דברי הרבי שליט"א בעניין לימוד התורה לנשים ומדוע היו שחששו מזאת מאוד וראו בדבר זה סכנה גדולה להיהדות.
ידוע הכתוב לגבי האשה: שדעתה קלה, "כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות" ו"ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים". וצריך עיון למה האשה בעלת טבע להרוס התורה? האם לאשה יש טבע גוף שונה מהאיש או נשמתה שונה מהאיש או שחינוכה, גידולה ותנאי חייה השונים משל מהאיש הוא זה שגורם להעניין?
והנה צריך להתבונן מה היה בזמן עבר לגבי הנשים. וידוע שלרוב הנשים לא היו זכויות כהאנשים ודוגמא לכך: האשה אינה ברת עדות, התורה מתירה להאב למכור את בתו ולקדשה ואינה מתירה זאת לגבי הבן. וכן ממצוות רבות הנשים פטורות, הן לא יכולות לשמש בשררה ועוד. ובעצם אפשר לראות שהאשה נכה בהיידישקייט.
ודברים פשוטים שלהאשה הפשוטה היה פחות חינוך להיות נוהגת כהאיש המצוי. האשה נצרכה על ידי החזקים בחברת האנשים בהעולם להוליד, גידול הקטנים, לבישול ולשימוש הבעל. וכשרבי יהושע בן גמלא תיקן לימוד תורה לקטנים, הוא לא תיקן לקטנות. וכשהאשה המצויה לא מחונכת כהגבר, לא יודעת קרוא וכתוב ותורה, אין פלא שהיא נהייתה זרה ובגלות בעולמה, בגלות במשפחתה ובגלות בתוך עם ישראל.
והיא כגויה הזרה להיהדות משני צדדים: א. מצד הקהל שאין מקבלה כיהודית גמורה, ואפילו היא פחות מן הגוי, שהרי הגוי יכול להתגייר ומצד חינוכה להיות שפלה בין האנשים. ב. מצד עצמה, האשה כמו העבד, מנוכרת. וככתוב לגבי העבד: "עבדא בהפקרא ניחא ליה". והביאור הוא שהאשה לאחר שהושפלה לא מרגישה הרצון להיות יהודי כשאר היהודים, היא בהפקרא כהעבד ורוצה בהמשך ההפקרות. וככתוב לגבי האשה הנשואה: "העבד והאשה פגיעתן רעה", כלומר שהיא יכולה להזיק לאחר רק כדי להזיק לבעלה.
וגם אם האשה תדע לקרוא האלף בית, לא מצינו לראות הנשים לומדות תורה. ועניין זה חשוב שהרי לכל אדם יש עניין וחלק משלו בתורה. ודוגמא להעניין מבנות צלפחד, שהן רצו להציל שם אביהן, אבל היה להן עניין של רווח הירושה. וככתוב: "למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן תנה לנו אחזה בתוך אחי אבינו". ובזכות העניין שלהן נתחדשה הלכה.
ויש תמיהה גדולה על הדור, הדור שלא מוכן להינשא לבת עם הארץ ולגויה, אך לבסוף דואג לכך שהאשה תהיה כגויה בזעיר אנפין. ואם היא תרצה להשכיל יבוזו לה ויגידו שאין טבע האשה לכך והאנשים אינם חושקים בנשים חכמות, ועניין זה תמוה.
ואפשר ללמד זכות שיש הבדל בין שיקצע גמורה, לשיקצע חלקית. ואפשר גם ללמד זכות שכבר בראשית בראשית אנו רואים שהאשה נבראה עזר כנגדו ולא לעצמה כאדם הראשון. וכן כשהאשה שווה לאיש אז היא מחטיאה הבעל ולכן נאמר בסמוך לאחר עניין עץ הדעת, "והוא ימשול בך".
ועדיין אנו אומרים שה' בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את התורה ואין נשינו לומדות התורה או מקיימות מצוות רבות כגון מצוות עשה שהזמן גרמא והן פסולות להעדות, ואם כן במה שייכות האשה להתורה? ואפשר לומר שיש לה שייכות מועטה בשונה מגוי גמור.
ואנו רואים כיום שהאשה עושה מעשה ידיה מחוץ לביתה ואפילו משתתפת בהפוליטיק, ולא נהוג למימר שהוא כשוטה שלא יכולה להחליט, לא מצד טבעה או נשמתה. וממילא אנו מבינים שעיקר ההבדל הוא בגלל תנאי חייה. וזה כמו שמנהג של יהודים מסוימים לעבור על חוקי השלטון גם כשהוא שלטון דמוקרטי, היות שדורי דורות עם ישראל היה משועבד להאומות והיו נוהגים בנו שלא בצורה שווה והגונה, אזי לא ראינו צורך לנהוג עמם על פי החוק, ועניין זה קרוי בשם: תרבות השטטל".
ואולי זה כך אצל הנשים, לאשה היהודית יש תרבות נשית כלפי הדת וככתוב: "אמר רב חסדא: לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, שהרי פילגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימה יתירה והפילה כמה רבבות מישראל. אמר רב יהודה אמר רב: כל המטיל אימה יתירה בתוך ביתו סוף הוא בא לידי שלש עבירות: גילוי עריות ושפיכות דמים וחילול שבת. אמר רבה בר בר חנה: הא דאמרי רבנן שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה: עשרתם ערבתם הדליקו את הנר, צריך מימרינהו בניחותא כי היכי דליקבלו מיניה.
וניתן לחזות שהאשה בת ישראל המצויה בזמן עבר, ואולי יש גם נשים בנות ישראל כיום, היו חוששות מבעליהן ולכן היו עוברות על ההלכה והיו משקרות מחשש מבעליהן. ואיך זה יכול להיות שאשה בת ישראל תעבור על ההלכה?! בהכרח כשהאשה נוכרית לעולמה היהודי, היא לא רואה את ההלכה כעניין מחייב, אלא כעניין של האנשים.
רואים שאשה בת ישראל רואה את העולם נחלק לחזקים וחלשים. החזקים קובעים את החוקים כי כך זה קורה, אבל זה לא אומר שזה נכון, ותמיד אפשר לשקר כדי למנוע תקלות.
ושוו בנפשכם מה קורה כשהאשה שרואה כך את העולם ניגשת ללמוד התורה. והנה יש שאמרו מרבותינו שתפלות זה לשון תשמיש ויש שאמרו שתפלות לשון הבל והבאי. והדברים פשוטים כשהאשה נהיית חכמה יותר ועד היום הייתה מקדמת עצמה על ידי תשמיש שכיום עם חכמתה תעשה יותר מבלי להיתפס בקלקלתה ובכך תיטיב את עניינה. וכן כשהיא רואה את העולם כעניין של כל דאלים גבר, אין פלא שיגידו שהיא מוציאה התורה לדברי שווא והבל. וכעת נהיר האמרה: "ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים".
והנה כיום יש נשים הקוראות לשוויון בדת היהודית, הן חפצות לשמש כבעל תפילה, כבעל קורא, כדיינים ורבנים וכדומה. והן חולקות על עיקר בהדת היהודית של היררכיה וחוסר השוויון. והן אומרות: שההלכה כיום לא נכונה וצריכה להשתנות או שגם פעם לא הייתה נכונה, היא לא הייתה תורת ה' אלא תורת גברים נגד נשים. ונהוג לכנות נשים אלו כופרות ורפורמיות. וחשוב להרחיב מפני חשש נבלות שלא ברשות התורה, לא כל הנשים כך, יש נשים האוהבות את השי"ת ולא רוצות להיות חזניות וכדומה, נגד המנהג המכונה מנהג הדרך הישרה, הן שואפות להיות יראות שמים ולהיות בקרבה עם הקב"ה.
ולא נהיר מפני מה הן מתלוננות, הרי השי"ת נתן לנו התורה כי הוא נעלה יותר מאיתנו האנשים הקטנים ואין אנו שווים לו. ליהודי יש חשיבות מעל הגוי, לכהן יש זכויות מעל ונעלות כלפי הלוי והישראל, לבכור זכות ממון על שאר אחיו, לצאצאי דוד זכות להמלוכה לעומת שאר ישראל ולהגבר זכות על מעל ועל האשה. איה השוויון?! אין שוויון!
וכאן יש קושיה גדולה, האם בזמנינו שחשוב להאנשים ובפרט להנשים "שוויון", אזי בהרחקת האשה מהתורה אולי בעצם גורמים לה למרוד או שאם נותנים לה יותר קרבה לתורה, אזי שמא היא תחיל עוד שוויון בחייה ולבסוף תגיד שהאלוקים לא שוויוני בכלל ולכן יש בו בעיה? ואכעמ"ל.
קהילת קודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז 