ארכיון חודשי: אוגוסט 2019

חרדי-סקסואל וחרדי על הספקטרום נפגשים לשוחח על השואה – מאת כתבנו לענייני חילונים

כזכור כתבנו לענייני חילונים נטל על עצמו לסקר גם את המגזר החרדקי או החרדשי או החרדי-מודרני, היות והוא שם לב שיש אצלם מאפיינים רבים של חילון. ולאחרונה הוא נתקל בסיפור עם מוסר השכל ושעשוע בחדא מחתא. והחלטנו לפרסם העניין כדי לעורר את לב הקוראים לעניין.

מאת כתבנו לענייני חילונים.


למעשה החרדי מודרני המצוי הוא מעין גשר צר מאוד אל עבר החילוניות כמו שבעל התשובה הוא גשר צר מאוד לעבר האדיקות ודרך החרדי מודרני או דרך הבעל תשובה קל יותר להבין אותם, את החילונים. ובסיפור כתבנו לענייני חילונים שם לב לרצון של החרדי מודרני להתנער מחרדיותו אולי כי הוא מתבייש בעצמו כי הוא צורך תקשורת חילונית הלועגת לקבוצה שלו ואז הוא רואה את עצמו כעור חרדי, מסכה חילונית והוא חייב להוכיח שהוא יותר חילוני מהחילוני המצוי כדי לחוש טוב עם עצמו.


תשמעו סיפור, פגשתי מישהו חרד"ק מטלזסטון, היה גיבן עם כיפה שחורה ובגדים מערביים וללא כיפת הקטיפה השחורה שלו היה אפשר לחשוב שהוא חילוני.

שאל אותי: "גבר, ישך סיגריה?!". אמרתי לו: "יש, אבל זה סיגריה מגולגלת". אמר: לא נורא, בסדר, "זה מה יש". (אני מעשן סיגריות מגולגלות מדין רוצה אדם בקב שלו יותר מט' קבין של חברו).

גלגלתי לו. המשיך לעמוד לידי והחל לעשן. שאלתי אותו בעקבות דיונים שהיו באותו הזמן בחדשות ובקרב בציבור על קדושת השואה ועל הגרסה הנכונה שלה, "מה דעתך, בתור חרדי, על השואה או יותר נכון "דת השואה"?".

הוא סירב לענות לי והתחיל להרחיב על כך שהוא לא חרדי. "אני לא חרדי, אני על הספקטרום, אני מרקע חרדי אבל זה לא אומר שאני חרדי כמו כולם, כל חרדי הוא (בצורה) אחרת". היגג לו זמן רב ועדיין לא קיבלתי תשובה לשאלתי. אמרתי שאזרום איתו על מה שכואב לו, אדבר עימו על החרדיות שלו, אולי היא השואה האישית שלו…

השתוקקתי גם להגיד לו שגם כל חילוני או ערבי הוא אחר ולא בהכרח כמו כולם… ובעצם כשאתה מוציא עצמך מן הכלל כמו הבן בהגדה של פסח אתה בעצם מתנשא וחושב את עצמך ייחודי משאר העולם ושלכן אסור או לא ראוי לפגוע בכבודך ולהכליל אותך עם קבוצה אנושית אחרת.

ומפני שאני איש של שלום, התאפקתי, אמרתי לו לבסוף: יפה, יענו אתה "חרדי-סקסואל" כמו דמי-סקסואל, ספיו-סקסואל וכדומה, על הספקטרום עלק, הא הא, עוד מעט תגיד שאתה אספרגר…".

חייך האיש במבוכה ושאל: "שו חרדי-סקסואל?".

עניתי בשאלה: "אתה חילוני?". ענה: "לא". המשכתי ברצף שאלות: "אתה ערבי?". "אתה מזרוחניק?". "אתה נוצרי?". ענה: לא. אזי אמרתי לו: "אתה לא שייך לשום קבוצה אחרת מהחברה החרדית, אתה מכיר בכך שאתה נראה חרדי בגלל הכיפה השחורה שלך מקטיפה מלאכותית, אתה מכיר בכך שעברת חיברות חרדי, מדוע אתה מתבייש בהגדרה מגזרית פשוטה?"

שתק החרד"ק ואת פיו חשק…

שאלתי עוד, "אחי, אתה מוכן להתחתן עם בחורה שהיא לא מרקע חרדי, כגון: גויה, חילונית או מזרוחניקית?". אמר לי: "לא. רק בחורה מרקע חרדי, אני מרגיש שיש בה חיבור אלי, קשר, אנו מבינים אחד השני ואני לא צריך להסביר לה כל דבר".

אמרתי לו, "אז אתה נראה חרדי, הולך כמו חרדי, ורוצה לשכב כמו חרדי עם חרדית בלבד כי רק אליה אתה נמשך, יענו "חרדי-סקסואל" או שאתה חושב שיש לאום או אתניות חרדית, אז אם כן במה אתה לא חרדי ואומר לי 'ספקטרום'?!".

ענה לי: "אחי, עזוב אותך כך נהוג לדבר, לא התכוונתי".

אמרתי לו: "התכוונת על הספקטרום…".

סיימנו לעשן ונפרדנו כחרדים-סקסואלים-אתניים על הספקטרום.

ואז חשבתי לעצמי לגבי "דת השואה", שהפולנים רדפו יהודים בזמן המלחמה, אבל הם לא שיתפו פעולה עם הנאצים, כי הם "על הספקטרום". על כן בדומה לכך גם הגרמנים בעצם יכולים להגיד שהם לא נאצים והרגו יהודים כקולקטיב גרמני, הם פשוט "על הספקטרום".

בואי הרוח – חיים סבתו | הגיגים על הספר – מאת כתבנו לענייני תרבות

כתבנו לענייני תרבות סיים לקרוא ספר מרגש על יהודים בירושלים עיר הקודש שלאחר המלחמה העולמית השניה. הוא נורא התרגש ושלח לנו קטע קצר שלו שהוא כתב בהשראת הספר. משום רצון לא למנוע טוב מהעולם, ככתוב: "אל תמנע טוב מבעליו, בהיות לאל ידך לעשות". הוא חשב על מספר תובנות חשובות בהקשר למסורת וחשבנו שאולי הן יעניינו את עם ישראל.

מאת כתבנו לענייני תרבות.


סיימתי לקרוא הספר של חיים סבתו בשם בואי הרוח, הספר די בסדר. הנני ממליץ על הספר בכל ליבי. גם לסופר יש סגנון כתיבה ייחודי המתאים למי שגדל באווירה תורנית, ביטויים רבים מן המקורות ונטיה לעברית עתיקה.

ואגיד מעט מחשבות שצצו במוחי בהקשר לספר. נשמע שהדמות שם, איש בשם פרקש (דוד של אבישי בן חיים), היא של היה איש משכמו ומעלה, איש שלא רואים ביום יום. אדם העושה טוב על צעד ושעל למרות זכרונותיו מן העולם ההוא.

ושמתי לב בהקשר אל התנהגותו שאני קיבלתי חינוך נורא קפדן שלא נתן מקום לרגשות מסוג מסוים כ"כ. ולעומת זאת כאן פרקש הוא ניצול שואה, הוא בעצם רוצה לדבר, הוא לא חש חסום, רק הוא חש שזה לא מתאים או קשה לשומע. ולבסוף בזמנים מיוחדים כמו חגים או מקרה מיוחד הוא מדבר ויוצר רגעי נשגבות אנושיים. וזה מה שמקשר המסורת בין הדורות בספר. החינוך שאני קיבלתי, נכשל בלעשות זאת ואז אין פלא שמי שלא מתחבר ליהדות מעצמו בעצם חי חלול. ובעצם השואה אולי תרמה לנתק מסוים בהעברת המסורת בגלל הקושי של חלק לשמוע או להעביר המסורת.


אני חושב מספר שנים על שאלה. אני הרי אדם שיחשב בחזית המודרנה ומצד שני אנטי-נאורות. ועדיין מה משמר אותי כשאני יודע שאין לי מנדט על האמת?

ואני חושב לעצמי שחלק מהעניין זה הסיפורים שדאגתי לקרוא ולשמוע על היהדות, על המשפחה ואז ממילא כשהבנתי שהיהדות שלי רגשית הרגשות שלי הוליכו למקום שבו אני כעת ולא למקומות חדשים אם חוויתי שאלה ללא פיתרון מספק.

אולם אני מגלה יותר ויותר בורות אצל חברי הנמצאים במודרנה היחסית במגזר לגבי סיפורי מורשת יהודיים, ואז אני אומר לעצמי אין פלא. הרי אנו חיים בחברה גלובלית ולאט לאט רעיונות מערביים בין לאומיים חודרים אלינו במקום הפרטיקולריות הישנה שלנו. ולכן אין פלא שאנו נהפכים לאספסוף גלובלי משעמם כמו כל העולם.

השידוך בחברה החרדית

צפו בפרסומות החרדיות השמות את השידוך במרכז: הליבידו של פרויד כשידוך אצלנו בחברה החרדית – "אל תעשה זאת, זה יזיק לך ב'שידוכים', לא כדאי לך" וכיצד המערכות החרדית והצבאית משתלבות?

מאת כתבנו לענייני תרבות.


אנו החרדים אוהבים לתקוף את המיניות המופרזת של זיגמונד פרויד ששם דגש על מיניות כמעצבת את האדם ורואים בו קונספירטיבי ואדם שהיה שקוע בתאוות מיניות. למרבה האירוניה, הרבה דברים בחברה החרדית ממוקדי שידוך.

השידוך מהווה דרכון לחיי הזוגיות ולהצלחה בחיים החרדיים. נער מגיל מסוים צריך להיכנע לתכתיבי החברה, אחרת הוא לא ימצא שידוך. גם לאחר שהתחתן הוא זקוק לחשוב על השידוך; הפעם לא על שלו, אלא של ילדיו. וכן בהמשך חייו לגבי נכדיו. כך זה בשידוכים. החברה החרדית היא מוכוונת שידוך, כביכול. וזה כמו הדגש המיני שפרויד מדבר עליו לגבי הליבידו.

החברה שלנו גם ממשטרת על ידי המין את הפרטים שלה. האמת היא שגם החיות עובדות כך, חיות רבות מתעצבות על ידי ברירה זוויגית ובכך עולם החי מתעצב. הצדיק האפור, הבינוני המתנהג כמו כולם, משתדך בגיל צעיר ונמנע משימוש באמצעי מניעה ומתכנון משפחה מודרני ובכך מתרבה. הוא ודומיו המתרבים כמוהו בעלי אג'נדה צדיקה ובכך הם מעצבים את הדת על ידי התרבותם. כלומר, הראש בין הרגליים יעיל יותר מהראש שעל הכתפיים.

הנה פרסומת של מכון לב בשם: הברכה


והנה עוד פרסומת של הנחל החרדי: ויטרינת החתנים

בפרסומת המצורפת פה ישנה חזרה על הפרסומת אך החמודה של מכון לב, ששם הראו שבחור צריך ללכת למכון-לב-מכון-אהבה כי כך יצליח בשידוכים.

בפרסומת פה הגדילו ושמו את הבחורים כמו בשוק עבדים. בחורים שהם עבדים לגחמות ולתכתיבי החברה. שם בפרסומת של מכון האהבה, הבחור פעיל ולא פסיבי; שם הוא משכנע את הגבאי של הרב לקחת אותו לבתו; שם הוא הוא מבוקש על ידי כל העדות; שם יש ייצוג מגזרי; שם הוא לא מוצר מעבר לכך שמוכנים לשלם עליו כסף כמו בזונה ובדיוק כמו פה שאבי הבת צריך לקנות בשבילה מישהו כמו בחורה מכוערת (אולי מוכת שחין) במקדש מזרחי מלפני 2000 שנה שלא מצאה אדם שיסכים להזדווג עימה במקדש ועל כן היא זקוקה לשלם לבועל שיגאל אותה מבדידותה.

הבחורים כמוצרים

זו גישה חרדית קלאסית שהרי הם צעירים ומי שמחליט לגבי רוב השידוכים זה ההורים ולזוג הצעיר ישנה אמירה מעטה בנושא. כמו כן, בגלל השידוכים צעירים רבים נאלצים לדכא את עצמם או להצניע את פעילותם מחשש עינא בישא. וזה כמו העבדים הנבדקים על ידי האבא של מרים בפרסומת של נצח יהודה.

העניין יוצר אפתיות משתקת שהרי הם רק מחכים לטקס החניכה שלהם על ידי החתונה ואז הם יוכלו לפנות לאפיקים שלהם בדרגה מועטה שהרי יש את דור השידוכים הבא.

בנוסף, גם הצבא שהזמין את הפרסומת התמוהה הזו, מסתכל עליהם כאובייקטים הזקוקים להתגייס אל הקייטרינג של בשר התותחים הלאומי ועבדים למספר שנים. העניין בולט כשהבחור נקשר ונארז ונישא על ידי השדכן. קשור לצבא, לאשתו, למשפחתו ולממסד, ונהפך לאובייקט חברתי לכל החיים.

וכמובן ששדכן המקבל כסף ומתפרנס מן העניין רואה בכל הצעירים שוק בשר של תאוות בשרים.

כור היתוך אשכנזי

טוב עשה הצבא ההגמוני שזיהה שצריך להעניק לכל החרדקים בשוק העבדים-השדכני בפרסומת, שם אשכנזי, כמו מוישי, אהרלה, שימעלה ודוויד. כמובן שהשדכן ואבו מרים אשכנזים.

כמובן שניתן להתרשם שהצבא מוכר לנו שאחד מארבעה חרדים נמצא בצבא וכל שאר החרדים עובדים ולא בישיבה. וחבל שהצבא לא מקדם אג'נדות מודרניות ומשתמש בפרסומת המייצגת את כלל החברה ולא זן מסוים של בחורים. בנוסף זה גרוע שהצבא מתנצל ומתאר את כל שאר הבחורים הלא מוצלחים בשידוכים, המלש"בים, כפליטים מעולם הישיבות. אל תתנצלו. תחשבו על יוקרה.

ברור שהפרסומת שקר והקוצנסוס החרדי האשכנזי ולכאורה גם הספרדי לא יקח בחור מן הצבא וברור גם שהפרסומת כיוונה להיות היתולית אולם יש שם הרבה אמת.

באופן סמלי רואים פה, צבא אשכנזי, מטעה, המתייחס למלש"בים כעבדים, דכאני הכופת בחורים ומסתכל על האנשים בלי אופי, אלא רק על כיצד הם נראים. כלומר, גם לא יעיל אלא טיפש ושמגייס את הפסולת החברתית החרדית. ומרקסיסט יוסיף: הצבא הוא פרסומת לבעלי ההון כמו הפרסומת פה שבעלי ההון קונים את הבחור.

לסיכום, בשתי הפרסומות השידוך מכוון את קבלת ההחלטות. ואכן מדובר בפרסומות היתוליות, אולם יש שם הרבה אמת והם משמשים כהמחשה של תופעות הקורות אצלנו.