הדר – סיפור עליז | מעולם הישיבות

סיפור נאה העובר במורשת הקהילה והמשמח את הלבבות. סיפור מוסר השכל המראה שמה' אישה לאיש.

מספרים על אחד הבחורים, שהגיע לגיל מופלג בישיבה, שתמיד היה מוצא תירוץ להוריד בחורות שיצא עמו בשידוך כי לא היו נאות די לטעמו.

ויהי היום והבחור התארס עם בחורה טובה, מוצלחת חבילת שם טוב, בשם הדר. וכולם היו בטוחים שבסוף כל סוף הבחור מצא בחורה נאה. ובחורים רבים פינו זמן לבוא לאירוסין לשמוח בשמחתו ולהבין על מה סגר. וכל תלמידי הישיבה הסיקו בהיגיון למדני מחודד מלימוד הגמרא שיופיה בטח יוצא מן הכלל.

ובאירוסין הראששיבע הציץ בבפני הכלה, שהייתה בעלת נמשים רבים, והפטיר באוזני המקרובים לו: "זה ממש לא הדר".

לעוד עניינים הקשורים לעולם הישיבות:

אתה מהול? סיפור מעולם הישיבות

אלחי קולטר אחד מנספחי הקהילה בארץ ישראל נכנס יום אחד בסערה, בזמן המאבק נגד הטלפונים העצמאיים, לבית הכנסת של קהילת קודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז אשר בעיר הקודש בני ברק. יושבי בית המדרש הפנו את מבטם אל הסער. ואלחי הכריז בקול!

תשמעו סיפור שקרה עמדי לפני כמה רגעים. הייתי עכשיו בכניסה לאיזה כולל אברכים, לא רחוק מפה. הוצאתי לרגע את הנייד לרשום משהו שהייתי צריך.

לפתע צץ מולי אברך עם מראה פרום צדיקי ושואל אותי, ליד כמה אברכים אחרים ששהו ברחוב ועיינו בפצ'קווילים עם עיניים ואף מכווצים: "אפשר לשאול אותך משהו?". "כן", עניתי לו. "הנייד הזה שאחזת ביד כשר?". "כן?" עניתי. "אפשר לראות?" שאל אותי החצוף. לבינתיים אוזני האברכים שמסביבי פנו אלינו ברוב עניין.

נזכרתי שהאברך הזה עושה קבוע הלבנת פנים ובושות לבעלי סמארטפונים והחלטתי ללמד אותו לקח חשוב למען עם ישראל.


"אפשר לשאול אותך גם משהו?", שאלתי אותו. "כן", ענה לי הנודניק. "אתה מהול?".
הוא היה המום ושתק. ואז המשכתי, "אפשר לראות האם אתה בכלל מהול?!". האיש לא הבין מאין זה נפל עליו ושתק ממושכות.

את צחוקם של האברכים הצדיקים שלידו ניתן היה לשמוע עוד הרבה אחרי שהלכתי.

הסיפור הכה גלים בקהילה והתפרסם בכל מרחבי עולם הישיבות לשמחת עם ישראל.

וטוב משניהם את אשר עדן לא היה – קהלת

שאלה נאה שהקשה רבינו שליט"א בסוכתו למספר מקורבים שבאו להקביל את פני רבם ברגל בחג הסוכות.

נאמר בקהלת פרק ד פסוק ב-ג:

"ב וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת-הַמֵּתִים, שֶׁכְּבָר מֵתוּ–מִן-הַחַיִּים, אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה.  ג וְטוֹב, מִשְּׁנֵיהֶם–אֵת אֲשֶׁר-עֲדֶן, לֹא הָיָה:  אֲשֶׁר לֹא-רָאָה אֶת-הַמַּעֲשֶׂה הָרָע, אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ".

רואים כאן שקהלת קובע שעדיף לא להיות בעולם.

ותימה שהרי כתוב בעירובין יג ב כך:

"ת"ר שתי שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא עכשיו שנברא יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו".

וצריך ביאור גדול מדוע לא הביאו ראיה מקהלת בעת המחלוקות של השנתיים והמחצה ולאחר מכן. וכן מדוע הגמרא לא חיזקה את הדעה שנוח  לו לאדם שלא נברא יותר משנברא מכך שכתוב: וטוב משניהם את אשר עדן לא היה.

וואמר רבינו שליט"א שהוא לחשב על זה הכי לעומק. אך אולי אפשר לומר שקהלת דיבר על מי שראה את המעשה הרע, כלומר חטא. ובית שמאי ובית הלל דיברו בנוגע לאדם שלא חטא כלל – כלומר שלא ראה את המעשה הרע. ולכן לא יכלו להביא ראיה.

ושנזכה כולנו לא לראות את המעשה הרע ולהעמיק ולשאול שאלות נאות.

עינוי נערה מאורסה – פרשת כי תצא

לרבינו קפצה מול עיניו קושיה חזקה ואדירה מפני מה כתוב שממיתים את מי שנואף עם נערה המאורשה משום שעינה את אשת רעהו. ומתוך זה עלו עוד כמה קושיות. רבינו דיבר על העניין כמה פעמים בין מנחה לערבית בבית המדרש וכן בקרן הזווית בשוקה של עיר. ולמעשה לרבינו אין מענה לשון מדוע רשום העניין בנערה המאורשה בדווקא ומשום אשת רעהו ולא משום שהיא אשת איש. ואולי לציבור הקדוש יהיו פתרונים.

דברים כב כב-כז: "כב כִּי יִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב עִם אִשָּׁה בְעֻלַת בַּעַל וּמֵתוּ גַּם שְׁנֵיהֶם הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִם הָאִשָּׁה וְהָאִשָּׁה וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל. כג כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ. כד וְהוֹצֵאתֶם אֶת שְׁנֵיהֶם אֶל שַׁעַר הָעִיר הַהִוא וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ אֶת הַנַּעֲרָ עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעֲקָה בָעִיר וְאֶת הָאִישׁ עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ. כה וְאִם בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ אֶת הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְהֶחֱזִיק בָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ וּמֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁכַב עִמָּהּ לְבַדּוֹ. כו וְלַנַּעֲרָ לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר אֵין לַנַּעֲרָ חֵטְא מָוֶת כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה. כז כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ צָעֲקָה הַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ".

קושיה א למה כתוב  עינוי אם מגיע לה עונש מיתה שמראה שהיא הסכימה וחפצה בניאוף?

ועוד למה לא כתוב עינה את אשת רעהו באישה רגילה אלא רק בנערה מאורשה?

ויש לומר:  א. עינה את רעהו, אבל קרה דרך אשת רעהו. וזה לא נהיר. שהרי דבר זה לא נאמר באישת איש.

ב. היה לחץ מצד הנואף עד שהסכימה שזה כעינוי. ודבר זה לא נאמר באשת איש כלל. אולם אצל אישה זה לא עינוי כי היא בוגרת לעומת נערה.

ג. כל תשמיש נחשב עינוי כמו שידוע בשם פמניסטית אחת שאמרה שכל תשמיש הוה אונס, אבל מתייחסים לזאת כך רק כשזה תשמיש לא הגון – ובנוסח אחר אצלנו זאת לי מצווה, טבילה פריה ורביה ואהבה, אצל זה ליל עינוי… וזה חידוש שהרי יש לנו גם אשת איש גרידא עם תשמיש לא הגון ולשון עינוי לא נאמר.

ד. נערה צעירה זה עינוי יותר מהרגיל ובפרט שלכאורה היא בתולה ובפרט כשזה לא נישואין ואולי זה עניין חד פעמי כמו שמצוי אצל הגויים. ואומרים בציבור שאין דומה מי שמחזר אחר הפתחים של הנשים ופושט אישה מהשוק ומחללה פעם אחת לבין מי שנמצא בקשר הנישואין שהוא חייב לפייסה ולרצותה ונוהג לרכוש לה מתנות שהרי נשאר עמה לשנים הרבה.

ה. האדם חווה את הנואף כאחד שמענה את אשתו. ועדיין קשה מפני מה העניין לא כתוב לגבי אשת איש גרידא. ואלי הוא חווה דבר זה רק בנערה המאורשה שליבו מאוד חושק בה והוא גם לא טעם טעם ביאתה ולכן חווה זאת בצער גדול וראיה לדבר מפרשת שופטים שנאמר דברים כ ז: "וּמִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־אֵרַ֤שׂ אִשָּׁה֙ וְלֹ֣א לְקָחָ֔הּ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יִקָּחֶֽנָּה׃ ונשאלת השאלה וכי באישה רגילה העניין לא מפריע לאדם שאדם אחר יהיה שם וכן לגבי כרם שהאדם לא חילל ושאר ענייני פרשת דיני היוצאים למלחמת הרשות. ויש להסביר שהעולם תופס זאת ככואב יותר בתחילת הקשר וכו'.

ולפי אלו הדברים יש פשט חדש לגבי עינוי דינה על ידי שכן בן חמור, שעינוי דינה היה נחשב עינוי כי הייתה זאת הפעם הראשונה והיא הייתה צעירה ולא היו נשואין וכדומה.

קושיה ב מדוע הדוגמא רק בנערה ולא באישה – 'כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה'?

ויש לומר שאולי דבר זה מצוי אצל נערות המתפתות או הנתפסות על ידי ה-אַלָּם כחלשות.

קושיה ג. למה הורגים האיש משום עינוי אשת רעהו ולא משום עוון אשת איש. כתוב שממיתים הנערה המאורשה על דבר אשר לא צעקה בעיר ואת האיש הורגים משום על דבר אשר עינה את אשת רעהו וזה תימה גדול.

ואפשר לומר: א. אולי יש כאן ראיה שבין אדם לחברו חשוב יותר מבין אדם למקום. ולכן נאמרה הסיבה של אשת רעהו. וקשה שהרי למה לא אמרו זאת בניאוף גרידא שגם הוה יותר מצוי לכאורה.

ב. וכך לגבי אם נרצה לומר שכל ניאוף זו פגיעה ברעהו ורק למדים זאת מפה. מפני מה לא נאמר באשת איש גרידא.

ובכללו של דבר אין לי פשט טוב לקושיה עיקרית וחזקה זו עדיין.

קושיה ד למה לא כתוב לשון עינוי באונס בשדה?

ונראה לומר שפשוט שזה עינוי. או המשך הדברים שנכתבו מקודם על נערה המאורשה שלא צעקה בעיר.

שנזכה להמשיך להגדיל תורה ולהאדירה.

לעוד דברי תורה הקשורים לפרשות השבוע המפורשות פה:

פרשת זכור – ולא ירא אלוהים – פרשת כי תצא

בעניין שום תשים עליך מלך והאם הקב"ה הוי מלך או טיראן – פרשת שופטים

ויבוא יעקב שלם – שלמות האדם – פרשת וישלח

בחור בעל מחשבות דעתן – סיפור | מעולם הישיבות | מעולם השידוכים

בחור ישיבה מנימאנדעסלאנד הגיע לתקופה לארץ ישראל והוצע לו שידוך בחורה מחוץ להקהילה. והייתה פגישה אחת והם מצאו חן זה בזו. והבחורה רצתה להמשיך להיפגש וכן הבחור. ואמר לשדכן שרוצים להתראות עוד הפעם.

אולם הבחורה החליטה לברר על הבחור יותר חזק. והבחור היה מקורב לאיזה רב קשיש אחד בארץ ישראל. רב שקוע בלימוד שלא מכיר את צעירי הצאן.  והרב אמר על הבחור הלל ביום העצמאות. והוא הכריז שיש לבחור הרבה דעות מעניינות והוא בחור מוצלח וכדאי לה לעלמה להיפגש עימו.

והבחורה נבהלה ואמרה שאינה רוצה בחור דעתן שזה אומר שהוא וכחן ויהיה שתלטן ווכחן בבית. וחיש הצעירה אמרה לשדכן שהיא חוזרת בה ואינה מעוניינת יותר בבחור. ובכך קמל ונבל השידוך ולא נפגשו עוד.

ופנה הבחור לרב ושאל לו: האם הרב בא לפרגן לי או לגנותי, ודבר ידוע ומפורסם שכל חברי קהילת נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז הידועה בחוכמתה בעלי דעות – והרי זו דרכה של הקהילה?!

וענה אותו הרב שבא לפרגן באמת ובתמים שהרי רוב הציבור כמו ציפורים כמות התוכים. והוא שמח מאוד שיש בעלי דעה. ואם יש בחורה שזה מפריע לה, אין פלא שהרי נאמר בגמרא שנשים דעתן קלה, וכעת יש לו פשט חדש, כלומר הנשים אינן אוהבות בעלי דעת רצינית וכבדה, אלא הן קלות דעת ואוהבות דעות קלילות שטחיות והנוחות להשתנות בקלות. ואם כן הבחורה מוכיחה שהיא קלת דעת וחרדיה קלת דעת המכונה חרד"קית או בלשון חז"ל נשד"קית.

ואיחל הרבי הלז לבחור למצוא שידוך עם בחורה כבדת דעת ועד היום הבחור רווק.

יהודי נון בינארי ברכבת הקלה בירושלים – סיפור | כתבנו לענייני חילונים | עולם העבודה והמלאכה

מכתב למערכת עם סיפור נחמד שקיבלנו.

"יום אחד הייתי לבוש בחולצה לבנה ויפה פלוס זקן מכובד של אבלות שלושת השבועות. נראיתי חרדי קלאסי. עוד אחד מני רבים בעיר ירושלים.

עם המראה הזה, החרדי למופת, הלכתי לרכוש מזון לארוחת צהריי היום. החלטתי לחסוך הליכה בשמש ולהתנייד אל סעודתי באמצעות הרכבת הקלה בירושלים.

ואישה אחת, עם מראה חילוני קלאסי, עלתה תחנה אחרי. היא חיפשה מקום לתקף את כרטיס הרב-קו שלה בבהילות מחשש לקנוס מפקח.

היא חלפה על פני כמה מתקני תיקוף, אבל לא שמה לב עליהם ופנתה עלי, משום מה, בשאלה:

"היכן המכשיר לשלם?"

הצבעתי לה על המכשיר שהיה לידי והיה מוסתר על ידי אדם כלשהו. היא באה לכיווני לתקף את כרטיסה. וכאקט של נחמדות מצידה על כך שהייתי נחמד לסייע לה, החליטה לשתף אותי ביומה הקשה.

היא התלוננה שהיא סתם חיכתה לרכבת: "הייתי על הרכבת והנהג הוריד אותנו, טען: 'תקלה' והמשיך לנסוע ריק ולבסוף נאלצתי להמתין בחום היום".

לא ידעתי מה להגיב לה על כך שסבלה סתם. אולם חשבתי לעצמי שאשאל אותה שאלה הומוריסטית בנושא מעניין שאולי ייתן לה פרופורציות וישכיח לה את סבל יומה.

שאלתיה: "האם היה שווה להקים את מדינה בשביל כל הסבל שלך?".
היא ענתה: "מה הכוונה? מה זאת אומרת? מה זאת השאלה הזו? מה זה קשור בכלל?! ברור שהיה שווה! יש מדינה ויש רכבת. המדינה טובה, הרכבת לא. אין שום קשר".
הסתכלה האישה על חולצתי הלבנה במבט מעמיק הממושך וחברה להתבונן בפני ושאלה: "מה אתה בטח לא ציוני ולכן אתה שואל השאלה הזו?".
התחכמתי לה ועניתי לה בהומור: "אני נון בינארי".
התחילה לצעוק עלי: "תתבייש לך, איך אתה מעז לא להיות ציוני?!. "אתם כולכם לא ציוניים".
עניתי לה: "אני נון בינארי, איני מגדיר עצמי בהתאם לעניין. כמו שבתל אביב יש הרבה נון בינאריים מגדרית וצריך לכבדם כבני אדם, במה אני שונה?!".
והיא המשיכה וצעקה עלי: "אתה חסר כבוד והכרת תודה למדינה שלך. לך, לך מפה".

ולמרות שהאישה הכריזה שעלי ללכת מפה היא לבסוף פשוט הלכה ונתרחקה ונעלמה מחיי. אולם אני חייכתי קלות כי את סבל יומה השכחתי וכעת היא תחשוב על החרדי הנון בינארי".

מזל שיש חילונים – לא עלינו

הרצל – מאת כתבנו לענייני חילונים

שקיעות עצמית לפי הדת החילונית

מי מספר 1 ומי מספר 2 בישיבה? – מעולם הישיבות

כידוע יש עניין נצרך בליצנותא דעבודה זרה. והנה צריך להזהר שלא להפוך דברים לעבודה זרה וגם בשר ודם המייצגים את השם יתברך. ובעניין הזה ישנה מעשיה חתרנית המסתובבת בעולם הישיבות המתוסכל מכך שהופקר על ידי מנהיגי הדור ללא כל מתווה והכנה לחיים בעתיד תחת להט החרב המתהפכת של השלטון הציוני החפץ להצר את צעדי הנשמטים מן הגיוס. וכל אחד רוצה להיות טוב לפי מקום גידולו. ומאידך השלטון צריך מס בשר תותחים וכדומה להצבא. ודבר זה הוא קושיא גדולה.

"ומעשה באחד הליצנים מבית מתתיהו, המכונה גם בייס מאתע'ס ובקרב הציבור גם בייס שמאטעס שהלך לסלובודקה – ישיבת גדולי הדור. ושאל את אחד הבחורים שנקלע לידיו שאלה פשוטה מי מספר 1 ומי מספר 2 בישיבה. 

תהה אותו הבחור הנשאל ברצינות גמורה: "האם אתה מתכוון, על הגדולים, בין ר' דב לנדו שליט"א לבין ר' משה הלל הירש שליט"א, כלומר מי נחשב להגדול בהנהגה ובהשקפה ומי להקטן יותר בישיבה ובקרב הציבור"?

ענה לו בתגובה הבחור הבייס מאתע'סניק בחיוך: "לא! כוונתי משניהם מי נחשב אצלכם לגדויילים ומי לקטנים".

ופני הסלובודקאי חפו ונמלט בבהלה מפני הבייס שמאטעסניק".

פרשת נח – דרגת הצדיק – האם כדאי לחשב כמה הצדיק צדיק?

בית ממכר הצלמים – סיפור

את מי צריך לזרוק מן התלמוד-תורה? מעשה מבהיל בהרבי שליט"א והרב שך

חוק יסוד לימוד תורה עבר בהפרלמנט בארץ ישראל

קהילת נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז מתמוגגת משמחה לאחר מעבר החוק בעניין לימוד התורה – ובתמיכת הכתות החסידיות. ולא שחלילה התורה צריכה כלל הסכמה מאותם המצביעים ולא חלילה שההליכה לצבא אינה חלק מהתורה כמו שחושבים לומדי תורה רבים.

והנה לשון החוק:

"לימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי ובמדינת ישראל".

ורבינו שליט"א התבונן על העניין והחליט לדבר בסוגיה זו בין מנחה למעריב בבית הכנסת של הקהילה.

וכידוע אנשי כת החסידים אוהבים לכנות את העיר ביתר "עיר התורה והחסידות בערי יהודה". וכן הם גם מכנים את העיר בני ברק "עיר התורה והחסידות".

וידועה השאלה מפני מה עיר התורה והחסידות – וכי אתם החסידים לא מאמינים שהדרך החסידית היא תורה?!

אלא פשוט שמה' יצא הדבר ואנשי הכת החסידית מודים לכלל היהודים המתנגדים לחסידות שהחסידות איננה חלק מן התורה הקדושה.

והנה כאן נציגי החסידים בהפרלמנט של מדינת ישראל לא חוקקו 'חוק יסוד לימוד החסידות או חוק יסוד לימוד התורה והחסידות'. ודבר זה משעשע ומרומם את נפש ומחמם את הלב של היהודי ההולך בדרך ישראל מימים ימימה.

והנה שוב פעם החסידים שמים עצמם ואת עיזיהם העיוורות המכונים אדמו"רים ללעג ולקלס ודבר זה מביא שמחה גדולה המפיגה מעט מן הצער שיש בעולם.

בית שלישי – שיר

שיר קצר מאוד של משורר הקהילה לוי דיכטער. שיר שהמשורר הנודע כתב בצעירותו ונחשף רק היום, בסיעתא דשמיא, להציבור.

הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן חָרַב

הַבַּיִת הַשֵּׁנִי אַף הוּא

הֲיִי לִי הַבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי

פורסם בהמחילה 20

דרשה שדרש רבינו על דגלים חילונים שראה בתל אביב

דרש נאה שדרש רבינו בעניין דגלי הגאווה של האנשים הגאים המאמינים בגאווה למרות שנאמר בתפילת השחרית "משפיל גאים עדי ארץ".

רבינו שליט"א הגיע לבקר פעם בתל אביב בקיץ וראה מיני דגלים משונים ותמוהים. ושאל את הסובבים מפני מה זאת. וענו לו שכך אנשים פה הרוצים עצמאות הגוף מניפים אלו הדגלים. רבים מתומכי הפקרות הגוף שמים דגל פרסומי ניסא למחשבתם בענייני נישואין בין גברים לגברים ובין נשים לנשים ושינוי הגוף ושאר הפקרות תאוות הגוף. ודבר זה הגיע מן הגויים בעולם גם למנוטשי הדת המומרים בארץ ישראל.

ושאל רבינו מפני מה האנשים הלז בחרו בצבעי דגל הדומה להקשת המכונה אצלם "דגל הגאווה".

וענו הציבור שהם אינם יודעים. והלכו ושאלו כל אחד שהיה לו דגל זה או כל בית מסחר שהיה דגל זה ואף אחד מן האנשים הנאורים הלז לא ידע. ואפילו שאלו אחד עם כיפה בסמל הגאווה והוא גם אמר שאינו יודע.

וענה רבינו פשט מחודש משלו.

והנה כתוב בפרשת בראשית:

"וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם. וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'". בראשית, פרק ו', פסוקים ה'–ח'

ובהמשך בפרשת נח כתוב:

וַיֹּאמֶר אֱלֹוהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם. אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן. וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר. וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹוהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱלֹוהִים אֶל נֹחַ זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ. בראשית, פרק ט', פסוקים י"ב–י"ז

ואמר רבינו הנה, ייתכן שהעניין בא לרמז שאפילו אלו השקועים ביצר הרע ובתאוות בשרי הגוף מה שגרם למבול . גם אנשים שפלים אלו מבקשים בדרכם מה' שלא יעשה בהם שפטים ולכן הם מארגנים לעצמם דגלי צבעי הקשת להזכיר לה' את הברית בזמן נח, ברית בין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ.

ואם כבר עסקינן בגאווה נביא את דברי הרב שטיינמן בעניין אחר הקשור לגאווה:

וכן למי שרוצה להינות משיר על מי שאין לו דגל:

בחור הישיבה במדבר סיני – סיפור | מעולם הישיבות

כידוע בחורי ישיבות רבים נוהגים לשוטט אצל המוחמדיים בסיני. וידוע שיש שם סכנות רוחניות נוראיות גדולות. ולא עלינו, פעמים רבות בחורי ישיבות נוסעים שם לעשות מה שליבם חפץ. וידוע על בחור ישיבה, פרי ביאושים של החברה החרדית, שהיה נוהג לומר שהוא מקיים מה שנאמר: 'אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה שחורות'. והנה מעשיה על בחור ישיבה מיוחד לחיזוק הרבים.

אחד מצעירי הצאן נסע פעם לחצי האי סיני להעביר את זמנו בהיכרות עם העולם שברא הקב"ה בעולמו. ויהי היום והוא בא לרבינו שליט"א לאחר התפילה ושח לו שהוא פגש שם ערל נחמד אחד ממדינת אוסטרליה הרחוקה אשר שהה עימו בהפונדק.

ואותו הערל שאל את הבחור באחד משיחותיהם:

"האם אכלת פעם פירות ים?".

והבחור ששומר את פיו ממאכלות אסורים ענה לגוי:

"לא".

ואמר הגוי בתמיהה גדולה: "מה?! אתה מפסיד, אתה חייב לאכול זה יותר טוב ממעשה ההזדווגות האנושית".

וסיפר הבחור לרבינו שליט"א שאמר לגוי: "גם לא טעמתי טעם ביאה כלל, לא פרי הים ולא פרי האדמית".

ושאג חסר הברית בהפתעה גדולה: "מה?!"

והתפלץ אותו הגוי ולא הבין מדוע בחור נאה כמותו לא טעם לא זה ולא את זה.

ושאל את הבחור: "האם אתה גיא צלמות?".

והסביר לו הבחור: "חלילה, אכן אני נראה כמוך, אבל למעשה אני יהודי שומר תורה ומצוות והתורה הקדושה בה הנני מאמין איננה מתירה לנו".

והיה אותו הנוכרי משומם בהתפעלות איך זה שבחור מקריב הנאות גדולות אלו בעולם הזה.

ושאל רבינו שליט"א את הבחור: "ומפני מה אתה מספר לנו זאת?".

וענה הבחור: "למרות שאותו האיש ניסה להגיד לי כמה אני מסכן מזה שאני לא נהנה מגשמיות העולם הזה – למעשה הוא הצחיק אותי מאוד מאוד והיה נראה שמרוב שהוא שקוע בתאוות העולם הזה הוא מצטער יותר ממני על כך שאני לא שטוף כמותו בהנאות העולם וברוך ה' השי"ת שולח לנו הנאות הליצנות בעולם".

ונהנה רבינו מזה מוסר ההשכל ואמר לבחור: "טוב אמרת וכל הכבוד לך שאתה עדיין שומר על עצמך".

מזל שנשים אינן בקיאות

רבינו שליט"א דרש בעבר על מדרש מעשה חנוכה. ואמר שרואים בעניין סוד גדול בהלכות מחאה, הרבה שנים לפני שהנשים אצל הגויים החלו לעשות זאת. וכן שיש פה ראיה לדבר שהעניין מותר גם לבנות ישראל.

רבינו הביא את מדרש מעשה חנוכה ואמר שרואים במקום צורך, מותר למחות בעניין הצניעות בשביל לעורר את הציבור.

ואמר רבינו שזה מזל גדול בשנות ישראל אינן בקיאות, כי אז היו עלולות חלילה ללכת ללא בגדים באמירה שזה לשם שמים.

והנה שנים הרבה מנסות לעשות מחאה על בחירת נשים לעבודת הפרלמנט, ואף אחת לא מוחה כבת מתתיהו – נס גדול.

"כיוון שראו יוונים שאין ישראל מרגישין בגזירותיהם עמדו וגזרו עליהם גזירה מרה ועכורה, שלא תכנס כלה בלילה הראשון מחופתה אלא אצל ההגמון שבמקום ההוא.
כיוון ששמעו ישראל כך, רפו ידיהם ותשש כוחם ונמנעו מלארס, והיו בנות ישראל בוגרות ומזקינות כשהן בתולות, ונתקיים עליהם (איכה א ד): "בתולותיה נוגות והיא מר לה", והיו יוונים מתעללים בבתולות ישראל.

ונהגו בדבר הזה שלוש שנים ושמונה חודשים, עד שבא מעשה של בת מתתיהו כוהן גדול שנשאת לבן חשמונאי ואלעזר היה שמו. כיוון שהגיע זמן הסעודה נתקבצו כל גדולי ישראל לכבוד מתתיהו ובן חשמונאי, שלא היו באותו הדור גדולים מהם.

וכשישבו לסעוד עמדה חנה בת מתתיהו מעל אפיריון וספקה כפיה זו על זו וקרעה פורפירון שלה ועמדה לפני כל ישראל כשהיא מגולה, ולפני אביה ואמה וחותנה.
כיוון שראו אחיה כך, נתביישו ונתנו פניהם בקרקע וקרעו בגדיהם, ועמדו עליה להורגה.

אמרה להם: שמענו אחיי ודודיי! ומה אם בשביל שעמדתי לפני צדיקים ערומה בלי שום עבירה, הרי אתם מתקנאים בי, ואין אתם מתקנאים למסרני ביד ערל להתעלל בי?! הלא יש לכם ללמוד משמעון ולוי אחי דינה, שלא היו אלא שניים, וקנאו לאחותם והרגו כרך כשכם, ומסרו נפשם על ייחוד של מקום ועזרם ה' ולא הכלימם. ואתם חמישה אחים – יהודה, יוחנן, יונתן, שמעון ואלעזר, ופרחי הכהונה יותר ממאתיים בחור. שימו בטחונכם על המקום והוא יעזור אתכם, שנאמר: "כי אין מעצור לה' להושיע" (שמואל א יד).

ופתחה פיה בבכייה ואמרה: ריבונו־של־עולם! אם לא תחוס עלינו, חוס על קדושת שמך הגדול שנקרא עלינו, ונְקוֹם היום נקמתינו.
באותה שעה נתקנאו אחיה, ואמרו: בואו וניטול עצה מה נעשה.

נטלו עצה זה מזה, ואמרו: בואו וניקח אחותינו, ונוליכה אצל המלך הגדול, ונאמר לו: "אחותינו בת כהן גדול ואין בכל ישראל גדול מאבינו, וראינו שלא תלין אחותינו עם ההגמון, אלא עם המלך, שהוא גדול כמותינו". ונכנסנו עליו ונהרגנו, ונצא. ונתחיל אחר־כך בעבדיו ובשריו, והשם יעזרנו וישגבנו.

ושמעו בת קול מבית קודש הקודשים: כל ישראל נצחו טליא באנטוכיא.

כן יעשה המקום ישועה בימינו אלה".

והנה אם יהיו חכמות יתחילו לעסוק במעשה על מחאה כנגד פריצות אינשי דלא מעלי שזה פעמים הרבה מג עבירות חמורות שנאמר עליהן יהרג ובל יעבור. ולא יהיה לעסקנים פה לצפצף.

תמי בוחרת בה' – סיפור

סיפור מוסרי נאה שהופץ באחד מעלוני השבת בקהילה לתועלת הקוראים היקרים.

ישנה אישה אחת בשכנות לנו בעיר בני-ברק המעטירה, איזו בעלת תשובה אצלנו בשכונה בשם תמי לוי שנוהגת להלל את עצמה כל הזמן. היא שקועה חזק בטיפוח עצמי ובהגשמה עצמית בהתאם לאידאליים החילוניים שעליהם צמחה. והיא גם אוהבת לציין כמה היא טובה בעולמו של השי”ת וכמה צריך להיות ולחיות בהכלה ובאהבה עצמית.

פעמים רבות הייתה אומרת בנוגע לכל מיני נושאים הקשורים לדת כי “ברוך ה’ אני אדוקה באלוקים מבחירה, ולא כי התרגלתי כך על ידי החברה שמסלילה אתכם בכבלים חברתיים של כפיה ואלימות, אני גיליתי את האור האמיתי וכך זכיתי להיות שומרת מצוות אמיתית”. אם מישהו בסביבתה היה אומר שהוא שמר על המסורת שננהגה במשפחתו, היא הייתה אומרת “זה עדיף מכלום, אבל זה לא כמו לשמור את המסורת היהודית מבחירה”.

והזמנים חלפו ויום אחד, לאחר ביקור אצל הספרית, החליטה תמי שהיא יותר טובה ומוצלחת משאר רעותיה  כי היא בלונדינית מבחירה, “אני צבעתי את השיער שלי ובחרתי להיות בלונדינית שוודית נאוה ונחשקת המקיימת זה אלי ואנוהו וכצלם אלוהים שהשם הביא לעולם”. ואמרה לחברתה אלישבע שנולדה עם מראה גויי אני לא כמותכם האשכנאצים שנולדתם בלונדיניים – אני בלונדינית אמיתית מבחירה.

וכל החברות אמרו לה “כל הכבוד, את מהממממתתת”.

יום אחד החליפה גם את עיניה לצבע כחול, ואמרה שוב פעם לאלישבע חברתה, “אני עם עיניים כחולות אמיתיות מבחירה ולא כמוך שכפו עלייך להיוולד כך”.

ואלישבע, שאלה אותה “מה ההבדל?”.

אבל החברות הריעו במקהלה, “ואו מהמממממם”.

יום אחד עשתה ניתוח אף ואז הכריזה שוב שהיא בחרה להיראות כך ולא נאלצה להיות כך מרגע לידתה "הגיע הזמן שאנשים יפסיקו לעקם את האף שלהם כשהם נתקלים באף שלי". ויום אחד אפילו חזרה הביתה עם שפתי ברווז – והצהירה שוב לכל הסובבים: “אני עיצבתי לעצמי את השפתיים מבחירה, אני לא נשארתי כבולה ומשועבדת לשפתיים הפגומות שאיתן נולדתי”.

תמי תמיד מצאה תירוץ להגיד למי שלא נהגה כמותה שהיא הכי טובה וקישרה זאת לשינוי שהיא בחרה לעשות.

לא הייתה אומרת חלילה “כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה”, אלא הייתה מודה לה’ בענווה גדולה שנתן לה את הבינה היתרה והכסף לבחור היכן להיות ואיך להיראות.

לבסוף החליטה להפוך למשפיענית רשת, והייתה מעלה לאוויר העולם כל יום הגיגים בצירוף תמונה שלה על איך שבחרה בה’ ועל איך שבחרה להיראות ובזכות זאת מצאה בן זוג מוצלח, בחור אשכנזי בן למשפחה רבנית שורשית, ופרנסה. וברוך ה’ השיגה מזאת עבודה כדי מחסורה.

היא גם הייתה נוהגת להכריז ללא הרף שכולם כמותה, ואלו שעדיין לא, זה כי כפו עליהן שלא – באמצעות כפיה מגיל צעיר ועל ידי הפחדה, אבל באמת כולם מסכימים איתה ורוצים להיות כמוה. והיה אפילו פוסט ויראלי שצבר 51.453 לייקים ואלפי תגובות שבו כתבה פעם “תודה לה’ שאני אישה שומרת תורה ומצוות אמיתית מבחירה!! בצורה רצינית ואותנטית לאחר שחקרתי ובדקתי מה מרגיש לי טוב, מה מדוייק לי, בחרתי בה’, בחרתי בצניעות, בחרתי לשמור טהרת המשפחה, בחרתי בעולם טוב יותר. רק מי שבוחר כמוני באמת – באמת מחובר ושייך לבורא העולם. תודה לך ה’ שאתה הכי מדוייק לי בעולם”.

והמוני החרדים היו מהללים אותה, הנה “זה אשר קיווינו לו” החילונית שראתה את האור ובכך היא מוכיחה שכל מה שאנו עושים טוב, נכון וצודק. מזל שיש חילונים החוזרים בתשובה ומחזקים לנו את האמונה. אלוקים סיבב זאת בצורה גאונית. והיו מזמינים אותה לדבר בהרבה כנסי נשים. וברוך ה’ הייתה לה פרנסה בנקל וברווח. ותמיד היו אומרים לאיזה חרדק או חרדי מודרני או משכיל, “אבל תמי לוי החילונית חזרה בתשובה, היא מוכיחה שדרכנו היא הצודקת, לך תהיה חילוני!”.

ויום אחד איזו שכנה אברכית אשכנזית ליצנית עצניקית, שלא נשמעת לדעת רבותינו, חסרת טאקט הקניטה אותה. ואמרה לה “אבל את לא יהודיה מבחירה, מה תעשי?!” ופיעפעו בה הדברים, ולא מצאה דרך להיות יהודיה מבחירה. ומני אז עולמה חשך עליה. ולכן החליטה לשוב ולהיות חילונית מבחירה. והיית מכרזת בריש גלי על השינוי המיוחד שעשתה ושלקחה את חייה בידיה. והמוני החילונים נהנו מזאת ואמרו שהנה תמי לוי גילתה את האור ומראה שהחרדיות היא שקר. והרבה נשים חרדיות היו עצובות על כך שהאלילה שלהן ירדה מן הדרך הישר.

אולם יצר השינוי בקרב תמי חזר וגעש ולאחר זמן עוד פעם נעשתה חרדיה מבחירה. וכך וכל כמה שבועות שינתה את הצהרתה האמונית כשניסתה לקושש עוד תשומת לב מהשינוי הנפלא שהתרחש אצלה. עד שהציבור פסק את עליה שהיא פתחה שו”ת – שאלה ותשובה – כי יצאה בשאלה כלפי ריבון העולמים ושבה בתשובה אל המקום ברוך הוא שוב שוב ולמד להתעלם מחייה ולמצוא אלילים חברתיים חדשים.

ובעלה בלע את לשונו בנוגע לכל המסע שלה, טמן עמוק עמוק את חוטמו בגמרא והשקיע את ראשו בלימוד התורה הקדושה. ובכך ניצל מלשמוע עליה הרבה לשון הרע. וזאת כי לא ידע איך למצוא פרנסה ועבודה והיה תלוי בה למחייה. ואם היה חלילה פונה אליה בעדינות, היה עלול להתגרש ולא היה יכול להאכיל כלל את המשפחה הברוכה.

אהבתם?! נשמח לשמוע בתגובה מה יש לכם להגיד.

נרות שבת המלכה – שיר של לוי דיכטער

משורר הקהילה כתב שיר נאה על נרות השבת, תהנו.

שְׁנֵי נֵרוֹת שַׁבָּת הַמַּלְכָּה
מְפִיצִים בְּלֶהָבוֹת אוֹרָה
מַשְׁרִים בַּבַּיִת הַשִּׂמְחָה

מַבְרִיחִים בְּנָקֵל הָאֲפֵלָה
יַחְדָּיו מְרַחֲפִים בִּרְקִידָה
מְאִירִים מֶרְחַב הַנְּשָׁמָה

וְאֶחָד נִפְרָד הִתְנַדְנֵד
אוֹרוֹ רוֹעֵד חָרֵד אוֹבֵד
בְּדַרְכּוֹ בּוֹדֵד מִתְבּוֹדֵד

חָשַׁךְ נָדַד נִכְחַד
נָטַשׁ הָאֶחָד לָעַד
הַמֵּאִיר בְּעֹז לְבַד

פורסם בסדן

בבני ברק לא ייפלו טילים | מעולם הישיבות

עולם הישיבות נהג להגיד שבבני ברק לא יפלו טילים. וזאת בגלל שמועה על הבטחה של החזון איש שלא יפלו פצצות או פגזים, ועובדה כי בשעתו לא נפל. וכן כי בני ברק היא מקום תורה קדוש. אולם בזמן האחרון, בעת מלחמת הישות האיסלאמית עם הישות הציונית, כן נפלו והדברים העלו קושי במגזר האדוקים. ולפיכך רבינו סיפר בדרך צחות על עוד הבטחה ששמע.

ישנה שמועה על הבטחה נושנה של רבינו שליט"א ורבינו זצ"ל והדברים ידועים שלא יפלו שום פגזים או פצצות כלשהם על בית המחוקקים הישראלי בקריית הלאום בירושלים.

ואכן עד היום לא נפל שם פגז וגם טיל לא או כל פצצה אחרת. ואם יפול בשטח הכנסת, אזי ההבטחה לא מדברת על שטח הכנסת אלא על הכנסת עצמה. ואם ייפול על הכנסת, אזי זה רסיס או טיל יירוט ולא פגז או טיל שלם וכל ההבטחה מתקיימת. וכן רבינו דיבר בלשון רבים ולא בלשון יחיד. כלומר, פגזים או טילים לא יפלו, לא פגז או טיל אחד בדד.

ואם יפלו טילים שלמים, אזי ההבטחה שאף אחד לא ייפצע. ואם מישהו ייפצע, אזי שאף אחד לא ימות. ואם מישהו מת, אזי הוא לא יהודי ולכן זה לא נחשב. ואם הוא יהודי, אז הוא לא שומר תורה ומצוות. ואם הוא שומר תורה ומצוות אזי הוא לא חרדי או אין לו מים וחשמל של שבת. ואם הוא חרדי אזי הוא לא מתנגד-ליטאי הנשמע לדעת רבותינו.

ואם הוא 'מתנגד' הנשמע לדעת רבותינו זה אומר שההבטחה הייתה נכונה בעבר, אבל כיום כפי מאמר התוספות נשתנו הטבעים וההבטחה הייתה נכונה לשעתה – אולם היום השבח לאל על כל הישועות לליטאים. ובפרט שכיום יש מיירטים ציונים ובעבר לא היו וכן בתי החולים השתפרו ומצילים את הנפש יותר מבעבר ולכן כבר לא צריך את ההבטחה ויש ישועה בדרך אחרת.

מרגלים חרדים בארץ ישראל

מנשר חינוכי מחאתי שהופץ בארץ ישראל בבתי הכנסת של המגזר החרדי.

לאחרונה נתפרסם שוב על ברנש חרדי בשם משה לחוביץ שיצר קשר עם האויב האיראני וריגל למענם.

והנה דברי הגמרא בקידושין כט צפים לנגד עינינו: "רבי יהודה אומר כל שאינו מלמד את בנו אומנות מלמדו ליסטות ליסטות ס"ד אלא כאילו מלמדו ליסטות".

והנה כך נכתב בנושא: "על ידי ד"ר בני סבתי, חוקר איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), ש"לא מדובר באנשי שוליים, אלא אנשים שלא קיבלו על עצמם את המרות של מדינת ישראל באופן מלא". דביר קריב, איש שב"כ לשעבר, משרטט את הפרופיל של המרגל הפוטנציאלי כאדם עם בעיות כלכליות, בעוד הלאומיות שלו לא קבועה וניתן לשלם לו כסף כדי שיעשה מעשה פוליטי כמו לסכסך בין ימין לשמאל".

זכור לי שבאחת הפרשיות עם מרגל חסידי נכתב כי הקהילה המומה שהיה לו סמרטפון ועשתה על זה כנס התעוררות גדול.

לענייננו, רבי יהודה אומר שצריך ללמד אומנות. לא רק לעבוד גרידא, צריך שלבן אדם תהיה פרנסה בכבוד. שיהיה בעל אומנות. משהו מסודר המחבר אותו לחברה. ובכך הוא מתקדם ומתפתח. לא עושה שגיאות בעניין החוק כגון ליסטות ויורד לשאול תחתית ואז נשאר לנצח נצחים בשוליים של החברה.

בכל מקרה, איני יכול להגיד שזו תופעה חרדית בלבד, היות שיש גם מרגלים ממגזרים אחרים. אולם ברור לי שהיו הרבה פחות מרגלים מן המגזר החרדי אם ההורה החרדי היה מקיים את דברי הגמרא "דת"ר האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות וי"א אף להשיטו במים רבי יהודה אומר כל שאינו מלמד את בנו אומנות מלמדו ליסטות ליסטות ס"ד אלא כאילו מלמדו ליסטות". אב צריך לדאוג לעתיד בנו בצורה מהוגנת ולא יכול להטילם להפקרות חברתית יהודית. מוטלת עליו החובה לדאוג לעתיד בניו. נושאות השאלה מי תרצה להתחתן עם עבריין בוגד שריגל למען האויב האיראני הרצחני? במצב כזה איך האב יוכל להשיא לבנו אישה?! שהתשובה הפשוטה תהיה שצריך מרגלות חרדיות, אבל לבנות חרדיות יש אומנות-מקצוע, ולכן לא ראינו אותן מרגלות למען איראן… על כן ברור שצריך לדאוג ללמד אומנות תורנית או לא תורנית אחרת מלמדים הבן ליסטות.

שתיקת הקשיש – סיפור | מעולם הישיבות | מעולם השידוכים

שמוליק העלטערער הגיע לגבורות בישיבה בגיל 26 כמניין שם 'הויה'. הוא היה בחור אהוב, צדיק, מתמיד ונעים הליכות. שמוליק כונה בידי כל הישיבה 'הקשיש' או 'העלטערער' לאחר שהפך להיות זקן בחורי הישיבה בישיבה הגדולה והמפורסמת, ישיבת "עטרת זקנים" שבעיר הקודש בני ברק.

למרות שהיה נחשב בחור מצוין מעטו השידוכים שהוצעו לו ולא עטו עליו השדכנים. כל השדכנים והשכנים חשבו שאם הוא קשיש הישיבה חזקה בהכרח שהוא בעל בעיה כלשהי. ואולי אפילו יש עליו קפידה, חלילה, מאחד הרבנים בישיבה ולכן אין זה סתם שה' לא שולח לו זיווג, ה' ירחם. מי יודע אם בכלל יהיו לו ילדים אי פעם, 'נעבעך'.

שמוליק היה בן יחיד לאביו ולאימו, והם כל יום חשבו כיצד הם יוכלו לראות ממנו 'אַ ביסל יִידישֶׁע נַחעס' ולהפוך דרכו לסבא וסבתא חמודים ואהובים. באחד הימים אימו הלכה לסופרמרקט 'חסד ה" של האוכל היקר והבריא. והיא ראתה שם את טובל'ה, הבת של השכנים מהרחוב הסמוך. והיא הייתה בחורה תמירה ונאה מבפנים ומבחוץ.

והאם לא התביישה, ופנתה בגבורה אל העלמה בת ה-23 ושאלה אותה בנחמדות איך בשידוכים. וטובל'ה ענתה שהיא עדיין לבד, מחפשת את האחד המיועד. באומץ רב, שאלה אימו של שמוליק את טובל'ה האם היא תרצה לצאת עם בנה הלומד בישיבת 'עטרת זקנים' – הישיבה הנודעה. וטובל'ה ענתה ש"זו ישיבה מצוינת, למה לא, רק צריך לדבר עם ההורים שלי". ובהמשך ההורים אמרו גם 'למה לא', ואורגנה הפגישה.

הפגישה הייתה בלובי של המלון 'משכן ה" והיה חשמל באוויר. הבחור והבחורה נפגשו שלוש שעות בניגוד לנורמה, וכן החליפו מספרים בפגישה הראשונה שזה כבר נחשב אצל הציבור שיגעון גדול או חטא על פשע. העלם והעלמה התחברו מבלי יכולת לבטא זאת במילים למרות שלא הפסיקו לדבר האחד עם השני, והמחזה היה ממש כמו שני נהרות הנפגשים בשצף ומתחברים יחדיו לנהר מאוחד.

והנה שמוליק שלנו החליט בהתלהבות לפנות לטובל'ה מהטלפון הקווי בישיבה כבר יום אחרי כן. בכך עקף את השדכן המלאכותי שאימו זימנה לנהל השידוך, וזאת אימו עשתה למען הרושם הטוב מחשש שיאמרו שהם הכירו באופן בלתי מקובל – שמא הלשונות הרעות יאמרו חלילה שהם היו חבר וחברה, לא עלינו. ושמוליק שאל את הנסיכה החדשה שלו בטלפון האם היא תרצה להמשיך להיפגש עימו. וטובל'ה הייתה טרודה בעבודה, כי הבוס חנק אותה בעבודה קשה היות וראה בה חרדיה חרוצה, ועל כן היא ביקשה זמן לשוב אליו וטרם ענתה לשמוליק הקשיש מ'עטרת זקנים'.

הקשיש החליט לאחר יום לצלצל אליה. והיא לא ענתה אז הוא השאיר לה הודעה קולית. והוא אמר לה בהודעה הקולית שהוא מאוד נהנה בפגישה והוא מרגיש שה' שלח אותה אליו, כנאמר: "ומה' אישה לאיש". והמשיך ואמר שהוא כבר אוהב אותה כמו שיעקב אהב את רחל וכי זה הוא ממש חיבור טוב. וכן אמר שהוא חושב שהיה שווה כל השנים הרבות לחכות בבדידות ולהיות העלטערער הקשיש של הישיבה הקדושה, רק בשביל לזכות לקבל אותה.


טובל'ה הקשיבה ונבהלה מעט, מדוע הבחור אומר שהוא אוהב אותה. אולם היא גם זכרה שהיא למעשה אוהבת גם את שמוליק ושהוא בחור טוב ונחמד, ורק עימו חוותה עד היום חיבור רוחני וגשמי איתן. והחלה גם לדמיין בליבה שאולי בזכותו תהפוך לרבנית מכובדת שתוכל לברך ברכות ולהפריש חלות, אבל היא אמרה לעצמה שהיא צריכה לחזור אליו כשהיא מאופסת ולא בהתרגשות. ולפיכך לא שבה אל שמוליק שלושה ימים. וכשהוריה פנו אליה מה לענות להורי שמוליק, ענתה שהיא צריכה זמן לחשוב.


והקשיש נלחץ והחל לחוש את ליבו פועם בחוזקה והלך להתייעץ עם גל חצילים מחיפה, בן בעלי התשובה ונכד בעלי התשובה, המודרני והעשיר של הישיבה, שאומרים בלחישה שהייתה לו חברה 'צדיקה נסתרת', שיסביר לו מה קורה ומפני מה טובל'ה הצדקת לא עונה לו וגורמת לו לעוגמת נפש ואונאת דברים, או יותר נכון: אונאת גברים.


וגל, הדוקטור לחילונים, הסביר לו, שלא מקובל להגיד לבחורה בפגישה ראשונה מילת אהבה. "מה שלומדים שקורה בחומש נשאר רק בחומש, אנו היום חיים בעולם מתוקן וכך לא נוהגים במאה ה-21". והוסיף ואמר לעלטערער ש"אם היית מפסיק לתקוע את חוטמך בגמרא כל היום, לא היית מפספס את זה, היית שומע זאת בנייעס בפינת קפה או ברדיו החילוני ששם ניתן ללמוד הרבה דברים חשובים על העולם".


ושמוליק כמעט התייאש ורצה ללכת לכותל לשפוך צקון לחש בפני ה' יתברך, אולם השעה הייתה מאוחרת. אז הוא חבש את הכובע וחליפה והלך לכותל חדר השיעורים והחל לדבר עם ה'.

והנה מעבר לכותל שמוליק שמע חבר'ה מחפשים אותו. והוא תוהה למה שיחפשו אותו באחת בלילה והוא התחיל לחשוב שמא קרה אסון במשפחה חלילה, אולי קרה משהו לסבא או לסבתא. ומרחוק הוא שומע מבנימין נייסלער, הנוהג להתעדכן כל יום לפני השינה בטלפון בקווי הנייעס על חדשות העולם והרבנים, שיש לו טלפון מאחותו.


ושמוליק הבין שזאת טובל'ה שהרי אין לו כל אחות, ולכן רץ ואץ כמו טיל יירוט לענות לטלפון. והנה היא מספרת לו שהיו לה כמה ימים לחוצים מאוד בעבודה ולכן לא מצאה פנאי לשוב אליו עד כעת.

והיא אמרה לו שהיא גם הרגישה שה' שלח אותו אליה ושחשבה בליבה שהנה היא זכתה לצאת עם אחד יחיד ומיוחד שיכול להיות זקן ראשי הישיבות בהמשך החיים, ובזכותו בסיעתא דשמיא יהיה לה קשר חזק עם ה' ותזכה להרבה נחת רוח מאת ה' יתברך. סיפרה גם שצחקה בשמחה כשאמר לה בתמימות שהוא אוהב אותה, כי היא חשה שהיא אוהבת אותו. ולאחר זאת שאלה אותו מתי יוכלו להיפגש שוב ללגום מים בלובי של המלון? ושמוליק ענה לה שהוא צריך לחשוב על זה, כי גל חצילים מחיפה שהייתה לו 'צדיקה נסתרת' אמר לו שזה מוזר והוא לא רוצה להיות מוזר – כידוע חשוב מאוד להיות חלק מן הבריות ולא לפרוש מן הציבור. וטובל'ה אמרה לו אוקיי ושיקח הזמן ושיחשוב על זה בניחותא. ושמוליק אמר לה "לילה טוב". והיא ענתה "גם לך". והייתה שתיקה הדדית ארוכה והטלפון נותק באופן מופתי יחדיו בהרמוניה של דממה.

פורסם בהמחילה

מעשה ברווקה העתיקה שהלכה לרבי בבקשה לישועה – סיפור

ומרדכי לא יכרע – סיפור | מעולם הישיבות

סיפורו של יהודה פערעטער המאוהב

אהבתם או לא אהבתם או יש לכם הערות או תוספות אנא השאירו תגובה וחזקו את מספר הסיפור. מועדים לשמחה וחג חירות שמח.

ומרדכי לא יכרע – סיפור | מעולם הישיבות | מעולם השידוכים

סיפור שהתפרסם בארץ ישראל בעולם הישיבות והתבקשנו לפרסם המעשה לכלל הציבור הזקוק לישועה בזמן מלחמת ישרא-מריקה השניה בפרס.

הבחור החשוב מרדכי מוזס 'העלטערער', הרווק הקשיש, מישיבת 'בית ברוך', הקרויה על שמו של הרב ביסבכר מכפר הכבשים, היה בחור תמיר יפה תואר ונעים הליכות. ובכל אשר פנה הצליח. הוא היה אהוב על הבריות וממעשיו ניכר שגם היה אהוב על המקום. וכל זאת היה עד שהחל לצאת ב'השידוכים'.

בשידוכים לא היה אהוב. לא למטה ולא ולמעלה. הפך להיות 'עלטערער אלטע זאכען' ושום בחורה לא רצתה להתחתן עימו. ולא היה ברור מדוע. והיה זה לפלא.

יודעי דבר סיפרו בלחישה כי לא כרע בפני הבחורות – לא כרע ברך יהודי לשלטון הנשים. כלומר, כשהיה מציע לבחורה שמצאה חן בעיניו להתרצות להתחתן עימו, לא הסכים להתכופף על ברכו ולהציע נישואין כמנהג העולם שלמד זאת מן הגויים.

מרדכי היה נוהג לומר לחבריו שנזפו בו על התעקשותו המיותרת והשגויה שזה לא מנהג יהודי. וגם היה מקשה עליהם, למה האישה מעלי שאני צריך לכרוע בפניה ברך רק כי היא אישה. אם היום יש שוויון, אז בכלל אין עניין לעשות כאילו האשה נעלה ועליונה כמו מלך או קיסר שצריך לכרוע בפניו. וכן היה מוסיף שהוא לא רוצה 'המנית' רשעית הרוצה שיכרעו בפניה ברך, כמו שהמן דרש כמסופר במגילת אסתר. והיה אחר כך אומר: "אני בסך הכל רוצה יהודיה פשוטה וטובה". והסבתות ששמעו על התנהגותו התמוהה היו אומרות בחיוך חשוד לא דחוף למרדכי מוזס להתחתן…

לא מזמן מרדכי הצליח להתחתן, למרות דברי הסבתות החכמות ובעלות ניסיון החיים השמועה אומרת שמרדכי נשבר ואמר לעצמו שיש כאן מצוות עשה של 'פרו ורבו' והיא דוחה את מצוות הלא תעשה שלא להשתחוות ולכרוע ברך לאשה כעבודה זרה המנית.

לאחר תפילת הבוקר בבית הכנסת של הקהילה, הציבור לגם את בניחותא את הקפה בצוותא בקירוב הדעת לאחר הקירבה לה' שהייתה בתפילה. הרבי, של הקהילה, שמע את החבר'ה 'מנייסים' על מרדכי. והרבי השתתף עמהם והרחיב את סיפור הדברים והכריז שנעשה למרדכי נס גדול לא שנתחלף בשד, כמו שמסופר על אסתר המלכה שהוחלפה בשד ביחסיה עם המלך אחשוורוש, שד שנדמה אליו ושכרע ברך בשבילו ובכך שכנע את הבחורה להתרצות למרדכי, אלא משהו אחר קרה.

הרבי אמר ששמע מהרבנית שנעשה לו נס מיוחד משמיים. לאחר שראה מרדכי כי הגיע לגיל מופלג וכלתה אליו הרעה ואינו מוצא רעיה, מרדכי החליט שיעשה השתדלות ויביא טבעת להצעת הנישואין, אבל עדיין לא יכרע ברך, חלילה וחס, בפני הבחורה שחפץ בה. וכשבא להסיר את הטבעת מקופסתה מול פני הכותל המערבי כמנהג הצעירים, חסיד בהמה אלמוני, שהלך בחופזה להספיק לגלגל תפילין לפני השקיעה, דחף אותו בטעות. ומרדכי עם הטבעת בידו נאלץ להתכופף כדי לשמור על שיווי המשקל שלו. והבחורה חשבה שהתכופף למענה ואמרה לו חיש 'הן' בחדווה ובצהלה והושיטה במהרה את ידה לקבל ממנו הטבעת. וכך בקצרה הם לבסוף התחתנו.

והוסיף הרבי ואמר, שלכל אחד יכולים לקרות ניסים. וזה מחזק את העניין שצריך האדם לצפות לישועה. והנה מרדכי שלנו התחתן בזכות תנועת החסידות של הבעל שם טוב שהוקמה לפני מאות שנים. ושנזכה, אם ירצה ה', לנס הגאולה במהרה.

מהנעשה עם החזן האשכנזי אצל אחינו בני הע"מ | מכתבים למערכת | עולם העבודה והמלאכה

אחד מאנשי הקהילה בארץ ישראל שלח לנו מכתב למערכת, סיפור מעשה ממאורעות שהיו עימו ממלחמת הסידור או מלחמת התפילה. והדברים נאים ומשמחים לב הקורא. ולפיכך אנו מעבירים זאת להציבור.

בשנים האחרונות, נאלץ אני לעבוד, לפיכך אני רועה בשדות זרים ומתפלל רבות אצל אחינו בני עדות המזרח היקרים והנכבדים. ממש מתבולל עימהם. ואנו ביומיום מתפללים בבית כנסת מעורב, והיו בתחילה רק סידורים של בני עדות המזרח.

והללו כמובן מעבידים אותי בפרך כבן לעדות אשכנז חוטפים אותי כקאנטוניסט לעבודת התפילה להיות שליח הציבור כי הם רואים בי חרדי צדיק גדול. 'בפרך' שאתפלל בפני ה' בפה רך וכן שאמסור השיעור לאחר התפילה בפה רך וכן שאקבל את רצונם עלי בפה רך ולא מענה לשון נגדם. וכידוע כתוב שהקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים – ומנהגו של הרבי מנימאנדעסלאנד לא לסרב שהרי לכאורה כך זה חוסך יסורים לצדיק. הקב"ה מתאווה לתפילתן הצדיק, או על ידי יסורים או על ידי שהוא שליח ציבור.

ואחד המשעבדים הראשיים יום אחד צעק עלי וניסה לשכנז יותר את פני ברבים בפני עם ועדה על כך שאני מתפלל מהתפילון של אחינו בני עדות המזרוחניקים. ולא הבנתי הרי הללו בני עדות המזרח והללו בני עדות המזרח. ואז הוא הסביר שזה בגלל שהרב עובדיה נגד הטלפון-החכם ולכן זה לא ראוי שאהיה עבד-שליח הציבור מהתפילון.

בכל מקרה, כמו ילד טוב הלכתי לחנות לרכוש סידור. וכמובן המוכר החסיד גבה ממני מחיר מופקע כעונשו של מחרדק.

והיות ואני אדם פשוט חסר יומרות, לא כתבתי את שמי על הסידור כנהוג. ופשוט שמתי הסידור בבית הכנסת. והנה קראו לי להתפלל, ולקחתי הסידור ולא היה כל פרץ או צווחה.

ויהי היום ציוו עלי עוד הפעם להתפלל וגיליתי אשכנזי אנוס נסתר שחטף לי הסידור. אז ההחלטתי שוב להתפלל מהתפילון. ואז שוב פעם התנגשות ציביליזציות. ולאחרונה גם הפמיניסטית הצדקנית שבאה להתפלל עמנו במניין הקבוע גם חוטפת לי הסידור האשכנזי. לקיים בשלימות 'מה אני חטוף אף הסידור שלי חטוף'. ברם ברוך ה' הטרור נגדי התמתן עם הזמן, עם הויתורים ועם המאמץ לבוא לקראת בן עדות המזרח מתנועת ההתנגדות.

אז אירגנתי עוד סידור והופ, עוד אשכנזי נסתר חטף זאת. ובכך בזכות הטרור של המתנגד לתפילון אני מייבא תרבות אשכנזית לאשכנזיים במחתרת ומציל את תרבות אשכנז כלאחר יד.

ואגב, אני מסכים כידוע להיות חזן, אבל בתנאי שזה בנוסח אשכנז ובהגיה אשכנזית כדי לא לבלבל את לשוני. אבל מהרגע שאני מסיים תפילת י"ח הם חוטפים לי התפילה ומשתלטים על התחנון וגם מוסיפים לי למנצח בנגינות קפיטל ס"ז. ואז מדברים על פריבלגים אשכנזים.

הרווקה העתיקה שהלכה לרבי בבקשה לישועה – סיפור | מעולם השידוכים

פעם אחת בחורה רווקה עתיקה הגיעה לרב היועץ ועוזר לבעלי מצוקות וביקשה להיוועץ עימו ולדרוש ולהבין מדוע היא לא מוצאת זיווג הגון כל כך הרבה שנים, ומדוע דווקא היא לא מוצאת בעוד שכל חברותיה מצאו את זיווגם המושלם והמצולם והיו אפילו כאלו שזכו כמה פעמים, והיא אפילו לא זכתה להטביל עצמה ואותו אפילו פעם אחת.

הרבי שהיה מוכר כאדם מקורי שאינו פועל בהתאם לתכתיבי המגזר בו הוא גר, עצם עיניו חזק לפי הטקס המקובל ושקע במחשבות וניכר היה שהוא מעופף לו בשמי תירוצים והסברים. עושה מעט שקלא וטריא בנוגע למה ימכור לאותה מסכנה ולא ברור היה מתי הוא ישוב לעולם שלנו. אך לאחר זמן מה, לאחר שהבחורה גמרה להעסיק עצמה ונראתה בשיעמום חזק, הרב פקח עיניו ונחת – הוא חזר מהחלל ארצה עם עיניים פקוחות והחל מושיע אותה ממצוקת השעמום.

הרב הצדיק שלה התחיל לספר לה על ילד מסכן שכל חייו סבל מבעיות חברתיות ומגיל העשר'ה הוא החל לבקש את נפשו למות ולשאול למה לו חיים. וכל זה קרה, לא עלינו, כי בגיל צעיר הוא קיבל טראומה קשה כתוצאה מהתעללות לא מדווחת ולא מטופלת כי האב היה אברך חשוב. תקופת סבלו נמשכה זמן רב וכעת נשמתו שרוטה לנצח נצחים.

הרב המשיך ואמר שהנה, הקדוש ברוך הוא החליט למנוע מהבחורה הזקנה את פרי נדנה בכדי למנוע מבנה לעתיד צער ועוגמת נפש כל חייו. ולכן שתתעודד שזה לא קרה סתם. ושלכל הפחות אין בנה סובל.

שאלה הרווקית הותיקה, אבל כבוד הרב, יכולתי להיות עקרה נשואה, למה לי להיות ריקנית כל ימי חלדי, והרי לא תוהו בראה, אלא לשבת יצרה – אז מדוע איני מוצאת זיווג אחד לרפואה, מדוע נגזר עלי להיענש בבדידות כזו מרה?

הרבי פטר אותה בתשובה – אכן כן, זה לא אומר שהעונש כלפייך, אלא כלפי בעלך המיועד, עליו נגזר לא להתחתן שמא הוא יעשה רע לילד או בגלגול הקודם פעל כך ולכן נגזר עליו לא להנשא. ברם הוא זיווגך משמים ולכן אין לך בעל.

והרבי החכם ראה שיש לה עוד קושיות ואיבעיות וחיש השחיל עוד אמירה חשובה: "לא משנה מה עוד אוכל להגיד להסביר נפלאות את דרכי השם, אין אנו מבינים חשבונות שמים ובפרט מי שלא למד לימודי חול, אבל בסופו של דבר צריך להבין – הקדוש ברוך הוא לא מציק באופן מושלם".

מעשיה נאה שפורסמה בהמחילה

ללכת עם פרח – שיר של לוי דיכטער

שיר עצוב מאוד של המשורר האהוב על קהילת נימאנדעסלאנד – ר' לוי דיכטער. שיר שאולי גם משל לחיים של האדם הרוצה להיות מוכן לכל, אולם לבסוף אינו צריך את כל החוכמעס שלו ואת כל ההשתדלות שלו ככתוב: 'אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה'. כמובן עושים השתדלות אבל יכולים להיות בשלווה. השיר פורסם בירושלים בכתב העט מקלט לשירה.

אֲנִי רוֹצֶה לָלֶכֶת עִם פֶּרַח
כָּל יוֹם
אָדֹם
יָפֶה
גָּבוֹהַּ
וְרָזֶה

כְּמוֹ הַבְּגָדִים הַחֲדָשִׁים שֶׁל הֶחָפֵץ חַיִּים
לְמִקְרֶה שֶׁאֲהוּבוֹ
הַמָּשִׁיחַ יָבוֹא

פֶּרַח הָיָה עִמָּדִי
עַל טַלִּיתָהּ נְעַצְתִּיו
וְכָעֵת אֵינִי צָרִיך יוֹתֵר פֶּרַח

על דעת המקום ועל דעת הקהל – שיר של לוי דיכטער

שיר נאה של המשורר לוי דיכטער שפורסם בכתב העת מקלט לשירה בירושלים עיה"ק. השיר מראה מה קורה בעם ישראל כיום בנוגע לפירד בציבור המאמינים.

עַל דַּעַת הַמָּקוֹם
וְעַל דַּעַת הַקָּהָל

בִּישִׁיבוֹת שֶׁל מַעְלָה
וּבִישִׁיבוֹת שֶׁל מַטָּה

אֵין אָנוּ מַתִּירִין לִסְפָרַדִּים
לְהִתְקַבֵּל כַּעֲבַרְיָנִים

יהודה פערעטער המאוהב – סיפור | מעולם הישיבות

מעשה חיזוק ומוסר על אהבה


לא מזמן התפרסם ברחבי עולם הישיבות סיפור מעניין. מספרים כי בחור מצוין שבמצוינים, בחור בשם יהודה לייב פערעטער, נפל לקשיים רגשיים. וזאת בעקבות המלצה של חבר, הקורא ספרי פסיכולוגיה בבין הסדרים, ששכנע אותו ללכת לטיפול פסיכולוגי על ידי פסיכולוג נאור ומפורסם הידוע כמטפל מוצלח בקרב קהילת בחורי כנסת יעקב.

וראש הישיבה, ר' דוד לוי, שמע על כך והתעניין בשלומו של הבחור. אמר הבחור יהודה לראששיבע שהוא התאהב, לא עלינו, באיש הטיפול שלו. וכעת הוא גם מרגיש שהוא לא יכול לצאת בשידוכים ולא זו אף זו אלא גם החל להיות נמשך לתאוות עשיית תועבות משונות – לא ברור מפני מה פתאום, והכל בגלל הטיפול החילוני. והוסיף ואמר שכולו מלא בושה וכלימה.

ר' דוד לוי הורה ליהודה להפסיק ללכת לטיפול, כמובן, ואמר לו גם להתחיל לדבר עם ה' יתברך – מי צריך פסיכולוגים המכניסים שטויות לראש של הבן אדם. בנוסף, ר' דוד תלה מודעה רבא לאוריתא באולם הכניסה לישיבה שאסור לבחורי הישיבה הקדושה ללכת למטפלים בלי אישור מיוחד לפני גיל השידוכים וכל שכן למטפלים חילונים.

יהודה באמת התחיל לדבר עם ה' יתברך. היה קובע פגישות טיפול עם ה'. מדמיין לעצמו את ה' שואל אותו איך הוא מרגיש עם זה ומה זה מציף אצלו? ועוד כל מיני שאלות בנוסח הפסיכלוג. ולאחר זמן קט החל לצאת בשידוכים ואפילו התארס. ויום אחד הראששיבע, ר' דוד, פגש הבחור ושאל אותו למצבו.

וענה לו יהודה בפתיחות שברוך ה' בזכות הראששיבע הוא גילה מה זאת אהבה מאת ה' וכעת גם התארס בשעה טובה ומוצלחת. שאל אותו הראששיבע במי חשקה נפשך? וענה לו שברוך ה' התאהבתי בריבונו של עולם בזכות הדיבור עימו.

נהנה הראששיבע מאוד מעצתו המוצלחת והחכמה וחייך בחיוך רחב. ברם המשיך להקשות בחיוך –  שאל הראששיבע את הבחור יהודה המאוהב הצעיר השרוי באורות – אז איך התארסת אם חשקה נפשך בה'? 

ואמר הבחור, בצחוק פשוט ותמים, אני בוגד בה'.

האדימו פני הראששישיבע ומייד זרק את יהודה מהישיבה והודיע ליהודה התמים והעליז שהוא לא ראוי להישאר יותר בישיבה הקדושה. ובכך בזכות אהבת ה' יהודה פערעטער עף מהישיבה..

מעשייה מרוח הקודש של הרבי החסידי

מזרוחניק קטן אחד בא לרבי של חסידים וסיפר לו שאשתו כבר לא מקיימת עימו את המצווה.

אמר לו הרבי של החסידים שייתכן שהוא מפספס איזו מילה בברכות או בקדיש, למשל את המילה מִן ולכן אשתו לא מקיימת עימו המצווה המקיימת את העולם. כגון בקדיש אומר מכל ברכתא במקום מן כל ברכתא. או המוציא לחם מהארץ במקום מן הארץ.

והיה שם ליטאי שאמר לו – אבל בעברית מין זה עם י' ומן זה בלי י'. אז איך זה מסתדר.

וענה לו הרבי ברוח קודשו ובחיוך רחב שכנראה ליהודי היקר שלנו יש י' שם למטה. וכך הכל מסתדר.

ובדק המזרוחניק והתברר שאכן משמיט המילה מן בקדיש.

וכולם בקהילה של החסידים אמרו איזו רוח הקודש יש לרבי שידע את גדולתו של המזרוחניק ושלכן יש לו אות י', והליטאי כפר ואמר שפשוט הרבי הציץ ובדק אותו במקווה.

מעשיה נאה ברבי חסידי שהלך ללמוד לירות – מעולם הישיבות

סיפור נאה שסופר אמש על ידי ישיבישער חכם בבית הכנסת של הקהילה בירושלים. וחשבנו לשמח את לב הציבור במעשה מרומם נפש זה. והסיפור חשוב למען שלוות הנפש והמוח.

מספרים שאחד האדמורים מאמריקה החליט ללכת לאחרונה עם כמה מהתלמידים שלו. ללמוד איך לירות. וזאת משום פיקוח נפש בעקבות הפיגועים לאחרונה נגד עם ישראל בחו"ל.

ומדריך הירי הגוי במטווח הציע לכל הפמליה שילכו לציד וכך ילמדו יותר טוב לירות במטרה נעה ונדה.

הלכו הרבי והתלמידים ליער וראו במרחק צבי נאה וגדול והחליטו שהוא הצבי שה' זימן להם לירות בו. וכל אחד ירה כדור אחד מהנשק שלו. והצבי כרע נפל שכב.

וכעת כשהגיעו לצבי ראו פגיעה אחת מושלמת. הצבי נורה כשהקליע חדר אל ראשו חלק מאוזן לאוזן באופן מופלא.

ונתעוררה קושיה אצל להקת החסידים מי המוצלח שהרג את הצבי. והיו כאלו שניסו להגיד שזה הרבי והיו כאלו בעלי גאוה שאמרו שזה הם.

והיה אחד נספח שהצטרף אליהם, מגיד שיעור ליטאי מסכן שלא מצא שטעלע במקום אחר מלבד מסירת שיעור בחסידות הזו.

והציבור שאל אותו מי ירה לדעתו. והוא הכריע בעד נותן לחמו בעל השליטה, האדמור שליט"א. וכולם יצאו מרוצים שההאדמור שליט"א שלהם מוצלח ויש לו הסכמה אפילו מן הליטוואק המתנגד.

לאחר זמן שאל אחד הלייצים בסתר את מגיד השיעור, איך אתה יודע? ענה הלה, פשוט מאוד תמיד כשהאדמור מדבר אנו רואים שהדברים נכנסים לציבור מאוזן אחת ויוצאים מהאוזן השניה.

מציאת שידוך ליצחק אבינו אחרי פטירת שרה אימנו – פרשת חיי שרה

שאל הרבי שליט"א: מפני מה יצחק מצא שידוך רק אחרי ששרה אימו נפטרה – וכי לא יכול היה למצוא שידוך קודם?

ואמר הרבי שהוא לא יודע ההסבר בוודאות, אבל יש סיפור שיכול להסביר בנושא.

והנה לא מזמן התפרסם על אישה חולנית שנפטרה, והשאירה ארבעה בנים ובנות וכולם התארסו בחיש לאחר פטירת האם. ורבים מן הציבור אמרו שהאם הצדקנית פעלה ישועות מלמעלה.

והתחילו לדון בעניין בשולחנות השבת של מכרי המשפחה. והיה חכם אחד שאמר שכעת הבחור יתום ולכן הוא כבר לא בררן. 

חכם שני אמר שהיה פרסומי ניסא בלוויה ובשבעה לעניין שיש פה כמה יתומים תקועים שהגיעו לפירקם ולא מצאו את זיווגם.

חכם נוסף אמר שדרך עצבותם של היתומים היה קל להם כעת להתחבר למשודכים וכן אחרי פטירתה המצערת של האם היקרה הבינו מה חשוב לו לאדם בעולמו – ואולי על זה נאמר: "טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו" – קהלת ז ב.

והיה חכם אחד אמיץ שהתעלה על קודמיו והכריז ואמר שכעת אין להם אימא שהורסת להם בשידוכים ומוציאה את דיבתם רעה סתם או פוסלת להם שידוכים טובים. אולם כעת היא נפטרה אז אברהם אבינו התערב למצוא שידוך ליצחק – עד אז הוא השאיר העניין לשרה אימנו.

הוסיף רבינו שליט"א לומר שרואים כאן יסוד חשוב שאם חלילה לאדם נפטר הורה בבית, שבל יכנס לייאוש ועצבות, אלא אדרבה זה הזמן לנסות ולהצליח.

ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה – פרקי אבות פרק א משנה יז


כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים,
וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה;
וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה;
וְכָל הַמַּרְבֶּה דְּבָרִים, מֵבִיא חֵטְא:

השאלה המרכזית המתעוררת במשנה היא  מדוע כתוב במשנה 'לגוף טוב אלא שתיקה' ולא לנשמה או לנפש או למחשבה או ללב?

והסביר רבינו שליט"א כמה פשטים נאים:

א.  זה שלפעמים אדם אומר משהו לאשה או לבוס וכל הגוף שלו כאוב בעניין, כלומר אדם מדבר בצורה שהוא מרגיש כאב על הטעות שעשה.

ב. אדם שנמצא במצב של שתיקה אז טוב לו. ואז הוא יכול לדבר, כמו אדם שמסוגל לשתוק שלושה רגעים ורק אז מדבר. הגוף שלו לא נמצא כקפיץ (דרוך) שהוא במצב של אדם הבהול בכל גופו להשיב, ככתוב אל תהא נבהל להשיב.

ג. אדם השותק יש לו מנוחה לגוף. מי שמדבר צריך להילחם ולסבול. אדם האומר חידושים פעמים רבות נלחם על דעתו ואין לו מנוחה. לא מצליח להסתדר ולקדם עצמו להגיע אל המנוחה והנחלה, וככתוב לא לחכמים לחם.

ד. כל ימי גדלתי בין החכמים, החכמים יכולים להעליב אדם שלא שותק.

ה. גדלתי בין החכמים, כשלמד תורה מן המלמדים, היו מעניקים חרפות או מכות הגונות למי שמדבר ונתפס כחצוף כפי שיטת החינוך הנהוגה אז ואז אין לגופו טוב.

ודברים אלו נאים ומלמדים האדם למידת הזהירות.

בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו

"אמר רבה בר רב הונא אמר רב הונא, ואמרי לה אמר רב הונא א"ר אליעזר, מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים 'בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו'.

מן התורה, דכתיב (במדבר כב, יב) לא תלך עמהם וכתיב (במדבר כב, כ) קום לך אתם.

מן הנביאים דכתיב (ישעיהו מח, יז) אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך (זו) תלך.

מן הכתובים דכתיב (משלי ג, לד) אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן. מכות י עמוד ב".

שואל רבינו שליט"א, מדוע לא נאמר במקום שאדם רוצה לילך מוליכין או מביאין אותו?

עונה רבינו שליט"א כשהאדם מעוניין במשהו רואים שה' שולח לו הדרך, אין זה אומר שהוא יצליח במעשיו לגמרי, אולם הוא לכל הפחות בדרך. הוא בשדה של העניין. וכן לגבי בלעם, הוא היה בדרך לקלל ולבסוף בירך.

וכן אפשר גם להגיד הקב"ה מסייע לאדם להגיע לדרך – אבל האדם מחליט טוב או רע. וכך האדם שם עצמו במקום האמיתי הוא הוא נמצא.

ועוד אפשר לומר שהעולם הזה דומה לפרוזדור והעולם הבא דומה  לטרקלין, לפיכך כל מה שקורה בהעולם הוא רק דרך ולא מקום. ולכן האדם יכול להגיע וללכת בדרך, אבל לא להגיע למקום – או כמו שאומרים החכמים שדרכו של האדם מסתיימת במוות וזהו מקומו הסופי.

בכל עניין יש עוד שאלה למה ללצים יליץ ולענוים יתן חן זה ראיה לללכת בדרך שהאדם רוצה. א. לגבי לצים זה עניין במזג האדם. וב.לגבי ענוים, זה נשיאת חן, לא דרך. ג. ללצים יליץ זה לכאורה סיוע בליצנות שלהם, אבל נתינת חן במה היא קשורה ומסייעת להענוה?

ויש לומר שהדרשן בא לומר שעזרה ללץ בליצנות זו הדרך – דרך ברוחניות האדם. ולגבי נתינת חן לענו, הענוים פעמים הרבה חסרי חן ובכך הקב"ה מסייע להם להמשיך להיות ענוים.

עוד עניין בדרך: וזכרת את כל הדרך – פרשת עקב – מה האדם צריך לזכור ממסעו המיוחד בעולמו של ה' יתברך

ואברכה מברכיך ומקללך אאר – פרשת לך-לך

דברים נאים שדרש רבינו שליט"א במושב נחושה שם נתארח אצל מקורביו הי"ו. הרבי גם סיפר למקורביו שמדובר במקום משעמם הנפש, ולא סתם ידידו שהיה גר שם הלך לאשפוז.

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה. וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה. בראשית יב פסוקים א-ג.

ושאל רבינו מפני מה ה' מבטיח ברכות למברכי אאע"ה וקללות למקלליו.

וענה רבינו שליט"א שרואים פה יסוד. מי שעושה לך-לך והולך עם השם יתברך בדרך המיוחדת והעצמית שלו, הציבור לא שליו כלפיו. חלק מקללו וחלק מברכו. ולכן הקב"ה מבטיח לאברהם אבינו שלא יחשוש וילך בדרכו בכל כוחות נפשו. הקב"ה אומר לאברהם אני אסדר את העולם לפי איך שיהיו נוהגים בך. ודבר זה מעניק ביטחון לאברהם לגבי דרכו. מי שרוצה להיות אברהם, אל לו לחשוש, חלק יהיו בעדו וחלק נגדו – אבל לפחות הוא זוכה לצאת כאברהם אבינו.

אולם יש עוד עניין חשוב. ידוע העניין של אחד ממחקרי המחשבה של הגויים שביאר בתחילת דרכו, שלאדם יש בחירה חופשית כשיש לו ספק (דילמה). ובסוף ימיו חזר בו ואמר שלאדם ישנה בחירה חופשית מועטה בנוגע בתוך השיח-הדיסקורס. אולם מחוצה לו אין. ואולי ניתן להתווכח עימו שיש דרגות בבחירה החופשית, יש בחירה חופשית קלה ויש קשה וכד'. אולם כעת רואים שה' דואג לסדר את העולם לפי איך שינהגו כלפי אברהם ובכך הוא מכוון שיח בני האדם לדרכו של אברהם מפרסם האמונה האלוהית בה' יתברך – וכך הציבור מדבר על אברהם והוא מפרסם האמונה באל אחד.

ורואים כאן דברים פשוטים שמי שרוצה לקדם משהו חשוב בעולם כאברהם אבי בני ישראל, חייב לעורר מחלוקת בדרכי שלום. ואכן הציבור לא יקבל השינוי בשלווה ויש לו מברכים ומקללים ואל לו לשים ליבו אלא שיבטח בקב"ה שידאג לו כמו לאברהם אבינו.

עוד דברי תורה בענייני פרשת לך-לך:

האם הקב"ה לא רוצה שספרדים ינשאו לאשכנזים?

אשכנזי אחד התלונן לרבינו שליט"א שכל הספרדיות מורידות אותו, למרות שהוא שמח להיקרא נאור הנשוי לאוכלת קטניות. ואמר גם לרבינו שהתייאש מהבחורות מן המגזר הזה. ורבינו אמר לו דבר תורה נאה.

"אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני" – סוטה ב.

הגמרא בפשטות מסבירה שזיווג ראשון נקבע מראש, כלומר הקב"ה קובע לגמרי. זיווג שני לפי מעשיו, כלומר, לאדם יש בחירה מסוימת בהתנהגותו. ואם כן, אם הקב"ה מראש בחברת האדוקים המתקראים חרדים אינו מסדר בזיווג ראשון שידוכים בין אשכנזים לספרדים – זה רצון ה'.

לפיכך כשאנו שומעים כל מיני חבר'ה מבחוץ מתלוננים על כך שאשכנזים וספרדים לא מזדווגים, הם צריכים להבין שזה רצון ה'. ברם כיום ניתן לראות יותר אשכנזים וספרדים הנישואין זה לזה מאשר חסידים ולא חסידים בתוך המגזר האשכנזי.

ואמר רבינו עוד דבר בדיחותא, בעולם הישיבות נהגו לספר בשם ראש הישיבה הרב ברוך ויסבקר זצ"ל כך: מפני מה הספרדים נוהגים לומר פעמים רבות הביטוי 'אחינו האשכנזים'?! ללמדנו שאסור להתחתן אח ואחות…

ותצא דינה – סיפור

סיפור שהתפרסם כעת ברחבי הקהילה ומחמם לבבות השומעים מעניין הקב"ה יושב ומזווג זיווגים.

דינה הייתה נערה צדיקה מאוד ותמיד רצתה להיות אדם טוב הקרוב לה', אך הייתה לה גם נשמה אמנותית. ויהי היום לאחר שחברתה הטובה יהודית מחלה נפטרה, פתאום, לאחר כאב ראש פתאומי והתמוטטות מערכות, החלה לפתח את כישרונה האמנותי. היא התחילה לצייר ולכתוב שירה עליה ולאחר זאת המשיכה ביצירה על העצים והאבנים וכדומה וראתה את עצמה כיוצרת. בתחילה החברות, החמיאו ואמרו לה כל הכבוד על היצירתיות. אולם לאחר זמן רעותיה החלו לזלזל בה על כך שהיא מוזרה חריגה לא כמו כולן וכך בטח לא תוכל למצוא שידוך טוב עם בן-תורה.

כשהיא הלכה פעם למוזיאון של החופשיים היא התרשמה מאוד מהנפש החופשית של החילונים הנאורים. אמרה לעצמה: "לחילונים יש נשמה ולנו יש מורות חונקות עם מנהל סמינר שמעיר לבנות על הלבוש הלא צנוע שלהן". והיא חשבה בליבה שאם החברה החרדית כל כך דכאנית, בהכרח שהיא בנויה על שקר ופחד והאמת נמצאת בחוץ. אם האמת החזקה והעוצמתית אצלנו האדוקים החרדים, מדוע צריך כפייה?! כנראה שהאמת איננה שוכנת אצל היהודים המאמינים המתכנים החרדים – אולי היא אצל המסורתיים. וכן תהתה לעצמה מדוע אי אפשר להיות אדם נאור ופתוח עם נשמה חופשית. אך היא חששה מהעולם הלא מוכר ולא הצליחה להחליט.

יום אחד השדכנית הציעה לאימה את יענקי. בחור אשכנזי מתמיד ירא שמים נאה מבית טוב שאביו אברך וכן גם סביו משני הצדדים. וכן אף אחד מאחיו לא חולה ולא שנה ופירש. דינה יצאה עימו והשתעממה. וכל דבר שאמר היא ניתחה בביקורתיות שלילית נגדו כי ראתה בו איום לא ברור. לאחר השידוך הכושל עם יענקי, דינה הבינה שהיא לא חפצה להישאר חרדית כמו חברותיה. היא רצתה להתקדם, להיות בעולם טוב יותר וכעת לאחר הפגישה עם יענקי כבר לא ראתה עתיד במורשת שאליה חונכה.

דינה החליטה לעבוד קשה ולחסוך לעצמה כסף כדי שתוכל להתקיים מבלי תלות בהוריה החרדים השבויים בכת המונעת מהנפש לחוות את העולם שהקב"ה ברא בשבילנו. רצתה שלא תהיה תלויה בהם ותוכל להיות חופשיה להחליט לאיזה מגזר להשתייך ועם מי לצאת וכך להחליק למגזר האחר בקלות.

יום אחד בבית הקפה הכירה חילוני מסורתי תמיר ונאה שפנה אליה והתעניין בעולמה. זה היה האדם הראשון שהתעניין בעולמה הפנימי ובמה שהלב שלה חש. והיא נדלקה עליו, והם המשיכו להתכתב. ולאחר זמן אותו יפיוף שלה הציע לה לצאת עימו. והיא נענתה בשמחה וראתה בו ההזדמנות משמיים להמשיך לגלות את העולם הגדול ולצאת מאפלה לאורה. והם יצאו לבלות בקולנוע, בבתי האוכל ובים מול השקיעה כדרכן של זוגות חופשיים.

יום אחד כשישבו ברכב בחושך החבר החדש שלח אל גופה יד מלטפת והחל למשש את אחד ממגדלי ההוד שביופייה. דינה לא הייתה מוכנה לזאת. היא נרתעה ונעלבה על כך שהוא לא חיכה לרמז של קירבה מצידה שמראה שהיא מרגישה בשלה לעניין. היא אמרה לו בעדינות להפסיק, אבל בן הזוג היה חטוף של היצר הרע ולכן המשיך. והיא הרגישה מחוללת, היא גם הבינה שהוא לא באמת מתעניין בה, אלא רק חושק בגופה. היא הפנימה כעת כי החברה החופשית הספונטנית, לא כזו חופשית ולא סוגה בשושנים. אמרה לעצמה: "בחברה הדכאנית החרדית, מעולם לא הוטרדתי מינית, ברוך השם".

כמובן שדינה חתכה מייד את אותו גבר מחייה. וכעת דינה החליטה לעשות חשבון הנפש. דינה הבינה שסתם הלכה לרעות בשדות זרים. היא החלה להתחזק בתפילה ובצניעות. החליפה גם לטלפון כשר והחלה ללכת לשיעורים של רבניות. הפסיקה גם לצאת עם גברים דרך האפליקציות והחליטה ללכת לשדכניות. דינה אמרה לשדכנית שמבחינתה אין לה בעיה להינשא לאלמן מסכן עם ילדים יתומים מסכנים וחמודים. היא חשבה לעצמה שכך תוכל לכפר על חטאי העבר. חשה כי מה שחולל בגופה יטוהר על ידי מצוות החסד בגופה הנשי כלפי האלמן והיתומים. וכך היה, דינה נישאה בשעה טובה ומוצלחת עם אברך אלמון דלפון עני ואביון שאשתו נפטרה לאחר מחלה קשה של כמה שנים שבה סעד את אשתו החולה במסירות נפש. היא הבינה שהאברך הזה יכבדה ויראה בה כליל היופי, עקב מסירותו ובדידותו.

פורסם בהמחילה

ביקורת מרתקת על הסיפור מאת תרבות קריאה

נס מתמונת הרבי מלך המשיח ששרדה לאחר שביתו של השליח מנחם מנדל לבני הופצץ – סיפור

בזמן מבצע הישות הציונית באיראן היו הרבה סיפורי הדר. ואחד הסיפורים המתפרסם פה כעת לראשונה הוא כדלהלן.

מעשה במנחם מנדל לבני, השליח של קהילת חב"ד כלשהי במרכזה של ארץ ישראל, הוא היה ידוע כחבדצקער קנאי שהחליט שלא יושיט יותר את הלחי השניה לאלו הלועגים לחסידות ומסרבים להכיר במשיחיותו של אותו האיש. ותמיד חיפש במסירות נפש ליישר את העקומים המתנגדים לאמונתו.

ובזמן המלחמה הצוררים ירו בארץ ישראל חיצי אש עצומים. והיה פחד גדול אצל הציבור. ואברך ליטאי תמים ניסה להיכנס, בעת קול הרעש הגדול המעיד על הסכנה, למקלט של בית חב"ד בניהולו של הרב מנחם מנדל לבני. והרב מנחם מנדל החליט שאם יש לאברך הליטאי לכל הפחות דין של מורידין ואין מעלין שהרי הוא מורד במלך המשיח, שכדאי שלא ייתן למתנגד הרשע להיכנס למקלט כלל בעת המתקפה האיראנית כנגד יושבי ארץ ישראל.

ולפיכך לאחר שהאברך הליטאי נכנס, השליח ר' מנחם מנדל הרחיק את האברך. ואמר לו שילך לבני ברק שם כבוד האברך לא צריך מקלט שהרי הליטאים המציאו שבבני ברק לא נופלים טילים, אם כך אזי השהות של הליטאים היא מיותרת ואולי זה גם חב לאחרינא אם מישהו אחר ירצה להיכנס ולא יהיה מקום.

והיהודי הליטאי הפשוט התפלל לרבונו של עולם שיהיה לו הצלה. אמר להקדוש ברוך הוא שעשה ההשתדלות בכך שניסה לשהות במקלט, אולם החבדניק החליט להיות לו לצורר וגירשו מן המקלט. והלך לו הליטאי לדרכו ברוגע – קיים מה שנאמר אצל חכמי הנפש, מה שאני יכול לעשות ומה שאיני יכול לעשות.

אבל יושב בשמים ישחק למו, הגיע חץ אש גדול המכונה טיל וריסק את החבדצקער עליו ועל יושבי מקלטו הלובאביצ'ים שהיו עימו והעלה אותם לרבי שלהם – עשה להם ביטול היש. ודבר זה הכה בעצב רבים מן האדוקים, גם אלו שלא מאמינים בכת החב"ד. ומתוך מאות התמונות של הרבי מחב"ד שהיו בבית החב"ד ההרוס, תמונה אחת של הרבי מלך המשיח נשארה שלימה. ויהי בקרב מאמיני אותו האיש לנס ולמופת למשיחיותו. והמתנגד שלנו כמובן ניצל אך כולם דיברו על תמונתו של הרבי מלך המשיח שנשארה שלמה.

מפניני הרב ויסבקר ז"ל בענייני שידוכים – מעולם הישיבות

כידוע רבינו ר' ברוך ויסבקר ז"ל היה מדמויות ההוד המיוחדות בקרב עם ישראל. והנה הבאנו כמה אמירות משמחות לבב הנאמרים בשמו בקרב הציבור בעולם הישיבות. הדברים הובאו בעבר בגרסה אחרת וכעת יש עוד סיפור שלא היה בעבר.

  • אחד מזקני הישיבה ביכה בפני ר' ברוך ויסבקר על כך שקשה לו ולא מצליח לו בשידוכים. וענה לו ר' ברוך מקובלנו מר' ישראל סלנטר כל עוד הנר דולק אפשר עוד לתקן.
  • עוד מעשה באחד מתלמידי ר' ברוך שיצא לעבוד והגיע לרבינו ר' ברוך ויסבקר ונועץ בו בבעיה קשה שהוא מכיר בעבודה מישהי ספרדיה מה לעשות. ור' ברוך ענה לו שלא מתים מכוס קפה.
  • וזה שונה מפעם אחרת שבחור התעניין בקעמפ בישיבה מדוע לא נהוג לצאת עם ספרדיות והראש ישיבה ענה לו: קריינא דאיגרתא ליהוי פרנקינא.
  • ופעם אחת היה אחד ששנה ופירש מהישיבה ויצא עם מזרוחיניקית ולבסוף שניהם שנו ופירשו, ר"ל. ואמר הראששיבע ר' ברוך בצחוק חנוק: הרי 'תוכה אכל וכיפתו זרק'.

הציבור מוזמן לשלוח עוד מעשיות לגביו.

נ.ב. עוד סיפר על ישיבת בית מתתיהו

מספרים על בחור נאה מבית מתתיהו שהיה מקורב ולכן הושאר בישיבה.  הוא יצא עם בחורה למשך זמן ממושך. והיו כבר רינונים על התנהגותם הידועה בציבור ולבסוף התארס מהרגע להרגע והיו שמועות שזה כי היא בהיריון. לאחר זמן קצר כתב לה ספר כריתות וכל הישיבה דנה בדבר.

ואחד מליצני ישיבת בית מתתיהו אמר:
אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן הז' – צריך להיזהר מז' הרע.

בראשית רבה יא ו – האם רבי הושעיה חולק על על 'נהמא דכיסופא'?

דברים מעמיקים שנאמרו בוועד למקורבים בני עליה ממש על ידי הרבי שליט"א

"פילוסופוס אחד שאל את רבי הושעיה, א"ל אם חביבה היא המילה מפני מה לא נתנה לאדם הראשון? א"ל מפני מה אותו האיש מגלח פאת ראשו, ומניח את פאת זקנו? א"ל מפני שגדל עמו בשטות (גדל לבד ללא מחשבה). א"ל אם כן יסמא את עינו ויקטע את ידיו וישבר את רגליו על ידי שגדלו עמו בשטות.

א"ל ולאלין מיליא אתינן, אתמהא?!

א"ל להוציאך חלק אי אפשר אלא כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכין עשייה, כגון החרדל צריך למתוק, התורמוסים צריך למתוק, החיטין צריכין להטחן, אפילו אדם צריך תיקון".

איש המחשבה המכונה פילוסופוס שואל את רבי הושעיה אם האל כל כך אוהב את מצוות ברית המילה מפני מה לא ברא האדם מהול. ורב הושעיה עונה שהכל בעולם צריך תיקון. האדם שותף בעשיה.

ומפני מה לא אומר שהקב"ה רוצה שלאדם תהיה יכולת לקיים מצוות המילה מה שיגרום לו לחוש בבית ולא להרגיש שאוכל נהמא דכיסופא – לחם חסד? האם זה אומר שר' הושעיה חולק על העניין?

וניתן לפרוך זאת שמדובר על מצוות מילה גרידא ולא על הרעיון של מהו צורך המצוות בעולם. אך, עדיין רבי הושעיה היה יכול לענות לו שבזכות מצוות המילה האדם מרוויח שאין לא נהמא דכיסופא (לחם בושה, לחם חסד ולא לחם בזכות).

וכן יש שיגידו שבזאת האדם מתקן העולם ובכך נפטר מהנהמא דכיסופא. אך א. זה מראה שניתן להיפטר מנהמא דכיסופא על ידי עבודה בהכשרת הנצרך בעולם ולא שצריך דווקא מצוות. ב. כתוב שכל מה שנברא צריך עשיה ותיקון, גם האדם. ואכן מבחינת האדם הכל צריך תיקון, אולם לא כתוב הביטוי של נהמא דכיסופא – אלא שהכל צריך תיקון. כלומר, העולם לא נברא מושלם ויש מקום לאדם להתערב בטבע לתקן העולם לתועלתו – אז אולי זה דומה לנהמא דכיסופא, אבל בפועל זה לא מכיוון של בושת האדם, אלא מכך שטבע העולם הוא לא מושלם וצריך תיקון.

ובעניין אחר. לעולם לא הבנתי כלל את העניין של נהמא דכיסופא – והרי הבורא יתברך לא יכול לברוא עולם מושלם ללא נהמא דכיסופא?! וכן מדוע צריך תרי"ג מצוות ותולדות מצוות, היה אפשר לעשות מצווה אחת וזה מספיק. ולכן איני מבין את את העניין של נהמא דכיסופא.

ומעניין לעניין כדאי ויש לדבר בעתיד במשמעות של טוב ורע בעולם הבריאה וכן לגבי האם יש טעמים למצוות, אך כעת אין המקום להאריך בזאת.

רב לך אל תוסף דבר אלי- הפסקת תפילת משה | פרשת ואתחנן

דברים נאים בחוכמת הנפש שאמר רבינו בפרשת ואתחנן, ורק כעת העורך מצא פנאי להעלות זאת לאתר הקדוש.

כג וָאֶתְחַנַּ֖ן אֶל־יְהֹוָ֑-ה בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹֽר׃ כד אֲדֹנָ֣-י יֱהֹוִ֗-ה אַתָּ֤ה הַֽחִלּ֙וֹתָ֙ לְהַרְא֣וֹת אֶֽת־עַבְדְּךָ֔ אֶ֨ת־גׇּדְלְךָ֔ וְאֶת־יָדְךָ֖ הַחֲזָקָ֑ה אֲשֶׁ֤ר מִי־אֵל֙ בַּשָּׁמַ֣יִם וּבָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה כְמַעֲשֶׂ֖יךָ וְכִגְבוּרֹתֶֽךָ׃ כה אֶעְבְּרָה־נָּ֗א וְאֶרְאֶה֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן הָהָ֥ר הַטּ֛וֹב הַזֶּ֖ה וְהַלְּבָנֹֽן׃ כו וַיִּתְעַבֵּ֨ר יְהֹוָ֥ה בִּי֙ לְמַ֣עַנְכֶ֔ם וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֵלָ֑י וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֤-ה אֵלַי֙ רַב־לָ֔ךְ אַל־תּ֗וֹסֶף דַּבֵּ֥ר אֵלַ֛י ע֖וֹד בַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃ דברים ג כג-כו.

רבים תוהים מדוע שהשם יתברך יורה למשה לא להתפלל אליו. וכי מה אכפת לו שיתפלל, הרי המונים מתפללים ובקשתם לא מתקבלת במלואה? וכן הקב"ה יכול היה לתת לו להתפלל ולא לענות למשה רבינו.

יש שאומרים שמכאן רואים את כוח התפילה, שהשם לא רצה שהתפילה תשפיע עליו ולכן ביקש ממשה לא להתפלל. ואם משה היה מתפלל, השם היה נאלץ להיעתר לו. וכאן קשה הרי משה יכולה היה להתפלל שהשם כן ירשה לו להתפלל?

ואולי ניתן להגיד שזה היה למענו של משה שיהיה רגוע שאין יותר מה לעשות ויחוש שעשה מספיק ויוכל להמשיך בעניינים אחרים. כלומר, משה רבינו נתאווה להיכנס לארץ ישראל. ואם השם לא היה אומר לו להפסיק היה שוקע בתפילה שוב ושוב בעניין זה. כעת השם ציווה עליו עד כאן או אפילו שאם תתפלל, ה' אומר לו: 'לא'. ובכך משה מבין שאין מה לשנות וזה דבר ה' הסופי.

ורואים זאת בחיים שלפעמים אנשים מנסים שוב ושוב דברים שלא עובדים להם, שמא זה יעבוד להם. ואם היו יודעים שאין סיכוי היו הולכים לעניין אחר. וזה חסד שה' עשה עם משה בכך שאמר לו כביכול: לא לפנות אליי – לא לדבר אליי בעניין הכניסה לארץ ישראל.

יהי רצון משאלות כולנו יתמלאו לטובה.

האשה צרה עיניה באורחים – גרסת הנטפליקס – סיפור

סיפור נאה ויאה ומשמח ומרומם לבב אנוש שקיבלנו למערכת וחשבנו שכדאי לפרסם כדי להרנין את הציבור הקדוש והחכם המחובר לקהילה.

"ר' לוי היקר, ברוך מחייה המתים, חודשים לא ראיתי אותך, לא דיברנו המון זמן. תדע לך שאני מקפיד לקרוא כל יום את הגיגך לפני המפיל ואיני יודע האם בזכותך אני ישן לא רע בכלל.

ר' לוי שמע סיפור חמוד שאני רוצה שתפרסם בקשרים שלך בקהילה בנימאנדעסלאנד, חחח, יש סיכוי רב שהקוראים שלך יהנו מאוד.

ברוך ה' אני גר בבניין שכולו חרדי לה' והחעברונער, אחד האברכים, בבניין שלי שם לב שיש וייפיי על שמי – החרדק היחיד של הבניין. והמתמיד העילוי החתיך שלנו פנה אלי יום אחד באמצע בין הזמנים וביקש בנימוס רב את הסיסמה לוייפיי. הסכמתי בשמחה – אני מקפיד כמוך לפתוח עולמות של אנשי התלות במגזר, תמיד אוהב לעזור לאברכים לומדי תורה שגם כך לא בהכרח משופעים בכסף וחשוב שילמדו על העולם. מי יודע אולי יום אחד נזכה פרס נובל חרדי – והכל בזכות השיתוף. חחח.

לילה אחד, לאחר כמה זמנים וביני הזמנים פגשתיו מטייל עם אשתו הנאה והמטופחת בלילה ונדתי לו לשלום. והוא אמר לי שיש לו הכרת הטוב. וגם, בחסדי ה', הוא כבר עשה מנוי לנטפליקס בעקבות דברי אליהו החרדק שאומר החרדי נהיה מודרני באמת לאחר שמתחיל לעשות מנוי לנטפליקס וכבר לא אוכל תרבות כללית חינם. מי יודע אולי הוא לא חש בנוח לשלם על וייפיי, אולי חושש על שמו, אולי קמצן ואולי לא רוצה שיתפרסם שיש לו אינטנרט בבית. וכן הוא יוכל להגיד בריש גלי: אצלנו בבית אין אינטרנט, ברוך ה'.

והנה לילה אחר ראיתיו שוב מטייל עם נוות ביתו העובדת קשה ומאפשרת לו, לצאת מקללת אדם הראשון לוהיות אברך מודרני שגם לא עובד אבל גם נהנה ממנעמי החיים. ושאלתיו בנימוס האם אני יכול נא להתארח אצלו בנטלפיקס והאם אני יכול נא לקבל את הסיסמה של הנטפליקס.

ואז אשתו אמרה בקול גדול שהיא לא יכולה להעביר הסיסמה לכל מאן דבעי, שהרי היא זאת שמשלמת, יש גבול כמה היא יכולה להיות פראיירית. וממש הקפידה לקיים עליה מה שנאמר: האשה צרה עיניה באורחים.

ואני שואל את קוראיך היקרים מה לעשות, האם להחליף סיסמה או לנהוג כמו שאימי חינכה אותי ואמרה: "זיי מוותר"".

הערכת המערכת: אין אנו ערבים לפרטים המדויקים של מה שנשלח למערכת.

האם זה בסדר למחות בחבדצקער צעיר?

שאלה נאה נשאל רבינו שליט"א לאחרונה, האם זה ראוי למחות בילד חבדצקער המפיץ את אמונתו של אותו האיש שלהם.

וביאר הרבי שלכאורה אפשר להגיד כי יש כאן אולי בעיה של אונאת דברים או העלבת הילד ופגיעה באמונתו הכבירה ברבי משיח השקר שלו.

וכמובן שיש להוסיף שקטן המפיץ את זוהמתו ברבים ומפיל תמימים, כשאי אפשר למחות בו או לשכנעו אחרת מפאת גילו הופך להיות כעין טרוריסט המטמין עצמו בתוככי המוני אנשים ומונע ממדינה מתוקנת לתקוף אותו. מה שמכונה לוחמה א-סימטרית בלשון המומחים.

וזה כמו השונאים בעזה. ובעצם בכך שמדינות תבוסתניות המושפעות מן השמאל העולמי נמנעות מלתקוף האויב הנטמן בתוך האוכלוסין מחזקות את הרוע הפוגע באנשים תחת שלטון הטרור וכן מחוץ לממלכת הטרור.

לפיכך המסקנה הברורה היא: א. יש עניין למנוע מזוהמת משיח השקר להתפשט. ב. אדם המפיץ את משנתו הפסולה ומשפיע על הציבור אין שום מניעה להשפיע כנגדו בחזרה, שהרי הוא בעל דבר (שחקן) בשוק הדעות. לא משנה מה גילו. ג. אין עניין לחזק את אלו השולחים ילדים להשפיע כחיילים בשדה הקרב ובכך להחליש את בעלי הדעה הנגדית המהוגנים.

והרבי שליט"א הוסיף שהיו פעמים שקיבל דף של שטויות מילדים חבדניקים שטחבו זאת לתוך ידו במהירות, והוא אמר להם שהוא לא צריך זאת כי אינו מאמין במשיח השקר שלהם, ברוך ה'.

שלילת הגלגול בתנא דבי אליהו

מישהו שאל את רבינו שליט"א על אמונת הגלגול הוא הפנה אותו לדברי תנא דבי אליהו הזה.

תנא דבי אליהו זוטא כג

"וזו היא השאלה ששאל הקיסר את ר׳ יהושע בן קרחה, ואמר לו: כתיב באלוקיכם אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד כי כל דרכיו משפט – והיכן הוא המשפט של אלוקיכם אם כן למה חרשים, אלמים, סומים (עוורים), וחיגרים (צולעים) יוצאים ממעי אמם?

ואמר לו ר׳ יהושע: משום שכבר גלויים לפני הקב״ה מעשיו של אדם קודם שעלה במחשבה להבראות, אם טובים הם ואם רעים הם, שנאמר: הוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא (דניאל ב; כב)."

רואים כאן שלא נאמר שהאדם בעל חטא מגלגול אחר כמו שהמגולגלים במוחם מאמיני הגלגול יאמרו, אלא פשוט, רק כי הקב"ה מתאים את גוף האדם למעשיו בעתיד.

וקשה מדוע האדם לא נעשה בעל מום לאחר שחוטא או ממש לפני. ואין לדבר תשובה ברורה.

וכן קשה מדוע הקב"ה לא ברא אנשים רעים וחטאים נכים ובכך העולם היה טוב יותר וכגון צוררי ישראל.

שאלה בשידוכים – בחורה עם כלב

אחד מהרווקים המצטייינים ברווקותם התחיל להתקרב לקהילת נימאנדעסלאנד והוא מרקע מזרוחניק. וכשרבינו שליט"א בא לארץ הקודש למסע התעוררות, פנה אל רבינו בשאלה.

אמר לרבינו שמציעים לו בחורה מזרוחיניקית עם כלב. והוא לא עלינו סובל מפחד כלבים. מה לעשות?

ואמר לו רבינו דרך צחות שייצא עימה וינסה לגרור את הזמן וכך או שהכלב ימות או שהכלבה תמות…

סיפור זה התפרסם בעילום שם ומשמח את לב הציבור וממלאם בעליזות. ואמר הרבי ברצינות למשב"ק הרי אין אפוטרופוס לעריות – אז שילמד לפחד ממנה יותר מהכלב ובכך יבוא לידי איזון פחדיו.

עוד מסיפורי ר' ברוך ויסבקר מבית מתתיהו – מעולם הישיבות

עוד מעשיות נאות שנשלחו למערכת.

אחד מזקני הישיבה ביכה בפני ר' ברוך ויסבקר על כך שקשה לו ולא מצליח לו בשידוכים ומי יודע אם יוכל להתחתן ואם בכלל יהיו לו ילדים. וענה לו ר' ברוך בחיוך: מקובלנו מר' ישראל סלנטר כל עוד הנר דולק אפשר עוד לתקן.

עוד מעשה באחד מתלמידי ר' ברוך שיצא לעבוד – אחד מעשרת התלמידים שלו שיצאו לעבוד… והגיע לרבינו ר' ברוך ויסבקר ונועץ בו בבעיה קשה. שח שהוא מכיר בעבודה מישהי ספרדיה, מה לעשות? ור' ברוך ענה לו במנגינה סרקסטית שלא מתים מכוס קפה או שוקו.

וזה דומה לסיפור אחר שבפעם אחרת בחור מן הנאורים המודרנים בישיבה, שהתקבל רק כי אביו נאלץ לשלשל טבין ותקילין, התעניין בסימפוזיון בקעמפ של הישיבה, מדוע לא נהוג לצאת עם ספרדיות? וראש הישיבה ענה לו קבל: 'קריינא דאיגרתא ליהוי פרנקינא' והמוני הבחורים נתפקעו בצחוק.

מדוע גברים עושים לנשים גוסטינג?

אישה אחת מבנות החרדים הקוראים לעצמם מודרנים שאלה את רבינו שליט"א מחוץ לבית הכנסת  – מדוע גברים חרדים עושים לנשים 'גוסטינג'?

ורבינו שאל אותה מה הכוונה בהגוסטינג?

והסבירה לו האשה. שהיא יצאה בשידוכדייט והבחור לפתע נעלם. ולא ענה לטלפון ולהודעות ולא לשדכנית – הפך לרוח רפאים. והיא איננה מבינה מדוע הוא כך נהג בה. והיא אומרת לרבינו שזה לא הגבר היחיד.

וחשב רבינו שאמנם לא נאה ויאה כך לנהוג. אולם מדוע שאדם יענה את נפשו לדבר עם בחורה שמוצא בה ערוות דבר. ולכן אפשר לדון את המתעלם לכך זכות.

וענה לה רבינו שליט"א כדלהלן: בדיוק אמש הגיעה אלי אישה נשואה שהתלוננה שבעלה לא מבין את המחשבות שלה וכל דבר היא זקוקה להסביר לו בפירוש. והיא לא מבינה אם בעלה כזה חכם בלימוד איך הוא לא מצליח להבין אותה בכך וכל דבר צריך להגיד לו בשפה ברורה ולא נעימה. ואמרה אותה הגברת, מפני מה האנשים אינם קוראים מחשבות כמו הנשים, שהרי כל חברותיה מצליחות להבין האחת את השניה ברמזים פשוטים. (ולא ענה רבינו לשואלת, שכל חברת המינים עם כללים שלה ולכן זה קל. ואמר לה שתעבוד על מידת השמחה ותדון אותו לכך זכות. ואם זו לא בעיה אישית שלו, אלא של כל האנשים, אז הוא לא בעייתי כנגדה, אלא אחד מני רבים שלא זכה לבינה יתרה).

וענה רבינו לאשה שנעשה בה גוסטינג: הרי אומרים שנשים יודעות לקרוא מחשבות כמו שהן מתלוננות כל הזמן כלפי גברים שלא יודעים לקרוא מחשבות. לפיכך ראוי  שאם האישה יודעת לקרוא מחשבות שלא צריך להגיד לה 'לא', אפשר פשוט לעשות לה גוסטינג שהרי היא כבר יודעת.  וצחקה האשה ושמחה מעט.

ואז ענה רבינו ברצינות שיש אנשים חלשים, שכביכול הם בעלי לב טוב, ואין להם לב חזק לדבר עם האשה ולראות בצערה. ויהי רצון שתמצא אדם חזק והגון. וכן הוסיף, שאלה יפה שאלת, תמשיכי לשאול שאלות וללמדני על העולם.

ר' ברוך ויסבקר והשירותים המטונפים בישיבה על ידי 'הצדיק' הבני ברקי של הוועד – מעולם הישיבות

עוד סיפור שהגיע למערכת.

חדר השיעורים של הראששיבע, ר' ברוך ויסבקר ז"ל, היה ליד השירותים. והראששיבע היה מקפיד להטיל שם מים לפני מנחה כדי להתפלל בגוף נקי – אם נצרך.

ופעמים רבות היה נתקל בזוהמה מחרידה שאחד מהבחורים, יענקי חצקלביץ, היה משאיר. ודבר זה חרה מאוד לראש הישיבה היות והוא הגיע ממשפחה מזרוחיניקית אמידה שהקפידה על אסתטיקה בסיסית.

ויום אחד לאחר השיעור הראששיבע רואה את יענקי שהיה גם החניוק הצול הצדיק של הוועד יוצא והראששיבע נכנס אחרין, והראששיבע ראה שם מהפכת סדום ועמורה עם ריח עז של צפון ים המלח וחשכו עיניו – אמר לעצמו אולי, בשביל זה אני מקים ישיבה?!

ברם לאחר התפילה הראששיבע ניגש בצהלה לבחור ואמר לו שכעת (חשב בלימוד בזמן תפילת הי"ח?!) נתחדש לו פשט חדש ומחודש באמירה במדרש ויצא יעקב, מלמד שיציאתו של צדיק עושה רושם! והדברים פשוטים.

אומרים גם שמאז מעשה זה ראש הישיבה לא אהב לקבל יטתר בחורים בני ברקים לישיבה הקדושה ועל כן עד היום אין הרבה בחורים בני ברקים בבית מתתיהו.

הראששיבע, ר' ברוך ויסבקר, מאמין בביאת המשיח החבדי – מעולם הישיבות

סיפור שהתקבל מכתבינו לענייני עולם הישיבות:

מספרים על איזו חתונה אחת שנערכה בגוטניק. ובדיוק שמו שם צלם ענקי של דמותו של הרבי מחב"ד מנחם מנדל שניאורסון. והיה בחור שכניק שניגש לראש ישיבה ר' ברוך ויסבקר ז"ל, שהיה ידוע כמתנגד לחב"ד בעקבות רבו הרב שך ז"ל. ואמר לו הבחור: "הרי הראששיבע גם שכניק גדול. והרי הרב שך ז"ל קבע שהם הכת הכי קרובה ליהדות. אם כך כיצד מותר לעשות פה חתונה?".

והראששיבע, ר' ברוך החליט לנפנף אותו, ואמר לו ליד כל הבחורים המקורבים, אני מאמין גדול בביאת המשיח של הרבי: והתפלצו הבחורים בליבם – האם הראששיבע חלילה השתגע או השתמד, האם חלילה חזר להיות מזרוחיניק שאינו מבין את הסכנה החבדית?!

וחייך הראששיבע בחיוכו המקסים ובעיניו הבורקות: אני מאמין באמונה שלימה שאשתו של הרבי, חיה מושקא, זכתה לביאת המשיח.

וצחקו כל הבחורים מליצנותא דעבודה זרה זו של חב"ד.

והבחור פנה למשב"ק והוא הסביר לו שחב"ד לכאורה כופרים, אבל אולם שמחות זה לא בית עבודה זרה.  ובפרט פה שזה חוסך לבחור ישיבה מסכן קצת כסף, יש להקל.

כיצד מקניטים את מאמיני אותו האיש מחבד 770 – חבדניקים מתנגדים לציונות ומסרבים לשיר או לומר התקוה

אחד מנדיבי הקהילה סיפר לציבור המתפללים הי"ו סיפור נאה כיצד הוא מקניט את מאמיני אותו האיש מ-770.

אני ברוך ה' זכיתי בסיעתא דשמיא לעבוד עם החופשיים ולהתפרנס בכבוד. כאחד העובד עם הפראיירים האבודים מדרך ה' הנני מתקשט במלבושי צבעונים כמנהגם – שהרי ידוע שגדולה שנאת עם הארץ וכל שכן הנאורים הללו, כביכול. ומבלי קשר מתחביבי להיות כמו בסיפורים על המלך היורד אל העם ולהתחפש לנתין ולדעת מה חש החילוני-הזר.

והנה פעמים רבות נתתי לחבדניקים מאמיני אותו האיש לצבוט בידי ולהקריא לי פסוקים על משיח שקרם. וכך אני יוצר מודע לשיגעון החבדי המנצח את בורות ההמון. מבקש מכם להניח תפילין, אולם מנסה למשוך את הבורים להאמין באותו האיש שלהם.

ולפעמים אני גם הולך לכותל ושם כיפה של המקומות הקדושים ורואה שמבקשים ממני להצטרף לשיעור תורה. רואה את קירוב הרחוקים על חשבון קירוב הקרובים, כלומר מדוע אנשים הקירוב עטים על חילוניים ומתעלמים מן האדוקים וכי אדוקים לא צריכים להתחזק?! וכדומה.

אך לאחרונה חבדנקים מסרבים להניח לי תפילין. ואסביר מדוע. וזאת מכיוון שביקשתי ממאמיני כת חב"ד לשורר עימי התקוה כתנאי להנחת תפילין – והם לא הסכימו. פתאום הם לא מוכנים לקרבנות, גם כשהם בטוחים שאני אשכנזי שמאלן עוכר ישראל. פתאום כבר לא חשוב להם שאניח תפילין. נסו ותהנו. איני מאמין גדול בציונות, אבל אני בחפץ לב אבקש מחבדצקער לשיר התקווה בשבילי.

בחב"ד מספרים שהרבי האחרון, המכונה המלך המשיח, הסיר את נשיאותו מישיבה בה שרו התקוה. לפיכך אין לחבדניקים לשיר התקוה. ולא סתם הם סירבו לשיר התקוה.

זה הקטן גדול יהיה – מעולם הישיבות

מספרים על ר' ברוך ויסבקר ז"ל, שהיה נחשב איש אמת ולמדן גדול כך; פעם שאל הראששיבע בשיחת רעים עם המקורבים בברית מילה לאחד מבני נאמניו, מה הפשט בזה שאומרים זה הקטן גדול יהיה?

והסבירו הציבור פשוט שאי"ה הרך הנולד יהיה גדול בתורה, במצוות ובמעשים טובים.

וענה הראששיבע זה הדרש, לא הפשט!

איזה כיסא צריך לבחור בחדר של כמה בתי כיסא? – מעולם הישיבות

מספרים ששאלו פעם את ראש ישיבת בית מתתיהו, ברוך ויסבקר ז"ל, לאיזה שירותים צריך ללכת לפי התורה בחדר מלא כיסאות – האם לבחור במה שחפץ, האם ללכת לצד ימין או דווקא לשמאל וכדומה?

וראש הישיבה לא ידע מה לענות. ואחד הבחורים קפץ להציל את כבודו של ראש הישיבה ואמר בקול: "זה פשוט מאוד, כתוב במפורש, כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין".

ואמר ראש הישיבה רואים שאני בוחר בחורים טובים לישיבה שלי.

הסמארטפון עם תמונת הצדיק הקדוש שרד ויהי לפלא – סיפור

סיפור מוזר מנס שהתפרסם כעת בקרב הציבור המאמין שמנוסה בנסים בארץ ישראל.

הנה כידוע עם ישראל נמצא במלחמה ארוכה כנגד האויבים הערבים המוסלמים. והנה חייל אחד ממשפחת מאמיני הבאבות למיניהם נכנס לעזה.

ולפני שנכנס ללחום במלחמת המצוה בעזה, הלך לדרום מדינת ישראל, לקבר של אחד מן הקברים הנתפסים כמסוגלים לישועה. והתפלל לצדיק המת שלו, שהיה ידוע כמלומד בנסים וכפוקד עקרות ועקרים, שיושיעו מפני הפורעים הגרים בארץ פלשתים.

והנה כשבא לצאת מן חצר הקבר, היו שם עושי סחורות למיניהם. והייתה שם זקנה הלבושה בצניעות גדולה שאמרה שמוכרת צלם של אותו הטמון שאליו נתפלל החייל. ומכרה לו צלם שאפשר להדביק על הטלפון הנייד שלו. ורכש החייל בטבין ותקילין את תמונת הקדוש שלו וידביקו באחורי הטלפון שלו. ויקיים הכתוב וראית את אחורי.

והנה החייל נכנס לעזה והיה שם את המכשיר ליד ליבו יחד עם תמונת הצדיק שלו. וכן היה מנשק התמונה ומתפלל לתמונת הצדיק שוב חשוב שתושיעו, רחמנא ליצלן. והיה כמובן מקשר עצמו לצדיק שיתווך את תפילותיו להשי"ת.

והחייל הזה היה נלחם כגיבור חיל. היה מנדב ליבו לקפץ ולהכות האויב שוק על ירך. היה מאמין שלא יקרה לו כלום בזכות צלם הצדיק שעימו. ואכן כך היה. נחשב את גופו לעבודת המלחמה וחירף את נפשו ותמיד היה אומר שניצל בזכות צלם הצדיק שמכרה לו הקשישה הצנועה. וכל חבריו היו מריעים לו ואומרים לו, כשיקבלו רשות משרי המאות לשוב לביתם ינסו לרכוש לעצמם גם את תמונת הצדיק הלז.

ויום אחד צלף ערבי מרצח ירה לו לליבו ליד המכשיר-טלפון. והמכשיר ניצל ותמונת הצדיק נשארה שלימה. אולם החייל המסכן השיב את נשמתו בסערת המלחמה וימות מוֹת גיבורים בקרב.

וכל מאמיני הצדיק אמרו שנס גדול היה שתמונת הצדיק לא ניזוקה על מכשיר הטלפון של החייל הקדוש הי"ד ויהי לפלא. ומכשיר הטלפון הנייד הושם בקופה שקופה ליד הציון ויקרא פלא-פון. וכעת רבים ממעריצי הצדיק כורעים ומשתחווים להפלא-פון.

רבי מאיר היה דורש בשמות – מעולם העבודה והמלאכה

אחד מהמקורבים לקהילה שח לציבור הקדוש סיפור שהתרחש עימו לאחרונה. וחשבנו שכדאי לפרסם מעשיה זו כדי לרומם את רוח הציבור.

שח המקורב כך: לדאבוני בזיעת אפי תאכל לחם. והנני נאלץ לעבוד עם נישט פון אונערען ובמקום העבודה שלנו יש מס' סניפים. ויום אחד נזדמנתי למשרד מחוץ למשרדי הקבוע ישבתי שם ועשיתי את מלאכתי. כשעזבתי שכחתי שם את המטען של מכשיר הסלולר שלי. מטען מהיר עם כבל ארוך ונוח, כחמישה אמות אורכו.

והנה יש לי שם חבר קרוב שעובד במקום וביקשתי ממנו שילך לחדר בו ישבתי ויאסוף לי המטען. והחבר אמר לי בתחילה שעמד שם אדם מפחיד ולא נעים ולכן לבסוף לא בדק. וביקשתי ממנו שוב. ושב אלי ואמר שמי שיושב במשרד אמר לו שלא היה פה מטען. הוסיף החבר ואמר שכנראה נעלם ואין מה לעשות. יש גנבים פה.

עברו מספר שבועות ובאתי שוב למשרד זה מחוץ למשרדי, ואמרתי לעצמי אלך לעשות השתדלות. ביררתי בחדר שבו ישבתי האם המטען שם. בתחילה הבן אדם אמר שאין מטען. וחישבתי להיוואש.

אולם נפלאות דרכי ההשגחה והקב"ה הראה לי שהוא דואג לי ואוהב אותי. וסייג לחוכמה שתיקה, שתקתי בכניסה למשרד של האיש והוא חש, כנראה, לא בנוח, ואז הוא שאל מי אני. עניתי לו. והוא כנראה נבהל מתפקידי. ואז הוא שאל אותי האם מדובר במטען עם לב, אמרתי לו שכן אכן מצוייר לב על המטען. והוא אומר לי שהוא לא יכול להסביר זאת, אבל יום אחד הוא מצא מטען לבן בתיק שלו עם לב מצויר על המטען. המשיך ואמר שהוא מצטער, אבל היום המטען לא אצלו. סיכמתי שיעביר זאת לחברי העובד עימו במתחם. העביר לו והשיב לו את מטעני המהיר.

איך קראו לאדם?! קראו לו א. אבו גנב. אם הייתי דורש בשמות כמו רבי מאיר הייתי נזהר יותר לא להשאיר כלום אצל אותו אבו גנב.

אלימות קבוצתית טקסית מאורגנת

*טריגר אלימות טקסית מינית קבוצתית מאורגנת

טקסט שהופץ בבית כנסת של הקהילה בבני ברק. והציבור נהנה מאוד. וביקשו מאיתנו לפרסם הדברים לשמחת הציבור.

רבותי יש לי וידוי חושפני, כשהייתי קטן לא יודע בדיוק באיזה גיל, חטפו אותי והכאיבו לי וביצעו בי התעללות טקסית כשבכיתי בקולי קולות בגרון ניחר.

אין לי כל תיעוד לזה. אבל מה שאני יודע שרבנים עם זקנים ופרצופים מכוסים בטלית כשאפם הארוך מבצבץ חטפו אותי מבלי שיכולתי להתנגד. הם הפשיטו אותי וחתכו אותי. ואז גם אחד מהם הכניס את האיבר שלי לפה שלו וביצע בי מציצה וינק את דמי.

אף אחד לא מחה בטקס הזה שנעשה בעל כורכי מבלי שיכולתי להסכים לו. החוק לא מנע זאת והמשטרה לא אכפת לה. ולמרות שאני בכיתי, אף אחד מהקהילה לא עצר זאת. כולם הלכו בתלם. הקשיחו את ליבם והמשיכו בטקס.

המוני חרדים ודתיים עד היום ממשיכים לבצע הטקס הזה בחסרי ישע. עושים מה שבא להם. חושבים שהחוק והעולם שלהם.

זה לא אותו הדבר – מעולם הישיבות והשידוכים – סיפור

אחד מן הקוראים היקרים של האתר, שלח לנו סיפור מקסים המרנין לבבות. ואין לנו לב למנוע טוב מבעליו. הנה הטקסט עם עריכה מתבקשת. תהנו.

לא מזמן יצאתי עם עלמה ששמה הולך לפניה. קראו לה אביטל שכטר והיא הייתה בחורה איכותית מאוד. היא ביקשה להפגש בבית קפה כלשהו ליד ביתה. ואני חששתי שהיא בכלל לא תחשוק בי מרוב שהיא מוצלחת.

היא הייתה עורכת דין מצליחה. ואני הפשוט, בסך הכל האלטערער הכי מבוגר של הישיבה. אמנם נראה טוב ולא בטלן, ואולי נחשב חכם. אבל למעשה לא יצאתי מבועת הישיבה, וכעת אני חסר עצמאות בחיי לממש את נטיות נפשי. והנני נמצא בכף הקלע ממתין לזיווגי שיאפשר לי להתקדם בחיים. אך אם היא תרצה אותי, אני אוכל לשבת בכולל וללמוד תורה ואולי להפוך לרב חשוב בזכותה. ולכן שומה עלי להשקיע בקשר הזה ולא לאבד ההזדמנות ושלא נהפוך חלילה לאלטע זאכען.

יצאנו לפגישה הראשונה בבית הקפה. היא הייתה מעניינת, חכמה נאה ומרשימה. ומשהו מאוד מוזר התרחש, במהלך הפגישה הגיעה המלצרית והביאה לגברת קפה שהיא ואני לא הזמנו והצביעה על איזה מזרוחניק חמוד ששלח לה זאת. ואז עוד הפעם הגיעה המלצרית והפעם עם עוגה וגלידה ואמרה שאיש העסקים הנאה שלח לה זאת תוך כדי הצביעה לכיוונו בכפית.

ואני השתוממתי על החוצפה של האנשים הללו המנסים לפגוע לי בהכשר מצווה ואולי עושים לי קונצים כי אני בחור ישיבה שלא עשה צבא. תהיתי לעצמי מה יקרה כבר עם המחלוקת בין צאצאי אבותינו אברהם יצחק ויעקב. עד לאן יגיעו ויחליטו לפגוע בנו.

מצד אחד זה היה נאה מאוד לראות שיש פה בחורה נאה וחסודה המבוקשת. ומצד שני חששתי שאולי היא תעדיף אותם ולא אותי, והרי כידוע נשים דעתן קלה.

בהמשך כשהלכה האשה לחדר המנוחה. פניתי לבני האדם ששלחו את הקפה והקינוח ואמרתי להם תודה רבה. הם לא הבינו מדוע. שאלתי אותם למה הם מפריעים לי? והם הכחישו ששלחו. זה היה תמוה מאוד.

לפיכך פניתי למלצרית לגבי המשלוחים שלה. והמלצרית הודתה שהבחורה משלמת לה כדי שתשלח משלוחים של כיבודים כדי שהבחורים יחשבו שהיא נורא מרשימה.

התפוצצתי מצחוק ונרגעתי. מצידי שתשלח לעצמה כמה שהיא רוצה. איזה עולם מוזר! אולם שמחתי מעט שהרי זה מראה שיש לה מוח, תעוזה ויכולת לעשות מה שהיא רוצה. זה מעיד שהיא נשמה חופשית אולי, וזה מרגיש נחמד. אולי כך יהיה לי, אי"ה גם יותר חופש בבית מכללי החברה המעיקה.

בפגישה הבאה אני עשיתי לה את אותו התעלול. חשבתי לעצמי, בשביל 'השמחה' נעשה לה 'מצב' ויהיה ששון ושמחה, ואם נתחתן, נוכל לחייך על כך במתיקות. באתי מוקדם לבית הקפה שהתעתדנו להפגש בו. וביקשתי מהמלצרית לשלוח לי כוס יין מהבחורה הכי היפה לדעתה במרחב. התיישבתי, הוצאתי את הגמרא הקטנה של 'בלכתך בדרך' והתחלתי ללמוד.

הבחורה הגיעה באיחור כדרכן של בנות. התחלנו הפגישה ודיברנו על הא ודא והמלצרית מביאה לי יין באדיבות מישהי עוד לפני שהזמנו. וכשזה קרה, שאלה אותי אביטל האם אני מכיר את האשה. אמרתי שלא. 

על כן שאלה את המלצרית מי שלחה? והצביעה לה המלצרית על בחורה נאה שעליה נאמר: כזה (חזה) ראה וקדש. והיא קמה כעוסה מחמת היין והלכה לעברה במהירות לצעוק עליה על חוצפתה בכך שחוטפת לה את בן הזוג בתוך הדייט, הגם לכבוש את הבחור-החתן בפוטנציאל בתוך הדייט בבית הקפה?! וכשמעט הגיעה לצעוק עליה. אני הספקתי לאוץ ולהגיד לה באוזן שאני ביימתי זאת. והיא נרגעה מעט ובחרה לא לצעוק על הבחורה הזו. וחזרנו למקום בשקט ובשלווה. חשבתי שברוך ה' מנעתי חילול ה' גדול והתחלתי ללגום היין בחיוך נצחון.

אולם נכנס יין, יצא שוד ושבר, במקום זאת היא צרחה עלי קבל עם ועדה כמו שהמשגיח נוזף בבחור שלא בא לו בטוב מול כל בית המדרש. ועשתה לי בזיונות נוראיים – ייסורים מכפרים. ולא הבנתי למה היא כזו כעוסה. ממש השתוממתי.

וכשאני אמרתי לה במנגינה מתנצלת, אבל למדתי זאת ממך, הרי כך את עשית בפגישה הקודמת, היא האדימה קלות ואמרה לי: זה לא אותו הדבר.

ובכך קמה העלמה ועזבה. חזון החתונה שלי המשיך להתרחק. ואני תהיתי לעצמי עוד כמה זמן אהיה מעוכב זיווג? ומה עשיתי בגלגול הקודם שזה קורה לי?

רחמנות על הרווקים והרווקות – מכתב אנונימי למערכת | מעולם הישיבות

תגובה לגבי כמה סוגיות שעולים לאחרונה בקרב הציבור לגבי הלגיטימציה של צעירי הצאן בנוגע לחשק שהם חווים. כל מיני נדכאים מסכנים בוכים שאין הציבור מכבדם.

הדברים נכתבו בצניעות אבל עדיין חשוב לאמרם.

הנני העני ממעש בחור ישיבה רווק מבוגר ורוצה לחדד דברים פשוטים שכנראה הציבור יודע, אבל לפעמים שוכח.

בעבר היו מתחתנים באזור גיל 13-20. בני רבנים ועשירים בגיל העשרה ופשוטי העם לאחר שלמדו מקצוע באזור גיל העשרים. בגיל הזה לא לכולם יש התעוררות מינית חזקה. וכן קל להתגבר על רצונות כשהם רואים הסוף מגיע לטובה. כמו פת בסלון.

אבל אם אסור להוציא שז"ל עד החתונה ואין חתונה באופק עד גיל שלושים או יותר, זה כבר ממש קשה.

ואז הם נופלים למרה שחורה ומתאבלים על הבדידות וכמהים למגע וחשים נטושים יותר מבעל חי מצוי הזוכה לחום יותר מהם – ובמקום זה הולכים להתייעץ עם רבנים ולטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי ונוטלים טבליות נגד דיכאון. כשלמעשה חיבוק פשוט אולי היה עוזר לשמח את האדם. והרי כידוע מנפלאות גוף האדם – שברא הקב"ה בחיבוק בין בני האם ובפרט בחיבוק בין האיש להאישה שיש יצירת חומרים המשמחים לבב אנוש בגוף האדם.

אז היום אסור לאדם להתענג בעצמו. אסרו עליו פנויה וכן אסרו פילגש. החוק לא מתיר לו להנשא עד גיל 18. והחברה לא מאפשרת לו להתחתן עד גיל 20-21. ויש ישיבות שרק בגיל 23. ואם הוא אינו מוצא שידוך בקלות והוא נשאר בדד עד סביבות גיל השלושים שגופו כבר בוגר מינית מגיל 12. מסכן גדול. ויש לו בעיה קשה. והדברים נכונים לאיש ולאשה.

ולכן פשוט שיש לרחם על מסכנים הללו. ולא לזלזל בהם אם הם מדברים על החוסר שלהם בזוגיות והם לבד. לא טוב היות האדם לבדו.

ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד – פרשת פקודי

דברי תורה קדושים וקצרים בעניין קדושת משה מאת הרבי שליט"א על פרשת פקודי

וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְהוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְהוָה מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם. וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ. כִּי עֲנַן יְהוָה עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם. – שמות מ לד-לח

והנה נשאלת השאלה מפני מה הוצרך הכתוב לומר לנו שאין משה רבינו יכול להכנס לאוהל מועד בעת הקמת המשכן כששכן הענן?

ופשוט שהתורה רוצה להראות לנו שאפילו אדם כמשה רבינו עליו השלום לא יכול להכנס לאוהל מועד בעת שהענן שם. גם אדם כמשה רבינו מיסד האומה היהודית, לא יכול להיכנס. גם אדם קדוש כמשה, מוגבל. זה שאדם קרוב לה' אין זה אומר שהוא יכול לעשות הכל. האדם צריך לדעת שהוא מוגבל.

מעשה בבחור ישיבה חסיד שלא שילם – מעולם הישיבות

סיפור על כוחה של התפילה שהגיע למערכת.

לא מזמן התניידתי בתחבורה בירושלים. והיה שם בחור ישיבה חסידי עם פאות ארוכות, יושב לו כמו נוער שוליים ושקוע במסך הטלפון הלא כשר שלו. וספק גדול היה האם אותו חסיד צעיר לוטש עיניים לעבר העולם החילוני הקורץ לו.

והגיעה פקחית צעקה על כל מיני אנשים ששילמו. חנה ראה היה שמחפשת לקנוס מישהו ועל האחד שלא שילם לא צעקה ופשוט אמרה לו לשלם. וזה היה אותו בחור חסידי.

ושאלתי את אותו עבריין חסידי, מדוע לא צעקה עליך ולא קנסה אותך?

ואמר לי הלה שכחתי לשלם, וכשהגיעה אלי, התפללתי לה' מכל הלב שידאג שלא אקבל קנס. וכך היה. תראה את הכוח של התפילה להשי"ת. לא רק שלא קיבלתי קנס, אלא היא דיברה אלי ברכות. תודה לך ה'.

ה' הוא מלכנו – בחסידות ובאדמורים אין אנו מאמינים

ה' הוּא מַלְכֵּנוּ
וְלוֹ אָנוּ עֲבָדִים
הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא חַיֵּינוּ
וְלָהּ אָנוּ מְשֻׁעְבָּדִים

בַּחֲסִידוּת וּבָאַדְמוֹרִים
אֵין אָנוּ מַאֲמִינִים (X2)
וּבְהִתְוַעֲדוּיוֹתֵיהֶם
אֵין אָנוּ מִתְחַשְּׁבִים (X2)

בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה נֵלֵךְ
בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם
בְּדֶרֶךְ הַתּוֹרָה נֵלֵךְ
לְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם

הגירסה שרצה כעת באירועים בנימאנדעסלאנד

מעשה בבחור ישיבה פשוט שהלך לקרוא מגילת אסתר בבית של יהודון מסריח | מעולם הישיבות

סיפור שסופר לרבינו שליט"א על יופיו של עם ישראל. וחשבנו שמן הראוי לספר את הסיפורים הקטנים והפשוטים הקורים בכל יום.

אחד מצעירי הקהילה המקורב לרבינו שליט"א, בחור צעיר הלומד תורה בישיבה, התבקש לקרוא מגילה בבית אדם, החולה במחלת הסרטן, לא עלינו ולא עליכם. המסכן כבול לביתו ולא מצאו מי שיקרא לו. אולי כי מדובר בבעלי תשובה לא הכי מקושרים במגזר האדוק.

ואפילו שהלה חבדצקער מאמיני אותו האיש, לא מצא מאמין ברבי מלך המסריח שיסכים לקרוא לו. אבל המתנגד שלנו, הסכים בחפץ לב לקרוא למומר הלובביטשער. והסכין גם לסבול הסירחון.

הבן אדם הגיע עם המגילה שטרח לשאול משכנו. כשהגיע לבית המסריח כמלונה לא מאווררת של החולה המסכן, ביקשה ממנו האשה המסכנה בקול נכאים שיעזור לה עם הכביסה. עזר.

לאחר מכן ביקשה ממנו להמתין קמעה, היות שצריכה להוציא את הכלבה שלה לעשות גדולים. המתין. צער בעלי חיים דאוריתא. הכלבה עשתה 'אשר יצר' וחזרה לבית עם הגברת.

לאחר שנתנה לו בעלת הבית אישור להתחיל לקרוא, התחיל הבחור לפתוח המגילה לקרוא. ואז צלצל הטלפון, ומתברר שהגיע אדם יקר במיוחד לקרוא המגילה מקצה העיר. יצא הבחור הפשוט לקראת מי שהגיע והכריז באוזניו שבשמחה ישמח להתקפל למשכנו הדל ושהלה יקרא. וכך היה.

ובגלל הכלבה ובעל הקורא היקר, חרד"ק עובד עם חולצה כחולה ביום הפורים, שבא במיוחד מקצה העיר, ויתר הבחור הפשוט על קריאת המגילה.

הבחור סיפר לרבינו לא רצה שבעל הקורא היקר ישוב לביתו במפח נפש כאילו בא לריק. כעת יוכל לספר לאשתו החרדקית על המצווה הגדולה שעשה ולרומם את גאוותה בו. ובכך הבחור הפשוט חיזק את שלום הבית של הקורא שמא אשתו תכעס עליו שנטש הבית והמשפחה סתם.

ואמר הבחור לרבינו שליט"א שהוא מאוד נהנה מביקור החולים בבית המסריח של החולה, כך זכה לעזור ליהודים במצוקה, לוותר על הקריאה לאדם אחר ולתרום לשלום בית – ובעיקר להרגיש טוב שיש לו מקום לינה לא מסריח עם אוויר גינות ויער.

ואמר לו הרבי שליט"א, כל הכבוד, אבל אל תשכח שכולנו גם צריכים להודות שיש לנו בריאות איתנה. וכמובן שכעת יש פשט מוחשי לגבי מאמר חז"ל: קום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין – אולי כי מסריח שם.

חג פורים שמח!

גייחזער נהיה ראש כולל – סיפור | מעולם הישיבות

סיפור נאה מאוד בעניין השגחה פרטית. הסיפור נשלח למערכת והתבקשנו לפרסם זאת לחיזוק הציבור. חלק מהפרטים במעשה שונו.

שמעתם על גייחזער שנהיה ראש כולל? הוא למד עמנו בישיבה גדולה וברוך ה' כעת השיג לעצמו שטעלע נאה.

בישיבה קטנה בי-ם בשם 'בית ברוך', על שמו של ברוך וייסבקר ז"ל, היה אב בית נחמד ופופולרי מאוד בשם גייחזי. והיה נודע ברבים כאחד שמתעסק עם קטנים בביזנעס של גיוס כספים ללב לאחים וכדומה.

יום אחד הגיע איציק יעקובסון החניוק ושאל: מדוע נקרא שמו של האיש הלה גיחזי, הרי זהו שם של אדם רשע?

ענו לו בחורים מן הציבור: זהו לא שמו האמיתי. שמו האמיתי הוא חזי (יחזקאל), ונטען עליו שהוא פיתה בחור צעיר הימנו בישיבה הגדולה ששם למד, לפיכך נקרא שמו גיי-חזי וכעת הכל מובן…

ושאל הבחור החניוק: מה זה 'גיי'?

ענו לו: אחד שאוהב בנים ולא נשים.

ושאל: מה הבעיה בעניין שהרי בכך הוא נמנע מלראות פריצות?

ענו לו: שאלה טובה.

שאל שוב: אבל נשים גם אוהבות בנים, מה ההבדל?

ענו לו: האשה שייכת לסטרא אחרא, כידוע.

שאל הלה: מה זה אומר?

אמרו לו שישאל בכך את המיישיב. הלך למיישיב, והמיישיב אמר לו משום מה ביידיש: 'קושע, גיי צו  דער ראש ישיבה'. הגיע לראש הישיבה והראש הישיבה העדיף גם לשתוק ואמר לו ביידיש משום מה: 'זייער קושע, גיי צו דער משגיח'. המשיך הבחור איציק למשגיח והמשגיח הצדיק והמייבין הגדול נלחץ מאוד, נהיה אדום כמו מקום הברית וזעק עליו בקול גדול מול כל הבייסמדרעש, 'גיי חזער!' (תרגום לספרדים – לך מפה חזיר).

ומני אז קראו בני הישיבה לבחור שלנו גייחזער. ומסיפור זה ישנה הוכחה חזקה שיש אלוקים, הנה גייחזער שלנו מצא שידוך למרות הכינוי שדבק בו. וכעת אפילו פתח כולל. יש אלוקים.

גזירת היוונים הרשעים – "כתבו לכם על קרן השור: אין לכם חלק באלוקי ישראל" – חנוכה

דברים נאים של רבינו שליט"א שנאמרו בחנוכה ופורסמו רק כעת לאחר שהגבאי היה עסוק. דברי רבינו הם בעניין גזירת היונים לגבי כתיבה על קרן השור ועל כוח האדם בעולמו של ה'.

"…"וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ" זה גלות בבל שנאמר (ירמיה ד, כג): "רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ". "וָבֹהוּ" זה גלות מדי (אסתר ו, יד): "וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן". "וְחֹשֶׁךְ" זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן שהיתה אומרת להם: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל. בראשית רבה ב ד

ונשאלת השאלה: הרי מה זה משנה מה כותבים ואומרים והרי הכיצד כתיבה זו משפיעה על המציאות, וכי היוונים לא ידעו שעם ישראל מאמין שיש לו חלק באלוהי ישראל?

ובנוסף מדוע לא מספיק לכתוב שאנו יוונים או שאנו לא מאמינים בה'?

ונראה לומר שלעקור האמונה בה' ידעו שלא יצליחו מייד, אולם לחשוב שלעם ישראל אין חלק באלוהי ישראל, אלא ה' מנהל את העולם מבלי השפעת האדם בעולם, זה הבינו שעם ישראל עלול להבין. ואמונה זו יכולה להחליש את החיים היהודיים של חיים אלוקיים בעולם.

ולמה דווקא על קרן השור? ונראה לי ששור היה בזמן גזירות היוונים כעין מרכבה או אאוטו וזה עניין שדווקא האנשים העובדים והמרוויחים הם אלו שישימו סימן זה על קרן השור.

ויוצא פה כמה פשטים נאים מאוד בעניין "כתבו לכם על קרן השור: אין לכם חלק באלוקי ישראל". ויש לבאר מה זה אין לכם חלק באלוקים ישראל:

פשט א. שכל יהודי צריך לדעת שיש לו חלק בה' והוא חלק אלוה ממעל ולא נפרד ממנו וחסר ניצוץ אלוקי. ויהודי שמתפתה להאמין ליוונים מחליש את הכוח שלו.

פשט ב. היוונים רצו שלא נחשוב שאנו שותפים בה'. ישנה חשיבות לכך שהאדם מבין שהוא שותף עם ה'. וזה היוונים רצו שנשכח.

פשט ג. ליהודי יש חלק, בה' כמו בעל הבית – להיות פעיל ולא נפעל (אקטיביש ולא פסיביש). כלומר, כל יהודי הוא בבחינת צדיק גוזר והקב"ה מקיים. כל יהודי יכול להשפיע את רצון ה' בעולם, וזה היוונים לא רצו שנדע. לא חייבים אדמו"ר או מלך, כל יהודי מחובר לה'.

ופשוט לומר כשהאדם יודע שיש לו חלק בתורה של ה' יתברך העניין מחזק לו את רצונו ואת כוחו והצלחתו ומסייע לו להצליח יותר ויותר במעלות התורה והיראה. וזה הם לא רצו.

דרשת רבינו שליט"א לחג החנוכה – על חשיבות המאבק והניסיון של האדם הפשוט

מתוך דרשת הרבי שליט"א לצעירי הצאן בהקהילה.

כתוב: מַאי חֲנוּכָּה? דְּתָנוּ רַבָּנַן: בְּכ״ה בְּכִסְלֵיו יוֹמֵי דַחֲנוּכָּה תְּמָנְיָא אִינּוּן דְּלָא לְמִסְפַּד בְּהוֹן וּדְלָא לְהִתְעַנּוֹת בְּהוֹן. שֶׁכְּשֶׁנִּכְנְסוּ יְוָוֽנִים לַהֵיכָל טִמְּאוּ כׇּל הַשְּׁמָנִים שֶׁבַּהֵיכָל. וּכְשֶׁגָּבְרָה מַלְכוּת בֵּית חַשְׁמוֹנַאי וְנִצְּחוּם, בָּדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא פַּךְ אֶחָד שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁהָיָה מוּנָּח בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל, וְלֹא הָיָה בּוֹ אֶלָּא לְהַדְלִיק יוֹם אֶחָד. נַעֲשָׂה בּוֹ נֵס וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ שְׁמוֹנָה יָמִים. לְשָׁנָה אַחֶרֶת קְבָעוּם וַעֲשָׂאוּם יָמִים טוֹבִים בְּהַלֵּל וְהוֹדָאָה. שבת כ״א ב:י׳

וכן בתפילת עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה. בִּימֵי מַתִּתְיָהו בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהשַׁכִּיחָם מִתּוֹרָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם רַבְתָּ אֶת רִיבָם דַּנְתָּ אֶת דִּינָם נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה.

והנה מי היה מאמין שאדם אחד או משפחה יכולים למרוד במלכות יוון ולנצחם. ואם מתתיהו היה חושב מה היה מסוגל לעשות על פי טבע היה יכול לחשוב שאין כל תוחלת ולא היה מנסה כלל להיאבק נגד משנאי ה'. והנה הוא התעלם מכל המניעים אותו מן המעשה ומסר נפשו למען ה' כשאולי יינצל ואולי ינצח. ולמרות שמסר נפשו ולכאורה חישב את נפשו למות על רצון ה'. לבסוף ניצח והציל את עם ישראל.

וכן כשהחשמונאים חיפשו כד השמן הטהור לחנוך את בית המקדש, מי היה מאמין שימצאו כד שמן טהור, והנה לא נואשו. ניסו והצליחו. וכן שהדליקו ולא אמרו אין לנו שמן התחילו להדליק ולבסוף היה להם שמן לעוד שבעה ימים. ניסו והצליחו.

וכעין זה נוהגים בקרב ילדי ישראל לצחק בדריידל המכונה בלשון עברית החדשה, סביבון. והנה מהו משחק זה? במשחק זה שמים כלי המשחק בין האגודל לאצבע הצרידה ומסובבים הכלי שהוא בנוי בשיווי משקל עם חוטם חד בקצהו מלמטה. והדריידל מסתובב כמו מלך על רגל אחת ורוקד לו בהנאה גדולה עד שמתחיל להתנדנד כשיכור ומהלך לו לצדדים ימין ושמאל ואז לימין ועוד פעם לשמאל וגם קדימה ואחורה. ולבסוף מאבד שיווי משקלו ונופל ודומם.

ולומדים מזה יסוד גדול הקשור לחנוכה ולכל חיי האדם, ונכון שזה משחק קוביא עתיק של אנשי אשכנז, אבל אפשר לדרוש על זה כדלהלן. צריך האדם לשמור על שיווי המשקל שלו וכן צריך להסתובב, כל עוד הוא מסתובב בחייו לא נופל ושומר על צעירות רוחו וגופו. והגויים חושבים שבני ישראל הם אנשים מוזרים ו"מסובבים", אך למעשה אנו ממשיכים להסתובב ולשמור על קיומינו כעם ישראל. וזה מתתיהו שחירף נפשו והציל את עם ישראל, הוא התחיל הסיבוב ועם ישראל המשיכו. והנה אנו בני ישראל הקדושים קיימים אלפי שנים ואותם היוונים פסו וכלו מן העולם.

וכן רואים באלו האוכלים בצק ממולא בשם סופגניות שלא יודעים מה ממולא האם מיני מרקחת בטעם התות או בטעם החלב או בשוקלדה. ופעמים שבכלל אין כל מילוי והם מתאוננים שסתם מילאו כריסם בבצק המשמין ומזיק לבריאות גופם. ופעמים שמתעטשים כמשתחילים לאכול וכל קמח הסוכר מתעופף להם על פניהם ועל בגדיהם ועל פני סביבתם ויש לכולם עוגמת נפש רבה. ועדיין אנשים שמים נפשם בכפם ואוכלים את הסופגניה.

וכן גם בנרות, אדם מדליק ופעמים הרבה הנרות כבים. ובפרט אצל המדליקים בחוץ בחצר. והנה עם ישראל מנסה ופעמים הרבה מצליח ורואה ישועות בהדלקה. נס אור בימים ההם בזמן הזה.

כל אחד יכול ללמוד ממתתיהו וכל אחד יכול ללמוד מן הדריידל ומן ההדלקה בבית המקדש ולקבל מוסר לעבודת ה' ולהצלחה בכל העניינים בחיי האדם.

והנה דבר זה ידוע בהביזנעס כ"שיטת מצליח" ששם מנסים לגבות מחיר גבוה מבלי שהאדם השני בעסק שם לב או מבלי שיש לו כוח לבסוף לשאת ולתת וכדו'. וגם שם אנשים יודעים לשאת ולתת ויש המנסים חלילה לאונות ולרמות. משתדלים בעניין ואם לא מצליחים אז מתביישים קצת ותו לא.

והנה כאן המקום לספר לכם שהרבנית הזמינה וואַשמאַשין. והנה קיבלה טלפון מן המוכר שאומר "שנגמרו" לו המכונות מן הסוג שהרבנית הזמינה ועוד מכונה כמו שהרבנית הזמינה תגיע אולי עוד חודש וחצי ולכן יש לו מכונה אחרת ביותר כסף בהרבה מאות. ואמר לרבנית שמוכר לה זאת "בזול"… והרבנית אמרה לעצמה: כסף בא וכסף העיקר שהקב"ה מעניק לי הבריאות ואמרה לסוכן שמסכימה למכשיר החדש.

וכן אנו ראינו כעת בגדול אוהבי ישראל יר"ה ראש שלטון ארצות הברית של אמריקה, דונלד טראמפ שניסה להבחר על ידי בני עמו לאחר שהודח ממקומו בבושת פנים ואף אחד לא חלם שיש לו כל תקווה. וכן גם שכמעט שרצחוהו נפש וחשב שהולך למות – לקח אותו האיש את ידו והניפה אל על כלפי שמיא וקפץ את ידו והכריז בקול גדול היאבקו! והוא נאבק לבסוף בכל משנאיו ויכל להם ונהיה נשיא האומה החשובה ביותר כיום.

אתם צעירי הצאן תמיד תנסו אל תקשיבו לחברים משביתי השמחות המלגלגים בליצנות ומנסים להשבית את שמחתכם ויכולתכם. כל אחד יכול לנסות להיות מתתיהו ולהקים שלשלת גדולה. אַ פֿריילעכן חנוכה!

לכתבים אחרים בעניין חנוכה:

ויבוא יעקב שלם – שלמות האדם – פרשת וישלח

דברי רבינו שליט"א על שלמות האדם. וכל אדם יכול להיות שלם וללמוד מיעקב אבינו עליו השלום

וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר – בראשית לג פסוק יח.

ואמר רב: שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו (שבת לג:).

ובבראשית פרק לב כתוב: יד. וַיָּ֥לֶן שָׁ֖ם בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַיִּקַּ֞ח מִן־הַבָּ֧א בְיָד֛וֹ מִנְחָ֖ה לְעֵשָׂ֥ו אָחִֽיו: טו. עִזִּ֣ים מָאתַ֔יִם וּתְיָשִׁ֖ים עֶשְׂרִ֑ים רְחֵלִ֥ים מָאתַ֖יִם וְאֵילִ֥ים עֶשְׂרִֽים:
טז. גְּמַלִּ֧ים מֵֽינִיק֛וֹת וּבְנֵיהֶ֖ם שְׁלשִׁ֑ים פָּר֤וֹת אַרְבָּעִים֙ וּפָרִ֣ים עֲשָׂרָ֔ה אֲתֹנֹ֣ת עֶשְׂרִ֔ים וַעְיָרִ֖ם עֲשָׂרָֽה:

ושואלים העולם הכיצד היה שלם בממונו לאחר שהעניק המנחה הגדולה לאחיו עשיו?

ויש לבאר שהיה שלם בקרן נכסיו. וגם לאחר המתנות ששלח לעשיו עדיין היה מרוויח היטב ולכן נחשב עדיין אדם שלם בממונו.

ועוד אפשר לומר שהוציא לצורכו וזה כמו האדם שרוכש במעותיו מזון וחש שלם למרות הוצאתו וכאן זה היה לצורך שלום ופיקוח נפש.

וצריך ביאור מה רצה האמורא רב ללמדנו. ונראה לומר שראה שיש ייתור במילה שלם שהרי הגיע לעיר שכם. והבין שיש כאן מקום לדייק. ורוצה ללמדנו איך נהיים שלמים, איך אדם יכול להיות שלם כמו יעקב אבינו עליו השלום.

יעקב אבינו היה שלם בגופו שזה שלומו הגשמי גרידא. שלם בממונו שזה בין הרוח לחומר שהרי אין שווי באמת, אלא לפי רצון האנשים, אבל העניין נותן לאדם ביטחון לעתיד מבחינה שיהיה לו אש"ל וכד'. שלום בתורתו, זה עולם המחשבה, שאחרי כל השנים אצל לבן והרחק מאביו יצחק אבינו שמר על מוחו מחשבתו ולא "התקדם" עם  יושבי חרן המאמינים בעבודת הזמן ועבדו לגילולים. וזה מבשונה מהעולם שמטביע את מוחו בכתבי העת במקום להעמיק וללמוד ולסיים ספרים הרבה – מייגעים מוחם לריק בשטויות והבלים.

ופשוט שהאדם אמור להיות חופשי ועצמו בתורתו כמו שהוא בממונו ובגופו שאז הוא באמת שלם. ואם האדם  משועבד לאנשים אחרים במה הוא שלם? במה גופו גופו? במה ממונו ממונו ולא ממון המשעבד? ובמה תורתו תורתו ולא תורת האחר?

ורואים כאן יסוד שאדם השומר על גופו, והשומר על ממונו והשומר על תורתו הוא האדם השלם – שזה כמה ספירות האדם, ספירת הגשם גוף האדם, ספירת המתווך בין הגשם לרוח היא הממון וספירת הרוח היא התורה. וכל אדם צריך לשמור על הקרן שלו שלא יצטרך להשתעבד לבריות. וצריך לשמור על תורתו שלא תזדהם ושלא ישכחנה. וכמובן שצריך לשמור על גופו ובריאותו. כך נהיים שלמים. שנזכה כולנו להיות שלמים.

שיר גרפיטי פרובוקטיבי בחוצות העיר – על ידי אלמוני אחד מבחורי הקהילה בשיתוף פעולה עם הרמב"ם – אני מאמין באמונה שלימה

גם בקהילתינו הקדושה קהילת קודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז יש העושים מעשי קונדס וליצנות לשמח את לב הבריות הטרודים בצער החיים הזקוקים להרים את ראשם השפוף תחת הגלות.

והנה אלמוני פסק פסוקו בגרפיטי שיר על קיר לא רחוק מבית הכנסת המרכזי בערב שבת לפני השקיעה כשהציבור טרוד ולא מתבונן וכששם לב לא יכול למחוק אם ירצה. וכה רשם הלז על הקיר ונדמה שרשם העניין יחד עם רבי משה בן מימון ז"ל מחכמי ספרד מתקופת הראשונים:

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה.
בְּבִיאַת הָאַהֲבָה.
וְאַף עַל פִּי שֶׁתִּתְמַהְמֵהַּ.
עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לָּהּ בְּכָל יוֹם שֶׁתָּבוֹא.

בקהילה צחקו וחייכו בהנאה למראה המשובה של הצעיר מלא התמימות והתקווה ושלפחות, ברוך ה', אינו אומר שהוא אוהב את הנאציונאליזיסמוס והמדינה או את הסוציאליזיסמוס ושאר מרעין הבישין.

מעשה בחילוני שהיה תקוע קדימה בעתיד ולכן פספס יעלה ויבוא

מעשה נאה שאחד מן המבקשים סיפר בקהילה לאחר תפילת ערבית. והיות שהדברים הופצו בכמה גרסאות בנייעס של הציבור שאהב מאוד סיפור המעשה החלטתנו לשתף הסיפור בצורה מסודרת.

"יש מתחזק אחד ממדינת תל אביב שהחליט שאני הרבי שלו ועל כך אי"ה אכתוב פעם מעשיה נאה ועליזה. והאיש לאחרונה החליט שהוא מתחבר למסורת והחל להשתתף בתפילה עמנו האדוקים.

ולפעמים בתפילה הוא נעזר בי. היום הוא בא להיעזר אצלי כדי להבין יותר טוב קטעים בתפילה. ובאפליקציית תפילון במכשיר הטלפון החכם שלו שמתי לב שאין לו 'יעלה ויבוא'. וליבי נחמץ על כך שהוא פספס יעלה ויבוא. והחלטתי שאין זה מן הראוי להגיד לו שמא ייעלב, ובכל מקרה ברור לי שהוא לא יתפלל כעת שוב.

ולא הבנתי מה התקלה. חפרתי בהגדרות האפליקציה ולא מצאתי הבעיה. פתאום החלטתי לחשוב כמו חוקר למדן והחלטתי לבדוק מה התאריך אצלו במכשיר הסלולר. התברר שהאיש היה חי תקוע בעתיד. התאריך בטלפון החכם התל-אביבי שלו הוגדר כיום השלישי לדצמבר למניינם.

לסיכומו של דבר כמו יהודי טוב לקחתי אותו מהקידמה והחזרתי אותו אחורה למציאות. ובא לציון גואל".

שידוכים הם כמו אתרוגים – דעת הרבי שליט"א על שידוכים לילדים

הרבי שליט"א נשאל על ידי אחד מן הציבור על שידוך לביתו.

אמר המבקש לרבינו שליט"א שהבת לא יודעת לבחור ולהחליט השידוך שמתראה עימו. היא תמיד חוששת שמא יש שידוכים טובים יותר בשבילה, כגון צדיק גדול בהווה או לעתיד וכן עשיר גדול בהווה או לעתיד. ולפעמים רוצה צדיק שגם עשיר בהווה.

לפיכך מתראה עם הבחור ואינה משאירה רושם טוב עליו ולאחר זמן הבחור מגיע למסקנה שהסוגיה פה לא מעניינת אותו. והרבה בחורים שיצאו עמה לבסוף התארסו עם אחרות.

והיא הבת נשארה בדד לבד, ללא טבעת על היד, ללא חתן שעמה בנישואין יצעד. ולה כאב חד על כך שלא מצאה לעצמה המיועד, כשהיא מחכה בעצב לאחד וכשחושבת על עתידה מבטה נהיה מפוחד ולפעמים בוכה בליבה כשחוששת שלא יהיה לה לעולם ולד.

ועל כן נשאלת השאלה מה יש לעשות למנוע ממנה לשבת בית עד שילבינו שיערות ראשה חלילה?

וענה הרבי שליט"א, שלא פשוט העניין והרבה עוגמת נפש בדבר ובפרט שאנו יודעים הנכתב בגמרא: "אמר רב לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה" ב"מ נט ע"א. וכן כתוב כתוב בגמרא: "אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה" קידושין מא ע"א. והנה היא עדיין לא מצאה בחור שהיא אומרת עליו בפלוני אני רוצה.

אך אמנם כדאי להודיעה שהאיש הוא כמו אתרוג, כלומר בחירת השידוך היא כמו רכישת אתרוג יאה עם פיטם נאה לחג הסוכות. וזאת כי תמיד יש אתרוג יותר טוב, אם כן מדוע לרכוש האתרוג הנאה שמוצאים והרי שמא יש עוד אחד יותר טוב שיסנוור בהדרו עיני המביט.

אולם הציבור יודע שחייב לבחור אתרוג, כי אלמלא ירכוש האתרוג יכנס אל חג הסוכות והוא עני מן מצוות ד מינים וללא אתרוג. לפיכך הציבור מוצא אתרוג נאה ואינו משתהה ומייד חוטף וקונה כדי שלפחות לו אתרוג יאה למצווה יהיה.

וכך גם בשידוכים כל אדם צריך לדעת שאולי יש אתרוג יותר טוב, יותר נאה, יותר מבשם, יותר נעים למגע ויותר בעל צורה. וכל מי שכך מסתכל על השידוך נקל לו למצוא המקח.

ולפעמים רואים את מוכרי האתרוגים המומחים מוציאים האתרוג הנאה כמו תינוק הבא להיכנס לבריתו של אברהם אבינו עליו השלום. ומביאים האתרוגים אחד אחד. ולאחר ההבאה שואלים האדם האם חפץ ליבו בהאתרוג. ואם אומר שרוצה לראות עוד, לוקחים ממנו האתרוג שלא רצה ומניחים בקיטון. ומביאים לו שוב פעם בחרדת כבוד או אפילו בחרדת קודש עוד אתרוג כמתואר לעיל, ושוב ושוב אם צריך, עד שנחה עליו דעתו ובוחר האדם אתרוגו בממון הרבה.

וכך צריך להיות ראיית הציבור לגבי השידוך האבות והנשים הבנים והבנות – בחורה היא כמו אתרוג, בחור הוא כמו אתרוג, שידוכים הם כמו כמו אתרוגים.

גרשוני מקול תורה – מעולם הישיבות

סיפור שסיפר אחד ממהמקורבים לקהילה לרבינו שליט"א על הרב שרגא פישהוף מבני ברק. וכידוע בקהילה אוהבים סיפורים על עולם הישיבות ולכן ראינו לנכון לפרסם המעשיה.

בנו של אחד מן המקורבים לקהילה הקדושה למד אצל המתקרא הר' ויסבקר מישיבת בית מתתיהו. ויהי היום וראש הישיבה החליט שהבחור לא מתאים לו ואמר לו, לך ל'חיזוק', אתה מתאים ללייקווד. ויותר מזה לא הסכים להסביר.

וכידוע יש כמה מיני חיזוקים. יש חיזוק שהבחור הולך להתחזק רוחנית, ויש חיזוק שהבחור הולך לישיבה נחותה ומחזקה. ויש חיזוק שהבחור מחזק את הישיבה שמשם נשלח כשעוזב אותה…

הבחור ניסה לקבל סיבה וראש הישיבה סירב להגיד לו. עניין תמוה מאוד. לאחר הפצרות, ראש הישיבה אמר לו לך למשגיח שלמה ברויאר, אבל ברויאר אמר לו לך לראששיבע. בקיצור סובבהו ככלה בחופתה מספר רב של פעמים. ופעם אחת אמר לו המשגיח ברויאר – אני אגיד לך עוד כמה שבועות. כרגע אתה כועס ולא יכול לשמוע… לאחר כמה שבועות בא הבחור המסכן ושאל מדוע הרחקתם בחור טוב כמוני מהישיבה? וענה לו הגאון העילוי הענק שבענקים שלמה ברויאר: בשביל מה לך?! כבר עבר הרבה זמן. וכך חמק המשגיח מומחה הנפש מלהגיד האמת לבחור.

לאחר זמן החיזוק בא הבחור לראש הישיבה ושאלו האם אפשר לשוב לישיבה? ענה לו ראש הישיבה. כן בתנאי שתלך לארבעה ר"מים בישיבה ותשכנעם לקבלך.

הלך הבחור הפראייר המסכן לרבנים הנ"ל. כולם אמרו לו, אתה בחור מעולה, לא ידענו שבכלל הראש ישיבה הורה לך ללכת לחיזוק. סיפר להם מה הורה לו ראש הישיבה. ואמרו לו בוודאי שאתה יכול לחזור מבחינתנו.

הגיע לראש הישיבה – וראש הישיבה אמר לו: הרבנים לא רצו אותך – לא שכנעת אותם מספיק. הבין הבחור שראש הישיבה שקרן והמשיך בחייו.

לענייננו – אחד מהר"מים היה המכונה הרב שרגא פישהוף מבית מתתיהו. לאחרונה שמו עלה לכותרות עקב זאת שבנו נרצח על ידי בן עוולה בחדרה. ושח הדובר לרבי שליט"א בן משפחתי למד בישיבה למעלה מג' שנים עד שהורחק ואמר שהוא לא זוכר שום דבר מאותו ר' פישהוף – חוץ מכך שא. היה לו כמה בחורים בשם אלחנן בוועד ולאשכנזי היה קורא אלחונון והיה בחור ספרדי משתכנז שהיה קורא לו אלחאנאן. וב. כשהבחור המסכן הגיע אליו לקבל רשות לחזור סיפור לו הרב פישהוף מעשיה על בחור מישיבת קול תורה. ועל כך להלן.

יום אחד בחור בשם גרשוני הורחק מישיבת קול תורה. והבחור החליט ללכת לישיבת פוניבז'. וכשהגיע לפוניבז' אחד מרבני הישיבה שאלו בבחינת הקבלה ג' שאלות: מי אתה? ומניין אתה? ומדוע באת?

וענה הבחור חד וחלק: "גרשוני מ'קול תורה' ".

זה מה שהוא זוכר מאותו מגיד שיעור בישיבה המעטירה. וכעת הוא נזכר וסיפר לנו בשבת האחרונה.

המקובל הלבוש בלבן כבר המינן – סיפור

אחד מאנ"ש סיפר לרבי שליט"א היום בבוקר סיפור בפני כל המתפללים ווהרבי והציבור נהנו מאוד.

בשבת לאחרונה שהיתי בירושלים. וראיתי שכן לשעבר של ההורים שלי. האיש ידוע כבעל תשובה. הוא היה לבוש כולו לבן כמו מקובל. כיפה לבנה, מכנסיים לבנים, חגורה לבנה, הכל לבן. אפילו הסידור שלו היה לבן – היה לבן ממש כמו בר מינן.

ונזכרתי שפעם בעבר כשהיה שכן להורי, הוא רב עם אשתו – ואשתו צרחה שהוא בא להרוג אותה ואת ילדיה וברחה לבית שלנו.

והוא ראה שהגיעה אלינו ונכנס אחריה לבית שלנו בלבוש שחור לבן ללא רשות עם פרצוף אדום – נראה חמום מוח. וצעק שהיא לא נותנת לו – ולא ידעתי בכלל מה זה מה היא לקחה לו ומסרבת לתת לו בחזרה.

וחשבתי על זה בשבת כשראיתי אותו לבן, שברוך ה' היום הוא אדם רגוע, נראה אדם מקובל, אז בטח מקבל כל מה שהוא צריך…

כרות שופכה ופצוע דכה וביאה בקהל ה' – פרשת כי תצא

רבינו שליט"א דרש דברים קשים כגידים ונזף בצעירים שלא ממהרים להינשא.

כתוב בפרשת כי תצא

"לא יבא פצוע דכה וכרות שפכה בקהל יהוה" – דברים פרק כג פסוק ב.

נשאלת השאלה מדוע פצוע דכה וכרות שופכה לא באים בקהל ה'? ועוד יש להקשות מה נפקא מינה לן, הרי אין הם יכולים להוליד, ובממזרים, אפשר לומר שיש איסור כי עד סוף כל הדורות צאצאיהם ממזרים – אולם כאן אין הם יכולים להוליד?

ואפשר לומר שפצוע דכה וכרות שופכה על ידי מעשה הם אנשים שלא ראויים לבוא בקהל ה' כי הם לא שותפים לפריה ורביה ולחיבור עם שאר עם ישראל. ובכך הם חושבים ומתנהגים אחרת משאר העם ומשפיעים לרעה על מחשבת הקהל ומקלקלים נשמות הציבור. לפיכך חשוב לנתקם מגוף האומה הישראלית בדרגה מסוימת.

רואים מכאן יסוד חשוב לאלו המתעכבים בנשואיהם שהם מחסירים לעצמם בחיבור לעם ישראל. וכן אלו המתעכבים בפריה ורביה.

לומדים מכאן עניין גדול, שהיהודי השלם הוא נשוי היכול להוליד שלא פגם לעצמו את יכולת ההולדה. אדם כזה חושב על עם ישראל בצורה כללית עם מחשבה לדורות הבאים ופחות חושב על עצמו ולזמן קצר.

וחיזוק לדבר מן הגמרא סנהדרין לו עמוד ב. "דתניא אין מושיבין בסנהדרין זקן וסריס ומי שאין לו בנים". רואים שאפילו צדיקים גדולים לא ראויים להיות בסנהדרין. וזה מראה שיש חיסרון במי שאין לו ילדים ועל אחת כמה וכמה למי שעשה מעשה בעצמו. אומנם אין הדבר ראיה גמורה שהרי מדובר בסנהדרין שזה עניין גדול במיוחד, אבל בהחלט חיזוק.

וצריך לבאר איך ביאה בקהל ה' מחברת האדם לגוף האומה, ואיסור ביאה בקהל ה' מנתק האדם.

ודבר פשוט הוא בקהל בני ישראל כיום שאנשים המשפיעים הציבור, הם אנשים נשואים בעלי ילדים. והציבור מגנה אלו שלא נשואים ואילו שאין להם ילדים. הציבור רואה שאנשים כאלו לא מבינים את מה שרוב הציבור מבין.

ופוק וחזי אצל מנהיגי אומות העולם שאין להם ילדים כיצד הם חושבים ומטכסים עימה לעתיד אנשי ארצם וככל שיש מנהיגים חסרי ילדים הם נוטים להשמאל פותחים את החומה לאויב.

אך בכל מקרה לעניין איסור בקהל ה' רק בעל ידי מעשה – שזו דרגה גבוהה של ניתוק מהציבור וממחשבה על עתיד עם ישראל.

וכן ידוע שהמלכים הגויים היו לוקחים לעצמם משרתים סריסים והופכים סריסי המלך הללו ליועציהם, וזה דבר שהתורה לא רצתה שבעלי הכוונת האומה גם מטעם השליט יהיו סריסים – כי הם אנשים החושבים בדרכא אחרינא מהציבור בדרגה זו או זו משאר האומה ולא ראויים לעשות רצון ה' בהעולם מטעם הציבור.

וזכרת את כל הדרך – פרשת עקב – מה האדם צריך לזכור ממסעו המיוחד בעולמו של ה' יתברך

דברי רבינו שליט"א על פרשת עקב לגבי חשיבות הדרך והלימוד מן הדרך בחיי האדם.

וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מצותו [מִצְו‍ֹתָיו] אִם לֹא. דברים פרק ח פסוק ב.

ויש לחקור קצת בהבנת הנפש, מה צריך לזכור בחיי האדם, את המסקנות בחיים או את הדרך או גם וגם?

רואים בפרשה שהאדם צריך לזכור את הדרך. לא רק את המסקנה. אדם שזוכר רק המסקנה ואפילו מכריז אותה בפרהסיא שנים הרבה עלול לאבד מה שחושב כאמת בסופו של דבר.

והאדם שואל עצמו יום אחד, מדוע צריך כך וכך, מדוע לא יכול להיות באופן אחר או עניין אחר כלל?!

לכן רואים שביהדות לא רק צריך לזכור את המטרה אלא גם את הדרך. ודבר זה הוא חיזוק לכל אדם שדרכו ארוכה ועדיין לא מצא מנוחה ונחלה, אבל בתנאי שמגיע למסקנה הנכונה…

ככתוב בהמשך:

וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יְ-הוָה יִחְיֶה הָאָדָם. פרק ח פסוק ג.

רואים שיש מוסר השכל ברור ונכון והוא: "על כל מוצא פי ה' יחיה האדם". יש מסקנא נכונה וברורה. ולא כמו אלו מן החופשיים שחושבים שצריך לזכור את הדרך ללא מסקנא, סתם הסיפור דברים בעלמא.

ולפעמים הקב"ה שולח דרך ארוכה לאדם כדי שיהיה לו קל לזכור ולהבין את רצון ה' ולהעביר זאת הלאה למי שצריך.

יהי רצון לפני אבינו שבשמיים שישלח בנחת לכל מי שצריך ישועה, ישועה גדולה במהרה וכן לכל עם ישראל הנמצא בצרה ונאמר אמן.

הכשרת כלים לאחר מלחמת מדין והתבדלות מן הגוי – פרשת מטות

רבינו שליט"א דרש בשבת בסוגיית ההתבדלות בתורה ובעם ישראל.

בפרשת השבוע פרשת מטות, אנו רואים שנצטוונו להכשיר כלים.

ככתוב במדבר לא כא-כד:  כא ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה אשר צוה יהוה את משה כב אך את הזהב ואת הכסף את הנחשת את הברזל את הבדיל ואת העפרת כג כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר אך במי נדה יתחטא וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים כד וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם ואחר תבאו אל המחנה

נשאלת השאלה מדוע רק לאחר מלחמת מדיין ולא לאחר מלחמות סיחון ועוג – מדוע לאחר מלחמת סיחון ועוג לא נאמר העניין?

ואולי התשובה היא שהכשרת כלים היא בעצם התבדלות מן הגוי שהקשר עימו עלול להחטיא אותנו. וזה קורה לאחר החטא של עם ישראל עם בנות מדין. ושם כידוע לא התבדלו מן הגויים, ככתוב:  במדבר, פרק כ"ה: ”וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב: וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן: וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף יהוה בְּיִשְׂרָאֵל”.

לפיכך מובן מאוד מדוע יש המתבדלים מן החופשיים וכדומה

ורבים תוהים עליהם, אבל מדוע יש צורף להתבדל מיהודי גם אם הוא לא שומר תורה ומצוות. והדבר פשוט שהליכות חייהם הם בדת אחרת. ומי שלא מתבדל מהם כלל עלול ליפול ברשתם ולהיות כמותם וזהו דבר פסול. ויש המחמירים כך נגד דתיים לייט וחבדניקים וכדומה. והעניין פשוט.

קנאות פנחס – פרשת בלק – פרשת פנחס

דברים נאים של רבינו שליט"א בעניין קנאות פנחס כנגד זמרי בן סלוא וכזבי בת צור.

א וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב ב ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן ג ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף יהוה בישראל ד ויאמר יהוה אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם ליהוה נגד השמש וישב חרון אף יהוה מישראל ה ויאמר משה אל שפטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור ו והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל והמה בכים פתח אהל מועד ז וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו ח ויבא אחר איש ישראל אל הקבה וידקר את שניהם את איש ישראל ואת האשה אל קבתה ותעצר המגפה מעל בני ישראל ט ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף. – במדבר פרק כה פסוק א-ט.

וידבר יהוה אל משה לאמר יא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי יב לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום יג והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל – כה י-יג

טז וידבר יהוה אל משה לאמר יז צרור את המדינים והכיתם אותם יח כי צררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחתם המכה ביום המגפה על דבר פעור

העולם אוהב להגיד בצורות שונות שפנחס לא ירש את משה או את יהושע למרות שהיה גדול כי היה קנאי. קנאי לא מתאים לייצג את עם ישראל. צריך מישהו מתון על דרך לרבים ולא דרך ליחיד – לא מישהו שעושה מעשה קנאות ופוגע באנשים.

וקשה והרי זה מה שהיה צריך לעשות באותו זמן ומדוע מקיים המצווה יוצא נפסד למה יגרע פנחס כי עשה מעשה מצווה ועצר המגיפה?

והנה משה רבינו הרג על ימין ועל שמאל, פגע במצרי, חטא העגל ועוד. והיה שופט עם ישראל. וכי לא קינא לה'? וכה נאמר במדרש רבה:

"וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר רָאָה שֶׁאֵין מִי יַעֲמֹד וִיקַנֵּא לִשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַיַּהַרְגֵּהוּ". ויקרא רבה לב ד.

ואם נגיד שזה בגלל שזה הלכה ואין מורין כן, סוף כל סוף הייתה מגיפה וזה מה שעצר אותה, מה אפשר היה לעשות אחרת, במקום צורך?

ועוד, שהרי נאמר צרור את המדינים ואחד הטעמים הוא על דבר כזבי. כלומר ברור שהייתה פה עוולה גדולה לעם ישראל.

וכן משמע בפשיטות שזמרי בא להכעיס למשה או לדבר ה' שהרי לאחר שנכתב להוקיע את ראשי העם זמרי מגיע עם כזבי.

והנה רואים שאהרן הכהן שהיה פחות קנאי, לכאורה, שהרי נאמר עליו שהיה אוהב שלום ורודף שלום וכן שיתף פעולה לפי המדרש במעשה העגל גם לא מונה להיות שופט וזאת ללא קנאות – ומפני מה אוהב השלום לא הפך להיות לשופט?! ומה נגיד שמשה היה ראוי ממנו, אז כך ניתן להגיד גם על פנחס.

ואולי אפשר להגיד שפנחס לא הפך לשופט, או כי היו ראויים ממנו, או כי עם ישראל רצה מישהו אחר. והכי פשוט כי כבר היה כהן. ועדיף שלא תהא כהונה ומלוכה יחדיו לכתחילה. ואכן רואים שעלי הכהן היה כהן ושופט ונאמר על בניו שנהגו שלא כהוגן.

וכן רואים שבאגדתא כתוב שהקב"ה דיבר עם ירבעם בן נבט ואמר לו שישוב בתשובה ויטייל עימו ובן ישי. וירבעם שואל מי בראש, וה' עונה לו, בן ישי.

"אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה מאי אחר אמר ר' אבא אחר שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר לו חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן אמר לו מי בראש בן ישי בראש אי הכי לא בעינא". סנהדרין קב.

ומה עם משה רבינו עליו השלום, מוסר התורה העניו ונביא הנביאים, הוא היה קנאי גדול לעומת דוד המלך עליו השלום?!

ולכן דבר פשוט הוא שאין עונש לקנאי שפועל לפי חוקי התורה. והעולם סתם מקנא כנגד פנחס בן אלעזר.

הרווק הזקן והים

יום אחד בזמן האחרון הגיע רווק עלטערער זקן לרבי ואמר שהוא מוקף בים של בתולות ואינו מצליח למצוא את זיווגו. וכן הוא מתקשה במציאת עתידו מבחינת פרנסה. וגם בלימוד תורה הוא מרגיש שלא מצא ברכה. והוא נשמע מיואש ממה שה' יביא עליו בהמשך חייו.

וסיפר לו הרבי שפעם קרא הוא ספר מאנגלו-אשכנזית בשם הזקן והים של הסופר ארנסט מילר המינגוויי. ושם יש סיפור דומה על זקן אביון שסר מעליו מזלו. וכמעט שלושה חדשים לא צד לו כל דג מן הים. והציבור בכפר ריחם על הזקן ואמרו בליבם שאין לזקן כל מזל והוא עובר בטל וכמת נחשב.

והיה לו משמש שהוא לימדו איך להיות צייד דגים מומחה. ומשפחת המשמש אמרה לו לעזוב את הזקן הבטלן שהשם נטשו ולכן הוא אינו מצליח להביא כל פרנסה מן הים ולא דג כבר כמעט ג חודשים.

וכך הוא בודד ועזוב עדיין התמיד ללכת אל הים לדוג למרות שאינו מצליח לדוג. וכל יום היה משכים קום. עדיין היה מומחה, אולם היה חוזר בידיים ריקות לדיאבון ליבו.

והנה יום אחד הוא הולך לדוג והוא מרגיש בחכתו דג גדול ושמן שלא ראה מעודו. אבל הוא אינו מצליח לדוג מיד הדג, כי הוא לא יכול היה למשוך חוט הדייג בכוח כי הדג הגדול יכול לנתק החוט בכוחו הרב.

והדג מתחיל לדוג את צייד הדגים הוותיק לתוך מעמקי הים עוד ועוד. והדייג צריך להחליט האם הוא יוותר על הדג או ימסור נפשו על הדג הגדול ביותר שצד גם אם יהיה רעב וצמא כיוון שלא לקח עימו צידה ליותר מיום.

והדייג חישב בליבו שהוא יביא הדג ויראה לעולם שלמרות שלא צד דגים כמעט שלושה חודשים, הוא צד לבסוף את הדג הכי גדול. והדג הגדול דג הדייג ולקח אותו למספר ימים למעמקי הים.

והדייג כמעט מת מרעב וצמא. היה שותה מעט מים, וה' זימן לו דגים בינוניים לדוג והיה אוכל את הדג נא לא מבושל ושותה את דמם וכך שרד.

ולאט לאט קירב אליו הדג-חרב העצום במשיכות קטנות בחוט הצייד וכשהדג משך חזק היה משחרר. שוב ושוב. ולבסוף הדג התקרב אל סירת הדייגים שלו והוא הרגו על ידי מכה בראשו. וכעת הדייג היה שמח וטוב לב, שהצליח לדוג במסירות נפש גדולה הדג הגדול ביותר שצד אי פעם. והדג היה כה גדול שהוא לא יכול היה מסוגל להעלותו לסירתו. ולפיכך קשרו לסירה בצד. ואמר לעצמו שיביאו לנמל ושם הציבור יעזרוהו להרים את הדג.

אולם לא די שהדג דג אותו למעמקי הים וגרם לו לסכן נפשו לג' ימים. כעת באו הכרישים והחלו להתאוות לדג. והגיע כריש גדול ודג לו מהדג וטרף חתיכה נאה מאוד מן הדג. והדייג המסכן שלנו אומר לא נורא, עדיין נשאר לי שאר הדג. אבל הכריש מגיע שוב, אזי הדייג הרג הכריש בחנית. ואז מגיעים עוד כרישים הנמשכים לדג השותת דם. והוא הורג עוד כרישים רבים מספור ואז הלילה ירד עליו בים ולא יכולה היה לראות הכרישים ולהורגם. ובלילה נפלה עליו השינה והכרישים אכלו הדג ללא השאר לו שריד ופליט מן הדג הגדול.

והוא שב לנמל ללא ציד. והאנשים משתאים על השלד העצום שקשור לו בצד של ספינתו. והאנשים משום מה אין לועגים לו לביש מזלו, אלא מכבדים אותו במשתה ובמאכל ומשבחים אותו על הצלחתו לדוג מהדג גם כשלבסוף הדג הגיע לנמל של הכפר ללא בשרו כלל.

והמשמש ראה כל זאת ואמר לזקן שהוא שב לעשות עימו את מלאכתו כי הוא דייג מומחה שהצליח לדוג דג עצום שטרם נראה כמוהו. והסיפור המעשה תם. ואמר הרבי שזו הבנתו בסיפור המעשה – שלא כאלו הדוחקים לומר שהעיקר פה זה שהאדם צריך דרך ולא חשובה ההגעה למחוז חפצו ומטרתו.

ואמר הרבי שרואים שצריך להמשיך לדוג גם אם תמצא ריבה שתדוג אותך לחודשים רבים ותוציא ממך הרבה מצלצלים על סעודות בבתי המזון ולבסוף היא תלך לכריש אחר. אתה צריך להמשיך במאבק ולא להתייאש. כך אתה מרוויח סיפור. ולמעשה חייך טובים, יש לך קורת גג, מזון ובריאות. מה חסר לך?! תמשיך לדוג ואולי הכל יסתדר וגם אם בחורה לא תרצה אותך אולי תמליץ עליך לחברתה ויום אחד ההצלחה תגיע. וגם חשוב לקרוא ספרים.

ואמר לו הרבי, אותו הדבר גם בפרנסה. אתה צריך להמשיך לזוז, דג שזז הוא דג חי. דג שמפסיק לנוע ולנוד הוא סימן לדג מת. והנה הדייג הלך לדוג דגים למאכל ולממכר ונכשל בכך. אולם הצליח לדוג סיפור ובכך התרוממה קרנו בקהילת הכפר. ומשמשו שב לעבוד עימו והציבור כיבדו במאכל ובמשתה ולא חסר לו כל.

האדם בעולמו צריך לפעול להילחם ולהיאבק ולא להתייאש. וכמו שגדול הדור באיחוד המדינות, טראמפ אמר לתלמידיו ואנשי שלומו שומעי לקחו לאחר הנס הגדול שהיה לו וניצל מחיצי המוות ולא ידע האם העניין הסתיים או עדיין צריך למלט נפשו – הרים את ידו ואמר ג' פעמים: "היאבקו, היאבקו, היאבקו!".

מי מריבה – חשיבות דרכי הנועם והאחריות, חטאו של משה וחטאו של אהרן – פרשת חקת

דברים מבהילים מאת רבינו שליט"א בעניין חשיבות האחריות של כל בעל תפקיד מתוך סוגיית מי המריבה בפרשת חוקת.

ובקיצור העניין, עם ישראל לאחר מות מרים אחות משה ואהרן היו בדוחק גדול מחמת שלא היה להם מים. ובאו ונקהלו על משה ואהרן ויריבו עמם.

וכך כתוב בפרשה במדבר כ פסוקים א-יג:

א וַיָּבֹ֣אוּ בְנֵֽי־יִ֠שְׂרָאֵ֠ל כׇּל־הָ֨עֵדָ֤ה מִדְבַּר־צִן֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֔וֹן וַיֵּ֥שֶׁב הָעָ֖ם בְּקָדֵ֑שׁ וַתָּ֤מׇת שָׁם֙ מִרְיָ֔ם וַתִּקָּבֵ֖ר שָֽׁם׃ ב וְלֹא־הָ֥יָה מַ֖יִם לָעֵדָ֑ה וַיִּקָּ֣הֲל֔וּ עַל־מֹשֶׁ֖ה וְעַֽל־אַהֲרֹֽן׃ ג וַיָּ֥רֶב הָעָ֖ם עִם־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּאמְר֣וּ לֵאמֹ֔ר וְל֥וּ גָוַ֛עְנוּ בִּגְוַ֥ע אַחֵ֖ינוּ לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃ ד וְלָמָ֤ה הֲבֵאתֶם֙ אֶת־קְהַ֣ל יְהֹוָ֔ה אֶל־הַמִּדְבָּ֖ר הַזֶּ֑ה לָמ֣וּת שָׁ֔ם אֲנַ֖חְנוּ וּבְעִירֵֽנוּ׃ ה וְלָמָ֤ה הֶֽעֱלִיתֻ֙נוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם לְהָבִ֣יא אֹתָ֔נוּ אֶל־הַמָּק֥וֹם הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה לֹ֣א ׀ מְק֣וֹם זֶ֗רַע וּתְאֵנָ֤ה וְגֶ֙פֶן֙ וְרִמּ֔וֹן וּמַ֥יִם אַ֖יִן לִשְׁתּֽוֹת׃ ו וַיָּבֹא֩ מֹשֶׁ֨ה וְאַהֲרֹ֜ן מִפְּנֵ֣י הַקָּהָ֗ל אֶל־פֶּ֙תַח֙ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶ֑ם וַיֵּרָ֥א כְבוֹד־יְהֹוָ֖ה אֲלֵיהֶֽם׃
ז וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ ח קַ֣ח אֶת־הַמַּטֶּ֗ה וְהַקְהֵ֤ל אֶת־הָעֵדָה֙ אַתָּה֙ וְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל־הַסֶּ֛לַע לְעֵינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו וְהוֹצֵאתָ֨ לָהֶ֥ם מַ֙יִם֙ מִן־הַסֶּ֔לַע וְהִשְׁקִיתָ֥ אֶת־הָעֵדָ֖ה וְאֶת־בְּעִירָֽם׃ ט וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־הַמַּטֶּ֖ה מִלִּפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּֽהוּ׃ י וַיַּקְהִ֜לוּ מֹשֶׁ֧ה וְאַהֲרֹ֛ן אֶת־הַקָּהָ֖ל אֶל־פְּנֵ֣י הַסָּ֑לַע וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם שִׁמְעוּ־נָא֙ הַמֹּרִ֔ים הֲמִן־הַסֶּ֣לַע הַזֶּ֔ה נוֹצִ֥יא לָכֶ֖ם מָֽיִם׃ יא וַיָּ֨רֶם מֹשֶׁ֜ה אֶת־יָד֗וֹ וַיַּ֧ךְ אֶת־הַסֶּ֛לַע בְּמַטֵּ֖הוּ פַּעֲמָ֑יִם וַיֵּצְאוּ֙ מַ֣יִם רַבִּ֔ים וַתֵּ֥שְׁתְּ הָעֵדָ֖ה וּבְעִירָֽם׃
יב וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָה֮ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י לְהַ֨קְדִּישֵׁ֔נִי לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֵ֗ן לֹ֤א תָבִ֙יאוּ֙ אֶת־הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָהֶֽם׃ יג הֵ֚מָּה מֵ֣י מְרִיבָ֔ה אֲשֶׁר־רָב֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־יְהֹוָ֑ה וַיִּקָּדֵ֖שׁ בָּֽם׃

וקשה מה חטאו של משה ואהרן שלכן נקדש בהם ה'.

ונראה שמשה רבינו חשב שאפשר לדבר בכל דרך גם לדבר באמצעות הכאת המקל וכעין זה שיש אנשים ניצים האומרים שצריך לדבר עם הערבים בערבית. כלומר, על ידי שימוש בכוח לגרום להם להבין שהם צריכים לפחד מלהשמיד את בני ישראל. וכך אולי חשב לגבי הסלע. אולם אם ה' מבקש לדבר, הוא מכוון בדווקא ולכן משה ואהרן נענשו. מנהיג לא אמור לנקוט במעשים של כוח לפני עם ה' ולהפחידם לריק, חלילה וכן (אפשר להוסיף לאחר שהכה, מה שלא צווה, לפחות שידבר גם, כמו שכן צווה – מה שלא נאמר).

ועל כך יתנו את הדין כל מיני רבנים שהם לא מתקרבים לרגלי משה רבינו עליו השלום והם מתענגים על הפחדת והעלבת צאן מרעיתם.

ועדיין קשה הרי מדוע אהרן הכהן אחי משה רבינו ע"ה נענש לאחר שמשה רבינו היה זה שהכה את הסלע, מהו חטאו בעניין?

ונראה לומר לעניות דעתי כמה ביאורים שונים:

א. אולי משה אמר לו 'קונספצייע' שצריך להכות וזה נחשב כדיבור, ואהרן הסכים עימו במקום לחלוק עליו. והיה צריך לנסות להסביר לו שאין זה רצון ה'.

ב. אהרן לא הסכים עימו ושתק, והיה צריך למחות בו, שהרי היה שותף לנבואה. למחות בצנעה ואולי אחר כך בפרהסיא.

ג. אהרן חשב שהוא צריך לציית למשה שהרי משה היה גדול הדור ובעל הכוחות החברתיים כולם, כמעט, אך סוף כל סוף כתוב "ודיברתם אל הסלע", גם אהרן היה צריך לא לוותר למשה ולהבין שיש לו אחריות ובזה שלא דיבר אל הסלע ונתן רק למשה להכות, המרה את רצון ה'. ורואים מכאן מוסר השכל חשוב שכל אדם שמזהה את רצון ה' בדרך שלו השונה מדרכו של איש אחר, צריך לעמוד על שלו, תחילה בדרכי נועם וכולהו.

ולומדים מכאן שגם קדושי עליון יכולים לטעות לשם שמים, אולם הקב"ה מענישם לחנכם ולחנך אותנו במידת הזהירות. וככתוב: "הֵ֚מָּה מֵ֣י מְרִיבָ֔ה אֲשֶׁר־רָב֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־יְהֹוָ֑ה וַיִּקָּדֵ֖שׁ בָּֽם".