תגית: פסח

רשע מה הוא אומר? כנגד ארבעה בנים דיברה תורה – הגדה של פסח

פשט יפה בעניין שאלת הבן הרשע שדרש רבינו שליט"א בחג הפסח


כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה. אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.
חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר? מַה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם? וְאַף אַתָּה אֱמָר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן.
רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר? מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם? לָכֶם – וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִנָּיו וֶאֱמֹר לוֹ: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לִי – וְלֹא לוֹ. אִילּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל.
תָּם מָה הוּא אוֹמֵר? מַה זֹּאת? וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְיָ מִמִּצְרָיִם, מִבֵּית עֲבָדִים.
וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל – אַתְּ פְּתַח לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְיָ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.

הגדה של פסח

ואמר רבינו שליט"א שרבים מבינים פשט בבן הרשע שהוא אדם שכעת רשע. ואפילו אם הוא קטן הוא נחשב רשע לעניין הגדה ולכן הוא אינו מקבל תשובה ומקהים את שיניו – ויש המבינים כפשוטו. ויש אנשים משוממים שאומרים שאביו של הבן הרשע פטור ממצוות והגדת לבנך כלפיו. וכן מצינו בהגדות שמציירים את הבן הרשע כחייל משומד אכזר או כהולל וכדומה.

ונשאלת השאלה הרי מי השואל?

ולכאורה מדובר בקטן וממתי קטן נחשב רשע ואפילו בן סורר ומורה צריך להיות בגיל מצוות.

ואיזו עבירה יש בלשאול שאלה פשוטה מה העבודה הזאת לכם?

ויש לבאר שהתורה הקדושה מדברת על סוגי בנים – טיפוסים של מחשבה. יש את החכם המתעניין במחויבות שלו ומתחבב על הציבור ומצליח לו בדרכו. ויש את התם ששואל בלא מסירות ואינו משאיר רושם. ויש את שאינו יודע לשאול – כפשוטו. וכי יש אדם שאינו יכול לשאול ומה יש לדעת בעניין זה? אלא זו דרכו ביום יום להיות כעין קרקע עולם ולהיות מנוענע כלולב בענייני הדיבור וכדומה. וכן לגבי הרשע, הרשע לא חטא. הוא פשוט לא מחובר לעם ישראל מספיק – הוא בדרך להיות רשע. כלומר, אינו רואה עצמו מחויב לכלל, אלא לעצמו. וכן לא רואה עדות, חוקים ומשפטים אלא פשוט רואה עבודה – טרחה.

והתשובה לרשע היא לא תשובה של אגרוף או של דברי עלבון בהכרח כמו שהרבה מבינים – אלא להחליש את כוחו. הוא שואל שאלה לגבי הקשר שלו לעבר? ולמה הוא חייב בעניין? וכן למה צריך להתאמץ? ואנו מסבירים לו בזכות זה הוא קיים ואם הוא לא היה חלק מן חברת עם ישראל אז לא היה זוכה לגאולה. אנו מקהים את עוקצם של שיניו ששאלו את הקושיות החזקות ביותר בעניין זה. מקהים את שינוי – מחלישים את דבריו החדים.

וזה פשוט הוא היה, כביכול, אינדיבידואל איש קידמה המאמין בעתיד ולא בעבר – למה לו לסמוך על הבטחה של ה' בברית בין הבתרים. וכן למה לא להיות בן עם ישראל ולא להיות בן מצרים וכדומה. ממילא הוא לא היה נגאל כבן עם ישראל איתנו או בכלל, אבל אין זה אומר שהוא רשע. ואכן האב אומר לו שבזכות השייכות לקהילה של עם ישראל אני האב נגאל –  "בעבור זה עשה יהוה לי בצאתי ממצרים", אבל מי שלא רוצה להשתייך לא היה נגאל. וככתוב: "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". ומפורש במכילתא: "חֲמֻשִׁים אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה יָצְאוּ וְאַרְבָּעָה חֲלָקִים מֵתוּ בִּשְׁלֹשֶׁת יְמֵי אֲפֵלָה".

ומחדש בעל ההגדה שמי שמוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר. וקשה מה הכפירה בעיקר בלהיות מחוץ לכלל. ונראה לפרש שהיסוד של האמונה בעיקר זה להיות חלק מן הכלל וללכת ברמה מסוימת עם העדר של עם ישראל וזה נכון לאמונה בה' ונכון לגבי השייכות לעם ישראל. לא הכל זה סברה, אלא עניין של הרגשים כחלק מן החינוך לכלל ולכן אנו מדגישים הרבה שה' יתברך לא רק ה' שלנו אלא של אבותינו ושל אברהם יצחק ויעקב וכדומה. עם ישראל הוא חלק מהמשפחה וה' הוא כביכול גם חלק מהמשפחה ואדם המצוי לא שואל את עצמו למה אני חלק מהמשפחה אלא ממשיך להשתייך.

וכן נראה להגיד שבן זה מצב לאו דווקא משהו ספציפי כגון – בן עולם הבא, בן מוות וכולהו. כלומר הוא במצב של להיות רשע.

וכעין העניין רואים בפרקי אבות לגבי ההולכים בדרכו של בלעם או לגבי מידת סדום אבל אותם האנשים אינם רשעים עדיין.

ויהי רצון שנזכה לגאולה במהרה.

שיר קריעת ים-סוף – שיר מאת לוי דיכטער

לוי דיכטער, משורר החצר האהוב מאוד על הרבי שליט"א, בפשט משלו על קריעת ים-סוף ומאמר חז"ל "אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף" או כמאמר העם: "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים-סוף".

בְּרוּחַ אַפֵּךְ נֶעֶרְמוּ מַיִם
נִצְּבוּ
כְמוֹ-נֵד נֹזְלִים
קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב-יָם

אָמַר אוֹהֵב
אֶרְדֹּף, אַשִּׂיג, אֲחַלֵּק שָׁלָל
תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי
אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי

נָשַׁפְתְּ בְּרוּחֵךְ
כִּסָּמָהּ יָם
צָלַל כַּעוֹפֶרֶת
בְּמַיִם אַדִּירִים

מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם
יְ-הֹ-וָ-ה
מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ
נוֹרָא תְהִלֹּת, עֹשֵׂה פֶלֶא.

ניקד וסייע בעריכה: לעבנגוט שטרן

מוגן: החמץ שלי – שיר של לוי דיכטער

התוכן המבוקש מוגן בסיסמה. כדי לצפות בו, יש להזין אותה כאן: