תגית: פגיעות מיניות

מאיר פרוש וברלנד – כתבנו לענייני פוליטיקה חרדית

טור חדש מאת כתבנו לענייני פוליטיקה חרדית. כתבנו יסקר ויביע את דעתו בנושאים שונים במגזר לתועלת עשרות אלפי קוראינו היקרים.

בעקבות התערבותו של מאיר פרוש לטובת כניסתו של העבריין החסידי אליעזר ברלנד לאוקראינה לצורך השתטחות על קברו של הקדוש החסידי רבי נחמן, קמה יוזמה קטנה על ידי ארגון הנני – לא תשתוק להפגין נגד השר מאיר פרוש. לדעתי המטרה טובה, המעשה פחות. אביגיל היילבורן מנהלת ומייסדת הארגון הקימה טרנד חדש של הפגנות במגזר. תופעה שיכולה ליצור גל הפגנות במגזר תחת השם האביב החרדי נגד שחיתות ולטובת חיים נקיים.

גם אני תומך בהפגנות נגד אליעזר ברלנד ומוקיע אותו. ומכבד כל אחד ואחת מהמפגינות והמפגינים נגדו, אני חושב שחשוב להפגין נגד עבריינות מין במגזר וכל הכבוד למי שטורח במיוחד ללכת להפגין בנושא.

ברם מהפירסומים שראיתי לאחרונה – יש המפגינים נגד השר מאיר פרוש, המקיאווליסט החרדי, בתואנה שאסור לו לסייע לברלנד להגיע לאומן.

אז א. לברלנד זה חלק מדת להגיע לקבר רבו בראש השנה. מדוע שנציג מגזר החסידי, הרבי של האדמורים, לא יעזור לחסיד להגיע לאדמור שלו לראש השנה?

ב. בנוסף אם ברלנד יחפוץ לעבור הגבול בכוח עם השפוטים שלו, אזי יכולים להנזק או למות כמה מקבוצתו, וזה מיותר.

ג. ולסיום, השיטה הדמוקרטית מעניקה זכות הצבעה גם למגזרים מוזרים התומכים בכת של עבריין המין אליעזר ברלנד וכתוצאה מכך יש להם כוח וניתן לספק להם שירות. אל תאשימו את פרוש, תאשימו את השיטה.

אכן חשוב לשנות את דעת הקהל בנושא ולהוקיע את ברלנד ושאר עברייני המין במגזר המשתיק העניין. מאידך איני רואה בעיה בנסיונות של פרוש לעזור לרשע להגיע לקבר הרבי שלו במגזר שמאמין שחשוב להגיע לקבר רבי נחמן.

יותר מפריעה לי העבודה זרה של החסידות וההליכה לקבר להתפלל במקום פשוט לדבר עם השם יתברך.

צריך הפגנה דתית נגד הכתות החסידיות הקיצוניות הפוגעות בעם ישראל. ובתקווה שכך פחות ננזק בגשמיות וברוחניות ולא יעשו בני ובנות. ישראל אביזרייהו דעריות לחזקים בכת החסידית הקיצונית. וכן צורם ההתנהלות המאפיונרית החרדית של נאמנות למורדים כוח עם ערכים לפי הנאמנות הקבוצתית.

הספד של אחד הרבנים על הצדיק ר' חיים ולדר זכרונו לברכה

בקהילה הספידו את ר' חיים ולדר זצ"ל ונהייתה התעוררות גדולה. ואנו מביאים המילים לטובת הציבור כדי שיוכל לחזק בכל גופו ונפשו.

חבל על דאבדין דלא משתכחין.

אני רוצה לדבר על הנפטר – הצדיק נסתר מבני ברק. כידוע הנפטר היה חזק במידת הנתינה ובפרט במתן בסתר. כל מקום שהוא ראה חרדים משלנו הוא רצה לתת ולתקוע את היתד הנאמן שלו. הוא נתן מאונו ומכוחו. וגם אם היו חרדיות מסכנות הוא לא הפלה, הוא לא אמר אני עייף ופטור או דואג בגלל חומרות של צניעות רק לגברים – חסד זה חסד. אבל רק לחרדים משלנו. אותם את החופשיים הוא לא ראה בכלל.

הוא פשוט קם ונתן. הנפטר אמר לעצמו, כל עוד שהנר דולק אפשר עוד לתקן. תמיד חיפש מישהו מסכן וחלש שיוכל להעניק לו אהבת חינם. ומרוב שהוא נתן הוא מסר נפשו ומת. הוא היה דוחק עצמו לתת ותמיד היה ממלמל לעצמו, מעולם לא היה צר לי המקום.

ופעם רצו להזמין אותו להשלים מניין ולהיות שליח הציבור בשמונה עשרה בבית כנסת, והוא אמר שהוא רוצה להיות החזן כי היה לו אונס.

ועוד משהו, הנפטר היה מלא חיים, תמיד רצה שיהיה שפע ושלכולם יהיה משפע החיים שלו. אוי אוי אוי אוי מה היה לנו. הוא היה מעיין המתגבר. לא הפסיק לנבוע. הוא היה כמו מבול היורד לחדרי בטן ותהום.

סיפר לי פעם מישהו שהנפטר לא היה רק משפיע על המוח. הנפטר היה משהו מיוחד. אנשים רבים מספרים שהיו מרגישים אותו בכל הגוף ממש. ולא רק שהרגישו אותו אלא הוא בעצמו היה דואג להרגיש את הדור והיה דואג לעשות גלגולים וכל מיני טצדקי כדי להרגיש את הדור. והיום בדור אומרים שהציבור איבד את ההרגשה, אבל אצלו זה לא היה ככה. היה אפילו אחד שאמר שמרוב המעשים של הנפטר הוא היה מרגיש שהוא נמצא בגיהנום, אבל על חיים שלנו ראו שהוא היה בגן עדן.

הוא היה איש חינוך של הדור והוא האמין שהחינוך זה לא רק בספרים. החינוך מתחיל מלמעלה עד למטה, זה מתחיל מהפה, אבל לא נגמר עד שלא מגיע הגוף.

ועד כמה שהוא היה בעצמו גדול הוא היה דואג לשמש בעצמו את הציבור. עם כל הגדולה שלו. הוא היה ממש תשמיש מצווה. כל כולו תשמיש המצווה. רק בשביל זה הוא היה חי.

אוי אוי אוי. חיים חיים חיים.

והנפטר הצדיק נסתר היה סקרן. ואפילו הקב"ה לא ידע כמה צדיק הוא היה. תמיד רצה לדעת עוד. לחקור ולהעמיק. וזה לא לפתוח ספר כמה שניות ולדפדף קצת לצד ימין או לצד שמאל. הוא היה קורא אבל מקפיד לגמור. היה מתמיד ומקפיד למצוא מצוות ולגמור את המצווה לגמרי. לא סתם הוא גמר עם החיים שלו.

אוי חיים חיים חיים חיים.

הוא היה כמו ש"ס מהלך מרוב שהיה מספיק הרבה. בשבילו כל מי שעניין אותו היה מסכתא. הוא ראה אנשים כמו מסכתות. אין עוד אנשים כאלו שהיו גומרים מסכתות כמוהו. תראו לי מי…

וכמו שמשון הגיבור, במותו השפיע יותר מחייו. היום אפילו החילונים החופשיים יודעים מי היה הצדיק נסתר שלנו והם מתפלאים על ההספק שלו, וקוראים לכל אחד הדומה לו "ולדריסט". ושמעתי אחד שאמר שיש מקומות שיש הרבה ולדריזם ולכן צריך להיות זהיר. והנה אם עד עכשיו חינך הציבור באופן אישי וקצת בספרים – גם במותו דאג לפרסם את מידת הנתינה שלו. אין בית חרדי משלנו שלא יודע מי היה חיים. הוא עשה במותו ממש מהפכה. מהפכת סדום ועמורה.

הוא נלקח בחטף ושמע רעש גדול, אבל השאיר במותו לציבור רעש יותר גדול. אין בית שלא מדברים על זה. וכמאמר הגמרא, ומה רחם שמכניסין בו בחשאי – מוציאין ממנו בקולי קולות, שאול שמכניסין בו בקולי קולות – אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות. מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה. הוא היה עוסק עם הציבור בחשאי ויצא בקולי קולות. וכך היה בפטירתו. הוא היה לבד בחשאי אבל מיתתו עשתה קולי קולות. יציאתו של צדיק עשתה רושם. מי עושה רושם יותר ממנו?

כל אדם יכול להיות חיים, רבותי. מי לא רוצה להיות חיים. הציבור קינא בו ועשה לו עין הרע וזה היה בשבילו כמו רציחה. המוות והחיים ביד הלשון – לא הלשון של חיים זצ"ל, אלא הלשון הרע של הציבור. ועדיין היה לו חיים ארוכים, מה שהוא הספיק אף אחד מאיתנו כמעט לא הספיק.

יהי רצון שנזכה רק לביאת המשיח במהרה בימינו אמן סלה.

משי זהב ומשמרת הצניעות בבית הכנסת של נימאנדעסלאנד

בבית הכנסת של הקהילה בארץ ישראל דיברו על מה שהתפרסם על פרי הביאושים של האדוקים, יהודה משי זהב, שכעת נודע שהיה רשע גדול פרוץ בעריות שנים הרבה. ובכל מיני עיתונים של החופשיים כתבו שמשמרת הצניעות ידעה ולא פעלה לעצור את הדבר. וכך הוא המשיך לפגוע בבני ובנות ישראל.

ועל עניין זה פנה לציבור ר' יוסף גרובמן שלמד פעם אצלם באוניברסיטה של החופשיים ואמר פשט:

העדה החרדית זרקה את משי זהב עקב התנהגות לא ראויה, והחילונים מעניקים לו פרסים. לאחר הזריקה האיש מתעלל מינית במי שהוא יכול סביבו ונהנה מהילה של בעל חסד – הוא ממש בעל חלק ממי שהוא שעשה עימו חסד.

הוא פגע בנוער נושר סביבו, בחרדים מודרניים, כביכול, צוללנים, נהגי חילוץ ובעלי שאר הכשרות – ובמי הוא "שוכח" לפגוע?! בחילונים. אולי זה היה הדיל – פרסים תמורת אי פגיעה מינית. ציונים חכמים. והעסקנים שידעו שתקו – פשוט שחיתות.

הבדיחה אמרה כך: פעם היה נושר שאף אחד לא הצליח להחזירו למוטב. ומשי זהב דיבר איתו והנושר חזר מיד למוטב.

שאלו את משי זהב, אתה תחזיר אותו בתשובה, איך זה יכול להיות?! ענה יהודה משי זהב בחיוך, מה הבעיה?! אמרתי לו שאפשר להיראות חרדי ולעשות הכל. נשמע שממש קיים אומר ועושה.

וסיפר לציבור סיפור ששמע מחברו בצלאל החרד"ק. ועל כך להלן.

"פעם חילוניה שמאלנית אחת באוניברסיטה, על אף שהיה לה בן זוג, הטרידה חבר בניגוד להלכה והחוק – והחבר הצדיק וטוב הלב החליט לא לחסום אותה, אלא פשוט להרגיע אותה.

אמר לה החבר שהוא מציע לה להפסיק לנסות לקדם קשר שאסור נגד המוסר, 'כי אם נפגש אז משטרת הצניעות יעלו עליך וישברו לך את העצמות ולי לא יעשו כלום כי אבא שלי עסקן חשוב'.

החילוניה פחדה ופסקה להטריד והחלה לשמור החוק והמוסר בנושא.

ואמר החבר: 'בחיים לא נתקלתי במשמרת הצניעות ואני קרוב לשלושה עשורים פה עלי אדמות, אולם אולי זו ההטרדה המינית היחידה שהם מנעו אי פעם – מזל שיש חילונים תמימים' ".

וחשבנו לפרסם הסיפור, שהרי אף אחד מהקהילה של נימאנדעסלאנד בארץ ישראל לא נתקל בארגון משמרת צניעות. ואולי היה כמה פעמים מחאות של בני אדם שהגיעו לידי מריבת ניצים בנוגע לצניעות. אך בפועל החילונים החופשיים חוששים מארגוני משמרות צניעות קקיוניים כאילו הם לוויתן שיכול לבלוע אותם, כשמה שיש זה עורבא פרח. ומקיימים הכתוב – "ונסתם ואין רודף".

ולאחר כל הדברים הללו צריך לומר שאנו חייבים לעשות חשבון נפש על פרי ביאושים זה.