חג הסוכות – והיית אך שמח – מקצת דינים ומנהגים – שיתוף

בזה הקישור ניתן לקרוא דברי חידוד וצחוק לחג הסוכות מהרב ר' קלמן זי"ע. ובעיקר הוא דן בהשאלה מדוע חג הסוכות הוא החג הכי שמח בעם ישראל בשונה משאר רגלים. כל הרוצה לקרוא מוזמן לקרוא פה.

אבינו מלכנו עשה למענך אם לא למעננו

מדברי הרבי שליט"א בליל ראש השנה תשפ"ב. והדברים מרוממים הנפש.

ולכל אדם חושב קשה, הרי מה הפשט בבקשה זו שאנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא בתפילת 'אבינו מלכנו' עשה למענך אם לא למעננו.

מדוע אנו צריכים להגיד לו שיעשה בשביל עצמו, מה הוא לא יודע העניין לבדו מה רצון ה'?

ועוד יש להקשות אם עתה רע לנו זה אומר שה' רצה שכך יהיה, אזי מה הלמענך פה משנה העניין, הרי למען עצמו הוא הטיל עלינו מצב בעייתי וכך לכאורה גילה דעתו שרוצה שנצטער?

ופעם אחת אמר חכם אחד מחכמי אומות העולם, ומרק טוויין שמו, שאם אדם המשוטט בשוק או ברחובה של עיר ועף לו כובעו ברוח, בל ינסה אותו האדם להרים הכובע – שהרי למה לו לבעל הכובע לטרוח, מישהו אחר ירים זאת למענו חיש במהרה ובשמחה. ומעשים שבכל יום שלאדם נופל כיסוי הראש – ומיד אנשים מרימים לו לפני שהוא מספיק להתכופף.

אנו לא רק אומרים ומבקשים מהקב"ה שידאג לעצמו כי הוא אוהב אותנו ורוצה בטובתנו יותר מאשר שרוצה שיהיה לנו רע, אנו מפקירים עצמינו אצל הקב"ה ויודעים שהוא לא רוצה שיהיה לנו רע כי זה טבעו.

וכאן ניתן לראות שזה לא עניין לעורר את רצון ה' אלא יותר שאנו נתפלל ונחוש קרב להשם יתברך. הרי אנו אומרים שה' יודע הכל ויודע מה יקרה – וממילא תפילה לא משנה את רצון ה'. אולם התפילה היא בריאה בשבילנו שנחוש קשורים לה'.

החרדי הרך, החרד"ק והפקח בקורונה בקרון – מאת כתבנו לענייני תרבות

אחד מאנשי הקהילה שלח לכתבנו לענייני תרבות מעשה שאירע ברכבת הקלה בירושלים עיה"ק. מעשה שניתן ללמוד ממנו מוסר השכל כיצד לא לעשות חילול ה' וכיצד לעורר עבריינים הטוענים שהם שומרי תורה ומצוות להתנהגות של דרך ארץ. והנה הסיפור להלן:

היום הייתי בירושלים בבוקר עם חולצה לבנה של מתנחלים ועם כובע מצחיה ומותניה – לבוש נדיר במגזר ובכך נראיתי תייר, לא ירושלמי או חלילה חילוני לא עלינו.

התיישב לידי ברכבת אדם עם חולצה לבנה של חרדים שחבש כיפה כהה ונראה כחרדי ספרדי – המכונה כיום חרדי רך. האיש נהג כלפי בגסות ואלימות בדרכו להתיישב לידי – אדם חסר נימוס מערבי מעצבן החושב שהכל שייך לו ונוהג ממש בניגוד לכינוי של הזרם הסוציולוגי שלו בחברה החרדית.

לאחר שגמר לדחוף ולאחר שזזתי למענו כי לא הסכים לשבת במקום ליד החלון, הודעתי לבריון: אסור לך להיות ברכבת.
הוא שאל: למה?
אמרתי לו: כי אתה לא חובש מסיכה.
הוא טען לי שהוא כן חובש מסכה.
אמרתי לו: אתה מסרב לשים המסכה כראוי על האף. אתה מפר החוק. אסור לך להיות ברכבת.
הוא טען שהוא כן שם.
אמרתי לו: אתה לא שם מסכה לפי החוק פה בישראל.
הוא אמר שהוא שם.
אמרתי לו: אבל אתה לא שם, שוטר יכול לתת לך קנס.
הבריון: מלמל בקול לא ברור באותה מנגינה מתנצלת ומתגוננת כמקודם.
אמרתי לו: אחרי זה אתם לא מבינים מדוע אומרים שאתם החרדים לא שמים מסכה ואתם אומרים שסתם שונאים אתכם ומחפשים אתכם.
אז הוא אמר במלמול ברור יותר: בוא לא נדבר על זה.
ומייד ושם המסכה, סוף כל סוף, כראוי.

ממש חרדי רך הנוהג כילד בגיל הרך.

בהמשך הדרך הגיע פקח ועבר אחד אחד תוך כדי שמכריז בקול כמוכר בשוק, מסיכות, כרטיסים, להציג כרטיסים בבקשה, שימו מסכות.

הפקת היה נחמד ואני התאפקתי מלהציג לי את כרטיס הרב קו השני שלי שאותו לא העברתי, אני מתאפק בנושא כבר שנים רבות מאז שהחלטתי להציג פעם אחת בלבד לפקחית שצרחה ברכבת ועשתה לי חור באוזן "בטעות", כרטיס רב קו אחר שאותו לא העברתי. ואז אחרי הדרישה של הפקח לפרטי המזהים לצורך הקנס, אני נזכרתי שיש לי כרטיס אחר תקין ופשוט "בשגגה" נתתי לה לבדוק כרטיס הלא נכון.

אין זה הפלא ופלא שהבריון שישב לידי לא העביר כרטיס ובכך חמק מתשלום.

פקח: אדון אתה צריך להעביר כרטיס.
בריון: העברתי.
פקח: לא העברת.
בריון: העברתי, אתה יכול לבדוק.

הפקח מעביר הכרטיס במגנט ומתקף הנסיעה.
הפקח הכריז: כעת זה עבר, עד עכשיו לא העברת.
הבריון שתק.

אמרתי: אתה רואה, גם לא שם מסיכה וגם לא משלם על הנסיעה ואז אתם מתפלאים ששונאים אתכם ולא מבינים למה.