווה בממוניה". זה אומר שמישהו לא מצא הגמרא שלו והחליט להשתמש בגמרא היפה והנוחה שלי. כלומר, לפי מחשבתו אני שמח שהוא יכול לקיים המצווה בגמרא שלי. ומה לגבי זאת שלי אין גמרא לעצמי ללמוד בה?!

לפיכך חשבתי שאמצא דרך להציל הגמרא הקדושה שלי. כתבתי היכן שנהוג לכתוב השם בגמרא. אין רשות להשתמש בגמרא ללא רשות בשום פנים ואופן. ושוב הגמרא נעלמה עד שמצאתיה לאחר טרחה רבה.

כמובן שלאחר מסעות חיפוש הגמרא, פעמים רבותי גיליתי שהיא נפגמה והושפלה. אולי חומד הגמרא החליט שמכיוון שהגמרא לא שלו הוא יכול להתעלל בה. ושמא לא אכפת לו לבזות הגמרא שהרי הוא גם בז לתורה שאומרת לא תגזול.

וכמובן שהיו פעמים שתהיתי הרי מדובר בבחור ישיבה, בן תורה, והוא כעת לן בעולמו של תורה, מדוע שיבזה התורה? ואז לימדתי על חוטף הגמרא זכות, שקשה לו. הרי הוא לא רצה לגמרי לבוא לישיבה. העניין נכפה עליו בצורות שונות. לכל הפחות הוא משתדל ללמוד, ומאידך קשה לו להקפיד על ההלכה שהרי הוא צריך להתחיל ללמוד שמא הישיבה וחברת הישיבה לא יאהבו אותו ואז יזיקו לו. כמובן שאז הוא לא בא לזלזל, הוא פשוט רוצה לשרוד. והוא גם חסר אידאליזציה והוא עייף ולכן קשה לו להחזיק עצמו והוא נשען או נמרח על הגמרא ולפעמים גם ישן עליה עם מצחו המזיע והשומני. קשים חייו של בחור הישיבה.

וכאן אני קורא לישיבות לארגן מדפים לגמרות פרטיות ולא לעודד תרבות גזל. לחילופין אפשר לעשות גמרות קומוניסטיות שיתופיות, כלומר, הבחור לא מביא את גמרתו, אלא הישיבה מביאה גמרות וכל אחד יכול להשתמש בגמרא שמוצא, מבלי לבצע טקס חיפושים כל בוקר.

שיהיה לכולנו חורף בריא וזמן טוב

החרדי הרך, החרד"ק והפקח בקורונה בקרון – מאת כתבנו לענייני תרבות

אחד מאנשי הקהילה שלח לכתבנו לענייני תרבות מעשה שאירע ברכבת הקלה בירושלים עיה"ק. מעשה שניתן ללמוד ממנו מוסר השכל כיצד לא לעשות חילול ה' וכיצד לעורר עבריינים הטוענים שהם שומרי תורה ומצוות להתנהגות של דרך ארץ. והנה הסיפור להלן:

היום הייתי בירושלים בבוקר עם חולצה לבנה של מתנחלים ועם כובע מצחיה ומותניה – לבוש נדיר במגזר ובכך נראיתי תייר, לא ירושלמי או חלילה חילוני לא עלינו.

התיישב לידי ברכבת אדם עם חולצה לבנה של חרדים שחבש כיפה כהה ונראה כחרדי ספרדי – המכונה כיום חרדי רך. האיש נהג כלפי בגסות ואלימות בדרכו להתיישב לידי – אדם חסר נימוס מערבי מעצבן החושב שהכל שייך לו ונוהג ממש בניגוד לכינוי של הזרם הסוציולוגי שלו בחברה החרדית.

לאחר שגמר לדחוף ולאחר שזזתי למענו כי לא הסכים לשבת במקום ליד החלון, הודעתי לבריון: אסור לך להיות ברכבת.
הוא שאל: למה?
אמרתי לו: כי אתה לא חובש מסיכה.
הוא טען לי שהוא כן חובש מסכה.
אמרתי לו: אתה מסרב לשים המסכה כראוי על האף. אתה מפר החוק. אסור לך להיות ברכבת.
הוא טען שהוא כן שם.
אמרתי לו: אתה לא שם מסכה לפי החוק פה בישראל.
הוא אמר שהוא שם.
אמרתי לו: אבל אתה לא שם, שוטר יכול לתת לך קנס.
הבריון: מלמל בקול לא ברור באותה מנגינה מתנצלת ומתגוננת כמקודם.
אמרתי לו: אחרי זה אתם לא מבינים מדוע אומרים שאתם החרדים לא שמים מסכה ואתם אומרים שסתם שונאים אתכם ומחפשים אתכם.
אז הוא אמר במלמול ברור יותר: בוא לא נדבר על זה.
ומייד ושם המסכה, סוף כל סוף, כראוי.

ממש חרדי רך הנוהג כילד בגיל הרך.

בהמשך הדרך הגיע פקח ועבר אחד אחד תוך כדי שמכריז בקול כמוכר בשוק, מסיכות, כרטיסים, להציג כרטיסים בבקשה, שימו מסכות.

הפקת היה נחמד ואני התאפקתי מלהציג לי את כרטיס הרב קו השני שלי שאותו לא העברתי, אני מתאפק בנושא כבר שנים רבות מאז שהחלטתי להציג פעם אחת בלבד לפקחית שצרחה ברכבת ועשתה לי חור באוזן "בטעות", כרטיס רב קו אחר שאותו לא העברתי. ואז אחרי הדרישה של הפקח לפרטי המזהים לצורך הקנס, אני נזכרתי שיש לי כרטיס אחר תקין ופשוט "בשגגה" נתתי לה לבדוק כרטיס הלא נכון.

אין זה הפלא ופלא שהבריון שישב לידי לא העביר כרטיס ובכך חמק מתשלום.

פקח: אדון אתה צריך להעביר כרטיס.
בריון: העברתי.
פקח: לא העברת.
בריון: העברתי, אתה יכול לבדוק.

הפקח מעביר הכרטיס במגנט ומתקף הנסיעה.
הפקח הכריז: כעת זה עבר, עד עכשיו לא העברת.
הבריון שתק.

אמרתי: אתה רואה, גם לא שם מסיכה וגם לא משלם על הנסיעה ואז אתם מתפלאים ששונאים אתכם ולא מבינים למה.

אירוסין בקורונה באוטונומיה החרדית – מאת כתבנו לענייני תרבות

כתבנו לענייני תרבות השתתף בשמחת אירוסין של חברותא והחליט בעקבות כך למחות ולכתוב על העניין.

הוזמנתי אמש לאירוסין של חבר טוב מן המגזר שלי. חרדי מודרני, בוגר ישיבה נחשבת, עובד, אבל צדיק. להפתעתי האירוסין היו בסלון קטן וצפוף. ולכן שאלתי עצמי מה העניין במקום כזה צפוף?! ובפרט שהעניין היה נגד החוק, היה שם יותר מעשרה איש במתחם סגור ולא היה מרחק של שני מטרים. בנוסף האירוע היה של אדוקים וכך יש עניין של חילול ה'.

חשבתי לעצמי שזה בגלל הקורונה, הם לא רק חסכו אולם לעשות אירוע, אלא גם אני במצב זה סבלתי בצפיפות. ואני אדם שאוהב מרחק, ככתוב: מדבר שקר תרחק…

באירוע יהלומן שמן, קרוב של אריק שרון, תפס לי את היד בהפתעה ולראשונה הושטתי יד לאדם לא גרעיני מתחילת עידן הקורונה. חוצפה.

לאחר האירוע החתן אמר לי שכל הכבוד שלא עשיתי לו בושות על כך שהייתה שם הפרה חוקית גסה וסכנה בריאותית עקב הקורונה. ובאמת הייתה לי דילמה האם להיות שם. לפיכך עשיתי שתי גיחות קצרות. ומחיתי.

אמרתי אחרי זה למישהו, אין לי כוח לריב, זה לא תפקידי להלשין ואני לא סומך על המשטרה הציונית. (ואגב השבוע התקשרתי למשטרה בטעות במקום למד"א והמשטרה חזרה אלי לבדוק שהכל בסדר. עברתי ברחוב ושמעתי צעקה האם יש כאן חובש, ילד בלא פקק קטן של עט ומשום מה כשאני מצלצל ל-101 זה מגיע למשטרה. לילד שלום. פעם ראשונה שאני מרוצה מתפקוד המשטרה פה.) הוספתי ואמרתי, אולם למעשה הם, מארגני האירוע, הם החצופים הם למעשה עברו על החוק, פגעו בדמוקרטיה ומעודדים אלימות, וכך הופכים את הקהל לעבריינים וכן מהווים מפגע בריאותי לציבור. בהמשך סיפרתי לחתן, והוא הצתדק לי שהוא לא אירגן האירוע, אלא זה הם בצד הכלה. ואני אמרתי שזה כמו שהוא ישתתף באירוע של עבודה זרה שנעשה לכבודו ואז הוא יגיד שהוא לא המארגן. בפועל האירוע בשבילו ולכן הוא חלק בלתי נפרד.

אותו חתן נראה אשכנזי מרוב האשכנזים, אולם הוא גם בעל צד לא אשכנזי והוא אוהב לדבר על התמימות הספרדית. והוא אמר לי שלכן אצלם לא מקפידים על חוקי הקורונה כי הם תמימים. וזאת על אף שהסבתא שם אולי עם רקע רפואי. ואני חושב לעצמי, הם לא תמימים ולא נעליים, הם פשוט נהנתנים. זה לא שהחתן העבריין תמים ולכן לא מקפיד על הקורונה, הוא פשוט לא רוצה להיות מוגבל בגלל הקורונה, רוצה להנות. מה רע?! אולם תמים הוא לא. הוא פשוט נהנתן.

שיהיה לו מזל טוב, הוא צריך את זה.

נ.ב. אנשים אוהבים (כל מיני ישראל-כהנים למיניהם) אצלנו להגיד שאנחנו שומרי קורונה חוץ מלימוד תורה שאז רצונו של צאר התורה גובר על החוק כי התורה והוא קדושים.

אירוסין זה לימוד תורה?!
לא.
היה מרחק?!
לא.
היה לכולם מסכות?!
לא.
היה כמות אנשים לפי החוק הישראלי?!
לא.

בקיצור הציבור לא חסיד של צאר התורה (ראש הממשלה החליפי בפועל), העבריינים שלנו פשוט אוהבים פסיקות המתאימות לרצון שלהם ומעדיפים את הצאר על פני הגרג"א. לא לחינם הלך הצארזיר אצל ההורג.