הדברים הבאים מובאים לעילוי נשמת אריה שצ'ופק הי"ד ולרפואת הנפגעים בידי מעשה הטרור של בני העוולה בגבעת שאול בירושלים השבוע ביום כ"ט חשון תשפ"ג (וידוע שראשי התיבות של השנה הם תהא שנת פיצוצים או פיגועים גדולים, ל"ע, וצריך הציבור להיזהר ובפרט שאנו עדיין תחת שלטון ממשלת הדמים).
והנה אמש בבית כנסת של הקהילה הראו להרבי שליט"א בטלפון המחוכם את מראה מעשה העוולה והרבי אמר שכעת יש לו פשט חדש.
"ונסתם ואין רודף" – ויקרא כו יז. כך כתוב בתורה בקללות על עם ישראל אם עם ישראל לא הולך בדרך ה'. והפשט המקובל הוא שסוף כל סוף למרות שהם נסים ללא רודף ולכאורה ניצלו אז מהקללה בזה כל כך, סוף כל סוף הם חיים?
אלא יש לומר שעם ישראל נס לריק ומעייף את כוחו כשזקוק לנוס באמת. וכן כשנס לריק לגמרי גם כשלא יגיע אויב בכלל עם ישראל מגיע למצב בזוי וחלש שגם שאין סכנה הם נסים לשום מקום כי הם חסרי שלווה וכל קיומם מרגיש כהפקר.
והרבי אמר שיש לו פשט חדש על דרך דרש. בנהוג שבעולם שיש סכנה מזהים מאין הסכנה ובורחים מן הסכנה, נניח רואים סוסים רכובים באנשים או רכב ברזל כהטנק המגיע לכיוון היכן שהאנשים נמצאים ואז חיש נסים.
אולם כיום בעוונותינו הרבים ישנם בני עוולה השמים צרור נפץ המפוצץ חדרי בטן וכדומה ואז אחרי הפיצוץ, חלק מהאנשים בורחים אנה ואנה כצאן מפוחד בהדיר כשאין יותר איום לכאורה, כלומר שאין רודף הנראה ובפרט ששבים לרגע קרוב למקום הפיצוץ.
ולמעשה השלטון מצווה ללכת למקום שלא רואים שם משהו היכול להיות סכנה כגון קופסת אשפה או תיבת נסיעה או משא וכעין זה. וזה מחמת שקרה פעמים שהיו כמה פצצות ואז אנשים נפגעו מהפצצה השנייה. וזה מראה לנו כיצד יכולה להיות הקללה משפילה וכמה עם ישראל יכול להגיע לסבל שהוא רץ מבלי היגיון ומבלי שרואים הסכנה שזה איום חדש על האדם שאינו יודע כיצד להציל עצמו.
וכעין זה יש, לא רק בפצצות, אלא גם בחיצי הפצצות המכונים היום רקטות או טילים המגיעים מכיוונים הרבה ולא תמיד האדם יודע כיצד להציל עצמו ולא תמיד חש בסכנה לפני הפגיעה, אלא לאחר הפיצוץ ובכך הוא חש שגופו מופקר לחסדי כלי הזין כלי המשחית מבלי תחושת ביטחון קלה שהוא יכול לברוח ולהינצל.
קהילת קודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז 