עסק התורה – שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה – אבות ו ב

הרבי שליט"א דרש על כך שהאדם צריך לעסוק בתלמוד תורה. ואדם שעוסק צריך להיות חופשי וללמוד כאילו הוא בעל העסק – ולא מפרש אחר כלשהו ששמע מחבר מהישיבה או בבית מדרש או בגן מהגננת וכדומה. דרך הלימוד היא שהתורה היא עסקו של האדם. אדם שזה עסקו לא חושב שאין זה מתפקידו ללמוד כי מישהו אחר יעשה זאת במקומו. הוא אינו חושב שאסור לו להעניק חוות דעת של עצמו על הסוגיה שהרי זה העסק שלו. ואדם כזה יש לו חיבור נפלא להתורה הקדושה שהרי היא עסקו ולא חש זר ונוכרי לתורה כמו הרבה מהחסידים, הנשים והנושרים.

הרבי שליט"א דרש על העניין מפרקי אבות ו ב. "והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות", אל תקרא חרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה".

והנה פירוש טוב הוא שאדם שלומד תורה כעסק בצורה רצינית, אזי הוא שקוע ברוח ולא רק בחומר ובכך הוא ממתן את שקיעותו בצד החומרי של החיים. וזה כמו שחושבים רבים בחוכמת המדינה והמוסר האומרים שהאדם בטבעו שקוע ברצונות שהוא לא בהכרח רוצה אם היה במצב נפש אחר. ולכן מלכות האנשים צריכה לעזור גופו להיות חופשי או האדם צריך לקבל חינוך טוב ולעזור לעצמו להיות חופשי.

וכעין זה הוסיף הרב שהיה לו חבר בהישיבה בשם הרשל שהיה עובד עבודת ליבוביץ. ופעם אחת הכריז ואמר: מה הפשט בליבוביץ שכל כך חופשי ברוחו והיה מקיים קלה כבחמורה? וענה: זה החירות! לדעת את הכל הקושיות והספיקות ולהמשיך להיות יהודי טוב – החירות מהשיעבוד לחברה החילונית השטופה בתאוות הגוף.

אבל הרב אמר עוד פשט נימאנדעסלאנדי. שמסופר על אחד מאבות אימו הרבנית האם שרצה להיות רב כדי שלא יהיה כפוף לרב שיצווה עליו מה לעשות. וידוע שיש אנשים המשעבדין בני אדם בשם התורה. אולם מי שעוסק בתורה כראוי יכול להתווכח עמם ולהציל את נפשו. וצריך לדייק שלא נאמר הלומד תורה, אלא העוסק, כלומר, צריך שיהיה ברצינות כמו מלאכה המביאה האדם לעצמאות.

וממילא אפשר לומר שאדם שעוסק בתורה כראוי והתורה חרותה במוחו זוכה לחירות. לחירות המחשבה ולחירות מפני בעלי השררה התורנית.

ועצוב שהיום יש אנשים שלא ראו עסק לא בחולין ולא בקודש יותר מג' דורות ולפיכך קשה להם לקבל התורה כעסק.

האם זה בסדר לקרוא ולהשאיר ספרים של חיים ולדר בבית או בספריה? כתבנו לענייני תרבות

לא מזמן התארחתי בכמה בתים של של אדוקים בני תורה. וראיתי שם בריש גלי ספרים של המנוול חיים ולדר שר"י. ואמרתי לעצמי אולי כדאי לחשוב על העניין – האם באמת חשוב להוציא את ספרי חיים ולדר מבתי הציבור?

כידוע לרבים לפני מספר חודשים התפוצצה פרשיה שתרמה למהפכת המוגנות המינית החרדית. מעשיה כואבת שתרמה למודעות, להרתעת מפגעים מיניים ועוררה חלק מהציבור לאקטיביזם אזרחי. לבסוף חיים ולדר התאבד ובכך הוכיח למגניו שהוא יודע שהוא אשם ולא יצא זכאי במשפט.

בנוסף לאחר שהיו כאלו שרצו להגיד שהוא רק התאבד מבושה בגלל הלשון-הרע שהציבור דיבר עליו, פרצה מחאה ספונטנית חרדית. מחאה אומנם בשוליים החרדיים הקיצוניים, אבל מחאה חשובה. היו גם אנשי פלג שרקדו מול מדורת ספרי חיים ולדר לוהטת, והיו חרדים מודרנים או חרדים מסורתיים שהפיצו בריכוזים חרדים מודעות רחוב ופליירים בשם מאמינים לך מידע נגד חיים ולדר ופרטי התקשרות לפניה לעזרה למוטרדים ומותקפים מינית. הקמפיין שלהם הצליח לגייס כרבע מיליון שקל. במקביל למחאות נגד חיים ולדר, חרדים רבים בארץ ובעולם פעלו להוצאת ספרי חיים ולדר מחנויות הספרים, מהספריות ומהבתים. מחאה שהייתה גם בחברה הדתית לאומית שגם שם אהבהףו לקרוא את ספריו.

בדרך אגב, חשוב להגיד שתמוה שהעסקנים והרבנים לא התעוררו קודם להגן על ילדי ישראל מפגיעות מיניות שהרי אנו, כנראה, אחת הדתות שהכי נזהרות מאיסורי עריות ונידה ונגד "אביזריהו דעריות". והנה אנו מפקירים את בני ובנות ישראל לפגיעות חמורות ולאיסורים חמורים. ההתעלמות מטיפול ציבורי בפרשיות של פגיעה מינית וההמנעות מהליכה לערכאות והעדפת הטיפול הקהילתי גורמת לכך שפעמים רבות טורפים מיניים אינם מורתעים. ואם הם מוברגים במקומות הנכונים, הם יכולים לפגוע שנים ארוכות באין מפריע, פוצה פה ומצפצף.

רבים בחברה החרדית החלו לבער את הספר מביתם ולאסור הקריאה בספר. יש שעשו מדורה ושרפו הספר, ויש שפשוט השליכו הספרים לאשפה. יש שדאגו לעשות פרסומי ניסא בשריפה ברחובה של עיר. ויש שהעלו תמונה לרשת החברתית של הספרים באשפה.

והשאלה היא מדוע הם השליכו הספרים? יש שאמרו שהספרים משחיתים את נפש הקוראים הצעירים. יש שאמרו שהספרים עצמם טובים, אבל אין לתת לגיטימיות לסופר רשע, לא טוב לילד שיקרא בספר של אדם ורע ואז יחשוב שהרוע לגיטימי – זה עלול להשחית את ההתנהגות הקורא. יש שאמרו שקיום הספרים פוגע בנפגעות ובנפגעים. נפגעות הרואות הספרים בבית, חשות שגופן מופקר ונופלות למשבר וצער, וכדומה.

מאידך יש שאומרים שלא צריך להשליך הספרים שהרי יש פה הפסד כספי לרוכשים. בנוסף יש האומרים שהספרים טובים ומחנכים והאיש רק במקביל חטא, וחטאו לא בהכרח משליך על ספריו. הוא נפל, זה לא אומר שכל מה שעשה בחייו פסול. וכן יש גם עניין של חופש הביטוי. לגיטימיות להשתקת דעות מזיקה לחברה מהסיבות הידועות. יתר על כן מי אמר שעצם קיום הספר נחשב מזיק.

דעתי הענייה אומרת שאכן אין סיבה כעת לבער הספרים. ברם עד שהקהל האמין היה עניין לשרוף בציבור כולל תיעוד כמחאה. כדרך לשכנע את הציבור לחשוב בנושא על ידי המעשה האלים והחריג. אולם כעת הציבור יודע. אז מדוע צריך לבער את הספר? היצירה קיימת בזכות עצמה.

היו דמגוגים ששאלו אם בני אדם היו קוראים מיין קאמפף? אז מה ההבדל? ( הניחו בדעתם שהציבור לא ירצה לקרות בספר של הצורר) ותשובתי הפשוטה שאין הבדל, גם מיין קאמפף הייתי מחזיק לצרכי קריאה. ואכן קראתי פעם את מה שתרגמו לעברית ולא ראיתי בזה תועבה.

ויש עוד מעלה גדולה להשארת ספרי המנוול – שהרי אם יבוא אורח ויראה הספר הוא יכול להתלונן. ואז כך אנו ממשיכים להוקיע את האיש ולדבר על מעשיו הרעים ועל ידי כך להציף את חשיבות מוגנות המינית לציבור ומאידך להוקיע את הרשע.