סולדאט 2006 – אהרן רוז – כתבנו לענייני תרבות

סקירת סרט נפלא שהתגלגל לידי – מצחיק ומהנה בטירוף – עשרה כוכבים בעיני. מי שחפץ לראות לבטים של חרדי עצמאי מחשבתית ההולך לאיבוד עם מחשבותיו יהנה מאוד מן הפנינה. כך מקדמים תרבות יהודית חרדית. מגיע ליוצר שכוייח גדול.

---

אהרן רוז 'סולדאט' – הנורמלי היחיד בעולם

אהרן, בחור ישיבה, מחליט שהוא רוצה להתגייס. והוא עושה זאת מול המצלמה. הוא נותן הצגה יפה, מזמר יפה ונותן דרור למחשבתו – כולל הגיגים פילוסופיים, לועג לפרימיטיבים וכועס מדוע אנשים צוחקים עליו.

אהרן שלנו שולל את החברה שלו, הוא לא מרגיש כמו השאר החברה. הוא מכריז על עצמו כאדם סקרן, ביקורתי, ציוני ושרוצה להיות ישראלי. הוא גם אומר:

"אני פילוסוף, אני רוצה לשלול את החברה. לא אנשים, אנשים הם תינוקות שנשבו. גם החרדים הם תינוקות שנשבו. עדיף מותי מחיי אם אני נשאר חרדי".

אהרן אומר שהוא לא רואה עצמו כחרדי ושהוא פחות חרדי מחילונים.

"כשאני פוגש חילוני לא סקרן, הוא מקשה עלי לשלול את החרדיות..".

מציעים לו שידוכים והוא פוסל אותם כל פעם על נושא אחר ללא התחשבות עם הבחורות. והוא עושה זאת כי הוא חושב שאם הוא מתחתן עם בת ישראל כשרה (חרדית) אז החיים שלו נגמרו והוא ממשיך לנצח את המסלול החרדי. אחת השיטות שלו לפוצץ שידוך זה לדבר עם הבחורה ולהגיד לה דברים משונים מאוד. פעם אחת הוא אמר למישהי שהוא עמלק כי הוא ספק וספק זה בגימטריא עמלק. היא נורא נבהלה כמובן ועזבה אותו…

כשאהרן מחליט להתגייס הוא אומר לצבא שהשאיפות שלו זה לעזוב הישיבה, אולי להתגייס ולעזוב את החברה החרדית. אהרן מתחייל ולובש מדים וכולהו.

ואז יש פסקול עם השיר:

אהרן לומד תורה עוזב את הישיבה, חושב על הצבא, לאן אתה בורח? לאן אתה בורח? מה אתה חושב שאתה לוקח? מה אתה חושב שאתה לוקח?

אהרן לומד תורה, עוזב את הישיבה, סוגר את הגמרא, חושב על הצבא, אולי על לימודים אולי על אוניברסיטה, לאן אתה בורח? לאן אתה בורח?

אהרן לומד תורה עוזב את הישיבה, הולך אל הצבא. אהרן לומד תורה, עוזב את הישיבה הולך אל הצבא. מחליף את המדים, שחורים בירוקים, ליי, ליי, ליי. ואם אתה בורח? מה אתה חושב שאתה לוקח? מה אתה חושב שאתה לוקח?

אהרן אומר: "אני התרגלתי למצב הזה שאני נמצא במקום ובוגד ביהודים של המקום… אני רגיל לפורר מערכות חברתיות… לכאורה אני משתגע פה אבל זה המצב הרגיל". משמע שאין לו עם מי לדבר, כולל עם משפחתו. ובהמשך כשהוא לבוש במדים צבאיים, הוא אומר שיש לו שני מדים, מדים של חרדי ומדי צבא ואת שניהם הוא לא עשה…

לבסוף אהרן לא מתגייס, הוא אומר שהוא לא רוצה להתגייס, הכל זה רק משחק.

הסרט נגמר שאהרן רץ לשום מקום…

מדובר בסרט מרתק על אופי מסוים של רבים בקרב בעלי השאלה הורדים מהדרך הישרה היהודית. הם חיים לבד, אין להם עם מי לדבר, חשים שהחיים משחק ובמקום להתקדם בעולם הם חוזרים ככלב השב על קיאו על מנטרות של ספק, משחק וחוסר רצינות.

ובכך הם נמנעים מלהיכנס תחת עול כנפי ההגמוניה כמו הרוב המצוי. הם גם חשים בוגדים, כי שנים רבות הם בגדו במערכת החברתית שלהם. ואז הם שמים על עצמם חילוניות כשיש להם חילוניות אבל הם לא הולכים לפי הקו החילוני או הקו החרדי. הם בכרת מהחיים.

אל-חאג' מאלכ אל-שאבז אמר פעם:

עץ לא יכול לשנוא את השורשים שלו, שהרי אם הוא שונא את השורשים שלו הוא שונא את עצמו, שהרי הוא ההמשך של העץ.

עצוב מאוד שיש טרנס-חרדים שפשוט שונאים את החלק החרדי שבהם ורואים בכל מי שאינו סקרן חרדי. הסרט הזכיר לי דמות מפורסמת בשם אוטו וייניגר. הוא היה יהודי מפורסם בשעתו שכתב ספר בשם מין ואופי שעסק בהשמצת היהדות והיווה השראה לשונאי יהודים רבים ולבסוף התאבד.

חרדי-סקסואל וחרדי על הספקטרום נפגשים לשוחח על השואה – מאת כתבנו לענייני חילונים

כזכור כתבנו לענייני חילונים נטל על עצמו לסקר גם את המגזר החרדקי או החרדשי או החרדי-מודרני, היות והוא שם לב שיש אצלם מאפיינים רבים של חילון. ולאחרונה הוא נתקל בסיפור עם מוסר השכל ושעשוע בחדא מחתא. והחלטנו לפרסם העניין כדי לעורר את לב הקוראים לעניין.

מאת כתבנו לענייני חילונים.

---

למעשה החרדי מודרני המצוי הוא מעין גשר צר מאוד אל עבר החילוניות כמו שבעל התשובה הוא גשר צר מאוד לעבר האדיקות ודרך החרדי מודרני או דרך הבעל תשובה קל יותר להבין אותם, את החילונים. ובסיפור כתבנו לענייני חילונים שם לב לרצון של החרדי מודרני להתנער מחרדיותו אולי כי הוא מתבייש בעצמו כי הוא צורך תקשורת חילונית הלועגת לקבוצה שלו ואז הוא רואה את עצמו כעור חרדי, מסכה חילונית והוא חייב להוכיח שהוא יותר חילוני מהחילוני המצוי כדי לחוש טוב עם עצמו.

---

תשמעו סיפור, פגשתי מישהו חרד"ק מטלזסטון, היה גיבן עם כיפה שחורה ובגדים מערביים וללא כיפת הקטיפה השחורה שלו היה אפשר לחשוב שהוא חילוני.

שאל אותי: "גבר, ישך סיגריה?!". אמרתי לו: "יש, אבל זה סיגריה מגולגלת". אמר: לא נורא, בסדר, "זה מה יש". (אני מעשן סיגריות מגולגלות מדין רוצה אדם בקב שלו יותר מט' קבין של חברו).

גלגלתי לו. המשיך לעמוד לידי והחל לעשן. שאלתי אותו בעקבות דיונים שהיו באותו הזמן בחדשות ובקרב בציבור על קדושת השואה ועל הגרסה הנכונה שלה, "מה דעתך, בתור חרדי, על השואה או יותר נכון "דת השואה"?".

הוא סירב לענות לי והתחיל להרחיב על כך שהוא לא חרדי. "אני לא חרדי, אני על הספקטרום, אני מרקע חרדי אבל זה לא אומר שאני חרדי כמו כולם, כל חרדי הוא (בצורה) אחרת". היגג לו זמן רב ועדיין לא קיבלתי תשובה לשאלתי. אמרתי שאזרום איתו על מה שכואב לו, אדבר עימו על החרדיות שלו, אולי היא השואה האישית שלו…

השתוקקתי גם להגיד לו שגם כל חילוני או ערבי הוא אחר ולא בהכרח כמו כולם… ובעצם כשאתה מוציא עצמך מן הכלל כמו הבן בהגדה של פסח אתה בעצם מתנשא וחושב את עצמך ייחודי משאר העולם ושלכן אסור או לא ראוי לפגוע בכבודך ולהכליל אותך עם קבוצה אנושית אחרת.

ומפני שאני איש של שלום, התאפקתי, אמרתי לו לבסוף: יפה, יענו אתה "חרדי-סקסואל" כמו דמי-סקסואל, ספיו-סקסואל וכדומה, על הספקטרום עלק, הא הא, עוד מעט תגיד שאתה אספרגר…".

חייך האיש במבוכה ושאל: "שו חרדי-סקסואל?".

עניתי בשאלה: "אתה חילוני?". ענה: "לא". המשכתי ברצף שאלות: "אתה ערבי?". "אתה מזרוחניק?". "אתה נוצרי?". ענה: לא. אזי אמרתי לו: "אתה לא שייך לשום קבוצה אחרת מהחברה החרדית, אתה מכיר בכך שאתה נראה חרדי בגלל הכיפה השחורה שלך מקטיפה מלאכותית, אתה מכיר בכך שעברת חיברות חרדי, מדוע אתה מתבייש בהגדרה מגזרית פשוטה?"

שתק החרד"ק ואת פיו חשק…

שאלתי עוד, "אחי, אתה מוכן להתחתן עם בחורה שהיא לא מרקע חרדי, כגון: גויה, חילונית או מזרוחניקית?". אמר לי: "לא. רק בחורה מרקע חרדי, אני מרגיש שיש בה חיבור אלי, קשר, אנו מבינים אחד השני ואני לא צריך להסביר לה כל דבר".

אמרתי לו, "אז אתה נראה חרדי, הולך כמו חרדי, ורוצה לשכב כמו חרדי עם חרדית בלבד כי רק אליה אתה נמשך, יענו "חרדי-סקסואל" או שאתה חושב שיש לאום או אתניות חרדית, אז אם כן במה אתה לא חרדי ואומר לי 'ספקטרום'?!".

ענה לי: "אחי, עזוב אותך כך נהוג לדבר, לא התכוונתי".

אמרתי לו: "התכוונת על הספקטרום…".

סיימנו לעשן ונפרדנו כחרדים-סקסואלים-אתניים על הספקטרום.

ואז חשבתי לעצמי לגבי "דת השואה", שהפולנים רדפו יהודים בזמן המלחמה, אבל הם לא שיתפו פעולה עם הנאצים, כי הם "על הספקטרום". על כן בדומה לכך גם הגרמנים בעצם יכולים להגיד שהם לא נאצים והרגו יהודים כקולקטיב גרמני, הם פשוט "על הספקטרום".

מעשה בבן הישיבה שלא רצה לדבר בדברי תורה בבית הכנסת – מאת כתבנו לענייני חילונים

כתבנו לענייני חילונים נתקל בחילון הפושה בעולם הישיבות שנופל בחלקו תחת השפעת המערב. להפתעתו הוא נתקל לאחרונה בתיעוב עז כנגד התורה והוא חשב לכתוב על העניין מעט מחשבות. ונכון שהוא מדבר על בחור ישיבה אבל אותו בחור נמצא תחת השפעת החילוניות שלא רק פוגעת בנפשו מבחינה דתית אלא לכאורה גם פוגעת בו מבחינה נפשית פסיכולוגית.

מאת כתבנו לענייני חילונים.

---

אני נוהג לפקוד את בית הכנסת בשכונה. ולפעמים יוצא לי לשוחח עם בחורי ישיבה צעירים. לא מזמן ניסיתי לדבר בדברי תורה עם אחד הצעירים כשרצית להביע רעיון מעולם המושגים התורני שלנו. והוא אמר לי שהוא לא רוצה לשמוע וזה הפעם הראשונה שלא הצלחתי להכניס ד"ת לשיחה עם אדם דתי. מדובר היה על רעיון קצרצר ולא הבנתי למה הוא לא מוכן לשמוע. ולעומת זאת בלשוחח בדברי חולין, האיש דיבר ללא גבול.

חשבתי לעצמי משהו בעייתי פה, ולא חשבתי עליו שהוא טיפש שלא יודע ללמוד, שהרי הוא עשה רושם של אדם חכם ונראה בחור טוב בסך הכללי. ואני מכיר גם את אחיו וגם הם מוכשרים. הרגשתי שהוא שונא את התורה וזה הפתיע אותי שהרי הוא עוד מגיע ממשפחה אדוקה מאוד, הרהרתי במוחי אולי משהו רע עובר אצל הצעירים שלנו במגזר ושמא הם חיים בניכור.

והנה מצאתי במשלי כ"ח ט': "מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה". וצריך להבין מדוע תפילתו תועבה?

אלא, הכל ברור כעת, שבמקרה אם תנסה לדבר בלימוד תורה בבית הכנסת והבן אדם יברח ממך כאילו הוא שונא התורה, תפילתו תועבה, הוא לא רק נגד לימוד התורה אלא נגד הקונספט היהודי-תורני. וכעת ברוך ה' בזכות אותו מתחלן יש לי פשט מדוע האיש סירב לדבר בלימוד.

בכל מקרה, אפשר לעיין בדבר ולשאול מדוע הוא שונא לדבר בדברי תורה? האם הוא שונא את היהדות כי היא מבוזה אצל המערב החילוני השמאלי וכדומה? או שהוא שונא את עצמו והתורה היא חלק מגידולו ועכשיו היא עול בשבילו?

והדברים דומים למה שאמר הנואם המפורסם מלקולם אקס וכדאי להתבונן בקליפ המצורף פה.

"מי לימד אותך לשנוא את עצמך מראש ועד כף רגל? מי לימד אותך לשנוא את בני מינכם, עד כדי כך שאינכם רוצים להיות האחד על יד השני?"

אני מכיר מישהו שנוהג להגיד שהחרדי המודרני שונא עצמו פעמיים. פעם אחת על זה שהוא אינו חילוני מספיק ופעם שניה על זה שהוא לא דתי מספיק. ופעם אחת הוא סיפר שהוא יצא עם חרדשית מוצלחת בשידוך והיא הצביעה על קבוצה של חרדים ואמרה ג' פעמים כמו בקידוש לבנה: "הנה חרדים! הנה חרדים! הנה חרדים!" והיא אהבה להציק לו ולהתלונן כנגדו בנרגנות  שהוא בעצמו מידי חרדי ולא חרדי מספיק. רואים שכשהחרדי הצעיר פותח עיניים לפעמים הוא שונא את עצמו ולאו דווקא את התורה. ובעצם כשהוא שונא את התורה זה לכאורה בגלל שהוא שונא את עצמו. כשהוא שונא את התורה הוא שונא את השורשים של מישהו ומי שהוא לא רוצה להיות. וגם זה כמו שאמר הנואם הנפלא מלקולם אקס (לא הצלחתי למצוא קליפ בעברית), "אתה לא יכול לשנוא את השורשים ולא לשנוא את העץ עצמו, אתה לא יכול לשנוא את המוצא שלך ולא לשנוא את עצמך".

ובהקשר הזה נאמר עוד על ידי מלקולם אקס,

כשיש לך קפה שהוא שחור מידי, שזה אומר שזה חזק מדי, מה אתה עושה?! אתה משלב זאת עם חלב, אתה מחליש זאת, אם תשפוך יותר מידי חלב, לא תדע בכלל ששתית קפה. זה היה חם וכעת זה קר, זה היה חזק וכעת זה חלש, וזה היה מעורר אותך וכעת זה מרדים אותך.

והדברים רלוונטיים גם למעריצי החילונים המשתוקקים לדלל את עצמם בתרבות של האחרים מסביבנו. הם לבסוף מאבדים את עצמם שם בכימותרפיה תרבותית או טובלים עצמם אצלם בחומצה ונעלמים – סוג של כרת.

אנו צריכים לקדם תרבות חרדית של כבוד שתמנע תופעה של עור שחור (לבוש שחור חרדי) מסכות לבנות (מסכה חילונית). בשביל לשמר את עולמנו אנו צריכים לחזק את התרבות שסביבנו ולהתחרות בחילונים ולהראות קבל עם לכולם למי יש כבוד. וכך נחזק את ההתבדלות של צעירי הצאן במגזר שאחרת כשהם נחשפים לעולם הגדול הם נופלים קרבן לחילוניות והגלובליזציה. אחרי שיש תרבות חרדית חזקה ומכובדת אפשר פחות לחשוש לשנאה העצמית שצעירים חרדים הנחשפים לעולם המודרני חווים.