(ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה) "ויתיצבו בתחתית ההר א"ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם א"ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאוריתא" (שבת פח א).
משה – רמברנדט 1624
הקשה הרבי ר' קלמן בן ר' גרונם הלוי אאוס נימאנדעסלאנד זי"ע: צריך ביאור מה החידוש דהקב"ה כפה ההר סיני על עם ישראל והרי ידוע שהשי"ת עושה כל דבעי כיוון דהוא אלים יותר מבני האדם?
אלא דהשי"ת רצה ללמדנו דאם לא נקבל ההר, דזה נמשל לדבר מלא וגדוש בתורה, נקבל הגיגית, דזה נמשל להר חלול דריק מן תורה וזה המשך הכתוב בגמ', שם תהיה קבורתכם, דכשהאדם בלא תורה הוא משול למת ככתוב, כדג בלי מים, ואין הכוונה דהשי"ת ימית את עם ישראל, אלא דאם לא ירצו התורה הם, כביכול, ממיתין את עצמן.
ויש עוד פשט דפעמים רבות האדם מפחד ולכן אינו מסוגל להתיישב בדעתו ולחשוב כראוי. ובפרט דההר היה איום ונורא, ככתוב: "ומראה כבוד יהוה כאש אכלת בראש ההר לעיני בני ישראל", וככתוב: "ויהי ביום השלישי בהית הבקר ויהי קלת וברקים וענן כבד על ההר וקל שפר חזק מאד ויחרד כל העם אשר במחנה… והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו יהוה באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאד ויהי קול השופר הולך וחזק מאד". על כן הקב"ה שם את עם ישראל ב'הבונקר' ואחרי שהיו מוגנים מאומות העולם ושאר מזיקין, יכלו לראות במוחם דהתורה נמשלה להר חלול דמגן על העם והאדם בזמני המצוקה כמו 'הבנוקר' דעוזר לגבור כנגד חיצי אש וברזל. ואם לא היו מקבלים התורה קבורתם הייתה בזאת דלא היו ממשיכים להיות כעם. לא הייתה להם התורה דהיא כדבק המחבר את עם ישראל דידוע דכל כת של אנשים הרוצה לשרוד צריכה תורה משלה. אין אומתנו אלא בתורתנו.
עם ישראל מקבל התורה
ומנהג נימאנדעסלאנד למלא הגיגיות מים ליד הלומדין כדי דלא ישנו דהרי השינה היא אחד מן השישים ממיתה ולכן מניחין הגיגיות מלאות מים דלא ירדמו חס ושלום וכדי לעוררם לעבודת ה', דהרי כתיבי 'כפה עליהם הר כגיגית'. ויש הנוהגין ללבוש מצנפת בצורת הגיגית, הנקראת במחוזתנו ספודיק בלשון הסלאבישערס. ולזה המצנפת ג' מעלות: א דמחזי כגיגית. ב. דאם נרדם לא רואין, כיוון דעיני הישן מכוסות בהמצנפת. ג. דאם נרטב האדם הישן לא קר להאיניש כל כך והמצנפת גם סופגת ותופסת הרבה מן המים וכך יכול לחזור ללמוד במהרה.
וכידוע התורה הקדושה נמשלה למים, ככתוב: "אדם בלי תורה כדג בלי מים". ולכן אסור בקהילת הטומאה רייפלאנד-איינץ לזרוק על הנשים מים, כיוון דאינן מצוות ללמוד דכתוב "את בניכם" וכתוב "דכל המלמד את ביתו תורה כאילו מלמדה תיפלות". וכידוע דכל המלמד את ביתו תורה כאילו מלמדה תיפלות, זה בזמנים דהנשים היו במארגנליזציה ומושפלות כשפחות כנעניות ורבות מהן היו משנאות הדת. ובנימאנדעסלאנד מגחכים על זה הפסק המשונה ופוסקים דהיום הזמנים נשתנו והנשים זכו להיות יותר בני תרבות מזמנים עבר. ואין כאן המקום להאריך.
לפיכן, גם מנהג קהילת הטומאה רייפלאנד אשר באונץ לא להרשות לנקבות ללכת לים כל השנה כלל ורק אם בעלה הולך אז אפשר מדין אשתו כגופו, ובדוחק. והמחמירין אינן מחשיבין את האשה אשתו כגופו לעניין זה. וכל זה רק בגלל דהמים נמשלו להתורה. ובנימאנדעסלאנד אומרים דזה עוד מנהג שטות. ועליהם נאמר: "ופושעים יכשלו בם".
עלמה צדקנית לומדת תורה – איוון קרמסקוי
קהילת קודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז 