פעם אחת שני קלגסים קלי דעת מבני ישראל חמדו להם לצון והחליטו לומר שמע ישראל בבית התיפלה של עם זר ושונא יהודים באמצע מלחמה כלשהי בארץ פלונית. והם עשו זאת על מגדל גבוה בבניין בית התיפלה ועם מגביר הקול של שמש בית התיפלה.
והדבר עשה רעש גדול ורבים ממאמיני אותה הדת כחול אשר על שפת הים התמרמרו על העניין. ושמע זאת קצין הסולדאטים והרחיק אותם מקבוצת הנלחמים מלנחול הכבוד כלוחמים בקרב. אמר להם שבכך הם גרמו שהמערכה תהא קשה יותר – מדוע עכרתם אותנו להבאישנו סתם? והם אמרו שזה בשביל להפחיד את האויב שלא יעמוד שוב לשטן. ולא הסכים עימם. והדיח אותם ואמר להם שלפחות לא שם אותם בבית האסורים.
והרבה מאמינים מבני ישראל הצטערו בצערם של החיילים והיו גאים מאוד בזה השמע ישראל. והציבור הזה חש בצערם על כך שנענשו בגלל ייחוד השם על ידי שמע ישראל. והציבור גם היה מקנטר כנגד הצבא הלז.
ולא ארכו הימים וקבוצת העשׂרה שהיו שם אותם ב' אנשי הצבא מלעיל הלכה להלחם בקרב וכולם נהרגו, לא עלינו, בקול רעש על ידי מכשול אש עצום שהוחבא בתוך הדרך בה הילכו.
וכך בזכות זעקת השמע ישראל ב' הלוחמים היהודים קלי הדעת הצילו את נפשם. ומה' נודע הדבר. ואמר מי שאמר שהנה גם קל דעת זוכה למופתים מה' גם כשלא מגיע לו.
קהילת קודש נימאנדעסלאנד ירושלים דאשכנז 