מעשה ביהודי שהגיע לרייפלאנד וראה שם חנויות הרבה לממכר צלמים של רבנים בכל מיני פוזיצייעס. היה שם רב עם זקן ארוך שעמד עם נר דלוק ואחר מגולח עמד עם כוס מלאה יין ואחד עצם את עיניו בתשוקה עילאית במצוה טאנץ והיה אחד שפיו אמר שירה תוך כדי אכילת קוגעל.
וישאל האנשים בחנויות, מדוע אתם מוכרים זאת ומי קונה? ויענוהו שזה מביא ברכה להאדם וזו סגולה מיוחדת למי שסובל מעצירות בבית הכסא ולשאר המחלות אם לא עוזר לפחות לא מזיק.
ובחנות אחת אחרת ראה נער ומסביבו כל צלמי התמונות של הרבנים קרועים על הארץ וחלק מן התמונות מסומנות בצלב, בצלב-קרסים, במגן דוד ובסדר אנרכיסטי.
וישאלהו מה קרה? ויען הנער: "פשוט מאוד, כל כמה ימים העניין קורה באחת החנויות כשאחד המוכרים הולך לבית הכסא לעשות גדולים ומשאיר החנות ריקה. ופתאום תמונה אחת של רב כדוגמת רב מחבל עצניק גדול קורעת את תמונתו של רב שונא ולהפך. ואז נהיה שמחת מלחמה ורב ספרדי קורע לרב אשכנזי והפוך. ורב מתנועת המזרחי קורע לרב אנטי ציוני וכדומה. עד שכל צלמי התמונות הושחתו. וכל התמונות של הרבנים הקטנים מקשקשים דברי גנאי על התמונות ולכן אתה רואה המצב כמות שהוא.
ויעזוב האיש את העיירה בבהלה ובריצה ויפול ארצה ופיו היה בדרך לנשק את העפר ונס אירע לו ונפל על פה של רב מציור נייר שעף מן החנות החוצה וינשק להרב בעל כורכו. ויאמר בליבו: "מהיום הוא הרבי שלי". ומני אז יש סגולה חדשה לתמונות של צלמים. ויש כעת מחלוקת בין העדות בעם ישראל לאיזו עדה היה שייך פיו של אותו רב.
קהילת קודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז 