תגית: חשיבות לימוד האשה קרוא וכתוב

בעניין סכנת לימוד התורה לנשים

דברי הרבי שליט"א בעניין לימוד התורה לנשים ומדוע היו שחששו מזאת מאוד וראו בדבר זה סכנה גדולה להיהדות.


ידוע הכתוב לגבי האשה: שדעתה קלה, "כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות" ו"ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים". וצריך עיון למה האשה בעלת טבע להרוס התורה? האם לאשה יש טבע גוף שונה מהאיש או נשמתה שונה מהאיש או שחינוכה, גידולה ותנאי חייה השונים משל מהאיש הוא זה שגורם להעניין?

והנה צריך להתבונן מה היה בזמן עבר לגבי הנשים. וידוע שלרוב הנשים לא היו זכויות כהאנשים ודוגמא לכך: האשה אינה ברת עדות, התורה מתירה להאב למכור את בתו ולקדשה ואינה מתירה זאת לגבי הבן. וכן ממצוות רבות הנשים פטורות, הן לא יכולות לשמש בשררה ועוד. ובעצם  אפשר לראות שהאשה נכה בהיידישקייט.

ודברים פשוטים שלהאשה הפשוטה היה פחות חינוך להיות נוהגת כהאיש המצוי. האשה נצרכה על ידי החזקים בחברת האנשים בהעולם להוליד, גידול הקטנים, לבישול ולשימוש הבעל. וכשרבי יהושע בן גמלא תיקן לימוד תורה לקטנים, הוא לא תיקן לקטנות. וכשהאשה המצויה לא מחונכת כהגבר, לא יודעת קרוא וכתוב ותורה, אין פלא שהיא נהייתה זרה ובגלות בעולמה, בגלות במשפחתה ובגלות בתוך עם ישראל.

והיא כגויה הזרה להיהדות משני צדדים: א. מצד הקהל שאין מקבלה כיהודית גמורה, ואפילו היא פחות מן הגוי, שהרי הגוי יכול להתגייר ומצד חינוכה להיות שפלה בין האנשים. ב. מצד עצמה, האשה כמו העבד, מנוכרת. וככתוב לגבי העבד: "עבדא בהפקרא ניחא ליה". והביאור הוא שהאשה לאחר שהושפלה לא מרגישה הרצון להיות יהודי כשאר היהודים, היא בהפקרא כהעבד ורוצה בהמשך ההפקרות. וככתוב לגבי האשה הנשואה: "העבד והאשה פגיעתן רעה", כלומר שהיא יכולה להזיק לאחר רק כדי להזיק לבעלה.

וגם אם האשה תדע לקרוא האלף בית, לא מצינו לראות הנשים לומדות תורה. ועניין זה חשוב שהרי לכל אדם יש עניין וחלק משלו בתורה. ודוגמא להעניין מבנות צלפחד, שהן רצו להציל שם אביהן, אבל היה להן עניין של רווח הירושה. וככתוב: "למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן תנה לנו אחזה בתוך אחי אבינו". ובזכות העניין שלהן נתחדשה הלכה.

ויש תמיהה גדולה על הדור, הדור שלא מוכן להינשא לבת עם הארץ ולגויה, אך לבסוף דואג לכך שהאשה תהיה כגויה בזעיר אנפין. ואם היא תרצה להשכיל יבוזו לה ויגידו שאין טבע האשה לכך והאנשים אינם חושקים בנשים חכמות, ועניין זה תמוה.

ואפשר ללמד זכות שיש הבדל בין שיקצע גמורה, לשיקצע חלקית. ואפשר גם ללמד זכות שכבר בראשית בראשית אנו רואים שהאשה נבראה עזר כנגדו ולא לעצמה כאדם הראשון. וכן כשהאשה שווה לאיש אז היא מחטיאה הבעל ולכן נאמר בסמוך לאחר עניין עץ הדעת, "והוא ימשול בך".

ועדיין אנו אומרים שה' בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את התורה ואין נשינו לומדות התורה או מקיימות מצוות רבות כגון מצוות עשה שהזמן גרמא והן פסולות להעדות, ואם כן במה שייכות האשה להתורה? ואפשר לומר שיש לה שייכות מועטה בשונה מגוי גמור.

ואנו רואים כיום שהאשה עושה מעשה ידיה מחוץ לביתה ואפילו משתתפת בהפוליטיק, ולא נהוג למימר שהוא כשוטה שלא יכולה להחליט, לא מצד טבעה או נשמתה. וממילא אנו מבינים שעיקר ההבדל הוא בגלל תנאי חייה. וזה כמו שמנהג של יהודים מסוימים לעבור על חוקי השלטון גם כשהוא שלטון דמוקרטי, היות שדורי דורות עם ישראל היה משועבד להאומות והיו נוהגים בנו שלא בצורה שווה והגונה, אזי לא ראינו צורך לנהוג עמם על פי החוק, ועניין זה קרוי בשם: תרבות השטטל".

ואולי זה כך אצל הנשים, לאשה היהודית יש תרבות נשית כלפי הדת וככתוב: "אמר רב חסדא: לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, שהרי פילגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימה יתירה והפילה כמה רבבות מישראל. אמר רב יהודה אמר רב: כל המטיל אימה יתירה בתוך ביתו סוף הוא בא לידי שלש עבירות: גילוי עריות ושפיכות דמים וחילול שבת. אמר רבה בר בר חנה: הא דאמרי רבנן שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה: עשרתם ערבתם הדליקו את הנר, צריך מימרינהו בניחותא כי היכי דליקבלו מיניה.

וניתן לחזות שהאשה בת ישראל המצויה בזמן עבר, ואולי יש גם נשים בנות ישראל כיום, היו חוששות מבעליהן ולכן היו עוברות על ההלכה והיו משקרות מחשש מבעליהן. ואיך זה יכול להיות שאשה בת ישראל תעבור על ההלכה?! בהכרח כשהאשה נוכרית לעולמה היהודי, היא לא רואה את ההלכה כעניין מחייב, אלא כעניין של האנשים.

רואים שאשה בת ישראל רואה את העולם נחלק לחזקים וחלשים. החזקים קובעים את החוקים כי כך זה קורה, אבל זה לא אומר שזה נכון, ותמיד אפשר לשקר כדי למנוע תקלות.

ושוו בנפשכם מה קורה כשהאשה שרואה כך את העולם ניגשת ללמוד התורה. והנה יש שאמרו מרבותינו שתפלות זה לשון תשמיש ויש שאמרו שתפלות לשון הבל והבאי. והדברים פשוטים כשהאשה נהיית חכמה יותר ועד היום הייתה מקדמת עצמה על ידי תשמיש שכיום עם חכמתה תעשה יותר מבלי להיתפס בקלקלתה ובכך תיטיב את עניינה. וכן כשהיא רואה את העולם כעניין של כל דאלים גבר, אין פלא שיגידו שהיא מוציאה התורה לדברי שווא והבל. וכעת נהיר האמרה: "ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים".

והנה כיום יש נשים הקוראות לשוויון בדת היהודית, הן חפצות לשמש כבעל תפילה, כבעל קורא, כדיינים ורבנים וכדומה. והן חולקות על עיקר בהדת היהודית של היררכיה וחוסר השוויון. והן אומרות: שההלכה כיום לא נכונה וצריכה להשתנות או שגם פעם לא הייתה נכונה, היא לא הייתה תורת ה' אלא תורת גברים נגד נשים.  ונהוג לכנות נשים אלו כופרות ורפורמיות. וחשוב להרחיב מפני חשש נבלות שלא ברשות התורה, לא כל הנשים כך, יש נשים האוהבות את השי"ת ולא רוצות להיות חזניות וכדומה, נגד המנהג המכונה מנהג הדרך הישרה, הן שואפות להיות יראות שמים ולהיות בקרבה עם הקב"ה.

ולא נהיר מפני מה הן מתלוננות, הרי השי"ת נתן לנו התורה כי הוא נעלה יותר מאיתנו האנשים הקטנים ואין אנו שווים לו. ליהודי יש חשיבות מעל הגוי, לכהן יש זכויות מעל ונעלות כלפי הלוי והישראל, לבכור זכות ממון על שאר אחיו, לצאצאי דוד זכות להמלוכה לעומת שאר ישראל ולהגבר זכות על מעל ועל האשה. איה השוויון?! אין שוויון!


וכאן יש קושיה גדולה, האם בזמנינו שחשוב להאנשים ובפרט להנשים "שוויון", אזי בהרחקת האשה מהתורה אולי בעצם גורמים לה למרוד או שאם נותנים לה יותר קרבה לתורה, אזי שמא היא תחיל עוד שוויון בחייה ולבסוף תגיד שהאלוקים לא שוויוני בכלל ולכן יש בו בעיה? ואכעמ"ל.

דער לעדער שס פון די רעבע שליט"א

אנשים-רב המגיעין להתייעץ אצל הרבי שליט"א רואים ש"ס ענק מעור. הם לא יודעים דיש מעשה נורא על דבר זה הש"ס. כעת הרבי שליט"א סיפר את הסיפור הנורא בהש"ס בראשונה וכך נודע הדבר.

bombergtalmudcur

הרבי שליט"א תמיד אהב חפצים מעור. ומשניתנה רשות לאהוב עור אינו מבחין בין עור צדיק לעור רשע. אהב הוא להריח אותם ולמושם (כיצחק אבינו) ולהתבונן בהם. אהב הוא עור כל-שהוא, חיה או בהמה, בהמה-גסה או בהמה-דקה, טמאה או טהורה. יש כאלו שאוהבים עור אדם ויש שאוהבים בגדי-עור מחיות, בהמות וכד'. אך הרבי שליט"א אהב ללמוד תורה ועל כן אהב סת"ם וכריכות דספרים מעור.

הרבי שליט"א ידוע היה משחר נעוריו לא רק כצדיק אלא כעילוי חריף ומפולפל. ופעם אחת כשהיה צעיר, לפני יום-אידה של הרבנית-האם דנימאנדעסלאנד זצ"ל, הודיע הרבי לכולם בקול-גדול דיעשה מעשה-פתע (הפתעה בלשון הציונים) לאמו לכבוד היום המיוחד.

הרבנית-האם על אף היותה נקיבה מיוחדת (ומיוחדת זו מי שאומרים עליה דהוי מיוחדת), שזכתה להיות אשתו של רבי ולא רבי כהמון הרביים אלא לרבה הגדול דנימאנדעסלאנד, ירושלים דאשכנז. ועל אף דבר מיוחדותה הייתה נקיבה ככל הנקיבות, ככתוב אצל רחל שאמרה ללבן שדרך נשים לה. וכדרך הנשים שדעתן קלה ואוהבין דברים פשוטים, נתאוותה לעשות ימי משתה הרבה כושתי ואסתר המלכות.

[וכאן המקום להוסיף, דדעת רבני-נימאנדעסלאנד דהנשים אין הן פחותות בגלל שזה טבען, אלא כיוון דהן בגלות מאז חטא עץ-הדעת, שהן מושפלות כישראל בין האומות וסחופים ודוויים. ולא עלינו, יש הרבה באפריקי ובשאר מקומות שהוועסט קולטורא לא נתפשט, שלא מלמדין את בנותיהן קרוא וכתוב והן אינן יודעות קרוא וכתוב כלל. ואם מלמדים אותן קרוא וכתוב, אינן מלמדין אותן להבין מה כתוב בהטעקסט, הש"י. וחיים כגויים, שפחות ובהמות, וכחיית השדה נדמו. והרבי, הרבי הראשון, ר' קלונימוס הלוי זצ"ל, היה אומר דזה הוי כגילוי-עריות וזנות, ר"ל, ולכן יש ללמד הנקיבות להיות כאחד האדם וללמדן האלף בית וגם התורה הקדושה.]

ותאווה מיוחדת הייתה לה לריבה זו ליום הולדתה. דכיוון דהרבנית-האם הייתה נקיבה שמחה מאד, ויש אומרים, יותר מידי. ואת כל שמחתה תלתה ביום יציאתה מרחם אימה, יען כי כל חייה השמחים הגיעו מני אז. הרבי שליט"א נתאווה, ככל הרביים דנימאנדעסלאנד, לעשות הפתעות ופרובוקצייעס. ולעומת הרבנית-האם הוא עשה יום-טוב לעצמו בכל יום ויום, בבחינת תלמידי חכמים כל ימיהן שבת ואצל הרבי שליט"א הוה יום-טוב, כי היה מתאמץ כל יום לעשות מעשה פתע אחד לכל הפחות.

ובהגיע היום המיוחד והמיוחל וכולם מחכים למעשה-הפתע דהרבי שליט"א. ובבוקר לפני החיידער, הרבי שליט"א לא הפתיע. לא נמצא כלל מעשה-פתע מצד הרבי שליט"א. ולא נראה הרבי שליט"א נוהג באופן משונה תמוה המפתיע. ולא נמצאו בהויז-הרבי שליט"א דברים דלא היו בו קודם. חיכו בני הבית עד הצהריים והרבי שליט"א עדיין לא הפתיע. חיכו עד שקיעת היום והרבי שליט"א לא הפתיע. חיכו עד חצות הליל כמנהג הגויים, ירחם ויציל השם, והרבי שליט"א לא הפתיע. חיכו עד בוש. וכשהרבי שליט"א קם למחרת היום, לפני דהלך ללמוד אצל המלמד בחיידער, שאלוהו מה קרה להפתעה שלך? ענה הרבי שליט"א, בחיוך גדול, הפתעתי, לא חזיתם?! ביקשו וחיפשו כל בני-הבית אחר ההפתעה דהרבי שליט"א. חיפשו, כמו דמחפשין האנשים הפגימות באתרוג, וההפתעה דהיינוקא לא נמצאה. החלו מפצירין ברבי שליט"א, דיגיד מהי ההפתעה והרבי שליט"א אישתיק ולא ענה. הבטיחוהו מיני מתיקה וכסף כחול אשר על שפת הים, כמו אצל האנשים דגרים על שפת הים וקרויים טייקונים בלע"ז. והרבי שליט"א סירב לענות ורק דלאחר דהבטיחו לרבי שליט"א לעדער-ש"ס, או אז אמר, דלאחר דיקבל הלעדער-ש"ס יגיד מהי ההפתעה.

ויקחו לו הלעדער-ש"ס והרבי שליט"א חיכה דכל בני-הבית יגיעו לשמוע מהי הפתעתו. אמר הרבי שליט"א, לאמו, מיין טיירע מוטער, אמרתי אפתיע אותך ולא דאביא לך ההפתעה וכן דהפתעתי אותך בזה דסברת דהפתעתי אותך במשהו, אך האמת דלא עשיתי כלום ודזו ההפתעה.

תפסו אביו הקדוש, ר' וולף הירש בן אלקשאנדר אבי ליב אלקסאנדער, נשקו על מצחו ואמר, זה הגדול ענק יהיה (וכך אנו רואין כיום בחוש). ואתה הפתעתנו בזה שרצית הש"ס, כך שבכל אופן הפתעת אותנו וזו ההפתעה הטובה ביותר, העידית דבעידית, אשרינו שזכינו לצדיקל כמותך.

כיצד הרבי רבי קלמן קלמיש בן ר' גרונם הלוי אאוס נימאנדעסלאנד זי"ע החל משתתף בהשידוכים

מעשה בעניין יציאת הרבי לשוק השידוכים בהם נמכרים כביכול הבחורים והבתולות כצאן ובקר ושאר מיני סחורות. ונהוג לספר ולדבר על זה המעשה עם הצעירים לפני יציאתן לשוק השידוכים.

הרב רבי קלמן קלמיש בן ר' גרונם הלוי אאוס נימאנדעסלאנד זצ"ל היה ידוע כביביליופילישער גדול מאוד. דזה למי דאינו יודע פירוש המילות, אוהב ספרים בלשון הקודש. ובנערותו כל בתולות נימאנדעסלאנד היו חולמות בליל להיות ספרים למען יוכלו למשוך את רצון הרבי אליהן. ואומרות היו: 'לו עלי יניח הצדיק את ראשו'. אך היה הדבר לשווא. וכל אחד מן הקהילה היה מתקנא בחכמת הרבי ובאהבתו להספרים ובזה דהבנות היו מקנאות להרבי.

41156-works-of-jonathan-swift-bathurst-1760-2

וידועים מעשיות הרבה על נקיבות דהיו קונות ספרים לרבי ר' קלמן קלמיש זצ"ל (כשהיה שליט"א..). והיו שהיו מעניקות מגדנות ועוגות ספרים לרבי. והיו כאלו שהיו הולכות ברחוב עם ספרים אדומים בחיקן. והיו פותחות הספרים, בשוקא של עיר, כשהרבי היה הולך להתפלל או ללמוד בבית הכנסת. והיו משימות עצמן כקוראות על אף דלא ידעו לקרוא. ופעמים הרבה דהיו אוחזות הספר הפוך..

והייתה אישה תמוהה אחת דהתחפשה לארון ספרים. אך זהו סיפור בפני עצמו ואין כאן מקום להאריך בזה העניין. והיה אפילו הומוסקסואלישער, אדמוני בעל שיער ארוך כהנקיבות, מן העיירה המרשעת רייפלאנד אשר באונץ הסמוכה דהיה מסתובב עם ספרים בעלי כריכות אדומות כהות כמעט כשחורות. והייתה מרשעת דהייתה קונה ספרים ושורפתן בכעס רב. והבוכמאכער ומוכרי הספרים היו עושין ממון רב. והיה כל זה לריק. ואשה משכלת אחת לימדה עצמה לקרוא למען תוכל לקרוא ספרים כמו הרבי. וילעגו לה כל נשות נימאנדעסלאנד.

והיו מעשין שבכל יום דהרב רבי קלמן קלמיש זי"ע חוזר לביתו עם הרבה ספרים מן המוכר ספרים. והיה הרבי מלטף את הספרים ומעביר עליהם את ידו כאילו הספר פרצוף של נקבה יפה. ופתח את הספר והחל להחליק את גב ידו על הדפים והיה גופו רועד כמו אדם הרועד מן הקור כששיניו מרעדות כקופת צדקה של מעות. וגם היה עובר במשך זמן רב עד למאוד עלה עלה ובודק דהכל חתוך כדבעי ופרוד מן העלה השני. והיה גם כן מתנענע מול הספרים כמו תינוק המתנענע כשרוצה משהו מאוד וכמו האיש לאשתו. והיה נוהג לטמון ראשו בהספר ולהריח את הספר בנשימות עמוקות וברעש גדול ולאחר זה היה פולט מפיו תיבות' אהה' 'אהה' ונראה היה דמתענג בעצימות נוראה כמו דהעגלונין היו עושין לאחר דהריחו הטאבעק בכיכר העיר.

ראתה זאת הרבנית-האם ויהי לה הדבר לזרא. ותאמר לו: דהוא לא צריך לקנות ספרים יותר ולהיות שקוע בלימוד וקריאת ספרים. יונגע מיין זוס, הנך צריך לשאת לך אישה טובה ונאה. וזהו מעשה חשוב דהרי מי יהיה הרבי של קהילת הקודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז לאחר דתהיה רבי ותפטר מן העולם? חס וחלילה. וגם דהאשה יפה יותר מן הספרים שלך. ובגלל דאתם שקועים בהספרים אינכם שמים לב אל זאת. והנה מדוע לא תפנה אחר האשה המשכלת דלימדה עצמה קרוא בהספרים ובעלת העיניים כחולות והיפות ושיערה שחור זהוב ומנצנץ בהשמש ככוכבים בלילה?

ויען הרב רבי קלמן קלמיש זי"ע: דהוא אוהב ספרים יותר מנשים ובספרים יש חכמה ואינטרעסט והאשה משוממת ומשממת כהמדבר. ודבר זה הרי ידוע לכל. וכמפורסם שהרבי היה עלטרער מבוקש. והיו מפריעין לו האבות והמשולחין מחוץ לקהילת הקודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז באין כל יום להבית כנסת ומשליכים עצמם בפניו ויפריעום מללמוד. וימאן להנשא ושום אשה או נדוניה לא מצאה חן בעיניו ושבתה את ליבו. והוא כמו בן עזאי דחשקה נפשו בהתאוריה דזה העולם ומן העניין הנ"ל יש הרבה בהספרים והבוכס בשפע.

[הג"ה: וזה בזמנים עבר דהנשים היו כעבדים וכשפחות. והיו מסריחות מאוד כי לא היו הולכות לרחוץ בבית המרחץ כלל כי אם רוחצות בבית הטבילה להיטהר. ומזמן דהרבי ר' קלמן קלמיש פסק דחייבות הנשים להיות יודעות קרוא וכתוב, נשתנו הטבעים. ולאחר זאת, הנשים רצו לבוא לבית הכנסת ובקהילה הקדושה דנימאנדעסלאנד בנו את עזרת הנשים. וזה העזרת-נשים הראשון בעולם דעשו למען המסכנות בבית כנסת. ובזכות כך אין יותר נשות הקהילה משוממות ומשמימות.]

בא הרבי ר' קלמן קלמיש זי"ע להצימער שלו עם ספריו החדשים והיפים בחיקו. חיפש מקום להשים את הספרים הקדושים והאהובים עליו. ולא מצא הרבי מקום. וזאת משום דהחדר היה אוצר ספרים בלום. והיו הספרים על הקרקע דהצימער. ואפילו לא היה לו כר לראשו אלא היה שם ספרים רכים מראשותיו. וקירות חדר הרבי זי"ע לא ראו את הרבי עירום אף פעם. וזאת כיוון דהיו כל דפנות החדר מכוסים בספרים מן הקרקע עד לתקרת החדר.

וישב הרב רבי קלמן קלמיש בן ר' גרונם הלוי אאוס נימאנדעסלאנד זי"ע לאימו. ויאמר לה: דהיא יכולה למצוא לו נערה, מפני דמוכן ומזומן הוא להתחתן. ותשאלהו הרבנית-האם, בתמהון גדול, מדוע? ויען הרבי: דזאת מכיוון דאין לו מקום להספרים בהצימער. ותשאלו: ועל כן? ויען: דלפיכך הוא צריך לישא אשה. וכשישא האישה הרי יהיה לו בית וכך יהיה לו המקום להניח הספרים. ויאמר הרבי דהוא מסכים להתראות בדיעבד ודוחק עם הנקיבה דלימדה עצמה לקרוא. וכך הרבי התחיל להיות בשידוכים.

ותמצא חן וחסד בעיניו ומצא הוא חן במדברה. וינשא לזאת האשה המשכלת. והייתה ריבה זו בת למשפחה אצילית בהקהילה. ואביה היה החברותא של הרבי ר' גרונם זי"ע שנים הרבה. ואכמ"ל על דבר נישואיו. ומני אז היו רואין בהקהילה ב' חוטמין מציצין מהספרים מהלכין בחוצות העיר של הבעל והאשה החדשים, והיו משמחים את לב הבריות במראה נלבב זה..

ולכן מנהג נשות נימאנדעסלאנד המתקשות בענייני שידוכים לעצמן או משפחתן או בהקריאה או בהלימוד של בניהן, ללכת להציון של רבי קלמן קלמיש בן ר' גרונם הלוי אאוס נימאנדעסלאנד זי"ע. והן מתפללות שם לאבינו שבשמיים דיושיען. וכן מנהג האבות בהקהילה הקדושה לקחת התינוק לפני דהולך לבית הספר ולספר לו זה המעשה למען יקח חיזוק ומוסר גדול.