כתבנו לענייני חילונים דיבר עם מכר שלו שטען שהוא לא אדוק יותר או חרדי לדבר ה' אלא הוא דתי. כתבנו הנכבד נזכר בעוד תובנות שיש לו על טרנס חרדים בדרגות שונות בחברה החרדית והחליט לכתוב על זה רשומה מעניינת לטובת הקהל. הרשומה מלאה בדברי מוסר על התופעות המוזכרות, אבל הם נכתבו מאהבה. המאמר נכתב על חרדים בדרגה זו או אחרת המושפעים מן החילוניות ולכן כתבנו לענייני חילונים קישר זאת לתחום שלו בכשרון רב.
בעיות מחשבתיות בחברה החרדשית בעידן הרשת החברתית
יש כמה בעיות, יש את הבעיות החברתיות שבכל מקום וקבוצה. ויש את הבעיות המיוחדות של הנקראים חרדים. ויש גם את השילוב של הבעיות.
נניח כשאדם נמצא בעולם של הישיבה אז אם הוא חושב בדרך מחשבתית עצמאית, הוא אולי בסכנת כפירה או להיקרא 'טיפוס' בשידוכים, אבל אפשר עדיין לכבד אותו כלמדן. לעומת זאת, אצל החרדשים אם אדם חושב עצמאית והוא לא מיליונר, משיג בחורות או כבוד הוא משוגע וטיפש.
כלומר, למעשה החברה החרדית מודרנית שהייתה פעם חברה משכילית במקצת, הפכה לחברה קלת דעת (חרדים קלי דעת – חרדקים) עם מטריאליזם המושפע מקפיטליזם-ופרוטסטנטיות. ואם פעם המודרנה הגיעה מחשיבה פתוחה בעיקר ומעט פרנסה, כיום רוב המודרנה אצלנו מגיעה מסגנון פנאי או צרכנות של תענוגות, מעט פרנסה ומחשבה. וכאן אני חולק על אותו האיש שאמר שלמעשה המצב המודרני גורם למשבר של כפירה. למעשה הציבור פשוט נהיה נהנתן. ואפשר לדרג זאת כך: פעם כשאדם יצא מהמחשבה של הישיבה האדוקה הוא כבר החל לצאת בגלל השכלה ואז הוא רצה פרנסה ולבסוף גשמיות. כיום אצל הרוב זה הרצון בגשמיות כסיבה הראשונית והמרכזית, אחרי זה רוצים פרנסה ואז חלק רוצה השכלה. רוב הציבור לא מעוניין בהשכלה ורק מיעוט שבמיעוט מעוניין בהשכלה כסיבה ראשונה.
וזה דומה גם לשינוי של המרחב האינטרנטי. פעם המרחב האינטרנטי היה פתוח מאוד שהרי נהגו לכתוב בניקים. ומי שהתעסק באינטרנט באופן פעיל ככותב, היה בד"כ אדם משכיל ובעל כבוד למחשבה מקורית והשילוב יצר אומץ כתיבתי. כיום כל אחד יכול לכתוב, אזי יש כאלו שמעלים תמונה שלהם עצובה או אם זו אשה אז היא מעלה תמונה שמדגישה דברים מסויימים, וכותבים טקסט של דברי מסכנות מלא בקשות לרחמים, או בקשות לפרגונים על מראה וכד'. ואז אם מישהו כותב משהוא "אחר" שלא נעים למי שחלק מהעם, אז גורמים מהעם כותבים לו "שהסגנון" שלו בעייתי. במקום להגיד אני לא מסכים או מסכימה אתך, ואז אולי להקלע לדיון או ויכוח שאז ניתן להשתכנע אחר וזה "מסוכן"..
ולמעשה כבר לא מנהלים דיון על פי עיקרון החסד (לקבל את דברי השני בצורה שהכי מתאימה לדעתו של השני) ובתום לב (ללא כוונה אפלה לריב ולפגוע אחד בשני). ברגע שמישהו חושב אחרת מהמיין סטרים, אזי הוא רשע או עושה בדווקא ודינו מוות-רשתי-חברתי אם זה נעשה ברשת החברתית או מוות חברתי במעגל שלו.
במצב כזה אדם שרואה את עצמו כנורמטיבי הגון וישר דרך יכול לעשות לו שיימינג ולחוש נקי כפיים, ואפילו לחוש במעשה שליחות ואפילו לא לשים לב שהוא הצד הרע פה שפוגע. תדמיינו שמאלני או ימני שמשפיל את האחר על דברים שהוא לא הביע על סמך פרשנות אישית של התוקפן. ואז לאחר התקפה אכזרית אם יוכיחו לו שהוא טועה, הוא יגיד סורי וימשיך כאילו כלום לא קרה וימשיך לנהוג כך. זה דומה לעקרון של "הרשיון מוסרי" שאם אדם בעל האמונות או ההצהרות הנכונות כעת מותר לו לנהוג בצורות מסוימות שלנשים רגילים אסור שהרי הוא מרגיש מוסרי. וכאן התוקף תוקף בשם "טוב" ומאשים את האחר ברוע כלומר, אנטי מוסריות, אז כך יש לו רשיון מוסרי כפול להיות אגרסיבי. העניין יכול להסביר מדוע למתונים אין הרבה תמיכה, רוב העם הוא קיצוני לשני צדדים והמתונים מותקפים באלימות על ידי בעלי הרשיון המוסרי ונחשבים הזויים ואנטי מוסריים רק בגלל שהם לא בחרו בצד שנחשב מוסרי בידי חלק מהאוכלוסיה.
אני מכיר מישהו שנוהג להגיד שהחרדש שונא עצמו פעמיים, פעם אחת על זה שהוא אינו חילוני מספיק ופעם שניה על זה שהוא לא דתי מספיק. ופעם אחת הוא יצא עם חרדשית מוצלחת ב'שידוכדייט' והיא הצביעה על קבוצה של חרדים ואמרה 3 פעמים: "הנה חרדים! הנה חרדים! הנה חרדים!" והיא נהגה להתלונן אצלו על עצמו שהוא מידי חרדי ולא חרדי מספיק.. אולי אפשר לראות כאן שילוב של הבעיות ואפשר לראות כאן אימוץ קו של נורמה נהוגה.
אותה בחורה שאמרה על הדייט שלה שהוא חרדי מידי ולא חרדי מספיק, צודקת מבחינתה. היא חייתה בחברה חוץ ישיבתית שפחות מחנכת לחידושים, שהרי בישיבה אתה יכול לחדש חידושים בשביל התענוג השכלי וזה גם אם החידוש שנוי במחלוקת. אולם בשבילה שהיא מחוץ לעולם הזה היא זרה ונוכרית למערכת המחשבתית הזו של הזכרים החרדים, אזי מי שסוטה מהקו האמצע, הוא חרדי מידי או לא מספיק. (אגב שכחתי עד עכשיו להזכיר שהיא כיום היא אומרת בדרך כלל שהיא כבר לא חרדית, היא הפכה לנאורה ל"ע..). היום רוב עולם הישיבות נגד חידושים כבר ושלא לדבר על החברה החסידית. לפיכך אנו הופכים לחברה משעממת שהיא כבר אנטי הברקות מחשבתיות.
מצב זה של השפעות חילוניות וחרדיות יוצר מצב מעניין, והנה מספר דוגמאות לשילוב של בעיות חרדיות וחילוניות:
- אהבה ושידוכים: צריך לצאת הרבה זמן אבל לא להיות חבר וחברה. צריך להתאהב אבל אסור להגיד אני אוהבת אותך, שהרי זה מוזר ומפחיד קריפי… אבל אם חילוני יכול להגיד אחרי חצי שנה את המילה אהבה מדוע שבחורה שיוצאת 4 חודשים לא תוכל להגיד זאת, וכן להפך ובפרט שבמגזר נהוג לצאת כחודש?
- עבודה וישיבה: צריך ללמוד תורה בישיבה, אבל פתאום רוצים בחור שעד לפני זמן-סמסטר למד בישבה וכעת הוא לומד באוניברסיטה ועובד בעבודה נחשקת מאוד, איך הוא אמור להספיק זאת בין רגע?
- חרדי מידי ולא חרדי מספיק: אדם שמקפיד להיות מחובר לתורה בהתאם לכלים שרכש בישיבה אבל שונה ממה שנהוג אצל אלו שלא קיבלו הכלים הללו בישיבה ואלו שמצייתים לרבנים כשהם בכלל לא יודעים מהי ומנין סמכותם של הרבנים.
- פרדוקס ההומוסקסואליות: אדם מבוהל מגיע לרב ואומר שבנו נתפס בישיבה עושה מעשים הומוסוקסואלים, "אני מודאג שכעת הוא לא יוכל להינשא כי הוא לא נמשך לנשים?". הרב עונה לו, אה, מה פתאום? אין כזה דבר הומוסקסואליות ביהדות, זה רק תאוות ואפשר לטפל בזה.
אותו אדם יוצא מהרב שמח וטוב לב. לאחר כמה שנים מגיע אדם אחר לרב והוא מספר לרב שמציעים לו בחור טוב מאוד שבישיבה קטנה עשה מעשים הומוסקסואלים, ל"ע, האם זו סיבה לפסול השידוך על אף שהוא בחור מצוין כבר מספר שנים? הרב עונה: עדיף שלא לקחת סיכון כי אולי הבחור יחזור על מעשיו. - רווקות לא לגיטמית: בחורים לא אמורים להיות רווקים שהרי אז הם יחטאו או יהפכו לטיפוס שקשה לו להתחתן בגלל התפיסה שרווקים הופכים לבררנייים ובעלי ג'וקים, ושאינם חלק מהחברה. לאחר מספר שנים, כעת הוא חוטא כשהוא בחיי אישות עם אשה, אבל בפועל הוא לא מושמץ, שהרי הוא לפחות נורמלי, יש לו אשה (אפשר להפריך זאת ולומר שהשמחה היא על זה שהוא לא הומוסקסואל..).
העניין מזכיר לי את פרדוקס האינדבידואליזם: כולנו צריכים להיות אינדבידואלים באותו סגנון כמו כולם, ואם כן במה אנו אינדיבידואליים?
אז יש לנו פייסבוק או כל רשת חברתית אחרת שמעודד להיות כמו כולם בצורה "אינדיבידואלית" ומרחב אנטי אינטלקטואלי שמחלק את העולם לבועות מחשבתיות, צרכניות פוליטיות ועוד. יש לנו דת חרדית שמרתיעה נגד חופש בדעות שקשורות לאמונה, וציות לרבנים. יש לנו חברה תרבותית חרדית שמטיפה לנהוג כמו כולם. ויש לנו חברה חרדשית שמטיפה להשגיות פומבית בתחומים מטריאליים בלבד, בעוד שאגב העולם המערבי כבר נמצא בשלב שנקרא "פוסט-מטריאליסטי". כלומר, להביע עמדה כי אתה מאמין בה גם אם זה לא משיג לך בחורות, כבוד או כסף, זה לגיטימי.
וכעת בחיים ביום יום וכל שכן בשידוכים אם יש חרדיה 'אחרת', אז איך ידברו עימה בכבוד כשהיא רשעית חברתית בגלל שהיא שונה הפועלת בדווקא או חושבת עקום בכוונה? על כן הבחורה 'האחרת' מבינה שני דברים, א. אין כמעט עם מי לדבר. ב. זה יכול לפגוע בשמה המצוין. לכן גם היא נהיית פחות 'אחר'. לפיכך הפתרון כיום הוא לפתוח ניק אלמוני ב-4chan וכדומה. וכמובן שאז העם מתלונן שהפייסבוק הפך למשעמם והוא גוסס אוטוטו מת. העם מת לא הרשתות החברתיות!
קהילת קודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז 