תגית: תרבות

החרדי הרך, החרד"ק והפקח בקורונה בקרון – מאת כתבנו לענייני תרבות

אחד מאנשי הקהילה שלח לכתבנו לענייני תרבות מעשה שאירע ברכבת הקלה בירושלים עיה"ק. מעשה שניתן ללמוד ממנו מוסר השכל כיצד לא לעשות חילול ה' וכיצד לעורר עבריינים הטוענים שהם שומרי תורה ומצוות להתנהגות של דרך ארץ. והנה הסיפור להלן:

היום הייתי בירושלים בבוקר עם חולצה לבנה של מתנחלים ועם כובע מצחיה ומותניה – לבוש נדיר במגזר ובכך נראיתי תייר, לא ירושלמי או חלילה חילוני לא עלינו.

התיישב לידי ברכבת אדם עם חולצה לבנה של חרדים שחבש כיפה כהה ונראה כחרדי ספרדי – המכונה כיום חרדי רך. האיש נהג כלפי בגסות ואלימות בדרכו להתיישב לידי – אדם חסר נימוס מערבי מעצבן החושב שהכל שייך לו ונוהג ממש בניגוד לכינוי של הזרם הסוציולוגי שלו בחברה החרדית.

לאחר שגמר לדחוף ולאחר שזזתי למענו כי לא הסכים לשבת במקום ליד החלון, הודעתי לבריון: אסור לך להיות ברכבת.
הוא שאל: למה?
אמרתי לו: כי אתה לא חובש מסיכה.
הוא טען לי שהוא כן חובש מסכה.
אמרתי לו: אתה מסרב לשים המסכה כראוי על האף. אתה מפר החוק. אסור לך להיות ברכבת.
הוא טען שהוא כן שם.
אמרתי לו: אתה לא שם מסכה לפי החוק פה בישראל.
הוא אמר שהוא שם.
אמרתי לו: אבל אתה לא שם, שוטר יכול לתת לך קנס.
הבריון: מלמל בקול לא ברור באותה מנגינה מתנצלת ומתגוננת כמקודם.
אמרתי לו: אחרי זה אתם לא מבינים מדוע אומרים שאתם החרדים לא שמים מסכה ואתם אומרים שסתם שונאים אתכם ומחפשים אתכם.
אז הוא אמר במלמול ברור יותר: בוא לא נדבר על זה.
ומייד ושם המסכה, סוף כל סוף, כראוי.

ממש חרדי רך הנוהג כילד בגיל הרך.

בהמשך הדרך הגיע פקח ועבר אחד אחד תוך כדי שמכריז בקול כמוכר בשוק, מסיכות, כרטיסים, להציג כרטיסים בבקשה, שימו מסכות.

הפקת היה נחמד ואני התאפקתי מלהציג לי את כרטיס הרב קו השני שלי שאותו לא העברתי, אני מתאפק בנושא כבר שנים רבות מאז שהחלטתי להציג פעם אחת בלבד לפקחית שצרחה ברכבת ועשתה לי חור באוזן "בטעות", כרטיס רב קו אחר שאותו לא העברתי. ואז אחרי הדרישה של הפקח לפרטי המזהים לצורך הקנס, אני נזכרתי שיש לי כרטיס אחר תקין ופשוט "בשגגה" נתתי לה לבדוק כרטיס הלא נכון.

אין זה הפלא ופלא שהבריון שישב לידי לא העביר כרטיס ובכך חמק מתשלום.

פקח: אדון אתה צריך להעביר כרטיס.
בריון: העברתי.
פקח: לא העברת.
בריון: העברתי, אתה יכול לבדוק.

הפקח מעביר הכרטיס במגנט ומתקף הנסיעה.
הפקח הכריז: כעת זה עבר, עד עכשיו לא העברת.
הבריון שתק.

אמרתי: אתה רואה, גם לא שם מסיכה וגם לא משלם על הנסיעה ואז אתם מתפלאים ששונאים אתכם ולא מבינים למה.

כוח, חרדים מודרניים, אנוסים וגויים – הכוח פועל בצורות שונות – מאת כתבנו לענייני תרבות

כתבנו לענייני תרבות דיבר עם כמה חרדים בארץ ישראל וחזר עם תובנות מעניינות לגבי החרדים המתחזים הקוראים לעצמם אנוסים כמו אנוסי ספרד.

הכוח עובד בצורות שונות

בשעתו חשבתי שזו טעות להכריח אנשים לחיות בתלות בחברה האדוקה החרדית שלנו ולהשמיץ אנשים שרוצים לעזוב את המגזר. ראיתי בעניין מניעת הוצאת פסולת וקידום בעיות של חבר'ה השונאים את עצמם, הנראים כחרדים ובפועל מחנכים את משפחתם להיות חילוניים. בקיצור מסכנות ושפלות.

מאידך הרי הייתה כפיה רבה בשעתו. כלומר, בזמן שהיה שלטון יהודי בדרגה זו או אחרת בארץ ישראל ובחוצה לארץ. אולם לא חשבתי על כך רבות וראיתי בעניין עניין מיוחד הדורש ביאור. לאחר זמן חשבתי שצריך מתווה ביניים, מחד צריך כפיה על המצוות, מאידך צריך להאהיב ולחבר התורה לעם ישראל ולא לכפות על מישהו שלא רוצה להיות איתנו, אלא להרוג אותו ולא סתם חז"ל חשבו על עונש 'כיפה', 'מכת מרדות' ו'מורידין ואין מעלין' וכדומה. פשוט להשאיר אנשים שלא רוצים אותנו אצלנו, זה חשש נזק חמור כעת ובכיה לדורות.

כיום אני רואה שכל חרדי מודרני/עצמאי מואשם או שנחשד בכך שהוא בדרך להיות חילוני והוא, כביכול, בעצם אנוס. ובהקשר הזה אז רצוי להעיף התופעה וכך ניתן לקדם חרדיות שפויה. ברם ייתכן שבעקבות ההתעצמות הברוכה של המגזר אז אולי כבר טבעי שיהיה למסכנים הללו מספיק אנשים לקהילה לא משנה כמה ננסה להסתיר זאת.

לפיכך חשבתי לעצמי שצריך לגרום לאנשים לעזוב את המגזר ולהוקיע את האניסות ולכבד את אנשי האמת – ואולי לא לחינם המילה אמת היא אחת משמותיו של הקב"ה. זה לא אומר שצריך להסכים ולאהוב את פריקת עול תורה והמצוות, אולם ברור שלא צריך לרדוף אותם ברמה שהם נשארים בתוכנו ומונעים מאיתנו פיקוח חברתי ובעצם מקלקלים אותנו מבפנים. שוו בנפשכם רב אנוס המקלקל את תלמידיו, ל"ע. וכן הם עדיין אחים שלנו ואין איסור מוחלט ביהדות להיות נחמד לאח ששנה ופירש ועל אף שהוא כעין מומר הוא עלול להיות תינוק שנשבה אנוס בהבנתו את העולם והוא בעצם פרי ביאושים של החברה החרדית שלנו. אולם עדיין צריך לבצע אבחנה, כי בלי האבחנה בינן אנחנו להם, יהיה לנו קשה להתמודד עם כוחות החורבן התרבותיים הנוגדים את דת ישראל מבחוץ.

אז אם כך, לאחר דברים אלו שלא נשמעים מסובכים, מדוע אנשי ההנהגה לא מפסיקים לרדוף ובעצם מונעים יציאה של כוחות מזיקים מן החברה החוצה?

לאחר כל האמור חשבתי על תובנה חדשה, כעת אני מבחין שהכוח (ההגמון) פועל כעת להנצחת הסטטוס קוו והאליטה הקיימת על ידי מניעת שיפור המחשבה ושיפור ההתנהלות בתוך המסגרת הדתית. וזאת בגלל שימוש בההאשמות שכל אחד שלא בא לשפר עניינים בהסכמת האליטה (הרבנים והעסקנים) הוא בעצם חילוני במסווה.

יפה מאוד. חכם.

וזה גם נכון לגבי תרבות גויית – וכעין זה אנו רואים שדברים רבים שאנו רוצים לקחת מן הגויים ולקיים חכמה בגויים תאמין, אזי לא נוכל לנהל דיון פנימי חרדי, אלא יגידו שזה תועבה ורע כי זה מן הגויים. וכתוצאה מכך הגווים מזיקים לנו מאוד שבגלל שבעוונתינו הרבים יש גויים, אז כשיש דבר שגוי עושה ואנו גם, מאשימים אותנו העסקנים ומושפעיהם בנטיה לגויות.

לפיכך נראה שיש לעסקנים אינטרס בהנצחת חילונים ערכית במסווה חרדי כדי שיוכלו לרדוף מי שלא נראה להם בטוב. ובכך התרבות הזרה של החילון, הקלקול והגויות לא רק מאיימות על המגזר שלנו, אלא גם מאפשרות לבעלי הכוח לשטר ולנתב את הדת והחברה מול האחר המאיים, בהתאם לרצונם. הם למעשה לא רק שלא מפחדים מהתופעה הם גם מרוויחים מהמקרים הללו עוד כלים למשטר ולקדם את האינטרסים שלהם.

ואולי לכן יש להם אינטרס לקדם הבעיות הללו במגזר. ולכן הבעיה מונצחת.

אירוסין בקורונה באוטונומיה החרדית – מאת כתבנו לענייני תרבות

כתבנו לענייני תרבות השתתף בשמחת אירוסין של חברותא והחליט בעקבות כך למחות ולכתוב על העניין.

הוזמנתי אמש לאירוסין של חבר טוב מן המגזר שלי. חרדי מודרני, בוגר ישיבה נחשבת, עובד, אבל צדיק. להפתעתי האירוסין היו בסלון קטן וצפוף. ולכן שאלתי עצמי מה העניין במקום כזה צפוף?! ובפרט שהעניין היה נגד החוק, היה שם יותר מעשרה איש במתחם סגור ולא היה מרחק של שני מטרים. בנוסף האירוע היה של אדוקים וכך יש עניין של חילול ה'.

חשבתי לעצמי שזה בגלל הקורונה, הם לא רק חסכו אולם לעשות אירוע, אלא גם אני במצב זה סבלתי בצפיפות. ואני אדם שאוהב מרחק, ככתוב: מדבר שקר תרחק…

באירוע יהלומן שמן, קרוב של אריק שרון, תפס לי את היד בהפתעה ולראשונה הושטתי יד לאדם לא גרעיני מתחילת עידן הקורונה. חוצפה.

לאחר האירוע החתן אמר לי שכל הכבוד שלא עשיתי לו בושות על כך שהייתה שם הפרה חוקית גסה וסכנה בריאותית עקב הקורונה. ובאמת הייתה לי דילמה האם להיות שם. לפיכך עשיתי שתי גיחות קצרות. ומחיתי.

אמרתי אחרי זה למישהו, אין לי כוח לריב, זה לא תפקידי להלשין ואני לא סומך על המשטרה הציונית. (ואגב השבוע התקשרתי למשטרה בטעות במקום למד"א והמשטרה חזרה אלי לבדוק שהכל בסדר. עברתי ברחוב ושמעתי צעקה האם יש כאן חובש, ילד בלא פקק קטן של עט ומשום מה כשאני מצלצל ל-101 זה מגיע למשטרה. לילד שלום. פעם ראשונה שאני מרוצה מתפקוד המשטרה פה.) הוספתי ואמרתי, אולם למעשה הם, מארגני האירוע, הם החצופים הם למעשה עברו על החוק, פגעו בדמוקרטיה ומעודדים אלימות, וכך הופכים את הקהל לעבריינים וכן מהווים מפגע בריאותי לציבור. בהמשך סיפרתי לחתן, והוא הצתדק לי שהוא לא אירגן האירוע, אלא זה הם בצד הכלה. ואני אמרתי שזה כמו שהוא ישתתף באירוע של עבודה זרה שנעשה לכבודו ואז הוא יגיד שהוא לא המארגן. בפועל האירוע בשבילו ולכן הוא חלק בלתי נפרד.

אותו חתן נראה אשכנזי מרוב האשכנזים, אולם הוא גם בעל צד לא אשכנזי והוא אוהב לדבר על התמימות הספרדית. והוא אמר לי שלכן אצלם לא מקפידים על חוקי הקורונה כי הם תמימים. וזאת על אף שהסבתא שם אולי עם רקע רפואי. ואני חושב לעצמי, הם לא תמימים ולא נעליים, הם פשוט נהנתנים. זה לא שהחתן העבריין תמים ולכן לא מקפיד על הקורונה, הוא פשוט לא רוצה להיות מוגבל בגלל הקורונה, רוצה להנות. מה רע?! אולם תמים הוא לא. הוא פשוט נהנתן.

שיהיה לו מזל טוב, הוא צריך את זה.

נ.ב. אנשים אוהבים (כל מיני ישראל-כהנים למיניהם) אצלנו להגיד שאנחנו שומרי קורונה חוץ מלימוד תורה שאז רצונו של צאר התורה גובר על החוק כי התורה והוא קדושים.

אירוסין זה לימוד תורה?!
לא.
היה מרחק?!
לא.
היה לכולם מסכות?!
לא.
היה כמות אנשים לפי החוק הישראלי?!
לא.

בקיצור הציבור לא חסיד של צאר התורה (ראש הממשלה החליפי בפועל), העבריינים שלנו פשוט אוהבים פסיקות המתאימות לרצון שלהם ומעדיפים את הצאר על פני הגרג"א. לא לחינם הלך הצארזיר אצל ההורג.