תגית: מגזרים בארץ ישראל

יום השואה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל התשע"ט – מאת כתבינו לעניינו חילונים ותרבות

כתבינו לענייני חילונים ותרבות מביאים את דברי הרבי על הימים הנוראים של החילונים הבאים עלינו המכונים בפי העם "צפירת העומר". הדברים נאמרו הבוקר ומובאים פה לטובת חברי הקהילה הקדושה בארץ ישראל.

הרבי שליט"א סיפר הבוקר לאחר תפילת השחרית, שלא מזמן פגש מטורניתא אחת חילונית. והיא החלה לדבר עימו על יום השואה. ואז היא אמרה לו שאתה בטח כאדם אדוק לא תעמוד בצפירה. אמר הרבי: "אמת הדבר. מדוע שאעמוד?". שאלתהו מה הוא מתכנן לעשות? ענה הרבי: שהוא מתכנן להמשיך את עיסוקיו הרגילים, ברם אם הוא יהיה בפרהסיא, מפני דרכי שלום וכבוד הבריות של אתם החילונים הוא יעמוד ויכבד את מצות דתם כמנהגם. הוא גם הוסיף שהוא לא ילך למקום הנאה שמא הם יפגעו, לא יעשה בדווקא כדי לפגוע, אבל כן ימשיך בחייו.

היא החלה לכעוס ולהגיד מילות גנאי כנגד החברה האדוקה המכונה בארץ ישראל החברה החרדית. אמר לה הרבי שאין לה מנדט על דת השואה. השואה קרתה לפני שהמדינה הציונית בארץ ישראל קמה, ושיש לו גם בני משפחה שנהרגו במלחמה על ידי האשכנזים ימ"ש, מה זו שואה שיש לה מדינה?! החילונים לא יגידו לנו מה לעשות בעניין ואיך לזכור את העוול שנעשה לעם ישראל. לא די שסבלנו מידי האשכנזים, אין עניין להמשיך לסבול תחת הציונים בגלל השואה וזה מה שמכונה בלעז אבסורד. מבחינתנו, אנו כבר חיים תחת כיבוש החופשים מבחינה מדינית ואין עניין להשתעבד גם בעניין הדת והתרבות. לאחר אמירת דבריו, החופשית נתרככה קמעה ואמרה לרבי: "יש לך כושר ביטוי!". ואמר הרבי: ראו, כך מקדשים שם שמים..

הרבי הודיע לשומעים שיפרסמו שלא חייבים לעמוד בזמן הרעש המשונה של החילונים בזה היום. ברם אין עניין להכאיב להם. לפיכך יש ללמד האנשים לעמוד במקום הפרהסיא ובכך למנוע להם צער וחשש חילול ה'. בתוך הבית במקום המוצנע אפשר להמשיך בסדר היום הרגיל של האדם. ויש לעמוד גם במקומות של ערבים או של אנ"ש מפני הצלמוניות.

מעבר לכך, כשמגיע חילוני ושואל שאלה על מנת לקנטר, לא צריך להבהל ואין עניין לשקר. אפשר לעמוד על האמת בצורה מכובדת ולהסביר שאין זה תרבותינו ואנחנו יודעים לזכור את מאורעות רדיפת עם ישראל בימי מלחמת העולם השניה בדרכנו אנו ואין אנו כפופים לדת השואה של המדינה הציונית.

למעשה, אמר הרבי שהדברים נכונים גם ליום הזיכרון להרוגי המלחמות ופעולות האיבה, אבל כאן מכיוון שזה מאוד פוגע בהם, אין עניין להגיד להם האמת כבראשונה וכדאי להתחמק.

ורק אם החופשי מפציר שוב ושוב, אזי אפשר להגיד לו בדרכי נועם שאין זה תרבותינו ואנו עדיין בגלות בארצנו ולכן אנו לא רוצים להגיד מה שאנו חושבים על הנושא מיד פן החופשים ירצו להרע לנו. ואז להסביר לו בסבר פנים יפות ובכבוד שאנו חיים בתרבות אחרת וכן אין אנו שותפים להציונות ולכל מה נעשה בשמם למען עם ישראל. אולם אנו כן מעריכים, חלקם הגדול התכוון לעשות טוב ושמסר את נפשו על אף שהרבה מאוד פשוט נחטפו לצבא בכפיה על פי החוק הציוני. ויהי רצון שיבולע המוות לנצח.

לפלפולים של הרבי בנושא יש לעיין פה – בעניין ימי אבלות ופה -בעניין הכחשה.

נושאי המגבעות – על חרדשים, חוצניקים, חרדיות וחשיבות התרבות במגזר החרדי – מאת כתבנו לענייני חילונים

כתבנו לענייני חילונים מצא זמן לצפות בסדרת הכתבות של חן ליברמן, עורכת דסק התרבות בערוץ עשר, שהתפרסמה בחודש שעבר ולהביע את דעתו בהקשר לכך. דעתו אולי תכעיס מספר אנשים, ברם זו לא מטרתו. מטרתו היא לעסוק בייחודו של המגזר החרדי, בצורך של המגזר בקידום תרבותו ועל החשיבות הרבה של העניין. וחשוב גם שהחילונים יבינו זאת.


השבוע שודרו בערוץ עשר ארבע כתבות של חן ליברמן בשם "נושאי המגבעת" שעסקו בתת-מגזר בחברה החרדית. החרדים החדשים או איך שבסביבה שלנו הם נקראים, "החרדשים". בסדרה הוקדש פרק אחד לתרבות במגזר, פרק שני לפמניזם, פרק שלישי לחרדים המצביעים למפלגות חילוניות, הפרק האחרון עסק בהשלכות ההשתלבות של החברה החרדית בחברה הישראלית.

בפרק הרביעי שעסק בהשלכות ההשתלבות המודרניזציה ראינו מגמות שונות. מחד ראינו שיש חרדים ג'וקרים השותים בירה בבר חילוני ולא רואים בעיה לא להתגייס לצבא ולבדל עצמם מהגויים החילונים גם אם זה לא נראה ונשמע טוב בעיני החרדי והחילוני הממוצע. ומאידך גיסא, ראינו לסביות – חרדיות בדרגה זו או אחרת – שעברו חיברות חרדי והושפעו מהחיים המודרניים והפכו חילוניות בהתנהגותן. פירטתי יותר את הפרק האחרון כי הוא חשוב ועוסק בשאלה מיהו החרדש, הרי הוא לא חרדי של פעם ולא חילוני של היום.

אני מכיר הרבה חרדשים השומרים תורה ומצוות המצהירים שהם אינם חרדים אבל לבסוף הם מתחתנים עם חרדיות (אולי הם חרדו-סקסואלים) והם עדיין מקושרים עם חרדשים כמותם בדרגה זו או אחרת. מצד שני אני מכיר חרדשים שאומרים שיש תרבות מובחנת של חרדים לגווניהם כולל חרדיות שהפכו לסביות חילוניות ובעצם ניתן להגיד שהחרדיות היא אתניות מובחנת השונה מהישראליות.


מיהו חרדי? האם החרד"ש הוא מגזר חדש?

אלי ביתאן אמר בפרק הראשון שאין עדיין גאוות יחידה ולכן ציבור החרדשים לא מקדם עדיין את האג'נדה שלו. ניתן לומר שעדיין אין כאן התפצלות מגזרית, אבל כן יש כאן תת-מגזר בדרגה מסוימת. וכעת יש את שאלת השאלות, מיהו החרדי? יש האומרים שחרדי זה החרד לדבר ה', ואז נשאלת השאלה במה החרדי שונה מן החרדי החרד"לניק שנתפס כמזרוחניק. יש האומרים שחרדי זה מי שבעל השקפות נכונות הרווחות במגזר, ואז נשאלת השאלה מה דינו של חב"דניק?! לעומת זאת, הלמ"ס הישראלי נוקט בהגדרה של אחת מארבע הגדרות הצהרה עצמית, כיפה שחורה, הצבעה למפלגה חרדית או מוסדות לימוד של הנבדק או ילדיו.

יש שיעבדו פשוט יותר ופחות מסובך, חרדי זה מי שיש לו מובחנות כזו, כגון בלבוש ושפה ועוד, בדיוק כמו שהשווייצרי מובחן מן האוסטרי. ולפיכך גם בעל השאלה הטרנס-חרדי-חילוני יש בו משהו חזק מן החרדיות שהוא לא יוכל לברוח מזאת. הוא עדיין יוכל לדבר ולהבין חרדית.

לפיכך אם חרדי של פעם יגיד שהכתבה לא מייצגת כי הם לא חרדים בגלל סיבות שונות, איני מתרגש, ואני רואה בזאת אמירה לעומתית בעלת אג'נדה. בסופו של דבר יש שיקראו לי חרדש. אבל אני רוצה לדבר על חבר שלי כדוגמה, הואי חרדי חוצניק (חרדי אנגלו-סכסי בעל מאפיינים של חרדיות מרוככת בעיני החילוני) אביו ראש ישיבה אולטרה אורתודוקסית אנגלו-סכסית שהקפיד לקחתו לראות עולם ושדאג בעצמו ללמד אותו לשחק טניס וכדומה. החרדים החוצניקים לא מתרגשים מהכתבה, בשבילהם אין כאן חידוש גדול. וחבל שבכתבה לא הדגישו את השפעת החוצניקים על החרדשיות. לחבר החוצניק שלי לא אכפת איך יקראו לו, הוא נוהג להגיד: "שכל אחד יקרא לי לפי איך שהוא רואה לנכון". ברם הוא אומר עוד: "אוסיף שאפילו הרב שאני לומד עימו חברותא מס' פעמים בשבוע הוא חרדי חוצניק ולא חרדי סאברעס קלאסי".

כאן המקום להרחיב שהחרדי החוצניק יותר מנותק מהישראליות החילונית בגלל תרבותו האנגלו-סכסית המערבית שבזה לישראליות. למעשה על אף שהחרדי החוצניק נתפס כפחות פנאט אדוק, למעשה הוא יותר מנוכר לתרבות הישראלית מאחיו החרדים הצברים. הוא לא חש צורך להתנצל ולא רואה בעיה להיות קולוניאליסט בארצו. גם בסדרה השבאבניקים החוצניק הוא זה שלא מתקפל לחילוני בשדה המוקשים בעוד שחבריו מתחנפים לחילונים בהערצה.


חשיבות התרבות להתפתחות החרדשים

הרבה חרדים הרוצים לרענן את נפשם זקוקים למעט בידור או תעסוקה שונה ממה שהם רגילים לעשות, מעבודה ועד לימוד תורה. בירה, צ'ונט, פיצוחים כדורגל זה לא מספיק בשביל הנפש. וכאן יש מחסור בתרבות חרדית שומרת תורה ומצוות העוסקת בחולין ולא בקודש, כגון ריקודי מצווה וספרי קודש וכד'. כתוצאה מכך חרדים רבים רועים בשדות זרים. צריך לקדם חרדיות אנטי חילונית ולהלחם בתופעה.

הרבה תנועות שחרור ברחבי העולם הצליחו קודם כל לקדם את התרבות הקבוצתית שלהם ורק אחר כך הם השיגו שחרור או עברו לשלב הבא של המאבק. ישנה חשיבות רבה לקדם תרבות חרדית, לא מעט חרדים חווים מעט נחיתות כלפי החילונים בעולם ויש המפצים על כך על ידי עליונות דתית ויש החשים צורך לבגוד כביכול בקבוצתם ולערוק למגזר החילוני. והעניין אולי קורה בגלל שחרדים צופים בתקשורת חילונית שמציגה את החרדי כאחר בעייתי.

ובפרפרזה למשפט מפורסם של פרנץ פאנון: "עור חרדי מסכה חילונית". לא מעט מהחרדשים מסתכלים על עצמם בעיניים חילוניות בעוד שהם עצמם בעלי חיברות חרדי. את הניכור העצמי הזה צריך לפתור על ידי קידום תרבות חרדית מובחנת, חוסר השתלבות תרבותי עם השתלבות אזרחית-כלכלית, זה יקנה כבוד לחרדש ויאפשר לחוות את אמונתו במסורת היהודית העתיקה בכבוד.

תרבות חרדשית תתרום לחרדים רבים לחוש בבית ןליהנות מתרבות שומרת תורה ומצוות המותאמת להם וכן להוות קול תרבותי אלטרנטיבית להגמוניה הישראלית ובכך לקדם מגוון ושילוב תרבותי מרענן. אח"כ יקומו מוסדות פוליטיים עם יותר דמוקרטיה לטובת האינטרס של האיש החרדי הקטן הלא מקושר לחצרות ואצולת הרבנים במגזר.